נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

ההיסטוריה של האנושות ע"פ התורה א: היקום

ספרי ההיסטוריה שלנו פותחים את הסיפור ההיסטורי במאה השלישית או הרביעית לפני הספירה, בהקשר לכל מה שקודם לתאריך זה מובאות אצלינו מסקנות של חפירות ארכיאולוגיות, אך לא היסטוריה. כל מה שמספרים הבבלים, היוונים, האשורים, היהודים, המצרים, השבטים השונים ברחבי העולם – לא נחשב אצלינו כסיפור היסטורי. באמת הרי הסיפורים האלו ביחד עם שאר הסיפורים שהעבירו כל בני העולם מכילים חומר סיפורי עצום, אלא שנוטים אצלינו לראות ברובו ככולו הבל ורעות רוח.

ישנן בודאי סבות טובות ליחס הזה, שכן מה אמורים אנו לחשוב על סיפורי אלים ודרקונים, מפלצות מעופפות, שדים ורוחות, ענקים ופיות, ושאר תיאורים בלתי נתפסים? אנו, כיהודים מאמינים מקבלים בצורה ברורה ופשוטה את כל המסופר בתורה כאמת גמורה, אך גם אנחנו מבדילים הבדלה חד משמעית בין הכתוב בתורה, לבין המושגים במציאות. בתורה מסופר על ענקים, על בני אדם שחיו כאלף שנה, על בני האלהים שבאו אל בנות האדם, על מבול שהציף את כל כדור הארץ, על אנשי סגולה בימי קדם שהכירו את אלהי ישראל ודברו עמו (קין, נח, בלעם, ועוד), מושגים שבלי ספק מעוררים אצלנו ספקנות לו היו מסופרים במקור אחר, אלא שישנה הבדלה בין 'מה שכתוב בתורה' שזה כמובן מחייב להאמין, ובין מה שהשכל היה אומר – שדבר כזה לא ייתכן. כך גם לגבי האגדות, הראם, הלויתן הגנוז לצדיקים, אדם הראשון היה עד לשמים, וכיו"ב.

עיון מחודש בתולדות המין האנושי על פני האדמה, מגלה כי תפיסתינו הפשטנית, הפותחת את ההיסטוריה בתקופה ההלניסטית, ומבטלת את כל סיפורי ימי קדם כהבל ורעות רוח – בטעות יסודה.

 

 

ההיסטוריה של היקום

קדמוננו ספרו לנו רבות על ההיסטוריה של היקום, אלא שהתרבות המערבית דחתה בבוז את כל הנתונים האלו. והנה אט אט מתברר כי במה שסיפרו הקדמונים ישנם יסודות היסטוריים אמיתיים, שלא היתה שום דרך לדעת עליהם מלבד ממקור ראשון – מכח ההתרחשויות.

מעל הסיפורים של כל עמי העולם, אנו מציבים את ספר התורה, שניתן למשה מפי ה', לו היה חפץ הבורא לנסח את עניני מעשה בראשית בצורה מדעית היה מוסר למשה את המשוואות של איינשטיין, ולפיכך אנו מניחים שמטרת התורה לא היתה למסור מידע מדעי, וכן שהתורה מדברת רק על מה שיכול להיות ידוע ומובן לבני אדם בכל הדורות. אך גם מבלי להיכנס לנושא האמונה, מבחינה אובייקטיבית אין שום ספר קדום המתאר את ימי קדם בצורה מהימנה ומתאימה לידע שבידינו כספר התורה. ובצד התורה – האגדה, הממשיכה את המסורת מדור לדור, שהעבירה גם היא נתונים שרק בימינו התברר עד כמה הם נכונים ומדוייקים. (פירוט על קדמות האגדה ועל השתמרותן של ידיעות פרהיסטוריות בה – בחיבור 'תורה שבעל פה' פרק ב'. פירוט על הנתונים שבדברי חכמינו המקבילים למדע המקובל בימינו – בחיבור 'תורה שבעל פה' פרק ו').

הבריאה

על תורת הבריאה של ספר בראשית בכללה, אומרים דוקא תומכי האבולוציה כי היא מתאימה לידוע לנו:

"שני רעיונות יסוד גדולים המשותפים גם לתיאוריה של ההתפתחות הבלתי נסית, מזדקרים לעינינו בתיאור שבתורת משה בבהירות ובפשיטות מפליאה – רעיון ההפרדה או ההבדלה, ורעיון ההתפתחות המתקדמת אל השלמות, לפיכך יכולים אנו להביע את הערצתינו הכנה והישרה לכושר ההסתכלות המעמיק של אבי המחוקקים היהודיים בטבע ולהנחתו הפשוטה והטבעית בדבר הבריאה" (ארנסט היקל, תלמידו של דרוין. 'אבי המחוקקים היהודיים', ככל הידוע לנו, הוא גם בורא העולם).

