1

היחס לאבולוציה ע"פ התורה

ביקורת רבה נאמרה על האבולוציה, והיא מוצאת את ביטויה בהרבה מאמרים גם באתר זה, אבל לעיקר הנושא, למהות הסתירה בין אבולוציה ותורה, במדה והיא קיימת, אין הדברים חד משמעיים, וכפי שניתן לראות במאמר: התאמה בין אבולוציה ויהדות. (וכן: בראשית ברא, האם פרשת בראשית סותרת את המדע?אבולוציה ויהדות).

רבות עסקנו בביקורת הענינית שנאמרה כלפי תיאוריית האבולוציה. כשאנו באים לעמת את האבולוציה עם המסורת היהודית, יכולים אנו לדון בפרספקטיבה רחבה יותר. מצבה של מגמת האבולוציה מבחינה מדעית השתנה במשך הדורות, ובסוף המאה ה19 לא היינו יכולים להטיח בה את כל הבקורת הזו שאנו יודעים כיום. יש להניח שגם אז לא חָפַץ היהודי המאמין לקבל את תורת האבולוציה.

אחד הכללים המנחים את הפילוסופים של היהדות מנוסח היטב בידי יש"ר מקנדיא: "השכל נתן הבורא והתורה נתן הבורא, ואי אפשר שיסתור הבורא את עצמו", ('נובלות חכמה' ליש"ר מקנדיא עמ' ו'). וכן: "חלילה לאל להיות דבר התורה סותר דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי". (ספר הכוזרי א סו).

אין ביהדות משפט הכולל את הצירוף "אסור לחשוב ש..", מכיון שאם האדם חושב – כלומר שכלו מגיע למסקנה פלונית – אין כאן ענין של איסור או היתר, אלא זו עובדה שכך שכלו מבין, והאיסור אינו יכול לשנות את ההכרה.

לו היה נראה כי השכל מחייב את תיאוריית האבולוציה, היה צורך וחובה להתמודד עמה, לא היתה לנו אפשרות לקבוע נוסחה בסגנון נוצרי של "אני מאמין משום שזה אבסורד". אמנם התמודדות כזו לא מביאה בהכרח מסקנות וודאיות, אפשר היה אולי להגיע למסקנה -לאחר שקלול הנתונים- שגם אם אין לנו הפרכה להוכחת האבולוציה, עדיין אין ההוכחה הזו חזקה מהסבות שמביאות אותנו להאמין במקורה האלהי של התורה, ולפנינו פרדוקס. כשם שפרדוקסים רבים הקיימים במדע אינם גורמים לנו לחשוב את המדע כשקרי, כך שתי אמתות מתנגשות אינן בהכרח פוסלות זו את זו. מדוע אנו מעדיפים אמת זו על חברתה? אך ורק אם הסבות המחייבות אותה עדיפות ומכריעות. כשם שאנו מעדיפים להאמין בכך שישנה בעולם תנועה, למרות שהפרדוקס של זנון שולל אותה. הפרדוקס משכנע, אך יש לנו יותר סבות לחשוב שאנו כן נעים בכל אופן.

במקרה שלנו כמובן מעולם לא היתה האבולוציה במצב שניתן לקרוא לו "מוכח", ולפיכך הדיון אינו רלבנטי. אלא שבנושא זה עדיין אין הדברים מוחלטים, מכיון שגם דברי התורה נתונים לפרשנות. הכוונה כאן לפרשנות של עצם מושג בריאת האדם, בפרשנות של גיל העולם לפי התורה נדון בפרק הבא.

בתורה מדובר במפורש על בריאת החי למינהו, ועל בריאת האדם למינהו. אף על פי כן ניסו פרשנים מחכמי ישראל, בצד אנשי מדע, להתאים את הדברים האלו עם תורת האבולוציה. "בראשית ברא" של נתן אביעזר, וכן "המדע והאל" של ג'ראלד שרודר הציבו לעצמם מטרה זו. שני המלומדים האלו יודעים שתיאוריית האבולוציה אינה עומדת במבחן המציאות, והיא צריכה את התמיכה האלהית לאורך כל שלביה, מה הטעם אם כן להעמיס אותה בתוך הסיפור שבתורה? ככל הנראה הנתונים המקובלים של גיל העולם, שנסמכים על הוכחות משמעותיות הרבה יותר. כאשר מדובר על שנים כה רבות עולה ההרגשה שלא לחינם חיכה האל זמן כה רב, ואולי נתן לחלק מהתהליכים להתרחש 'בכחות עצמם'.

מבחינה דתית אין בכך כמובן שום פסול, כפי שמאריך הרשב"א בהקדמתו ל'פירוש ההגדות' כי כל מי שהגיע למסקנה על ענין מסויים שהוא אמת, יכול להטות את הכתובים דרך משל להתאים עם האמת לפי דעתו. מובן שאין הכוונה להוציא את עיקר הרעיון מפשוטו, אלא לדברים שהם בחזקת טפלים לתוכן ולכוונה. אפשר בודאי לחשוב כי הנביאים השתמשו בדוגמאות מתוך עולם המושגים של בני האדם בתקופתם. אם נניח למשל באופן תיאורטי שהנביא הגיע להכרה כי ישנה אפשרות להאיר את החושך ע"י נורה חשמלית, האם באמת זו סבה שידבר על כך או יתחשב בכך בדבריו? הרי בכך הוא ייחשב כמשוגע במשך שלשת אלפי שנה בהן לא היה שימוש בחשמל. דברה תורה כלשון בני אדם, וראה לדוגמא את דברי פרופ' שושני:

"נניח שאסטרופיזיקאי בן זמננו היה נוסע במכונת זמן 5000 שנה לאחור והיה מנסה להסביר לאנשים באותה התקופה כיצד נוצר העולם – איזה תיאור הוא יכול היה להציע להם? הוא עשוי היה לפתוח כך: בהתחלה נבראו החומר והחלל. ואולם המושג "חלל" לא היה מוכר אז, ובשל כך ייתכן שהוא היה משתמש במלה "שמים". גם המושג "חומר" היה חסד פשר וייתכן שהיה מחליף אותה במלה "ארץ" לכן ייתכן שהוא היה מתחיל את הסברו כך: "בראשית נבראו השמים והארץ". בהמשך היה עליו להסביר כי החומר היה בתחלה במצב כאוטי וכי הפך למסודר רק מכיון שהיו קיימים חוקים. האין מצב הענינים הזה מתאים לפסוק השני בספר בראשית: והארץ היתה תהו ובהו ורוח אלהים מרחפת על פני המים. בפסוק הזה ניתן לפרש את 'רוח אלהים' כאוסף החוקים הראשוני שהיה נחוץ ליצירת סדר ביקום ואת המים לפרש כמימן. הגז הזה שהיה היסוד הראשוני אשר ממנו ונצרו כל היסודות האחרים, לא היה מוכר לפני אלפי שנים, וכן סביר שהאסטרופיזיקאי היה מחליף אותו בתרכובת הנפוצה שלו – המים – המופיעים גם בשמו של הגז הזה. בשלב הבא עליו היה לתאר את המפץ הגדול כאירוע של יצירת שטף גדול של אנרגיה. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. גם את הפסוק הבא "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך", ניתן לראות כהמשכו של התיאור הזה, שהרי ידוע כיום שעם היווצרות היקום הקרינה היתה כלואה בתוך החומר שהיה מעין תערובת של חלקיקים בעלי מטען חשמלי חיובי ושלילי (פלסמה) ורק כאשר החלקיקים האלה התמזגו לאטומים יכול היה האור לפרוץ החוצה מעבר לחומר. נראה לי כי תיאור היום הראשון של בריאת העולם תואם במידת מה את הידוע לנו כיום בקוסמולוגיה המודרנית", (יקיר שושני, בקשר לאלהים, עמ' 145).

הרב קוק כותב:

"תורת ההתפתחות ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי העולם של הקבלה יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות"[1] (אורות הקודש ב תקנח).

"על דבר מנין שנות היצירה ביחס להחשבונות הגיאולוגיים בזמנינו, כך היא הלכה רווחת. שהיו כבר תקופות רבות קודם למנין תקופתינו, הוא מפורסם בכל המקובלים הקדמונים, במדרש רבה (בראשית פרשה ג' וט') ובזוהר (פ' ויקרא דף י') אם כן החפירות מורות לנו שנמצאו תקופות של ברואים ואנשים בכללם.. אפילו אם היה מתברר לנו שהיה סדר היצירה בדרך התפתחות המינים ג"כ אין שום סתירה.. ולפעמים אנו אומרים בדרך דילוג "ויצר ה'" "ויעש ה'" כמו שאנו אומרים "אז יבנה שלמה" ואין אומרים ששלמה ציוה לשרים והשרים לנמוכים מהם והם לאדריכלים והאדריכלים לאומנים והאומנים לעושי המלאכה הפשוטים", (אגרות הראי"ה ח"א צא').

גם הרב דסלר כותב דברים דומים:

"כיון שאנו רואים התפתחות מהירה מצורה לצורה בעובר, א"כ למה לא נאמר שכך היה גם בתחלה יש שהתפתחו כל סדר ההתפתחויות עד היותם לאדם, ויש שהתפתחו רק עד דרגת דג ועוף ובהמה, וכן גם היו כאלו שהתפתחו עד הצורות שמתו ונתבטלו מהעולם", (מתוך מכתב העוסק באבולוציה. מכתב מאליהו ח"ג מכתבים מכתב לא').

יכולים אנו להבין מדוע ראה הרב קוק בזמנו את תיאוריית האבולוציה כתיאוריה הגיונית וקבילה, גם בזמנו של הרב דסלר עדיין לא היה בציבור הרחב מספיק מודעות לבעייתיות של האבולוציה. אך דומה שבזמננו אין טעם לטרוח ולהעניק לה משמעויות. אין צורך לקבל את דברי הרב גדליה נדל ("בתורתו של ר' גדליה") הקובע כי אין להשליך את השכל אחרי הגו, ובריאת האדם אינה אלא הענקת הדחיפה לחוליית הביניים להפוך לאדם המודרני.[2] חוליות הביניים לא היו ולא נבראו, והאדם הראשון שנברא – כאדם נברא. ובפרט יש להסתייג מדברים מדוייקים כדוגמת אלו של הרב ישראל רוזן:

"אין אנו יכולים להשתחרר מן ההרגשה שמאמץ רב מדי מוקדש בציבור הדתי כדי להפריך את האבולוציה, משימה שהנה עניין מדעי שחייב להתנהל לפי שיקולים וכללים מדעיים", (מגדים ה).

כביכול ע"י 'שיקולים וכללים מדעיים' תיאורית האבולוציה הופכת למדע. בזמן שאף אחד אינו בוחן את התיאוריה בכלים בלתי מדעיים, אלא אך ורק מציגים מה בדיוק אומרים עליה הכלים המדעיים –אל תסתכל בכלי אלא במה שיש בו! המאמץ אינו רב מדי למי שאינו חושב לנכון את הפירוש האליגורי לפרשת בריאת האדם. לעומת הרב י"ד סולוביצ'יק הכותב: "מעולם לא הוטרדתי באורח רציני על ידי הבעיה של תיאור בריאת העולם אשר בתורה לעומת התיאור המדעי של האבולוציה", (איש האמונה הבודד עמ' 12), היו אנשי אמונה אחרים מוטרדים מסתירה זו בין האמת השכלית לאמת האלהית, ומשום טירדה זו אין לראות את המאמץ לפתירת הפרדוקס כ'רב מדי'.

כדאי לציין כי גם תיאוריית האבולוציה עצמה לא באה לסתור את מושג האל במפגיע, דרוין עצמו הגיע מבית דתי מאד (בנערותו יועד להיות כומר[3]), ומעולם לא טען כי האבולוציה באה במקום האל. מעניין כי הדרויניסט הנלהב גולד (יהודי כמובן) מעתיק בספרו את משפט הסיום של "מוצא המינים", אלא שהוא משבש אותו תוך כדי הטעיית הקורא, כאשר הוא מוציא ממנו בתחכום את המלים "מלכתחלה הפיח הבורא חיים בצורות מעטות או בצורה אחת", מין מוטאציה שמוחקת את הבורא.. (S.J. Gould, Eight Little Piggies, W.w. Norton, New York 1993, 21 pp. 79, 179, 217).

הערות:

[1]כוונתו כנראה לעצם הרעיון של האצילות דרך הספירות, שביסודו מונחת הסברא כי מעשה אלהים עצמו הוא אור אין סופי בלתי מוגבל, והמציאות המוגבלת היא בהכרח תוצאה של השתלשלות, האצלה מספירה לספירה. כך גם עולמינו מלא ההגבלות והרוע, בהכרח הוא תוצאה של התפתחות והשתלשלות ולא יצירה ישירה.

"אין זה סוד שגם הוגים נוצרים – מקוזנוס במאה ה15, ברונו במאה ה16, לייבניץ במאה ה17, ועד לשלינג הגרמני ובהמה במאה ה18 – אימצו את רעיון הצמצום היהודי ועשו בו שימוש", (פרופ' מרדכי רוטנברג פסיכולוגיה יהודית וחסידות, בהוצ' אוניב' משודרת, עמ' 27).

[2]שילת כותב בשם ר' גדליה:

"ישנן הוכחות מדעיות רבות ושונות בדרכים מדוייקות שנבחנו על פי הנסיון.. ומכולם מגיעים לאותן המסקנות על גיל העולם טעות היא לחשוב שהכל שקר. בעניני פיקוח נפש אנחנו סומכים על המדענים ללא פקפוק. כשרופא נותן תרופה שייצרו לפי נוסחאות מדעיות, או מנחת את העין או את המח באמצעות מכשירים מתוחכמים – אתה סומך עליו, אין אתה חושש שאולי הוא משקר. גם לגבי קביעת גיל העולם אין סבה לחשוב שהמדענים משקרים.. אין אתה יכול ואסור לך להשליך את השכל אחרי גווך", (בתורתו של ר' גדליה, מהדורת שילת, עמ' צב').

קשה להאמין כיצד אין כאן הבדלה בין התחום הרפואי הבנוי על הנסיון בשטח, ובין התחום של חקר העבר הבנוי אך ורק על ספקולציות. והאמנם אין הבדל בין הרפואה שהיא תחום אובייקטיבי, לבין מוצא החיים שהוא גם שאלה תיאולוגית ותלוי בהשקפת עולמו של החוקר. גם ההנחה שכל הבדיקות מגיעות לאותן תוצאות אינה חד משמעית כלל וכלל. כשמנפים את הנחות היסוד ואת רשימות הכיול למיניהן, בהרבה מקרים מגיע כאוס.

בענין בריאת האדם הוא כותב:

"בריאת האדם בצלם אלהים זהו סופו של תהליך ארוך שראשיתו ביצור לא שכלי השייך לקטיגוריה של בעלי החיים, ההולך ומתקדם עד שניתן לו השכל האנושי, ובמקביל גם בצורה הפיסיולוגית של האדם המוכרת לנו – מסתבר שזה תיאור נכון. ההוכחות של דרוין ושל חוקרי המאובנים, לקיומם של שלבים קודמים כאלה, נראות משכנעות.. ישנם ממצאים של שלדים של הולכי על שתים בעלי גולגולת קטנה שהמח שלהם אינו יכול להיות כמח של האדם המוכר לנו", (שם עמ' ק').

מכל ההוכחות ה'משכנעות' לא הובאה כאן אלא גולגולת קטנה של יצור הולך על שתיים, האם מקיומו של קוף כל שהוא אי פעם, ניתן להוכיח שקוף זה 'התפתח' ונעשה אדם?

[3]התנהגותו היתה דומה יותר לשל ילד משוטט מאשר למלומד, ולכן נדחה מגורל הכמורה. כפי שהוא מתאר: "דומני שכל מורי וגם אבי חשבוני לילד רגיל מאד אשר לפי האינטלקט שלו הוא במקצת נמוך מן הרמה הרגילה, לעלבוני הצורב אמר לי אבי פעם: 'אין דבר מענין אותך מלבד יריה ברובה כלבים וציד עכברים וסופך להיות לחרפה לך ולבני משפחתך'", (האוטביוגרפיה של דרוין, מצוטט ב"הטבע והארץ" חוברת ד' יוני 1992 עמ' 254).