נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

הסברת דיני משפחה לאור הרפואה

 

ד"ר יעקב סמיטליין, שהיה רופא מפורסם בארה"ב, לפני כחמשים שנה, כתב מאמר בשם "היגיינה מינית מבחינה מדעית", בו הוא מתאר את ההתאמה בין הנסיון הרפואי בן זמננו לבין דיני התורה (חלק מהדברים מיושנים, ומן הסתם צריכים בדיקה נוספת, אבל הם מעניינים לקריאה ומעוררים מחשבה):

פתח דבר

המדע הרפואי של ימינו רואה את תפקידו לא רק בריפוי מחלות, שכבר קיימות, אלא בפרופילקטיקה, דהיינו פיתוח אמצעים שימנעו מלכתחילה, את התהוותה של המחלה. במסגרת חובתו של הרופא לשמור על בריאותם של מטופליו, עליו להורות להם את הדרך לבריאות סקסואלית ולאושר מיני, ולהזהיר אותם ממה שיובילם לצרות ולחולי.

מהשיטות החדישות בפסיכואנליזה ובפסיכולוגיה עולה, שהיצר המיני תופס מקום חשוב מאוד בחיי האדם והוא משפיע, אם במישרין אם בעקיפין, על בריאותו. כיוון שכך, חשוב להבהיר את העניינים הנוגעים ליצר המין ללא בושה, שכן בורות בנוגע לגורם המיני בחיי הנישואין מביאה לבעיות רבות בחיי המשפחה.

גב עם הדור הצעיר חשוב לדבר ברצינות ובגילוי־לב, ולא ברמזים,

על בעיות מיניות, במיוחד בימים אלה של ירידה מוסרית בקרב בני הנוער משפטים מעורפלים, הנאמרים מתיך תקווה שהשומע יקרא את מחשבות הדובר, מעוררים סקרנות בלתי־רצויה, ועיוורון לגבי בעיה זו עלול להוביל אף לפריצות.

הדרמטיקון־הנובליסט האנגלי הידוע, הנר׳ פילדינג, Henry !Fields (חי במחצית הראשונה של המאה ה־8ו) כתב על כך: עם השתנות הזמנים, קל יותר לדבר על העניין כעת מאשר לפני 100 שנים״.

לפנים לא היה מקובל שאשה תרבה דעת, ונושא המין בכלל זה, למרות שהיה מדובר בדברים ידועים ובתופעות, אשר השפיעו השפעה רבה על חייה. דעה קדומה ובלתי הגיונית זו האריכה אמנם להתקיים בחברה, אולם ההתקדמות בכל תחומי הידע האנושי הביאה לכך, שהיום כל אשה צעירה שואפת להתפתחות עצמית ולגילוי עצמי, ודרגת מימושן של השאיפות הללו תלויה בכמות ידיעותיה את עצמה. בהכרת עצמנו טמון המפתח למידת הבנתנו את עצמנו. אם הכרה זו היא יסודית, מקיפה ועמוקה, הרי היא פותחת לפנינו את הדרך להתחדשות וליצירה. לכן הגבר צריך לדעת את עצמו, ודעת האשה את עצמה תצייד אותה בנשק מגן, שיסייע לה להנצל מנסינות ומכשולים, ויעזור לה שלא לאבד את שיווי משקלה בדרכי החיים.

הכרה מעמיקה של נושא־החיים — התהוותו, פעולותיו, תפקידיו, כוחותיו — הכרה זו בכוחה לשנות מן הקצה אל הקצה את התנהגותו של הצעיר ואת התנהגותה של הצעירה, ולחולל מהפכה בחייה הפנימיים. לעומת זאת, קלות ראש לגבי פריה ורביה, בזבוז לריק של כוחות נעורים בהתבגרותם המינית של צעירים, הימנעות מהתעברות, ובכלל — התייחסות לעניינים כגון אלו מתוך קלות־ראש וכאילו מדובר בדבר שיש להתבייש בו — השקפה זאת אינה אלא מזיקה לבעליו.

חיי אנוש תקינים, ובכללם החיים הסקסואליים, מבוססים על רגשיות ועל יצרים טבעיים. מכאן ברור, שסטייה לקצוות — סגפנות מזה והוללות מזה — עלולה לגרום לתעייה בלתי־רצויה. לכן עלינו למצוא או ליצור אווירה של חיי מין בריאים.

המשיכה המינית היא מן היצרים החזקים ביותר בכל יצור חי. בה מצוי היסוד הגשמי של האמוציה היפה שבאהבה, ובה, בעיקר, נעוצים רגשי הכבוד והאהדה, זהות השאיפות, אחידות הטעם, המביאיוו בהדרגה לאהבה אמיתית המאחדת את שני הפרטים לאחדות אמיתית — והיו לבשר אחד. היצר המיני הוא מן המניעים החזקים למלחמת הקיום: הוא מן הגורמים, המושכים ומאחדים שני יצורים אנושיים להקים דור חדש כדמותם; הוא מן המעוררים לשאיפות וליצירות באמנות, בשירה ובמוסיקה. זהו היצר היוצר, המתגבר והולך בכל יצור חי. בלעדיו לא יהיו חיים עוד.