"סדר הופעתם של הדברים החיים והדוממים בפרק הראשון של ספר בראשית תואם במידה מפליאה את סדר ההופעות של הגיאולוגיה המודרנית והביולוגיה המודרנית.. בימים בהם נכתב הפרק הראשון בספר בראשית היתה הגיאולוגיה מדע בלתי נודע.. האפשרות שמחבר ספר בראשית עשוי היה להצליח לתת את הסדר הנכון באמצעות אותם המדעים בלבד או על ידי ניחוש, היא אחת למאה. אין ספק כי עלינו לראות בהתאמה המפליאה שבין הסדר בספר בראשית והסדר בטבע אותות של התגלות אלוקית", (ל. ט. מור, "הדוגמה של האבולוציה").

עצם עובדת הבריאה, עליה דברו כל העמים בעולם, וכמובן התורה, נתפסה כמיתוס עד המאה העשרים. בהתאם לתורתו של אריסטו כי העולם קדמון. רק באמצע המאה העשרים הוכיחו אנשי מדע בצורה ברורה כי העולם החל ברגע מסויים, שאנו יכולים להתחקות עליו בדרכים שונות (ראה לעיל פרק ב'). כתוצאה מהכרה זו קיבל המושג "בראשית" משמעות עמוקה מאד.

האגדה מספרת גם בצורה מפורשת יותר על העובדה כי כל גרמי השמים מקורם באותו נקודת חומר ממנה נוצר הארץ: "כל מה שיש בשמיים ובארץ אין בריתו אלא מן הארץ, ר' יודן מיתי לי' (לומד הדבר) מהכא: הכל היה מן העפר (קהלת א) ר' נחמן אמר אפי' גלגל חמה", (בראשית רבה פי"ב). אגדה נוספת אף מזכירה כי החומר של כדור הארץ 'נזרק', מה שמקביל להשערה על הפיצוץ: "היאך נבראת הארץ תחלה? נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ", (שמות רבה יג א). המדע אינו יכול להסביר את מקור גרעין החומר הראשון, ולכן הכינוי "מתחת כסא הכבוד" נאה ויאה לו.

את הרגע שלפני המפץ הגדול מתאר הרמב"ן: "הנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ", (רמב"ן בראשית א' א'). והוא מוסיף גם את מה שהעלה איינשטיין כי הזמן נברא יחד עם המרחב: "ועוד יתכן שנאמר, כי משיצאו השמים והארץ מן האפס אל היש הנזכר בפסוק הראשון, נהיה זמן, כי אף על פי שזמנינו ברגעים ושעות שהם באור ובחשך, משיהיה יש יתפש בו זמן", (רמב"ן שם). הדעה הזו שהכוכבים והארץ נוצרו מאותו חומר, גם היא בניגוד לדעת אריסטו שהשתרשה (גם אצל חכמינו בימי הביניים) כי הכוכבים עשויים מגשם חמישי, וכך אירע, שהרמב"ם, איש המדע, לא הגיע למה שמקובל לחשוב כיום, ואילו הרמב"ן, השמרן, העלה בחכתו מניתוח המקורות את ידיעותיו של המדע המודרני.

חכמים ידעו גם כי הכוכבים כולם, כולל השמש והירח, נוצרו מיד ברגע הבריאה: "המאורות נבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי", (חגיגה יב). בכך מישבים את התמיהה העולה מספר בראשית כיצד נברא האור ביום הראשון, ואילו קבלו המאורות את ממשלת היום והלילה רק ביום הרביעי? למי שבקי במדעי הקוסמולוגיה אין כאן תמיהה כלל: במפץ הגדול נוצר האור של כל הכוכבים, וזו בריאת האור. הסידור של מסילות הכוכבים בגרמי השמים, ובכללם מערכת השמש שלנו – התרחש לאחר מכן, בסדרה של תהליכים משניים כתוצאה מהתפשטות היקום.

אגדה נוספת מתארת את המשך התהליך: לפי האגדה אין הירח שלנו אלא חלק מגרם שמים גדול ש"התמעט" (חולין ס:). כפי שמקובל לחשוב בזמננו, שהירח הוא רסיס מגרם שמים גדול שהתפוצץ ונלכד סביב כדוה"א[1]. במקרא מוזכר כי הארץ והכוכבים נתונים בחלל: "נוטה צפון על תהו, תולה ארץ על בלימה" (איוב כו ז). ראה באנצ"ע ערך ארץ: "פעם אחת מבהיק במקרא הרעיון על קיומה של הארץ בחלל הריק – תולה ארץ על בלימה", 'צפון' הוא כוכב, וגם הוא מתואר כמונח על תהו. וחכמים אמרו על כך: "בשר ודם משבונה את הבית הוא בונה את העליה, האלהים אינו כן משמתח מעזיבה בנה עליה ומשבנה עליה העמיד אותן על אויר העולם על בלימה", (שמות רבה, טו כב). חכמים ידעו גם על כוכבים שאינם מאירים (פסחים ב.), ועל עוד ידיעות רבות כאלו ראה בתושבע"פ פרק ו'.

לכל הידיעות האלו אין אנו מוצאים מקבילות בעמי קדם[2], שכן תפיסתם האלילית מנעה מהם להבין ולדעת את תולדות הבריאה:

  • תפישה מקראית זו הרואה בשמש ובירח שני תופעות דומות זו לזו היא היסוד העיוני ליצירתו של השם הכולל והמופשט: מאורות.. השם עצמו, וכן התפישה שביסודו מיוחדים להשקפת העולם הישראלית. שאר עמי המזרח הקדמון ראו בשמש ובירח אלים חשובים, ולפיכך נהגו שלא לכרכם יחד, כדי להודיע כחם של השמש לעצמה ושל הירח לעצמו. השקפת העולם הישראלית, הכופרת באלהותם של איתני הטבע, מפקעת עצמה בזה מדרך המחשבה המיתית ונוטה לדרך של הסתכלות בתופעות הטבע ולדרך המחשבה ההגיונית" (אנצ"מ ערך מאורות השמים).

יש צורך לעמוד על השאלה מנין ידעו בעלי האגדה את הנתונים האלו? לוח הזמנים המקובל של היקום, אינו מביא בחשבון עדות של בני אדם על היווצרות היקום, ועל היווצרות פני כדור הארץ. וגם לוח הזמנים של התורה כמובן אינו מאפשר לחשוב כי האדם הראשון יכל לצפות בבריאת העולם. למי שמאמין במקור האלהי של התורה אין כאן תמיהה, מכיון שגם האגדה תלויה במשמעותן של המקראות ובמסורת של תורה שבעל פה (ראה למשל להלן בהקשר למקור האגדה על היווצרות הירח ע"י 'התמעטות').

 

שינויים גיאולוגיים

יחודה של מסורת ישראל הוא בהקשר לפרשת הבריאה, כאמור, אך מכאן ואילך ישנן עדויות לשלבי התפתחות כדור הארץ, עדויות השונות מאד מלוח הזמנים הגיאולוגי המקובל. עדויות ממקור ראשון, המאומתות ע"י ממצאים והצלבות מידע – ניצבות כנגד השערות גיאולוגיות הנובעות מהנחות שמרניות מסויימות.

ד"ר עמנואל וליקובסקי בספרו "עולמות נפגשים" מונה בפרוטרוט מאות מיתולוגיות מן העולם כולו ומכל השבטים שבאיים הנדחים כשכולן מספרות על אותם אירועים, המקבילים בהרבה פרטים לסיפור התורה.

קארל סאגאן כתב על כך:

"בספרו הפנה ווליקובסקי את תשומת ליבנו לדמיון וההתאמה המפתיעים בין סיפורים ואגדות שרווחו בקרב עמים שונים שמרחקים גדולים הפרידו ביניהם. אינני מומחה לתרבויותיהם ולשונותיהם של כל העמים הללו, אך אני מתרשם שההתאמה והאחידות של רבות מהאגדות שליקט ווליקובסקי היא מפליאה.. דעתי האישית היא שאפילו אם רק ב- 20 אחוזים מההתאמות בין האגדות המוצגות ע"י ווליקובסקי יש ממש, עדיין יש בפנינו תופעה חשובה שראוי למצוא לה הסבר.. אני מודה שהדמיון וההתאמות בין סיפורים מיתולוגיים שונים הוא עניין מדהים, ובהחלט ראויים למחקר נוסף, אך ככל הנראה ניתנים להסבר באמצעות ההפצה או הסברים אחרים", (פורסם ב"פנטסיה" 2/1/98).

לא נוכל להתעכב כאן על כל המקבילות שמונה וליקובסקי, וגם אין הכוונה כאן להוכיח את התיאוריות שלו, אלא רק להראות כיצד הקטסטרופות שעיצבו את פני כדור הארץ כפי שמלמדת הגיאולוגיה, אירעו בזמנים היסטוריים לעיני בני האדם, והם העידו עליהן.

ההיסטוריה הצעירה של המערב, בת אלפיים וחמש מאות השנים, איננה יודעת על מלחמה בין 'שרו של ים' לבין היבשה, אין היא יודעת ששרו של ים (רהב) העיז לקרוא תגר על הסדר שטבע האל בעולם. ובכלל אין אנו רואים מלחמה בין הים ליבשה, איננו מתפעלים מגרגרי החול העוצרים את הים, שכן רגילים אנו שהים כבודו במקומו מונח, והיבשה במקומה. גם אם ראינו פה ושם הצפה קטנה או גל צונאמי, אין הם משנים את מעמדו של הים.

הקדמונים לא ראו את פני הדברים כך, ומפורסמת היא האגדה על מלחמת הים שמרד בה', ע"פ הכתוב "בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" (איוב כו יב), ובפירוט יותר בתלמוד (ב"ב עד: ועוד). ותהלים רואה את חוף הים כגבול המונע מן הים  לחזור ולכסות את היבשה (גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות ארץ, תהלים קד ח. ראה משלי ח כז. איוב ז יב). האגדה מספרת כי בדור אנוש "נקרע אוקיינוס והציף שליש היבשה" (מדרש המובא ברש"י בראשית ד ו). וכן פירטו כיצד הים התיכון נוצר בדור אנוש ודור הפלגה בשתי שלבים (ירושלמי שקלים ו ב).

האגדה הזו מקבילה למיתוס המפורסם על אטלנטיס, היבשת האבודה ממערב לאירופה. המקור הידוע ביותר הוא עדותו של סולון ששמע עליה מכהני מצרים, אך גם אריסטו מספר על אי גדול באוקינוס האטלנטי שהקטגנים כינוהו אנטיליה. קראנטור (המאה ה4 לפנה"ס) דיווח שגם הוא ראה את הטורים שעליהם היה חקוק סיפור אטלנטיס. פלוטארכוס (המאה ה1-2 לפני הספירה) סיפר על יבשת הקרויה סאטורניה ועל אי באוקינוס הקרוי אוגיגיה, והומרוס מספר על האי אוגיגיה שבו גרה הנימפה קליפסו. מרקלינוס (מאה ה4 לספירה) מספר כי בים האטלנטי לחופי אירופה נבלע אי גדול. פרוקלוס (המאה ה4) כותב שכמה היסטוריונים מספרים שאי גדול ועצום היה קיים בים החיצון, (מתוך "אטלנטיס", הוצ' צ'ריקובר, ת"א תשלח', עמ' 37).

הידיעות המדעיות אינן מאמתות באופן ספציפי את המיתוס של אטלנטיס (אף שכידוע קיימות דעות שונות וזיהויים שונים, ראה למשל בספר "אטלנטיס" הנזכר), אך העובדה שים ויבשה שינו את מקומותיהם במשך העבר הגיאולוגי של כדוה"א ידועה היטב. כיצד יכלו לדעת על כך הקדמונים? אם לא שהמין האנושי היה עד לשינויים האלו.  התפיסה הטבעית של עולם נברא היא בודאי שכך הוא נברא כאשר ישנו מקום המיועד להיות יבשה וישנו מקום המיועד להיות ים, ואין סבה להניח שאלו מתחלפים לפעמים.

אחת ההשערות אומרת כי אטלנטיס היא יבשת אמריקה שנחשבה בעיני בני אירופה כאבודה. אף שתיאוריית ווגנר על נדידת היבשות מקובלת כיום על אנשי המדע, (משנתגלתה התאמה לא רק בצורה החיצונית של היבשות אלא גם בחי ובצומח לאורך קו התפר), הרי אף חוקר אינו מעלה בדעתו כי אירוע זה קרה בזמנים ההיסטוריים, שהרי לפי קצב הנדידה כיום חייב התהליך לקחת מאות אלפי שנים. אלא שההסברים הקטסטרופאליים נותנים תמונה שונה, ואף התורה עצמה מספרת על התחלקות הארץ: "פלג, כי בימיו נפלגה הארץ" (בראשית י כה). בעל זהר חדש אומר: "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבעה ארצות" (זהר חדש בראשית כא:).

העצמה של ההכרה בידיעה היסטורית האנושית היא רבת ערך. אנו מוצאים את סנקה הרומי כותב: "יבא זמן בשנים שלעתיד לבא, עת ישחרר אוקינוס את המוסרות שבהן רותקנו, ואז תתגלה יבשה רחבת ידיים.. וארץ תולה לא תהיה עוד הרחוקה בארצות". דבריו אכן התגשמו במלואם, עם גילוי אמריקה, אך סנקה לא היה נביא, הוא רק נשען על הידיעה ההיסטורית כי היבשת שממערב נגזלה מאתנו עקב חטא, והיא ריתוק מוסרות של המין האנושי.[3] ניבוי זה מרהיב עין הרבה יותר מן הניבויים של התיאוריות המדעיות, שכן הוא נוגע בעצם מהות קיומינו בעולם.

באופן מפתיע הפליאונטולוגיה קובעת כי תהליכים זיאולוגיים התרחשו במקביל בשלשת גושי היבשה שהיו מנותקים לפי התיאורית המקובלות בזמננו: הדינוזאורים נכחדו בבת אחת באירסיה, אמריקה, ואוסטרליה, "הדפוס הכללי של האבולוציה בכל שלשת המקומות היה זהה. היונקים שנקלעו במקרה לכל איזור החלו להתבדל באבולוציה, והפיקו מומחה לכל משלח יד שנעשה במקרים רבים דומה להפליא למומחה המקביל לו בשני האיזורים האחרים", (השען העיור עמ' 119). ואולי, נפלגה הארץ בתקופה ההיסטורית, לאחר כל האירועים האלו? (יש קשר תרבותי מובהק בין מצרים ובין דרום אמריקה, פירמידות, חניטה, הארכת גולגלות, ועוד).

חכמינו ספרו על שינויים רבים שעברו על פני כדור הארץ, גם זה חדוש מפתיע בשביל התפיסה השמרנית, האם אדם שמאמין בבריאת העולם בידיו של האל, צריך להניח בפשטות כי ההרים לא היו בבריאת העולם ונוצרו בקטסטרופות מאוחרות יותר? (ירושלמי נדה ג' ב'. ילקוט שמעוני בראשית מד: "היה כל העולם כולו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשים וגומות"[4]). המחקר אכן הוכיח את העובדה הזו כשהראה שכבות קימוט שנוצרו על ידי כחות טבע אימתניים שדחקו את הלוחות הטקטוניים זה בזה. ווליקובסקי (ארץ רעשה) מראה כי ערים שלמות הורמו מעל פני הקרקע, הוכח כי ערים ומקומות ששימשו למרעה ולגידול בע"ח וצמחים קיימים כיום בפסגות בהן אין אפשרות טכנית לעשות זאת, הן הורמו בתקופה ההיסטורית. בהרי ההימלאיה שאפילו נשרים אינם מסוגלים להגיע לפסגותיהם, נמצאו שרידי אוכלוסיה ימית, וגם שרידי תרבויות אדם! (Heim a. & A. Gausen: "Tha Therone of the Gods – an Account of the First Swiss Expedition to the Himalayas". P. 218. 1939).

מה יכול לגרום לאגדה לספר "בתחילה היה העולם מים.. חזר ועשאו שלג.. חזר ועשאו ארץ", (ירושלמי חגיגה ב א). זהו תיאור מדוייק של שלשה עידנים בהתפתחות כדוה"א כפי המקובל כיום: אוקיינוס קדמון, עידן הקרח, העידן הנוכחי. והרי  עדויות רבות מלמדות כי תקופת הקרח היתה בזמנו של האדם המודרני שהשאיר עדויות ברורות עליה:

"החיות הכחודות המתוארות בציורים אלה מרמזות שהציורים נעשו בזמן כלשהו בתקופת הקרח. רק בה יכלו לדעת עליהם, אולם המוטיבים המצריים באותם ציורים עצמם מרמזים שהם נעשו בזמנים היסטוריים", (ארץ רעשה, עמ' 76).

את אירועי ימי קדם שאירעו לכאורה לפני מאות אלפי שנה, אנו מוצאים מתועדים במיתולוגיה, כך למשל המיתולוגיה הסקנדינבית והמיתוסים הצפוניים מתעדים את ההתפרצויות הגעשיות בקנה מדה ארצי, שלפי התיארוך המקובל אירעו לפני מאות אלפי שנים, (ראה למשל נשיונל גיאוגרפיק ספטמבר 2004). השם היווני הקדום של הרי הבלקן משמעותו "ההר הישן", גם לפי הגיאולוגיה הרי הבלקן הם קימוט ראשוני שאירע לפני התור הפרמי (אנצ"ע ערך בלקן), הייתכן כי קוראי השם ידעו עובדה גיאולוגית זו ממסורת היסטורית?

"בתקופה העתיקה וביה"ב היתה רווחת הדעה של האסכולה הפיתאגוראית שבאיזור הצפון האקלים הוא קר כל כך שאי אפשר לבעלי חיים לעמוד בו", (אנצ"ע ערך ארקטיס). מנין הגיעה דעה שכזו?

דאלי (Daly R.A. "Our Mobile Erth". Pp 228-233. 1920) הראה כי הירידה הדרסטית במפלסי האוקיינוסים באוסטרליה, אפריקה הדרומית, ברזי, מקסיקו, ניו יורק, אירעה לפני כ3500 שנים. ירידה זו יש לייחס להיווצרות הקרחונים.

הזכרון האנושי הוא ארוך טווח יותר משאנו רגילים לחשוב, והאגדה העממית שימרה ידיעות היסטוריות משך אלפי שנים. בכתובות קאנופוס משנת 238 לפני הספירה מכונה סוריה "חארו", זה הכינוי המצרי העתיק לסוריה על שם החורים שישבו בה עד המאה ה13 לפני הספירה, וכינוי זה עדיין שומר את הידיעה על מיקומם של החורים יותר מאלף שנה לאחר היעלמם! (מלכות שומר לא כללה את אכד כבר מימי חמורבי, אבל עד ימי כורש הפרסי נשמר תארם של מלכי בבל "מלך בבל ואכד". אנצ"ע ערך שומר עמ' 651).

העדויות האנושיות קובעות חד משמעית כי המבול התרחש בתקופה ההיסטורית הנוכחית, שכן התאמה מפליאה קיימת בכל פרטי סיפור המבול בין כל תושבי העולם, מהילידים שבדרום אמריקה, האסקימואים שבצפון הרחוק, שבטים אפריקניים, העמים האירופיים, עמי המזרח והדרום. זו הצלבת מידע היסטורית שאי אפשר להכחישה. ראה באריכות 'עולמות נפגשים' לוליקובסקי (1950), וכן:The Babylonian .Story of the Flood, מאת למברט ומילר, G. Frazer בספרו:Folklore in the Old Testament, 1918. ראה גם: אלה תולדות נח והמבול, פרופ' יעקב שביט, מאזניים סב' ינואר 1989. בספרם של C. Sellien and D. Balsiger תועדו סיפורי המבול מ217 תרבויות!

לפני התקדמות המדע קל היה לומר כי המבול עליו מספרת התורה אינו אלא מבול מקומי באיזור בבל, מה גם שליאונרד וואלי גילה אכן באיזור בבל שכבת סחף בעובי 3 מטר, ותחתיה שכבות ישוב פרימיטיביות המתאימות לתאריך המבול (ראה תורה משמים פרק 13, ושם עדויות נוספות על המבול ופרטיו[5]). בהתאם לאגדה כי "לשנער ננערו מתי מבול" (זבחים קיג')[6]. אלא שהחקירה של המיתוס בכל קצווי העולם מלמדת כי אין בכל העולם כולו שבט או קבוצת בני אדם שאינם יודעים על המבול!

כשאנו בודקים את אגדות המבול מתגלית עובדה יוצאת דופן: נראה שלכל הגזעים ישנו אותו הסיפור. מתקבל על הדעת שעמי אגן הים התיכון שמרו מסורת של אסון משותף, אבל כיצד ידעו עליו האינדיאנים של היבשות האמריקניות, ומדוע גם להן ישנן אגדות כמעט זהות? (אטלנטיס, עמ' 46).

ניתן היה להרחיב את דברי התלמוד שבארץ ישראל לא ירד מבול (זבחים קיג), ולראות בכך עדות כי המבול לא הקיף את כל כדוה"א ממש, כפי שכותב גם רד"צ הופמן בפירושו לבראשית: "אפשר גם להגן על הדעה שלפיה לא היה המבול כללי, דעה שמסתמכת על תופעות אחרות, כי הביטוי "אשר תחת כל השמים" יהיה מוצדק גם אם נפרשהו כל חלקי הארץ המיושבים על ידי בני אדם". אלא שגם המחקר הגיאולוגי מגלה את עקבות המבול בעולם כולו,[7] כפי שמאריך וליקובסקי, ולדוגמא:

"האבולוציה אינה מסבירה כלל איך נמצאו שלדי לויתנים באמצע היבשה, עד 180 מטרים מעל פני הים, סלעים תועים למאותיהם, כל הדברים האלו קרו באלפי השנים האחרונות לאחר תקופת הקרח, עצמות לוייתנים כיסו את השדות באיזור מכסיקו במספרים עצומים "והיוו מטרד כה גדול עד איכרים ערמו אותם והשתמשו בהם כגדרות", (Price , גיאולוגיה של השכל הישר, עמ' 204), ("ארץ רעשה" עמ' 38).

הפיסיקאי ד"ר וולטר בראון אומר:

"ישנן 17 מאפיינים מוזרים בכדוה"א אותם ניתן להסביר באופן סיסתמטי כתוצאה של מבול הרסני.. הסבר זה מראה לנו כמה מהר נוצרו הרים עיקריים, הוא מסביר את מרבצי הפחם והנפט, את הסחף היבשתי המהיר, על קרקעית הים ישנן תעלות עצומות ומאות הרי געש וקניונים, הוא מסביר את היווצרות הרבדים הרב שכבתיים ומרבית המאובנים, את הממותות הקפואות ואת עידן הקרח, את הקניונים ביבשה, בעיקר את הגרנד קניון", (מתוך הסרט הדוקומנטרי: הסודות הכמוסים של התנ"ך).

גם הפליאונטולוגיה קובעת כי לפני כ5000 שנה אירעה שואה כבירה אשר התרחשה בכל כדור הארץ וגרמה להפחתה פתאומית בכמות החי והצומח בכלל והאנושות בפרט, (בריאה מוצא האדם, ד"ר מ. טרופ. מקורות נוספים: הבריאה והמבול, א. קורמן, בפרט עמ' 184). ממצאי המאובנים מראים כי מליוני חיות במקומות רבים נכחדו בפתאומיות כתוצאה מקטסרופה, בעלי החיים נמצאים שסועים ומעוותים יחד עם צמחיה רבה ובעלי חיים אחרים שאינם גדלים יחד, מה שמעיד על היסחפות פתאומית וקבורה מהירה (בסרט הדוקומנטרי 'הסודות של התנ"ך' מספר רוג'ר אוקלנד על העדויות האלו). בצפון האגן הגדול באיידהו נמצא שטף לבה אדיר בגודל של צרפת שויץ ובלגיה בערך, ובתוך שכבת הלבה נמצאו שרידים של תרבות אדם, (Wright W B: The Quaternary Ice Ages. P. 313, 1930) העדויות של וליקובסקי כוללות גם מידע על ממדיה של הקטסטרופה מבחינה קוסמולוגית, מפורסמים דברי אפלטון ע"פ מקורות מצריים עתיקים כי התנגשות בכדוה"א הסיטה אותו ממסלולו (טימאוס), מקורות קדומים נוספים מספרים על שינוי המסלול, בהתאם גם לדברי חז"ל סנהדרין קח: המדגישים את השינוי בזוית זריחת השמש (לפי ההשיטה ההליוצנטרית: בזוית סיבוב כדוה"א), ושבטי דרום אמריקה מספרים: "כאשר השמש והארץ החליפו מקומות לא ידעו בני האדם מהיכן תזרח השמש, מהדרום מהצפון מהמזרח או מהמערב", (עולמות מתנגשים עמ' 118).

אם אנו מקבלים את העדויות על הקטסטרופות באלפי השנים האחרונות, יש להטיל חוסר אימון מוחלט בכל התיארוך הגיאולוגי המסביר את כל התהליכים כנוצרים באיטיות. האגדות מדברות על שינויים מהותיים בתנאי הקיום על הארץ, "היו זורעין אחת למ' שנה.. היה להם אויר יפה כמפסח ועד העצרת" (ילקוט שמעוני, בראשית סא'). המבול נגרם על ידי שינויים קוסמולוגיים שגרמו לחוסר איזון בארץ (ברכות נט.) תיאורייה כזו מגבש וליקובסקי בספריו 'עולמות מתנגשים' ו'ארץ רעשה', (ותיאוריה חילופית: ד"ר הדסה מלמד, 'סוד המבול', רחובות, תשס'). יש שפירשו כי כדור הארץ זז ממקומו לאחר הבריאה (ספורנו בראשית ו יג ומלבי"ם ע"פ סנהדרין סח: ראה לעיל). סיפורים כאלו משנים את כל אמצעי המדידה וההערכה שלנו, וממילא אין שום סתירה בין ההערכה המדעית ובין המסורת.

וליקובסקי ב'עולמות מתנגשים' (ח"ב פ' 8) מביא עדויות קדומות מכל קצוי תבל: הודו, פרס, בבל, אשור, מצרים, סין, מקסיקו, האינקה, המאיה, כי בימי קדם היתה השנה בת 360 ימים, ושהשנה הירחית והשמשית היו תואמות. לכולם הוברר בשלב כל שהוא כי יש צורך להוסיף 5.25 יום בכדי להתאים את לוח השנה. (סביר להניח כי החלוקה ל360 מעלות מקורה בשנה זו). וליקובסקי מציין כי גם בתורה מסופר כי המבול החל ביז' לחדש השני והסתיים בכז' בחדש השני בשנה הבאה.

הערות:

[1]פרופ' א. ג. קמרון מאוניברסיטת הרווארד הוכיח לאחרונה שהירח נוצר בתהליך ייחודי, הנובע "מהתנגשות בין כדור הארץ ובין גורם שמימי בגודלו של מאדים". בכך שונה הירח שלנו מיתר הירחים במערכת השמש, שנוצרו בעקבות תהליך אחר לגמרי", (אביעזר, בראשית ברא עמ' 58. ."המדע והאזרח" Cameron, Scientific American יוני 1986, כרך 254 עמודים 67-68).

מעניין מאד כי אף שמבחינה טבעית לא היה כאן אלא אירוע מקרי, בפועל ישנה התאמה מפליאה של הירח להיותו אחד מ"שני המאורות הגדולים":

"אם נמדוד את השמש ואת הירח לפי תפיסה זו נגלה צירוף מקרים מופלא. הגודל הנראה של השמש זהה לחלוטין לגודל הנראה של הירח. לשני גרמי שמים אלו יש אותו גודל נראה של 0.530 אע"פ שקוטר השמש גדול פי 400 מקוטר הירח, שכן גם המרחק של השמש מכדור הארץ גדול פי 400 מן המרחק בין כדור הארץ לירח. השיוויון בגודל הנראה בא לידי ביטוי בעיקר בעת ליקוי חמה מלא, כאשר הירח מאפיל על השמש בדיוק מושלם, היוצר מחזה מלא הוד", (בראשית ברא, עמ' 56).

