נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

המלחמה האמיתית על המדע

אדוארד דוגרטי, פרופ' להנדסת מחשבים וביואינפורמטיקה, עומד על השאלה מה היא "המלחמה על המדע" הכה מדוברת בזמן האחרון. מאמרו פורסם ב'השיח הציבורי'.

ההתבוננות באפיסטמולוגיה שלה מהווה את המלחמה האמיתית על המדע. להלן חלק מתוכן דבריו:

בחיפוש גוגל אנו מוצאים כ350,000 תוצאות ל"מלחמה על המדע", בדיקת מאה התוצאות הראשונות מגלה כי ה'מלחמה' הזו מורכבת בעיקר מעמדות פוליטיות מתנגשות. רק מעט מזה קשור באמת למדע. עם זאת, רטוריקה של 'הגנה על הבית' יכולה ליצור אוירה קונפורמיסטית באקדמיות, ולגרום למדענים לדבוק בקוים המקובלים כדי למנוע 'סיוע לאוייב', מה שיפגע בקריירה שלהם.

אכן המדע נמצא במצור, אבל לא מצד מערכות פוליטיות, אלא מצד עמדות של המדענים עצמם.

מהי אמת מדעית?

המדע המודרני התפתח במאה השבע-עשרה לפי שני רעיונות בסיסיים: ניסויים מתוכננים (פרנסיס בייקון), והיצוג המתמטי של היחסים בין תופעות (גלילאו).  האפיסטמולוגיה הניסויית-מתמטית הבסיסית הזאת התפתחה, עד שבמחצית הראשונה של המאה העשרים היא קיבלה צורה קפדנית של תיאוריה מתמטית המהווה ידע מדעי. ידע הנשען על התאמה תפעולית פורמלית בין התיאוריה לבין מדידות אמפיריות כמותיות, ועל תחזיות של מדידות עתידיות המבוססות על התיאוריה. תוקף התיאוריה המדעית נקבע על סמך ההתאמה בין התחזיות והתצפיות. עיבוד הפרטים והנתונים דורש מומחיות, יצירת פרוטוקולים, הבנת מודלים מתמטיים, וידע בניתוח סטטיסטי.

המדע הוא לא רציונליזם ולא אמפיריזם. המדע דורש ניסוח של מודלים מתמטיים, שאפשרי יהיה לבחון את יחסיהם מול תצפיות עתידיות. חיזוי הוא תוצר של התבונה, אבל המסקנה מבוססת על הממצא האמפירי. הנס רייכנבך מסכם את הגישה: "ההתבוננות מודיעה לנו על העבר ועל ההווה, וממנה אנו גוזרים סיבה למה שנראה בעתיד".

הדרישה לחיזוי מעמיסה על המדען נטל, הוא צריך לנסח את הרעיון שלו באופן מתמטי, ולקשר את הדברים במדויק למדידות אמפיריות. כמובן, יהיה זה הרבה יותר קל להציג תיאוריות רציונליות כדי להסביר את הטבע, ללא אימות אמפירי או ביצוע ניסויים,או ללא מסגרת תיאורטית קפדנית. התיאוריות יכולות לכלול מתמטיקה מעמיקה, וניתן להציג את הנתונים בטכנולוגיות מדהימות ומעובדות על ידי אלגוריתמים ממוחשבים.

הידע המדעי מותנה בשני היבטים בעייתיים בסיסיים: אינטר-סובייקטיביות, ואי-ודאות. המתמטיקה, הפרוטוקולים הניסיוניים והקריטריונים לאימות מובנים באופן אוניברסלי. אבל בחירת הקריטריונים לאימות היא סובייקטיבית. ולכן בכל תיאוריה מדעית יש רובד סובייקטיבית.  בנוסף, מאחר שמערכות מורכבות רבות מעוצבות על ידי תהליכים אקראיים, ונהלי המדידה מפגינים אקראיות, אי-הוודאות טבועה בתיאוריות מדעיות.

בשל חוסר הוודאות, ההתאמה בין תחזיות ותצפיות כרוכה בניתוח סטטיסטי, ומידת הקבלה של תיאוריה מדעית חייבת להיות מכומתת. מאחר שדיוק סטטיסטי נחוץ, בדיקות סטטיסטיות ואומדנים שאינם כוללים תיאוריה מתמטית המתארת ​​את הדיוק שלהם הם חסרי תועלת. למרבה הצער, השימוש בשיטות סטטיסטיות למראה, אך חסר כל בסיס תיאורטי רלוונטי לבעיה הנדונה - נמצא בכל מקום.

מכיוון שהמודל מאומת על ידי בחינת תחזיות, גם כאשר הוא מתקבל, תיאוריה מדעית נותרת מותנית, ועומדת בפני דחייה הנובעת מתצפיות חדשות. במדע, המופע של אנומליות אינו אנומליה.