אם לכוחו של יצר זה תפקיד כה מכריע בחיינו, האם אין עלינו להכירו, לדעת משהו עליו? אין אפוא לחשוש מעיון ומדיון בשאלה הסקסואלית, כי אושרנו תלוי, במידה רבה, בהבנתנו את דרכי היצר המיני ובהסקת מסקנות — הלכה למעשה — מעיון זה.

מכיוון שיסודות רבים של החיים, ובעיקר הבריאות והאושר, מושרשים בתופעה הסקסואלית, ידיעת הבעיה — הכרח היא.

כ ל נערה צריכה לדעת את המבנה הפנימי של גופה, את האנטומיה שלה; היא צריכה להכיר היטב את השינויים המתגלים בה בכל תקופה, ואת השפעתם על חייה הפנימיים־הנפשיים, ובהגיעה לשיא פריחתה— ההריון — תבשיל הווייתה באופן השלם והעשיר ביותר . אין יסוד לחששה של האשה היהודייה הנאורה ללמוד משהו על מקוה, ועל טהרת המשפחה בכלל, שמא משום כך תיפגם המודרניות שלה. אל לה להתבייש לדעת כל מה שנוגע לאותו חלק בחיים שהצניעות יפה לו. כי המדובר כאן הוא על יסוד הקדושה, על הבסיס של חיי המשפחה בישראל.

נפלאים חוקי ה׳ שבתורה הקדושה, והמדע מאשר, כביכול, כי חוקים אלו מרוממים את חי׳ האדם אל־על ומטהרים את היצרים הגשמיים השוכנים מתחת סף תודעתו. בורא העולם ציווה עלינו, לבל יהיו חיי השיתוף של איש ואשה חיי הפקר, כחיות השדה, אלא יעטו מעטה של טהרה. גם תאוות־בשרים מוארת אצלנו בזוהר נשמתי ממעיינות התורה הקדושה.

האדם נברא בצלם, ובכל אדם צריכה עובדה זו להשתקף. דיני טהרת המשפחה אינם דברים שבנוהג, שבאופנה, שחל עליהם מושג של שינוי; אלו הם חוקים אלוקיים שניתנו מן השמים, אין לשנותם ואין להחליפם.

מדע הרפואה מעיד גם הוא, כ׳ הפוגע בחוקי טהרת המשפחה נענש בחולאים רעים, והאשה, עלולה לחלות בסרטן־הרחם, במיוחד.

הרואה נכחו מודה, כי חוקי התורה נצחיים הם, נראים לנו תמיד כחדשים, ומגינים על שומריהם מפני כל צרה וצוקה.

האשה השומרת על חוקי ה׳ בנוגע למקוה, היא היא האשה המודרנית, המשתמשת באמצעי הזהירות הבטוחים ביותר.

היא — האשה הכשרה, המקפידה על טהרת המשפחה תוכל להתווכח עם אחיותיה התועות, ״החופשיות״, בהיותה במלוא הכרת צדקה. כ׳ היא סוגה בשושני צניעות .ומידות. דרך חלבה הטהור מחדירה היא בילדיה את רוח ישראל סבא. הם יגדלו ויתחנכו על ברכי התורה, ויראו כל עמי הארץ כ׳ שם ה׳ נקרא עליהם.

האם דיני סהרת המשפחה תובעים הקרבה רבה? — לאו. אדרבא, פרישת הבעל מאשתו בימים מסוימים שלפני טבילתה חלוקתם של ימי פריחתה של האשה לתקופת טהרה ולתקופת אי־טהרה; האיסור של קירבה בזמן מסוים — כל אלו מאהיבים אה האשה על בעלה, מרגילים את שניהם לשליטה עצמית ומגבשים את חיי המשפחה — מבחינת אידיאלים, אושר ותועלת ־לשיתוף מוצלח. הנני משוכנע, כי יסודם של הבריאות והאושר נעוץ, בעיקר במערכה המינית. מכאן נובעת המסקנה, כי השימוש הנכון ביסוד המיני שבאדם איננו בגדר זכות, אלא הוא חובה. להלן נפרט ונסביר את פרטי הדברים מבחינה מדעית.

  • מחזור הווסת

מחזור הווסת החודשי הוא החשוב מבין הפעולות הפיסיולוגיות של אברי המין של האשה.

האשה הצעירה, המתחנכת בבית שבו נשמרים תורה ומצוות, מודרכת לפני נישואיה בדיני טהרת המשפחה, על כל פרטיהם. בדרך כלל נעשה הדבר על ידי אמה, או על ידי מישהו אחר מבני המשפחה.

שאלות בלתי נמנעות מצד האשה הצעירה המודרנית הן:

מדוע אני מוחזקת כבלתי טהורה בשעת הווסת? האם אני חולה באותה שעה? ולשם מה עלי לספור ז' (שבעה) ימים נקיים, לאחר הפסק זיבת הדם, לפני היתר קרבה לבעלי?

להלן אנסה להשיב לשאלות אלו:

גם המדע הוכיח, כ׳ בשעת הווסת האשה חולה ובלתי טהורה.

משעת התבגרותה המינית של האשה חוזר אצלה בכל חודש גירוי, מתיחות, המתפשט בכל גופה. בסמוך לגירוי זה מתחילה זיבת דם מאברי המין — היא הווסת — והאשה היא נידה.

 

דם הנידה בא מקרומו הרירי של הרחם mucosa of the) wormb) המכסהו מבפנים. בשעת זיבת הדם תופח הקרום ומתמלא בדם. נימי הדם (capillaries) התפוחים וצינורות הדם (blood (vessels התפוחים מתפקעים, והדם זורם החוצה. בזמן הווסת מתהווים שינויים בקרום הרירי, ואלה נמשכים 14־12 יום: שני ימי התפיחה, חמישה ימי זיבת הדם, ושבעה ימי התחדשותו של הקרום וריפויו. הרחם נח אפוא כשבועיים בכל חודש.

  • סימני נידה

האשה, לפני שזורם ממנה דם הנידה, מרגישה בגופה סימני אזהרה.

השלב הראשון של הווסת נמשך יומיים. מצבה הכללי של האשה מתרופף, והיא חשה מתיחות במתנ״ם; רגש של לחץ בלתי קבוע בחלק התחתון של אגן הירכיים, ביחוד בסמוך לרחם ולשחלות; הרגשת חום וקור מתחלפות, המתלוות, לעתים, לעליית חום הגוף באמת; לפעמים קיימות הפרעות בהפרשת צואה ושתן ובפעולות כלי־העיכול (canal gastrointestinal); סימן מובהק אחר הוא מתיחות מערכת העצבים, נטייה לדיכדוך ולאהבה בלתי מוגדרת; לעתים נדירות מגיעה המתיחות לכפייה (Epilepsy) ולפרפורים (convulsions); מתיחות העצבים באה ליד׳ ביטוי לפני הווסת בצורת כאב ראש, שעמום, דכאון; לפעמים נראים שינויים במראה הפנים: כתמים שחורים סביב העיניים, סומק בפנים; הרגשה של אי־מנוחה, אובדן תיאבון, לחץ בבטן, דפיקות לב מוגברות, סחרחורת וחולשה; גון הקול ומראה העיניים עלולים להשתנות וכיו״ב.

השלב השני של הווסת מתחיל בזיבה, המורכבת מדם, ריר ושיירי הקרום הרירי המתפורר של הרחם. הזיבה נמשכת כחמישה ימים; שבעת הימים הבאים אחריהם הם ד הנקיים על פ׳ דיני ישראל.

 

  • ז' נקיים

בשלב השלישי של הווסת מופיעה ״הפרשת זיבה לבנה״, הנמשכת שבעה ימים. במשך ימי□ אלה נבנה מחדש הקרום הרירי של הרחם, והוא עומד בעינו עד הווסת הבאה.

קשר מיני בשבעה הנקיים יגרום להפרעת התהליך הטבעי של ריפוי הרחם, ברחם עשויה להתפתח דלקת וזיבת הדם עלולה להתחדש. גירוי זה של הרחם עשוי להיות יסוד, לדעת בני־סמכא רבים, להתהוות סרטן הרחם

דיני טהרת המשפחה, לפי ההלכה, מונעים את יחסי המין בימי נידתה של האשה, היינו: מיום שתרגיש את זיבת הדם מגופה עד שתטבול לאחר ז׳ נקיים, ואין הדברים סותרים את מה שהוזכר לעיל בעניין זה מבחינה מדעית־רפואית־פיסיולוגית של זמננו. במשך כל הימים האלה אסורים האיש והאשה בנישוק, בחיבוק ובקרבה כל שהיא ביניהם, אפילו בנגיעה ובמסירת דבר מיד ליד, והם ישנים במיטות נפרדות, כ׳ כל אלה מגרים את התאווה ועלולים להביא ליד׳ יחסי מין. פרישה זו, המחנכת לריסון יצר המין, מחזקת את האהבה בין בני הזוג, מגדילה את הנאמנות ביניהם ומקטינה עד למאוד את האפשרות של בגידה.

בפרשת מצורע אמרה התורה על הזבה (ולהלכה — נידה כזבה): ״ואשה כ׳ ׳זוב זוב דמה — כל ימי זוב טומאתה — טמאה היא״ (ויקרא ט״ו, כ״ה); ״ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר״ (שם, כ״ח). (פסוקים נוספים נאמרו בתורה בעניין נידה וטהרתה, ולא כאן המקום להביאם בשלמותם).

לפי הדין צריכה האשה להמתין לפחות חמישה ימים מתחילת וסתה בטרם תתחיל לספור את ז׳ הנקיים, אפילו אם הדם זב שעה קלה בלבד. בתום חמשת הימים סופרת האשה ז׳ נקיים (אם נפסק זוב הדם; ואם לא נפסק — ממתינה בספירת הז׳ נקיים עד שיפסק זובה. כאן המקום להעיר, כי אין בכוונת קונטרס זה להרצות את כל פרטי דיני נידה, בדיקות, מקוואות וכר). מכאן שיחסי המין אסורים שנים־עשר יום לפחות. אם בימי ז׳ נקיים ׳זוב דם מאברי המין של האשה, עם תום הזיבה תספור ד נקיים מחדש. הטבילה במקוה תיעשה בלילה אור ליום השמיני, לאחר ד נקיים. באותו זמן תגיע התחדשותו של הקרום הרירי שברחם לקיצה.

עובדות מאוששות על־ידי המדע הרפואי מוכיחות, ללא צל של ספק, את התאמת מסקנות הרפואה לדיני הסהרה.

פרופ׳ דוד י. מאכט (David J. Macht) מאוניברסיטת מנס הופקינס (Johns Hopkins University) בבלטימור, כותב במאמרו ״מחקר פרמקולוג׳ של רעל הווסת״ A parmacological Study of) Menstrual Toxin) בכתב עת לפרמקולוגיה ולריפוי נ0יוני: Jourmal) ,1924 of Pharmacological and Experimental Therapeutics (413466 .Vol. 22, pp ״אמונה רווחת בין העמים מכל הגזעים, בימי קדם, בימי הביניים ובימינו, כי האשה בימי וסתה בלתי נקייה היא, מזהמת ומטמאה.

״לפי אמונת ההמון, מטמאה אשה נידה ברעל את האנשים ואת החפצים שבהם היא נוגעת. מקובל, שאשה בשעת וסתה בנגעה בפרחים גורמת לקמילתם; בקחתה בידה פרי — ירקב; עיסה שנילושה בידיה — לא תתפח.

״בתי חרושת ידועים, כגון בתי חרושת לתמרוקים, נועלים את דלתם בפני נשים בשעת נידתן.

״כמובן, דעות אלו נחשבות כאמונות תפלות אצל המשכילים; לדעת אלו — בדותות הן שבדו מוחות חשוכים. ברם עובדה היא, כ׳ אמונות אלו יסודם במציאות. עניין רעל הנידה מצו׳ בכל הספרות הקלסית של הזמן העתיק, ימי הביניים, ועקבותיו התגנבו גם לתוך הספרות המודרנית של ימינו. התנ״ן מדבר על כך דברים ברורים. שקספיר, רמיג (Remig) ואחרים מזכירים, כי האשה בשעת נידתה — השפעתה רעה על כל סביבתה.

ותיתי לו לפרופ׳ ב. שיק (B. Schick) מגרמניה״ שעורר מחדש את ההתעניינות בדבר. בשנת 1920 הדפיס מאמר קצר בשם ׳רעל הוסת׳ (Das Menstruationsgift).

התעניינותו של איש־מדע זה התעוררה במקרה במעבדתו. וכך הוא מתאר את המקרה:

פעם שלחה לו חולה אסירת תודה צרור ורדים אדומים. הפרופסור ביקש את עוזרתו במעבדה להכניס את הפרחים לתוך אגרטל, והנה הפתעה בלתי נעימה: זמן קצר לאחר מכן נמצא שהפרחים קמלו. הוא שאל לסיבת הדבר ועוזרתו — אשה צעירה — השיבה לו, כי הדבר אינו תמוה בעיניה, כי בשעת וסתה נובלים הפרחים שבהם היא נוגעת. פרופ׳ שיק התעניין בדבר ועשה שורה של ניסויים עם אשה זו ועם נשים אחרות. הוא נוכח לדעת, כי יש רעל — סוכסין — בהפרשה של אשה נידה, והפרשה זו גורמת לקמילת הפרחים. וראיה לכך: פרחים לא קמלו כשאותה אשה נגעה בשעת נידתה בפרחים באמצעותן של כסיות מחוטאות (סטריליות).״

מחקרים וניסויים מדויקים שנעשו ביד׳ פרופ׳ מאכט באוניברסיטת ג׳ונס הופקינס הוכיחו בהחלט, כ׳ רעל הווסת, שנקרא ע״׳ פרופ׳ מאכט בשם מנוטוכסין (menotoxin), נמצא בדם, בעיקר בנסיוב (serum) ־הדם ובכדוריות האדומות.

פרופ׳ מאכט המשיך במחקרו ומצא, כ׳ הפרשת בלוטות הזיעה (sweat glands) חלב האשה ושאר הפרשותיה מכילות בשעת נידתה חומר רעיל, המאופיין בסגולות פרמקולוגיות־כימיות, המיוחדות לו בלבד.

הווסת אינה תופעה לוקלית. תופעה זו קשורה באברים רחוקים,

כגון: בלוטות ההפרשה הפנימית (glands of internal secretion), הלב, צינורות הדם וכלי־העיכול (הקיבה והמע״ם). משום כך יש להימנע בשעת הווסת מהתאמצות גופנית ורוחנית, כדי לשמור על שיווי משקלו של האורגניזם. הימנעות ממאמץ חשובה ביחוד לגבי נשים שחסינותן ירודה, כי בפרק זמן זה נחלשים כוהות השרירים.

בספרות הרפואית נקבע, כי כל סטיה מן ההגבלות בפעולות האמורות לעיל עלולה להביא לידי ״זיבה לבנה״ מצואר הרחם (cervical discharge) במקרה של מחלה, על הרופא המטפל באשה להתחקות אחר שורשיה של המחלה, ועל פי רוב יוכל הרופא לייחס אותה לזמן הווסת.

הפרשת הנרתיק לפי הרכבה הכימי היא, כידוע, חומצית, ותפקידה להגן מפני דלקות באברי המין הפנימיים, בחיטויה אותם ובהשמידה חיידקים נושא׳ דלקות.

בזמן הווסת הופכת הפרשת הנרתיק לבסיסית, כ׳ הדם — תכונה בסיסית לו; ובהשפעת דם הווסת, נעשית הפרשת הנרתיק גם היא בסיסית. בשעת חולשתה של האשה, בנידתה, עשויים החיידקים השונים (inixed germs) של הנרתיק להגיע עד צוואר הרחם, ולגרום לדלקת; דלקת זו מביאה ליד׳ הפרשה מוגברת, המגרה את רקמות אברי המין ועלולה לגרום לסרטן בצוואר הרחם או בנרתיק.

כאן יסוד נוסף להימנעות מיחסי מין בתקופת הנידה, היינו: 14־12 יום, עד שתחזור האשה לאיתנה. יתרה מכך, התחלפות תכונתה של הפרשת הנרתיק — מחומצית לבסיסית — עלולה לגרום לדלקת בצינור השתן (urethral canal) של הגבר, הבא ביחסי מין עם האשה הנידה.

אשה בנידתה — דווה היא. דכאונה הרוחני, (depression) הנגרם לה בעטיה של טומאת זיבת הדם, מקטין את השתוקקותה ליחסי מין.

אני מסכים לדבריו של ד״ר רוברט בל ז״ל (Robert Bell) מלונדון, האומר בספרו (The Cause and Treatment of Cancer) ״סיבותיה של מחלה הסרטן והטיפול בה״, שמחלת סרטן כזאת פוגעת בנשים, שאינן נשמעות לחוקי ההיגיינה המינית הנכונה, כפי שהוסבר לעיל.

 

כאמור, האשה איננה בקו הבריאות בשעת וסתה, והיא משמשת ״שטח מחיה״ להדבקויות מסוגי□ שונים. קיו□ מגע מיני עם האשה בעת שהיא נידה הוא מעשה מעורר גועל, בלתי טבעי, ומראה על ירידה מוסרית.

  • החושים והנשמה

בזמן ז' הנקיים — שבעת הימים שאחרי זיבת הדם, שממשיכה בהם ההתאפקות המינית, לא רצוי שהאשה תחשוב מחשבות בענייני מין. התאווה בימים אלה הרי לא מגיעה ליד׳ מימוש, ומחשבות — יכול אתה לעוררן ויכול אתה להשקיטן.

בימים אלה, עת מתחוללים בגופה פנימה דברים נפלאים, על האשה .לחשוב על חוקי הטבע המופלאים החלי□ גם עליה, על מציאות ה׳, מלוא כל הארץ כבודו, שהוא כל יכול, יודע הכל, ועל האדם — יציר כפיו — שנברא בצלם אלוקים.

מחשבות אלו יסיחו את דעת האשה מעניינים סכסואל״ם, והיא תחוש בבהירות, שגם היא וגם בן־זוגה אינם גופים בלבד, אלא גם נשמות, המפקחות על כל זיע של רצון גופני.

(להסחה זו מכוונים דיני ההרחקה מכל קרבה בין איש לאשתו בימי נידתה לפי תורת ישראל).

  • התאפקות

להתאפקות המינית שבין איש לאשתו בתקופה האמורה חשיבות לא מבוטלת, שכן היא מסייעת לאשה לחזור לאיתנה במובן הפיסי, האשה זוכה מחדש בחיוניותה, ובבעלה מתעוררת מחדש חיבה ואהבה אליה.

בתום תקופת ההתאפקות, תתרפא האשה לחלוטין מ״חול׳״ הווסת ותשוב לשגשוגה הטבעי. אז, בשעה שמתח בשלותה של האשה להפריה הוא בשיאו, תתעורר בבן־זוגה המשיכה המינית אליה. ההתאפקות שקדמה למתיחות זו, יחד עם ההיטהרות האמורה באמצעות טבילה במקוה, מביאות להתרעננות ופותחות לרווחה את שערי רגש ההרמוניה, האהבה, המסירות הדדית ושלום־הבית.

יחד עם זאת, מופיעה התרוממות הרוח, המביאה לגילו״ן של הסגולות העדינות והיפות ביותר שבנשמת האדם. יחסי מין בלי תקופה של התאפקות מינית קודמת להם, אינם אלא סיפוק היצר הבהמי — ותו לא.

התאפקות גורמת לספונטניות, הרצויה ביחסי מין. שלא כחיות,

המין האנושי אינו בנוי מיצרים אוטומטיים בלבד; להיפן, מוחו־שכלו שולט על יצריו ומעשיר את פעולותיהם בהוויות מוסריות־אסתטיות.

ההתאפקות הגופנית, הכפויה על האדם, נושאת גורמים של רגש, של רוחניות ושל אסתטיקה, המסתרגים ביחסיהם של האיש והאשה, ומרימים אותם הרבה למעלה מהזדווגותם של בעלי־הח״ם. מכיוון שלבעלי־הח״ם יצר מיני — יש הרוצים לראות את כל גילו״ היצר הזה בבני־אדם כיצר בהמי, בסטיאל׳. אבל באותה מידה יהיה נכון לכנות את היצר הזה בשם יצר בוטני, שהרי עולם הצומח ניחן במיניות במידה גדולה מאוד; החבצלת, למשל, (Lily) סמל הסהרה — ״פרוצה״ היא בתהליכה המיני: ההפריה נעשית בגלוי, לעיני כל.

עלינו לראות בגופנו שלמות ייחודית, וביצר המיני — חלק אורגני ממנו, שהשליטה עליו מסורה לרוחו, לשכלו של האדם.

ירידתו של האדם, שנברא בצלם, לדרגת בעל־ח״ם, עומדת בסתירה למהותו היסודית. אבל למען האמת יש לציין, כ׳ בעלי־הח״ם כמעט שאינם משתמשים לרעה ביצריהם המיניים; אדרבא, שימושם ביצר הוא בדרך הטבע של מינם. בעל־ח״ם זכר מתחשב ברגשותיה של הנקבה ואינו מנצלה לרעה מבחינה סכסואלית. ולא נגזים אם נאמר, שכדאי לרבים מאתנו ללמוד מעולם החי בשטח זה.

  • ההיגיינה במקוה

המקוה של ימינו היגייני יותר מבריכת שחייה ציבורית, ותהא הבריכה עשויה ונראית מבחוץ כסניטרית ביותר. לאמיתו של דבר רחוקה בריכת שחייה ציבורית, המושכת אליה את הנוער בהמון, מלהיות סניטרית. בבריכה מתרחצים בבת אחת אנשים רבים (ועל־פ׳ רוב אנשים ונשים יחד! ולא כאן המקום לייחד את הדיבור על פריצת הצניעות שבתופעה זו). המתרחצים בבריכה אינם מתנקים היטב קודם לכניסתם אליה; בגדי הרחצה מכסים לעתים פצעים וסימני מחלות, לרבות מחלות מין מידבקות.

האם אפשר לקרוא למצב כזה היגיינה? האם הוא עונה לדרישות הסניטריות?

לא כן במקוה. לפני טבילתה במקוה מחויבת האשה לרחוץ היטב את כל גופה במים חמים, באמבטיה או בדרך אחרת; היא משפשפת ומנקה היטב במים חמים ובסבון כל קמט וכל מקום סתרים בגופה, וביחוד את אברי המין; האשה חופפת את שערות ראשה וגופה ומסרקת אותן בקפדנות. צפות׳ הידיים והרגליים ניטלים בהקפדה (יש המתירים להשאיר את צפורני הידיים, אם האשה מגדלתם לשם יופי (manicured); במקרה זה, לדעת המתירים, צריכה האשה לנקות את צפות׳ ידיה היטב, ואם תרצה לצבעם, תעשה זאת לאחר הטבילה דווקא). לאחר כל אלה, בודקת האשה את עצמה מבחוץ היטב, כדי להיות בטוחה שלא נמצא שום דבר זר על גופה (חציצה), ורק אז מותרת היא לטבול. האשה רשאית לטבול ביחידות, אבל בשעה שהיא כבר במים צריכה אשה יהודייה בוגרת לשים לב, שטבילתה תהא כדין. האשה טובלת בעמידה; באפשרותה לטבול גם בישיבה, וגם בשכיבה כמו דג, רק תשגיח שלא יתהוו קמטים בגופה לפני הטבילה. בשעת הטבילה צריכים בית סתריה להיות ראויים לביאת המים.

האם אין הטבילה במקוה, כפי שתוארה לעיל, היגיינית יותר וסניטרית יותר מרחיצה בבריכה? את המים במקוה אפשר להחליף בקלות לפני כל טבילה, ואפשר גם לחטא אותם בחומרי חיטוי. אבל גם בלאו הכי, מכל הטעמים האמורים, המקור. הוא היגייני בהחלט (הכמות המינימלית הדרושה למקוה כשר היא, כידוע, ארבעים סאה, ובכמות מים כזו מתבטל כל חומר ארסי).

החיים על־פ׳ הטהרה המינית, המקבילה לתהליכים הטבעיים, שומרים על כוחה המלא של המשיכה המינית, ומעניקים לשני השותפים שבנישואין אריכות ימים, אהבה מתחדשת ומניעת טרגדיות. את הטהרה המינית, המשרה את השכינה, מלווים אושר תדיר ומסירות הדדית.

היתכן להטיל ספק בעובדה, שאת מיעוט האחוזים של הנגועות בסרטן הרחם בין היהודיות יש לתלות בטהרת המשפחה, המצווה על התאפקות בזמן ידוע מיחסי מין ועל טבילה במקור. כשר?

ט. דעת הרופאים על סרטן הרחם

פרופ' ל. דונקן בולקל׳ (L. Duncan Bulkley) ז״ל, שהיה רופא ראשי בבית־החולים בניו־יורק למחלות עור וסרטן, כתב בספרו על הטיפול הבלתי כירורגי של הסרטן NonSurgical Treatment of 1921 ,Cancer את הדברים הללו:

״אכן רואים אנו, כי למרות הקביעות החוזרות בנוגע לאחוז הגדול באופן יחסי של התמותה מסרטן בין היהודים לעומת הבלתי יהודים, נוכחו לדעת מתוך נסיון בלתי פוסק, כי סרטן הרחם מועט הוא אצל היהודים לעומת הבלתי יהודים. יתר על כן: יש להדגיש את העובדה שהם, היהודים, מאריכים ימים, שבחלקם הגדול נשואים הם, שהילודה מוצלחת אצלם, ושאחוז מקרי מוות ממחלות רחם קטן הוא אצלם״.

להלן הוא אומר:

״נראית כדעה מוסכמת, כי נשים מחוג שומרי תורה Orthodox) (Jews המתנהגות לפי תורת משה, נגועות בסרטן (של הרחם) פחות מן האוכלוסיה בדרך כלל״. ־

פרופ׳ ס. הווקין ז״ל (Waldemar M. Haffkine) היה אחד מחלוצי הבקטריולוגיה הראשונים, שהניח את היסוד לריפוי בווקציניזציה (vaccinotherapy) ותפס מקום בכותל המזרח של הרפואה המודרנית על יד קוך (Koch), פון־ברינג Von) (Behring ואחרים. הווקין היה האסיסטנט הראשון של מכון פסטר בפריס, ודירקטור של מכון הווקין (Haffkine Institute) בהודו.

פרופ׳ הווקין ז״ל, במכתב למחבר, כתב את הדברים האלה:

״חן־חן על חוברתו בנוגע לטבילה במקוה ועל מכתבך הרצוף אליה ששלחת אלי. אני מייחס, יחד אתך, חשיבות גדולה לעניין הנדון, ואין ל׳ ספק, כי ההיגיינה של המשפחה היהודית שומרת תורה Jewish Orthodox Family תלויה בדבר זה.

״מה שאתה מציע להקים מקוואות סניטריות מודרניות, שבהן יוחלפו המים לכל אשה הטובלת בהם — חשוב הוא ביותר עבור השכבות, שיש באפשרותן וברצונן לדרוש שירות׳ ח״ם משופרים״.

פרופ׳ האווארד קלי (Howard Kelly), גניקולוג מהאוניברסיטה על שם ג׳ונס הופקינם, בלטימור, מדינת מרילנד — כתב ל׳ (ב־5ו לספטמבר 1930): ״תמיד ׳חסת׳ את מצב הבריאות הטוב של בני גזעך המצוין במידה מרובה לח״ המין המתוקנים, לריסון ביחסים האינטימיים, לקוטן הערבוביה המינית (היינו: הזדווגות עם יותר משותף אחד באותו פרק זמן — (promiscuity); ומכאן חוסר נטייה ל״מילו׳ דם״(Congestions) באברים המיניים. מעניין מאוד היה להשיג רשימה של מספר הלידות אצל נשים יהודיות, שבהן השתמשו בצבת; רשימה כזאת היתה מראה בודאי את האחוז הקטן של נטייה לפצעים Trauma)). כהוכחה לאותו עניין היתה בוודאי מראה רשימה דומה של ניתוחים של .pelvic outlet

 

״בודאי תזכור, כי העבריות הקדמוניות היו ידועות בטח חיוניותן, בשבתן על האבניים, לעומת הנשים המצריות, כה מהירח וקלה היתה הלידה, עד שהמילדות לא הספיקו להגיע אל היולדות לפני לידתן, ככתוב בתורה (שמות א׳, ׳״ט): ׳כ׳ לא כנשים המצריות — העבריות: כ׳ חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת — וילדו׳״.

ברבעון של מחלקת הבריאות של העיר ניו יורק, Quarterly Bulletin, New York City Department of Health, Vol. Ill, 391 אומר המנהל ד״ר ג׳ון ל. 1״ס ,Commissioner John L. Rice M.D את הדברים הבאים בנוגע לתמותה מסרטן:

״בקשר עם הוויכוח ביחס לתמותה מסרטן הרחם, אני הסוקר,

הייתי רוצה להפנות את תשומת הלב לעובדה, כ׳ בשעה שהתמותה מכל מיני סרטן גדולה היא אצל היהודים ביחס לבלתי יהודים, הרי ברור, שהתמותה מסרטן הרחם אצל נשים יהודיות פחותה היא, לעומת נשים בלתי יהודיות. עובדה זו ראויה שהסטודנטים העוסקים בסרטן ישימו במיוחד את לבם אליה״.

ד״ר חירם מ. ויינברג (Hiram M. Vinberg) מי שהיה ראש המרפאה והמחלקה לנשים בבית חולים ״הר סיני״ Mt. Sinai) Hospital) בניו־יורק, הדפיס מספרים סטטיסטיים מעניינים מאוד, הנוגעים לעניין (ב־12 ביולי, 1919) בחוברת ששמה: The Relative Infrequency of Cancer of the Uterus in Women of the Hebrew Race (״הנדירות היחסית של סרטן הרחם אצל נשים יהודיות״).