[2]ישנן אמנם ידיעות המקבילות בכל העולם ונמצאות גם בתורה, למשל הידיעה כי בראשית היה העולם כולו מים, מה שנקרא בזמננו 'מרק קדמון'. כפי שבתורה בראשונה היה רק תהו ובהו ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כך לפי שיר הבריאה הבבלי 'אנומה אליש' בראשית היו מי תהום. לפי האגדה המצרית היו המים הקדמונים 'נון' בראשית. אגדות הכנענים מזכירות את תהום הרקק (הקוסמוגוניה של סכניתון, אצל אבסביוס, פילון מגבל). לפי הוודות ההודיות (ריגודה, X, 109) היו בראשית המים הקדמונים הנובעים מחיק התהום. בבונדהיש הפרסי כתוב כי הכל נברא מן המים הקדמונים. אצל היונים אוקינוס הוא אבי כל האלים (איליאס יד' 201). לפי אגדות הגרמנים היה הים המקלח מן הלוע הפעור ומכסה את כל פני האדמה. בשירה הפינית (קלולה) ראשית העולם באם המים. כך גם מספרות האגדות המקסיקניות והפולינזיות.

התורה גם יודעת לתאר את מצבי צבירת המים בכדוה"א, כאשר מתחלה המים כיסו את כל פני כדוה"א, עד שנקוו המים אל מקום אחד (בראשית א), ואכן לו ימסו הקרחונים אליהם נקוו המים יכוסה כל העולם בעשרות מטרים של מים.

עוד יש לציין כי את המושג של ששת ימים הנגמרים ביחוד של יום שביעי אנו מוצאים בכל העולם, ואפשר לשער שמקורו בששת ימי בראשית:

מספר שבע כמספר הטור העולה שרשים קדומים לו במסורת המזרח הקדמון, כן מצאנו למשל טקסטים אגדיים.. דגם פרימיטיבי זה עובר לפרקים כבר בספרות האכדית.. מפורסם ביותר הוא דגם הפעולה הנמשכת ששה ימים עד שביום השביעי מתחדש חדוש. דגם זה נמצא כבר בעלילת גלגמש.. אותו הדגם חוזר פעמים מספר אף באפוס האוגריתי", (מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, עמ' 33).

[3]"הסיודוס סיפר על איי המאושרים שבמערב כמקום מנוחתם של גיבורים נודעים שזכו לחיי נצח, הרחק במערב היה לפי הומרוס מקומו של שדה אליסיון שאליו הובאו גיבורים כבר בעודם בחיים, כדי לשהות שם לנצח.. בבודהיזם מאסכולת 'מהינה' קיימת אמונה בחיי אושר שמימיים בגן שבמערב", (אנצ"ע ערך עדן, גן, עמ' 738).

[4]"והמים גברו מאד מאד על הארץ. הוסיפו לעקור ארץ רקבה ונעשה ע"י זה הרים וגבעות מה שלא היה לפני המבול. תדע שהרי לפי הנראה מפרשה זו היו הרי אררט גבוהים מכל הרים שבעולם ובאמת אינו כן אלא אותם ההרים נעשו בימי המבול", (העמק דבר, בראשית ז יט).

[5]"הארכיאולוג האנגלי Wooley Leonard קבע, שהמבול אירע בשנת 2,800 לפנה"ס. לאחרונה הוכיח Faulstich Gene מהמכון למחקר במדינת  awoi, שהתאריך המדויק הוא 2,345 לפנה"ס, ובעזרת שיטות אסטרונומיות קבע את זמנו לחודש מאי באותה השנה. כבר חז"ל נגעו בשאלת העיתוי של המבול, ור' יהושע קבע שזמנו היה בחודש אייר (ר"ה יא, ע"ב). נמצא שממצאיו של Faulstich מתיישבים יפה עם דעתו של ר' יהושע" (מתוך מאמרו של פרופ' מ. קוה דף שבועי של אוניב' בר אילן 415 תשסב').  

[6]כך כתוב בירמיה נא "לבבל נפלו חללי כל הארץ". בא"י לא היה מבול, ככתוב "ארץ לא גושמה ביום זעם", וראה זבחים קיג. כי בעלי החיים בא"י לא מתו במבול. לפי התיאורים על היווצרות ההרים במבול, אפשר לומר כי ארץ ישראל היתה גבוהה מכל הארצות עד המבול, ולכן בחלק הראשון של המבול בו היו המים גבוהים ביותר, היתה א"י מחוץ לשטח המים.

[7]וגם חז"ל מציגים את המבול כקטסרופה עולמית ולא רק ריכוז מים, ואמרו שהמבול נוצר על ידי שניטלו שני כוכבים מכימה, בימי המבול היתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח (סנהדרין קח').

עדויות גיאולוגיות למבול נמצאות בספרים רבים, ולאחרונה, ב'סוד המבול' של ד"ר ה. מלמד (רחובות תשס') בין התיאוריות ישנם גם ציטוטי מחקרים, בעמ' 20 מובא מחקרו של אווינג (1949) על סלעי גרניט וסלעי משקע שנמצאו בקרקעית האוקיינוס ובהם חריצי גרירה בדומה לאלו שנמצאו על הקרחונים. בעמ' 25 על הסלע התועה 'איירס' שבאוסטרליה, גוש גרניט בגובה 400 מ' והיקף של 9 ק"מ, עשוי מגרניט אדום שאינו בנמצא בכל הסביבה הגיאולוגית.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *