נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

הדרך לאמונה: פשוט, או דרך הספקנות?

סקירה על שני ספרים חדשים (יחסית) בנושאי בסיס האמונה, בעלי גישות מנוגדות.

בשוק הספרים העברי, אין הרבה ספרים העוסקים בצורה רצינית ביסודות האמונה מול ההשקפה המודרנית בעידן הידע.

מכיון שגם במסגרת הדת והאמונה יש מקום להרבה שיטות וגישות, החל מהחסידות וכלה בשכלתנות, מן הראוי להרחיב את המעגל ולספק את המידע והתוכן, לפי כל הגישות והשיטות. מובן שספריו של הרב  מיכאל אברהם, לא יספיקו למי שירצה לבסס את האמונה בשיטת הרב גינזבורג, וכן להיפך.

לכן נציג לפניכם כאן שני ספרים, שכאמור נמצאים בשתי גישות מנוגדות. ודוקא לא הניגוד ה'רגיל' בין שכלתנות למיסטיקה, אלא בין אמונה על בסיס פוזיטיבי, מול אמונה על בסיס נגטיבי.

ד"ר לפילוסופיה משה רט, בספרו "פשוט להאמין", לא מפחד מהמטריאליזם, הוא טוען כי המטריאליזם היא גישה סתירתית ונוגדת את ההגיון וכללי ההיסק, הטענה לקיומן של ישויות רוחניות הגיונית וסבירה מבחינה לוגית הרבה יותר מאשר הטענה להיעדרן.

ניתן לו בעצמו לדברר את הספר, מתוך הריאיון שלו לנעם אורן בזוית אחרת:

לא מזמן הוצאת את הספר "פשוט להאמין", רוצה לספר לנו קצת על הספר?

הספר נכתב על בסיס מאמרים שפרסמתי בשנים האחרונות באתר שלי. כבר כמה שנים אני מעלה לאתר מאמרים אשר מתייחסים לנושא של "האתאיזם החדש", שהתחיל בעיקר בעקבות ריצ'רד דוקינס, כריסטופר הי'צנס וסם האריס, וההשפעה שלו ניכרת גם בארץ. התופעה הזו מאוד קוממה אותי גם ברמה הדתית-אמונית וגם ברמה האינטלקטואלית – מבחינת השטחיות והריקנות של הטיעונים שלה, ומכיוון שיש לי רקע בפילוסופיה התחלתי לכתוב באופן עקבי תגובות לטענות של הזרם הזה. עם הזמן הבנתי שהדיון הוא לא רק על אודות השאלה "האם יש אלוהים", אלא הוא דיון הרבה יותר בסיסי על כלי ההכרה והגבולות שלה. לבסוף חשבתי שכדאי להוציא את ההשגות שלי בספר מסודר ולא במאמרים פזורים, כדי שמי שיקרא יזכה לתשובה אמונית אחת וקוהרנטית כנגד כל הטיעונים של האתאיסטים החדשים.

למי הספר מיועד?

הספר מיועד לכל קורא כיוון שהוא לא עוסק ספציפית בדת היהודית. הוא אמנם מוביל אליה אך זוהי איננה המטרה העיקרית שלו. זה גם לא ספר מהזא'נר של ספרי ההחזרה בתשובה למיניהם, זהו ספר פילוסופי שמסביר מושגים בסיסיים של הכרה ואמונה. המטרה הראשונית של הספר היא להבהיר שכל אדם נשען על אמונה כלשהי גם אם הוא מדען, ספקן או אתאיסט. הספר לא מנסה להוכיח את אמיתותה של אמונה כזו או אחרת, אלא להגביר את המודעות של אנשים לתהליכי החשיבה וההכרה שלהם. אם אדם ייגש אל הספר בגישה שהוא בטוח בעמדתו האתאיסטית, הספר פשוט לא ישכנע אותו, אלא רק יראה שהביקורות שלו על הדת אינן תקפות. בעצם, המטרה המרכזית של הספר היא לתת למאמין כלים להגן על האמונה שלו. לכן כותרת המשנה של הספר היא "מדריך למאמין הרציונאלי", בכדי להדגיש שאמונה היא לא בהכרח דמיונות או רגשות אלא היא יכולה להיות רציונאלית.

ממה שאני מבין, לפי תפיסת עולמך האתאיזם והתאיזם הן תפיסות עולם רציונאליות אשר לא ניתן להכריע ביניהן בכלים רציונאליים

לא בדיוק, אני טוען שכל השקפה של אדם מבוססת בסופו של דבר על הנחות יסוד שנשענות על אמונה, ואותן הנחות יסוד אמוניות הן אלה שיובילו אותך למסקנות הסופיות שלך. כאשר מישהו אומר "אני מחפש את האמת", הצעד הראשון שהוא יעשה לכיוון מסוים, כמו אדם שעומד על צומת דרכים, יקבע מה הוא ימצא בסוף. פירוש הדבר הוא שאין חיפוש "אובייקטיבי", הנחות היסוד שלך הן אלה שיכריעו מה תהיינה המסקנות שלך. כאשר יש לאנשים הנחות יסוד שונות לחלוטין, אין כל אפשרות לשיח ביניהם וכל אחד מהם צודק לשיטתו. אך כאשר יש הנחות יסוד משותפות ובכל זאת אותם אנשים הגיעו למסקנות שונות, אזי זה אומר שמישהו עשה טעות לאורך הדרך. במקרה כזה אפשר לברר ולהראות כיצד לפי שיטתו של אותו אדם הוא היה צריך להגיע למסקנות אחרות מאלו שהוא הגיע אליהן. כמובן שגם על הנחות היסוד עצמן ניתן לחוות דעה – אילו הנחות יסוד יותר משכנעות או יותר אינטואיטיביות ואילו נראות פחות משכנעות.

מה הן הנחות היסוד שריצ'רד דוקינס ודומיו אוחיזן בהן ואתה לא מקבל

אחד הדימויים שמובילים את הספר הוא של אדם שנמצא בלילה מתחת לפנס רחוב ומסביב לאותה אלומת אור יש מעגל של חושך. בידי אותו אדם יש את האפשרות להצטמצם ולהתעניין רק במעגל האור בטענה שרק תחתיו הוא רואה באופן ברור. אך יש בידיו גם את האפשרות להכיר בכך שמעבר לאור יש עולם שלם שאינו מוכר באופן ברור כמו זה המואר, אך אין זה אומר שהוא לא קיים או שאין לנו כל יכולת לומר עליו משהו. ההבדל הבסיסי בין שתי תפיסות העולם שלנו זה ההבדל בין ההיצמדות למעגל של האור לבין ההתרחבות למעגל של החושך. אדם כמו דוקינס הוא אדם שנצמד למעגל של האור, מבחינתו המדע הוא המעגל של האור וכל מה שהוא מעבר לגבולות המדע הוא בגדר דמיון. הנחת היסוד שלי, בתור אדם מאמין, היא שהמדע אמנם כלי עוצמתי וחשוב בבירור המציאות, אבל מעבר אליו יש עוד דברים. מבחינתי, אם משהו הוא אינו מדעי אין זה אומר שהוא בהכרח לא קיים, כמו שקיימים דברים שנמצאים מחוץ למעגל האור של הפנס באותו רחוב. כחלק מכך, הכלים להכיר את עולם החושך הם כלים שונים מהכלים המדעיים. הכלים המדעיים הם כלים של "צמצום" כדוגמת התער של אוקאם שגורס כי יש להתעלם מכל דבר שאינו הכרחי. בספר אני מציע כלים הפוכים, כדוגמת המעגל של צ'סטרטון שגורס כי התער של אוקאם הוא לא כלי רציונאלי. לטענתו אין סיבה להניח שכל מה שלא הכרחי למציאות לא קיים, להפך, יש סיבות לפעמים להרחיב את המעגל ולהכניס לתוכו גם דברים אשר אינם הכרחיים במובן המצומצם. מבחינתי, תמונת עולם היא יותר נכונה ויותר אינטואיטיבית כאשר היא יותר רחבה. זו היא נקודת המחלוקת המרכזית בין תפיסת העולם שלי לזו של האתאיסטים החדשים, דוגמת דוקינס. דוקינס מאמין בגישה מצמצמת ואני מאמין בגישה מרחיבה. מבחינתו של דוקינס, העולם נחלק לשניים – מדע ונונסנס, מבחינתי יש עוד כלים מלבד הכלים המדעיים, כמו האמונה.

אתה בעצם טוען שהרציונאליזם או המדעיזם אינם רציונאליים באמת. מדוע?

כי הגישות הללו מתעלמות מקיומו של מעגל החושך, הם מתנהגים ומתנהלים כאילו הם מכירים ויודעים את הכל. מבחינתם, כל מה שהם לא רואים במו עיניהם לא קיים. איך שלא תסתכל על זה, לא ניתן להתכחש לכך שיש גבולות לחקירה המדעית, גם גדולי המדענים יודו בכך. לכן, לטעון כי מה שאינו מדעי אינו קיים זה פשוט לא רציונאלי. זה כמו שצפרדעים שחיות באיזו שלולית בוץ נידחת יחשבו שהשלולית הזו היא כל העולם.

התגובה המתבקשת לטענות שהעלית פה היא שאולי הכלי המדעי הוא אכן כלי מוגבל, אך שאר הכלים שניתן להציע הם אינם מהימנים. למשל, קל לנו מאוד למדוד את כוח הכבידה אבל למדוד מה מוסרי ומה לא מוסרי נראה בלתי אפשרי. מה הכלים שאתה מציע והאם ניתן לסמוך עליהם?

זה תלוי באיזה תחום מדובר. אם אנחנו מדברים על תחומים כמו אמונה, ניסים ושאר תופעות על טבעיות, אחד הכלים המרכזיים הוא עדויות. נכון שלעדויות אין ערך של הוכחה מדעית אבל עדיין הן יכולות ללמד אותנו משהו על מה שנמצא במעגל החושך. כמובן שכל הכלים הללו הם כלים פחות וודאיים מהמדע אך הם אינם חסרי כל עוצמה הכרתית.

בא נתמקד רגע בסיפור של עדויות. היחס הנפוץ לעדויות בתחום העל-טבעי הוא ביטול גמור. אם אדם מסוים יגיד לי שהוא דיבר אתמול עם אלוהים או עם איזה מלאך, אני אתייג אותו, ככל הנראה, כחולה נפש. אתה טוען שלא רק שאנחנו לא צריכים לתייג אותו כחולה נפש שמדבר דברי הבל אלא שעלינו ללמוד ממנו.

אני אומר שצריך לקחת בחשבון את האפשרות הזאת. אני לא טוען שכל אחד שיטען שהוא דיבר עם אלוהים מיד צריך להאמין לו, אבל זה לא רציונאלי לשלול את העדות הזו באופן אוטומטי. יש כמה פרקים בספר שאני מתאר בהם כמה כשלי מחשבה והטיות שמתקיימים אצל ספקנים, וזה אחד הכשלים – היצמדות למוכר, היצמדות למעגל של האור. במעגל של האור אני ניתקל במקרים שיכולים לתת איזשהו הסבר לתופעות האלה – הזיות, שקרים ורמאויות. ולכן הספקן יטען שאם במעגל של האור הוא לא רואה דברים מהסוג העל-טבעי, אז זה אומר שגם במעגל של החושך אין דברים כאלה. זה כמובן טענה לא רציונאלית בעליל. העובדה כי לא ראית בעצמך דבר מסוים, לא מוכיחה בהכרח שהוא לא קיים. צריך להסתכל על כל מקרה לגופו, לא צריך להאמין לכל דבר אבל מצד שני לא לשלול אוטומטית. ברגע שמישהו מספר לך שהוא ראה משהו על-טבעי, תבדוק את האמינות של אותו אדם, האם הוא רציונאלי? האם הוא מנותק מהמציאות? האם הוא שפוי? תבדוק אם יש עדויות דומות שמאששות את אותה עדות. התגובה האוטומטית של לשלול ולהכריז שהכל הזיות היא אינה רציונאלית והיא נובעת מהנטייה להיצמד למוכר.

