אחרי שראינו בפרק הקודם, את המיומנות הפנומנלית שגייס הררי להוכיח את העובדה שאין בעיה לרמות את האנושות, הגענו לנקודה, איך מסבירים את הסיפור הדתי?

"יש יהודים המסבירים שההוכחה הטובה ביותר לכך שהתנ"ך הוא ספר אלוהי ולא סתם סיפור שהמציאו בני אדם, היא שישנם יהודים שאכן שומרים על תרי"ג מצוות. התנ"ך מספר לבני ישראל שהם כולם חוו ניסים רבים — כמו קריעת ים סוף — ושהם כולם נכחו במעמד הר סיני, ושבמעמד הזה קיבלו על עצמם לקיים 613 מצוות תובעניות למדי. אם הסיפור לא היה אמת לאמיתה, אף אחד לא היה מוכן להאמין בו — כי הסיפור כולל בתוכו מחויבות גדולה למצוות שלא כולן נוחות או נעימות. לשם השוואה, אילו הייתי בא היום לאזרחי ישראל ומספר להם שביום העצמאות השבעים לישראל, ב־18 באפריל 2018, נחתה חללית זרחנית באמצע טקס הדלקת המשואות, וחייזר בגובה 20 מטר יצא ממנה, וציווה על אזרחי ישראל להפסיק לאכול גלוטן, לחתוך לעצמם את קצה האף, ולקיים עוד 611 חוקים נוקשים אחרים או שהוא יחזור בעוד עשרים שנה ויהרוג את כולנו — ספק אם מישהו היה מסכים לקיים את הצווים הללו. "אני ראיתי את טקס הדלקת המשואות במו עיני," היו אומרים לי, "ולא ראיתי שום חללית ושום חייזר."

זה אכן טיעון נפוץ, בצורה הזו, במספר משפטים הוא אכן לא מספיק כדי להוכיח את כל הדת, אבל הוא בודאי פותח כיוון חשיבה חשוב: לא מספיק להגיד 'לא מאמין', מכיון שיש כאן מסורת לאומית צריכים לספק הסבר חילופי איך נוצר הסיפור. זה מה שחשוב, ולכן חשוב לראות איך הררי מחפף בהסבר החילופי.

וכך היה אומר, אחת:

אלא שהניסיון הזה להוכיח את אמיתותו של התנ״ך מתעלם מהאופן שבו דתות נוצרות ומתפתחות. הוא יוצא מהנחה שדת היא חבילה מאוחדת של סיפורים ומנהגים שנוצרה יש מאין ברגע פלאי אחד, ושבאותו רגע אנשים חייבים לקבל את החבילה הזו במלואה או לדחות אותה מכול וכול. כאילו שלפני שלושת אלפים שנה חבורה של בדואים נבערים היתה צריכה להחליט ביום אחד אם היא מאמינה לכל סיפורי התנ"ך, המשנה והתלמוד ומתחילה למחרת בבוקר לחיות כמו תלמידי חכמים מישיבת תולדות אהרן. אלא שבפועל, דת נוצרת בתהליך ארוך והדרגתי, שבמסגרתו מתפתח אט אט מגוון עצום של סיפורים ומנהגים, עד שיום אחד מישהו מחליט לעשות סדר בבלגן, מקבץ חלק מהסיפורים לספר קדוש, מארגן חלק מהמנהגים למערכת חוקים ברורה, וטוען שהספר הקדוש ומערכת החוקים ירדו מהשמים כחבילה אחת לפני שנים רבות. בנקודה הזו לפחות חלק מהאנשים מוכנים להסכים לטענה הזו, מכיוון שהסיפורים והמנהגים שקובצו יחד כבר היו מקובלים מזה זמן רב וכבר משמשים עוגן לסדר החברתי, ואיש ממילא לא זוכר מה היה המקור האמיתי שלהם. גם לאחר מכן הדת ממשיכה להתפתח, ומתווספים אליה עוד ועוד סיפורים ומנהגים, אבל מנקודה זו ואילך כל תוספת מוצגת כפרשנות מחודשת של החבילה המקורית".

קא פסיק ותני 'האופן שבו דתות נוצרות ומתפתחות'. אם ההיסטוריון אומר, מן הסתם הוא יודע, "שבפועל, דת נוצרת בתהליך ארוך והדרגתי, שבמסגרתו מתפתח אט אט מגוון עצום של סיפורים ומנהגים, עד שיום אחד מישהו מחליט לעשות סדר בבלגן, מקבץ חלק מהסיפורים לספר קדוש, מארגן חלק מהמנהגים למערכת חוקים ברורה, וטוען שהספר הקדוש ומערכת החוקים ירדו מהשמים כחבילה אחת לפני שנים רבות". ובכן, זה מה שקורה בפועל, אומר ההיסטוריון, מן הסתם הוא בדק וחקר את היווצרות הדתות, וזו מסקנת הדוקטורט שעשה בנושא, מה, לא?

ובכן, באף אחת מארבעת אלפים הדתות, או יותר, אין שום תיעוד או מידע על תהליך כזה שקורה בפועל, ומכאן שהדיבור על 'האופן שבו דתות נוצרות ומתפתחות', אינו אלא נסיון נואל לנרמל קונספירציה שהומצאה אד הוק כדי להיפטר מדת אחת מעיקה ותו לא.

נפתח בעשרים הדתות הגדולות בעולם, אך ראשית פרופורציות: 57.5% מאוכלוסית העולם הם מוסלמים ונוצרים, 15% הינדואיסטים, 6.6% בודהיסטים, 5.4% דתות שונות, ו0.2% יהודים. (כ13% חסרי דת או אתאיסטים).

בתוך ההגדרה 'דתות שונות' נמצאו המון קבוצות, החל מהדת הסינית המסורתית המונה 225 מליון, וכלה בדתות ילידיות המונות שבטים ספורים, אך מעניין שהיהדות היא מקום 7 בעולם בגדלה! (לפי הערכת בריטניקה).

התיאור של הררי כולל כמה שלבים: 1) דת נוצרת בתהליך ארוך והדרגתי, 2) יום אחד מישהו מקבץ חלק מהסיפורים לספר קדוש, 3) מישהו מארגן חלק מהמנהגים למערכת חוקים ברורה, 4) וטוען שהספר הקדוש ומערכת החוקים ירדו מהשמים כחבילה אחת לפני שנים רבות.

לא הצלחתי למצוא שום דת שעונה לתיאור הזה, רוב הדתות לא מאורגנות סביב ספר מרכזי, לא טוענות לגבי הספרות שלהם שהיא 'ירדה מהשמים כחבילה אחת', ובכלל לא טוענים שספרות ירדה משמים. אין שום עדות ל'תהליך ארוך והדרגתי' בהיווצרות דתות. הדתות מוכרות לנו בחבילה אחת בסיסית שנשארה כך כל הדרך, או על ידי מהפכן שיצר אותן במהפכה.

כמובן שמהפכה יכולה לקחת זמן מה, וגם המהפכה של היהדות לקחה כמה דורות ושלבים. וכמובן שדת יכולה להתעשר ולהתפתח במשך הזמן, כשם שביהדות יש אחרי התורה נביאים וכתובים וחז"ל ורמב"ם ושלחן ערוך וכו', אבל זה לא קשור לבסיס הדת והתורה.

בנצרות יש לדת דמות מייסד, ישו, שהגה את הרעיונות והשיטה הכללית, ספרי הבשורות מתארים את סיפור חייו בצורה די דומה, עם כל מיני הבדלים נקודתיים שאין להן משמעות לבסיס הדת. ואחריו קם פאולוס שייחס עצמו לתלמידו, וגיבש את עקרונות הדת. כל זה היה בשלב ההיווצרות והמהפכה. הבשורות לא נוצרו בתקופות מאוחרות, ולא נוצרו מעריכה ספרותית של טקסטים וקיבוץ סלקטיבי מתוך המון מנהגים וסיפורים, הם היו היצירה הראשונה שתיארה את הקיים, בדור ההיווצרות. (אחריה נוצרו עוד יצירות, וגם הן התקדשו). אבל לא היה שום שלב שמישהו טען שהספרים ירדו מהשמים, או שהספרים המאוחרים גם הם היו אצל מחברי הבשורות. שום דבר מהשלבים של הררי לא התרחש בדת הגדולה בעולם. הדת נוצרה בדור של המייסדים, ישו ותלמידיו. לא יחסו שום טקסט לדור קדום, ולכן מקובל שהסיפור אכן התרחש באופן כללי. היה אדם בשם ישו שהטיף בגליל, ביקר במקדש, עשה מופתים, רמז שהוא המשיח, ובסוף נצלב.

אותו דבר רואים אנו בדת השניה בגדלה, האיסלם, דת האיסלם נוצרה על יד מהפכן בשם מוחמד, שטען כי המלאך גבריאל התגלה אליו ולימד אותו חכמה וכו', אנשים ששמעו ממנו את הדברים כתבו אותם בקוראן. לא היה שום תהליך ארוך והדרגתי (גם באיסלם, נוצרה ספרות מאוחרת, שהתקדשה, אבל לא במקום ולא בתוך ספר הבסיס). אף אחד לא ייחס ספר מאוחר לזמן קדום, ולא ניכס חוקים קיימים לספר חדש. ולכן מקובל שהסיפור אכן התרחש באופן כללי, היה אדם בשם מוחמד שהקים את דת האיסלם וקבע את עיקרי דרכה, והתכנים שלו נכתבו בספר הקוראן כפי שהיו ידועים בראשית האיסלם.

ומה בדבר ההינדואיזם? להינדואיזם ככלל אין דמות מייסדת, ואין כתבים שמיוחסים לאל. לא יודעים מתי התחילה. בהינדואיזם עובדים אלים רבים ויש בו תתי זרמים רבים. הוודות נוצרו לפני כ3000 שנה בערך, אך הועלו על הכתב מאות שנים לאחר מכן. כלומר, בנוגע לזמן הטקסטים, מקבלים את המסורת ההינדואית כי התוכן שבוודות הוא תוכן של חכמים קדומים שעבר בעל פה מאות רבות של שנים עד שנכתב. מדוע? כי אין סיבה להטיל ספק במסורת הזו, אנו רואים שההינדואיסטים מעבירים בשקדנות טקסטים ומידע במשך שנים רבות באופן שמרני, ולכן פשוט מקבלים את הסיפור. לא בא אדם והמציא את הוודות מאוחר, אלא העלה על הכתב טקסטים שעברו במסורת. הוא לא ערך אותם, לא ערבב אותם, לא בחר באופן סלקטיבי דברים, פשוט העלה את השלב הראשון של המסורת ההינדואיסטית. גם כאן אחרי הוודות חוברה ספרות מאוחרת, שהצטרפה כקומה שניה האופנישדות ועוד. בדיוק כמו שראינו בנצרות ובאיסלם, למעשה גם ביהדות, תורה נביאים וכתובים, רק שליהדות יש כנראה יחס מיוחד… אצלה הסדר הזה לא קביל, הכל סלט שמישהו מאוחר עשה, ועוד בטענה החצופה שזה התהליך שקורה בפועל ושידוע לנו על 'התפתחותם של דתות'…

הדת הבאה, הבודהיזם, בנויה על דמות של מייסד, שחי לפי הסיפור במאה ה6 לפני הספירה, וגילה דרך חיים רוחנית, שיחותיו של בודה הועברו בעל פה במשך כארבע מאות וחמשים שנים והועלו על הכתב בקאנון הפאלי במאה ה1 לפני הספירה. התוכן לא מיוחס לאל ולא נטען שירד מן השמים, הוא הועלה על הכתב בפעם אחת, ולא עבר שכתובים עריכות ושלבים. בכל אופן לא שידוע לנו.

הבאה בתור היא השינטו, דת אלילית יפנית, השינטו נוסדה בערך ביחד עם הבודהיזם, וגם היא מדברת על דרך חיים, אלא שהיא יותר מדגישה קיומם של אלים. אין לה תוכן טקסטואלי שמיוחס לאל, אין לה תוכן שנכתב מאוחר ויוחס לזמן מוקדם, אין לה טקסטים שעברו עריכות סלקטיביות או שכתובים. אין לשינטו ציוויים, יש לה שאיפות.

הבודהיזם והשינטו דומות בכך שאין להן מקור סמכות אחד מחייב, הן מדברות על השגה, הארה, הטבע וכחותיו ככלל, ולכן מאמינים רבים משייכים עצמם לשתי הדתות גם יחד.

הדת הסיקית בה מאמינים 25 מליון איש בעולם, נוסדה על ידי נאנאק במאה ה15, אין טקסטים משלו וגם לא יוחסו לו טקסטים, גורואים ממשיכי דרכו כתבו ספרות על דרך הסיקיזם במאות ה17 וה18. יש בסיקיזם ציוויים המיוחסים לגורואים מאוחרים.

בדת הצ'וצ'ה הצפון קוריאנית מאמינים 19 מליון איש, הגה אותה שמש העמים קים איל סונג ב1955. עדיין מוקדם לשפוט את תרומתה האדירה לאנושות, עם זאת באורח פלא שלבי היווצרותה המתועדים לא התרחשו לפי המודל ש'ידוע לנו בפועל' כיצד 'נוצרות דתות', על פי הררי.

הדת הבהאית נוסדה ב1844 ע"י מוחמד עלי שיראזי, כתבי הקודש שלה נכתבו ע"י בהאא אללה שטען שהוא נביא, היא לא עברה שום שלב משלבי הררי.

על מה מבוססות דתות?

חבל להלאות את הקוראים, לכל הדתות הידועות בדרך כלל יש מייסד שהיה ונברא, מהפכן, או שליט, שהנחיל איזה רעיון, יש מהם שכתבו ספר או שנכתב ספר על פיהם, ויש מהם שלא כתבו ספר, אלא ממשיכי דרכם כתבו ספרים משלהם. בשום דת לא נוסדו עיקריה באמצע או בסוף הדרך ויוחסו רטרואקטיבית על ידי עריכות ספרותיות לספר קדום מאת האל. כך זה בכל הפלגים של הדתות הדהארמיות, פלגי האיסלם כמו השיעים, וגם הדרוזים, היאזידים, פלגי הנצרות כגון הפרוטסטנטים, טאואיזם, ועוד המון דתות קטנטנות. אף אחת לא מצייתת למודל השלבים של ההיסטוריון הבדאי. וכך גם לגבי הדתות הקדומות שנכחדו, ממה שידוע לנו עליהן, אף אחת לא בנויה לפי המודל של הררי. שהוא מנוגד למציאות ולטבע, ומייצג רק דבר אחד: תיאוריות קונספירציה של חוקרים פרוטסטנטיים במאה ה19, שעולם אקדמי מנותק מתקשה להיגמל מהן.

ובכן נחזור להררי הממציא היסטוריה מדמיונו:

וכך היה אומר: אחת ואחת:

"כך נוצרו הדת -היהודית וספרי הקודש שלה. כשם שהשבטים שחיו ביוון הקדומה סיפרו על זאוס וכרונוס, על המבול של דאוקליון, על מלחמת טרויה, על המלך אגממנון ועל תזאוס הגיבור — כך סיפרו השבטים שחיו בארץ ישראל סיפורים רבים ושונים על אדם וחווה, על המבול של נוח, על אברהם אבינו, על משה רבנו, על שמשון הגיבור, על יפתח בן הזונה, ועל דוד המלך. במקביל, הוגים חיברו ספרי חוכמה כגון משלי וקהלת; מורים ושופטים יצרו קובצי חוקים; מלכים דאגו שמעשיהם יונצחו בכרוניקות דברי הימים; כוהנים חיברו מדריכים לעבודת המקדש; וכל מיני נביאים טענו שאלוהים דיבר אליהם ושלח דרכם מסרים לבני האדם. בסופו של דבר, האליטה הירושלמית החליטה לעשות סדר בבלגן הזה, לאגד את הסיפורים והמדריכים שמצאו חן בעיניה לספר קדוש אחד, ולמחות את זכרם של טקסטים ומנהגים בעייתיים".

לא 'כך אולי נוצרו', אין שכחה ואין ספק לפני כסא כבודו, 'כך נוצרו', הוא יודע.

ביוון היו סיפורים על טרויה, הם המיתוס הלאומי, הם קדמו לכל הספרות היוונית. לפני שבעת חכמי יוון, לפני הפילוסופים הקדם סוקרטיים, וכמובן לפני הפילוסופים של תור הזהב. ביוון שום אליטה לא עשתה סדר בבלגן כי לא היה שום בלגן, היה מיתוס לאומי קדום, הוא הועלה על הכתב בפעם אחת על ידי אדם אחד מפורסם, קראו לו הומירוס. אדם שהיה ונברא, ושמו נקרא על ספרו. והיו ספרים מאוחרים יותר. וכך בדיוק בישראל, לא היה בלגן, ואף אחד לא היה צריך לעשות בו סדר. מלכים כהנים ונביאים היו אחרי היווצרות הדת והאומה, אחרי המהפכה, ואחרי המיתוס הלאומי. הררי מערבב כאן את ספרות הנ"ך המאוחרת, בלי שום הקשר, משלי וקהלת לא קשורים להיווצרות הדת והמיתוס.

שוב ההיסטוריון מנסה לבלבל אותנו, מביא לנו השוואה מיוון. שמלמדת ההיפך, יש שכבות של טקסטים, השכבה הראשונה המיתוס הלאומי, היא הבסיס, הכל בנוי עליו, אחריו באו שכבות נוספות המיוסדות על הרעיונות שלו. אף אחד לא שכתב אותם, לא ערבב אותם ולא כלום.

וכך היה אומר, אחת ושתיים:

"בסופו של דבר, האליטה הירושלמית החליטה לעשות סדר בבלגן הזה, לאגד את הסיפורים והמדריכים שמצאו חן בעיניה לספר קדוש אחד, ולמחות את זכרם של טקסטים ומנהגים בעייתיים. כך לדוגמה, נבואות הושע וחבקוק נכנסו לתנ"ך, אך ספר נתן הנביא, ספר גד החוזה, וספר חנוך נשארו בחוץ. שני סיפורים שונים על בריאת העולם הפכו לפרקים א' ו־ב' בספר בראשית — ואילו ספר אדם וחווה נגנז. קהלת בפנים — ספר חוכמת שלמה בחוץ. ספר עזרא ונחמיה אִין — ספר חזון עזרא אאוט. דברי הימים כן — ספרי המכבים לא".

הררי מתפרץ לדלת פתוחה, למה היה בלגן? ולמה היה צריך לעשות סדר? למה כל כך הרבה ספרים לא? למה שלילי? מה רע בהם?

הוא לא מגלה לקוראיו הפתאים דבר אחד, שהררי הוא מעל הזמן, הוא היסטוריון מיוחד כזה, שאין לו מושג בתקופות ובזמנים, יום אחד התנ"ך נחתם, וזה היה לפני שהתחברו כל הספרים שהוא בבורותו מציג אותם כ'לא', הזמן הזה היה בשלהי התקופה הפרסית. כל הספרים שהם 'כן', התחברו לפני אותה נקודת זמן, וכל הספרים שהם 'לא' התחברו אחריה, כל כך פשוט. לזמן הזה קראו חכמים הזמן שהסתלקה בו רוח הקודש.

איך היסטוריון יכול לכתוב משפט כמו: "נבואות הושע וחבקוק נכנסו לתנ"ך, אך ספר נתן הנביא, ספר גד החוזה, וספר חנוך נשארו בחוץ"??

ספר הושע נכתב לכל הדעות באיזור המאה ה8 לפנה"ס, ספר חבקוק נכתב לפי רוב הדעות במאה ה7 לפנה"ס. ואילו העותק הכי קדום שמוכר לנו לספר גד החוזה הוא בכתב יד תימני מהמאה ה18, ספר חנוך נכתב בבירור בתקופה ההלניסטית, לא לפני המאה ה3 לספירה, ספר נתן הנביא לא קיים בכלל (אולי היה בעבר ולא שרד).  חותמי התנ"ך המכונים אצלינו אנשי כנסת הגדולה לא יכלו לומר 'לא' לספרים שעדיין לא היו קיימים, הם כינסו וחתמו את הספרים שנכתבו ברוח הקודש עד זמנם, וזה כל הסיפור.

וגם אם נניח לכל דברי הבורות שלו בענין הנ"ך, מה זה קשור לתורה? איך בגיבוב הדברים האלו הוא מצדיק את המודל השקרי של 'איך דתות נוצרת בפועל'?

וכך היה אומר אחת ושלש:

"תהליך זה לא הסתיים כמובן בחתימת התנ"ך. במשך מאות שנים הצטברו אינספור פרשנויות סותרות לתנ"ך, עד שברגע מסוים היה מי שעשה סדר גם בבלגן הזה, העלים חלק ניכר מהפרשנויות, איגד את היתר למשנה — וטען שגם המשנה ניתנה במעמד הר סיני. ואפילו שם זה לא נגמר. המשנה נחתמה, ומיד התחילו להצטבר פרשנויות סותרות למשנה, ובסופו של דבר שוב החליטו לברור את התבן מן הבר, יצרו את התלמוד — וטענו שגם הוא ניתן למשה בסיני, הועבר מדור לדור בעל פה, עד שהועלה על הכתב יותר מאלף וחמש מאות שנים מאוחר יותר".

ובכן, לפי הררי: 1) הצטברו אינספור פרשנויות סותרות לתנ"ך, 2) מישהו העלים חלק ניכר מהפרשנויות, 3) איגד את היתר למשנה, 4) וטען שגם המשנה ניתנה במעמד הר סיני.

כמה הבלים!

המשנה לא עוסקת כלל בפרשנויות לתנ"ך, אין שום מידע על פרשנויות ש'הועלמו', ואף אחד לא טוען שהמשנה שלפנינו ניתנה בסיני, אלא שבסיני ניתנה גם משנה, ניתנה הלכה, וזה מובן מאליו שמשה לימד את העם איך לבצע את המצוות ולא רק מסר טקסט  והסתלק (כמתואר בתורה שצבאו עליו מהבוקר עד הערב, וששאלו אותו כל פעם).

וכעת חוזרים לשקר הראשון, אחת וארבע:

"התהליך הפתלתל הזה איננו ייחודי לדת היהודית. בדיוק אותו דבר קרה גם להינדואיזם, לבודהיזם, לנצרות ולאסלאם. לאחר מות ישו הסתובבו הרבה סיפורים עליו ועל תלמידיו, ובסופו של דבר רובם הוקעו כבדיות, ורק חלק קטן מהם קובץ לברית החדשה. בדומה, לאחר מות מוחמד נפוצו עליו ועל עוזריו אינספור סיפורים ומסורות. בכל פעם שמישהו רצה להצדיק מנהג מסוים או להתחיל מנהג חדש, הוא נזכר שמישהו פעם סיפר לו שמוחמד אמר כך או עשה כך. בשלב מסוים היה ברור שיש הכרח לשים גבול לתעלול הזה, חלק גדול מה"מסורות" נדחו, ואילו אחרות קיבלו חותמת הכשר והפכו לחדית' — שהיא הבסיס לחוקי האסלאם עד היום. דוגמה מודרנית יותר לתהליך זה היא האופן שבו, בשלהי המאה ה־19 ובראשית המאה ה־20, הממשלה היפנית בררה מתוך ערב רב של סיפורים ומסורות של דת השינטו המסורתית את החלקים שהתאימו לה, ויצרה מהם את דת השינטו הרשמית — שעשרות מיליוני יפנים לא רק קיבלו על עצמם באדיקות, אלא היו מוכנים להקריב את חייהם למענה".

איך כל התיאור השטחי והלא נכון הזה, קשור לטענה על התורה?

נניח שהיו סיפורים על ישו או מוחמד שהוקעו כבדיות (בנצרות היו הרבה בשורות ומתוכן התקדשו רק ארבע, אבל אלו היו ספרים מקבילים, כולם תיארו את תולדות ישו, ולכן בחרו את הארבע שנחשבו הכי מדוייקים), עדיין התהליך היה טבעי וברור, בדור הראשון של מייסדי הדת העלו את הדברים על הכתב, הבשורות בנצרות והקוראן באיסלם, ולא הסכימו להעלות על הכתב או לשמר מה שנחשב כלא מדוייק, ולפעמים היו דיונים בנושא, כמו בכל ענין רציני. אבל איך זה קשור לנושא שלנו, לטעון שביהדות, זה הלך בצורה אחרת לגמרי, שאחרי מאות שנים פתאום נזכרו שהיה מייסד בשם משה, ושהוא כתב ספר, ושהיתה התגלות וכו', ובעצם הכל המצאות מאוחרות.

ביפן, לא נוצרה שום השלכה לאחור, במאה ה19 ממשלת יפן רצתה ליצור מהפכה, היא התבססה על השינטו, אך הוסיפה פולחן וסגידה לקיסר, הוסיפה אותו לפנתיאון האלים, לצד השמש למשל, וכן החיילים שמסרו את נפשם עבור הקיסר גם הם הפכו לאלים. אבל לא נטען שזה כתוב בטקסט של מייסדי השינטו מהמאה ה7. היתה מהפכה, יש לה מייסד, ויש לדבר תיעוד.

בשום דת לא קרה עירוב הגבולות והזמנים כפי שמתאר הררי לגבי היהדות.

כאן מתעלה הררי על עצמו, בקטע רשלני ומגוחך, אחת וחמש:

"ומה בנוגע לתרי"ג המצוות? גם הן לא התקבלו כחבילה אחת. התנ"ך עצמו לא מונה רשימה של 613 מצוות שיהודים צריכים לקיים. חלק ניכר מהמצוות הופיעו רק זמן רב לאחר תקופת התנ"ך, והוצדקו בפרשנות יצירתית לפסוק זה או אחר בתנ"ך. כך לדוגמה יהודים רבים משקיעים מאמץ להפריד מוצרי בשר ממוצרי חלב, עד כדי החזקת סטים שונים של כלי מטבח ובניית מטבחים נפרדים. כל המפעל העצום הזה מושתת על הפסוק הצנוע "לא תבשל גדי בחלב אמו," שעל פניו אוסר בסך הכול לבשל בשר גדי בחלב של העז שהמליטה אותו (מעשה שהיה נפוץ למדי בשבטי רועים קדמונים, ושברור מדוע הוא צובט את הלב). רק פרשנויות מאוחרות יותר הסיקו שהפסוק הזה בעצם אוסר לשתות מילקשייק מחלב בקר שעתיים אחרי שאכלתי שניצל עוף, ושבכלל מוטב לבנות מטבחים וחדרי אוכל נפרדים למאכלי חלב ולמאכלי בשר. אם עוד אלפיים שנה ארכיאולוגים יחפרו את חורבות בסיסי צה"ל, הם יגלו בהם מטבחים נפרדים לבשר ולחלב, שיעידו על מנהגיהם של הישראלים בראשית המאה ה־21. ארכיאולוגים חפרו מספר רב של מצודות וארמונות מתקופת התנ"ך, ובכל אלה לא התגלה סימן וזכר לאיזושהי הפרדה בין בשר לחלב".

כרגיל סותר את עצמו, מכריז כי 'התנ"ך לא מונה רשימה של 613 מצוות', (מה הקשר התנך, למה לא 'התורה'? הרשלנות הרגילה), וכאסמכתא לכך הוא מביא דוגמא, אחת, של מצוה שכן כתובה בתורה אלא שהוא מציע לה פרשנות אחרת. אז יש 613, אלא שהררי מציע פירוש אחר למצוה אחת.

אוקי, ועל מה מסתמך פירושו? "הפסוק הצנוע "לא תבשל גדי בחלב אמו," שעל פניו אוסר בסך הכול לבשל בשר גדי בחלב של העז שהמליטה אותו, מעשה שהיה נפוץ למדי בשבטי רועים קדמונים, ושברור מדוע הוא צובט את הלב". טוב, אם ההיסטוריון קובע שמעשה זה היה 'נפוץ למדי בשבטי רועים קדמונים', הוא בטח יודע, רגע, אולי הוא סתם ממציא? סתם מקשקש משהו על רועים קדמונים בלי לדעת כלום?

אין שום סיבה לחשוב שהיה מעשה נפוץ לבשל גדי בחלב אמו, ממה שכן ידוע במישור הארכיאולוגי, מחוקרים אמיתיים, ולא מקשקשני כורסה, הוא שהיה מנהג אלילי להקריב בשר בחלב, ואת זה התורה באה  לשלול, כפי שנראה מההקשר של החוק שבא בהקשר של חוקי המקדש. את זאת הראה כבר קאסוטו לפני שמונים שנה. אבל מה להררי ולנתונים? הוא פשוט ממציא ממוחו הקודח.

לשיא הגיחוך הוא מגיע כשהוא מנסה לחפש בארכיאולוגיה שלא התגלה זכר להפרדה בין בשר לחלב. קודם כל הוא שוב מקשקש, אין לו מושג על מה הוא מדבר, הוא לא בדק שום דוח חפירה הוא סתם אומר, שמן הסתם לא התגלה זכר, אף אחד לא חיפש, אף אחד לא אמר שיש היתכנות לגילוי זכר של הפרדה. לא היו בכלל מטבחים כיורים או שיש, אז איזה הפרדה הוא רוצה למצוא? והעיקר אין שום סיבה שתהיה הפרדה, הוא לא יודע שמנהגי ההרחקה והפרדה הם מנהגים מאוחרים וברור שאינם מן התורה. עד שהוא מביא דוגמא רעועה, מתברר שהיא אפילו לא יובל נח בשבע שגיאות היא סתם קשקוש.

אחת ושש:

"חלק מהמצוות כן התקיימו כבר בתקופת התנ"ך, כגון הימנעות מאכילת חזיר, איסור על גילוי עריות, עריכת ברית מילה, תשלום מעשרות לכוהנים, והקרבת קורבנות בבית המקדש. אבל אין צורך להניח שבני ישראל חוו התגלות אלוהית כדי להסביר את המנהגים הללו. עול המצוות היהודי בתקופת התנ"ך לא היה כבד יותר ממסכת המנהגים והאיסורים ששבטים ועמים רבים אחרים פיתחו לעצמם. גם בהודו, בגינאה החדשה, במקסיקו ובאפריקה הייתה כמעט לכל שבט ולכל ממלכה רשימה ארוכה של הנחיות והגבלות הנוגעות למזון, יחסי מין, מיסים, טקסים ופולחנים. חוקי התזונה ההינדיים מחמירים בהרבה מחוקי הכשרות היהודית, ואילו שבטים אפריקנים רבים נוהגים עד היום למול נשים — פעולה מכאיבה ומזיקה בהרבה מקיצוץ העורלה. אם לא היה צורך במעמד הר סיני כדי שהינדים יאסרו כליל על אכילת מוצרי בשר וכדי שאפריקנים ימולו את בנותיהם — אז כנראה שלא היה בו צורך גם כדי שבני ישראל הקדמונים יאסרו על אכילת חזיר וימולו את בניהם".

המלומד קובע שחלק כן התקיימו, איך הוא יודע איזה כן ואיזה לא, אין לדעת, העיקר הוא כתב משהו. מעשרות מגיעים ללויים לא לכהנים, אבל לא נורא, העיקר הוא כתב עוד משהו. כך או כך, עיקר טענתו שגויה, אף אחד לא טען שאם יש חוקים קשים, סימן שהיה מעמד הר סיני. אלא שחוקים קשים ומקיפים לא יתקבלו כשיודעים שהצידוק שקרי. כל העמים שמקיימים את חוקיהם התובעניים, יודעים מהיכן הם באו, מייסד הדת קבע אותם, והם מאמינים שיש לו כח, שהוא היה אל, שהיה נביא, וכדו'. אם היה בא מישהו ודורש מהם לקיים חוקים חדשים ואחרים בשם ספר שהם לא מכירים, ומביא להם דמות שאינם מכירים, זה לא היה עובד. ולכן זה לא קרה בשום דת, חוקים תובעניים לא מופלים בקונספירציה, הם נוצרים ע"י מייסד הדת, או שנוצרים בשלב מאוחר אבל בתוך ההיררכיה הקיימת, ביהדות יש כח לחכמים לתקן תקנות, למרות שהן תובעניות וקשות. כי חלק מהבסיס של הדת זה שהזקנים הם קובעים את ההלכה. הטענה היא, שספר עם דרישות כאלו לא יכול להתקבל על בסיס סיפור שפעם היתה התגלות וכולנו חלק ממנה.

כמובן שצריכים לשלול עוד הרבה אפשרויות כדי לקיים את הטענה הזו, אבל זה מה שהררי לא עושה, הוא פשוט מעלה טיעון שלא מן הענין. ליהדות יש חוקים יחודיים לה, וחוקים כאלו מגיעים ממקור הסמכות של הדת, ולא מונחתים בקונספירציה.

הטענה היא בסך הכל שהיהדות דומה בתנאי התקבלותה לכל הדתות, באה על ידי מייסד ועם סיפור התייסדות, ולא שהיתה קיימת סתם כך בלי מייסד ובלי סיפור, ופתאום אחרי מאות שנים הונחת סיפור רטרואקטיבי.
וכאן יש גם הברקה, שמראה עד כמה הבנאדם לא מחובר למציאות, אחת ושבע:

"אם בעוד מאה שנה יטענו רבנים שבעצם גם לבישת קפוטה ושטריימל הם מצווה שניתנה במעמד הר סיני, לרוב החרדים כנראה לא תהיה בעיה להאמין בזה".

"דוגמה קיצונית יותר היא התקנות המחמירות בנוגע ליחסים בין המינים שמקובלות על חסידי גור. תקנות אלו — שאוסרות בין השאר על בעל לקרוא לאשתו בשמה — נקבעו על ידי האדמו"ר החמישי מגור במאה האחרונה. אבל אם בשנת 2100 יטען האדמו"ר העשירי מגור שתקנות אלו ניתנו למשה רבנו בעל פה, והועברו מדור לדור עד שהועלו על הכתב בידי האדמו"ר החמישי — חסידי גור עשויים להנהן בראשם בהסכמה גמורה".

כך נראה ה'מומחה' להיסטוריה של דתות.

"ההבדל המהותי בין התנ"ך לבין ספרי הארי פוטר איננו שהתנ"ך מכיל אך ורק עובדות מוצקות בעוד הארי פוטר הוא אוסף של בדיות. ההבדל הוא שהאמונה בתנ"ך הפכה להיות מבחן זהות של קבוצה אנושית מגובשת, בזמן שבינתיים איש לא מוכן להסתגף, להתנזר או להקריב את חייו למען הארי פוטר".

מבחינתו,  אין הבדל בין ספר שנכתב ביודעין כספר בדיוני, לבין ספר שעם שלם לפחת העביר במסורת כספר שמייצג את ההיסטוריה שלו, זה אותו דבר. נטל ההוכחה על רולינג. גם כן היסטוריון.

"אבל אפילו אם נניח לרגע שבניגוד להארי פוטר, התנ"ך הוא אכן ספר אלוהי וכל מה שכתוב בו הוא אמת לאמיתה. עדיין, מה זה אומר על הקוראן, על הברית החדשה, על ספר המורמון, על הוודות ההינדיות או על ספר המתים של מצרים הקדומה? האם אלו אינם סיפורי בדים שהומצאו בידי בני אדם? ומה דעתכם על מעמדם האלוהי של קיסרי רומא, כגון אוגוסטוס וקלאודיוס? באימפריה הרומית, לסנאט הייתה הסמכות להפוך בני אדם לאלים, ותושבי האימפריה נדרשו לסגוד לאלים הללו. האם זו לא הייתה בדיה? למעשה, יש לנו לפחות מקרה אחד בהיסטוריה שבו אל מזויף הודה במו פיו בזיוף. בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים האמינו עשרות מיליוני יפנים שהקיסר הירוהיטו הוא אל, ולכן היו מוכנים למות למענו. לאחר שיפן הובסה, הירוהיטו הצהיר בפומבי שנפלה טעות, ושהוא לא באמת אל.

אז אפילו אם נסכים שהתנ"ך הוא דבר האל, זה עדיין משאיר אותנו עם מיליארדי נוצרים, מוסלמים, הינדים, רומאים, מצרים ויפנים, שבמשך אלפי שנה שמו את מבטחם בסיפורים חסרי שחר".

גם כן טיעון, אף אחד מהסיפורים המוזכרים בקטע הזה, לא בנוי על סיפור של התגלות לכל העם, בה האל דיבר ואמר ציוויים וגם בחר את נביאו. אבל בשביל היסטוריון דגול, טיעונים הם דבר בלתי נצרך.

אבל יש לו דברי ניחומים, המעידים שגם הוא הרגיש שדילג על שלב הטיעונים:

"שוב, אין זה אומר שהסיפורים הללו היו חסרי תועלת. לפחות חלקם היו מעוררי השראה וסייעו לבסס את מוסדות החברה האנושית".

ממש תודה על התנחומים. כאן מגיעה אריכות חסרת משמעות על עלילות דם, כאילו אם אגדה אורבנית נפוצה אצל נוצרים, אזי גם היסטוריה לאומית היא מומצאת. אולי, צריכים לבדוק ולהעלות טיעונים מה שהררי לא מנסה אפילו לעשות.