ריאיון של הרב יהושע ענבל אצל אלכס צייטלין, מתי נכתבה התורה? האם יש עדויות במקרא לאמונה לא מונותואיסטית? האם התיאור של ממלכת ישראל הוא היסטורי?
ניתן להוריד בדרייב
0
0
votes
Article Rating
מצאנו כתיבה היסטוריוסופית החל מהמאה השמונה עשרה, תשע עשרה. עד אז הכתיבה הייתה היסטוריוגרפית. (ויקיפדיה).
התנך- בייחוד התורה והנביאים, כתובים כתיבה היסוטריוסופית. גם שופטים פרק ג, וגם ספר דברים הדויטרונומיסטי.
ולכן, התנ"ך נכתב על ידי מחבר מקראי שחי ופעל במאות השמונה עשרה, התשע עשרה.
וכל מי שמייחס את ההגיון ההזוי הזה לפרופ' פינקלשטיין או לד"ר ברתור, עושה זאת על אחריותו בלבד.
ראו כאן בתגובות…
https://he-il.facebook.com/groups/193582356423/permalink/10158914886671424/
https://he-il.facebook.com/groups/193582356423/
לגבי הקישקוש על ירושלים, הוא לא הראשון.
יוספון מצטט את לוסמיכוס עם תיאוריה אחרת, (נגד אפיון א' ל"ד) "יסדו עיר וישבו בקרבה. ואת שם העיר הזאת קראו הירוסולה (שוד המקדש) על הליכותיהם וכאשר גדלו ועצמו מקץ ימים רבים בושו בשם הזה וקראו את שם העיר „ירושלים” ונקראו בשם „בני ירושלים” … ואולם האיש הנכבד הזה שכח בפערו את פיו לחרף ולגדף לבלי חוק, כי לא יקראו היהודים לשוד המקדש בשמו אשר בלשון היונים".
מומלץ למר אלכס ללמוד מהניסיון של קודמיו, שתיאוריות אפשר להמציא, צריך לעבוד עם עובדות.
אין נתונים שדויד עבד אלילים?? איזו בדיחה. הטקסט עצמו אומר שבביתו של דויד היו תרפים. "וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד".כמו כן, טוב לדעת גם שלפי דעתו של יהושע עינבל "התורה לא שוללת את המציאות של אלים אחרים". מעניין לדעת מה "גדולי הדור" (אלו שבין היתר קוראים להמשך הלימודים במוסדות החינוך החרדיים למרות הקורנה) היו אומרים על כך? 🙂
אריאל אברג'יל היקר
התגעגעתי אליך
כמו כן אני שמח שקיבלת בדיחה טובה בימים טרופים אלו
על משמעות התרפים אצל מיכל דובר כאן הערה 1
וכמובן, כמו שהעיר יוסי, גם אם דוד היה עובד לתרפים זה לא היה לגיטימציה, הרי כמה מלכים חטאו בזה, לגיטימציה פירושו שזה דבר שנחשב ע"י הנביא או התורה ל'מותר' לאמונה הנכונה
השאלה נשמעת די טובה, ולא הבנתי את הדחייה,
להבנתי התורה משתמשת במושג תרפים במקומות רבים להבנתי ככלי לעתידות שאסור ע"פ התורה:
וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.
וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן.
וַיַּעֲנוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ לַיִשׁ וַיֹּאמְרוּ אֶל אֲחֵיהֶם הַיְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ.
וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בָּאוּ שָׁמָּה לָקְחוּ אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וְהַכֹּהֵן נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר וְשֵׁשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחָגוּר כְּלֵי הַמִּלְחָמָה.
כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְהֹוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ.
וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כׇּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית יְהֹוָה.
כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסׇם קָסֶם קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים רָאָה בַּכָּבֵד.
כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה.
על התרפים נאמר בבראשית למה גנבת את אלוהי – לא?
אולי הוא שם כללי לכל מיני צעצועי מלכים ופסלי נוי.. אבל כמובן שאיזכור כזה לא מוכיח ולא כלום על עבודת אלילים וכדו'
גם צריך לזכור שהמדד ללגיטימיות פולחנית היא קודם כל- שזה יוכר כלגיטימי, ואין מקור כזה.
גם נראה שלא הבין המעיר לעיל את המשמעות של "הכרה" באלים ע"פ התנ"ך, אין הכוונה כשווים לה' בפנתיאון האלים, אלא שישנם אלים לאומיים לכל עם ועם, ואלוהי כוחות מיוחדים ומסויימים ואותם אסור לעבוד, ועבודה להם היא בגידה וזנות וככל לשונות שבתורה ונביאים.
ובנוסף לזה שאלוהי ישראל הוא האלוהים האמיתי ולא חלקי ככל שאר האלים המקובלים והידועים. שאמנם קיימים ויתכן גם יחס אל כחם לרבות פולחן – שהוא הנאסר.
אני בהחלט חושב שגם רבני ב"ב ודומיהם יכולים לשכון בשלום (יחסית, ואולי בנוסח משלהם וכדו') עם התוכן הזה.
כעת נזכרתי – חדשה.
בהושע ג. "כי ימים רבים ישבו בני ישראל, אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים" ויש משמעות שאלו אכן כלי פולחן מוכרים ולגיטמיים..
ואמנם אני נוטה ליחס התרפים כאן לכרובים דהארון ושלשלמה, ומצבה היינו במות וכיו"ב.
והיינו שמזכיר להם הנביא את צורות העבודה העתיקות, שיבטלו עד אשר ישובו אל ה' בכל לב, ואגב צורות פולחניות-עתיקות, נשתמש הנביא בשמות עתיקים מאד. (כמצבת יעקב והאבן דיהושע, ומזבח ראובן וגד, וכגל-עד דיעקב ולבן..)
ושוב, בשביל לקבוע לגיטימיות פולחנית, צריך הוכחה שעבדו להם, ובצורה אסורה, (שלא כבעבודת ה' סביב הארון והכרובים – שזה ודאי לגיטימי.) וגם את"ל שעבדו בצורה אסורה, צריך הוכחה שהוא לגיטימי בעיניי ה' / התורה.
אולי באמת תרפים הם חפץ כלשהו של גורלות, או שם כללי לשיטת גורל/הישאלות – באופן כללי כמו "שאל בתרפים ראה בכבד" דיחזקאל, וכיון שהוא נזכר בד"כ בצמידות לאפוד (בפסל מיכה, וכאן בהושע) נראה שאפשר (לפחות בהושע) לייחסם ל'אורים ותומים', ואם זה כך, זה מחזק את ההשערה שהוא שם כללי לאמצעי גורל.
וודאי שהתרפים דמיכל הם צורה או פסל כלשהו. (ושוב, ללא זכר לפולחן וודאי שלא ללגיטימציה בפולחן שכזה.) דברי כאן הם רק לברר הכתוב בהושע.
כעת שמתי לב שבכל ס' בראשית ואף בתחילת ס' שמות, נעדרת לחלוטין המלחמה באלילות
המאפיינת כ"כ את המקרא, ולא שאין שם איזכור לאלוהים שונים – לכאו'. והביקורות של בראשית הם על חמס (ממון ונשים) ושחיתויות ממשיות כרצח, גזל וניאוף וכדו' אבל לא על ע"ז כשלעצמה.
ונראה שבאמת קודם יצ"מ ובחירת ה' והברית זה יכל להיות לגיטימי במובן מסוים, ורק לאחר הברית עומדים ה'אלוהים אחרים' כאופציה לבגידה.
וא"כ אפילו התרפים דלבן שהם סוג של ע"ז – למושגנו – אינם בהכרח בעייתיים אז. ואולי מכאן השימוש של הושע במושגים עתיקים שכאלה. שתוך כדי ביטול החשיבות לפולחן למען הצבת התוכן המוסרי-תוכני כעליון ממנו, משתמש הנביא בצורות הפולחן הקדומות כאומר:'עזבו את הפולחן, זבח ואפוד? מציבות ותרפים? מה לי הכא מה לי התם' ?! וכביכול הוא חוזר לביקורת של בראשית על התוכן הממשי והפנימי יותר מאשר על רעיונות, וכמו שכתבתי לעיל.
זה לא בגלל שהאלילות לגיטימית
אלא בגלל שהתורה רוצה להדגיש את הפן של ידיעת האל בכל הדורות
וגם בגלל שלא כולם היו אליליים
עמון ומואב אדום וישמעאל ואולי גם עמלק לא היו אליליים ביסוד
וגם הארמים, ואפילו לבן, לא מוזכר כלל שהאמינו באלילים או שפלחו להם
האמירה 'למה גנבת את אלהי' היא סאטירית – איזה מן 'אלהים' זה שאפשר לגנוב אותו?
התרפים היו אביזר של גורל, וכמו שיוסף היה מנחש בגביע שלו – זו לא אלילות זו מאגיה
התורה מלגלגת על לבן המסכן שלקחו לו את האלהים ומגחיכה בכך את הפן האלילי
יש אגדה אורבנית נפוצה שבמואב ומדיין היה מונותאיזם – אגיד רק שהממצאים סותרים לחלוטין עובדות אלו. במקדשי מדיין היו כמה מצבות (כלומר – כמה אלים), פסלים וכן התיעוד המקראי שהם עבדו עוד אלים. גם במואב – יש לנו תיעוד במצבת מישע על עוד אלים, כן התיעוד המקראי וכן ראיה משמות האנשים שהם עבדו עוד אלילים. גם בעמון יש ראיה לעבודת אלילים. לגבי אדום – קשה להגיד כי אין כמעט ממצאים כתובים משם אבל סביר להניח שגם הם עבדו עוד אלילים. אבל לגבי מואב עמון ומדיין – יש הוכחות למכביר שלא היו מונותאיסטים. זו אגדה אורבנית חסרת יסוד
לא טענתי שהיה שם מונותואיזם
אלא שהם לא היו אומות אליליות במקור
גם בישראל עבדו ע"ז בפועל
אבל זה לא אלמנטרי ולא חייב להיות שכל מי שחי לפני יציאת מצרים היה אלילי והאמין באלים וסגד להם
וזה אחד המסרים החזקים של בראשית, הוא מתאר את חייהם של האנשים בלי אלילות, אברהם פוגש את מלך שלם, את אבימלך מלך פלשתים, את מלך סדום, ואין לו שום התנגשות עם אלילות
אבל היה כמוש וזבוב ונבו וגד – לא כן?
ברור
גם בפנתאון הכנעני האלים לא שווים. אל עליון, למשל, הוא ראש הפנתאון ומעמדו כמובן נשגב משאר האלים. משתמע מדבריך שברמה התיאולוגית הפולחן היהודי לא חידש הרבה ומסתכם בזיהיו של יהוה עם אל עליון (כפי שרואים זאת למשלל מדברי אברהם למלכי צדק "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ").
לפי התורה, עליונותו של ה' לא התחדשה ע"י משה אלא היתה תמיד
וזה תואם לידוע לנו שתמיד היה 'אל עליון' אצל השמיים באיזור
התורה לא באה – לדברי עצמה – לחדש, אלא רק להחזיר את מה שהיה ידוע לכולם
וגם לחדד ולזקק את מהותו ומקומו של האל
אריאל זה ממש לא נכון. יש הבדלים דרמטים בין אל לבין ה'.
1. לאל היו אישה ילדים ויצרים
2. אל ניהל סעודות זלילה
3. אל פוסל והיה לו צורה
4. אל היה כפוף לגורל
זו טעות מאוד נפוצה אבל זה ממש לא נכון
עוד טעות נפוצה – לאל לא היו בכלל 70 בנים אלא יותר מ-100!
מציע לקרוא מחקרים על הנושא ותראה העבודות הרבה יותר מורכבות..
אין הבדלים דרמטים.
1. גם ליהוה היו ילדים. בראשית פרק ו, פס' א-ד: "א) ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם : (ב) ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו : (ג) ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה : (ד) הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם"
2. גם יהוה ניהל סעודת זלילה. שמות כד, פס' יא: "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו"
3. גם יהוה פוסל והיה לו צורה. ראה ערך כונתילת עג'רוד בויקפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%A2%D7%92%27%D7%A8%D7%95%D7%93
כמו כן, מהמקרא גשמות האל היא חד משמעית. התפיסה לגבי גשמיות יהוה התחילה להשתנות בתקופת רב סעדיה גאון בעקבות השפעות אריסטוטליות וביתר שאת בעקבות פסיקת הרמב"ם שהבורא אינו גשמי.
4. לא כל כך ברור לי למה אתה מתכוון בכך שאל כפוף לגורל. מהמקרא משתמע שבמקרה של יהוה הוא כפוף אף לבני אדם, ראה מקרה יהושע וציווי שמש בגבעון דם ויהושע, וכמובן אליהו ושריפת שר החמשים וחמשיו.
1. במקרא רווח הכינוי 'בני' כמישהו שהאל פורס עליו את חסדו, 'בני בכורי ישראל'. ועוד רבים מאד כמוהו. לגבי האלים השונים כולל אל, מדובר על בת זוג והזדווגות.
כמובן שאם אתה מבודד רק את המונח 'בני אלהים' אז אין סיבה להבדיל, אבל מכיון שהטקסט של בראשית פורס תמונה שלמה ומפורטת בפרקים רבים על דמותו של האל, אין שום מקום לחשוב שאלהי ישראל היה כפוף לחוקי ותנאי הרביה הטבעית, היה צריך להזדווג והיתה לו בת זוג וכו'.
2. טעות בהבנת הנקרא, הזקנים אכלו, והם ראו את ה', לא מוזכר שאכל.
3. לא מדובר על סטיות של עובדי אלילים, אלא על האמונה היהודית המקורית זו שנמצאת בכתבי הקודש, העובדה שאולי מישהו שישב באיזה בודקה בסיני חשב שגם אלהי ישראל הוא כמו שאר האלהים, לא רלבנטית. הרי גם הנוצרים חשבו שאלהים התגשם בגוף של ישו, וכך הלאה. מה גם שיש פרשנויות שונות למונח יהוה ואשרתו, לפי אחיטוב מדובר על עץ שנטוע במקדש.
4. אל כפוף לגורל פירושו שהוא לא זה שיצר את היקום ושולט בו, אלא גם לו קורים דברים רעים שהוא לא שולט בהם. לגבי יהושע זה בדיוק להיפך, ה' שמע בקול יהושע וזה לא קרה מעולם, הוא לא היה כפוף וחייב לשמוע, הוא בחר לשמוע בקולו.
אריאל – רק עכשיו ראיתי שהגבת לי. דבריך שגויים מן הראשון ועד האחרון:
1. בני האלוהים אינם יכולים להיות בניו של האל. עיין במאמרו של קאסוטו
2. אין לך שום ראיה ויאכלו וישתו זה האל ולא האנשים. הפשט הוא בדיוק הפוך. ואם אתה מכנה זאת סועדת זלילה מאודך לא קראת את תיאור הסעודה של אל…
3. א. כתולנת עגו'רד לא יכולה להיות ציור של האל וכבר הוכיח את זה היטב שמואל אחיטוב. רק בורים כמו יגאל בן נון ממשיכים לטעון זאת כאשר כל הראיות הן חד משמעיות שזה לא כך. ב. ציור חד פעמי של האל איננו מוכיח את דבריך שחד פעמיות היא אנומליה ולא שיטה. ג. כל הראיות האכיאלוגיות מראות במפורש שלאל לא היה דמות.
4. אם לא ברור לך מהוא הגורל משמע שמעולם לא קראת ספר רציני על המונותאיזם. יפה שאתה לא לומד ומרשה לעצמך לדבר על דברים שאינך מבין בהם מאומה. בראבו. לגבי הכפיפות לבני האדם – מצטער, אתה לא יודע לקרוא.
5. לגבי קדמות או אי קדמות ההגשמה – בניגוד למקובל יש ראיות מאוד משמעותיות לקדמות תפיסה זו (כפי שיש ראיות חזקות לקדמות תפיסת עולם הבא). אנשים פשוט לא מכירים. עיין באתר לדעת להאמין.
התייחסתי לטענתך מההקלטה ש"אין נתונים שדויד עבד אלילים", לא ללגיטמציה או אי-לגיטמציה. כמובן שצוות האתר יטען שבמקרה דנן לא מדובר בעבודה זרה וכו'. הרי אין חדש תחת השמש, כשהפשט לא מסתדר עם האמונות ,אז כמיטב המסורת של הכת הרבנית/פרושית לדורתיה, מתחילים באקרובטיקה פרשנית שכל קשר בינה לבין הטקסט המקורי הזוי במקרה הטוב ונגוע ממניעים של שימור עצמי במקרה הרע. לא רק שסביר שדויד עבד עבודה זרה, האיש באופן כללי היה בן אדם רע: אנס אשת איש, שלח את בעלה למותו בלי להביאו למשפט סנהדרין, הנהיג ארגון פשע וגבה פרוטקשן מנבל, ובל נשכח את חיבתו היתרה לרצח עמים (גם כאלו שבני ישראל לא נצטוו להרוג, כגון הגשורים והגרזים) ואיסוף עורלות. זה האיש שמזרעו אתם עורגים למשיח? האיש האכזר והלא יהודי הזה.
אריאל, אתה כותב 'סביר שדוד עבד עבודה זרה'.
אמנם יש לנו מאות פרקים שמדווחים על חיי דוד, ובכולם ברור שהוא לא עבד אלהים אחרים, וגם כתוב עשרות רבות של פעמים להיפך
אז אם מבטלים את עדות המקרא בכלל, אין משמעות גם לסיפור של התרפים
ואם מתייחסים אליה, מגוחך לומר ש'סביר' שעבד עבודה זרה
אתה קובע חד צדדית מה אקרובטיקה ומה פירוש
אתה עושה היסק מתקופת יעקב לתקופת דוד – הפרש של כמעט אלף שנים, וארצות שונות
בימי המלוכה תרפים היו אביזר של שאלה / גורל ולא עבודה זרה
כמו כן המלה 'תרפים' דומה בשימושה למילה 'פסל' בזמננו
תאר לעצמך שמישהו חופר עלינו בעוד אלף שנה ומגלה שבחלק גדול מהבתים היו פסלים ופסלונים ויש גם גלריות וחנויות ל'פסלים', כן, אלו שכתוב עליהם בתורה שהם עבודה זרה
ואריאל אברג'ל העתידי יטען שהטענה ש'פסל' ביסודו הוא חפץ נוי, היא אקרובטיקה וכו'
בפרט שיש שימוש סמלי במלה תרפים דוקא כאן כמו שהראיתי לגבי ההקבלה בין רחל המרמה את אביה בתרפים ובין מיכל
—
לגבי הערכתך לאישיותו של דוד, שוב, אם מקבלים את עדות התנ"ך, יש עוד הרבה דברים ששכחת לגביו… אם לא, מגוחך להיתלות רק במה שאתה רוצה ונח לך
אתה כותב ששלח את בעלה למותו בלי להביאו למשפט סנהדרין, ונתעלמה ממך הלכה שהמלך לא צריך סנהדרין והוא יכול לדון למיתה
לגבי אונס בת שבע – זה אכן היה חטא, אבל החטא הזה לא מייצג את אישיותו של דוד, להיפך, הוא נכשל, לקח על עצמו אחריות וחזר בתשובה
לגבי פרוטקשן – אתה קצת נכשל באנכרוניזם, למה אתה מחליט שהיה לו ארגון פשע? דוד נמשח למלך על פי הנביא, שאול לא הכיר בכך והחליט לרדוף אותו על לא עוול בכפו, ולא היתה לו ברירה אלא לחיות במקומות שהמלך לא משיג אותו, הוא סייע להבריח שודדים ולסטים, וביקש שכר על זה כדי להתקיים. אצל ארגוני פשע זה קצת אחרת, הם דורשים כסף כי בא להם, ואם לא ישלמו ישלחו מישהו לשרוף את הבסטה בלילה.
לגבי רצח עמים – זו היתה הגישה הכללית, והדרך היחידה לנצח את האויב שרצה לעשות לך אותו דבר, אין לקשר את זה לדוד אישית. בניגוד לדבריך, את הגשורי דוקא נצטוו בני ישראל להשמיד, (לגבי הגריזי – כנראה שיתפו פעולה עם עמלק, שהיה האוייב הנצחי של ישראל)
בס"ד
הגמרא שאמרה כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה כל כך מפורסמת שכדי לרב לציין למאמרו הזה(לדברי האברבנל ולהערה 9 שם):
https://rationalbelief.org.il/%D7%90%D7%92%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%9E%D7%95%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA/#_ftnref9
כדי לקיים והייתם נקיים מה' ומישראל.
הגמרא אומרת שלא חטא באשת איש
אבל לא שזה לא היה חטא
כמפורש בכתובים הרבה פעמים שזה היה חטא גדול
גם זו הבהרה חשובה.
אגב, מומלץ לעיין בפרשייה זו בפירוש "דברי סופרים" של הרב חיים דב רבינוביץ.
אפרופו דויד וחטאיו, וסנגורית חז"ל עליו, ראיתי לצטט מד' ד"ר אבישי בן חיים – בהקשה לזמננו ובעניותי הוא פשוט קולע (כרגיל) יותר מידאי טוב..
"ומה עם החטאים של נתניהו? נדמה שישראל השנייה והמחנה הלאומי מסורתי סלחו לו, קצת בדומה לכך שעם ישראל סלח לדוד המלך וחז"לנו קבעו: "כל האומר דוד חטא, אינו אלא טועה" (להבדיל).
בהמשך לאירוע הטלוויזיוני שהיה לא פחות מאשר ביטוי ל"התנגשות ציוויליזציות" בין ישראל הראשונה לשנייה:
התגובה לג'סטת ה"בעזרת השם" של נתניהו מצד ישראל הראשונה, כללה ביקורת על אורחות חייו האישיים, מנשותיו ועד מנהגי האכילה שלו. מדובר בחוסר הבנה מוחלט של ישראל הראשונה את ישראל השנייה. חוסר הבנה שלא רק שזה לא סותר, אלא שזה חלק מהקונספט. בתי הכנסת של ישראל השנייה מלאים מידי תפילת ליל שבת ביהודים כאלה, שקצת או הרבה פספסו במשך השבוע בדיני כשרות ועוד, אבל עדיין מכבדים את מסורת אבא ואמא, סבא וסבתא. זה ממש הקונספט: גם מי שפחות מאמין, או לא מקפיד על מצוות כמעט בכלל, ממשיך לכבד את הקהילה, את המשפחה, את העם, את התרבות, את המסורת, את השפה.
ועוד דבר חשוב ממורשת העם היהודי הם לא הבינו: העם היהודי יודע לסלוח למנהיגיו. קצת קצת בדומה לעובדה שעם ישראל סלח לדוד המלך, כך המחנה הלאומי-מסורתי ובכללו ישראל השנייה, דחה בחוסר אימון את האישומים נגד נתניהו מצד מערכת המשפט הנתפסת ככלי פוליטי לא הגון של האליטה של ישראל הראשונה וסלח לנתניהו על התנהגותו האישית, לא רק כשם שקהילות מסורתיות ישראליות סולחות לסרים מן הדרך, אלא כגם כשם שעם ישראל לעתים סלח למנהיגיו.
מי לנו יותר מדוד המלך (בלי להשוות כמובן)? עם ישראל סלח לדוד המלך על כישלונותיו עד כדי הקביעה החז"לית הנחרצת: "כל האומר דוד חטא, אינו אלא טועה".
ע"כ דבריו. ושפתיים ישק.
"דובר כאן הערה 1.."
הקישור לא קשור
קשור בהחלט – יש באותו עמוד שתי הערות מס' 1 הכוונה לשניה, לזו
תודה,
ליתר דיוק, יש שם שלוש הערות מספר 1 והכוונה לשלישית.
איזה יופי
אתה קשור לאלכס? אם כן מדוע אלכס לא מעלה את הסרטון?
אולי לכן לעתיד לבוא ניתן לומר שירושלים תקרא ציון?:
(יד) וְהָלְכ֨וּ אֵלַ֤יִךְ שְׁח֙וֹחַ֙ בְּנֵ֣י מְעַנַּ֔יִךְ וְהִֽשְׁתַּחֲו֛וּ עַל־כַּפּ֥וֹת רַגְלַ֖יִךְ כׇּל־מְנַֽאֲצָ֑יִךְ וְקָ֤רְאוּ לָךְ֙ עִ֣יר יְהֹוָ֔ה צִיּ֖וֹן קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
למה לעת"ל?
זה לא כבר עכשיו??
אגב בפסוק הזה נשמע שהאל עצמו נקרא ציון
יש זקף קטון מעל שם השם, כלומר טעם מפסיק, המשמש כעין פסיק והפרדה בין שם ה' למילה ציון, ולכן יש לשייך את המילה ציון למילה אחרת לפי העניין, הוה אומר – עיר-ה', [והעיר היא-] ציון. וזה דבר רגיל במקרא.
'עיר' הוא שם תואר.
'ציון' הוא שם עצם…
א"א לומר – 'ציון קדוש ישראל', במובן של עיר ה' שאין זה מתאים לשייך כך.
וזה עדיף בעיניי על ההצמדות לטעמים.
אני כמובן חושב שיש פה איזה טשטוש מכוון וזה בעקרון(!) לא חד משמעי.
כתבתי לפי פיסוק הטעמים שעבר לנו במסורת וכאן יש הפסק בין שם ה' למילה ציון. בדרך כלל פירושים והסברים שלא ע"פ פיסוק הטעמים הם על דרך הדרש.
עיר זה לא שם תואר אלא שם עצם.(התואר כאן הוא, שם העצם- עיר+שם ה', שביחד הם תואר לעיר ששמה ציון שהיא עירו של ה')
ודרך המקרא לדבר בקצרה בהשמטת תיבת "של" וכן בהשמטת אות ה' הידיעה למשל כשתיבות סמוכות ע"י הטעמים
וכאן המילה עיר סמוכה לתיבת ה' והמילה ציון היא שמה של העיר. ר"ל – [ה]עיר [של] ה'. קדוש ישראל הוא תואר לקב"ה.
כל זה כתבתי ע"פ הבנתי את כללי הדיקדוק והטעמים ולא פתחתי במפרשים וכעת אני רואה ממש קרוב לדברי במצודת דוד וז"ל:
"עיר ה'" – עיר של ה' ציון של קדוש ישראל וכפל הדבר במ"ש[במילים שונות].
הטעמים בסופו של דבר, גם הם רק פירוש.
ואילו לשפה החיה יש יותר חופש והקשרים.
'עיר' הוא שם תואר. תיאור של קבוצת בתים מאורגנת באופן מסויים, הן פוליטית הן ארגונית.
ולכן שם כזה מקבל ה' הידיעה.
'ציון' הוא שם עצם מופשט, =שמה הפרטי של אותה העיר.
וברוב ככל המקרים א"א לשייך שם עצם בצורה נסמכת. וא"א לומר ציון קדוש ישראל.
***
אני מסכים שגם הצמדות לכללי דקדוק באופן מוגזם – חוטאים בודאי להבנה של שפת הדיבור החיה, אבל א"א להתעלם מהם, וגם אם הם יוצרים הבנה מחודשת – יש להם מקום במגרת הצ"ע.
רק לא לדחות, עדיף שירחפו הדברים במעורפל עד אשר יתעכלו וינוחו. מאשר לשלול במוחלט ולפספס רבדים נרמזים ונסתרים.
עיר הוא שם עצם כללי ולא שם תואר. כמו שכתוב בספרי הדקדוק.
זה שלשפה החיה יש חופש זה נכון, אבל בתורה אין מדובר בשפה משתנה לנגד עינינו אע"פ שבין תחילת התורה לסוף כתובים יש שינוי שפה, אבל אין לנו אפשרות לפרש ע"פ הלשון המדוברת היום. כי זה לא נכתב היום.
נכון שרבים(גם אני) בדרשות נוהגים להוציא פניני מוסר מהתורה כי למה נכתב כך ולא אחר וכדו' וזה בדרך כלל ע"פ הבנת הלשון בימינו כי אין דרך כיום בדרשות לדקדק בזה. אבל זה לדעתי בגדר של אסמכתא יש לנו רעיון מוסרי ואנחנו מצמידים אותו לטקסט ואין זה כלל מחייב את הטקסט.
צודק. "עיר" הוא שם עצם כללי, אבל העיקרון זהה, בשם עצם פרטי א"א לשייך.
התורה היא ג"כ כשפת הדיבור, לא של זמננו – אמנם, אבל לחלוטין חופשי ואסוציאטיבי.
אין המדובר כאן על דרשות מוסר ופנינים,מדובר כאן על משמעות הביטויים, וזה חזק יותר מעניין הטעמים.
ואם ארצה להיות יותר מפורש אומר: שהמשמעות הנרמזת כאן בעיניי היא ש-'ציון' הוא איחוד שם העיר עם שם אלוהיה, והיינו שהעיר משקפת ב"גוף" את ה'.
ואז יאמר עליה "עיר הוי"ה-ציון-קדוש-ישראל "
נכון שלפעמים נאמר שהתורה דברה כלשון בני אדם אבל להגיד שזה לחלוטין חופשי ואסוציאטיבי? אינני יודע זאת מניין לך. לא נראה כן לא על פי הפשטנים בעלי הדיקדוק שנראה שיש כללים רבים(למרות שיש יוצאים מן הכלל) ולא לפי הסוד שסדר אותיות התורה הוא שם או שמותיו של הקב"ה כך זכור לי.
את פניני המוסר הבאתי כמשל כדי שיובן שלפרש את התורה ע"פ לשוננו אנו זה נחמד אבל לא מחייב שום דבר. כנ"ל ואולי יותר לפרשנות של ביטויים שמפרשי המקרא הקדמונים ואף האמוראים בגמרא והתנאים במשנה נחלקו בפרשנות כ"ש אנחנו עם שינויי השפה והמרחק הרב.
לגבי הפרשנות שלך בסוף זה כאמור מעניין אך לא מחייב ויותר מזה זה מתנגד לפרשנות שקיבלנו ע"י בעלי המסורה של הטעמים.
כך זה נראה, ואין בזה חסרון כ"א להיפך מעלה גדולה, ו'ספר משנה תורה היה סגנון ליהושע' (מדרש רבה).
בכ"א קריאתי כאן היא לא להסכמה מלאה. לא חייב. אני רק מציע לא לשלול במוחלט משמעיות נרמזות ומעניינות. אף במקום שיש פשט מובן. וכ"ש כשגם הוא מגומגם.
אגב, אני ממש לא בטוח ששפתנו והבנתנו בעברית רחוקה יותר מאצל הראשונים כאבן עזרא ורמב"ם ובכלל.
אצלנו השפה חיה ומדוברת ומובנת אינטואיטיבית ללא מסכי הכללים המוגזמים וללא מתווכים ומתרגמים..
אתה יודע מה? גם לגבי דורות קודמים יותר אני כבר לא בטוח..
ובמגילה יח. לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאטיה במטאטא ומהו סלסלה ותרוממך..
ובכלל ההצמדות לדקדוק (ובכלל – לחד משמעיות) זרה במיוחד אצל דורות הקדמונים. וכל הכללים הם ע"ד הרוב ואינם באמת מחייבים. ואין אני צריך הסבר על "היליכי והיניקי"(שמות ב. ט.) ודומיו. ולא על "עוה עוה עוה" דיחזקאל (כא.)
זה יפה בעיניי.
לא קשה לי כלום.
בסדר מיצינו, והבוחר יבחר.
רק מה שכתבת שהפשט הוא מגומגם במחילה מכבוד תורתך, כך הוא רגיל בתנ"ך כולו השמטת המילה 'של', זה לא מגומגם, זה קיצור לשון.
אולי לך זה נשמע מגומגם כי אתה רגיל לעברית של ימינו.
אחרון:
זה לא חסרון ה"של" שמפריע לי, זה פשוט לא תקני לשייך כך בשם עצם פרטי.
כלומר – גם אם היה כתוב "ציון של קדוש ישראל" זה פשוט לא תקין. מה שכן נכון הוא לומר "העיר של הוי"ה" לכן גם כשחסרה מילת "של" זה לא חסרון.
לא מבין את ההתעקשות לזהות זאת כמגבלה הנובעת אצלי מתוך שעבוד לעברית דהיום.
בס"ד
תראה, קשה להתקדם בשיחה כשאתה לא מביא ראיות לדבריך גם כשהסברתי שעיר זה לא שם תואר התעקשת וכשהסכמת לבסוף שזה שם עצם כללי אמרת שזה לא משנה.
אתה מניח מה מגומגם ומה תקני או לא תקני, מבלי שום ראיה לדבריך.
אין לי שום התעקשות להסביר שזה נובע מהשפה היומיומית שלך לבד מהעובדה שאינך מביא ראיות אז יש להניח שפשוט זה לא נראה לך לפי איזה תחושה לא נוחה בקריאה שככל הנראה נובעת מסגנון הכתיבה בימינו.
פעם דיברו כך או לכל הפחות כתבו כך ולהם זה היה נראה נורמטיבי לחלוטין.
אם יוקל לך, דרך המקרא לבד מהשמטת תיבת 'של' לדבר בקצרה ולסמוך על מילה אחרת שכתובה כבר ולא לכותבה שנית ואפשר שכך תורף הדברים:
[ה]עיר [של] ה', ציון [עירו של] קדוש ישראל.
אגב את תגובתך שלפני כן אני רואה רק עכשיו וגם בה אתה כותב דברים לא מבוססים ומצהיר הצהרות ולכן קשה להתייחס.
כתבת:
אגב, אני ממש לא בטוח ששפתנו והבנתנו בעברית רחוקה יותר מאצל הראשונים כאבן עזרא ורמב"ם ובכלל.
תגובה:
למה אתה לא בטוח? תבדוק, צא וראה כמה הבדלים יש בין השפה המדוברת היום לפירושי המפרשים מילים מסויימות למשל כהה היום משמש צבע חזק בעוד במקור הכוונה לצבע חלש.
אבל משמש היום ל'לאומת זאת' ובגמרא משמש במקום מלת 'אמת'.
קל וחומר בן בנו של קל וחומר משמש כיום לשון של חיזוק הקל וחומר בעוד בגמרה הכוונה לקל וחומר קלוש שאין מסתמכים עליו.
ויש עוד לאלפים ואלו דברים שהיו ברורים לראשונים ואצלינו גורמים ממבוכה ללומד.
כתבת:
ובכלל ההצמדות לדקדוק (ובכלל – לחד משמעיות) זרה במיוחד אצל דורות הקדמונים. וכל הכללים הם ע"ד הרוב ואינם באמת מחייבים.
תגובה:
אתה שוב מניח הנחה לא נכונה מי אמר לך שהיצמדות לדקדוק זרה אצל דורות קדמונים תואיל להוכיח זאת בבקשה.
אדרבא רש"י ואבן עזרא והמלבים ועוד כל חיבוריהם מבוססים על הדקדוק וכן הרדק מצודות וגם המפרשים האחרים אף שלא פרשו סיבת פירושם למי שמבין יכול לראות שמבוססים על הדקדוק או לחלופין על דרשות חז"ל.
ובכלל הדקדוק איננו חד משמעי בכל דבר, יש בו מחלוקות וגם בדברים מוסכמים עדיין יש מחלוקות איזה כלל להחיל מתי.
גם מה שכתבת שבגלל שיש יוצאים מהכלל אז הכללים אינם מחייבים באמת במחילה ואם יש חוק במדינת ישראל ויש חריגים שלא חל עליהם חוק מסויים זה אומר שהחוק לא מחייב אתמהה?
נ.ב-דע לך ידידי אני אין דרכי להתעקש סתם תשאל את החברותא שלי אני משנה את דעתי די מהר כשמציגים לי ראיות או לחלופין שמסבירים לי למה דברי אינם מסתדרים אדרבא אם תביא לכל הצהרה שלך ראיות טובות יש סיכוי סביר שאסכים לדבריך.
1. מסכים שטעיתי בסיווג השם 'עיר' ובמקום שם עצם כללי הכרזתי שם תואר. מסכים.
אלא שלגוף הדיון האם יש הבדל מהותי בין השם ציון לבין השם עיר, הטיעון במקומו עומד, ש'עיר' אפשר לשייך (עיר ה', או 'עירי' ) ואילו 'ציון' א"א. ( – ציון ה', או 'ציוני'. ולא יעזור להוסיף תיבת 'של', ואם הכוונה 'ציון עירו של'… בעיניי זה מוזר שהעיקר חסר מן הספר, זה כמו שתאמר "משה ציפורה" וכשישאלו אותך: מההה? תגיד: אופס.. שכחתי להוסיף "בעלה של"..)
2.כמדומה שלא הובנתי, טענתי שאינני חושב שגדולי המדקדקים כולל אבן עזרא, היו בקיאים ממנו בעברית. אני חושב שאינטואיטיבית אנו קרובים אל העברית יותר מהם.
3. כתבתי שהדקדוק זר לקדמונים (תקופת התנ"ך) , לא ל'ראשונים' שהמציאוהו, ואין הם מבדילים בשיטתיות בין זכר לנקבה, ובאסתר
".. ברעה אשר ימצא את עמי", ובשמואל כה. כז. "הביא שפחתך", וכן בסיומות של נון ומם בזכר ונקבה, בבראשית צומחות אחריהם (מא. כג.). ועוד כמויות שכאלה.
זה לא מפני שיש יוצאים מהכלל, זה פשוט כמויות של באגים.. כל אימתי שמתעוררת קושיה ממציאים כלל חדש למה להחריג את הספציפי.. וכשמוצאים חריגים לכלל. אומרים שהוא יוצא מהכלל..
במקום להבין שהלשון היא בעיקרון לא אחידה ולא הרי ההיגוי של בית שאן כסלנג המצוי בצפון תל אביב והרצליה פיתוח..
ופשוט ניסו המדקדקים ליישם שיטה מעין מדעית של שפה רצה ומתגלגלת ע"פ למעלה מ1000 שנה. זה אפריורית לא יכול להיות נכון.
בס"ד
אתה מנסה לתפוס את המקל בשני קצותיו, אתה טוען שדקדוק זר לתקופת המקרא ושהוא המצאה של הראשונים, אתה טוען שהוא לא מחייב וכדו'
אבל מנגד טוען טוען שציון לא יכולה להיות משוייכת, וזאת מי סיפר לך? לא המדקדקים? מה הקושי? אין כללים מחייבים! יש הרבה יוצאים מהכל!
הנה כאן לכאורה ציון משוייכת לקדוש ישראל, לא? נפטרה הבעיה לא קשה כלום כלשונך…
2) הבנתי אותך טוב מאוד, וציינתי כמה דוגמאות שלראשונים הנ"ל היה ברור הפירוש ואילו בימינו יש פירוש שגוי לדברים הללו ויש מאות דוגמאות כאלו אם תירצה אפרט.
המשפט שאמרת שאינטואיטיבית אנחנו קרובים אל העברית יותר מהם, הוא חסר משמעות להשתמש במילים לועזיות מעוברתות לא הופכות את המשפט לנכון!
אינטואיציה זה לא מדע ולא עובדות ולא ראיות ולא כלום אלו תחושות שמשפיעות עלינו בלי שנוכל להסביר בבירור.
עובדתית הראשונים היו יותר בקיאים מאיתנו בעברית והם לא פעלו ע"פ האינטואיציה. ויותר מזה שככל שחולפות השנים והמרחק בין תקופת המקרא גדל כך השפה משתנת ויותר קשה להבין את המקור.
ובמיוחד שהשפה בימינו היא שונה ובמקרים רבים מוטעת! וגוררת בימינו הבנות שגויות.
3)זה שבתנ"ך יש דברים משתנים זה נכון וגם פה אתה נמשך אחרי הדקדוק של האקדמיה ושל ימינו. חכמי הדקדוק דווקא כתבו שזו דרכו של התנ"ך להחליף כן ושאין בזה בעיה ע"פ לשון הקודש.
בימינו מנסים ליצור כללים חד משמעיים בניגוד למדקדקים שכתבו שזה לא כך
אתייחס לדוגמאות שלך בתגובה נפרדת
מצד אחד אי אפשר להתעלם מהעובדה שהתנ"ך הקפיד שכן להשתמש בלשון זכר לזכר ונקבה לנקבה ולפעמים לא אבל זה לא אומר שאין כזה דבר לשון זכר ולשון נקבה ושזה לא מחייב ראה בקדושין בריש הפרק שהאמוראים מפלפלים מדוע התנא נקט שלש ולא שלושה והם לא אמרו שאין כללים ופטרו את הבעיה וסיימו שלא קשה כלום האם גם האמוראים ממציאים?
טענת שהטעמים הם רק פירוש צא וראה מה שכתב האבן עזרא בספרו מאזניים וז"ל:"ונחה רוח ה' על אנשי הבית הנקראים אנשי כנסת הגדולה לבאר כל חתום במצות. והדברים עתיקים בפי צדיקים מפי נביאים קדמונים ואחרונים גם הם היו משיבי טעם וילמדו הבאים אחריהם חפץ וכל עניין על ידי טעמי המקרא והמלכים והמשרתים והסתומים והפתוחים והדבקים והפסוקים ועינים היו לעור על כן נצא ונרדוף אחריהם ונשען עליהם בכל פירושי המקרא."
האם גם עכשיו תגיד שזה "רק פירוש" שאפשר להסביר אחרת? האם אפשר להתעלם מהטעם המפסיק ששמו אנשי כנסת הגדולה ע"פ המסורת שהייתה מהנביאים כדי ללמד אותנו שהמילה ציון לא חוזרת על שם ה'??
והוא ממשיך ומונה שאחר כך קמו בעלי המשנה ואחר כך בעלי המסורת שלימדו אותנו את כללי הדקדוק כלומר לא האבן עזרא המציא את הכללים ולא ר' יהודה איבן חיוג' הם רק למדו אותנו מה שבעלי המסורת שבאו אחר חתימת המשנה לימדו אותנו. ואחר כך מציין לחכמי הדקדוק.
גם בלי שיעבור במסורת ניתן לראות כללים בתורה וכשהם אומרים דברים שאי אפשר לראות הם מציינים שזו מסורת כמו שכתב הרדק במכלול והאבן עזרא על מה שאנו נוהגים לקרוא אלף שרוקה כשיש ו' שרוקה בראש מילה למשל "ובכל לבבכם" אנו אומרים "אובכל לבבכם" והם כותבים שזו מסורת בידינו מדור דור.
סיימת ששיטתם היא אפריורית לא נכונה ושוב אתה חושב ששימוש בלעז מעוברתת פותר אותך ממשהו אפריורי הכוונה ע"פ הנסיון אך מבלי לדעת הדבר לאשורו מה הגורם למשל להגיד שהאש נמשכת למעלה אבל מבלי לדעת למה .
מעבר ליומרנות לדחות כך תורתם של ראשונים. כאילו הנסיון שלך במקרא טוב משלהם הרי הם היה להם גם ידע שעבר במסורת ולפעמים כתבו לנו גם את הסיבה לדבר מה הוא מעבר לאפריוריות הלז.
1.אין לי בעיה שהמדקדקים יצדקו לפעמים. כאן הם צדקו. זה לא עניין של כלל כזה או אחר, זה עניין של שימוש מוכר וצודק בלשון הזו, שגם קיבל כלל מנוסח, מה רע?
2.המרחק אצל הראשונים הוא עומד לרועץ, ואצלנו קצת פחות, שהם לא הכירו את שימושי הלשון בשפתם היומיומית, ורק כאשר שוררו או כתבו במליצה או בלימוד..
3. אני מסכים שיש משמעות נחשבת לטעמים אבל שוב בגדר פירוש/פיסוק מתבקש. לא מעבר.
ולא גרע משאר פירושי חז"ל (וראשונים) שגם היום אפשר לנטות מפירושם. כמו שעשה אבן עזרא רבות וחן חן לו.
4.חבל שאתה נתפס על חיצוניות הלשון (לועזית)
ולא על תוכנה.
5.באמת שנתעייפתי.
שבת שלום?
בס"ד
כתבת:
כתבתי שהדקדוק זר לקדמונים (תקופת התנ"ך) , לא ל'ראשונים' שהמציאוהו, ואין הם מבדילים בשיטתיות בין זכר לנקבה, ובאסתר
".. ברעה אשר ימצא את עמי", ובשמואל כה. כז. "הביא שפחתך", וכן בסיומות של נון ומם בזכר ונקבה, בבראשית צומחות אחריהם (מא. כג.). ועוד כמויות שכאלה.
מ"ש "ברעה אשר ימצא את עמי" האבן עזרא שם הסביר שדיבר הכתוב בדרך קצרה וצ"ל [בדבר] הרעה אשר ימצא את עמי.
וזה מבלי להזדקק למה שכתב הוא עצמו במקום אחר וכן הרד"ק שעם לפעמים משמש לשון נקבה.
מה שכתבת הביא שפחתך המלבים כתב שנכתב בלשון זכר כאילו הביא הוא.
ובחומת אנ"ך הביא פירוש מהאר"י ע"ש
ולדעתי אפשר שגם פה דיבר דרך קצרה והכוונה "ועתה הברכה הזאת אשר הביא [ה'] שפחתך לאדני וגו'.
מה שכתבת מם ונון זה לא חילוף של זכר ונקבה אלא מם ונון דרכן להתחלף במקרא והמילה נשארת שלון זכר אף שמסתיימת בנון
הוא אשר דיברתי לעיל.. 'כללים מכללים שונים' מאולצים ודחוקים ואילו לשון התנ"ך היא 'יין מלכות רב'.. עשיר משמח ומגוון. ועדיפה הגשתו חי, על פני מזוג ביותר משטות…
כל עבודת המדקדקים הייתה לחשוף מה שספרה אישה לרעותה בנ"ך ומה שדברה אמתיה דבי רבי, והם בוודאי לא ידעו לנסח כך, הם פשוט דיברו – אינטואיטיבית. כן. ככה.