אני חושב שאחת הרתיעות מהחוויות שאתה מתאר היא חוסר העקביות וההתאמה שלהן. בעולם המדעי אני ואתה רואים את כוח הכבידה בפעולה באופן זהה, אבל בחוויה הדתית נראה שכל אדם נתקל בחוויה שקשורה ספציפית לדת עליה הוא גדל. האם זה לא מערער על האמינות של החוויה הדתית?

פה אתה נוגע בנקודה שמבדילה בין רשות הרבים של ההכרה לבין רשות היחיד. רשות הרבים של ההכרה זו המציאות שכולנו מסכימים עליה וזה העולם האמפירי שכולנו רואים פחות או יותר באופן זהה. עם העולם הזה קל לנו לעבוד מפני שאנחנו יכולים לבדוק אחד את השני. למשל, אם אני רואה משהו אני יכול לשאול אותך אם גם אתה רואה, וברגע שאנחנו מבינים שכולנו רואים את אותו הדבר אנחנו פוסקים שמדובר בדבר אמיתי. אבל זה שיש רשות הרבים שמשותפת לכולם, לא שולל את קיומה של רשות היחיד. יכול להיות שיש אנשים שיש להם חוויות פרטיות. שוב, ההיצמדות לרשות הרבים היא אותה היצמדות למוכר, היצמדות שכפי שאמרנו, אינה רציונאלית.

(המשך הריאיון ניתן לקריאה במקור).

הבלוג של רט הוא 'מיסטריום' המסתורין שמעבר לעולם הזה. הבלוג מייצג בהחלט את גישתו לעולם של על טבע, מנקודת מוצא פילוסופית מנומקת ומנוסחת, תוך ביטול הצד השני.

דוד דישון, היסטוריון (עמית מחקר במכון הרטמן), חזר בתשובה, וכתב את הספר "ספקן באמונתו יחיה", (הספר זמין בכותר), את הספר הוא מגדיר כך:

הספר ספקן באמונתו יחיה פונה לקהל האנשים הרואים עצמם כ"ספקנים", כאנשים ביקורתיים, הרוצים לחיות על פי השכל ולא רק על פי ההרגל או הרגש. הוא נכתב מתוך שאיפה לחדש את השיח בין ישראלים לבין מקורות היהדות, לא כשיח אינטלקטואלי בלבד, אלא מתוך פתיחות לשקול ברצינות אורח-חיים דתי כ"אפשרות חיה" לחייהם, תוך בחינה ביקורתית ובוגרת. ספר זה מבקש להשמיע "קול אחר" בשיח על יחס מחודש למסורת.

החיים מציבים בפני כל אחד ואחת מאתנו שאלה נוקבת – כיצד לחיות את החיים שלנו? מה חשוב יותר ומה פחות? האם יש אמת, והאם ניתן לברר אותה, לפחות חלקית? מהו הטוב – הטוב המוסרי והטוב האנושי, שיש לשאוף להגשים אותו? מה פירוש חיים בעלי משמעות וכיצד משיגים אותם?

(כאן הוא מתראיין על הספר אצל לונדון וקירשנבאום).

בהקדמת הספר נכתב:

"החיים מציבים בפני כל אחד ואחת מאתנו שאלה נוקבת - כיצד לחיות את החיים שלנו? מה חשוב ומה פחות? האם יש אמת, והאם ניתן לברר אותה לפחות חלקית? מהו הטוב - הטוב המוסרי והטוב האנושי, שיש לשאוף להגשים אותו? מה פירוש חיים בעלי משמעות וכיצד משיגים אותם?

השאלות הללו מוצגות בפני כל אחד ואחת מאתנו לא על ידי איזה ספר, איזה פילוסוף או איזו מסורת דתית או אחרת, אלא על ידי החיים עצמם. התשובה שניתן בחיינו לשאלות הללו קובעת את איכות חיינו. אבל כמה מאתנו מתמודדים במודע עם השאלות הללו? כמה מאתנו פשוט נותנים לחיים "לזרום"לפי מה שהורגלנו, ואז מתעוררים בשלב מאוחר ומגלים שבפועל נתנו תשובות בחיינו, אך בלי מחשבה ובלי החלטה מודעת? לאנשים רבים רגע זה של תובנה הוא רגע של צער עמוק וחרטה.

גם על זה נכתבו בדורנו עשרות ספרים. אכן יש בספר זה ייחוד נוסף והוא העיקרי - ניסיון לבחון את האמת שבמסורת היהודית לא על ידי טיעונים ודאיים אלא על בסיס הספקנות. הכותב והקורא מניחים יחד שהאמת המוחלטת היא מעבר ליכולת ההשגה של בשר ודם, לפחות בדורנו. תוך מודעות זו, הספר מביא שיקולים הגיוניים, מדעיים והיסטוריים, ובוחן את יכולתם לשמש כבסיס לנקיטת עמדה של אמונה - "אמונת הספקן" - המוסברת בתחילת הספר.

גיליתי בחיי שהתורה היא "עץ החיים" לי כפרט ולעם ישראל כעם.

חיי תורה נותנים לי אור וחיות, אנרגיה ואתגר, עוצמה מוסרית ותביעה אין-סופית, חיבור לנצחי בעולם הזה דרך אבותיי ואמהותיי, ודרך ילדיי ונכדיי שיפרו וירבו. "אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו" - אני מאשר ללא ציניות יום-יום את המילים הללו בהיותי מאמין שחיי תורה הם חיי אמת.

אני מוכרח להשתדל שגם יהודים אחרים, שלא מכירים טוב ואמת זה, יכירו וישפטו בעצמם אם זו הדרך בשבילם, בשביל כל אחד הנקרא בשם "ישראל".איני משלה את עצמי שדברי כאן ידברו אל רוב הקוראים - אך אני מוכרח לנסות להפיק מעצמי את אותו "קול אחר",שאיני שומע מספיק ממנו בשיח המצוי סביב זהותנו היהודית והישראלית. אני מרגיש מחויבות שהקול הזה יישמע גם הוא, ומקווה שיש יהודים שמתוך התמודדות עם קול זה אולי  ימצאו ענין מחודש לבדוק לעומק את האפשרות היהודית דתית".

גישתו מעניינת, ויש להודות שזה בודאי יותר טוב מכלום. כפי שניתן להתרשם הוא לא מסתפק בטיעונים כדוגמת ההימור של פסקל, אלא מבסס את דבריו על תפיסה הרמונית של העולם ומשמעות החיים. - רובד עמוק ומשמעותי, שגם מי שמסכים עם כל הספר 'פשוט להאמין', או סתם אדם מאמין, צריך עבור עצמו ואמונתו.

וכאן אנו פוגשים מצב מעניין, רט, המבסס את ספרו על הפילוסופיה ועל השכלתנות, אינו מהסס להציב את המיסטיקה כמסקנה. ודישון, המפנה את ספרו ל"אנשים ביקורתיים הרוצים לחיות על פי השכל", אינו מהסס להציע להם את האמונה כמשמעות לחיים וכקול פנימי של העולם והאדם.

 

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *