הספר 'מיתוס התורה שבעל פה' – א

הליצנים המיסיונרים, פרסמו ספר 'על פי האקדמיה הישראלית', ומסבירים מדוע הספר ברמה כל כך גבוהה….

הטפשונים המצחיקים האלו, חושבים שהערות שוליים הופכות ספר ל'מחקרי אקדמי'… במקרה שלנו הערות השוליים מוכיחות בורות תהומית, כשבדרך כלל הן מצטטות מקורות משניים או שלישיים, מה שמלמד על אי היכרות מוחלטת עם מקורות התושבע"פ, ובהרבה מקרים מצוטטים כותבים אנונימיים בתקשורת, או כוכבי יוטיוב. גם כאשר מצוטט מקור מחקרי, קשה למצוא ציטוט שיהיה נאמן למקור, כפי שנראה בהמשך. מכיון שהפירוט מאד משעמם, נצרף אותו כקובץ בהמשך. וכאן ניתן רק כמה דוגמאות משעשעות…

למשל: מאיפה יודעים שיש תורה שבעל פה? כי הרב רמי ברכיהו כתב את זה במפורש ב'ידיעות אחרונות':

בטעות כתבו האנאלפביתים הרב רבי, במקום הרב רמי, אבל זה לא באמת משנה…

בכל מקום שהם מצטטים קטע מהגמרא, הם פשוט שוגים בהבנת הנקרא:

הכוונה למסופר במנחות סט:

"מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן ובא מעשה לפני חכמים וטהרו את הבשר וטימאו את העצמות"

משום מה המיסיונרים חשבו שמדובר בסיפור של כיפה אדומה, שהזאבים בלעו את התינוקות ובכל אופן הם יצאו בחיים, אבל בגמרא אין זכר לזה. הזאבים בלעו תינוקות, ומכיון שעצמותיהם רכות הם בלעו גם חלק מהעצמות, והשאלה היתה הלכתית האם השאריות של גופות התינוקות מטמאות כדין טומאת מת, או שהעיכול במעי הזאבים מבטל מהם שם גופה? וההלכה שפסקו חכמים היא שהבשר לא נחשב בשר אדם עוד מחמת העיכול, ואילו העצמות נחשבות עצמות אדם.

האם יש אדם יודע קרוא וכתוב, שיכול לחשוב שמדובר כאן בתינוקות שיצאו חיים? ואם כן למה שיטמאו? ואיך מבדילים בין בשר לעצמות?

פשוט אנשים נעדרי מושג ויכולת קריאה, הולכים ומוציאים ספר 'אקדמי', ולא עוד אלא עם הערות שוליים….

 

ובכן, לפי איתן בר וגולן ברושי, יוסף בן מתתיהו לא מזכיר במאומה את קיומה של תורה שנמסרה בעל פה.

האם איתן בר פתח בכלל אי פעם מימיו את ספרו של יוסף בן מתתיהו??????

יוסף בן מתתיהו מתאר בהרחבה את התגלעות הויכוח בין הפרושים לצדוקים, וכותב (קדמוניות היהודים יג י ה) שהאירוע המכונן של הלגיטימציה לצדוקים, הריגת יוחנן את חכמי ישראל, קשור היה בכך שהצדוקים לא מאמינים בחוקים הלא כתובים, ואילו הפרושים מאמינים. ינאי הרג את החכמים כדי לבטל את החוקים הלא כתובים.

כך הוא כותב:

"אז הוסיף יונתן (הצדוקי) להשתדל עוד יותר עם יוחנן הורקנוס עד כי עלה בידו כי קרע יוחנן הורקנוס את כל בריתו עם הפרושים, ויבוא בברית עם הצדוקים, וכל המצוות שהם קבלה מאבות, לא לבד כי ביטל אותם יוחנן הורקנוס, כי אם שגם שם עונש על כל איש אשר יקיים אותם" (קדמוניות היהודים יג י ו).

כל הויכוח בין הפרושים לצדוקים היה על התורה שבעל פה, ואיך אפשר לטעון שלא היתה תורה שבעל פה ושלא ידעו עליה???

וכך מתאר יוספוס את הפרושים:

"הפרושים הנחילו להעם על פי קבלה על פה מאבותיהם הרבה מצוות אשר אינם כתובים בתורת משה ומפני זה ירחיקו אותם הצדוקים ולא יצר ולקיימם באמרם כי רק המצוות הכתובות חובה לקיימם אבל הקבלות מפי האבות אינם כי אם רשות", (שם פי"ג פ"י).

ומה אומר איתן בר? "יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר במאומה תורה שנמסרה בעל פה"… כך נראה ספר על פי האקדמיה עם הערות שולים…

יוספוס עצמו כותב שהוא נמנה עם הפרושים (חיי יוסף: "כשהייתי בן י"ט שנה החילותי לערוך דרך חיי לפי מנהג כת הפרושים"), ושרוב העם נמנים עמהם.

"הפרושים הם הראשונים בין שלשת הכתות, הם יתחשבו ליודעי התורה ביחוד" (מלחמות היהודים ב ח יד), "ואמנם כאשר יקחו הצדוקים בידם משמר פקודת המדינה אז בהכרח ילכו בכל דרכי הפרושים כי בלא זה לא יסבול אותם העם" (קדמוניות היהודים יז י ד).

התורה שבעל פה נזכרת בפירוט אצל יוספוס, בספרו קדמות היהודים נגד אפיון הוא כותב:

ועל זה מוסיף הרמיפוס כדברים האלה: „כל זאת עשה ודבר (פיתאגורס), כי חקה את דעות היהודים והתרכּים וקבל אותן לעצמו”. וכנים יהיו דברינו באמרנו, כי הגבר הזה העתיק הרבה מחוקי היהודים אל החכמה (הפילוסופיה) שלו. והנה גם בּערי (בערי הנכרים) היה עמנו ידוע מימי קדם ומנהגים רבים ממנו כבר עברו אל מקצתן וזכו להיות למופת לרבים. על זה מעיד תאופרסטוס בספריו על דבר החוקים. הוא אומר, כי חוקי הצורים אוסרים להשבע שבועות נכרים, ובכלל השבועות האלה הוא מונה גם את השבועה הנקראת „קרבן”, ואולם השבועה הזאת לא נמצאה בקרב אחד העמים, בלתי בקרב היהודים לבדם. ופתרון המלה, אם נתרגם אותה מלשון העברים, הוא "מתנה לאלהים".

החוק הזה שמזכיר יוסף בן מתתיהו, כדוגמא לחוק ישראלי שהתקבל אצל עמים אחרים, שישנה שבועה הנקראת 'קרבן', אינו חוק המוזכר בתורה שבכתב, ואין בתורה שבועה כזו, אבל זה הוא חוק מן התורה שבעל פה, מן המשנה במסכת נדרים.

יוספוס בספרו נגד אפיון במאמר ג אות כא ואילך מונה את החוקים של משה ומפארם ומבארם, אבל בין החוקים הוא מונה דברים שאינם בתורה שבכתב, אלא שעברו במסורת, למשל: "על כל אדם לפנות אל האלהים בתפלה" (סעיף כג), ואין שום חובה כזו בתורה שבכתב.

בסעיף כד הוא כותב: "ואסרה על הנשים להפיל את הזרע הנזרע או לשחתו. ואם תמצא אשה העושה כזאת יהיה משפטה כמשפט רוצחת-בנים, כי הכריתה נפש (מישראל) ומִעטה את משפחת האדם", אבל אין בתורה שבכתב שום איסור שכזה, זו הלכה מן התורה שבעל פה.

בסעיף כז: "ולעת יריב איש את רעהו, אסור עליו לגלות את סודו", אין איסור זה מופיע בתורה שבכתב.

כמו כן הוא מוסיף שם הלכה נוספת: "לשופט הלוקח שוחד יֵעׇשה משפט מות", הלכה זו אינה בתורה שבכתב, וגם לא ידועה מהתושבע"פ שבידינו, אולי מדובר בהלכה של כת שלא התקבלה במסורת, אבל ברור מדבריו שהוא מייחס לחוקים שבמסורת תוקף של חיוב וגם של יכולת לענוש מיתה.

בסעיף כח הוא אומר:

"על כן צונו לקבל בסבר פנים את כל (הנכרים) הבאים אלינו הרוצים לתקן את חייהם על פי חוקינו". גם זו הלכה שאינה כתובה בתורה שבכתב, 'הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות' זו משנה במסכת אבות, אבל כונת יוסף כאן כנראה לגיור, גם הגיור לא מוזכר בתורה.

בסעיף כט הוא אומר:

"ולא נתן לנו להמית את הבהמה אשר נמלטה אל הבית כמבקשת רחמים", זו הלכה שמוזכרת בתלמוד מסכת מגילה לגבי רבי יהודה הנשיא, שנענש על כך שלא קיים חוק זה. אבל לא מוזכר בתורה שבכתב.

בנוגע למגילות ים המלח, הדמות המרכזית של מגילות ים המלח היא 'מורה הצדק' אותו חכם שיש לו סמכות על וכולם צריכים לשמוע רק לו… במגילות ים המלח יש עדויות רבות מאד לתושבע"פ ולהלכות  מקבילות אצל חז"ל, שמפני קדמותם היו מקובלות גם על הכתות הפורשות, מצרף קובץ עם דוגמאות מתוך עבודתו של יונתן לוי סיפורן של מגילות ים המלח, תקציר.

על עדויות רבות נוספות ממגילות ים המלח  לתושבע"פ ולמחוייבות להלכותיה, נרחיב בהמשך.

לא נלאה עוד את הקורא בגיחוך שבספר האקדמי, אני מצרף כאן את המסמך רק לצרכים פורמליים, במקרה שמישהו באמת יחשוב שיש ממש באיזו פיסקה שהיא בספר, ניתנת כאן בינתיים התייחסות למבוא ולפרק הראשון, לכל פיסקה ולכל 'טיעון' שבמסמך המגוחך הזה. מצד אחד היינו צריכים להמתין לפורים, מצד שני יש קשר גם לחנוכה, המלחמה נגד המתיוונים. מחמת הספק את הפרקים הבאים נעלה עד פורים בעז"ה.

התייחסות לספר מיתוס תושבעפ פרק א

מי שרוצה להיזכר במעלליו הקודמים של איתן בר, מוזמן כאן, ועל נצרות בכלל כאן.