המבול לאור הממצאים

לאור כמה בקשות לאחרונה, כמה מלים על המבול:

היקף המבול והאם יש התאמה לממצאים הארכיאולוגיים?

יש כנודע שתי שיטות בדבר, האחת כפשט הדברים, כפי שהבינו מן הסתם בכל הדורות. השניה, מדברת על מבול מקומי, כמה מקומי? פתוח להרבה אפשרויות, די ברור שבאיזור מסופוטומיה לכל הפחות.

הידע על המבול אינו מגיע רק מהתורה, אלא מרוב ככל התרבויות בעולם, גם אלו שלא היו בשום קשר עם התרבויות הגדולות. כאן הבאנו את דברי פרופ' קוה:

"סיפור המבול מוכר ב-217 תרבויות בעולם (ראה ספרם של C. Sellien and D. Balsiger). בספרים רבים תועדו סיפורי המבול מאזור מסופוטמיה, ובהם סיפורים שנכתבו על אבן ועל פפירוסים. (ראה למשל התיעוד בספרם של למברט ומילר  – Flood the of Story Babylonian The). כפי שעולה מן המסמכים ששרדו ותועדו, ברוב הסיפורים מופיעה היונה כמבשרת את סוף המבול, ומאחר שהיה עלה זית בפיה, נעשה צירוף זה ברבות הימים לסמל השלום של האנושות".

מי שעסק בנושא סיפורים מקבילים בתרבויות, היה וליקובסקי, קארל סאגאן (יריבו של וליקובסקי) כותב על כך:

"בספרו הפנה ווליקובסקי את תשומת ליבנו לדמיון וההתאמה המפתיעים בין סיפורים ואגדות שרווחו בקרב עמים שונים שמרחקים גדולים הפרידו ביניהם. אינני מומחה לתרבויותיהם ולשונותיהם של כל העמים הללו, אך אני מתרשם שההתאמה והאחידות של רבות מהאגדות שליקט ווליקובסקי היא מפליאה… דעתי האישית היא שאפילו אם רק ב- 20 אחוזים מההתאמות בין האגדות המוצגות ע"י ווליקובסקי יש ממש, עדיין יש בפנינו תופעה חשובה שראוי למצוא לה הסבר".

סאגאן שם מנסה להציע הסברים כדוגמת: תצפית משותפת, הפצה, רישות מוחי, וצירוף מקרים. אולי זה יכול לעבוד על ההקבלות שוליקובסקי מעלה. אבל בנוגע למבול, צירוף מקרים לא מסביר מדוע דוקא מבול בכל התרבויות, ולא את כל הפרטים השוים. מדוע לא שריפה, מפולת, הר געש, רעידת אדמה, צונאמי, או כל דבר אחר. רק הסיפור הפנטסטי על מבול ותיבה המכילה את כל האנושות.

הרעיון של תצפית משותפת או הפצה, מתאים לענינינו, אם כל התרבויות בעולם, גם המבודדות ביותר יודעות על הסיפור ע"י הפצה, עד כדי כך שהוא נהפך למיתוס לאומי אצל כולם, כנראה שכולם הגיעו מאותו מקום, בתקופה ההיסטורית. יכול להיות שאם מישהו יוצא מהנחת יסוד שלא היה מבול, אי אפשר להוכיח לו מתמטית שהיה, אבל מי שפתוח וספקן ורוצה לדעת מה היה, אין לו סיבה להתעלם מההסכמה העולמית על סיפור המבול.

באופן כללי, ההפצה של סיפור המבול בכל העולם, אינה סותרת את הגישה שהמבול היה מקומי, שכן רוב האנושות היא צאצאית של ניצולי המבול. גישה זו אכן מוכחת מהמחקרים הגנטיים המעודכנים, המראים כי כל בני האדם החיים עלי אדמות היום הינם צאצאים של אב קדום אחד שחי לפני כמה אלפי שנים, לפי מודל מפורסם של פרופ' Douglas L. T. Rohde במאמרו On the Common Ancestors of All Living Humans, אדם זה חי בשנת 2158 לפני הספירה לערך, חמשים ושניים שנה לפני תאריך המבול לפי המסורת.

(ראה עוד תקציר כאן, דיווח בניייצר, ואפילו בלדד השוחי שלנו כותב: לפי ההערכות האחרונות – בהתבסס על חפירות ארכיאולוגיות, ניתוחים גנטיים ומודלים מתמטיים מורכבים – נראה שלפני בין 2,000 ל־4,000 שנה עוד הסתובב על פני כדור הארץ בן אדם שהוא אב קדמון של כולנו. כל מרוקאי, כל פולני, כל יליד אוסטרלי, סיני או אפריקאי. אז כשאומרים שכולנו משפחה אחת גדולה, זה רציני לגמרי. פלא שאנחנו כל הזמן רבים?. וכן יש לעיין במאמרו המפורט של ג'ראלד גטרוקס הטוען לריאליות היסטורית של המבול).

הממצאים האלו מעוררים סימני שאלה על הסיפור של רצף התישבותי בן 10,000 שנה וכל מיני דברים כאלו שמסופרים בארכיאולוגיה. לא יתכן אב קדמון אחד לכולם אם האנושות היתה מפוזרת כל כך. כנראה שאין סינכרוניזציה מלאה בין הענפים האלו, הגנטיקה של האדם הקדמון, והארכיאולוגיה של שכבות התיישבות.

האם חייב להיות שהמבול ישאיר אחריו בכל מקום שכבה ניתנת לזיהוי? ממש לא, מים העומדים במשך מספר חדשים או שנה לא חייבים להשאיר סימן מיוחד שניתן לזיהוי אחרי 5000 שנה.

הגישה הבריאתנית רדיקלית

גישה אחת אומרת – המבול היה זעזוע מאד גדול, שכרוך גם בתזוזת לוחות טקטוניים, ביצירת עמקים כמו השבר הסורי אפריקאי ואף יותר מזה, בהיפרדות היבשות, בהתקרבות גרמי שמים, ולכן יתכן ששרשרות ההרים הגבוהים לא היו גבוהים כל כך לפני המבול, הם התרוממו ע"י קימוט שנוצר במבול. ראה למשל דברי ד"ר מוריס כאן, ההולך בדרך זו, וטוען שההימאליה נוצרו במבול, כולל האוורסט.

נעתיק כאן קצת חומר לפי גישה זו:

ווליקובסקי (ארץ רעשה) מראה כי ערים שלמות הורמו מעל פני הקרקע, הוכח כי ערים ומקומות ששימשו למרעה ולגידול בע"ח וצמחים קיימים כיום בפסגות בהן אין אפשרות טכנית לעשות זאת, הן הורמו בתקופה ההיסטורית. בהרי ההימלאיה שאפילו נשרים אינם מסוגלים להגיע לפסגותיהם, נמצאו שרידי אוכלוסיה ימית, וגם שרידי תרבויות אדם! (Heim a. & A. Gausen: "Tha Therone of the Gods – an Account of the First Swiss Expedition to the Himalayas". P. 218. 1939).

ההיסטוריה הצעירה של המערב, בת אלפיים וחמש מאות השנים, איננה יודעת על מלחמה בין 'שרו של ים' לבין היבשה, אין היא יודעת ששרו של ים (רהב) העיז לקרוא תגר על הסדר שטבע האל בעולם. ובכלל אין אנו רואים מלחמה בין הים ליבשה, איננו מתפעלים מגרגרי החול העוצרים את הים, שכן רגילים אנו שהים כבודו במקומו מונח, והיבשה במקומה. גם אם ראינו פה ושם הצפה קטנה או גל צונאמי, אין הם משנים את מעמדו של הים.

הקדמונים לא ראו את פני הדברים כך, ומפורסמת היא האגדה על מלחמת הים שמרד בה', ע"פ הכתוב "בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" (איוב כו יב), ובפירוט יותר בתלמוד (ב"ב עד: ועוד). ותהלים רואה את חוף הים כגבול המונע מן הים  לחזור ולכסות את היבשה (גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות ארץ, תהלים קד ח. ראה משלי ח כז. איוב ז יב). האגדה מספרת כי בדור אנוש "נקרע אוקיינוס והציף שליש היבשה" (מדרש המובא ברש"י בראשית ד ו). וכן פירטו כיצד הים התיכון נוצר בדור אנוש ודור הפלגה בשתי שלבים (ירושלמי שקלים ו ב).

האגדה הזו מקבילה למיתוס המפורסם על אטלנטיס, היבשת האבודה ממערב לאירופה. המקור הידוע ביותר הוא עדותו של סולון ששמע עליה מכהני מצרים, אך גם אריסטו מספר על אי גדול באוקינוס האטלנטי שהקטגנים כינוהו אנטיליה. קראנטור (המאה ה4 לפנה"ס) דיווח שגם הוא ראה את הטורים שעליהם היה חקוק סיפור אטלנטיס. פלוטארכוס (המאה ה1-2 לפני הספירה) סיפר על יבשת הקרויה סאטורניה ועל אי באוקינוס הקרוי אוגיגיה, והומרוס מספר על האי אוגיגיה שבו גרה הנימפה קליפסו. מרקלינוס (מאה ה4 לספירה) מספר כי בים האטלנטי לחופי אירופה נבלע אי גדול. פרוקלוס (המאה ה4) כותב שכמה היסטוריונים מספרים שאי גדול ועצום היה קיים בים החיצון, (מתוך "אטלנטיס", הוצ' צ'ריקובר, ת"א תשלח', עמ' 37).

הידיעות המדעיות אינן מאמתות באופן ספציפי את המיתוס של אטלנטיס (אף שכידוע קיימות דעות שונות וזיהויים שונים, ראה למשל בספר "אטלנטיס" הנזכר), אך העובדה שים ויבשה שינו את מקומותיהם במשך העבר הגיאולוגי של כדוה"א ידועה היטב. כיצד יכלו לדעת על כך הקדמונים? אם לא שהמין האנושי היה עד לשינויים האלו.  התפיסה הטבעית של עולם נברא היא בודאי שכך הוא נברא כאשר ישנו מקום המיועד להיות יבשה וישנו מקום המיועד להיות ים, ואין סבה להניח שאלו מתחלפים לפעמים.

אחת ההשערות אומרת כי אטלנטיס היא יבשת אמריקה שנחשבה בעיני בני אירופה כאבודה. אף שתיאוריית ווגנר על נדידת היבשות מקובלת כיום על אנשי המדע, (משנתגלתה התאמה לא רק בצורה החיצונית של היבשות אלא גם בחי ובצומח לאורך קו התפר), הרי אף חוקר אינו מעלה בדעתו כי אירוע זה קרה בזמנים ההיסטוריים, שהרי לפי קצב הנדידה כיום חייב התהליך לקחת מאות אלפי שנים. אלא שההסברים הקטסטרופאליים נותנים תמונה שונה, ואף התורה עצמה מספרת על התחלקות הארץ: "פלג, כי בימיו נפלגה הארץ" (בראשית י כה). בעל זהר חדש אומר: "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבעה ארצות" (זהר חדש בראשית כא:).

העצמה של ההכרה בידיעה היסטורית האנושית היא רבת ערך. אנו מוצאים את סנקה הרומי כותב: "יבא זמן בשנים שלעתיד לבא, עת ישחרר אוקינוס את המוסרות שבהן רותקנו, ואז תתגלה יבשה רחבת ידיים.. וארץ תולה לא תהיה עוד הרחוקה בארצות". דבריו אכן התגשמו במלואם, עם גילוי אמריקה, אך סנקה לא היה נביא, הוא רק נשען על הידיעה ההיסטורית כי היבשת שממערב נגזלה מאתנו עקב חטא, והיא ריתוק מוסרות של המין האנושי.[1] ניבוי זה מרהיב עין הרבה יותר מן הניבויים של התיאוריות המדעיות, שכן הוא נוגע בעצם מהות קיומינו בעולם.

באופן מפתיע הפליאונטולוגיה קובעת כי תהליכים זיאולוגיים התרחשו במקביל בשלשת גושי היבשה שהיו מנותקים לפי התיאורית המקובלות בזמננו: הדינוזאורים נכחדו בבת אחת באירסיה, אמריקה, ואוסטרליה, "הדפוס הכללי של האבולוציה בכל שלשת המקומות היה זהה. היונקים שנקלעו במקרה לכל איזור החלו להתבדל באבולוציה, והפיקו מומחה לכל משלח יד שנעשה במקרים רבים דומה להפליא למומחה המקביל לו בשני האיזורים האחרים", (השען העיור עמ' 119). ואולי, נפלגה הארץ בתקופה ההיסטורית, לאחר כל האירועים האלו? (יש קשר תרבותי מובהק בין מצרים ובין דרום אמריקה, פירמידות, חניטה, הארכת גולגלות, ועוד).

חכמינו ספרו על שינויים רבים שעברו על פני כדור הארץ, גם זה חדוש מפתיע בשביל התפיסה השמרנית, האם אדם שמאמין בבריאת העולם בידיו של האל, צריך להניח בפשטות כי ההרים לא היו בבריאת העולם ונוצרו בקטסטרופות מאוחרות יותר? (ירושלמי נדה ג' ב'. ילקוט שמעוני בראשית מד: "היה כל העולם כולו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשים וגומות"[2])

נעשה הפסקה מענין המבול, כדי להדגים את הטענה הגיאולוגית הקיצונית, לפיה הגיאולוגיה של זמננו נצמדת לתהליכים איטיים ומתעלמת מהאפשרות של קטסטרופות (גישת הקטסטרופיזם היתה נפוצה בעבר).

לא רק שאי אפשר להוכיח שתהליך התרחש באיטיות ולא ע"י קטסטרופה, אלא שהמציאות היא להיפך: אפשר להראות שקטסטרופות עצומות התרחשו על פני כדוה"א, והן אחראיות להרבה מן ה'תהליכים' להן העניקו החוקרים אלפים רבים של שנים. כפי שמראים מחקריו של וליקובסקי. בספריו "עולמות מתנגשים" ו"ארץ רעשה" מלקט וליקובסקי מאות רבות של עדויות מקבילות להפליא מכל רחבי העולם, על קטסטרופות עצומות ושינויים טופוגרפיים כבירים שחלו כולם בתקופה ההיסטורית, עליהם יכול להעיד המין האנושי. במקביל למאות ראיות גיאולוגיות להתקיימותן של קטסטרופות. הגורמים לאירועים האלו לפי השערותיו של וליקובסקי הם אירועים קוסמולוגיים. על ההשפעה של דעות אלו הוא כותב:

"העמדה הבלתי מתפשרת של חסידי דוגמת האחידות לפיה לא אירע בטבע שום שינוי קיצוני בעבר מפני שאין כל דבר מעין זה נצפה בהווה (השקפה ללא הגיון דמיון או בסיס עובדתי) התחילה להראות סימני הסתדקות, שבישרו על בקיעים עמוקים יותר, ולבסוף על התמוטטות. המונח אבולוציה קטקליסמית (שהוצע לראשונה ב'תקופות בתהו' ב1955) נכנס לספרות המדעית, המונח קטסטרופיזם חדש הוצע כדי שיראה כאלו הרעיונות החדשים שונים מאלה המוצעים כאן. ואפילו כאשר הכירו בהתערבות איתני הטבע במהלכה של ההיסטוריה האנושית תמיד חיפשו להקטין ממדיהם. כך למשל, ניסו להסביר את ההפרעות הגדולות הכלל עולמיות של המאות החמש עשרה והשמינית לפנה"ס כתוצאה מהתפרצות של הר געש בודד, תרה סנתוריני, בים האיגאי. אולם במקרים מסויימים כגון התגלית של רכס תת ימי גדול המקיף את כדוה"א כמעט פעמיים חש המגלה היזן שעליו לומר בכתב עת מדעי: "התגלית שנתגלתה זה עתה של הרכס והבקע במרכז האוקינוס העלתה שאלות יסודיות ביחס להליכים הגיאולוגיים הבסיסיים ולתולדות כדוה"א והיו לה אפילו הדים בקוסמולוגיה" (Heezen הבקע בקרקעת האוקינוס, סינטיפיק אמריקן, אוקטובר 1960). גם וורצל לכשגילה את שכבת האפר הלבן המונח על קרקעית כל האוקינוסים והימים המכונה 'אפר וורצל' הודיע בכתב עת מדעי "ייתכן שנצטרך לייחס את השכבה להתפרצות וולקנית כלל עולמית או אולי לחלק האחורי הלוהט של גופים ממקור קוסמי". (הערת המחבר לתקופות בתהו מהדורת 1977).

תמיכה משמעותית לתורה זו באה דוקא מממצאי המאובנים, כפי שכותב הגיאולוג הנודע לאייל:

"תצפיות הראו שכאשר אנו מסדרים את התצורות המכילות מאובנים בסדר כרונולוגי הן מהוות סדרה מקוטעת ופגומה.. קיים מעבר חד ללא כל הדרגתיות, ממערכות של שכבות אופקיות לכאלה הנוטות באלכסון, מסלעים בעלי הרכב מינרלי מסוים לכאלו הנבדלים מהן באופן מובהק, מצירוף אחד של שרידים אורגניים לצירוף אחר, שבו לעתים קרובות כל המינים וחלק גדול מן הסוגים הם שונים. הפרות אלו של הרציפות כה נפוצות עד שברוב המקומות הן מהוות את הכלל ולא את היוצא מן הכלל והן נחשבות על ידי גיאולוגים רבים  להוכחה המכריעה לטובת ההשערה הדוגלת בתהפוכות פתאומיות בעולם הדומם והחי כאחד". 

הנתונים מדהימים, ואין להם שום הסבר:

"האבולוציה אינה מסבירה כלל איך נמצאו שלדי לויתנים באמצע היבשה, עד 180 מטרים מעל פני הים, סלעים תועים למאותיהם, כל הדברים האלו קרו באלפי השנים האחרונות לאחר תקופת הקרח, עצמות לוייתנים כיסו את השדות באיזור מכסיקו במספרים עצומים "והיוו מטרד כה גדול עד שאיכרים ערמו אותם והשתמשו בהם כגדרות", (עמ' 204 Price , גיאולוגיה של השכל הישר), ("ארץ רעשה" עמ' 38).

"החיות הכחודות המתוארות בציורים אלה מרמזות שהציורים נעשו בזמן כלשהו בתקופת הקרח (רק בה יכלו לדעת עליהם, אולם המוטיבים המצריים באותם ציורים עצמם מרמזים שהם נעשו בזמנים היסטוריים)", (ארץ רעשה, עמ' 76).

על החוף האטלנטי של פלורידה בוורו באיזור הנהר האינדיאני נמצאו ב1915 וב1916 שרידי אדם יחד עם עצמות בעלי חיים מתקופת הקרח (פליסטוקן), רבים מהם ממינים שנכחדו, כגון הנמר בעל שן החרב, או כאלה שנעלמו מיבשת אמריקה, כגון הגמל.

הממצא גרם להתרגשות מיידית בין הגיאולוגים והאנתרופולוגים. ליד עצמות האדם נמצאו כלי חרס, כמו גם כלים מעצמות ואבנים מעובדות. אנתרופולוג מפורסם, הרדליקה מהמכון הסמיתסוני בושינגטון (שבדרך כלל התנגד לדעה שהאדם היה קיים בתקופת הקרח באמריקה) כתב:

"המצב המתקדם של התרבות כמו זה שרואים בכלי החרס, בכלי העצם, ובאבן המעובדת, אבן שהובאה ממרחק, מורה על אוכלוסיה גדולה המפוזרת על שטחים נרחבים, המכירה היטב את האש, את בישול האוכל, ואת כל האומנויות הפרימיטיביות הרגילות". שרידי האדם וכליו לא יכולים להיות עתיקים "כמו השרידים המאובנים שאיתם נמצאו", (Herdlicka, דו"ח מקדים על ממצאי שרידי אדם קדומים בוורו פלורידה, XXV, JG), הוא גם פירסם את דעתו של הולמס.. שאין בסיס כלשהו להניח מתוך עדות הדגמים עצמם שכלי החרס משתייכים לבני אדם אחרים מאשר לשבטים האינדיאנים בוני התלים בפלורידה מהתקופה הטרום קולומביאנית.. על כך שמאובני עצמות האדם הם מאובנים הנורמלים לשכבה זו ובני זמנם של בעלי החוליות שנמצאו איתם נקבע מתוך מיקומם בפורמציה מצורת הימצאותם מהקירבה שלהם לעצמות של בעלי חיים אחרים ומדרגת המינרליזציה של העצמות.. גולגלות האדם אם כי היו מאובנות לא היו שונות מגולגלות האינדיאנים של היום.. בשנים 1923-2929 במלבורן פלורידה נמצאה סמיכות דומה נוספת של שרידי אדם ובעלי חיים שנכחדו, מצבור מדהים בגדלו של עצמות בעלי חיים רבים מהם מייצגים מינים שנכחדו בסוף  תקופת הפליסטוקן (הקרח) או לאחריה.. ראשי החץ המרצעים והסיכות שנמצאו עם עצמות האדם במלבורן הם בעלי אותו סוג עיבוד כמו אלה שנחשפו באתרים אינדיאנים מוקדים שמהם ידועים כאלפים באיזור זה.. אין דרך נאותה לצאת מן הדילמה הזאת פרט להנחה שמיני בעלי חיים שנכחדו היו עדיין קיימים בזמנים היסטוריים וכי תהפוכת הטבע שהממה את האדם ואת החי והכחידה מספר רב של מינים אירעה באלף השני או הראשון לפנה"ס". (ארץ רעשה, עמ' 133-4).

בין השיטין מוזכרות בעיות שונות שלא נפתרו בהסברים המקובלים כיום:

"בעיה זו של נפח החדירה מדריכה מנוחת גיאולוגים רבים עד עצם היום הזה. גם התיאוריה של חדירת מגמות שונות איננה עשויה להסביר את אותם המקרים שבהם קיימים איזורי מעבר הדרגתיים רחבים (עשרות עד מאות מטרים)", (גיאולוגיה, פרופ' עמנואל מזור בהוצ' אוניב' משודרת עמ' 59).

אחד הנושאים שמקובל לחשוב כי הם מוכיחים את הגיל הגבוה של העולם הוא הפחם, לפי המקובל הפחם נוצר בתהליך איטי של התפרקות צמחים שארך עשרות ומאות אלפי שנים. סבורים (צ'מברליין) כי הפחם נוצר בביצות כבול שכן אפשר להסביר התפרקות כזו רק אם מתכסים הצמחים במי הביצה עוד לפני שהם מספיקים להתפרק באויר. אלא שהפחם בא שכבות רבות זו מעל זו, ולכן יש להניח כי מי הביצה מתיבשים ומתכסים בחול, המעלה צמחים ועצים, ואלו שוב מתכסים במים המציפים את המקום. כמעט תמיד מוצאים על שכבות הפחם צדפי ים ומאובנים, מה שמלמד כי הים כיסה את המקום, ושוב נסוג בכדי לאפשר גדילת צמחים חדשים. ישנם מקומות שבהם נמצאות שמונים או מאה שכבות של פחם, צריכים אנו להניח כי הים פלש ונסוג מספר כזה של פעמים, ולאחר כל נסיגה נוצרה ביצת מים מתוקים, בה התפרקו הצמחים והעצים שגדלו במקום, אך לא זמן רב מדי – שכן תהליך ההתפרקות צריך להיעצר לפני שהחומר הצמחי ייעלם לחלוטין. וליקובסקי כותב:

"לא זו בלבד שהיקף שטח הביצות היה מפתיע בגדלו אלא גם עביו של הפחם חייב הצטברות מפתיעה של חומר טבעי. מינים רבים של צמחים ועצים שמהם נוצר הפחם אינם גדלים בביצות כאשר הם נובלים הם נשארים על אדמה יבשה ומתפרקים. עובדה זו מספקת להראות שלא ניתן להגן על תיאורית ביצות הכבול. מרבצי פחם מגיעים לעיתים לעובי של חמשה עשר מטרים ויותר, אין יער שיוכל להפוך לשכבה כזו של פחם. מעריכים כי ממרבץ כבול בעובי של שלשה וחצי מטרים תיווצר שכבת פחם בעובי של 30 סנטימטרים, ולאותם שלשה וחצי מטרים של מרבץ כבול דרושים שארית צמחים בגובה של שלשים וחמשה מטרים. כמה גבוה וסמיך חייב להיות יער כדי ליצור שכבת פחם בעובי לא של 30 סנטימטרים אלא של 15 מטרים? שארית הצמחים חייבים להיות בעובי של 1750 מטרים, לפיכך במקומות מסויימים חייבים היו לגדול חמשים עד מאה יערות עצומים בזה אחר זה, כאשר אחד תופס את מקום קודמו, כמספר שכבות הפחם שנוצרו, אך גם ספק אם היערות גדלו האחד מעל לשני, כי לפעמים שכבת פחם מתפצלת בצד אחד למספר שכבות המופרדות ע"י שכבות אבן סיד או תצורות אחרות, שעה שהצד השני נשאר ללא פיצול.. תיאורית הסחיפה במי נהרות לא יכולה לתת מענה לעובדת הימצאותם של בעלי חיים ימיים משוקעים בפחם. פצלים פחמניים וביטומניים מלאים לעתים קרובות בדגי ים מאובנים. גם קרונואידים ממעמקי הים, ואלמוגים הגדלים במי אוקינוס צלולים מוצאים לעתים קרובות לסירוגין עם מרבצי הפחם. סלעים תועים אף הם עטופים פעמים רבות בפחם, (ארץ רעשה עמ' 172-3).

בהמשך מראה וליקובסקי כי על הפחם נמצאו צמחים טרופיים שלא גדלו באיזור וכן חרקים מקצוות אחרים של העולם. אין שום הסבר מניח את הדעת מלבד לחשוב כי קטסטרופות וגלי ענק קיבצו ויצרו את הפחם. הוא מוכיח כי ההפחמה נעשתה במהירות גדולה, שכן כלורופיל השתמר בעלים, מוצאים בפחם עלים שעדיין ירוקים, ז"א שלא היו מונחים אפילו זמן של מספר ימים על הקרקע. צבע החרקים השתמר, אך שום דבר לא בשלמותו, העלים והחיות ואפילו החרקים קרועים ושסועים, "התהליך היה חייב לקרות כמעט במהירות הבזק". מכל זאת ברור שפחם נוצר בתנאים קטליקסמים.

הביולוג שוון (Scheven J.I. "Advances in Carboniferaus Research" 2. Floating Forests Firm Grounds" In repossess the Land. Bible Science Association, Minneopolis, Minnesota. 1979) מראה כיצד פחם נוצר מגזרי עץ בזעזועי לחץ תוך ימים, ואפילו תוך שעות! גם לפי המקובל כיום נוצר הפחם דוקא בתקופות מסויימות (רובו בעידן הפליאוזואי, ופחם חום בעיקר בקרטיקון המאוחר), וזה מלמד על כך שהיה צורך בתנאים מיוחדים להיווצרותו.

מדהים להיווכח כיצד לפעמים נוצרות הערכות זמן בצורה שלומיאלית. כיצד יודעים אימתי הסתיימה תקופת הקרח? הגיאולוג לאיל ביקר במפלי הניאגרה, שם שמע מתושב האיזור כי "המפלים נסוגים בערך שלשה רגל כל שנה". מאחר שילידי המקום נוטים מן הסתם להגזים, הצהיר לאיל שמספר נכון יותר יהיה רגל אחד (30 ס"מ) לשנה. מכך הוא הסיק שלמעלה מ35,000 שנה היו דרושות מהזמן בו השתחררה האדמה ממעטה הקרח והמפלים החלו במלאכת השחיקה וחציבת הערוץ מקווינסטון ועד למקום אליו הגיעו המפלים בשנה בה ביקר לאיל. מאז הובא מספר זה לעתים קרובות בספרי לימוד כמשך הזמן מסוף תקופת הקרח. תאריך זה עבור סוף תקופת הקרח לא שונה גם לאחר שבדקו את הרשומות המתועדות מאז 1764 לפיהן נסוגו המפלים מאגם אונטריו לכיוון אגם אירי בקצב של מטר וחצי לשנה, ולכן, אם תהליך שחיקת הסלע נמשך באותו קצב מאז נסוג מעטה הקרח, היו שבעת אלפים שנה מספיקות כדי לבצע את המלאכה. אולם היות שבתחלה כאשר מעטה הקרח הפשיר, וזרם מים גדול נשא את חמרי הבליה ששחקו את סלע הערוץ, היה מן הסתם קצב השחיקה הרבה יותר מהיר, לכן יש להפחית אף יותר מגיל הערוץ. לפי רייט מחבר הספר "תקופת הקרח בצפון אמריקה" יכולים חמשת אלפי שנים להיחשב כזמן מספיק. גם האזוריה והמשקעים בחופי אגם מישיגן מורים על זמן הנמדד באלפי שנים ולא בעשרות אלפי שנים, מאז תחילת התהליך", (ע"פ ארץ רעשה, עמ' 128, וראה 'לפני עלות השחר' עמ' 98 כיצד הוכח שתקופת הקרח היתה בתוך 10,000 השנים האחרונות).

משתמשים בעוד סברות רבות, שאי אפשר להתעלם מההגיון שבהן, אך כולן חלק מן הסכימה הכללית, ונתונות לדיון ועיון. מניחים שעצם העובדה של התאבנות מוכיחה על תקופות ארוכות, לעומת זאת ראה עדויות המובאות אצל וליקובסקי (מצוטט לעיל), במוזיאון הטבע בלונדון מוצג מאובן בן שלש מאות שנים בלבד (מן האי גואדלופ) שנמצא נתון בתוך מרבץ סלע גיר.

הנפט מוסבר ע"י מליוני שנים של היווצרות תוך הירקבות של יצורים, אך אין זו הוכחה אלא הסבר האמור להיות בגדר אפשרי. העובדות הן שנמצא נפט צעיר בן אלפי שנים (במפרץ מקסיקו, ראה Harper’s Magazine אוגוסט 1963 עמ' 52, וכן: ע. וליקובסקי, לפני עלות השחר עמ' 112). ויש אומרים שעצם ההסבר לוקה בחסר, מכיון שלצד מצבורים אדירים של שומן, היינו צריכים למצוא גם מצבורים של חלבונים, סידן, עצמות מאובנות, וכדו', ביחס מתאים. ("לבעיית התהוות הנפט טרם נמצא פתרון כולל המניח את הדעת", אנצ"ע ערך נפט עמ' 284).

מדידת המלח באוקינוסים, מבוססת על ההנחה כי בשעת היווצרות האוקינוסים לא היה בהם מלח. וגם היא סותרת את לוח הזמנים של תיאורית האבולוציה מכיון שאינה נותנת אלא 100 מליון שנים. אפשרי גם כי מסבות מסויימות היתה זרימת המלח גדולה מבימינו.

הקטסטרופות אותן מוכיח וליקובסקי, ובידיעות על חלק מהן משתמשים גם במדע המקובל (לפי אביעזר, מקובל כיום לדבר על שבע הכחדות המוניות כתוצאה מקטסטרופות, בראשית ברא עמ' 66. מוכיחים אותן מהיכחדויות המוניות, ומשכבות עתירות ממצאים הרגילים להימצא בגרמי שמים בריכוז מסויים כגון אירידיום), טורפות את כל התמונה שמציגה הגיאולוגיה ההתפתחותית, ומונעות מאתנו להציג תמונה ברורה מתוך הממצאים המבולבלים.

לעומת זאת מביא וליקובסקי טיעונים לצד השני: עמקו של המשקע בקרקעית האוקינוסים הוא כ30 מ', קיום של מאות מליוני שנים היא צריך ליצור עובי גדול הרבה יותר. עצי הסקוייה השורדים הבלתי נלאים, אינם זקנים יותר מ4000 שנה. אגני ההתיבשות של אגמים ללא מוצא מלמדים על שנים צעירות. מחקרי הכדים האטרוסקית והיוונים מלמדים כי היפוך הקטבים המגנטיים אירע לפני כ2700 שנים. (ארץ רעשה).

אפשר לסכם כי השיטה של מיפוי התהוות פני כדוה"א תלויה בהנחת יסוד של איטיות, ומנסה להתאים את עצמה לאבולוציה. ובשל כך אין לראות בה הוכחה.

ניתן היה להרחיב את דברי התלמוד שבארץ ישראל לא ירד מבול (זבחים קיג), ולראות בכך עדות כי המבול לא הקיף את כל כדוה"א ממש, כפי שכותב גם רד"צ הופמן בפירושו לבראשית: "אפשר גם להגן על הדעה שלפיה לא היה המבול כללי, דעה שמסתמכת על תופעות אחרות, כי הביטוי "אשר תחת כל השמים" יהיה מוצדק גם אם נפרשהו כל חלקי הארץ המיושבים על ידי בני אדם". אלא שגם המחקר הגיאולוגי מגלה את עקבות המבול בעולם כולו,[3] כפי שמאריך וליקובסקי, ולדוגמא:

"האבולוציה אינה מסבירה כלל איך נמצאו שלדי לויתנים באמצע היבשה, עד 180 מטרים מעל פני הים, סלעים תועים למאותיהם, כל הדברים האלו קרו באלפי השנים האחרונות לאחר תקופת הקרח, עצמות לוייתנים כיסו את השדות באיזור מכסיקו במספרים עצומים "והיוו מטרד כה גדול עד איכרים ערמו אותם והשתמשו בהם כגדרות", (Price , גיאולוגיה של השכל הישר, עמ' 204), ("ארץ רעשה" עמ' 38).

הפיסיקאי ד"ר וולטר בראון אומר:

"ישנן 17 מאפיינים מוזרים בכדוה"א אותם ניתן להסביר באופן סיסתמטי כתוצאה של מבול הרסני.. הסבר זה מראה לנו כמה מהר נוצרו הרים עיקריים, הוא מסביר את מרבצי הפחם והנפט, את הסחף היבשתי המהיר, על קרקעית הים ישנן תעלות עצומות ומאות הרי געש וקניונים, הוא מסביר את היווצרות הרבדים הרב שכבתיים ומרבית המאובנים, את הממותות הקפואות ואת עידן הקרח, את הקניונים ביבשה, בעיקר את הגרנד קניון", (מתוך הסרט הדוקומנטרי: הסודות הכמוסים של התנ"ך).

גם הפליאונטולוגיה קובעת כי לפני כ5000 שנה אירעה שואה כבירה אשר התרחשה בכל כדור הארץ וגרמה להפחתה פתאומית בכמות החי והצומח בכלל והאנושות בפרט, (בריאה מוצא האדם, ד"ר מ. טרופ. מקורות נוספים: הבריאה והמבול, א. קורמן, בפרט עמ' 184). ממצאי המאובנים מראים כי מליוני חיות במקומות רבים נכחדו בפתאומיות כתוצאה מקטסרופה, בעלי החיים נמצאים שסועים ומעוותים יחד עם צמחיה רבה ובעלי חיים אחרים שאינם גדלים יחד, מה שמעיד על היסחפות פתאומית וקבורה מהירה (בסרט הדוקומנטרי 'הסודות של התנ"ך' מספר רוג'ר אוקלנד על העדויות האלו). בצפון האגן הגדול באיידהו נמצא שטף לבה אדיר בגודל של צרפת שויץ ובלגיה בערך, ובתוך שכבת הלבה נמצאו שרידים של תרבות אדם, (Wright W B: The Quaternary Ice Ages. P. 313, 1930) העדויות של וליקובסקי כוללות גם מידע על ממדיה של הקטסטרופה מבחינה קוסמולוגית, מפורסמים דברי אפלטון ע"פ מקורות מצריים עתיקים כי התנגשות בכדוה"א הסיטה אותו ממסלולו (טימאוס), מקורות קדומים נוספים מספרים על שינוי המסלול, בהתאם גם לדברי חז"ל סנהדרין קח: המדגישים את השינוי בזוית זריחת השמש (לפי ההשיטה ההליוצנטרית: בזוית סיבוב כדוה"א), ושבטי דרום אמריקה מספרים: "כאשר השמש והארץ החליפו מקומות לא ידעו בני האדם מהיכן תזרח השמש, מהדרום מהצפון מהמזרח או מהמערב", (עולמות מתנגשים עמ' 118).

אם אנו מקבלים את העדויות על הקטסטרופות באלפי השנים האחרונות, יש להטיל חוסר אימון מוחלט בכל התיארוך הגיאולוגי המסביר את כל התהליכים כנוצרים באיטיות. האגדות מדברות על שינויים מהותיים בתנאי הקיום על הארץ, "היו זורעין אחת למ' שנה.. היה להם אויר יפה כמפסח ועד העצרת" (ילקוט שמעוני, בראשית סא'). המבול נגרם על ידי שינויים קוסמולוגיים שגרמו לחוסר איזון בארץ (ברכות נט.) תיאורייה כזו מגבש וליקובסקי בספריו 'עולמות מתנגשים' ו'ארץ רעשה', (ותיאוריה חילופית: ד"ר הדסה מלמד, 'סוד המבול', רחובות, תשס'). יש שפירשו כי כדור הארץ זז ממקומו לאחר הבריאה (ספורנו בראשית ו יג ומלבי"ם ע"פ סנהדרין סח: ראה לעיל). סיפורים כאלו משנים את כל אמצעי המדידה וההערכה שלנו, וממילא אין שום סתירה בין ההערכה המדעית ובין המסורת. [4]

וליקובסקי ב'עולמות מתנגשים' (ח"ב פ' 8) מביא עדויות קדומות מכל קצוי תבל: הודו, פרס, בבל, אשור, מצרים, סין, מקסיקו, האינקה, המאיה, כי בימי קדם היתה השנה בת 360 ימים, ושהשנה הירחית והשמשית היו תואמות. לכולם הוברר בשלב כל שהוא כי יש צורך להוסיף 5.25 יום בכדי להתאים את לוח השנה. (סביר להניח כי החלוקה ל360 מעלות מקורה בשנה זו). וליקובסקי מציין כי גם בתורה מסופר כי המבול החל ביז' לחדש השני והסתיים בכז' בחדש השני בשנה הבאה.

חלק מהנתונים מיושנים, והובאו כאן רק כדוגמא, שמי שלא נצמד לדוגמה, ויש לו אורך הרוח להטיל ספק במוסכמות, יכול להסביר את הנתונים בצורה שונה. הכל ענין של הנחות יסוד.

 

הגישה המינימליסטית

על תיאוריית המבול המקומי כותב משה קוה שם:

"הגיאולוגים ד״ר ויליאם רייאן וד״ר וולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית, העלו תיאוריה מרתקת המבוססת על מחקרים, שהמבול של נח היה מקומי ונוצר כדלקמן: בסוף עידן הקרח החלו נמסים קרחונים אירופיים. השיטפונות שנוצרו מהמסה זאת הפכו אגם מים מתוקים לים, הלוא הוא הים השחור. מחקר שפורסם בשנת 1993 העלה ממצאים, שימה מקומית הוצפה במים מלוחים. רצועת הבוספורוס מנעה התפרצות המים, אבל לאט לאט נוצרה העלה, ולאחר כ־90 יום כבר הייתה פריצת המים אדירה. על פי חקר צדפים שונים מן המקום הוכח, שקיים קו חיץ תת-מימי שנוצר לפי אלפי שנים. גם מחקרם של רייאן ופיטמן מעלה, שקרחונים שנמסו העלו את מפלס הים התיכון והזרימו מים דרך מיצרי הבוספורוס. החוקרים חישבו ומצאו שזרימת המים דרך הבוספורוס הייתה מהירה וגרמה להגדלת שטחו של האגם בקילומטר וחצי מרובעים ליום!

בשנת 2000 יצאה משלחת"האופק השחור" ובראשה ד״ר רוברט בלארד (Ballard) – אהד מחוקרי הים הנודעים(האיש שגילה את הטיטאניק) – ומטרתה הייתה לאשש את התיאוריה של ריין ופיטמן בדבר המבול, בעזרת שרידים של ממצאים בקרקעית הים השחור. כ־20 ק״מ מחופי טורקיה, סמוך לעיר סינופ, גילתה המשלחת מבנה משומר בן אלפי שנים. ממצא זה מוסיף מידע רב על אורחות החיים בקרב תרבויות עתיקות באזור זה. נראה שמדי פעם בפעם נאלצו התושבים הקדמונים להעתיק את מקום מושבם בגלל שיטפונות.

בכתב העת נשיונל גיאוגרפיק, הופיע מאמר המתאר את פעולתו של רובוט תת-ימי שהורד למעמקים, ובעזרת מצלמות התגלה מתחם מלבני שרוחבו כ-4 מטרים ואורכו כ-15 מטרים שלתוכו קרס ככל הנראה מבנה עץ וטיט. הממצאים באתר ־ עמודי עץ מגולפים, ענפי עץ וכלי אבן – משומרים היטב. מתברר שמחקר זה – שמתאר את תוצאות המבול – נמצא בקונצנזוס מדעי רחב, והוא התפרסם בעיתונים בכל העולם".

הגישה המינימליסטית, לא צריכה להטיל ספק בכל הגיאולוגיה, מכיון שהמבול הוא תופעה מורכבת מכדי לתארה בסוג אחד של מופע. המבול לא חייב להיות בצורה סכמטית ושבלונית כמו בריכה מוצפת ולאחר  מכן יורדת לאט לאט. מדובר בזעזוע טבע מאד גדול, שיכול להתגשם בכל מקום בצורה שונה.

גם אם גובה פני הארץ היה כמו בימינו, מצחיק לחשוב שבגלל חוק הכלים השלובים פני המים היו שוים, חלק מהמשמעות של קטסטרופה שהיא לא מאפשרת זרימה אחידה, בין הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי יש הפרש גובה תמידי שחוק הכלים השלובים לא פותר אותו. יתכן שהמים נעצרו ע"י גושי סחף עצומים בפתחי מעברים בין הרים, וכשזרמו סוף סוף הגיעו בנחשולים אדירים ששוב הציפו שטחים אחרים גבוהים מפני הים, וחוזר חלילה.

העובדה שכל פני הארץ היו מכוסים ים בעבר, בולטת בכל מקום בו בודקים. גם בראשי ההרים, מוצאים שרידים של מים ומאובני מים.

סטיבן גולד המתעמת עם עמדה זו, כותב שכבר ליאונרדו דה וינצ'י בחן את הטענה והפריך אותה, כיצד? הוא ראה שישנם סימנים לשהות רבת שנים של הרכיכות שהתאבנו שם.

ובכן, קשה לומר שזו באמת הפרכה, המבול היה תופעה מורכבת, מן הסתם במשך מאות רבות של שנים נותרו מקוי מים שהיו חלק מפעולות השרשרת וההשלכות של המבול, וכשיבשה הארץ זה רק תיאור כללי שהמבול הסתיים, אבל שאריות היו ניתנות לזיהוי דורות רבים, וזה חלק ממה שחיזק את סיפור המבול בכל אומה ולשון.

כלומר, יש מקומות שהמבול השאיר שרידים מאד משמעותיים, ראה תיאורים לעיל, ויש מקומות שלא השאיר, כי המים פשוט חלפו עברו. יתכן שנשארו גם מבנים מלפני המבול, ובודאי שרידי ישוב מלפני המבול אין סיבה שלא יישארו בגלל מים, יהיו חמים או קרים…

"עובדה היא שהטקסטים השומריים חוזרים ומפנים ללוחות כתובים מלפני המבול, המלך האשורי אשורבניפל התפאר שהוא בעל ידע כמו אדפה וכי הוא מסוגל לקרוא לוחות מלפני המבול", (בחזרה לבראשית, ז. סיטשין מהד' מתורגמת הוצ' לשני תשנג', עמ' 214).

האם היו ניצולים מהמבול? כפי שמועלית בתלמוד האפשרות שניצלו בעלי חיים שונים, ואף אנשים שונים, ייתכן שבמרחק מתרבותינו היו אף יותר מאנשים ספורים. בתורה מפורש כי עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים, אך הרפאים היו חיים וקימים אחר המבול,[5] וארבעת המלכים הכום (בראשית יד ה, טו כ, דברים ב כ). וכן אמרו עוג וסיחון אחי הוו (נדה סא.) ובהכרח שגם סיחון מקורו קודם המבול, (ראה תוספות). וכן באוצר מדרשים (מדרש משה עמ' 367) מפורש כי סיחון ועוג היו במבול ולא מתו, שמתפאר שם משה ואומר: "עשיתי מלחמה עם ב' מלכים ילידי הענק (סיחון ועוג) שבשעת המבול לא הגיע המים לקרסוליהם". ובנדה שם אמרו שם שהם נכדי שמחזאי שהוא אחד מ"בני האלהים" שהתערבו בבנות האדם. הרי שיחוסם ידוע על משפחת בני האלהים שקודם המבול.  וכן מפרש רש"י על התורה "הנפילים ראינו בארץ", שהם צאצאי שמחזאי ועזאל שהיו בדור אנוש, (במדבר יג לג ורמב"ן שם שהם צאצאי הנפילים שבדור המבול), הרי שנשארו עמים שלמים מלפני המבול. וראה גם העמק דבר לנציב שמן הסתם הכניס נח לתיבה גם עבדים שישרתו אותו.

לכן יתכן שבמקומות רחוקים, לפי הגישה המינימליסטית, ניצלו אנשים ובעלי חיים מהמבול, ואפילו רבים, בדרכים שונות. ואולי היו עוד תיבות שבהם ניצלו בני אדם ובעלי חיים. או פתרונות אחרים.

התיבה

האם התיבה מהווה פתרון למבול?

גם אם המבול היה איזורי, ברור שהיה צורך בתיבה שתשמר את המינים החיים. נניח שבאוסטרליה היו חפרפרות כיס וקנגרואים, זה לא היה עוזר לנח אחרי המבול, אם כל המזרח היה ריק ממינים חיים. לפי הגישה הזו נח הצטוה להכניס את בעלי החיים בשבילו ובשביל בניו, כדי שיוכל ליישב את המזרח התיכון מחדש.

האם היה בתיבה מקום לכל בעלי החיים?

משה קוה שם כותב:

החוקר John Witcomb העלה הצעה שלפיה היה על נח לארח בתיבתו 3,700 מיני יונקים, 8,600 עופות ו-6,300 מיני זוחלים – בהתחשב בגודל התיבה ניתן להראות שאכן היה מקום לכל אלה!

למעשה ניתן להוסיף כי נח הכניס גורים לתיבה ולא בוגרים, וכן ניתן לשער שהם נכנסו למצב של שנת חורף, רוב הזמן, עקב האקלים או סיבות אחרות שאין בידינו לשחזרן.

קרא כאן דיווח של משה רט על הספר "תיבת נח מחקר בהתהוות" (Noah's Ark: a Feasibility Study) המתמודד עם כל השאלות הטכניות של התיבה ובעלי החיים. וראה שם קישורים נוספים למחקרים על המבול לאור הממצאים והידע שלנו.

מצורפים סרטונים שונים בנושא המבול לאור המחקר:

 

הגיאולוג דיויד מונטגומרי מהרווארד – המבול לאור הגיאולוגיה וההיסיטוריה:

הבריאתנים: המבול כהיסטוריה:

ד"ר גורג'יה – המבול כהיסטוריה כולל שחזורים והתאמת התיבה למציאות:

על שיטת הקטסטרופיזם והתאמתה למבול:

מבול  מקומי או גלובלי?

המבול לאור הממצאים, מייקל אורד:

תיאוריות רדיקליות בנוגע למבול:

המבול בלוחות השומריים (בילי קרסון):

לאור סיפור המבול הבבלי:

זיהוי התיבה:

היסטוריית האנושות לאחר המבול:

הערות:

[1]"הסיודוס סיפר על איי המאושרים שבמערב כמקום מנוחתם של גיבורים נודעים שזכו לחיי נצח, הרחק במערב היה לפי הומרוס מקומו של שדה אליסיון שאליו הובאו גיבורים כבר בעודם בחיים, כדי לשהות שם לנצח.. בבודהיזם מאסכולת 'מהינה' קיימת אמונה בחיי אושר שמימיים בגן שבמערב", (אנצ"ע ערך עדן, גן, עמ' 738).

[2]"והמים גברו מאד מאד על הארץ. הוסיפו לעקור ארץ רקבה ונעשה ע"י זה הרים וגבעות מה שלא היה לפני המבול. תדע שהרי לפי הנראה מפרשה זו היו הרי אררט גבוהים מכל הרים שבעולם ובאמת אינו כן אלא אותם ההרים נעשו בימי המבול", (העמק דבר, בראשית ז יט).

[3]וגם חז"ל מציגים את המבול כקטסרופה עולמית ולא רק ריכוז מים, ואמרו שהמבול נוצר על ידי שניטלו שני כוכבים מכימה, בימי המבול היתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח (סנהדרין קח').

עדויות גיאולוגיות למבול נמצאות בספרים רבים, ולאחרונה, ב'סוד המבול' של ד"ר ה. מלמד (רחובות תשס') בין התיאוריות ישנם גם ציטוטי מחקרים, בעמ' 20 מובא מחקרו של אווינג (1949) על סלעי גרניט וסלעי משקע שנמצאו בקרקעית האוקיינוס ובהם חריצי גרירה בדומה לאלו שנמצאו על הקרחונים. בעמ' 25 על הסלע התועה 'איירס' שבאוסטרליה, גוש גרניט בגובה 400 מ' והיקף של 9 ק"מ, עשוי מגרניט אדום שאינו בנמצא בכל הסביבה הגיאולוגית.

[4]"הארכיאולוג האנגלי Wooley Leonard קבע, שהמבול אירע בשנת 2,800 לפנה"ס. לאחרונה הוכיח Faulstich Gene מהמכון למחקר במדינת  awoi, שהתאריך המדויק הוא 2,345 לפנה"ס, ובעזרת שיטות אסטרונומיות קבע את זמנו לחודש מאי באותה השנה. כבר חז"ל נגעו בשאלת העיתוי של המבול, ור' יהושע קבע שזמנו היה בחודש אייר (ר"ה יא, ע"ב). נמצא שממצאיו של Faulstich מתיישבים יפה עם דעתו של ר' יהושע" (מתוך מאמרו של פרופ' מ. קוה דף שבועי של אוניב' בר אילן 415 תשסב').  

[5]חז"ל זיהו את הרפאים עם ענקים שקודם המבול, ואמרו בב"ר לא' על הכתוב "רפאים יחוללו מתחת מים" (איוב לא יב) שהכוונה לדור המבול,  וכן את המקרא רפאים בל יקומו דרשו (סנה' קו.) על דור המבול. והנה עם הרפאים (או לפחות חלק או זכר ממנו) נותר גם אחר המבול כאמור. וכן ממה שאמרו שננערו מתי מבול לשנער, מובן שאין סבה שינערו לבבל מתים מקצה הארץ. ראה לעיל את דברי רד"צ הופמן בנושא המבול.