ב"צ לוריא במאמרו: הכתב העברי הקדום של מי? (בית מקרא פד'), מעלה את הקשר ההדוק בין הכתב העברי הקדום ובין בני ישראל.

בערך ״כתב״, ״כתבים״ באנצ. המקר. נאמר:^,

״הכתב העברי הקדום הוא הכתב האלפביתי של הכנענים, שדוגמותיו הקדומות ביותר (עד כמה שידוע לנו היום) הן הכתובות הקצרות של ראשי חצים והכתובות הפיניקיות שנתגלו בגבל.

״באל־חד׳ר הסמוכה לבית־לחם, נמצאו שלשה ראשי חצים מברונזה ועליהם הכתובת ׳עץ עבדלבאת׳; בבקאע נמצאו חצים דומים ועליהם הכתובת ׳חץ אדא בן עכי׳, ׳חץ זכר(ב)בן בנעך. החצים יוחסו למאה הי״ ב.

״הכתובות הקדומות ביותר מגבל הן הכתובות על ארונו של אחירם והחרותות שנמצאו בקבר, והכתובת של יחמלך. יש לייחס אותן לכל המוקדם למאה הי״א... הכתב הכנעני־ארמי הזה בא לגבל פתאום, במקום הכתב התמונתי, ולא קדמה לו התפתחות מקומית מודרגת, לפיכך אין לראות בגבל את מקום לידתו של האלפבית הזה״.

אין כל מניעה לראות את החצים עם הכתובות מאל־חד׳ר ומבקאע כתוצרתם של בני ישראל, שהרי כיבוש הארץ, בגבולותיה לפי הברית בין הבתרים, החל בימי האבות והעברים — החברו — התהלכו בארץ לפחות כבר במאה הט״ו-הי״ד; ועוד — סמוך לאחר כיבוש יהושע, בתקופת השופטים ידע כבר נער מסכות שבעבה״י לכתוב לגדעון את שמותיהם של ״שרי סכות ואת זקניה שבעים ושבעה איש״. לפיכך אין צורך לייחס את החצים עם הכתובות לכנענים, שזהו מושג מעורפל ובלתי מוגדר, ואין לנו שום ידיעה ולא נמצא כל זכר על ידיעת הכתב בעריהם.

החוקרים קבעו לאלפבית הקדום את השם ״הכתב הפניקי״. האם הפיניקים הם ממציאי הכתב האלפביתי?

אין ספק שאחד ההישגים החשובים של הפניקים, ואולי החשוב ביותר, הוא הפצת ידיעת הכתב בארצות הים התיכון. הם לימדו את היונים את האלפבית והם והיונים אחראים להפצתו של הא״ב בארצות המערב. זוהי זכותם הגדולה, כותב סבסטינו מוסקטי², אבל האם הם בעלי ההמצאה הזאת? כלל לא ברור. העובדה שהם עשו רבות להפצתו עוד אינו מעיד שהם המציאו אותו, אלו הן שתי בעיות נפרדות.

במשך שנים רבות מקובלת היתה הדעה שהפניקים המציאו את הכתב, ומסתמכים על דברי הרודוטס^/

״הפניקים האלה שבאו עם קדמוס...  בהתישבם בארץ הזאת הביאו ליוונים דברי מדע רבים ושונים וביחוד את האותיות, שלא היו ליוונים קודם לכן, כפי שאני חושב. בראשונה השתמשו בהן כמו כל הפניקים, אחר כך במשך הזמן קבלו יחד עם הבטוי גם את צורת האותיות  בעת ההיא ישבו ברוב המקומות יחד עם היוונים גם היונים, שרכשו להם את האותיות אצל הפניקים בלמדם מהם והשתמשו בהן אחרי שהשתמשו בהן רק מעט; בהשתמשם בהן אמרו, מה שגם נכון, שהובאו מאת הפניקים ליון וקראו אותן פניקיות״.

על המצאת הכתב האלפביתי כותב דיודורם סיקילוס:^[1]

ובתשובה לאלה האומרים, כי הסורים הם שהמציאו את האלפבית והפניקים למדו זאת מהסורים ואחר כך העבירום אל היוונים... ועוד אומרים האנשים, שהפניקים לא היו הראשונים שגילו זאת, הם לא עשו יותר מאשר שינוי צורת האותיות.

גם הסופרים הרומאים דנו בשאלת מקור הכתב האלפביתי; פליניוס^[2] כותב במקום אחד שהמצאת האותיות הוא מעשה רב של הפניקים, ובמקום שני הוא אומר שמקורה של המצאה זו היא במסופוטמיה. טקיטוס אומר שזוהי המצאה מצרית, והוא מוסיף כי הפניקים נטלו לעצמם את כל הכבוד בעד מה שקיבלו מהמצרים והעבירו לאחרים^[3]״.

על ראשיתו של הכתב האלפביתי כותב נ.ה. טור־סיני^[4] —

״בהיותם במצרים פיתחו שבטי ישראל כתב אלפביתי, שדרגות קרובות לו שימשו כנראה גם שפות אחרות, כגץ בכתובות הפרוטו־סינאיות, שכמה מאותיותיו משותפות הן לאלפבית הכנעני המאוחר״.

הנחה זו של טור־סיני מוזרה מאד: על החיים של בני ישראל במצרים נאמר:¹⁰ ״וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך״. בתנאי־חיים קשים אלה סביר יותר שבאותם הימים לא היתה מחשבתם של בני ישראל נתונה לרעיונות על כתב נוח לקריאה, כי אם לסיפוק הצורך הגופני היסודי, כפי שהכתוב מביא בשמם: ¹¹״זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חגם את הקשאים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים״. לתלות בבני ישראל במצרים, בעם המשועבד לפרעה, את הרעיון של המצאת הכתב האלפביתי ללשונם, ואולי גם ללשונות קרובות — כלל לא סביר.

וממשיך טור־סיני: ״ומשם, (כלומר — מסיני) חודרות אותיות האלפבית הראשון הזה לדרום ארץ ישראל ומשמשות בכתובות הפרוטו־כנעניות. מדרום חדר לסוריה מאות שנים לפני בד ישראל״.

לא ידוע לנו איזה ״עם כנעני״ עלה מסיני לארץ ישראל. ידוע רק עם אחד שבא מסיני לא"י ותורתו בידו, והיא כתובה בכ״ב האותיות של האלפבית, הוא עם ישראל. אין בידינו תאריך של כיבוש הארץ אבל אם זמנם של החצים בעלי הכתובות הוא המאה הי״ב, אין זה סותר את ההנחות שלנו. על רבים מחוקרי המקרא מקובלת דעתו של אולברייט ושל מזר, כי זמן יציאת מצרים היא שנת 1400 בערך. ועוד — בני ישראל הגיעו לא רק לדן, הם הרחיקו גם לבקעת הלבנון עד לבוא חמת, ולכן לא צריך לחפש עם כנעני בלתי ידע כדי לייחס לו את החצים עם הכתובות שנמצאו באל־חד׳ר ובכקאע.

יש מן החוקרים המנסים למצוא קשר בין הכתב האוגריתי, כתב־יתדות אלפביתי — עם הכתב האלפביתי. אמנם, הכתב האוגריתי הוא קדום הרבה יותר מן הכתב האלפביתי, הוא שלב מתקדם של כתב היתדות, אבל באוגרית לא הצליחו להשתחרר מן ההשפעה המסופוטמית ולהחליף את החומר וכלי הכתיבה, והמשיכו לכתוב על לוחות חמר ביתד. כתב זה נשאר קפוא, ללא התקדמות, ועם חורבנה של אוגרית נשתכח, ולא נותר כל קשר בינו לבין הכתב האלפביתי.

בלשץ מעורפלת וברמזי מלים מסיים טור־סיני את הערך ״אלפבית״ באנצ. המקר. הוא אומר שכנראה קשור האלפבית הכנעני העבד בתולדות ישראל ותודתו.

לעומת כל הדברים מן המקוחת החיצוניים ומדעתם של החוקרים בימינו, נביא את דברי אבפולימוס^2,, האומר:

״משה הוא שמסר ליהודים את הכתב³' ומהם קיבלו הצורים והם מסרוהו ליוונים״.

משה גדל בבית פרעה, ידע את הכתב המצרי בן מאות סימני כתב, אבל מכאן ועד להפיכתו לכתב האלפבית בן כ״ב אותיות המרחק הוא רב מאד. זהו רעיון חדש ובלתי תלוי ״במקורות״, רעיון גאוני, ואין לחפש אותו ב״עם כנעני״ בלתי ידוע. ובכלל, רעיון גאוני הוא של יחיד ולא של ציבור עלום־שם, כפי שמנסים החוקרים לעשות. מדוע הם מתעלמים מדברי אבפולימוס? הם יצרו תיאוריה מעורפלת בשעה שהדברים פשוטים וברורים. חסרונם היחיד הוא בכך שזהו הישג של הגניוס היהודי.

כאשר משה הגה ברעיון כיצד להנחיל לעמו את תורת החיים שלו, ניצת במחשבתו רעיון גאוני זה, והוא הנחיל אותו לעמו ולאנושיות כולה^4,.

הערות:

[1]   דיודורס סיקילוס הוא בן זמנו של יוליוס קיסר. את ספרו כתב בשנים 30-60 לפנה״ס.

[2]   נולד בשנת 23 אחה״ס בצפון איטליה.

[3]   נולד בשנת 61 אחה״ם.

8א בדומה לכך כותב יוסף נוה בספרו אותיות ותולדותיהן, הוצ׳ כתר, ירושלים 1979, עם׳ 23: ״העברים קיבלו מן הכנענים את הכתב האלפביתי יתד עם ערכי תרבות אחרים, במאה הי״ב או הי׳׳ א לפנה״ס, הם כתבו בכתב שהיה נהוג אצל הפיניקים עד המאה ה־ט׳, עד אשר החלו לפתח מן הכתב הפיניקי כתב עברי לאומי עצמאי משלהם׳׳.

[4]   אנצ. מקר. א׳, עם׳ 406.