כיצד להעריך תיאוריה מדעית

ברוח שאלותיו של דיויד יום על ההבנה האנושית, יש לשאול בנוגע לכל מחקר מדעי, ארבע שאלות:

  1. האם הוא מכיל מודל מתמטי המבטא את התיאוריה?
  2. אם ישנו מודל, האם הוא מכיל יחסים מדויקים בין מונחים בתיאוריה לבין מדידות של אירועים פיזיים מקבילים?
  3. האם הוא מכיל נתונים ניסיוניים מאמתים - כלומר, סדרה של תחזיות כמותיות עתידיות הנגזרות מתיאוריה ומדידות מקבילות?
  4. האם הוא מכיל ניתוח סטטיסטי התומך בקבלת התיאוריה, כלומר, תומך בהתאמה של התחזיות עם המדידות הפיזיות - כולל התיאוריה המתמטית המצדיקה את יישום השיטות הסטטיסטיות?

אם התשובה אפילו לאחת מהשאלות האלו היא שלילית, לא מדובר במדע, זה עשוי להיות שלב בדרך לתיאוריה מספקת או להמשגה ראשונית שמציעה ניסויים נוספים. אך לא מעבר.

אשליית הביג דאטא

היום רבים רואים את המדע כאמפירציזם, מה שמתגלם בשאיפה ובהערצה ל'ביג דאטא'. מונח זה מתייחסת לצבירי נתונים מסיביים שנאספו לעתים קרובות ללא מטרה מוגדרת. ההנחה היא שעם כח מיחשוב מספיק, ניתן להוציא כל מה שצריך מתוך הביג דאטא. ויש טוענים אף שאין עוד צורך בתיאוריות, שכן מתוך הביג דאטא ניתן לדלות את המציאות עצמה ע"י אלגוריתמים של כריית נתונים.

האמת היא שנתונים רבים יותר אינם בהכרח טובים יותר, כל עוד המידע לגבי ניסוח המודל הינו זניח ובסיסי בלבד, ריבוי הנתונים ייצור 'רעש' יותר גדול בנתונים, יטשטש את יכולת הניתוח והמידע השימושי בנתונים הישנים והבדוקים, יביא נזק מבלי להוסיף תועלת.

מה המשותף לתורת המיתרים ולמאמיני תכנון תבוני?

לאור הביקורת על האמפיריציזם, הבה ונשקול את גישת הרציונליזם. ויליאם דמבסקי (William Dembski),  תומך בולט בתכנון תבוני (ID), מכיר בכך שהסבר רציונלי אינו מדע, הוא אינו מכיל מודל מתמטי, ואינו צופה תאימות בין התיאוריה לבין תחזיות עתידיות.

עם זאת, העובדה שתעודת הזהות של התיאוריה אינה 'מדע', אינה אומרת שהיא נמצאת מחוץ לתחום הדיון המנומק. כבר קאנט הכיר בטיעון כזה שגם אם אינו 'מדע' הוא "הדעה הרציונלית ביותר עבורינו".

הרעיון של תכנון תבוני הוא כמובן מטאפיזי ולא מדעי, מה שלא ניתן לומר על הפיזיקה. ואף על פי כן, הפיסיקאי חתן פרס נובל, ברטון ריכטר כותב: "במילים פשוטות, רוב מה שנתפס כיום כתיאוריות המתקדמות ביותר, הינו יותר ספקולציות תיאולוגיות, פיתוח מודלים ללא תוצאות ניתנות לבדיקה". לגבי תורת המיתרים כותב לי סמולין בספרו 'צרות עם הפיזיקה', כי היא "נכשלה בהצבת תחזיות שבאמצעותן ניתן לבדקה, ועל תומכיה להודות כי הם מחפשים לשנות את הכללים".

בעיקרו של דבר, יש להיזהר מתאוריות מדעיות גדולות. עבור אריסטו, לא היה תיחום בין פיזיקה ומטפיזיקה. זה השתנה עם המדע המודרני. בעוד שהמטאפיזיקה מסבירה את התמונה הגדולה, המדע מוגבל למודלים מתמטיים ולרעיון של אמת המושתתת על יכולת הניבוי של המודלים האלה. זה הוא התיחום, לא ביקורת שלילית על המטאפיסיקה או המדע.

שינוי כללי המדע

הרציונליזם והאמפיריזם מכוונים לשנות את הכללים כדי לחזור לתפיסה מדעית פרימיטיבית יותר, תקופה שבה מתרככות דרישות הידע על ידי היחלשות הקשר בין תיאוריה והתבוננות.

בספרות המדעית של ימינו, ישנה הרבה פעמים התעלמות מן הוויכוח שנמשך מאות שנים בין בייקון, גלילאו, יום, קאנט, מיל, איינשטיין, בוהר ואחרים.הספרות ה"מדעית" הופכת לגיבוב של שיטות, חישובים והסברים שלא יעלו על הדעת. הנתונים הפסיכואנליטיים של הפסבדו-סטטיסטיקאים הוכתרו בקול רם כ"מדע" באותם חלקים באקדמיה, בתעשייה ובממשלה, שבה האמפיריציזם הרדיקאלי שולט על הבסיס, והחשיבה האנושית ננטשה לטובת איסוף מאסיבי של נתונים לא-סדירים וחישובים מאסיביים אפופי מסתורין.

ההתבוננות באפיסטמולוגיה של החשיבה מהווה את המלחמה האמיתית על המדע.

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *