נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

היבטים רפואיים לשמירת דיני נדה

מספר צפיות במאמר זה:84

מתוך הספר 'חוט השני' מאת יוסף שבתאי (עמ' 63 ואילך). המחבר מצטט מקורות שונים, חלקם מראשית המאה העשרים, מובן שהדברים עדיין טעונים בירור ובדיקה, עם זאת הם מעניינים לקריאה ומעוררים מחשבה:

 

רואה אני לנכון להביא כאן את דעת חכמי המדע והרפואה בנושא זה. אמנם במבט ראשון נראה הדבר כמפחית מערך הנאמר לעיל, אבל היות ועבודה זרה חדשה נהייתה בארץ הנקראת בשם ״מדע״, אשר למעשה אף היא נוצרה כדי לשרת את תורתינו הקדושה כשפחה את גבירתה, בבחינת ״שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה״. אך לצערנו הפכה האדם לע״ז מודרנית וכל להג והבל אשר יאמר איזה מדען, כבר נלקט ונקלט בפי ההמונים כאמת שאין להרהר אחריה, ושיבוש כיון שנכנס קשה להוציאו, והיות ומטרתינו להבהיר אף לאותו המון הסוגד לאלילת המדע ומכוון דרכו כלפיה, את זיו נועם דיני תורתינו הקדושה, אשר צווינו בה למען היטיב לנו ולהחיותינו, אביא בקצרה את דברי כמה מחכמי ישראל ומחכמי אומות העולם בנושא זה. אך ברצוני להקדים את דברי הר׳ מ.ד. טנדלר, פרופסור לביולוגיה, נ.י. (בספרו פרדס רימונים) וז״ל,

תורה זו נתנה מאת אלהים, ודרך ביצועה נתבארה ע״י חכמינו, אין סיבה חשובה או מכרעת יותר לשמירתה של תורה זו מאשר העובדה דלעיל. קבלתה ע״י יהודי למן עמדו בהר סיני ועד היום, היא קבלתה של הוראה מלכותית מאת מלך מלכי המלכים שאת מרותו ומלכותו אנו מקבלים בשמחה.

לאורך ההיסטוריה הנפתלת והמופלאה שלנו לימדה תורה זו את דורותינו כולם את האמיתות אודות מקומם הראוי של יחסי האישות במכלול יחסי המשפחה. יחסי האישות כוללים משטחים פסיכולוגיים, סבוכים של האישות, רגשות אהבה, אנוכיות, בושה, תענוג ואחריות מתלכדים לתבנית התנהגותית אחת, רבים אינם משיגים את שווי המשקל הראוי בין כוחות נפשיים אלה וכך משפילים את החוויה האנושית הטמירה ביותר. תורת הנדה בכללותה מציגה אורח חיים יחיד במינו, בהיותו אורח חיים יהודי, האומה אשר ״בחרה להיות נבחרת״ כעם אלוקים, כרתה עמו ברית להנהיג כך את חיי המשפחה. זוהי תורתינו שמן השמים, אלה אורחות המוסר ואורחות החיים שלנו.

אבל היהודי נדרש לחקור ולנסות לעמוד על כוונתה של החכמה האלקית, לימוד התורה הוא העיסוק הנכבד ביותר על היהודי, בזמן ההכנה לקבלת התורה בהר סיני הכריז עם ישראל והצהיר עוד פעם ״כל אשר דבר ה׳ נעשה״, אבל רק כאשר אמרו ״כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע״ (נבין), השלים משה את הברית הנצחית בין עם ישראל לבורא עולם. ברית זו מחייבתנו לשמור את מצוות התורה בהיותן דבר מלך, ונוסף לכך לעשות כל שביכלתנו להבין את האמת, היופי והנחיצות שבחוקים הללו, בהדרכתם את ההתנהגות האנושית. לכל מצוות ה׳ יש סיבות, בכולן תועלת לאדם, ואף אחת מהן אינה חסרת טעם, אלא שהמוח האנושי, המוגבל ביכולתו ובכמות הזמן העומדת לרשותו אינו מכשיר מספיק לחקירת החכמה האלקית, ענווה, מסיבה אובייקטיבית זו, חייבת ללוות חקירה וחיפוש אלה.

מוח הנבוך בקלות על ידי משוואות כימיות, ההלום מן המסתורין של הביולוגיה המולקולרית, והניצב חסר ישע לנוכח נבכי הפיסיקה הגרעינית, חייב לגשת לחקירה זו בהיסוס ובפקפוק. אנו יכולים להציע רק השקפות אנושיות, אם השקפות אלה תוספנה להערכתן של מצוות ה׳, יהיה המאמץ כדאי. והיה אם ההסברים שנציע לא יביאו יתר הבנה והערכה, ישקף הדבר את כשלונו של החוקר האנושי, ולא יפחות כלל מתוקף התורה ושלמותה, ע״כ.

והרי דברי ד״ר ת. ון דה ולדה מחכמי אומות העולם, מנהל הקליניקה לנשים בהרלם (הולנד,בספרו ״נשואין מושלמים״. מתורגם לעברית מהמהדורה השבעים ושמונה בגרמנית ע״י א.כהנא.).

האם גם המושג הקדוש של טומאה הקשורה בווסת עתידה לזכות באישורו הנסיוני המדוקדק של המדע, אין ספק, מעוררת מחשבה היא העובדה כי עמים רבים כ״כ, ודתות רבות האמינו בזמנים שונים ומאמינים עד היום בטומאת הווסת, ואף מעולם הנשים עוד לא נעקרה כליל האמונה כי עוגה אפוייה בידי אשה בנדתה, אינה עולה יפה או כי לפתן שבשלה סופו להסתאב. בתור רופאים אין אנו יכולים כמובן אלא להיות פקפקנים גמורים, ואף אין אנו גמולים עדיין לגמרי מן ההרגל לחשוב כי דברים שאין בפינו הסבר להם אינם קיימים כלל. הלכך השלכנו את כל המסורות האלו אחרי גוונו והפטרנו, דברים בטלים הם. ברם, בזמן האחרון שוב התחיל להשמע ברמה קולם של כמה רופאים הקוראים לנו, על יסוד נסיונות שערכו שלא לזלזל כ״כ באמונות ודיעות אלו שבפי העם, אין הם כה בלתי מבוססים כמו ששיערנו. הרעלים שמוציא הגוף ביחד עם הפרשות הווסת אינם נפלטים בדרך זו בלבד אלא גם בכמה דרכים אחרות כמו למשל בעד בלוטות הזיעה... התוצאות שהשיגו חוקרים עד כה אינן למעלה מכל ספק, עוד צריך להוסיף לחקור בצורות שונות ועפ״י שיטות שונות, עכ״ל.

ואלו דברי הרופא היהודי המהולל ד״ר י. סמיטליין וזה לשונו. (בספרו ״הגיינה מינית מבחינה מדעית״. תרגום לעברית ע״י צוד. הרכבי.)

״המשיכה המינית היא מן היצרים החזקים בכל יצור חי, בה היסוד הגשמי של האמוציה היפה שבאהבה. בה, בעיקר נעוצים רגשי הכבוד והאהדה, זהות השאיפות, אחידות הטעם, המביאים בהדרגה לאהבה אמיתית המאחד את שני האינדיוודיומים לאחדות אמיתית. היצר המיני הוא מן המניעים החזקים למלחמת הקיום, ממנו - לעתים - מחשבות עדינות, הוא מן הגורמים המושכים והמאחדים שני יצורים אנושיים להקים דור חדש בדמותם, הוא מן המעוררים לשאיפות וליצירות באמנות, בשירה ובמוסיקה. זהו היצר היוצר המתגבר והולך בכל יצור חי, בלעדיו יפסקו החיים... נפלאים חוקי ה׳ שבתורה הקדושה, והמדע מאשר כביכול כי מרוממים חוקים אלו את חיי האדם, בורא העולם ציווה עלינו כי חיי שיתוף של איש ואשה לא יהיו חיי הפקר כמו אצל חיות אלא ילופפו בטהרה. גם רגעי תאוות-בשרים מוארים אצלנו בזוהר נשמתם ממעינות התורה הקדושה, שלא מעולם זה. דיני טהרת המשפחה, אינם דברים שבנוהג, שבאופנה, שחל עליהם מושג של שינוי, אלה חוקים אלקיים שנתנו בתורה מן השמים, שאין לשנותם ואין להחליפם. מדע הרפואה מעיד גם הוא כי הפוגע בחוקי טהרת המשפחה נענש בתחלואים רעים, האשה במיוחד, בסרטן הרחם. הרואה נכוחה מודה כי חוקי התורה נצחיים הם ותמיד נראים לנו כחדשים, התורה מגינה על שומריה מכל צרה וצוקה. ולהלן כותב הוא, קשר מיני בשבעה הנקיים (תקופת התרקמותו מחדש של הקרום הרירי שבפנים הרחם) יגרום להפרעת התהליך הטבעי של ריפוי הרחם. הרחם עשוי במקרה זה של קשר מיני להפגע בדלקת, חיבת הדם עלולה להתחדש, גירוי זה של הרחם עשוי להיות יסוד לדעת בני סמכא רבים להתהוות סרטן הרחם. דיני טהרת המשפחה לפי ההלכה הפסוקה מונעים את יחסי המין בימי נדתה של האשה היינו מיום שתרגיש את זיבת הדם מגופה עד שתטבול לאחר שבעת הנקיים. בתיאום גמור, ובכל אופן ללא סתירה, לדברים שאמרנו מקודם מבחינה מדעית, רפואית, פיסיולוגית, של זמננו. המשך כל הימים האלה אסורים האיש והאשה בנישוק, בחיבוק ובקרבה כל שהיא ביניהם ואפילו בנגיעה ובמסירת דבר מיד ליד, בימים הללו על בני הזוג לישן במיטות מבודדות אחת מחברתה, כי כל אלה מגרים את התאווה ועלולים להביא לידי יחסי מין. פרישה זו מחזקת את האהבה בין בני הזוג, ומגדילה את נאמנותן זה לזו, ומקטינה עד לאפס את האפשרות של בגידה. ובהמשך מביא הוא את דעת הרופאים על סרטן הרחם:

פרופ׳ ל. דונקן בולקלי (L. Duncan Buikiey) המנוח, שהיה רופא ראשי בבית החולים בניו-יורק למחלות עור וסרטן, כתב בספרו על הטיפול הבלתי חירורגי של הסרטן(1921 ,Non-Surgical Treatment of Cancer) את הדברים הללו: ״אכן רואים אנו, כי למרות הקביעות החוזרות בנוגע לאחוז הגדול באופן יחסי של התמותה מסרטן בין היהודים לעומת הבלתי יהודים, נוכחו לדעת מתוך נסיון בלתי פוסק, כי סרטן הרחם מועט הוא אצל היהודים לעומת הבלתי יהודים. יתר על כן: יש להדגיש את העובדה שהם - היהודים מאריכים ימים, שבחלקם הגדול נשואים הם, שהילודה מוצלחת אצלם, ושאחוז מקרי מות מחלות רחם קטן הוא אצלם״. (להלן הוא אומר) ״נראית כדעה מוסכמת כי נשים מחוג שומרי תורה(ews Orthodox), המתנהגות לפי תורת משה, נגועות בסרטן (של הרחם) פחות מן האוכלוסיה בדרך כלל״.

פרופ׳ ס. הווקין ז״ל (Waidemar m. Haffkine) היה אחד מחלוצי הבקטריולוגיה הראשונים , שהניח את היסוד לריפוי בווקציניזציה (Vaccinotherapy) ותפס מקום בכותל המזרחי של הרפואה המודרנית של יד קוך (Koch), פון־ברינג (Von Behring) ואחרים. הווקין היה האסיסטנט הראשון של מכון פסטר בפריס, ודירקטור של מכון התקין Haffkine) (institute בהודו. פרום׳ הווקין ז״ל כתב במכתבו הפרטי לד״ר סמיטליין את הדברים האלה:

״חן־חן על חוברתך בנוגע לטבילה במקוה ועל מכתבך הרצוף אליה ששלחת אלי. יחד אתך מייחס אני חשיבות גדולה לענין הנדון ואין לי ספק, כי ההיגיינה של המשפחה היהודית שומרת תורה(Jewish Orthodox Family) תלויה בדבר זה.

פרופ׳ האווארד קלי (Howard Kelly) גניקולוג - מומחה למחלות נשים מהאוניברסיטה על שם ג׳ונס הופקינם, בלטימור, מדינת מרילנד- כתב לד״ר סמיטליין (ב-15 לספטמבר 1930):

״תמיד יחסתי את מצב הבריאות הטוב של בני גזעך המצויין במידה מרובה לחיי המין המתוקנים, לריסון ביחסים האינטימיים, לקוטן העירבוביא המינית (היינו: הזדווגות עם יותר משותף אחד באותו פרק זמן - Promiscuity) ; ומכאן חוסר נטיה ל״מילוי דם״(Congestions) באברים המיניים. מעניין מאד היה להשיג רשימה של מספר הלידות אצל נשים יהודיות, שבהן השתמשו בצבת, רשימה כזאת היתה מראה בודאי את האחוז הקטן של נטיה לפצעים Trauma)). כהוכחה לאותו ענין היתה בודאי מראה רשימה דומה של נתוחים של .Pelvic Outlet

״בודאי תזכור, כי העבריות הקדמוניות היו ידועות בכוח חיוניותן, בשבתן על האבנים, לעומת נשים המצריות, כך שהמילדות לא הספיקו להגיע אל היולדות לפני לידתן, כה מהירה וקלה היתה הלידה, ככתוב בתורה שמות א׳, י״ט ״כי לא כנשים המצריות העבריות: כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו״.

ברבעון של מחלקת הבריאות של עיר ניו-יורק, Quarterly Bulletin, New 1935 ,York City Department of Health Volin

אומר המנהל ר״ד ג׳ון ל׳. רייסס John l. Rice m.d., Commissioner דברים אלה בנוגע לתמותה מסרטן:

״בקשר עם הויכוח ביחס לתמותה מסרטן הרחם, אני הסוקר, הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב לעובדא, כי בשעה שהתמותה מכל מיני סרטן גדולה היא אצל היהודים ביחס לבלתי יהודים, הרי ברור, שהתמותה מסרטן־הרחם אצל נשים יהודיות פחותה היא, לעומת נשים בלתי יהודיות. עובדא זו ראויה שהסטודנטים העוסקים בסרטן ישימו במיוחד את לבם אליה״.

ד״ר חירם מ. וויינברג מי שהיה ראש המרפאה והמחלקה לנשים בבית חולים ״הר-סיני״ בניו-יורק, הדפיס מספרים סטטיסטיים מעניינים מאוד, הנוגעים לענין (ב-12 ביולי 1919) בחוברת ששמה: The Relative infrequency of Cancer of the Uterus in Women of the Hebrew Race (״הנדירות היחסית של סרטן הרחם אצל נשים יהודיות״).

בחוברת זו קבע הרופא, שהוא בדק 19,800 נשים שבקרו במרפאתו במשך 13 שנים (1893-1906) . מתוך סיכום זה היו 18,810 - 95% , יהודיות ו - 990 בלתי יהודיות. מקרי סרטן בצואר הרחם היו 18 במספר. 9 (מתוך 18 מקרים אלו) היו מתוך 18,810 נשים היהודיות ; ו-9 הנותרות היו מתוך 990 הנשים הבלתי יהודיות. הסטטיסטיקה מוכיחה את הכלל, שסרטן ממין זה (של הרחם דוקא) נמצא בין נשים יהודיות בפרופורציה: באחת מתוך 2,090, היינו כ-20 פעם שכיח יותר בנשים בלתי יהודיות מבנשים יהודיות. ד״ר וויינברג ממשיך ואומר, כי עוזרו וחברו ד״ר ס.צ. רובין אסף מספרים סטטיסטיים בין השנים 1909- 1918, המראים שמתוך 30,000 נשים -28,000 יהודיות ו 2,000 בלתי יהודיות - סרטן נמצא ב - 13 נשים יהודיות, היינו: מקרה אחד בתוך כל 2,154 נשים יהודיות; ב-7 נשים בלתי יהודיות, היינו: מקרה אחד בתוך כל 285 בלתי יהודיות.

כמו כן בדק ד״ר רובין את כל הרשימות של מקרי מחלות נשים באותו בית חולים בין השנים 1911-1918, החולות האלו נבדקו בקפדנות יתרה מן הרגיל במרפאה, כאן שוב היה מספר של 30,000 מקרים: 28,000 יהודיות, והשאר בלתי יהודיות. מתוך 28,000 נשים יהודיות 32 היו נגועות בסרטן הרחם; בה בשעה שמתוך 2,000 הבלתי יהודיות, 33 היו נגועות בסרטן הרחם. היינו: בנשים יהודיות חל מקרה אחד של סרטן הרחם על כל 61 חולות. שכיחות סרטן הרחם בנשים בלתי יהודיות היתה יותר מפי 13 מבנשים יהודיות. בגמרו את חוברתו, מביע ד״ר וויינברג את פליאתו על חיסונה של האשה היהודית, באופן יחסי בפני מחלות אברי המין הפנימיים. לדעתו נובעת הפלייה לטובה זו מתוך כך, שהנשים היהודיות חיות לפי התורה ומקיימות את דיני טהרת המשפחה.

יש להעיר כי הנשים היהודיות הנזקקות לבית חולים ״הר-סיני״ רובן ככולן הן מחוגי האורתודוקסיה, עכ״ל.

בדורות האחרונים כשהמדע הפך יותר ויותר למדע של מחקר והתחילו לחקור גם את הנושא הזה נוכחו לדעת כי לדיני נדה, שאמותינו וסבתותינו קיימו מתוך נאמנות לציווי הבורא בלבד, יש גם בסיס רפואי ופסיכולוגי.

פרופסור שיק מוינה, היה הראשון שהרצה ב-1920 על הנושא ״ארס הנידות - המנוטוכסיך. אחריו חקר ואשר את הדבר פרופסור מאכט מבלטימור. הם גילו שדם האשה מכיל בימי נידתה רעל מסוים, ויתכן שהוא עלול להזיק לגבר ולעובר4 רעל זה משפיע על המרים שיש להם תכונות תסיסה כגון עיסת שמרים, יינות, החמצת מלפפונים, תעשיית בשמים וכר. והדברים ידועים. והרי תמצית דבריהם.

פרופ׳ דוד י. מכאט (David j. Macht) מאוניברסיטת ג׳ונס הופקינס Johns) (Hopkins university בבלטימור, כותב במאמרו ״מחקר פרמקולוגי של רעל הוסת״ (A Pharmacological Study of Menstrual Toxin) בכתב עת לפרמקולוגיה וריפוי נסיוני -Journal of Pharmacological and Experi) 22 .pp. 413-466).mental Therapeutics, 1924, Vol .

״אמונה רווחת בין העמים מכל הגזעים, בימי קדם, בימי הביניים ועכשיו, כי האשה בימי וסתה בלתי נקיה היא, מזהמת ומטמאה. ״לפי אמונת ההמון, מטמאה אשה נידה ברעל את האנשים ואת החפצים שבהם היא נוגעת. מקובל שאשה בשעת וסתה בנגעה בפרחים גורמת לקמילותם; בקחתה בידה פרי - ירקב ; עיסה שנילושה בידיה - לא תתפח. בתי חרושת ידועים נועלים את דלתם בפני נשים בשעת נידתן; כגון בתי חרושת לתמרוקים.

כמובן, דעות אלו נחשבות כאמונות תפלות אצל המשכילים, לדעת אלו בדותות הן שבדו מוחות חשוכים. ברם עובדה היא, כי אמונות אלו יסודם במציאות לאמיתה כהיום הזה. ענין רעל הנידה המצוי בכל הספרות הקלסית של הזמן העתיק, ימי הביניים, ועקבותיו התגנבו גם לתוך הספרות המודרנית של ימינו. התנ״ך מדבר על כך דברים ברורים. שקספיר, רמיג (Remig) ואחרים מזכירים, כי האשה בשעת נידתה השפעתה רעה על כל סביביה.

פרופ׳ ב. שיק (B.Schick) מגרמניה, עורר מחדש את ההתענינות בדבר. בשנת 1920 הדפיס הוא מאמר קצר בשם ״רעל הוסת״ Das) .(Menstruationsgift ״התעניינותו של איש-מדע זה התעוררה על ידי מקרה במעבדתו. וכך מתאר הוא את המקרה:

״פעם שלחה לו חולה אסירת תודה צרור ורדים אדומים. הפרופסור ביקר את עוזרתו במעבדה להכניס את הפרחים לתוך אגרטל, והנה הפתעה בלתי נעימה: זמן קצר לאחר כך נמצאו הפרחים קמולים. הוא שואל לסיבת הדבר ועוזרתו - אשה צעירה - משיבה לו - כי הדבר אינו תמוה בעיניה, כי בשעת וסתה נובלים הפרחים שבהם היא נוגעת. פרופסור שיק התעניין בדבר ועשה שורה של ניסויים עם אשה זו ועם נשים אחרות. הוא נוכח לדעת, כי יש רעל - טוכסין - בהפרשה של נידה; והפרשה זו גורמת לקמילת הפרחים, וראייה לכך: הפרחים לא קמלו כשאותה אשה נגעה בשעת נדתה בפרחים באמצעותן של כסיות מחוטות (סטריליות).

מחקרים־ניסויים מדוייקים שנעשו בידי פרופסור מאכט באוניברסיטת ג׳ונס הופקינס הוכיחו בהחלט, כי רעל הוסת, שנקרא ע״י פרופ׳ מאכט בשם מנוטוכסין (Menotoxin), נמצא בדם, בעיקר בנסיוב (Serum) הדם ובכדוריות האדומות.

פרופ׳ מאכט המשיך במחקרו הנסיוני ומצא, כי הפרשת בלוטי הזיעה sweat) (glands חלב האשה ושאר הפרשותיה מכילות בשעת נידתה חומר מרעיל, המאופיין בסגולות פרמקולוגיות-כימיות, המיוחדות לו בלבד. (ע״כ מספרו של י. סמיטליין).

והרי בקצרה דברי עוד כמה מומחי רפואה וחכמי מדע מאומות העולם: המומחה הגדול פרופ׳ א. פורל (484 .J.LEX B.IV.P):

דיני הטהרה הישראליים, המחייבים פרישה יחסית בחיי המין מעלים את חיי הנישואין למדרגה מוסרית גבוהה, שכל הבעיות הקשורות בחיי המין של האדם מוצאות על ידה את פתרונן הרצוי ביותר.

ד״ר גסטון קוטה (Gaston Cotte) בספרו Troublle Function be" 178.IAppareil Genit de la Femme P

הבעיה של התקרבות מינית בימי הנידות מיותר הוא להלחם נגדה בהוכחות פיסיולוגיות ולא כדאי להתווכח על הצד המחפיר והבלתי נורמלי שבהתקרבות זו המעמידה בסכנה את שני המינים. העברים השכילו להתקדש ולהיזהר מזה באופן ממשי על פי חוקי תורת משה, באוסרם חיי המין במשך ימי הנידות והליבון ובחייכם את האשה לטבול אחרי כן במקוה.

(פרופ׳ לומברוזי).

מחלות המין, חרפת החברה המודרנית, אינן שכיחות בין הנשים העבריות השומרות על חוקי הטהרה. מחלות הלידה מצויות אצל הנשים היהודיות הרבה פחות מאשר אצל לא יהודיות. גם מקרי מוות5 ממחלות לידה פחותים אצלן. כמו כן עובדה היא, שהילד היהודי מחונן מלידה בכוח התנגדות למחלות שונות במידה יותר מרובה מאשר ילדים לא יהודים. הגורם לכך הוא התנהגותה המיוחדת של האם היהודיה, השומרת את דיני טהרת המשפחה.

(married Love בספרה Dr. Marie C. Stopse) כדאי לציין את חוקי תורת משה בנוגע לקשרי נישואין. לא בלבד שכל קשר עם האשה בימי הווסת שלה נענש חמורות, אלא שתורה זו אוסרת את המשגל גם כמה ימים אחרי הווסת. תוצאות שנתקבלו מחקירותי מוצאות סעד בחכמה עתיקה זו. חוק שני האומר שיש לחכות מהתחלת הווסת שנים עשר יום לפני ההזדווגות הבאה, עולה גם בד בבד עם מחזור הגאות המינית של האשה. הטבע - עבד אלקים - נפרע מן העבריינים באופן אוטומטי בדרך תכופה או איטית. בעניין רב גיליתי, שאלה שסידרו את חייהם בדרך זו מאושרים הם. ואסיים פרק זה שוב בדברי הרב פרופסור ד.מ. טנדלר נ.י. וזה לשונו: למצוות רבות נודעים יתרונות בריאותיים ברורים למרות שהיתרון הבריאותי אינו הנימוק לשמירתן. ליהודי האסור באכילת בשר החזיר והצדפה, פחות סיכויים לחלות בטריכינוסים מחלות השערוניות[1] או להדבק בחיידקי הסלמונלה[2], בישול נאות, או גידול הצדפות והחזירים בסביבה סטרילית נקיה ממחלות אינה גורעת בשום אופן מתקפו או מחומרתו של האיסור. כל יתרון בריאותי הנוסף למשפחה השומרת את תורת הנדה צריך להיראות כתוצאה רגילה של חיים לאור התורה - לא כסיבה לשמירתה. הסתייגות זו חשובה במיוחד היות ומדע הרפואה נמצא בהתפתחות מתמדת, התקדמות הרפואה מחייבת תמיד התאמה מחדש של הבסיס המדעי. עם כל ההגבלות שכופה עלינו האמת היחסית בלבד של המחקר המדעי, אפשר להבחין ביחס ברור בין אורח חיי המשפחה היהודית והשכיחות הנמוכה, באופן מפתיע, של סרטן צואר הרחם. חוקרים רבים של אפידמיולוגיה[3] ואטיולוגיה[4] של הסרטן נמשכו לתופעה זו בתקוה למצוא רעיונות חדשים בדבר התהוות המחלה, דרכי הטיפול בה ודרכי מניעתה.

במשך שנים רבות יוחסה ההעדרות היחסית של מחלה זו בין נשים יהודיות לעובדה שהבעלים נימולים. העדרו של גורם גירוי, לחנה[5] הנמצא אצל הגבר הערל נראה כהסבר מספיק לתוצאות הסטטיסטיות. אף על פי כן מחקר שנעשה ב-[6]1967 בנשים מוסלמיות הבאות במגע רק עם גברים נימולים גילה שכיחות של סרטן צואר הרחם הדומה לזו שבין הנוצרים שאינם נוהגים למול. השוני במוצא ובתכונות הגופניות שבין קהלות האשכנזיות, המזרחיות, והספרדיות מבטל את האפשרות שהתנגדות, תורשתית או גזעית, למחלה זו, מהווה גורם בעל משמעות. אמנם מצטברת עדות מעציבה שהיהודיה מאבדת את ״עליונותה״ במהירות. במשך חמישים השנים האחרונות ירד היחס שבין שכיחות סרטן צואר הרחם אצל נשים לא-יהודיות לבין זו אצל נשים יהודיות מ-1:20 ל-1:5 לערך. היות ושכיחות מחלה זו באוכלוסיה הכללית לא השתנתה באופן משמעותי בתקופה הנדונה הרי לפנינו עדות לעליה פי ארבע בשיעור מקרי סרטן צואר הרחם אצל נשים יהודיות. במחקר מדוייק באפידימולוגיה שנעשה לאחרונה הוצגו הוכחות שבזמנים מסויימים בחיי האשה רגישה חפית צואר הרחם (רקמת התאים החופה את צואר הרחם) באופן מיוחד, לפוטנציאל יצירת סרטן שבזרע, הדבר אמור ביהוד לגבי שלבי ההתבגרות המוקדמים ומיד לאחר הריון. המסגרת הכללית של יחסי האישות של היהודי המחייבת הפסקתם לאחר לידה, המתעבת יחסים ללא אבחנה, ולקח ההתאפקות שלה נחשבים עתה לגורם עיקרי בהגנת היהודיה מפני סרטן צואר הרחם1 * 3 * * * [7].

״ההבדל הפוחת והולך בשכיחות סרטן צואר הרחם בין נשים יהודיות ונכריות עשוי להיות נגרם מחמת ליברליזציה של היחס לחוקים דתיים עתיקים יחד עם ירידה בשמירתם״8.

מחקר איטנסיבי של תופעה זו נמצא עדיין בהתפתחותו. נלמדות ההשפעות ההורמונליות והמקומיות של יחסי האישות בהתייחסם למצב המחזור החדשי.

מן המסקנה, מכל מקום, אי אפשר להתחמק. דרכנו היא דרך טובה, היא ממלאת אחרי הברית שבין ה׳ לישראל. היא מובילה לבריאות טובה וחיים של נחת רוח.

הערות:

[1] מחלת מעיים הנגרמת בדרך כלל כתוצאה מאכילת בשר חזיר נגוע

שלא בושל כל צרכו. 2. חיידקים הנישאים בבעלי חיים וגורמים למחלות מעיים דמויות טיפוס.

[3] תורת המגפות. 4. תורת סיבת המחלה. 5. Smegma הפרשה עבה שומנית מתחת

לערלה.

. K.T.Abu Daud 1967 Cancer 20: 1706.6

. M. Coopelson 1969 British J. Hospital Med. PP. 961-980.7

. A. Singer et al 1968, Editorial Med. J. Australia, p. 1138.8

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *