נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

הביולוגיה של האמונה – הביולוג ד"ר ברוס ליפטון

הביולוג ד"ר ברוס ליפטון, מבשר מהפכה בתולדות הביולוגיה, במקום להסביר את הדנ"א והשעתוק שלו כמנגנון עיוור בעל טעויות, הוא מראה כיצד מדובר במנגנון אינטלגנטי היודע להתאים את עצמו לתנאים

 

הביולוגיה של האמונה – הביולוג ד"ר ברוס ליפטון

הביולוג ד"ר ברוס ליפטון, מבשר מהפכה בתולדות הביולוגיה, במקום להסביר את הדנ"א והשעתוק שלו כמנגנון עיוור בעל טעויות, הוא מראה כיצד מדובר במנגנון אינטלגנטי היודע להתאים את עצמו לתנאים ולסביבה. וכיצד הביולוגיה מלמדת על כך שהאדם נברא בצלם אלהים והוא חלק מהתודעה הקוסמית.

מתוך כתבה בהארץ:

"הכירו את הביולוגיה החדשה"

דורות רבים של פילוסופים ומחנכים תהו על השפעתם של שני גורמים בעיצוב האישיות: התורשה והסביבה; מה עיקר ומה משני. לד"ר ברוס ליפטון, מחבר הספר בעל השם המסקרן "הביולוגיה של האמונה", יש הצעה נועזת ומרתקת להשקיף על השאלה הזאת. הוא עושה זאת דרך שני אשנבים: האחד הוא האפיגנטיקה, המכונה גם "הביולוגיה החדשה". השני הוא הפיזיקה החדשה, בת המאה ה–20, שכוללת את תורת היחסות של איינשטיין ואת הפיזיקה הקוואנטית, פרי רוחו של נילס בוהר.

המידע בספר הזה נמסר בהדרגה ובצורה דידקטית וידידותית. אנחנו לומדים על עובדות חדשות שהתגלו במחקר האפיגנטיקה ועל המציאות הנסתרת שחשפו מחקרי הפיזיקה המודרנית. לבסוף, בשיאו של הספר, המחבר מחבר את שני הנתיבים לאחדות אחת חובקת כל.

בפרקי הספר יש דיון מעניין בבעיות המטאפיזיות הגדולות: חיים ומוות, כיליון הגוף והישארות הנפש. הוא עוסק גם בבעיות "קטנות" יותר: בריאות וחולי, יחסי הורים וילדים, רפואה מדעית ורפואה משלימה, יכולת להתגבר על גזירות הגורל ועוד. הספר בנוי על מידע המבוסס על מחקרים ומגובה בציון המקורות, לטובת הקורא המעוניין להעמיק ולהרחיב. רק באפילוג מרשה לעצמו המחבר להביע את אמונותיו ולהביא רעיונות ספקולטיביים…

אזור המוח המכונה "קליפת המוח הקדם מצחית" (או בקיצור PFC) הוא מרכז עיבוד הנתונים של המודעות העצמית, אזור המודעות לרגשות, מחשבות, צרכים ותשוקות. אפשר אולי לקרוא לו "אני" או "נפש". הוא קשור לתפקודים קוגניטיביים גבוהים: קביעת מטרות, החלטות, התנהגות חברתית, רצון חופשי וביטחון עצמי.

בעיית יחסי הגומלין בין הגוף לנפש העסיקה פילוסופים מהעת העתיקה ועד הזמן הזה; ישעיהו ליבוביץ' כינה אותה "הבעיה הפסיכופיזית". ליפטון בודק בספרו את השאלה הזאת מנקודת המבט הביולוגית: איך האנרגיה של הנפש, כלומר המחשבות, יכולה להשפיע על התפקוד הפיזיולוגי של הגוף. כדוגמה הוא מביא את אפקט הפלסבו, שהוא מכנה אותו "אפקט האמונה"; האפקט של "הכל קורה במוח". הוא טוען שברוב הניסויים הרפואיים השפעת הפלסבו (אינבו) יעילה כמעט כמו התרופה הנבדקת (עמ' 136). מכאן המלצתו "לרתום את התודעה לעידוד הצמיחה", לחשיבה אופטימית וחיובית שתביא "חיים בריאים ומאושרים". (עד כאן 2 קטעים מתוך הסקירה המלאה בהארץ).

