סקירה על שני ספרים חדשים (יחסית) בנושאי בסיס האמונה, בעלי גישות מנוגדות.
בשוק הספרים העברי, אין הרבה ספרים העוסקים בצורה רצינית ביסודות האמונה מול ההשקפה המודרנית בעידן הידע.
מכיון שגם במסגרת הדת והאמונה יש מקום להרבה שיטות וגישות, החל מהחסידות וכלה בשכלתנות, מן הראוי להרחיב את המעגל ולספק את המידע והתוכן, לפי כל הגישות והשיטות. מובן שספריו של הרב מיכאל אברהם, לא יספיקו למי שירצה לבסס את האמונה בשיטת הרב גינזבורג, וכן להיפך.
לכן נציג לפניכם כאן שני ספרים, שכאמור נמצאים בשתי גישות מנוגדות. ודוקא לא הניגוד ה'רגיל' בין שכלתנות למיסטיקה, אלא בין אמונה על בסיס פוזיטיבי, מול אמונה על בסיס נגטיבי.
ד"ר לפילוסופיה משה רט, בספרו "פשוט להאמין", לא מפחד מהמטריאליזם, הוא טוען כי המטריאליזם היא גישה סתירתית ונוגדת את ההגיון וכללי ההיסק, הטענה לקיומן של ישויות רוחניות הגיונית וסבירה מבחינה לוגית הרבה יותר מאשר הטענה להיעדרן.
ניתן לו בעצמו לדברר את הספר, מתוך הריאיון שלו לנעם אורן בזוית אחרת:
לא מזמן הוצאת את הספר "פשוט להאמין", רוצה לספר לנו קצת על הספר?
הספר נכתב על בסיס מאמרים שפרסמתי בשנים האחרונות באתר שלי. כבר כמה שנים אני מעלה לאתר מאמרים אשר מתייחסים לנושא של "האתאיזם החדש", שהתחיל בעיקר בעקבות ריצ'רד דוקינס, כריסטופר הי'צנס וסם האריס, וההשפעה שלו ניכרת גם בארץ. התופעה הזו מאוד קוממה אותי גם ברמה הדתית-אמונית וגם ברמה האינטלקטואלית – מבחינת השטחיות והריקנות של הטיעונים שלה, ומכיוון שיש לי רקע בפילוסופיה התחלתי לכתוב באופן עקבי תגובות לטענות של הזרם הזה. עם הזמן הבנתי שהדיון הוא לא רק על אודות השאלה "האם יש אלוהים", אלא הוא דיון הרבה יותר בסיסי על כלי ההכרה והגבולות שלה. לבסוף חשבתי שכדאי להוציא את ההשגות שלי בספר מסודר ולא במאמרים פזורים, כדי שמי שיקרא יזכה לתשובה אמונית אחת וקוהרנטית כנגד כל הטיעונים של האתאיסטים החדשים.
למי הספר מיועד?
הספר מיועד לכל קורא כיוון שהוא לא עוסק ספציפית בדת היהודית. הוא אמנם מוביל אליה אך זוהי איננה המטרה העיקרית שלו. זה גם לא ספר מהזא'נר של ספרי ההחזרה בתשובה למיניהם, זהו ספר פילוסופי שמסביר מושגים בסיסיים של הכרה ואמונה. המטרה הראשונית של הספר היא להבהיר שכל אדם נשען על אמונה כלשהי גם אם הוא מדען, ספקן או אתאיסט. הספר לא מנסה להוכיח את אמיתותה של אמונה כזו או אחרת, אלא להגביר את המודעות של אנשים לתהליכי החשיבה וההכרה שלהם. אם אדם ייגש אל הספר בגישה שהוא בטוח בעמדתו האתאיסטית, הספר פשוט לא ישכנע אותו, אלא רק יראה שהביקורות שלו על הדת אינן תקפות. בעצם, המטרה המרכזית של הספר היא לתת למאמין כלים להגן על האמונה שלו. לכן כותרת המשנה של הספר היא "מדריך למאמין הרציונאלי", בכדי להדגיש שאמונה היא לא בהכרח דמיונות או רגשות אלא היא יכולה להיות רציונאלית.
ממה שאני מבין, לפי תפיסת עולמך האתאיזם והתאיזם הן תפיסות עולם רציונאליות אשר לא ניתן להכריע ביניהן בכלים רציונאליים
לא בדיוק, אני טוען שכל השקפה של אדם מבוססת בסופו של דבר על הנחות יסוד שנשענות על אמונה, ואותן הנחות יסוד אמוניות הן אלה שיובילו אותך למסקנות הסופיות שלך. כאשר מישהו אומר "אני מחפש את האמת", הצעד הראשון שהוא יעשה לכיוון מסוים, כמו אדם שעומד על צומת דרכים, יקבע מה הוא ימצא בסוף. פירוש הדבר הוא שאין חיפוש "אובייקטיבי", הנחות היסוד שלך הן אלה שיכריעו מה תהיינה המסקנות שלך. כאשר יש לאנשים הנחות יסוד שונות לחלוטין, אין כל אפשרות לשיח ביניהם וכל אחד מהם צודק לשיטתו. אך כאשר יש הנחות יסוד משותפות ובכל זאת אותם אנשים הגיעו למסקנות שונות, אזי זה אומר שמישהו עשה טעות לאורך הדרך. במקרה כזה אפשר לברר ולהראות כיצד לפי שיטתו של אותו אדם הוא היה צריך להגיע למסקנות אחרות מאלו שהוא הגיע אליהן. כמובן שגם על הנחות היסוד עצמן ניתן לחוות דעה – אילו הנחות יסוד יותר משכנעות או יותר אינטואיטיביות ואילו נראות פחות משכנעות.
מה הן הנחות היסוד שריצ'רד דוקינס ודומיו אוחיזן בהן ואתה לא מקבל
אחד הדימויים שמובילים את הספר הוא של אדם שנמצא בלילה מתחת לפנס רחוב ומסביב לאותה אלומת אור יש מעגל של חושך. בידי אותו אדם יש את האפשרות להצטמצם ולהתעניין רק במעגל האור בטענה שרק תחתיו הוא רואה באופן ברור. אך יש בידיו גם את האפשרות להכיר בכך שמעבר לאור יש עולם שלם שאינו מוכר באופן ברור כמו זה המואר, אך אין זה אומר שהוא לא קיים או שאין לנו כל יכולת לומר עליו משהו. ההבדל הבסיסי בין שתי תפיסות העולם שלנו זה ההבדל בין ההיצמדות למעגל של האור לבין ההתרחבות למעגל של החושך. אדם כמו דוקינס הוא אדם שנצמד למעגל של האור, מבחינתו המדע הוא המעגל של האור וכל מה שהוא מעבר לגבולות המדע הוא בגדר דמיון. הנחת היסוד שלי, בתור אדם מאמין, היא שהמדע אמנם כלי עוצמתי וחשוב בבירור המציאות, אבל מעבר אליו יש עוד דברים. מבחינתי, אם משהו הוא אינו מדעי אין זה אומר שהוא בהכרח לא קיים, כמו שקיימים דברים שנמצאים מחוץ למעגל האור של הפנס באותו רחוב. כחלק מכך, הכלים להכיר את עולם החושך הם כלים שונים מהכלים המדעיים. הכלים המדעיים הם כלים של "צמצום" כדוגמת התער של אוקאם שגורס כי יש להתעלם מכל דבר שאינו הכרחי. בספר אני מציע כלים הפוכים, כדוגמת המעגל של צ'סטרטון שגורס כי התער של אוקאם הוא לא כלי רציונאלי. לטענתו אין סיבה להניח שכל מה שלא הכרחי למציאות לא קיים, להפך, יש סיבות לפעמים להרחיב את המעגל ולהכניס לתוכו גם דברים אשר אינם הכרחיים במובן המצומצם. מבחינתי, תמונת עולם היא יותר נכונה ויותר אינטואיטיבית כאשר היא יותר רחבה. זו היא נקודת המחלוקת המרכזית בין תפיסת העולם שלי לזו של האתאיסטים החדשים, דוגמת דוקינס. דוקינס מאמין בגישה מצמצמת ואני מאמין בגישה מרחיבה. מבחינתו של דוקינס, העולם נחלק לשניים – מדע ונונסנס, מבחינתי יש עוד כלים מלבד הכלים המדעיים, כמו האמונה.
אתה בעצם טוען שהרציונאליזם או המדעיזם אינם רציונאליים באמת. מדוע?
כי הגישות הללו מתעלמות מקיומו של מעגל החושך, הם מתנהגים ומתנהלים כאילו הם מכירים ויודעים את הכל. מבחינתם, כל מה שהם לא רואים במו עיניהם לא קיים. איך שלא תסתכל על זה, לא ניתן להתכחש לכך שיש גבולות לחקירה המדעית, גם גדולי המדענים יודו בכך. לכן, לטעון כי מה שאינו מדעי אינו קיים זה פשוט לא רציונאלי. זה כמו שצפרדעים שחיות באיזו שלולית בוץ נידחת יחשבו שהשלולית הזו היא כל העולם.
התגובה המתבקשת לטענות שהעלית פה היא שאולי הכלי המדעי הוא אכן כלי מוגבל, אך שאר הכלים שניתן להציע הם אינם מהימנים. למשל, קל לנו מאוד למדוד את כוח הכבידה אבל למדוד מה מוסרי ומה לא מוסרי נראה בלתי אפשרי. מה הכלים שאתה מציע והאם ניתן לסמוך עליהם?
זה תלוי באיזה תחום מדובר. אם אנחנו מדברים על תחומים כמו אמונה, ניסים ושאר תופעות על טבעיות, אחד הכלים המרכזיים הוא עדויות. נכון שלעדויות אין ערך של הוכחה מדעית אבל עדיין הן יכולות ללמד אותנו משהו על מה שנמצא במעגל החושך. כמובן שכל הכלים הללו הם כלים פחות וודאיים מהמדע אך הם אינם חסרי כל עוצמה הכרתית.
בא נתמקד רגע בסיפור של עדויות. היחס הנפוץ לעדויות בתחום העל-טבעי הוא ביטול גמור. אם אדם מסוים יגיד לי שהוא דיבר אתמול עם אלוהים או עם איזה מלאך, אני אתייג אותו, ככל הנראה, כחולה נפש. אתה טוען שלא רק שאנחנו לא צריכים לתייג אותו כחולה נפש שמדבר דברי הבל אלא שעלינו ללמוד ממנו.
אני אומר שצריך לקחת בחשבון את האפשרות הזאת. אני לא טוען שכל אחד שיטען שהוא דיבר עם אלוהים מיד צריך להאמין לו, אבל זה לא רציונאלי לשלול את העדות הזו באופן אוטומטי. יש כמה פרקים בספר שאני מתאר בהם כמה כשלי מחשבה והטיות שמתקיימים אצל ספקנים, וזה אחד הכשלים – היצמדות למוכר, היצמדות למעגל של האור. במעגל של האור אני ניתקל במקרים שיכולים לתת איזשהו הסבר לתופעות האלה – הזיות, שקרים ורמאויות. ולכן הספקן יטען שאם במעגל של האור הוא לא רואה דברים מהסוג העל-טבעי, אז זה אומר שגם במעגל של החושך אין דברים כאלה. זה כמובן טענה לא רציונאלית בעליל. העובדה כי לא ראית בעצמך דבר מסוים, לא מוכיחה בהכרח שהוא לא קיים. צריך להסתכל על כל מקרה לגופו, לא צריך להאמין לכל דבר אבל מצד שני לא לשלול אוטומטית. ברגע שמישהו מספר לך שהוא ראה משהו על-טבעי, תבדוק את האמינות של אותו אדם, האם הוא רציונאלי? האם הוא מנותק מהמציאות? האם הוא שפוי? תבדוק אם יש עדויות דומות שמאששות את אותה עדות. התגובה האוטומטית של לשלול ולהכריז שהכל הזיות היא אינה רציונאלית והיא נובעת מהנטייה להיצמד למוכר.
אני חושב שאחת הרתיעות מהחוויות שאתה מתאר היא חוסר העקביות וההתאמה שלהן. בעולם המדעי אני ואתה רואים את כוח הכבידה בפעולה באופן זהה, אבל בחוויה הדתית נראה שכל אדם נתקל בחוויה שקשורה ספציפית לדת עליה הוא גדל. האם זה לא מערער על האמינות של החוויה הדתית?
פה אתה נוגע בנקודה שמבדילה בין רשות הרבים של ההכרה לבין רשות היחיד. רשות הרבים של ההכרה זו המציאות שכולנו מסכימים עליה וזה העולם האמפירי שכולנו רואים פחות או יותר באופן זהה. עם העולם הזה קל לנו לעבוד מפני שאנחנו יכולים לבדוק אחד את השני. למשל, אם אני רואה משהו אני יכול לשאול אותך אם גם אתה רואה, וברגע שאנחנו מבינים שכולנו רואים את אותו הדבר אנחנו פוסקים שמדובר בדבר אמיתי. אבל זה שיש רשות הרבים שמשותפת לכולם, לא שולל את קיומה של רשות היחיד. יכול להיות שיש אנשים שיש להם חוויות פרטיות. שוב, ההיצמדות לרשות הרבים היא אותה היצמדות למוכר, היצמדות שכפי שאמרנו, אינה רציונאלית.
(המשך הריאיון ניתן לקריאה במקור).
הבלוג של רט הוא 'מיסטריום' המסתורין שמעבר לעולם הזה. הבלוג מייצג בהחלט את גישתו לעולם של על טבע, מנקודת מוצא פילוסופית מנומקת ומנוסחת, תוך ביטול הצד השני.
דוד דישון, היסטוריון (עמית מחקר במכון הרטמן), חזר בתשובה, וכתב את הספר "ספקן באמונתו יחיה", (הספר זמין בכותר), את הספר הוא מגדיר כך:
הספר ספקן באמונתו יחיה פונה לקהל האנשים הרואים עצמם כ"ספקנים", כאנשים ביקורתיים, הרוצים לחיות על פי השכל ולא רק על פי ההרגל או הרגש. הוא נכתב מתוך שאיפה לחדש את השיח בין ישראלים לבין מקורות היהדות, לא כשיח אינטלקטואלי בלבד, אלא מתוך פתיחות לשקול ברצינות אורח-חיים דתי כ"אפשרות חיה" לחייהם, תוך בחינה ביקורתית ובוגרת. ספר זה מבקש להשמיע "קול אחר" בשיח על יחס מחודש למסורת.
החיים מציבים בפני כל אחד ואחת מאתנו שאלה נוקבת – כיצד לחיות את החיים שלנו? מה חשוב יותר ומה פחות? האם יש אמת, והאם ניתן לברר אותה, לפחות חלקית? מהו הטוב – הטוב המוסרי והטוב האנושי, שיש לשאוף להגשים אותו? מה פירוש חיים בעלי משמעות וכיצד משיגים אותם?
(כאן הוא מתראיין על הספר אצל לונדון וקירשנבאום).
בהקדמת הספר נכתב:
"החיים מציבים בפני כל אחד ואחת מאתנו שאלה נוקבת – כיצד לחיות את החיים שלנו? מה חשוב ומה פחות? האם יש אמת, והאם ניתן לברר אותה לפחות חלקית? מהו הטוב – הטוב המוסרי והטוב האנושי, שיש לשאוף להגשים אותו? מה פירוש חיים בעלי משמעות וכיצד משיגים אותם?
השאלות הללו מוצגות בפני כל אחד ואחת מאתנו לא על ידי איזה ספר, איזה פילוסוף או איזו מסורת דתית או אחרת, אלא על ידי החיים עצמם. התשובה שניתן בחיינו לשאלות הללו קובעת את איכות חיינו. אבל כמה מאתנו מתמודדים במודע עם השאלות הללו? כמה מאתנו פשוט נותנים לחיים "לזרום"לפי מה שהורגלנו, ואז מתעוררים בשלב מאוחר ומגלים שבפועל נתנו תשובות בחיינו, אך בלי מחשבה ובלי החלטה מודעת? לאנשים רבים רגע זה של תובנה הוא רגע של צער עמוק וחרטה.
גם על זה נכתבו בדורנו עשרות ספרים. אכן יש בספר זה ייחוד נוסף והוא העיקרי – ניסיון לבחון את האמת שבמסורת היהודית לא על ידי טיעונים ודאיים אלא על בסיס הספקנות. הכותב והקורא מניחים יחד שהאמת המוחלטת היא מעבר ליכולת ההשגה של בשר ודם, לפחות בדורנו. תוך מודעות זו, הספר מביא שיקולים הגיוניים, מדעיים והיסטוריים, ובוחן את יכולתם לשמש כבסיס לנקיטת עמדה של אמונה – "אמונת הספקן" – המוסברת בתחילת הספר.
גיליתי בחיי שהתורה היא "עץ החיים" לי כפרט ולעם ישראל כעם.
חיי תורה נותנים לי אור וחיות, אנרגיה ואתגר, עוצמה מוסרית ותביעה אין-סופית, חיבור לנצחי בעולם הזה דרך אבותיי ואמהותיי, ודרך ילדיי ונכדיי שיפרו וירבו. "אשרינו, מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו" – אני מאשר ללא ציניות יום-יום את המילים הללו בהיותי מאמין שחיי תורה הם חיי אמת.
אני מוכרח להשתדל שגם יהודים אחרים, שלא מכירים טוב ואמת זה, יכירו וישפטו בעצמם אם זו הדרך בשבילם, בשביל כל אחד הנקרא בשם "ישראל".איני משלה את עצמי שדברי כאן ידברו אל רוב הקוראים – אך אני מוכרח לנסות להפיק מעצמי את אותו "קול אחר",שאיני שומע מספיק ממנו בשיח המצוי סביב זהותנו היהודית והישראלית. אני מרגיש מחויבות שהקול הזה יישמע גם הוא, ומקווה שיש יהודים שמתוך התמודדות עם קול זה אולי ימצאו ענין מחודש לבדוק לעומק את האפשרות היהודית דתית".
גישתו מעניינת, ויש להודות שזה בודאי יותר טוב מכלום. כפי שניתן להתרשם הוא לא מסתפק בטיעונים כדוגמת ההימור של פסקל, אלא מבסס את דבריו על תפיסה הרמונית של העולם ומשמעות החיים. – רובד עמוק ומשמעותי, שגם מי שמסכים עם כל הספר 'פשוט להאמין', או סתם אדם מאמין, צריך עבור עצמו ואמונתו.
וכאן אנו פוגשים מצב מעניין, רט, המבסס את ספרו על הפילוסופיה ועל השכלתנות, אינו מהסס להציב את המיסטיקה כמסקנה. ודישון, המפנה את ספרו ל"אנשים ביקורתיים הרוצים לחיות על פי השכל", אינו מהסס להציע להם את האמונה כמשמעות לחיים וכקול פנימי של העולם והאדם.
גישתו של דישון נראת לכם תקינה?
לפי הבנתי הוא טוען שהוא מציג בספר "אמונה עם ספקות" לאדם הביקרתי
האדם הביקרותי אמור להסיק מהספר שיכול להיות שהאמונה שלו היא טעות אחת גדולה אבל הכי הגיוני זה ללכת בדרך היהדות…
לדעתי זה לא נכון, וניתן להוכיח שהיהדות היא אמת (מעבר לכל ספק סביר כמובן)
אם כולם היו הולכים לפי דעתי, לא הייתי צריך להתאמץ כאן לאסוף חומר, הייתי אומר להם את דעתי ודי
אני מאמין וגם פנאט
הבעיה מתחילה שיש אנשים שהם לא פנאטים או שבכלל לא מאמינים
ורוצים להיחשף לדיונים ונימוקים בנושא האמונה, חלק מהטיעונים הם לא וודאיים, ויש כאלו שזה מה שמתקבל על דעתם ולא דבר אחר
בכל אופן ליתר ביטחון אני קורא לכל מי שנחשף לדברי, שיחשוב כמוני
הבינותי כי יש בעיה הלכתית להיות אדם מאמין עם ספקות בעיקרי האמונה…
האם זה נכון? (יצא לי לראות באחד מהספרים התייחסות של הרב שלמה זלמן אויירבך כמדומני לאדם מסופק באמונתו ושיש לזה נפקא מינות הלכתיות בנוגע לכל מיני עניינים)
אם זה נכון יוצא שאדם עובר בכל רגע של הסתפקות על איסור ואין לו איך לצאת מזה.. עד שיקבל תשובות לספקותיו, אז האם הוא עובר על איסור באונס?
בנוסף אם נכון מה שאמרתי שמדובר באיסור, אז להפנות אנשים לספר מהסוג הזה בזמן שכל העניין של הספר הוא בעיה – לא מדובר במכשול לרבים?
וגם אם יש הצדקה הלכתית לפרסומו כאן, האם אין צורך בהסתייגות וכד' מצד צוות האתר?
בתודה מראש, שבוע מבורך!
לדעתי אדם שיש לו ספקות באמונה והוא בוחר לאחוז בדרך האמונה, נחשב מאמין מהודר לכל הדעות
כשאתה אומר "לדעתי" אתה מסתמך על מקור כלשהו?
ועוד שאלה – מה זאת אומרת "לאחוז בדרך האמונה"? הבה ננסח את זה כך: האם אדם שיש לו ספקות באמונה, אבל הוא חי את חייו כאדם מאמין לכל דבר, האם זה מה שנחשב כמאמין מהודר לכל הדעות?
כי את ששת המצוות התמידיות לדוגמא, הוא וודאי לא מקיים בשלמותן, לא?
כשאני אומר לדעתי, אני אומר שכך דעתי
אדם שלא מקיים את ששת המצוות התמידיות בהידור, עדיין נחשב מאמין מהודר
אם כך, אם לא הצליחה להתיישב על מוחי וליבי אף אחת מההוכחות המוצעות לאמיתות היהדות ועקרונותיה, ועדיין, מסיבות שונות אני חי את חיי כאדם מאמין לכל דבר – האם זה בסדר גמור?
האם עלי לא לנוח ולא לשקוט עד אשר אמצא הוכחה מספקת? או שזה רק יהיה יפה מדי פעם לעסוק בנושא ולנסות להשיבו אל ליבי, אבל לא מוטל עלי חיוב כזה?
ואגב – תודה גדולה על האכפתיות, ההתייחסות והתשובות הענייניות 🙂
מי שבוחר ביהדות כדרך חיים, מוגדר כאדם מאמין
צדיקים גדולים התפארו שהם מאמינים בלי שום חקירה
אז מותר גם לאנשים פשוטים להגיד שאין להם הוכחות אבל הם מאמינים
אנשים בוחרים את הדרך שנראית להם נכונה גם בלי 'הוכחות'
זו הרי לא אמונה שרירותית
זה סיפור על עם ישראל שיצא ממצרים וקיבל תורה וכו', והסיפור מגיע במסורת מהעם
אתה שואל אולי מישהו שיקר בדרך? אולי, זה לא אומר שאין טעם לאחוז בדרך שלך בגלל שאולי
אני לא מתכוין כאן לאדם שהוא 'אנוס', שסתם נוח לו להיות בחברה מסויימת
אלא לאדם שבוחר ביהדות כדרך חיים, אלא שאין לו הוכחות ברורות לכל פרט בסיפור
זה הוא מאמין גמור, וכי תעלה על דעתך שלכל כפרי בגליל בימי בית המקדש, או לכל נער בעיירה באוקראינה, היו באמתחתם הוכחות לאמיתות דרכם?
ואם אחר 40 שנה שאני שומר תורה ומצוות ואף מוסמך לרב, אני לא מבין על מה ולמה אני מאמין, ואני כמובן עושה בדיקות ושאלות כל מה שאני יכול, ובמצבי העכשוי, אני עדין שומר תורה ומצוות, אבל אני לא בטוח שיש חים אחר המוות וממילא שיש דין ויש דיין ומשגיח שמביט על מעשי ושומע תפילותי, ויתכן שאם כל הרחוב שלי או העיר או הקהילה היתה פוקרת הייתי מצטרף (לא בטוח לא יודע), מה שבטוח לא הייתי מעלה על דעתי לפני שנה, מה אני נחשב הלכתית, אפיקורס?
אם אתה אומר שאין לך בעיה להפסיק לקיים מצוות כל עוד החברה תתמוך בכך, למרות שאין לך דין של אפיקורס על פי ההלכה, שכן זה רק למחלל שבת בפרהסיא או למצהיר שלא מאמין, ולכן אתה מצטרף למנין. אבל אינך מקיים את מצוות האמונה, המצוה היא לקבל את האמונה והמצוות כדבר מחייב.
אוקיי תודה להלן תגובתי, אך לפני כן אזהיר את "פלוני", כאן זה לא אתר של ישיבת פנובי'ץ, פה מדברים כל הכופרים שמחפשים תשובות, יש פה הפניות לאתרים הרבה יותר גרועים ממה שהזכרת, וגם שאלתי יכולה להזיק לך, ראה הוזהרת
א- מצוות האמונה (לפחות למ"ד) היא לדעת את ה', אין שום מילה של ציווי בתורה להאמין בו אלא לדעת אותו.
אני יודע שיש בורא זה ברור, גם ברור שהוא ממשיך לקיים את העולם, אבל זה לא נראה שבהשגחה פרטית אלא כללית מה שמופיע ברמב"ם ועוד להשגחת המין, לא רואים שהוא שומע תפילה שהוא דואג כ"כ לסדר תקין.
ב- יש מסר אחד ברור שחוזר על עצמו בתנ"ך ללא הפסק במגוון דרכים שונות, והוא:
נסיבות חייהם של בני אדם תלויים במעשיהם על פי רצון הבורא, זה המסר הברור של אלוהים שבתנ"ך בכבודו ובעצמו.
לצערי, העולם שסביבי סותר את המסר הזה יום יום שעה שעה, ללא הפסק.
אין שום קורלציה והתאמה בין מעשיהם של בני אדם לבין נסיבות חייהם ומה שעובר עליהם.
הטוב והרע באים בערבוביה מוחלטת גם לצדיקים וגם לרשעים וגם לבינוניים, מתינוק בן יומו ועד זקן מופלג בן 100,
ללא הבדל דת גזע ומין.
כאוס מוחלט שאין זה משנה בכלל איך נגדיר טוב ורע ואיך נגדיר צדיק ורשע,
בכל דרך בסוף נמצא שגם אלה וגם אלה נענשים ומקבלים שכר בערבוביה מוחלטת.
זו רבותיי האמת הפשוטה שכל בר דעת מבין ויודע עמוק בתוך תוכו.
אלא שאמונתינו עסוקה ללא הרף בניסיון למצוא התאמה בין המציאות לבין ההשגחה,
אך בגלל שזו משימה בלתי אפשרית כמו לרבע את המעגל, אין ברירה אלא להמציא עם הזמן מגדל שלם של מיתוסים וסיפורים כדי ליישב את המבוכה:
גן עדן וגיהנום, כף הקלע, גלגול נשמות, תחיית המתים, סיטרא אחרא, ניצוצות דקדושה, קליפות דטומאה, מלאכי חבלה, זעיר אנפין ואריך אנפין ועוד אלף ואחד הנחות והמצאות,
שכל בר דעת מבין שאין להם בסיס עובדתי מוצק, וכולם כולל כולם זה הניסיון שלנו להגן על ההשגחה בכל מחיר.
ג- אלהי התנ"ך נראה לא תואם את המצופה מבורא כל יכול
הוא נראה ילדותי ונוקם ללא פורפורציה ואף מהצאצאים ללא פורפורציה
באפן כללי הוא לא מצטייר כאחד שקוראים לו ולא שומע אף אם הזועק יקרא יומם ולילה, יותר גרוע ממשרדי המדינה.
הוא כ"כ רוצה שיזכרו את טובותיו ומעמיס על עובדיו עקב זאת כל מיני מטלות מהן יומיומוית מהן שבועיות מהן למשך השנה, מהם תמוהות ומצחיקות מהן סתם מטריחות
לאור התלמוד מתווספים עוד תמיהות, שגם המצוות הכתובות בתנ"ך בעצם הם לא כתובות, וגם מה שכתוב בעצם זה לא מה שאמור להיות,
וסתם שאלה על אלה שאומרים שסיבת בריאת העולם היתה מאיתו כדי להטיב?
אתה רציני- הרי לפי אמונתך- 99% מהעולם הולכים לאבדון או גהנום, להטיב? כך באמת עושה מי שחפץ בטובתם? וזה נגיד אפילו לא ידע שהם הולכים לחטוא
ואפי היהודים שלפי התנ"ך הם נבחרו על ידו- הרי בגלות 10 השבטים השמיד לנצח כמעט 90%
ומה אח"כ נעשה משאר השבטים זו כבר ההיסטוריה מספרת, בחז"ל יש מספרים ענקיים על ההרוגים בחרבני בית המקדש ובחרבן ביתר, בכל אופן מהידוע לנו באמת זו השואה שכילתה כ-7 מליון, וכן על זו הדרך גם ממה שנשאר כמעט 90% לא בדרך המובילה אותם לטוב האמיתי לפי אמונתינו?
ד- הקשה לי מכל זה שאני לא מבין את האמונה שלנו המוזרה, זו הרי אמונה עיוורת לאורך כל הדרך, כוונתי, שלעולם לא תוכל להתברר, לא נדע אם אמונתינו נכונה אלא רק אחרי שאמות, ואז אם אין אבדון וחידלון והתאיינות, אלא יש חים אחר המוות אז אידע היכן האמת, ובאם יש חידלון אז נעבך גם אחרי מותי לא אידע שלא הייתי באמת, וגם לאפשרות הראשונה שאין חידלון, אתה הנשאר כאן אחרי מותי לא אוכל להודיע לך, הרי אין לנו שום תקשורת לא עם אברהם אבינו ולא להבדיל עם בלעם, ואף לא עם בוראינו, כך שאנו נמצאים במבחן הזוי ובמחילה אכזרי ולא הוגן, ומחוץ לכללי המשחק, שבירת כל כללי המשחק, משחק בלי לדעת מה אמורים לעשות אלא רק לנחש ובסוף המשחק שהשחקנים נעלמים הצופים כלל לא ידעו מי נצח. הזוי, לא?
פה מדברים לא רק הכופרים שמחפשים תשובות, אלא גם הכופרים שממש לא מחפשים תשובות ולא מתייחסים אליהן גם אם מקבלים…
א. כשאני מדבר על מצוות האמונה אני מדבר על איך שהיא מוגדרת בתושבע"פ, אין לי ענין לצורך הדיון בשיטות פרשנות קראיות עצמאיות וכדו'.
לגבי אמונה בהשגחה פרטית או כללית, בעיקרי האמונה נכלל רק "שגומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו", זה ברור בתורה ובנביאים, איך גומל כמה גומל ומתי, לא נכלל בעיקרי האמונה ויש בזה דעות שונות כנודע.
ב. זו דוגמא לכך שאתה חוזר על דבר שאתה יודע שאינו נכון, ובמקרה שלשום כתבתי לך את העובדה הפשוטה הזו, אין בתורה בשום מקום הבטחת גמול אישי בעולם הזה ליחיד. פשוט אין וזה גם לא יתכן, אין משמעות לתורה ומצוות אם תרי"ג מצוות הם תרי"ג הדרכים לעשות כסף / בריאות וכדו'. מדובר על גמול לאומי. כמובן שיש גם גמול אישי, אבל אין הבטחת גמול אישי כמו שיש לאומה בפרשת בחוקותי. על הבעיה הזו נכתב כידוע ספר איוב. לאורך הכתובים יש פה ושם משפטים שנית לראות בהם מסרים הפוכים לגבי היקף הגמול האישי, ולכן זה נושא מורכב, לכתוב שהמסר הברור בתנ"ך הוא שיש גמול אישי ישיר לפי גודל המצוות שעשית יהיה לך כסף – זו שטות. לחזור עליה שוב ושוב – מלמד שלא מעניינת אותך האמת.
אתה כותב שאין קורלציה בין מעשי בני אדם ובין חייהם, אבל עובדה היא שאנשים מאמינים חיים יותר. נכון, אני יודע שיש תירוצים, אבל זה שמישהו מנסה לתרץ – לא אומר שאין קורלציה. ובמילים אחרות: מה תעזור קורלציה אם תמיד יומצאו תירוצים?
אתה כותב "שאמונתינו עסוקה ללא הרף בניסיון למצוא התאמה בין המציאות לבין ההשגחה", מי עוסק בזה? לאחרונה מאז איוב אף אחד לא 'עוסק ללא הרף בזה', אם מדברים על גמול אחרי המוות, לא צריכים להמציא כף קלע או זעיר אנפין, פשוט אומרים שאחרי המוות מתקיים החשבון ההוגן.
אתה כותב שכל הבסיס של עניני גלגולים וכו' הוא ליישב את ההשגחה, אבל תקפה עליך משנתך ונתבלבלו עליך סדרי הזמנים. אם כדבריך שבתנ"ך ברור שיש גמול אישי וכו', הרי בתקופת התנ"ך היינו צריכים למצוא את ה'צורך העצום' ליישב כך. אבל דוקא בתנ"ך כמעט ואין זכר לענינים אלו. רק בתקופת הראשונים, שנים רבות אחרי שחז"ל האריכו בצדיק ורע לו וכו', פתאום 'נוצר צורך עצום ליישב', אתמהה.
ג. אותו אחד שקוראים לו ולא שומע, שמר על עם ישראל מימי אברהם אבינו ועד היום, ארבעת אלפים שנה, כל מאות העמים שהיו באיזור נעלמו, נכחדו, הם, זרעם, ודתם. רק עם אחד נשאר, בכל מיני נסים מופלאים ו'צירופי מקרים', כל זה הובטח מראש, ואתה רואה בזה אחד שקוראים לו ולא שומע?
לפי דרך הטבע, אתה כיהודי, לא היה שום סיכוי בעולם, שתוכל לגור כאן בארץ אבותיך, לדבר בשפה בה דיברו אבותיך לפני שלשת אלפי שנה, ולקרוא את מה שהם כתבו לפני שלשת אלפים שנה. אתה יושב כאן ונהנה מכל השפע, ועוד מתלונן שלא רואים את אלהי ישראל?
ה'מטלות' שאותך מצחיקות או מטריחות, הן הן ששמרו על עמנו, שהחזיקו אותו כל השנים האלו, שהשפיעו על כל העולם כולו ושינו אותו מבחינה מוסרית ורוחנית. אותך זה מצחיק, אולי היית מעדיף להישאר בתקופת האבן.
לכל הסופרלטיבים חסרי הבסיס כמו "גם המצוות הכתובות בתנ"ך בעצם הם לא כתובות, וגם מה שכתוב בעצם זה לא מה שאמור להיות", אין לי אפשרות להתייחס, אם תתן בטובך דוגמא, אולי תגיע למצב של יש להקשות בדוחק.
לא יודע איך הגעת למסקנה ש99% מהעולם הולכים לאבדון, רוב העולם מאמינים באלהי ישראל שנתן את התורה, ואם הם מתנהגים כמו בני אדם, אין סיבה שילכו לאבדון.
בכל מקרה המטרה להיטיב, היא האפשרות של האדם לקנות את עולמו בידיו ולזכות בטוב. אם נניח רק לצורך הדוגמא שכל האנשים היו בוחרים להיות נאצים, ברור שאין טעם להיטיב להם, יש לאדם את האפשרות להגיע אל הטוב.
ואיך קשור לכאן מספר ההרוגים בביתר או בשואה? וכי לפי דעתך כל מי שמת בביתר או בשואה היה רשע?
ד. כל הידיעות שביד האדם, וגם אלו שנחשבות מוצקות ביותר, מתבססות על הבנת ותפיסת המציאות, ואמון במערכות של העברת מידע. לעולם לא תדע מה יקרה אם תקפוץ מקומה 50, רק אחרי שתקפוץ תדע שזה אכן הורג. בחיים שלך לא ראית מישהו קופץ, אתה צריך להאמין למה שסיפרו לך שיקרה. וכך הלאה.
תקשורת עם אברהם אבינו או בלעם לא תעזור לך בכלום, הרי יש אנשים שמתקשרים עם מתים ושטוענים שחזרו מהעולם הבא, אלא שאתה לא תאמין להם, כי אתה כבר גיבשת לך הנחת יסוד שאין כלום. תאמין במה שתרצה, אבל זה לא יכול לגרום למי שלא מאמין באמונותיך, להגדיר את הדברים בצורה מהופכה.
דרכך להאריך אפך ולהעלים עין מתשובות סוררות, כדי לקיים תלמודך של 'יש להקשות בדוחק', עכשיו הזמן לעזוב דרכו ומחשבותיו, ולהתחיל לדון באמת כדי לחפש את האמת. לא כדי לחזור על שאלה שגויה ארבע מאות פעם.
א- זה לא היה הענין רק דייקתי שבתורה המצווה היא לדעת אותו
ב- אתה עושה צחוק? ברור שזה נותן יותר סיפוק ומשמעות למי שמאמין ואין לו ספק ההוכחה זה אני בעצמי עד לפני שנכנסו לי הספקות, ומה הוכחה יש בזה, גם כל כת שהצליח ראש הכת לגרום לה להאמין באלף דמיונות הנאתיים, היא תחיה הכי טוב שיש אם היא אכן תאמין לו, אין זה מורה כלום על אמת
ועוד בקשר לטענה כאילו רק עם ישראל שרד, אינה נכונה כלל היסטורית
בבל, מואב, פרס, רומא וכו'
מה עם הסינים, למשל? המחב"תים משווים לאירופה אבל גם שם אפשר לומר שאיטליה קיימת, גם אם האימפריה של רומא קטנה יותר היום
ג- שוב אתה מתעלם, זה נקרא שומר? בגלות 10 השבטים כמעט 90% הלכו לעזאזל עולם, ואח"כ בחרבני הבית וביתר מס' הזויים בחז"ל, והאחרון השואה הארורה כ-7 מליון,
וגם הקראים נשארו עד היום וגם החילונים נשארו עד היום, והם רוב הנשארים, אז מה זה אומר
ד- למה לא אדע מה יקרה עם אדם שיקפוץ מקומה 50 הרי קפצו מקומות פחות מיזה וראינו מה קרה וגם אפשר לבקש מבן אדן או לזרוק בן אדם משם לראות מה קורה, מה שאין כן כאן אין בענין הסיאנסים בירור מדעי שזה נכון, וכבר הרמב"ם לועג לך על אמונתך בכל ההבלים הללו, אבל אני לא לועג, רק מזכיר שבמדע זה עדין "לא מוכח", "ולא סתם"
א. לא לדעת את ה'. לדעת כי ה' הוא האלקים. אין הבדל עקרוני בין להאמין ובין לדעת. בתורה להאמין מגיע על ידי הוכחה, והן לא יאמינו לי? תתן להם מופת ויאמינו בה' ובמשה עבדו, הכל על ידי התגלות ישירה ומופתים.
ב. תקפה עליך משנתך ושכחת מה הדיון. אתה כתבת:
"אין שום קורלציה והתאמה בין מעשיהם של בני אדם לבין נסיבות חייהם ומה שעובר עליהם."
וזה פשוט לא נכון, מאמינים חיים יותר.
כפי שכתבתי, ברור שיש תירוצים, אבל לטעון להיפך, זה לעשות צחוק.
ולגבי התירוצים שלך, שזה כביכול מובן לך מאליו, אין לי שום ספק שאם היו שואלים אדם לא מאמין בלי לדעת את הנתונים, הוא היה אומר שזו שטות, זה שאדם טוב לו באמונה, נניח (לא לכולם טוב ולא כולם שמחים), זה לא מאפיל על מצב כלכלי, מודעות לבריאות, וכו'.
כך או כך טענתך הראשונית שגויה, יש קורלציה.
בקשר להישרדות עם ישראל, מה הבריות אומרות? אוי לו לרבו שלא לימדו ליבה!
יש לך מושג על מה אתה מדבר?
בבל? מואב? פרס? רומא?
ובכן, מואב לא קיימת בשום צורה, עם שנכחד, גם בבל, אין שום זכר ורמז לבבלים הקדומים, גרים שם באיזור ערבים, וכך גם הפרסים, לא נשאר שום דבר מהאומה הפרסית, מהדת שלה, מהשם שלה, מהתרבות שלה, באיראן גרים מוסלמים.
רומא, במחילת המחילות, נוסדה רק הרבה אחרי ששלמה נשא את בת פרעה, היא לא מהאומות הקדומות שהיו בזמן מתן תורה, ואעפ"כ לא שרד שום דבר מרומא העתיקה, לא הדת, לא האמונות, וגם לא האומה, אין אומה רומאית, יש מדינת כל אזרחיה, שנעשו בה אלף חילופי אוכלוסין מאז השתלטה הנצרות על רומי לפני אלפיים שנה.
לכל האומות האלו קרה מה שהיה אמור לקרות בדרך הטבע גם לישראל.
והסינים, שוב, במחילת המחילות, נכון שבחבל הארץ הקרוי סין גרו אנשים מלוכסני עיניים, ועדיין מתגוררים שם, (אם כי אין מידע מדוייק מזמן מתן תורה), אבל לא היתה שם שום דת מובחנת שנשמרה, לא היתה סכנת השמדה או היטמעות מצד גזע אחר, אבל לא נשמר שם שום דבר מעבר לעיניים המלוכסנות, ולא היה שום סיכון שמשהו ישתנה.
כשמדברים על לשרוד מדברים על אומה שהיא קבוצה בתוך קבוצות רבות, ומה שמייחד אותה הוא הדת שלה, התרבות שלה, השפה שלה, וכל אלו נשארו.
ג. אין שום קשר בין טענתך, גם לו היתה נכונה למה שאמרתי. נניח שאתה לא מבין למה מתו כך וכך אנשים, זה לא משנה את העובדה שעם ישראל אכן נשמר ונשאר. זו התערבות ויד ה', ולטעון שלא רואים את ידו, זו התעלמות מהמציאות.
עשרת השבטים עזבו את הברית והלכו אחרי עבודה זרה, אעפ"כ רובם חזרו לעם ישראל, כפי שמוכיחים הכתבים בבבל, כל אלו שחיו בבבל או באיזור והיה להם ענין ביהדות, הצטרפו ליהדות בבל המעטירה שפרחה מאות שנים מאז חורבן הבית ועד ימי האמוראים. אלו שנטמעו הם אלו שלא היה להם ענין ביהדות, ואין לבא בטענות על ה', הוא הגלה אותם מארץ הקודש, ומכאן ואילך הם יבחרו אם להיות חלק מהעם.
ד. אתה כותב דברים שאפשר אולי לעשות ושאולי אחרים עשו, אבל אתה לא עשית, כי אתה לא באמת צריך את זה, אתה סומך על מערכות המידע. זה מה שאני מנסה להסביר לך, שהרעיון לרצות להרגיש כל דבר בעצמך, הוא הרעיון של החמור שבחצר, התבונה האנושית יוצרת משמרת ומעבדת מידע, ואנחנו מקבלים אותו ממערכות המידע, ו99.999 ממה שאנחנו יודעים לא בדקנו ולא נבדוק בעצמנו.
אני לא אמרתי שאני מאמין בסיאנסים, רק רציתי להמחיש לך, שהטענה למה אין תקשורת היא שקרית, מי שטוען אותה לא מאמין בתקשורת ולא יהיה מוכן לקבל אותה גם אם יראה כזו תקשורת ולא יהיה לו הסבר טבעי, אין שום צורך בתקשורת, לא עם המפץ הגדול, לא עם דינוזאורים, ולא עם בלעם. זה לא מה שיקבע מה אמת ומה לא.
איפה אפשר לרכוש את הספרים?
לא ברור לי לגמרי הספר של רט או רציונאלי יותר ואילו של דישון פונה אל הרגש יותר?
לרכישה:
פשוט להאמין: https://www.dshir.co.il/product/6641
ספקן באמונתו יחיה: https://www.books4u.co.il/product/73-1002
כאן אפשר לקרוא את הספרספקן באמונתו יחיה למי שיש מנוי, למי שלא אפשר לראות עד עמ' 13 – דף שער ועוד כמה עמודים וחלק מהמבוא.
https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=102353610#1.0.6.fitwidth