וגם אנחנו היום מבינים זאת בשפת אם ולא ע"י כללים.
לגבי הצעותיך הפרשניות בשמואל שם שהביא ה' – לדעתי חלש מאד, הביא ה' – (ל-) שפחתך – לאדוני… לא תקין.
גם אין צורך במה שפירש אבן עזרא שם באסתר. תיקון מיותר המתבקש רק לאחר הנחת הכלל, שאז צריך לתרץ זאת בהגהה..
בס"ד
אינני יודע מאיזה בית מדרש מוצאך, אך קצת יותר ענווה כשהנך דן בתורתן של ראשונים לא תזיק.
למרות סדר התגובות אני רואה את שתי תגובותיך האחרונות רק עכשיו ואתייחס לשתיהן למרות שבזו הקודמת בסעיף 5 ציינת שעייפת אבל כבודם של ראשונים עומד לנגד עיני.
בנוגע לתגובתך הקודמת אתייחס לפי הסעיפים:
1) אין לך בעיה שהראשונים יצדקו לפעמים?! חיי ראשי מימי לא ראיתי התנסחות כזו, הלא רק לא מזמן בלבלת בין שם תואר לשם עצם כללי וכבר את מתיר לראשונים לצדוק לפעמים, אתמהה!
דע לך שאני מאוד זהיר בלשוני לא לפגוע, אבל חובת המחאה עומדת וצועקת, התורה זועקת לכבודה!
2)אתה ממשיך להתבלבל, זה שאנחנו מדברים בעברית לא שם אותנו בחזית הפרשנות לתורה, בניגוד למי שככל הנראה דיבר ביומים בשפה לועזית.
האמת היא שאצלם שינויי העברית נבלמו משהו, וכבר שפרשו משהו הוא נשאר ככל הנראה קרוב למקור(ביחסיות) בניגוד אלינו שיש לנו מאות אם לא אלפים של שגיאות שאנחנו בטוחים שהם הפירוש הנכון ומפרשים בטעות את פסוקי התורה!ואנחנו מרגישים שזה מגומגם וזה לא מסתדר בזמן שכך דיברו למשל "וידבר משה ואהרון" ולא וידברו. בימינו זה מגומגם וקשה להגיד שדיברה התורה בלשון קצרה במקום וידבר משה [וגם] אהרן [דיבר], והמדקדקים כתבו שיש בזה סיבות שונות לפעמים שהראשון שדיבר גדול מחבירו לפעמים שהוא התחיל והשני הצטרף וכן על זה הדרך.
3) כשאתה מגדיר את הטעמים כפירוש לא מחייב אני מתקשה שלא לחשוב שלא קראת את דבריי. האם קראת את דברי האבן עזרא? שהטעמים הם פירוש שהניחו לנו אנשי כנסת הגדולה ע"פ מסורת מהנביאים? האם פירושם של הנביאים הוא לא מחייב הוא רק בגדר עוד פירוש??
האבן עזרא אומנם נטה מפירוש הגמרא אבל יש לזכור שפירוש הגמרא הוא בדרך כלל ע"פ הדרש ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, הוא גם הסתמך על פירוש הטעמים שלפי דבריו מקורו בנביאים. וכמו שהתלונן הוא(כמדומה בפתיחה לספרו שפה ברורה) על רש"י שלדעתו בניגוד לדברי רש"י שפירושו על דרך הפשט רובו על דרך הדרש ובאמת שרשי בעיקר בוחר את הדרוש הקרוב לפשט ואילו הוא והרמב"ן מנסים להיות יותר מסתדרים עם הטעמים והדקדוק.
וראה בספר מגדולי ישראל חלק א' לרב מאיר מאזוז שליט"א בעמודים לח-לט שזה שהאבן עזרא נטה מדברי חז"ל אף אחד לא חולק שבענייני אגדה 70 פנים לתורה אבל מה שחולק בהלכה קשה! ויישב שבדברי הראב"ע יש כמה הוספות בידי מעתיקים ותלמידים שתלו בוקי סריקי בדבריו כדי להתלות באילן גדול כמו שכתב מרן החיד"א בשם הגדולים, וסיבה שנייה שבספרד לא כל אחד היה בידו הש"ס בשלמות(וכמו שכתב החזון איש שהירושלמי לא היה מצוי בידי האשונים בקביעות) ולראיה האבן עזרא מביא כמה חידושים בשם הגאון(רב סעדיה) ומקורן באמת בתלמוד ומדרשים וכו' ע"ש.
4)כבודו מאשים אותי שבנוגע למילים הלועזיות המעוברתות משהו שבחרת להשתמש בהן שאני כביכול מתייחס לחיצונייות שלהן ולא לתוכנן, כאשר האמת היא וכפי שהראתי בתגובותיי אדרבא סילקתי את חיצונייותם תרגמתי אותן והראיתי שלבד מהצליל המפוצץ שלהן הן ריקות מתוכן, להגיד שאנחנו אינטואיטיבית מבינים יותר נשמע יפה כאשר הפירוש הוא אנחנו ע"פ תחושות בטן לא מוסברות ודחפים רגשיים בלי ראיות מפרשים דברים יותר טובים ממה שהראשונים טרחו להסביר ע"פ ראיות ומתוך בקיאות מבהילה בתנ"ך ומסורת שעברה להם.
להגיד שאפריורית דברי המדקדקים לא נכון נשמע טיעון מבהיל וחותך וכשמבינים שבעצם אמרת שמתוך הנסיון מבלי להבין את הנתונים לאשורם מוכרח שהמדקדקים טעו כאשר להם יש נסיון יותר ומסורת לחזקם קצת מגמד אפריורית את הטיעון וקשה אינטואיטיבית לקבלו!
5)צר לי שעייפת ראה פתיחת דברי בתגובה זו, אגב אם תירצה בקש זאת ואחדל להגיב(אלא אם כן תגזים וארגיש שאני חייב להגיב).
לגבי תגובתך האחרונה. אתה חוזר על הטעות שתחושות הבטן הלא רציונליות שיש לנו בקריאת הפסוקים בעקבות העברית המדוברת היא היא הקובעת בניגוד לכללי המדקדקים כאשר הראתי לך כבר שלפחות הטעמים(שרצית להתעלם מהם) מקורם בנביאים! וגם כללי המסורה קדומים אחרי המשנה.
וגם הכללים שהמדקדקים שכתבו לנו חלקם במסורת ואכן חלקם ע"פ ידע אפריורי ולא אינטואיטיבי.
וסברתן של ראשונים אני מאמין חזקה משלנו לא לא שדברינו בטלים אלא שאי אפשר לדחות את דבריהם בקל.
לא פרשתי שהביא ה' ל-שפחתיך אלא רציתי להציע שהברכה היא שהביא [ה' את] שפחתך. אני מוסיף תיבת 'את' שתבין ואין צורך לכותבה. גם תיבת ה' אין צורך זה יכול להיות מובן כי מדובר על הברכה שהביא(?) ומובן שהכוונה לה' וזה פשוט.
גם לגבי אסתר כבר כתבתי שאבן עזרא במקום אחר ורד"ק כאן, כתבו ש'עם' משמש גם בלשון נקבה אז אין לך ראיה שהתורה לא דקדקה כשכתבה לשון נקבה על עם.
וחשוב לציין שגם אם פירוש נראה דחוק אין זה אומר שהוא לא נכון!(בפרט שהדוחקים שכבודו מציין הם רק ללשוננו אנו כאן אך בעבר לא היה כל דוחק לשוני)
גם במציאות היומיומית שלנו אנחנו מפרשים מהלכים על פי ההבנה המסתברת ולפעמים מגלים שדווקא מה שלא העלנו בדעתנו אותו דבר דחוק הוא שקרה.
סליחה על האריכות עירנותך חשובה אבל כבוד התורה יותר.
נ.ב-אין לי בעיה עם פרשנות שונה, מעניינת, לך על זה, אבל היומרנות לבטל את כללי הדקדוק ודברי הראשונים והבוז אליהם בו בזמן שהנך משתמש בדיוק בהם! דבר זה איננו מתקבל בעיני.
גם לגבי פירושך שהצעת אפשר לכתוב בסגנון כזה: התורה קיצרה ונכון שכך דרכה אבל הסיבה שזה נכתב בצורה שמשתמעת כך וכך אפשר שמרמזת על כך וכך.
ותו לא. שבוע טוב.
מתנצל אם התנסחתי קצת חריף לטעמך.
רק אבהיר, לא הייתה הכוונה לזלזל בראשונים ח"ו, המכוון הוא שהיחס לכללי הדקדוק בצורה מוחלטת הוא שגוי אפריורית.
כללי הדקדוק באים ליצור אחידות ע"פ רוב ההופעות בכתובים אך אין זו מתמטיקה.
אני עדיין חושב שעבודת המדקדקים אמנם חשובה מאד, אבל צריך לזכור שכל עניינם הוא לחשוף את שפת הדיבור והכתיבה של פשוטי העם שבאמת דיברו בינם לבין עצמם, ללא פקולטות ללשון, או ספרי דקדוק בארון. והדקדוק בא לפרש את הדיבור האינטואיטיבי שהיה חי אז, לנסח לו כללים ע"ד הרוב, אבל אין אפשרות לחייב את השפה המקורית לכללים מאוחרים שבאים רק "לעשות סדר".
הצעתך לגבי 'הביא שפחתך' (בשמואל) עדיין לא מתקבלת, ה"ברכה" שם היא מאתיים לחם ושניים נבלי יין וכו' (פס' יח') ולא ברכת ה' וכדו'.
לא ברור מה שכתבת על "עם" שמשמש ללשון נקבה, השאלה הייתה על "ברעה אשר ימצא", "רעה" הוא לשון נקבה, והיה אמור להיכתב "תמצא"…
שבוע טוב.
בס"ד
תודה רבה על ההבהרה, בהחלט חשוב להתנסח נכון גם כשמסבירים אחרת. חן חן.
לא אכנס שוב לניואנסים הבנתי כוונתך בגדול.
מה שהערת לי על הרעה באסתר צדקת ממני. מחמת המהירות התייחסתי ע"פ הזכרון לעם במקום אחר(שם דיבר הרד"ק ולא כאן) וכעת אני רואה שאין זה שייך.
אבל פירושו של האבן עזרא מובן בהחלט שמדובר בדבר הרעה ודיבר הכתוב דרך קצרה וכן רגיל רש"י לפרש בהרבה מקומות לישב הלשון של זכר ונקבה.
ועוד דבר מובא בשם האבן עזרא(חזקוני, תוספות יום טוב ועוד (איננו באבן עזרא שלפנינו-ואין לנו כל כתביו)) שדבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו כלומר שדבר שאין בו רוח חיים אפשר לפנות אליו גם בזכר וגם בנקבה כי הוא לא באמת זכר ונקבה וזה מתיישב עם מלת רעה.
מה שכתבת על שפחתך צודק.
אגב הרד"ק כותב שנכתב הביא כי עיקר ההבאה היתה ע"י נער(כנראה לפי ההמשך וניתנה לנערים כלומר שזה הועבר ע"י הנערים אליו ולא ישירות וכיון שעיקר ההבאה היתה ע"י זכר נכתב הביא וזה מסתדר אם מה שהזכרתי שהתורה כותבת וידבר וכדו' למרות שכמה דיברו כאשר אחד הוא עיקרי.
והמצודות כותב שדיברה בלשון כבוד ואמרה וניתנה לנערים ולא אמרה וניתנה לך ואפשר אולי שזו גם הסיבה שכתוב הביא למרות שהיא הביאה כי זה לא מכובד שאישה תביא לגבר בזמנם.
נ.ב מחילה שדיברתי בתקיפות ואני שמח שהבנת אותי שכוונתי לטובה.
לא מסכים עדיין לכל הפירושים שהזכרת.
לגבי הכלל שבדבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו הגם שהוא מובן בסברא, אני חושב שהוא זר לקדמונים, שאצלם גם הדומם הוא רעיון ( – ע"ז) ובוודאי שלכל רעיון יש "חיים" ולכל חיים יש יחס זכרי או נקבי. ועצם זה שברוב ההופעות גם רעיונות יש להם יחס של זכר ונקבה אומר שיש לזה משמעות.
לגבי הביא שפחתך – גם אם כן, שהביא הנער – אין טעם לערבב בין המביא (הזכר) לשפחה והרצף הזה לא מתיישב. (ויותר טוב היה לומר שמחמת ההתרגשות בפני דוד התערבבה לשונה, והציגה את המביא ואת עצמה כחד,
דחוק, אבל יתכן.)
גם לגבי אסתר, לפי דבריו אין זה קיצור, אלא אריכות, סה"כ היה צריך להחליף י' ב- ת'
ובאמת זו סוג של הגהה, וללא צורך.
ושוב, הפשוט יותר בכל הדוגמאות האלו הוא לומר: "לא דק", ואגב שיטפיה, ולאו דווקא, וכלומר – שלא הקפידו כ"כ בשפת הדיבור והכתיבה להבחין ע"פ הכללים.
אתה מניח שהם לא דקדקו העובדה היא שע"פ רוב הם כן אחרת לא היה לנו בכלל מושגים של זכר ונקבה כי הכל היה בעירבוביה.
גם אתה מניח שהנביאים שכתבו את הדברים בהנחה שאנשים לא דקדקו השאירו את הדברים כמות שהם ולא כתבו ע"פ הדקדוק.
יתכן שהשאירו לפעמים כמו בעניין שפחתך ללמד דרך ארץ.
בכל אופן אתה טוען שהיה עדיף לכתוב תמצא ושיחזור על הרעה מאשר להתייחס למילה לא כתובה "דבר" אבל עצם זה שאתה טוען שהתורה דיברה כמו שדיברו עומד לך לרועץ אפשר שכך היה סגנון דיבורם וקודש ע"י הנביאים.
בכל אופן לא הראשונים חשבו כמוך ולא התנאים חשבו כמוך כפי הנראה הייתה להם מסורת בזה.
אולי זה האינטואיציה שלך אבל כשמנגד אתה רואה את כל הראשונים והתנאים שמבינים שהתורה כתבה שע"פ הדקדוק כך נראה יותר.
בס"ד מצאתי כדברי,
אני מצטט מהרב מאזוז שליט"א בספרו בית נאמן על בראשית חלק ב' בסופו עניינים שונים ערך 'מבקרי המקרא', עמוד תשמא ד"ה 'ובספר' וז"ל:
"ובספר פחד יצחק להגאון ר' יצחק לאמפרונטי ז"ל(ערך חסורי מחסרא) הביא בשם הרמב"ן בספר הבטחון וז"ל: יש פסוקים הרבה שאנו צריכים להוסיף בהם תיבה אחת או שתים כדי להבין פשוטו, ולא מפני חסרון המקרא, אלא מפני חסרוננו, שאין אנו מבינים לשון הקודש אלא בענין שידמה ללשון שאנו שקועים בו בגלות בעונותינו. ע"כ. דוגמא לזה בשמואל ב'(ד יו"ד) אשר לתתי לו בשורה. כל המפרשים אומרים שחסר מלה, שכר בשורה או מתן בשורה(עיין ת"י, רש"י, רד"ק, ר' ישעיה ומצודות). אולם למעשה יש ביטוי כזה בערבית, כשאחד בא לבשר בשורה לחברו, מקדים ואומר לו" תן בשורה!(בערבית שלנו "האת אלבשארה"). וכן לא תלין פעולת שכיר(ויקרא י"ט י"ג) הכוונה שכר פעולת שכיר. וכשכיר יקוה פעלה(איובז' ב'), שכר פעלו. כי פועל האדם ישלם לו(שם לד יא), הכוונה שכר פועל אדם. ודו"ק.[וראה עוד דוגמאות בפנים הספר(בראשית מ"ט ד') על דברי רש"י ד"ה כי עלית על משכבי אביך אז חללת. ע"ש]. ע"כ.
האם יש איזשהוא קשר בינינו לבין הישראלים (שאינם יהודאים) אלמלא סיפורה של הממלכה המאוחדת?
אם לא, אז הטיעון של אלכס שמתרגש מגילויו של פינקלשטין על "מה עשינו כאן וכו', וכל הדיבור על ממלכת ישראל כחלק מההיסטוריה שלנו שנחסרה ע"י היהודים חסרי משמעות!
ודאי שיש לנו קשר אליהם, ואנו מחכים לביאתם, והוא מה שניבא ירמיהו "רחל (דייקא) מבכה על בניה… ושבו בנים לגבולם", ואפרים ילד שעשועים, וזכור אזכרנו עוד.
ושכם דהיום, הוא בבחינת "כל המקודש מחברו חרב מחברו" כש"כ רמב"ן לבנו. (על ירושלים – אמנם, אבל עדיין העיקרון במקומו עומד.) ובאו בני האמה ושכנו שם ואין לנו דריסת רגל במקום מקדש יהושע. והאבן והמצבה דיעקב. אצל אל שדי הנראה בלוז. ועל דא קא בכינא.
וידועה האריכות בעניין משיח בן יוסף.
וכיון דאתי' להכי אומר, דמצבנו היום הוא ממש כדאז, שנתפלגו הישראלים מן היהודים וזה אומר אנחנו עם ה' וזה אומר אנחנו נורמליים, זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי.
"היהודים צודקים – אנחנו הרוב הלאומי. (=נצחנו בבחירות)
הישראלים צודקים – אנחנו הרוב האזרחי. (-גם הערבים אזרחים =נצחנו בבחירות)
"לא יעזור לכם" – אומרת לנו המציאות, כל עוד תפסחו על שני הסעיפים, ולא תכריעו מי אתם באמת, תשארו תקועים במקום.
הגיע זמן זהות (מ"פ)"
לא הובנתי כהלכה!
לי אין ספק שיש בינינו קשר.
שאלתי רק לפי המכחישים ימ"ש שטוענים שלא היתה ממלכה מאוחדת, האם יש להם לשיטתם קשר כל שהוא לישראלים?
כן.
והובנת (ע"י) כלהלכה וכלמעשה..
יש להם קשר גם בתוכן החיים. כהקיום והבריתות, והלאומיות – כשלעצמה ללא התרבות התוריית. (-המביאה בסופו של דבר להתנכרות אף ללאומיות – כידוע בתולדות עמנו.)
והוא מה שהוספתי שם בשיקוף לדורנו.
וחוץ מיזה הנושא הוא האמת ההיסטורית לכאורה, ויש לחקירה זו מקום א"כ.
הוספת הבהרה:
אם אני מבין נכון, אתה שואל כך: בהנחה שממלכת ישראל שונה ואחרת – מיסודה, ופשוט מדובר בעם אחר, אז למה איכפת לנו כצאצאי היהודאים מההיסטוריה שלה?!
וכאן עניתי בשתיים:
1.אם ההיסטוריה שוכתבה ע"י אבות אבותי (ה'דויטרנומיסטים') מעניין אותי לא פחות ממה שקרה עם אבותי כשלעצמם.
2.ישנה לדעתי הזדהות בסיסית עם ממלכת ישראל מהצד ה"ישראלי" – דהיום. – אף אם לא במודע, וכמו שהזכרתי לעיל.
***
ובאמת שלא ברורה לי עדיין שיטתם של המכחישים את הקשר בין שתי הממלכות. מה הכוונה? שפשוט סתם התלבשנו על ממלכה שכנה וניכסנו לעצמינו את הצלחותיה, והלבשנו גם עליה נביאים המדברים בסגנון יהויסטי, והמכירים בקשר בין שתי הממלכות???
אני בהחלט יכול להבין את הטיעון הבא: 'אל לנו לדחות הרגשה וזיהוי מפני הטקסט כשלעצמו'.
אבל למה שאאלץ להרגיש ולזהות – בכח ובאילוץ – משהו שאינני מזהה מפני הטקסטים שכתבו פינקלשטיין וסיעתו?
התחלת להבין !
לא.
לא מתוק.
זו הייתה הבהרה בצורה מורחבת יותר של כל מה שנז' לעיל.. ללא שום שינוי תוכני.
רק עתה ראיתיך, ובהמומתי הרבה צפיתיך.
סוף סוף רואים ניצני עידן חדש. ומבלי-מה ללא תלייה וללא הצלחה מרשימה, התחלנו במערכה חדשה.
לא עוד הגנה. התחלנו בניצני התקפה.
כמעט והידיים הורמו, כלו כל התקוות אל עולם של פסגות, עד שהרב ענבל עלה והפריד בין טענות לעובדות.
אחרי שעמדנו בסרטון אחד ניתן בקלות להפסיק ולרדת ממקום זה.
אך קום קום הרב ענבל עמוד להתאזרה, בא והתיצב לכבודו צור ברא.
על זאת מתקיפין ולא מרפין בתדירה, עד שלא יקרך בעולם זה לשקרה.
ובזכות זה נזכה לשמוח בשמחת בית הבחירה ונראה באספקלריא המאירה.
כיון שנראה שאדון צייטלין לא מעלה זאת ליוטיוב, יתכן שכדאי ש'צוות האתר' יעשה זאת בעצמו. (ואכן כדאי לרשום את שמו בכותרת הסרטון כדי שיצוץ בתוצאות החיפוש)
אם אפשר להעלות לטובת החסומים בקישור לדרייב
ישר כח גדול
הוספתי בגוף הפוסט
ישר כוח גדול.
יישר כוח, אכן ראיון מעניין וחשוב, בעיקר לאור הצלחת הסרטונים האחרים של אלכס שמציגים בעיקר דעות כפירה.
מעניין לראות, איך כמו שאדם דתי קורא את התורה כשכבר יש לו בראש את פירוש רש"י כחלק בלתי נפרד ממנה – כך אנשים כמו אלכס קוראים את התנ"ך כשכבר מוטמעים להם בראש סיפורי יגאל בן נון ודומיו, כך ש"ברורים להם" כל מיני דברים שבקריאה פשוטה של הטקסט לגמרי לא נמצאים שם: שלה' היתה אישה, שהוא ברח מפני המצרים וכן הלאה. כל מה שצריך לעשות הוא כפי שעשה הרב ענבל, לחזור ולשאול "איך אתה יודע?", ולהפריד בין עובדות לבין סיפורים. ספקנות בריאה עובדת לא רק בכיוון אחד.
ראו בסרטון הזה את הצורך הגדול בעיסוק באפיסטמולוגיה ובפילוסופיה של המדע – דהיינו, מה הארכיאולוגים יכולים לדעת, מה הגבולות והמגבלות של הידע הזה, ולשים את הקו בין ממצא לבין השערה.
אוו יפה לראות שמר אלכס הסכים לדבר עם אדם חרדי אחרי שבשיחות שלי איתו זלזל בחרדים ובאמונה ההזויה שלהם כפי שאמר.
הנושא הוא לא "חרדיות" שמטעמים מובנים נתפסת לפעמים כלא רלוונטית לדיונים מעין אלו.
הנושא הוא – בעיני אלכס – הבעת צד מנומק – ע"י איש אמונה, וזה לגמרי מעניינו, וכמו שלא הייתה לו בעיה לראיין את יואל אליצור וכדו'..
אז למה אלכס לא מעלה את הסירטון ליוטיוב? .ולמה כשאני התכתבתי איתו והנחתי אותו לאתר רציו הוא לא היה מוכן לקבל את זה שיש חרדים שמתמודדים עם השאלות שהוא מעלה? .ובשביל הצד החרדי הוא הביא את יוצא בשאלה ולא אדם חרדי?
בס"ד
אין לי מושג, כי אין לי קשר למי מהצדדים.
אבל דברים משתנים. והנה הוא שוחח עם רב חרדי מרציו שמבין בתחום.
אולי הוא לא העלה כי לוקח זמן לערוך את זה?
איננו יודעים כמה זמן לקח לערוך את הסרטים הקודמים שלו,כ"ש פה שזה כפול או יותר זמן, כי כשכל אחד מדבר צריך לעבור לכאורה לזוית אחרת בניגוד לסרטיו הקודמים שלרוב הם פריים אחד.
נחכה ונראה, אגב אין לי דרך לדעת אם הוא העלה או לא כי אין לי גישה ליוטיוב, כשיעלה אני אשמח שיעלה לכאן.
הוא העלה הרבה סרטים ממפגשים שהיו אחר כך
כנראה הוא פשוט לא מתחבר לספקנות ויותר אוהב שממציאים תיאוריות…
מדיונים שהשתתפתי בהם הבנתי שהערוץ שלו מחפש לכפור ולא באמת לדון בשאלות לעומק. הוא כל הזמן טען שהערוץ שלו אקדמי ולכן לרב אין מה לחפש בו (שטויות, יש הרבה רבנים מלומדים "בחכמות חיצוניות" ואף בעלי תארים).
ואז הוא הביא את ירון ידען שבלבל את המוח מהרהורי ליבו ושפך את הרפש הרגיל והבנתי כמה אקדמי הערוץ.
לגבי החלק האחרון.
לשאלתו של אלכס האם הרב כאדם מתמצא מודרני וכו' מאמין בהתגלות, הועבר הנושא למטאפיזקה ונתקע שם. אני מבין שכוונתו היא לא על המופשט ('יש אלוהים' ? וכדו') אלא על החלק הכביכול פיזי של הארועים (כשלעצמם, ו-)אשר לפי המסורת משמעותם – התגלות.
וזה נושא מעניין וראוי לדיון לטעמי.
חבל שפוספס..
למה לא מוסרט???
וגם האיכות לא משהו..
המוסרט אצל אלכס, אצלי יש רק את הגיבוי, ולכן האיכות לא משהו
איכות שמע גרועה ביותר . למה ??!!!
משום שההסרטה המקורית האיכותית נמצאת אצל אלכס
זה רק גיבוי שהוקלט ע"י אחד הנוכחים
ר' יוסי למה רק ביקורת?
הפעם האחרונה שהיה דבר דומה לזה היה בויכוח הרמב"ן.
כשאחד ביקורתי כמו יוסי הי"ו מעיר רק על האיכות, הוי אומר זה מצויין תמשיכו כך בכל הכח. רק בדרך אגב הערה בונה וחשובה תדאגו לאיכות.
תודה נשמה❤️
תגלגל למעלה, היו עוד שלי.
אני האחרון שיבקר לשם ביקורת.
תודה רבה, מאוד מעניין. אני מקווה שנתחיל לראות הרבה ראיונות שלכם, לא רק עם אלכס.
אגב כיוון שזה חסום חשוב להעלות את זה ישירות לאתר. וגם, למה לא בוידאו?
עכ"פ שמחתי לראות שהעלתם את הראיון תמשיכו כך.
לא תמשיכו כך. (נקודה) אלא תמשיכו כך! (סימן קריאה!)
מסכים איתך על התיקון.
לפחות למדנו מהראיון הזה לא להסתמך על שולחן אחרים.
למה הם צריכים להיות תלויים בו לגבי פרסום הוידאו? בע"ה בפעמים הבאות נזכה לראות אותם יוזמים מצלמים ומפרסמים ושה' יתן להם כח והצלחה, לעשות ולהשפיע.
נורא-אל,
תמיד בפעם הראשונה יש בעיות, אבל לומדים מטעויות.
הבעיה זה שבעקבות אותם תקלות, יש כאלו שמקבלים רגליים קרות.
ועל כן, צריך לחזקם שיתחילו להוציא ביתר שאת את תוכנם!
ונתפלל לאל מלא דעות שלו נתכנו עלילות שיראו בהקדם הנפלאות…
תחת כל סרטון של אלכסיי ביוטיוב יעלה רציו. ותחת הסרפד יעלה הדס וגו'.