מצורף קטע מקצועי מתוך ספרו (עמ' 60 ואילך), המתאר את הבעיה הגדולה בה נתקל כביולוג, והיא שהביאה אותו לבסס את תורתו על מהות החיים והתורשה:

"מראשיתו היה פרוייקט הגנום האנושי מהלך שאפתני ביותר. המחשבה המקובלת אז היתה כי נדרש גן אחראי ליצירת התבנית לכל אחד מיותר מ100,000 חלבונים שונים הבונים את הגוף. לכך יש להוסיף עוד לפחות 20,000 גנים מווסתים, המכשירים את פעילות הגנים מקודדי החלבון. המדענים הגיעו למסקנה כי הגנום האנושי כולל לפחות 120,000 גנים הנמצאים ב23 זוגות של הכרומוזומים האנושיים…
הגנטיקאים הזדעדעו לא פחות (מאשר מתגליתו של קופרניקוס) כאשר בניגוד לציפיותיהם ליותר מ120,000 גנים, הם גילו כי הגנום האנושי כולל בסביבות 25,000 גנים בלבד. יותר מ80 אחוזים מהDNA הנדרש ע"פ כל ההנחות כלל אינו קיים. ענין הגנים החסרים מטריד הרבה יותר מאשר 18 הדקות החסרות בהקלטות של ניקסון. הרעיון שלכל חלבון יש גן אחראי משלו היה הבסיס המחשבתי של הדטרמיניזם הגנטי, כעת לאחר שפרוייקט הגנום האנושי ניפץ את כל ההנחה הזו, אפשר לזרוק לפח את כל התיאוריות העכשויות המסבירות כיצד נוצרים החיים. אי אפשר יותר לסמוך על כך שמהנדסים גנטיים יוכלו לפתור בקלות יחסית את כל הדילמות הביולוגיות שלנו. הסיבה לכך היא פשוטה: אין מספיק גנים שיאפשרו לנו להבין את מורכבות החיים האנושיים או המחלה האנושית…
בהתייחסות לממצאים המפתיעים של פרויקט הגנום האנושי, כתב דיויד בלטימור, גנטיקאי דגול בעל שם עולמי וזוכה פרס נובל, בהתיחסו למורכבות המין האנושי (2001): "אם לא קיימים עוד גנים רבים בגנום האנושי שהמחשבים שלנו אינם מסוגלים לזהות, אז ברור למדי שריבוי הגנים אינו מקנה לנו את המורכבות המשמעותית שלנו בהשוואה לתולעים ולצמחים… ההבנה של הגורמים המעניקים לנו את המורכבות הזאת – אוסף אדיר של ביטויי התנהגות, יכולת לייצר פעולה מודעת, תיאום גופני מרשים, תיקונים קלים ומדוייקים בתגובה לשינויים בסביבה החיצונית, לימוד, זיכרון, האם יש צורך להמשיך? – נשארה אתגר לעתיד".
כפי שטוען בלטימור, ממצאי פרוייקט הגנום האנושי מאלצים אותנו לשקול רעיונות אחרים על האופן שבו מתנהלים החיים. "ההבנה של הגורמים המעניקים לנו את המורכבות הזאת נשארה אתגר לעתיד", השמים אכן נופלים. נוסף על כך, ממצאי פרוייקט הגנום האנושי מאלצים אותנו לשקול מחדש את מערכת היחסים הגנטית שלנו עם יצורים אחרים החיים על כדוה"א. אנחנו כבר לא יכולים להיאחז בגנים כדי להסביר מדוע המין האנושי ממוקם במרומי סולם האבולוציה. מתברר שאין הבדל רב בין מספר הגנים הנמצאים בבני האדם לבין מספר הגנים ביצורים חיים פרימיטיביים.

ריאיון של ליפטון אצל ערן שטרן (אנגלית):

הרצאה של יחיאל גריידי על הספר (עברית)

לונדון וקירשנבאום על הספר

ברוס ליפטון בערוץ 10

ברוס ליפטון ההרצאה המלאה (אנגלית)

 

על אפיגנטיקה ראה עוד: תורשה זה לא רק בגנים, מכון דוידסון. וע"ע: אבולוציה, מוכיחה בורא או אקראיות?

על מוטציות מכוונות ראה עוד: מוטציה מכוונת (ויקי באנגלית), "תורת האבולוציה של האבולוציה?" הביולוגים הכחישו תמיד כי אורגניזמים יכולים להתאים את הגנים שלהם לסביבה חדשה, אך כמה תגליות מדהימות על חיידקים גורמות להם לחשוב שוב" (מאמר של סיימונדס).

מאמר של מכון ויצמן מספטמבר 2017: הlncRNA אחראים על 'הדלקה' ו'כיבוי' של חלבונים, ההבדל העיקרי בין היצורים הוא במערכת הבקרה על הגנים ולא הגנים עצמם. ז"א הגנים הם מערך פוטנציאלי שכולל מעיקרו אפשרויות רבות ושונות של התפתחות ופעילות, ומערך הבקרה ששונה מאד בכל מין, מחליט מה ייצא אל הפועל.

ב2018 התגלתה רנדומליות ביצור חלבונים, (מקור נוסף), עד כה סברנו, שהתהליך הזה הוא דטרמיניסטי במובן זה, שכל רצף בדנ"א תמיד יתן את אותה התוצאה; כלומר, אם נעזר בדוגמא דלעיל, עד כה ראינו שבכל יצור חי – מחיידק ועד פיל ולוויתן – תמיד הרצף CTG יוביל לבניית חומצת האמינו לאוצין. ממש כשם שאם ניישם תכנית לבנית בניין כמה פעמים – נבנה את אותו הבנין מספר פעמים. אך מסתבר שהעולם צופן בחובו הפתעות:

חוקרים מאוניברסיטת בת' (Bath) וממכון מקס פלאנק בגוטינגן גילו חריגים לכלל האמור. הם חקרו שמרים. שמרים הם מין של פטריה חד-תאית, והם מצאו בהם "פרשנות" שונה לתכניות שבדנ"א. מסתבר שאצל מינים שונים של שמרים הרצף CTG שבדנ"א לא יוביל לבניית לאוצין – כמו אצל יתר עולם החי, כולל רוב השמרים – אלא יוביל לייצור חומצת אמינו אחרת – אלנין.

ענין זה הוא מוזר כשלעצמו (למה שתהא סטיה אצל שמרים אלה מהכלל הכמעט אוניברסלי? איך הוא קרה?); אך מפתיעה ממנו העובדה הבאה: מסתבר שאצל מין אחד ממיני השמרים שהם חקרו – Ascoidea asiatica – רצף הבסיסים שבדנ"א הוביל לפעמים לבניית לאוצין, ולפעמים לבניית חומצת אמינו שלישית בכלל – סרין. ולא אך זאת, אלא שלא ניתן לצפות מראש מה תהא חומצת האמינו שתיווצר בתהליך. ממש כאילו הדבר הוחלט בהטלת מטבע. רנדומליות גמורה.

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

2
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
1 Comment threads
1 Thread replies
1 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
2 Comment authors
צוות האתרElimelech Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
Elimelech
Guest
Member
Elimelech

"הביולוג ד"ר ברוס ליפטון, מבשר מהפכה בתולדות הביולוגיה",
ידוע כחנטרשן צמרת, המבלבל את הקהל בהרצאותיו ע"י גיבוב וערבוב מושגים מדעיים, עם המצאות פסאודו-מדעיות שלו.
הבן-אדם לא נלקח ברצינות בקרב הקהילה המדעית, והוא בעצמו לא לוקח את המדע ברצינות. לשיטתו, אם מספיק אנשים מחזיקים באמונה מסויימת, אזי היא הופכת למדע. אולי הוא מנסה לגייס מספיק אנשים שיאמינו לשטויות שלו ויהפכו אותם למדע…
לא שווה את הזמן שלכם, אלא אם כן אתם מחפשים משהו להאחז בו מתחת לאבנים.
https://rationalwiki.org/wiki/Bruce_Lipton
https://en.wikipedia.org/wiki/Bruce_Lipton
והמסתעף…