בחוברת זו מציין הרופא, שהוא בדק 19,800 נשים שבקרו במרפאתו במשך 13 שנים (1906 — 1893). 18,810 — 95% מתוכם היו יהודיות ו־990 לא יהודיות. היו 18 מקרי סרטן בצוואר הרחם. תשע חולות היו יהודיות ותשע לא יהודיות. התוצאות מוכיחות את הכלל, שסרטן ממין זה (של הרחם דווקא) נמצא בין נשים יהודיות ללא יהודיות ביחס של אחת ל־2,090, היינו כ־20 פעם שכיח יותר בנשים בלתי יהודיות מבנשים יהודיות.

 

ד״ר וויינברג ממשיך ואומר, כ׳ עוזרו וחברו ד״ר ס. צ. רובין (Henry S. C. Rubin) אסף מספרים סטטיסטיים בין השנים 1909 — 1918, המראים, שמתוך 30,000 נשים — 28,000 יהודיות ו־ 2000 בלתי יהודיות — נמצא סרטן אצל 13 נשים יהודיות, היינו: מקרה אחד מתוך כל 2,154 נשים יהודיות; ואצל 7 נשים לא יהודיות, היינו: מקרה אחד מתוך כל 285 נשים לא יהודיות.

ד״ר רובין בדק גם את כל הרשימות של מקרי מחלות נשים באותו בית חולים בין השנים 1918 — 1911. החולות האלו נבדקו בקפדנות יתרה מן הרגיל במרפאה. כאן היו 30,000 מקרים: 28,000 יהודיות, והשאר בלתי יהודיות. מתוך 28,000 נשים יהודיות, 32 היו נגועות בסרטן הרחם; בה בשעה שמתוך 2,000 הבלתי יהודיות, 33 היו נגועות בסרטן הרחם. היינו: בנשים יהודיות חל מקרה אחד של סרטן הרחם על כל 937 חולות; ואצל הלא יהודיות חל מקרה אחד של סרטן הרחם על כל 61 חולות. שכיחות סרטן הרחם אצל נשים לא יהודיות היתה יותר מפי 15 מבנשים יהודיות.

חשוב מאד להעיר, כי הפרש גדול זה מצוי רק בסרטן הרחם;

אברי גוף אחרים נמצאו נגועים באותה מידה אצל נשים יהודיות ולא יהודיות; ואחוז הנשים היהודיות הנגועות במחלות אחרות נמצא לעתים גדול יותר מזה של הנשים הלא יהודיות.

בסיום דבריו מביע ד״ר וויינברג את פליאתו על חיסונה (immunity) של האשה היהודית, באופן יחסי, בפני מחלות אברי המין הפיימ״ם. הפליה לטובה זו נובעת, לדעתו, מתוך כך, שהנשים היהודיות חיות לפי התורה ומקיימות את דיני טהרת המשפחה.

יש להעיר, כי הנשים היהודיות הנזקקות לבית חולים ״הר סיני״,

רובן ככולן אורתודוקסיות*).

*) ד״ר ש״ב אולמן, חוקר סרטן באוניברסיטה העברית בירושלים, מעיר

לנו:

פרדינגד בלומנטל Ferdinand Blumenthai חוקר סרטן מפורסם (ויהודי 20

Ergebnisse der Experimentellen Krebsforschhung מתבולל) כותב בספרו und Krebstherapie,” Leiden, 1934, Bl. 120.

״בהונגריה ובהולנד, וביחוד בוורשה, נקבע על ידי המחקר, כ׳ היהודיות לעתים נדירות נגועות בסרטן הרחם, לעומת הנוצריות, שהן נגועות פ׳ שישה יותר מן היהודיות״.

יהודיות ורשה, כידוע, היו שומרות דיני טהרת המשפחה בדייקנות. גם בהולנד, בשנים שאליהן מתייחסת הסטטיסטיקה של בלומנטל. היו היהודיות ברובן שומרות דיני טהרה.

י. סיום

לאחר שבררנו את החשיבות בשמירה על טהרת המשפחה ובטבילה במקוה בשר, אני מציע לבנות מקוה סניטרי ומודרני בכל קהילה יהודית גדולה משותפת, ועוד כמה מקוואות קטנים אחדים; במקוואות אלה יוחלפו המים בעבור כל אשה שבאה לטבול.

חוברת זו מיועדת לנשים צעירות נשואות, הרוצות לדעת את הטעמים הנלווים־הרציונליים (מחוץ לטעמים העמוקים־הפנימיים־ המטפיסיים, שהם מחוץ לסמכות המדע) של דיני הטהרה על פי התורה, מבחינה מדעית היגיינית. פנויה אינה מחויבת בדיני הטהרה, מכיוון שאסורה היא לבוא ביחסי מין עם מישהו.

לו הידיעות שנסקרו בחוברת זו היו ידועות לכל זוגות המתחתנים, היתה בידם דרך התנהגות נכונה, בריאותם הפיסית לא היתה מופרעת וחייהם היו תקינים מבחינה פיסיולוגית. דרך זו פירושה בריאות: הן גופנית והן רוחנית, הן לגבי הזוג הצעיר והן לגבי צאצאיהם. התנהגות לפי דיני הטהרה על פי התורה תמנע, ללא ספק, דלקת או סרטן ברחמה של האשה.

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *