נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

המבול – על פי התורה והמדע

מאת יאיר, מאמר המשך ל: בריאת העולם על פי התורה והמדע, הערות לכותב ניתן להפנות למייל:  p.bria100@gmail.com

 

פתיחה

ע"פ כל הדברים שנתבארו לנו בקשר לפרשת הבריאה, נראה שנוכל להסביר כמה עניינים הקשורים לפרשת המבול.

לפי המשמעות הפשוטה של הכתובים, נראה שהמבול היה אירוע גלובלי, אירוע שבו נמחתה כל האנושות וכל בעלי החיים שבעולם שהיו מחוץ לתיבה, המים גבהו עד כדי כך שכיסו את ההרים הגבוהים ביותר בעולם,

מצד אחד, אסון המבול אכן השאיר רושם עז  על האנושות, ואכן נמצאו לסיפור  מקבילות רבות בתרבויות שונות (החוקרים מונים 217 תרבויות!), המספרות על אסון טבע כביר שהתרחש ופגע באנושות ובעולם, אך מאידך, מהרבה בחינות יותר מסתבר לומר שהמבול היה אירוע מקומי[1], אלא שדבר זה אינו פשוט מצד הפסוקים, ובפרק זה באנו להבהיר כמה ענינים בקשר לזה .

היקף המבול

צריך לברר מה נאמר בתורה ביחס להיקפו של המבול,

בפסוק נאמר (ז, יט): "והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים"- מלשון זו משמע שמי המבול כיסו את כל ההרים שבעולם, אמנם כשנדקדק בדברים יותר נראה שדבר זה אינו ברור,

בגמרא במסכת זבחים (קיג) מופיעה מחלוקת בין ר' יוחנן לר"ל, לדעת ר' יוחנן לא ירד מבול בארץ ישראל ואילו לדעת ר"ל ירד מבול גם בא"י, כיצד מסתדר ר' יוחנן עם הפסוק הנ"ל?

התוס' שם הקשו קושיה זו, ותירצו: "וקרא לא קשיא דבמקום שירד מבול התם קאמר שנתכסו ההרים", לפי זה, הלשון "אשר תחת כל השמים" מדבר רק על האיזור בו ירד המבול[2].

אלו דבריו של החוקר מ"ד קאסוטו: "כוונת הפרשה איננה בודאי שכיסו מי המבול את פני הארץ כולה, כלומר את כל מה שאנו מציינים היום בשם כדור הארץ. האופק של הסיפור אינו כולל אלא אותו חבל הארץ שבו ישבו לפי הפרקים הקודמים הדורות הראשונים של בני האדם, והוא האיזור המיסופטומי…כך הבינו בצדק חז"ל את פרשתנו, כמו שאנו רואים בבבלי שבת קיג ע"ב (וכיוצא בזה בזבחים קיג ע"ב): אמר ר' אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו (פרש"י שמתו שם בגולה, אבל מתוך ההמשך נראה יותר שהכוונה למבול), ויש אומרים כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב: וימח את כל היקום וגו', אמר ר"ל למה נקרא שמה שנער שכל מתי מבול ננערו לשם. את הדעה שבארץ ישראל לא ירד מבול כבר הזכרנו למעלה"

האם מתואר כאן היקף המבול?

אנו סבורים, שניתן להטעים את הדברים יותר:

נראה, שהפסוק "ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים", כלל לא בא לתאר את היקף שטחו של המבול, אלא במילים אלו מתכוון הפסוק להסביר כיצד ניצלה התיבה מחשש של התנגשות בהרים, וע"ז מסביר הפסוק שכל ההרים הגבוהים שתחת כל השמים נתכסו בגובה של טו' אמה, וכך ניצלה התיבה מסכנה זו, לפי זה, אך בכל אופן, הכוונה היא רק להרים שהיו באיזור בו שטה התיבה, והפסוק כלל לא בא לומר מה היה היקף המבול, אלא הכל מדבר על האיזור בו היתה התיבה.

 

כעין דברים אלו כתב הרש"ר הירש, ואף הוכיח זאת מלשון הפסוקים:

הרש"ר הירש (יז-כ) מדקדק בלשון הפסוקים: "מבנה הסיפור מעורר את הרושם כאילו הפסיק הסיפור באמצע. פסוקים יז-יח מספרים בו"ו ההיפוך, הוה אומר: הסיפור נמשך כסדרו, ואילו פסוק יט' פותח בלשון עבר-והמים גברו, ולא 'ויגברו המים'-והוא מחזיר אותנו אחורנית?"

ומסביר הרש"ר הירש: "התיבה היתה בנויה, ואפילו היתה חזקה ביותר, לא יכלה לעמוד בפני הרס המבול, הסכנה היתה קרובה שהיא תעלה על שרטון על אחד ההרים, משום כך היה צורך בהשגחת ה' ובהגנתו, כאשר החלו המים לרוב ולכסות את פני האדמה, הם זרמו בודאי בשטף, אולם (פסוק יז) התיבה רק הורמה, אך עמדה על עמדה, רק (פסוק יח) משגברו המים ורבו מאד על הארץ, רק אז החלה התיבה ללכת, שכן (פסוק יט) באותה שעה כבר גברו המים מאד מאד, וכבר כוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים, לא היה אפוא כל חשש שהתיבה תעלה על שרטון.."

דברים דומים כתב גם מ"ד קאסוטו (נח עמ'65 ): "חמש עשרה אמה וגו'. עוד הדרגה, לא זה בלבד, שנתכסו ההרים מים, אלא גם זה, שהיתה עליהם שכבה עצומה של מים, ועוד מציין הכתוב שעוביה של שכבה זו הגיע עד ט"ו אמה, כדי להסביר מפני מה לא עצרו ההרים את התיבה..".

הכחדה כללית?

מתוך הפסוקים נראה שבמבול מתו כל בעלי החיים ובני האדם שעל פני האדמה, דבר זה כתוב באופן מפורש (בראשית ז כא-כג): "ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם: כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה".

הכתוב מעיד שכל בני האדם ובעלי החיים נכחדו ולא נותר בחיים אלא נח ובעלי החיים שעמו, , אך נראה שאין הענין כה פשוט, , כי בגמרא במסכת נדה סא. כתוב שעוג מלך הבשן ניצל מן המבול, ופירש שם רש"י שהוא ניצל ע"י שברח לא"י, (אמנם מהגמרא הגמרא בזבחים משמע שהוא ניצל ע"י התיבה), ועלינו להסביר כיצד מתיישב דבר זה עם לשון הכתוב שמעיד שכולם האנשים מתו מלבד נח ואשר עמו בתיבה.

ניתן לתרץ ולומר ש"אין למדין מן הכללות", וכך אכן כתבו מפרשים שונים[3], אך נראה שיש בענין זה דרך אחרת.

דברי העין אליהו ומהר"ח ויטאל

בפירוש עין אליהו לנדה סא. הציע בזה כיוון אחר: "..והנראה ג"כ דלכאורה קשה, בקרא כתיב וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה, והגמרא קאמר שנשאר סיחון ועוג, וכאשר מבואר בכאן שהם היו בני אחיה בר שמחזאי ושמחזאי היה מלאך…ובקרא כתיב ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה. א"כ אמר ה' למחות האדם ולא המלאכים סיחון ועוג היה להם דין כמלאכים ולכן נשארו ומאנשים נשאר אך נח, ובפרט שהבאתי שם ששמחזאי עשה תשובה וא"כ נשאר במדרגתו שהיה בחינת מלאך וא"כ לא היה בהגזירה ולכן לא חשב המקרא במה שנשארו ובאמת הם נשארו כמבור בגמרא"

באופן דומה וביתר ביאור כתב גם המהרח ויטאל בספר עץ הדעת טוב (סי' ד): "..אבל עדין צריך לידע כי הרי הכתוב אמר 'ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי' וכו', גם כתיב 'וימח את כל היקום מאדם' וכו', אבל הענין כי כיון שבני המלאכים הנפילים היו, אינם בכלל אדם, וגם אינם בכלל אשר בראתי בארץ, כמו שכתוב 'וינחם ד' אשר עשה את האדם בארץ' ועלייהו קאי 'ויאמר ד' אמחה' וכו' גם כן לא היו בשעת הבריאה של אדם אלא אחר כמה שנים שנתלבשו בד' יסודות כנודע…"

נראה שע"פ דברים אלו נוכל גם אנו להציע הסבר נכון בכל הענין.

אשר עשיתי  

בפרקים הקודמים ביארנו, שהיו בעולם אנשים ובע"ח שנבראו קודם ששת ימי בראשית בדרכי הטבע, ובששת ימי בראשית היתה עוד בריאה ישירה ומיוחדת של אדם ובע"ח, ואל בריאה זו מתייחסים פסוקי העשייה שבפרשיית הבריאה הראשונה, וכן פסוקי פרשיית הבריאה השנייה, ואילו פסוקי הציווי שבפרשייה הראשונה מדברים על בריאה טבעית שקדמה לששת ימי בראשית.

(הרעיון שהיו שתי בריאות נפרדות אינו חדש, רבים כתבו זאת ביחס לשתי פרשיות הבריאה, ראה מאמרו של הרב משה רט, בספרו של הרב דוד ניסני, דברים דומים כתב קאסוטו, וכן בספר "הואיל משה", החידוש שבדברינו הוא, שגם את פרשיית הבריאה הראשונה יש לחלק לשתי תקופות, ועל זה בני ההסבר שלנו)

מדקדוק בפסוקי המבול ניתן להסיק שהמבול בא למחות רק את האדם ובע"ח שנבראו בבריאה מיחדת ע"י הקב"ה, ולא את אלו שנבראו בבריאה טבעית, וכמו שנוכיח.

בסוף פרשת בראשית (פרק ו, פסוקים ו-ח) נאמר: "וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום: וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו: ויאמר ד' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם: ונח מצא חן בעני ד'"

יש הדגשה חוזרת ונשנית של הביטויים "אשר בראתי" וכן "כי עשיתם", וכן להלן בפרשת נח (ז, ד) "..ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה", מודגש בפסוק שמדובר על בריות שנבראו באופן ישיר על ידו, ממילא ברור שגם מה שכתוב להלן (ז, כג): "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה", מדובר על אלו שנבראו באופן ישיר ע"י הקב"ה, כמ"ש בפסוק ז' "את כל היקום אשר עשיתי".

הביטויים "חי" ו"חיים"

דבר נוסף שיש להתייחס אליו, הוא הביטוי "חי" שמופיע בפרשה זו (פרק ו, כ): "ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחית אתך..", וכבר עמדו המפרשים על כך שהלשון "מכל החי מכל בשר" הוא ייתור לשון, ופירש רש"י שהביטוי "מכל החי" בא לרבות את השדים, ויש שביארו זאת בדרכים אחרות,

אומנם בפרקים הקודמים התייחסנו לכך שגם בסיפור הבריאה מודגש הביטוי "נפש חיה": "ויהי האדם לנפש חיה", "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו", והסברנו שם, שביטוי זה רומז על היותם בעלי נפש נצחית, וכינוי זה נתייחד דווקא לאותם הבע"ח והאדם שנבראו ע"י הקב"ה באופן ישיר, כי הם אלו שהיו בעלי נפש נצחית, ונראה שאליהם גם רומז הביטוי הנזכר כאן "ומכל  החי מכל בשר".

גם להלן מוזכר הביטוי "רוח חיים" (פרק ז, טו): "ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו  רוח חיים", המפרשים עמדו על כך שביטוי זה נראה כמיותר שהרי ברור שלא באו מתים, וביארו זאת באופנים שונים[4], אך לפי מה שכתבנו, הדגשה זו באה לומר שמדובר כאן רק על בעלי חיים שהם בעלי נפש נצחית.

גם להלן (ז, כב) נאמר: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו", וגם שם עמדו המפרשים על ביטוי זה, ובמדרש בראשית רבה (פרשה לב, י) מקשר ביטוי זה עם מה שנאמר בבריאת האדם "ויפח באפיו נשמת חיים", "ויגוע כל בשר הרומש וגו' כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו', ר' שמואל חתניה דר' חנינא חברהון דרבנן אומר: כאן הוא עושה נשמה רוח, ולהלן הוא עושה נשמה נפש. מניין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן? ת"ל: חיים חיים לגזירה שוה".

הדגים

אחת השאלות שנשאלת בענין המבול היא, מדוע לא מתו גם הדגים במבול, נאמרו בזה תשובות שונות, אך לפי דרכנו הענין ברור, שהרי כתבנו שהמבול בא ע"מ להשמיד את אלו שנבראו בבריאה מיוחדת בששת ימי בראשית, ולא היו בכלל הגזירה כל אותם הברואים שנבראו קודם לכן בדרכי הטבע, והרי כבר כתבנו לעיל שבששת ימי בראשית כלל לא נבראו דגים, אלא רק בעלי חיים המהלכים ביבשה.

"ומאלה נפצה כל הארץ"

פסוק נוסף שיש להתייחס אליו, הוא הפסוק שנאמר ביציאת נח ובניו מן התבה (ט, י-יט) "ויהיו בני נח היצאים מחן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען: שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ".

לכאורה פסוק זה מעיד על כך שכל בני האדם המצוייים בעולם באו מזרעו של נח, וא"כ הרי זה סותר את האפשרות לומר שהיו בני אדם שלא נמחו במבול?

אולי יש ליישב, שפסוק זה מדבר על האומות שהיו מצויות בדורו של משה רבנו, ואף אם בזמן המבול היו בני אדם שלא נפגעו, מ"מ בזמן כתיבת התורה היו רוב ככל האומות הידועות מזרעו של נח, (ובני נח תפסו את מקומם של קבוצות האנשים שהיו קודם),

אך נראה שבאמת אין כאן כלל מקום לקושיה, וזאת ע"פ פירוש שד"ל: "נפצה כל הארץ. מליצה הפוכה כמו למעלה (ב') אשר תרמוש האדמה[5], והכוונה כי מאלו נולדו האומות אשר נפוצו בכל הארץ".

לפי זה, אין כוונת הפסוק לומר שרק מהם יצאו כל האומות, אלא הכוונה היא שמהם יצאו אומות שנפוצו על פני כל הארץ.

 

מקורות לאפשרות של מבול מקומי

אנו הצענו להסביר את פרשת המבול לפי האפשרות של מבול מקומי, ולעיל כבר הבאנו לזה יסוד ע"פ דברי ר' יוחנן בגמרא בזבחים, וע"פ דברי התוספות שם, אך היות ורוב האנשים מורגלים יותר בהבנה שהמבול היה כלל עולמי, נביא כאן מספר מקורות תורניים (חלקם של חכמים מתקופת הראשונים) שסברו גם כן שהמבול לא היה לא היה כלל עולמי:

תוס' על התורה (אות ה): "ויכסו כל ההרים. וכתוב אחד אומר ויכסו ההרים, משמע מהן ולא כולן, ללמדך שכל האמור בפסוק זה הוא ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, מיעט הר חרמון והר ציון"

בספר מלמד התלמידים כתוב: "..ולדעת החכמים הנודעים בחכמה לא פשט המבול על כל הארץ".

בספר תורת המנחה (לר' יעקב סקאלי תלמיד הרשב"א) כתב בפרשת נח (דרשה ד): "..הנה כל החכמים מסכימים שארץ ישראל לא לקתה בימי המבול.. ואל תתמה היאך אפשר שיהיה זה שנשאר בעולם מקום שלא הגיעו אליו שטף המים הרבים של המבול, אל תתמה על זה, שהרי חכמי המחקר כן כתבו בספרי מחקריהם, שמי המבול לא כיסו את כל הכדור, ונשאר מן הכדור טבור הארץ והיא ארץ ישראל, וכן כתב בעל המלמד ממחקרי החוקרים בחכמות, שא"א שיתכסה כל הכדור במים בשום צד שבעולם והביא על זה מופתים נחתכים, ולפי אמונתינו ותורתינו הקדושה נאמר כי מפני כך לא נתכסתה ארץ ישראל בימי המבול מפני שמשם הוא משתיתו של עולם.." עי"ש שהאריך עוד בזה"

בספר אמונת חכמים[6] עמ' מ' כתוב: "ולפי האמת וגם לפי הנראה מפשטי הכתובים, ההרים היותר גבוהים שהיו ניכרים באותו זמן היו הרי אררט, שהרי הם הראו ראשם קודם שאר מקומות כשהמים התחילו להתחסר כמו שכתוב ותנח התיבה על הרי אררט, לפי זה צריך לומר כי בהיות רצון האל ית' לשלוח המבול ליסר בני אדם ובע"ח מפני מעשיהם הרעים והנפסדים, לא שלח חרונו אלא במקומות המיושבים, כי למה ימטיר וישטוף ארצות הנשמות והחריבות, והלא אין שם שום בריה להתיסר, ובהיות עדין בתחילת העולם לא היו מיושבות כי אם אותן הארצות מעט מזער כי לא נתפזרו האנשים אלא בדור הפלגה כמו שכתוב ויפץ ה' אותם על פני הארץ,  ובשביל זה אמר כי המבול היה כללי וכי נתכסו כל ההרים הגבוהים פי' שהגיע בפרט ובכלל בכל הארצות המיושבות ושנתכסו כל ההרים הגבוהים שהיו ידועים ומיושבים בזמן ההוא, ואם הרי אררט במזרח הם הרי אר"מיניאה הדבר מוכרע שהוא כאשר אמרנו כי בהתכסותן ודאי לא נתכסו הרי הצפון והרי אפריקה במדינות הכושים, זה הנראה לנו בענין זה והאמת יורה דרכו.."

הרד"צ הופמן כותב: "..לפי זה נראה שאכן כיסו מי המבול את פני כל האדמה, ואכן מחקרים רבים של מדעני טבע רבים אשרו דעה זו, אולם עדין אפשר להגן על הדעה שלא היה המבול כללי, דעה שמסתמכת על תופעות אחרות, כי הביטוי "אשר תחת כל השמים יהיה מוצדק גם אם נפרשהו-כל חלקי הארץ המיושבים ע"י בני אדם, ומה גם שלפי דעה אחת בתלמוד "לא ירד לארץ ישראל"

הרב הרצל יהודה הענקין בפירושו "חיבה יתירה" כתב (פרשת נח. מופיע בסוף שו"ת "בני בנים"): "ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. לא כל ההרים כוסו, נאמר כל פעמיים והוא ריבוי אחר ריבוי ובא למעט, וכן במסכת זבחים (קיג) לדעה אחת לא ירד מבול לארץ ישראל. ואינו דומה ללעיל 'לשחת כל בשר וגו' מתחת השמים' ובדברים (ב) 'על פני כל העמים תחת כל השמים' שבשניה נאמר כל רק פעם אחת. ועוד משמע ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים פי' אותם ההרים שכל השמים מעליהם, ולהוציא ההרים הגבוהים ביותר שראשם בעננים, וראה להלן על הכתוב עיר ומגדל וראשו בשמים, ועוד משמע אשר תחת כל השמים פי' המצויים בכל מקוםף ולהוציא ההרים הגבוהים מאוד שאינם אלא במקומות אחדים".

ובפירוש דעת סופרים של הרב חיים דב רבינוביץ כתב: "בקוים כלליים וספורים אחדים, מתארת התורה את החורבן הגדול של העולם על ידי המבול.לא נתפרש בשום מקום אם המבול ירד גם במקומות שטרם נתישבו בהם בני אדם או לא, בדרך כלל מספרת התורה רק את הנוגע לאדם ואינה מטפלת בטבע במקום שאינו נוגע במישרין לאדם, לא נוכל לכן לדון ולהחליט מדברי התורה לא הן ולא לאו, לדעת הכל לא ירד המבול באוקיינוס. לא נתפרש כמו כן אם נח הכניס לתיבה את כל מיני הברואים שבכל העולם כולו או רק את אלו שבאזור יישוב בני אדם בדורותיו, לא נתפרשו עוד פרטים שונים מפני שאין, כנראה בידיעתם ערך רוחני ואין בהם להוסיף ליסודות הרוחניים של האדם אף אם יצר הסקרנות שבאדם רוצה לדעתם".[7]

שאלות ותשובות בענין המבול

האפשרות של 'מבול מקומי' פותרת שאלות רבות אך מעוררת שאלות אחרות, נכתוב כאן תשובות לשאלות אלו, בד"כ נביא כאן את דברי רבותינו שכבר התייחסו לשאלות אלו.

חוק כלים שלובים

שאלה: כיצד ייתכן לומר שהמבול אירוע מקומי, שהרי ע"פ חוק כלים שלובים לא ייתכן שיהיו המים במקום אחד גבוהים ובמקום אד נמוכים, וכאן הלא היו המים גבוהים כ"כ עד שכיסו את ההרים, וכיצד ייתכן שלא התפשטו המים לצדדים?

תשובה: שאלה זו ניתן לשאול כבר על דעת ר' יוחנן בגמרא (זבחים קיג) שסובר שלא ירד המבול בא"י[8], וכבר התייחס לשאלה זו הרד"ל (בפירושו לפדר"א) וכן בספר המקנה על קידושין (לבעל ההפלאה), הם כתבו שבאמת היה זה בדרך נס שהמים עמדו ולא נשפכו לצדדים,

ייתכן גם שניתן למצוא הסברים טבעיים שונים המאפשרים שהמים יתגבהו רק באיזור מסויים, (אולי ע"י קריבת גופי חלל שונים לכדור הארץ, או באופן אחר)

ייתכן שניתן להציע אפשרות נוספת, בזמן המבול נעשה כל אותו האיזור נמוך בכמה קילומטרים למטה מפני הים, באופן שגובה ראשי ההרים היה למטה מפני הים[9], ואחר המבול שוב גבהו פני האדמה וחזר המצב לקדמותו (או שבכל התקופה שקודם המבול היה איזור זה נמוך ואחר המבול נתגבה).

למה היה צריך תיבה?

שאלה: אם המבול היה רק באיזור מסויים, מה היה צורך בבנית התיבה, הלא יכלו נח ובעלי החיים לברוח לאיזור שבו לא ירד המבול?

תשובה: גם שאלה זו צריכה להישאל כבר לדעת ר' יוחנן שסובר שהמבול לא היה בא"י, ואכן כבר הקשה זאת המהרש"א במסכת זבחים: "..לר' יוחנן שלא ירד מבול לא"י אמאי הטריח הקב"ה את נח בבנין התיבה להצילו דה"ל להצילו בא"י…ויש לומר דהתם טעמא אחרינא איכא כפירוש רש"י בחומש כדי שיראוהו דור המבול עסוק ק"כ שנה[10] וכו' ע"ש",

ובספר תורת המנחה כתב: "ואם תאמר עדיין, כיון שארץ ישראל לא נשטפה, למה הטריח לצדיק לעשות תיבה ולהכנס בה הוא וכל הבהמה וכל החיה וכל העוף וכל הרמש, ולהצטער בתיבה שנים עשר חדש בלחם צר ומים לחץ, יאמר לו שילך לארץ ישראל הוא ושאר בעלי חיים, ושם יהיה ערי מקלט להם? כבר אמרנו סוד זה הטעם, כי זעם השם היה בכל הארץ, ונח היה צדיק ולא היה אפשר שינצל מן הזעם ומן הפורענות כי אם בתיבה ועל פני המים, והעד הנאמן משה רבינו ע"ה.."

וראיתי שכבר עמד על שאלה זו בזוהר ויקהל (קצו:-קצז.): "פתח רבי שמעון ואמר אל נח בא אתה וכל ביתך אל התבה, האי קרא אוקימנא, אבל תא חזי, וכי לא יכיל קודשא בריך הוא לנטרא ליה לנח באתר חד בעלמא, דיהא מבול בכל עלמא, ולא יהא בההוא אתר, כמה דכתיב בגדעון (שופטים ו א) ויהי חורב אל הגזה לבדה, או לנטרא ליה בארעא דישראל, דכתיב בה (יחזקאל כב כד) לא גשמה ביום זעם, דלא נחתו עלה מי טופנא, אלא כיון דמחבלא נחת לעלמא, מאן דלא סגיר גרמיה, ואשתכח קמיה באתגלייא, אתחייב בנפשיה, דאיהו קטיל גרמיה, מנא לן מלוט, דכתיב (בראשית יט י) המלט על נפשך אל תביט אחריך, מאי טעמא אל תביט אחריך, בגין דמחבלא אזיל בתר כתפוי, ואי אהדר רישיה ואסתכל ביה אנפין באנפין, יכיל לנזקא ליה.."

מדוע היונה לא מצאה מנוח לכף רגלה?

שאלה: אם לא היה המבול בכל הארץ, מדוע מתחילה לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה?

תשובה: גם  על ענין זה השיב בספר תורת המנחה: "ואם תאמר כיון שלא הגיעו המים למקום הזה, למה לא מצאה היונה מנוח לכף רגלהביום הראשון שנשתלחה ושבה אליו, ביום השמיני מצאה זה המקום?… כל זה אינו קשה, כי דבר ידוע הוא כשאדם נכנס בלב ימים ומתרחק מן הישוב, אינו יכול לראות היבשה כלל,ואפי' ראשי ההרים הגבוהים מאד.. וכן היה בפעם הראשונה שנשתלחה היונה עדיין היה שם ריבוי המים והיתה התיבה רחוקה מאד מן היבשה, ופרחה היונה כל היום ועדין לא יכלה להגיע לשם, וביום השמיני חסרו המים הרבה כי המים היו הלוך וחסור, ואז פרחה וראתה המקום והביאה וידע נח כי קלו המים כיון שהגיע היונה למקום ההוא".

האם יש שרידים מן המבול?

שאלה: האם נותרו שרידי בעלי חיים שנכחדו מאסון המבול?

תשובה: יש מפרשים שזיהו ממצאים שונים כשרידים מאסון המבול למשל הדינוזאורים, (עי' במלב"ם ובהמק דבר בראשית ז' כג') אך לדעתנו מלשון הפסוקים מוכרע, שלא נותרו שרידי בעלי חיים,

כך נאמר בתורה (פרק ז' פסוקים כב-כג): "כל אשר נשמת רוח חים באפיו מכל אשר בחרבה מתו: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף מהשמים וימחו מן הארץ ויותר אך נח ואשר אתו בתבה",

מה נוסף בפסוק "וימח את כל היקום" וכו'?

השיב ע"ז הרמב"ן"אחר שאמר ויגוע כל בשר ואמר מכל אשר בחרבה מתו, הוסיף לאמר וימח, שנמחו הגופו ויהיו למים, כענין ומחה אל מי המרים (במדבר ה כג) כי היו המים רותחים כדברי רבותינו.."

וכ"כ הר"ן בפירושו: "…וראשונה אמר שהשחית כל בשר הנמצא בחרבה, ואחר אמר שלא די שהמיתם, אבל שהמחה המבול גופותיהם, כמו שכתוב וימח את כל היקום וגו', וחזר וכפל עוד, וימחו מן הארץ, ונלאו המפרשים לפרש טעמו של כפל זה, ואחשב שירצה הכתוב להודיענו, כי לא נשאר רושם מפגרי המבול כלל... ולפי שדרך המים לקיים גופות המתים זמן מרובה, כמו שנרמז ביבמות וכאשר נראה לעין תמיד אמר כי המבול לא היה זה ענינו.." ע"ש עוד.

ובעל אור החיים כתב: "וימח את כל היקום. פירוש מלבד הגויעה הרמוזה בפסוק שלפני זה גם נמחה כל מה שהיה עומד מהם (סנהדרין קח:) באמצעות רבוי המים חם וקר ונמחה כל הויתן ונעשו כמים והיו כלא היו בעולם.."

כך פירש גם המלבי"ם: "וימח. אחר שמתו כולם כמ"ש ויגוע. נמחו גם גופותיהם שלא ימצא למו שארית על פני האדמה...".[11]

והרד"ק פירש  את הפסוק "וימחו מן הארץ", שגם מבנינים שבנו אנשי דור המבול לא נשאר כל זכר, וז"ל: "..רוצה לומר שנמחו מכל וכל  שלא נשאר להם שום זכר ושום בנין שבנו, שיאמרו אחר המבול זה הבנין בנה פלוני אשר מת במבול, כי הכל נמחה במי המבול.."

מכל הדברים הללו מסתבר, שאין צורך לחפש שרידים של בעלי חיים שמתו במבול, מפני שהם נמחו לגמרי, מה שאולי ניתן לחפש זה את התיבה (שהרי היא לא נמחתה), ואכן כמה חוקרים טוענים שהם מצאו אותה על הרי אררט.

הערות:

[1] אם המבול היה כלל עולמי מתעוררות שאלות שונות:

  • כיצד היה מקום בתיבה לכל החיות שבעולם, וכן לכל המזון הדרוש עבורם במשך שנה שלימה?
  • כיצד הצליחו להגיע לתיבה בע"ח איטיים (כגון חלזונות) המצויים רק באזורים רחוקים מאוד? וכן כיצד יכלו לחזור מהתיבה בחזרה לאותם המקומות? וגם כיצד הם לא מתו משינוי האקלים?
  • כיצד הצליחו להגיע לתיבה בע"ח ממקומות שהים מפריד ביניהם ובין התיבה (כגון מאוסטרליה ומאיי הים)? וכן כיצד יכלו לחזור מהתיבה למקומות אלו?
  • מהפסוקים נראה שגובה המים היה עד חמש עשרה אמה למעלה מהרי אררט (וכמו שפירש רש"י), אך קשה, שהרי יש בעולם הרים רבים הגבוהים בהרבה מהרי אררט (לפי כל הזיהויים האפשרים שלהם)?
  • לכאורה אין בכדוה"א די מים ע"מ לכסות את פני כל כדור הארץ במים בגובה של 8 ק"מ (גובהו של הר האוורסט מתקרב ל-9 ק"מ)?
  • אם המבול הוא כלל עולמי, צריכה להיות הפסקה בהתיישבות האנושית מתקופת המבול ועד לתקופת דור הפלגה, אך ע"פ הממצאים הארכיאולוגיים ניתן לזהות רצף של התיישבות אנושית במקומות שונים בעולם בתקופה שלפני המבול ושלאחריה?

ניתן להעלות תשובות שונות לשאלות הללו, אך פשוט יותר לומר שהמבול היה אירוע מקומי, רק בחבל ארץ מסויים, וגם לא נכחדו בו כל בני האדם ובעלי החיים שבעולם, אם זה נכון, הכל נעשה פשוט יותר.

לא היו צריכים להגיע בע"ח ממקומות מרוחקים, ובודאי לא מיבשות אחרות,

המים היו חמש  עשרה אמה למעלה מהרי אררט ולא למעלה מהר האוורסט,

יש בהחלט מספיק מים בכדוה"א בשביל להציף חבל ארץ מסויים,

אם נמצא מקומות שיש בהם עדויות על התיישבות בזמן המבול או סמוך לו- אין בזה אלא הוכחה שזהו אחד מהמקומות שלא נפגעו במבול,

[2] יש לציין שאומנם מדברי הגמרא משמע שחוץ מא"י שאר הארצות כן נשטפו במבול, אך אפשר לומר שחז"ל לא דברו בזה ע"פ מסורת, אלא ע"פ המשמעות הפשוטה של הפסוקים, וראה להלן דברי הרד"צ הופמן, ולפ"ז יש לומר, שהכתוב הוצרך לציין שבא"י לא היה המבול, מפני שכנראה היא היתה סמוכה למקום המבול וכמעט שהוא נכנס בה, וקמ"ל קרא שהמבול לא נכנס בה, אך אה"נ, יש לומר שהיו גם אזורים אחרים שאליהם המבול כלל לא הגיע.

[3] כן כתב בפירוש נחלת יעקב על רש"י (בראשית יד, יג), על דברי רש"י ש"הפליט" הוא עוג שנפלט מן המבול, וז"ל: "כתב הרא"ם לא שפלט מדור המבול דמ'וישאר אך נח' משמע- לא זולתם, ע"כ, כבר כתבתי סוף בראשית והנני יוסיף ידי שנית, דאין למדים מן הכללות אפילו במקום שאמרו חוץ, וכן בכאן, אעפ"י שהכתוב  אומר 'כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים (דברים ג, יא) אפי' הכי צריך לומר דגם שאר רפאים נשארו, הן במבול הן במלחמת אמרפל, וכ"ש שלא מתו כולם בימי אנוש…".

 

[4] בלקח טוב ובתוס' השלם ביארו, שכוונת הפסוק לומר שבאו בריאים ולא חולים, הרמב"ן (ו, יב) פירש שבמקום שכתוב רק "כל בשר" הכוונה לאדם, ואלו מכל החי מכל בשר או מכל הבשר אשר בו רוח חיים" הכוונה גם לבעלי החיים.

[5] ושם כתב: "אשר תרמש האדמה, היל"ל אשר ירמוש על האדמה, ונתחלפה המליצה כמו ישרצו המים שרץ נפש חיה, כי באמת השרץ הוא השורץ ולא המים, וכן כאלה נבלת עלה (ישעיה א' ל') והעלה הוא הנובל, וכן למטה (י"ט) נפצה כל הארץ"

[6] מאת הרב אברהם חיים ויטירבי, נתחבר בשנת ה'תנה', מופיע כחלק מהספר "טעם זקנים".

[7] ושם בפסוק יט כתב: "ההרים הגבוהים. הכוונה היא, כפי הנראה, להרים הגבוהים שבאזור ישוב בני האדם של הדור ההוא, התורה מספרת רק מה שקרה באזור המיושב, מאחר שהמבול בא רק בגלל האדם. יש לשער שהיצורים החיים לא נשארו שלוים בזמן מבוכת הטבע הגדולה, יתכן שרבים מהם, בעיקר מהירי רגלים, נסו בהלה למרחקים ואם המבול לא היה בכל חלקי העולם נצלו מהחרבן או אבדו במקומות המרוחקים בתנאי האקלים שלא התאימו להם.."

ולהלן בפסוק כג כתב: "מן הארץ. מכאן לכאורה שהמבול היה בכל העולם, אף כי גם כאן ניתן להתפרש מהארץ שהיה בה מושב בני אדם, שהרי באוקינוס לדברי הכל לא היה המבול"

 

[8] ואכן דעת הרמב"ן (עפ"י דברי הפדר"א) דגם למ"ד שלא ירד המבול בא"י מ"מ הוא מודה שהמים נתפשטו לא"י שהרי אין גדר סביב א"י לעכב את המים, אך בגמ' בזבחים לא משמע הכי, וכבר העירו על דברי הרמב"ן הללו, שהם לא כהסוגיא בזבחים.

[9] עפ"ז גם יש לפרש את לשון הכתוב: "ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים", שהרי הרקיע הוא המבדיל בין מים למים, וא"כ ההרים שנמצאים מתחת לגובה פני הים הרי הם מתחת כל השמים, וזו כוונת הפסוק הנ"ל, ועי' לעיל שזה דומה למה שכתב בפירוש חיבה יתירה. 

[10] אלו דברי רש"י (ו, טו): "עשה לך תבה. הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוה אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו מה זאת לך והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו".

[11] אלא שאח"כ הוא מפרש שמה שכתוב "וימחו מן הארץ" ר"ל שהיו הרבה עצמות קשות שלא נמחו, והם נבלעו בעמקי תהום, ואלו הם העצמות שמגלים החופרים באדמה, אך אינו מוכרח.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

2 מחשבות על “המבול – על פי התורה והמדע”

  1. בנוגע מבול לא בארץ ישראל, תודה למקורות ולתשובות לשאלות שמתעוררות וכו..אבל בנוגע להישרדות בעלי חיים ובני אדם נראה לעניות דעתי שאם פילפול כזה אפשר להגיע לכל פשט שרוצים

  2. ממש ממש לא.
    אין כאן שום פלפול, זוהי פשוט הקשבה עקבית ללשונות הכתובים, בפרשיית הבריאה ואחר כך כאן.
    הודגש בהתחלה שזהו מאמר המשך המסתמך על שיטה שלימה בניתוח פרשיית הבריאה.
    איני מבין כיצד על ידי פלפול כזה אפשר להגיע לכל פשט שרוצים.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *