נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

העבד בתורה ולאורך ההיסטוריה חלק ראשון

הגורמים לעבדות בהיסטוריהעבדות מול חירות – ניצול והשפלה של אחרים אינו מתחייב מעבדות ואינו בהכרח כרוך בה. עבדות כברירה עדיפה – העבדות יכולה לבא כפתרון וכמצב רצוי יותר מברירת המחדל. הכלכלה כקובעת גורל העבדים – הקלת העול מעל העבדים לא באה בהכרח מסיבות מוסריות, וכן להיפך.

העבד בתורה ולאורך ההיסטוריה חלק ראשון

עבדות מול חירות

"עבדות" האמנם בהכרח ניצול והשפלה?

רגילים בתקופה המודרנית להשתמש במונחים 'עבדות' ו'חירות' כשני הפכים, עבדות מסמלת את העריצות, את הרוע, ואת חוסר הצדק. תפיסה שעברה מן העולם. בעוד ביטול העבדות הוא סמל החופש והשוויוון. אך התפיסה הדיכוטומית הזו רחוקה מלהיות מדוייקת.

עבדות אינה באה בהכרח בכפיה, ואינה בהכרח גורמת רע לעבד. נושאי ערך החירות לא תמיד מצליחים לממשו, ומערכות שמתיימרות לתת חירות כובלים את הפרטים שבהם לעתים עד כדי אבסורד.

העבד הראשון במקורותינו הוא אליעזר עבד אברהם,[1] לא פירשה התורה כיצד נעשה אליעזר עבד אברהם. אבל נוכל לתאר לעצמנו שלהיות עבדו של אברהם היתה משרה נחשקת. העבד היה סמוך על שלחן האדון, הוא היה 'עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו" (בראשית כד' ב'), ההסדר היה נח לשני הצדדים. לא כל אדם יכול לכלכל את עצמו, בפרט בתקופות של קושי, כמו תקופות רעב ומלחמות. העבד נספח מרצון למחנהו של אדם עשיר, אין לו בעיות של בטחון ושל פרנסה, והוא משרת את אדונו באמונה. כפי שרואים אנו במקרה של אליעזר, הוא קיבל מעמד נכבד בבית אברהם, ואברהם אף סמך עליו בהבאת אשה ליצחק. אין אנו רואים בעבדות זו לא רוע ולא חוסר צדק.

בלהה וזלפה היו שפחותיהן של האמהות, ובעצמן נעשו אמהות לחלק נכבד משבטי ישראל. יש אמנם התיחסות בחז"ל לכך שהם היו 'בני שפחות', אבל אין הבדל מהותי. העבדות לא היתה רק מוסד של רוע ושל השפלה.

גם השפחה הראשונה בתורה, הגר, תפסה בראשונה מקום של כבוד, ונעשתה כאשתו של אדוניה.[2] ורק כאשר התגאתה מעל גבירתה "ותיקל גבירתה בעיניה", הכבידה עליה שרה עול, וגם על כך העבירו חכמינו ביקורת (ראה רמב"ן). ויש לשים לב לדברר מופלא: העונש הגדול ביותר שניתן לשפחה זו, היה – גירוש. הגר רצתה להמשיך ולהיות שפחה בבית אברהם, כפי שאמרו חז"ל, עבדות זו באה מרצון. והגירוש שלכאורה הוא 'שחרור', נחשב לעונש הגדול (שהתבצע עקב מעשיו הרעים של ישמעאל, ולא בהקשר ליחסי אדון-עבד. הדבר היה קשה לאברהם עד שה' בכבודו ובעצמו ציווה עליו לעשות זאת, וגם שלח את מלאכו לדאוג להגר במדבר).

העבדות הזו דומה במהותה למשרתי הבית שהיו באחוזות האירופאיות. אלו דרו באחוזה, והיו חלק בלתי נפרד ממנה. הבכירים שבהם הגיעו גם לתפקידים חשובים ובעלי משמעות. במקרים רבים העבודה היתה לכל החיים, וגם בניהם המשיכו אחריהם לשרת את בני אדוניהם. היו אלו אנשים שנח היה להם להיות חלק ממנגנון קיים, מאשר להיות עצמאים. גם שם 'גירוש' היה העונש הגדול מכולם. ומעניין שאיוב (מ' כח') מתאר לקיחה לעבדות עולם כ'כריתת ברית', ענין הדדי.

דוגמאות אלו שאנו לומדים עליהן בתורה, קשורות לאבחנה המקובלת בין העבדות במזרח בימי קדם, ובין העבדות במערב. הכלכלה במזרח הקדום היתה יכולה להחזיק את עצמה,[3] העבדים במדה והיו חלק ממנה, השתלבו בה כפרטים בלתי עצמאיים, ובמקריםם רבים מרצונם החפשי. גם כאשר נכנסו למעמד העבדים נגד רצונם, לא היה זה בהכרח מעמד משפיל המלווה בשלילת כל זכות. אלאא בהתאם לצורת ההתנהלות של אותן מדינות, שמעיקרן חילקו את הזכויות לפי הכח לדָרְשן, לעניים, לחלשים, וכדו' היו זכויות פחותות.

במערב לעומת זאת, היתה העבדות משלביה הראשונים אכזרית ובלתי אנושית. ובפרט ברומא שהסיטה את כלכלתה למבוססת על עבדות. למן המאה ה4 לפנה"ס, עם החל המלחמות בין הרומאים ליוונים והקרתגים, נמכרו אוכלוסין של מדינות שלמות לעבדות. במאה ה2 עברו בשוק העבדים בדלוס (שלחוף הים התיכון) כ10,000 עבדים ליום. הרומאים הקימו מחנות כפיה לעבדים (ergastula), אליהם נחטפו גם עוברי אורח בסביבות העיר רומא עצמה. מספר העבדים באיטליה במאה ה2 והלאה הגיע ל3 מליון, כ40% מהאוכלוסיה. הרומאים עצמם חיו חיי תענוגות ללא עבודה כאשר העבדים עושים עבורם כל מלאכה. (באחת הערים ברומא הוקם מגדל מים שסיפק מים לכל התושבים דרך צינורות, אך משאבה שתעלה את המים מן הנהר למגדל לא הומצאה עדיין. שרשרת חיה של עבדים עשתה זאת לאורך כל שעות היממה[4]). בדרום איטליה הועסקו מאות אלפי עבדים במכרות עד למותם מתשישות ומרעב, אורך החיים הממוצע במכרה היה 5 שנים. אין פלא שבמערב היו תדירות מרידות עבדים[5]. עם הנצחון על יהודה, מכרו הרומאים רבבות יהודים לעבדים, מחיר עבד יהודי הגיע למחיר מנת כלכלה יומית של סוס![6]

הרומאי פליניוס הזקן (שחי בזמן חורבן יהודה בידי הרומאים) מתאר את התלות העצומה של הרומאי בעבדיו: "אנו הולכים באמצעות רגליהם של אחרים, מכירים את מכרינו באמצעות עיניהם של אחרים, סומכים על זכרונם של אחרים בשעה שאנו מברכים את המבקרים שלנו בברכת השלום היומית ושמים את חיינו בכף ידיהם של אחרים. את מנעמי הטבע איבדנו, רק המותרות נשארו בידינו". מה שהטריד אותו הוא רק חוסר הקשר הבלתי אמצעי, ולא גורלם של העבדים שעשו עבורו הכל.

לאורך כל ההיסטוריה, הניצול הלא מוסרי של העבדות, נעשה בעיקר ע"י האומות המערביות. כבר הנביאים מציינים את בני יפת כסוחרי אדם, יחזקאל אומר: "יון תובל ומשך המה רכלייך בנפש אדם" (כז' יג'). אל נמל צור היו מביאים היוונים סחורה אנושית, ומלשון הנביא 'רוכלים בנפש אדם' ניכרת ביקורת על 'רוכלות' זו. וכך גם יואל מתאר: "וקבצתי אל כל הגויים.. על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים.. והילדה מכרו ביין וישתו.. ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים", (יואל ד' ב'). האירופים ראו את עצמם נעלים משאר הגזעים, לא במובן הרוחני, אלא במובן הזכויות על פני הארץ. ובכך הצדיקו גם את הכיבושים הקולוניאלים עד לפני דור.

המלה Slave (סְלֵייב, – עבד) באנגלית, מקורה בSclavus – בן העם הסלבי. במאה ה10 כבשו האימפריות האירופיות את העמים הסלאויים, ובאופן 'טבעי' הפכו את אלפי שבוייהם לעבדים. עם התפתחות המסחר בנמלי הים התיכון, שהתבטא בפריחה האדירה במסחר של ג'נובה וונציה, נעשתה אירופה למוקד צריכה של עבדים מהעולם כולו. מסלול הסחר בנפשות שהחל בחטיפת בני אדם ארמניים, טטרים, סורים, ואף סרבים וטורקים, החל בקרים, עבר דרך קונסטנטינופול, כרתים וקפריסין. בקפריסין כבר החל גידול הכותנה שהצריך כמות גדולה מאד של ידיים עובדות. ירידה בענף יבוא הנפשות, חלה בעקבות פעולות של שודדי ים שההתעסקות מולם העלתה את מחירי הסחורה האנושית. כך עבר מוקד הסחר בעבדים לספרד ופורטוגל.[7]

השיא שבניצול העבדות היה בארה"ב עד המאה ה19. אליה יובאו כ10 מליון עבדים ממדינות אפריקה, ובה נוצלו ללא שום זכות בסיסית, לעתים עד מוות, כאשר על פגיעה בעבד מכל סוג שהוא לא נאלץ האדון לתת שום דין וחשבון.

גם במאה ה20 השתמשה גרמניה הנאצית במליוני בני אדם כעבדים, וברוסיה הקומוניסטית עד לפני כשלשים שנה הוחזקו מאות אלפים במחנות כפיה. בסין ובצפון קוריאה נמצאים גם בזמן הזה ממש, מאות אלפים במחנות של 'חינוך מחדש' בהם הם עובדים עד מוות, ונעדרים כל זכות אנושית בסיסית.

ע"פ נתונים של ארגון 'אפוק טיימס',[8] אחד מכל 12 ילדים בעולם חי כעבד, בסודן, מאוריטניה, ניז'ר, ומדינות אפריקאיות נוספות מוחזקים כמויות עצומות של עבדים בשבי, על כל נסיון בריחה הם נענשים בכריתת איברים. בהודו נפאל ופקיסטן, אחוז גבוה מהילדיםם נתפס לעבדות בשל חוב, כאשר הריבית המצטברת היא בלתי סבירה ואין סיכוי לשחרור בשום שלב. גם ממזרח אירופה נחטפים מדי חודש (בדרכים מתוחכמות של רמאות ו'הצעות עבודה') מאות רבות של אנשים ונשים לעבדות וניצול במדינות זרות.

יש לציין שהמערב נוהג בצביעות אופיינית בנוגע למדינות העולם השלישי, ומיישם את עקרונותיו מול חלשים בלבד. כאשר מישראל הוא דורש דרישות בלתי סבירות ומגנה אותה ואף פוגע בה על כל התרחשות הקשורה בפלשתינאים, גם במקרה שהאשמה מגוחכת שקרית וחסרת בסיס. הוא מעלים עין מטבח כ150,000 בני אדם בסוריה. הוא משתף פעולה כלכלית עם סין המחזיקה מאות אלפים במחנות כפיה בעבודות פרך עד מוות, או סתם כך בקצירת איברים לשם כסף. גם כאשר רוסיה נהגה ביד ברזל דיקטטורית (ועד היום) מתייחס אליה המערב בשונה מלאומות חלשות מהן יכול הוא לתבוע תביעות אידיליות. (חלשים אף יותר מאיתנו, איתרע מזלם. השואה הארמנית בה נרצחו למעלה ממליון וחצי ארמנים בצורה שיטתית בעינויים והרעבה ע"י הטורקים, אינה מופיעה בשום מסמך רשמי של אף מדינה המקיימת יחסים דיפלומטיים עם טורקיה. הארמנים חלשים, ולכן כלפיהם לא תקפות אמות המדה המוסריות).

האמת היא, שחברת השפע המערבית מסתמכת במדה רבה על עבדות בעולם השלישי. הכלכלה שלנו בנויה על ניצול עובדים במזרח, כאשר חלק עצום של מוצרי הצריכה מיוצרים (בהזמנה מערבית) על ידי עובדים העמלים עליה רוב שעות היממה, בעד משכורת אפסית. החברה המערבית מבינה כי לו תילחם בעבדות בעולם השלישי, תהיה היא הראשונה להפסיד את השפע המקיף אותה. החברה המערבית לא באמת הכריזה על ביטול העבדות, אלא על הוצאת העבדות מתחומיה. נח לה ליהנות מפירות העבדות ממרחק יותר מאשר מקרוב.

במבט אובייקטיבי ניתן לומר, כי חייו של העבד במזרח הקדום, היו יכולים להיות שלוים הרבה יותר מאשר העובד המודרני. מבנה החברה שלנו מחייב אותנו בעבודה אינטנסיבית במשך שעות רבות ביום, השירותים ניתנים לנו על ידי העובדים עד שעות הערב והלילה. גם מעבר לשעות העבודה מבנה החברה והכלכלה המסובך והמורכב מחייב אותנו בעיסוק רב של 'סידורים', לאמור: התחייבויות שונות מעיקות, עשרות סוגי תשלומים ומחוייבויות. ההופכים אותנו לעבדים של מבנה החברה והכלכלה. בעוד אבותינו שחיו תחת גפנם ותאנתם, עבדו או העסיקו עבדים אמנם בעבודת כפיים, אך דאגתם הסתכמה בהפקת האוכל שהם צריכים עבור משפחתם, ומהרבה בחינות חייהם היו חירות נפשית ופיזית גדולה הרבה יותר. אם בימי קדם אנשים היו יכולים לעלות על יצועם עם שקיעת החמה, הרי שאנחנו איננו יכולים לעשות זאת, אנו עמוסים בהתחייבויות והלו"ז ביומננו מחזיק אותנו טרופי  נשימה עד השעות המאוחרות.

עבדות כברירה עדיפה

הייתכן שעבדות תהיה רצויה?

כאשר מציבים אנו את האפשרות של עבדות או חופש, מובן שכל אחד מאתנו היה בוחר עבורו ועבור כל אדם אחר את החופש. אך העבדות ביסודה, נוצרה כברירה טובה יותר מול אפשרויות גרועות בהרבה. כאשר אדם מבצע פשע, ואין בידו לפצות את הנפגע. אין אנו יכולים להשאיר אותו חופשי לנפשו, הפתרון המודרני הוא הכנסתו מאחורי סורג ובריח. יש כאן כמובן מימד של הרתעה, אך האם זו הברירה הטובה ביותר? כך כותב רש"ר הירש:

"אם נתבונן בחוק זה, שדבר ה' העמידו בראש חוקותיו, נראה שאין חוק אחר העשוי כמוהו לגלות לנו את מגמתם ותכונתם של חוקי התורה, הנבדלים בתכלית ההבדלה, לפי כללות מהותם הפנימית, מכל חוקות הגויים. הרי זה המקרה האחד והיחיד, שבו גזרה התורה עונש[9] של שלילת חופש, ושלילת – חופש זו הכיצד? ציוותה התורה להביא את העבריין לתוך בית משפחה, כדרך שאנו היינוו נוהגים לגבי נער עבריין, על מנת לתקנו. והנה, בכמה חבילי סייגים הקיפה התורה את מעמדו של העבד באותה משפחה, כדי שלאא תדוכא התודעה המוסרית שבנפש העבריין, כדי שלמרות מעמדו המושפל עדיין יחוש שרוחשים לו כבוד ונוהגים בו מנהג אחווה, ועדיין יוכל לזכות באהבה ולהעניק אהבה! כמה טירחות הטריחה את האדון, כדי שיקוימו קשרי המשפחה של העבד ולא תופקר משפחתו ליגון ולאנחה בעקבות פשעו ותוצאותיו! בשוללה ממנו את החופש, ובכך גם את האפשרות לפרנס את בני ביתו, הטילה התורה את הדאגה הזאת על אלה שמפיקים תועלת מעבודתו בתקופת עבדותו.

עונשי מאסר, על כל אובדן התקוה והשחתת המוסר השוכנים אחורי חומות בית הכלא, על כל היגון והאנחה שהם מביאים על אשתו וטפו של האסיר, – אין להם מקום בתורת ה'. לא יכירם מקומן של מצודות הכלא העלובות של הפשע – בתחום ממלכת התורה" (רש"ר הירש, שמות כא').[10]

ומה היה מעדיף השופט? גם כיום משתמשים ב'עבודות שירות' כמרכיב ענישה. אלא שזו נחשבת ענישה קלה, שכן לא מקובל להעביד את הנענש בעבודה של ממש, משהו שיכול לפצות במקרה של גניבה בסכום גדול. 'עבודות שירות' של ימינו מגיעות לערך כלכלי סמלי ותו לא. זה מכבר הוצע חוק שיחייב פושעי נהיגה לסייע לחולים ופצועים בבתי החולים. אך דומה שבעתיד הקרוב ימשיכו פושעים כלפי החברה לבלות בין כתלי הכלא, שם הם חיים בצורה ירודה ונחותה, מבלים את זמנם עם פושעים אחרים, ולומדים מדרכיהם, במקום ההיפך.[11]

המציאות של בתים הרוסים שאין להם קיום עצמאי, קיימת גם בחברה המודרנית שלנו. דרך הטיפול לא בהכרח נאורה יותר מהדרכים העתיקות. עובדת סוציאלית קובעת כי ההורים לא כשירים לגידול הילדים, והם נמסרים לאימוץ. כל ההטבות והעזרה המגיעים למקרים כאלו ע"פ חוקי הסעד, מותנים בהסכמתם לויתור על הילדים (זהו הכסף שמקבלים בעד ה'מכירה'). בהרבה מקרים מתבצע האימוץ כנגד רצון ההורים, ולא ע"פ בית דין של עא' אלא בצו שופט ע"פ חו"ד של עו"ס. יצויין כי גם אם ההורים משתקמים בהמשך, האימוץ הוא בלתי הפיך, ואין להם את הזכות לפגוש את ילדיהם או לדעת היכן הם, בודאי לא לזכות בהם בחזרה. ועוד דרכים שונות של שיקום בכפיה נוהגות בחברה שלנו, שאין כאן המקום להיכנס אליהן.

כאמור, העבדות לא באה רק באופן שאדם נמכר בגניבתו, אלא גם 'מוכר עצמו', מי שלא השיגה ידו לחיות את חייו באופן עצמאי. בד"כ מחמת שאין לו נחלה משלו, מסתפח לאדם בעל אחוזה ואמצעים להחזיקו תמורת עבודתו.[12] ההבדל בין עבדות זו לאריסות,, שהאריס חפשי ללכת לנפשו כשיחפוץ, ולכן התמורה שהוא מקבל מוגבלת. העבד לעומת זאת הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה, גםם בשנות רעב, כאשר היבול יהיה דל, יפרנסוהו ויתנו לו מקום לינה. העבד יכול להיות 'עבד נאמן' שהאדון סומך עליו בכל, ולכן התואר 'עבד מלך' היה תואר נכבד.[13] בימי הביניים שעבדו בעלי הממון את אריסיהם אף שלא קנו אותם לעבדות מעולם, והדרך להפוךך אותם למשועבדים לעד, היתה הסדרים ממוניים שהפכו אותם ל'צמיתים', גודל החוב שהיו חייבים לאדוני הקרקע היה גדול כל כך,, שלא היתה שום דרך לצאת ממעגל העבודה הזו. הסדר זה היה פחות הגון אף מן העבדות, כאשר אפילו אם הצמית מת ברעב, הוא היה חייב לשלם ממה שאין לו את חלק אדוניו. אחד החוקרים קובע: "היו בהיסטוריה זמנים, אשר בהם היה קיים קשר של עבדות באופן חוקי, והעבדות למעשה לא היתה בנמצא, – ולהיפך".[14]

סוג נוסף של עבדים היו שבויי מלחמה. לפני שלב המלחמות האימפריאליות, בהן אימפריות נלחמו בארצות רחוקות רק בכדי להכניען ולהגדיל את גבולות האימפריה, או אפילו באופן רשמי להגדיל את מעגל העבדים. היו המלחמות קיומיות, קבוצות שונות נלחמו על איזור המחיה, או על מקורות המים והמזון. במקרים אלו היתה נותרת אחרי סיום המלחמה אוכלוסיה מהקבוצה המנוצחת, אותה לא הסכימו המנוצחים להשאיר להתקיים. שהרי קיומה הנפרד מאיים על הטריטוריה. העבדות היתה ברירה רצויה יותר מן המוות, והמנצחים הסכימו לצרפם לעמם כעבדים. העבדות באה כאן במקום מוות, וקיום נפרד לא היה לגיטימי.[15] לעתים היוו קבוצותת מנוצחות כאלו עבדי מדינה, כאשר ניהלו חיים עצמאיים והיו צריכים לשרת את המדינה או את המקדש בדרכים מסויימות (בדומהה לגבעונים).

עבדות כזו לא נתפסה כחוסר צדק, גם על ידי העבדים עצמם. אלא כברירה עדיפה.[16] "לכשנשקיף עליה מנקודת מבטנו בהווה אחורנית, דומה שהעבדות מטילה כתם על האנושיות. אך לא כן ייראה הדבר, אם נדמה בנפשנו שאנחנו עומדים לפני 5000 שניםם וצופים קדימה, לעבר העתיד אז נוכל לראות שהעבדות באה במקום הקניבליזם, או הרג של שבויי מלחמה, במקום קרבנות בני-אדם לאלים שונים".[17]

 

הכלכלה כקובעת גורל העבדים

תופעת העבדות אינה תלויה רק בגורם המוסרי

גורל העבדים תלוי, מלבד בטוב ליבם של אדוניהם, במצב הכלכלי של המדינה. כאמור לעיל, המבנה הכלכלי של האימפריה הרומאית, כמו גם של מדינות הדרום בארה"ב במאה ה18, הביא לדרישות יתר מהעבדים. ולמסעי ציד אדם בארצות רחוקות. הרומאים, או חוואי דרום ארה"ב, לא היו רעי לב יותר מהבבלים במאה ה10 לפנה"ס, או מהחליפים העבאסים בימי הביניים, שלא רדו בעבדים עד מוות, ולא שלחו ציידי אדם לקצווי תבל. הם פשוט חיו במערכת כלכלית שונה.

במדינות שבמזרח הקדום ריכוז הכח וההון היה בידי המלוכה בלבד, זו העסיקה מערכת של 'מס עובד' וכן גביית מסים שיטתית. ולכן לא היה צורך רב בעבדים, ואף לא משתלם היה לאדם פרטי לכלכל אנשים נוספים מלבד משפחתו. העבודה הפרטית היתה זעירה, והמבנה המשפחתי הספיק לה. לעשירים היו עבדים כמותרות.

מבנה החברה ברומא המדינה, כלל בשלב מסויים כמות גדולה של 'לטיפאנדיות', חוות גדולות, שהצריכו כח עבודה רב הרבה יותר מכמות האנשים ששלטו בהם. וכך נוצר צורך ממשי בעבדים. שהביא אט אט את האימפריה הרומית, -שביצעה פעולות כאלו בשיטתיות ובהיקף גדול-, להפוך את העבדות לשיטה ולתחליף למאמץ רומאי. המאמץ הרומאי היה בעיקר בשדה הקרב, ולאחר שמאות אלפי שבויים נלקחו בקרב, לא נותר לרומאים אלא לצפות במשחקי שעשועים, כשהעבדים עושים עבורם הכל עד מוות. יוליוס קיסר כבש איזור שלם בגאליה (צרפת של ימינו), ומכר את כל תושביו, 53,000 במספר לסוחרי עבדים שהיו דולקים אחר הצבא הרומי. בספרטה היו שבע עבדים על כל ספרטני (הירודוטוס ספר תשיעי סעיף 10).

הגורם העיקרי לעליה העצומה במסעות צייד האדם באפריקה בשנת 1793, היתה העובדה הפשוטה שבשנה זו הוכנס לשימוש בדרום ארה"ב 'מַפְרֵד הכותנה' (cotton gin) שהצריך כח עבודה רב יותר. ואחד הגורמים לדלילות אוכלוסיית העבדים במסופטומיה הקדומה, היה תקופות של היעדר מלחמות, מה שהביא לעליית מחירי העבדים,  וחוסר כדאיות כלכלית להסתמך על עבודתם במקום עבודת העם עצמו.

יתירה מכך, גם התערבות חוקית של 'ביטול העבדות' אינה חזקה יותר מהמצב הכלכלי. המשטר הקומוניסטי ששלט על חלק גדול מהעולם עד לפני כשלשים שנה, לא דגל כמובן בעבדות. אך בפועל הגיעו ה'חברים' בו למצב די דומה לעבדות, נאלצו לעבוד עבור אמא רוסיה (תחת איום מתמיד על חירותם, כשעזיבת הארץ גם היא אסורה והגשת בקשה לעזיבה מהווה סכנת חיים), כשבתמורה המתינו לתורים ארוכים עד כדי יומיים שלשה בכדי לזכות למנת הלחם השבועית. עד היום השפע המערבי בנוי על ריכוזיות, לפיו ההון מרוכז בידי מעטים, והעבודה נעשית בידי רבים, וככל שמתרחקים מהמעגל המרכזי, קבוצת האוכלוסיה גדולה יותר, ועובדת קשה יותר. כאשר במעגל האחרון נמצא העולם השלישי, בו התנאים הם תנאי עבדות של ממש. בישראל של ימינו, כל עבודות הבנין והעבודות ה'שחורות', מבוצעות על ידי פלשתינאים או עובדים זרים אחרים, כשמשכורתם החדשית פחותה מ2000 ₪. הם מתחילים את מסעם בצעדה רגלית עם הזריחה, ובשעה 6:00 הם נמצאים באתר הבניה, לאחר התורים במחסום. לא קוראים להם 'עבדים', אבל בהחלט נהנים מהפער הכלכלי בין המדינות, המאפשר לנו לנצל מדינות נחשלות יותר שיתנו יותר בעד כסף מועט משלנו.

במערב קיימת גישה המסתפקת בסמלי מוסר במקום במוסר. מספיק להטיח אשמות בישראל כדי להיות מוסרי, גם אם אתה מעלים עין מפשעים נגד האנושות בעולם כולו, חלק גדול מקיני הטרור בעולם הוקמו ונתמכו ע"י ארה"ב, ככלי ניגוח ליריבותיה. כולל ארגון הטרור 'אל קעידה', שזכה לתמיכת האמריקאים מכיון שהיצר את צעדיהם של הרוסים. תמיכה כלכלית ותנאי מסחר קיבל גם קדאפי, כשהיה הדבר משתלם. מספיק לאיש המערב לדבר גבוהה נגד שחיטה כשרה, בכדי להצדיק העלמת עין משחיטת בני אדם שבעיניהם כשרה, וכמובן שבאותן מדינות בהן נאסרה שחיטה כשרה, הציד הינו מסורת עתיקת יומין וחלק מהתרבות הלאומית.

המערב מסתפק בסמל של ביטול העבדות, והופכו לאבן בוחן, יותר מאשר המצב בשטח עצמו. לו היה נשיא רוסיה מודיע על חידוש העבדות, הוא היה מסולק מן האו"ם. אך כשהוא עושה דברים גרועים בהרבה בדרכים נפתלות וחמקמקות, אין בושה לשתף עמו פעולה.

העבדות בארה"ב מעולם לא היתה חוקית, הכושים הראשונים שבאו לוירג'יניה מאפריקה היו משרתים לפי חוזה שהשתחררו משעבודם כעבור 5-7 שנים. אלא שהכמות העצומה של קרקעות שנרכשו במחיר אפסי בעת גילוי הארצות החדשות, הפך אנשים נחותים כלכלית לאדונים של שדות עצומים, ולחצם להשיג ידיים עובדות. ציידי נפשות תאבי בצע 'ייבאו' עבדים מאפריקה, [באמצע המאה ה17 היה כשליש מצי הסוחר הבריטי עסוק בהובלת עבדים ליבשת אמריקה[18]], כאשר הם עוגנים בפאתי היבשת, ושבטים אפריקאים מסגירים לידיהם שבטים נחשלים יותר. ואילו החקלאים הלחוצים בארה"ב 'רק' קנו עבדים אלו. החוקה של ארה"ב שהבטיחה חירות לכל האנשים, התפרשה על ידיהם כנוגעת לאנשים לבנים בלבד. סיבות כלכליות וחברתיות הביאו את הצפון להתבסס על תעשיה וענפים שונים, ואילו את הדרום להתבסס בעיקר על חקלאות הדורשת ידיים עובדות רבות. מדינת מיסיסיפי, אגב, ביטלה את העבדות רשמית רק ב1995. מדינת קנטקי אישרה את 'התיקון ה13 לחוקה' ב1976. ללמדך שלא המצב החוקי קובע את המציאות בשטח.

המודד העיקרי למצב העבדים במדינה הוא מחירם, במקום בו סחר הנפשות קיים, מחיר העבדים יורד. ואין טעם למכור גנב לעבד, או לאדם למכור את עצמו לעבד, כי המחיר נמוך כל כך שהעיסקה מחוסרת תועלת. כל המציאות שהתורה מדברת עליה לפיה אדם נמכר לעבד על גניבתו, או שהוא מוכר את עצמו, או את בתו, שייכת רק במקום בו אין סחר נפשות. ולמכירת אדם יש ערך. התורה קובעת את דמי העבד שלשים כסף (שמות כא' כד'. כאשר שור הורג עבד), שהוא סכום נכבד. בבבל של ימי חמורבי נקוב מחיר עבד בעשרים כסף, וכן יוסף נמכר לישמעאלים ב'עשרים כסף' (בראשית לז' כח'). ככל הנראה עקב עיסוקם של ארחות ישמעאלים אלו בסחר בבני אדם, בדרך למצרים 'בית עבדים' היה ערכם של העבדים מופחת בכ30% ממחירם במדינה בה לא מתבצע סחר שכזה. בתקופה הרומית היה מחירו של עבד פחות בהרבה.[19]

יעל ליטמנוביץ', רכזת החינוך למאבק בסחר בבני אדם בסניף הישראלי של ארגון זכויות האדם אמנסטי. קובעת: "היום יש יותר עבדים בעולם מכל תקופה אחרת בהיסטוריה", על פי נתוני הארגון האמריקני Free the Slaves, 27 מיליון בני אדם בעולם הם עבדים.. העבדות אינה מוגבלת לאזור גאוגרפי. תופעותיה נפוצות במדינות המערב לצד מדינות מתפתחות.. כיצד ייתכן שבעולם המודרני, הנאור והמפותח – שבו מכהן אדם שחור-עור כנשיא המעצמה הגדולה בעולם – יש יותר עבדים מאשר שהיו לפני מאות שנים? "יש כאן שילוב של שני תהליכים שונים", מסבירה הד"ר אלה קרן מהאוניברסיטה הפתוחה. "בעוד שבעבר המשאב האנושי היה במשורה, וערכו היה גבוה, היום אנחנו עדים להתפוצצות אוכלוסין, להצפה בכוח עבודה. במקביל, העולם שלנו סוגד לאלוהי הקפיטליזם. סחר בבני אדם הוא עניין רווחי: הוא מאפשר לנצל אנשים באופן המירבי ולגרוף רווחים מקסימליים. וכאשר החוק נמצא בפיגור מתמיד אחרי המציאות, משתלם לקחת את הסיכון – כי הסיכויים להיתפס ולהיענש קלושים".

אבל לא רק הקפיטליסטים הדורסניים אשמים – גם הציבור הרחב מסייע לריבוי התופעה. "אנחנו הצרכנים רוצים לקנות ובזול – ולא מעניין אותנו איך המוצרים מיוצרים ובאילו תנאים", מציינת קרן. "כך הדרישה לכוח אדם זול רק גוברת", מוסיפה ליטמנוביץ'. במחקר שערך ארגון Free the Slaves בשיתוף עם אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, תועדו מקרים של סחר בבני אדם ועבדות ביותר מ-90 ערים ברחבי ארצות הברית, המדינה שחרטה על דגלה את המאבק בעבדות בזכות עברה הטעון. על פי הערכה מדי שנה, נסחרים בארה"ב 800 אלף בני אדם. ביבשת אירופה, נסחרים מדי שנה 500 אלף בני אדם, מרביתן נשים..

"46 אחוזים מהקקאו בעולם מקורו בחוות קטנות בחוף השנהב, שחלקן מעסיקות ילדים עבדים שנחטפו מבתיהם. כדורי-רגל ונעלי ספורט נתפרים במתפרות באסיה על ידי ילדים שעובדים בתנאי עבדות. פולי קפה מאתיופיה וקולומביה נקטפים בחוות המעסיקות ילדים-עבדים. תעשיית השטיחים באפגניסטן והודו מעסיקות ילדים בגילאי ארבע עד שבע – רובם עבדי-חוב אך חלקם נחטפו או פותו – הנקשרים לנול וצריכים לעבוד בתנאים מחרידים, לפעמים עד מוות. צרכנים צריכים להיות מודעים לכך כשהם עומדים לקנות שטיח אתני, או כדורגל, או בגד.

גישת התורה היא להיפך, אין התורה מכריזה על 'ביטול העבדות', ובתנאים הקיימים ברוב מדינות העולם מאז ועד היום גם לא יהיה ערך להכרזה זו.[20] הקובע בנוגע לזכויות העבדים והיחס אליהם הוא הרמה המוסרית של העם, והסדר בין שכבות העם ומעמדותיו,, בשני תחומים אלו מבצעת התורה מהפכה של ממש, שהיא זו ששינתה את פני העולם, ומפרותיה נהנים בכל רגע מליונים ברחבי תבל.

מקרה מזעזע התפרסם ב2017, של שפחה אתיופית המתאבדת לעיני גבירתה הסודאנית, כשזו משוחחת איתה ומצלמת באדישות. ואף משתפת לאחר מכן את הסרטון ברשת החברתית.

הערות:

[1] לפי פדר"א פכ"ג היו עבדים כבר בדור המבול, וכן כותב הנצי"ב (העמק דבר פ' נח) כי מן הסתם הכניס נח לתיבה גם עבדים ושפחות שהיו לו.

[2] וגם בעיני  חכמים היתה נכבדת, ורבי שמעון בר יוחאי כשהגיע למעשה בהגר בתורה, בכה ואמר: שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך ג' פעמים, ואני לא פעם אחת! (מעילה יז:).

[3] "המבנה הכלכלי במזרח הקדום לא חייב ריכוז רב של כח עבודה, מהעדר חטיבות כלכליות רבות היקף כחרושת וכתחבורה הימית ביוון הקלאסית, וכלאוטיפונדיות ברומא", (ד"ר זאב רובינזון, מלחמת אריסטוניקוס, ס' זכרון לפרופ' ב. כץ עמ' 159 והלאה, 1971).

[4]  כשהעבד מן העירייה הגיע עם חשבון המים, שלח האזרח את עבדו עם תשלום, שמן הסתם היה עבד או שניים מן המלאי האישי שלו.. וכך אחד הסטיריקנים של רומא מתאר את קובלנותם של עניי רומא שאין נותנים להם פרוטה לצדקה בכדי לקנות בה עבד..

[5] בזמן המלחמה הפלופונסית (404-431) ברחו מאתונה 20,000 עבדים. במרד ספרטקוס שהיה גלדיאטור ממוצא תרקי, עורר מרד עבדים בשנת 73 לפנה"ס (בזמנו של הורדוס, במרד היו שותפים גם יהודים), כאשר תוך זמן קצר מנה חילו עבדים בורחים במספר 120,000 איש! (ראה: 'מרד ספרטקוס', מתורגם ע"י צ. יעבץ, 1957). מרד עבדים מפורסם נוסף התרחש ברומא בשנת 136 לפנה"ס. ההיסטוריון דיודורוס סקילוס מתאר את שלשת המרידות הגדולות של עבדים ברומא.

במזרח ידועה רק מרידת עבדים אחת, 'מרד הזַנג', האימפריה העבאסית ששלטה על פרס וחלקים נרחבים סביבה, ניצלה כמות גדולה מאד של עבדים יוצאי אפריקה לשם ניקוז ביצות המלח שממזרח לבצרה. שינוי זה היווה הרעה גדולה בתנאי חייהם הנוחים יחסית של עבדים במזרח ביה"ב, ואכן בשנת 869 פרץ מרד אלים שנמשך כ14 שנה, מנהיג המרד: עלי בן מוחמד, סחף סביבו אלפי עבדים בורחים, איכרים מתוסכלים, ובדואים בוזזי שלל. הצליח לכבוש ערים ונמלים ברחבי פרס ועיראק, ורק אחרי מצור של כשנתיים הובסו המורדים ע"י המצביא אלמופק, אחיו של החליף. (מ. מעוז, פרקים בתולדות הערבים והאיסלם, הוצ' רשפים, 1975).

[6] "כל מי שהיה למעלה מבן שבע עשרה נשלח לעבודה במצרים כשהוא קשור בשלשלאות, והמונים נתן טיטוס במתנה לפרובינציות שונות כדי שיאבדו בתיאטראות בחרב וע"י חיות רעות ואלו שהיו מתחת לשבע עשרה נמכרו" (מלחמות היהודים י' ט' ב').

"מספר ההרוגים היה כאמור עצום ומרובים ממנו היו השבויים שמלאו את שוקי העבדים בארץ ובמקומות מרוחקים ביחוד התפרסם שוק האלה מצפון לחברון במקום שנמכרו בו עבדים יהודים מן השבי של אדרינוס עד שנמכר בו לפי עדות אחת עבד יהודי במחיר מנת כלכלה של סוס" (תולדות עם ישראל בימי קדם, עמ' 321).

[7] ראה: L. origo, The Domestic Enemy: the Eastrern Slaves in Tuscany in the 14th and 15th oonturies (speculum, XXX) 1955.

[8] דו"ח 'אפוק טיימס' מה4/4/2007. יש לציין כי 'אפוק טיימס' אינו ארגון שנחשב כמוסמך על ידי הגופים המוכרים.

[9] רש"ר מעיר במאמר המוסגר, כי למען האמת גם מכירה זו אינה עונש אלא תיקון. ואכן אין אדם מישראל נמכר בשום עוון חוץ מגניבה, אפילו על נזק היוצר חוב ממון. שכן המכירה היא אמצעי להשבת הגניבה ולתיקון חטאו, ולא עונש.

[10] יש להעיר שהקדמונים הזכירו עונש מאסר, ונראה שכוונתם למאסר למטרת עונש (רי"ף מו"ק ח. הרמב"ם סנהדרין כד' ט': "יש לכפות ידיים ורגליים ולאסור בבית האסורין ולדחוף ולסחוב על הארץ"). אך עונש זה נחשב כעונש קל ולא בא אלא כאמצעי לחץ, לא עלה על הדעת להסתפק בענישת רוצח במאסר. ראה פסחים צא "בית אסורין של ישראל", "לכופו או לשלם ממון או להוציא אשה", (רש"י). המנהג לאסור מי שאינו משלם את חובותיו מוזכר הרבה פעמים (אגודה שבת פרק כל כתבי קנ', ריב"ש תפד', רשב"א ח"ה רמב', רא"ש נב ח, זכרון יהודה צא. עונש זה מוזכר גם בפנקס ועד ארבע ארצות משנת תקלט' סימן תשכג').

[11] אין הכוונה לזלזל בשיקום אסירים ובכל הפעולות הברוכות שנעשות בזמננו. אך עדיין ברור שהכלא אינו מקום לעיצוב האישיות ואינו מהווה תיקון אלא הרתעה.

[12] וחכמינו גילו בצער רב הבנה גם למקרים חריגים יותר: "מעשה באחד שמכר עצמו ללודאים, אתא עובדא קמי דר' אבהו, אמר: מה נעשה? מפני חייו עשה!" (ירושלמי גיטין ד' ט').

[13]  ואף הכינוי לנביאים 'עבד ה' לא היה בא לידי שמוש אם עבד היה מלת גנאי בהכרח. גם בישראל עבד המלך היה תואר מכובד, ואף נמצאו חותמות של עבדי מלכים שונים בישראל. בלועזית המלה 'סלייב' היא כינוי גנאי שלא יושאל לשום ענין מכובד.

[14] ד"ר פנחס קורנגרין, ספר קארל, תש"ך, "השוואת חוקי משה שבתורה עם חוקי הבבלים והאשורים".

[15] כל פעולה צבאית ענינה הרתעה, ואין משמעות להרתעה שאינה מותאמת למנהג האיזור. סנקציות מודרניות לא היו מרתיעות שום אומה בימי קדם, ולפיכך לא היתה משמעות למלחמה או לנצחון בלי סנקציות מתאימות למצב.

[16]"העבדות היתה מן הנורמות המושרשות, והנסיון לבטלן לחלוטין היה נכשל, שכן לא תתואר חברה בתקופה ההיא ללא עבדים. זאת ועוד – בחברה הקדומה הייתה העבדות פתרון למצוקה כלכלית קשה. בכמה מקומות אנו מוצאים כי מכירת אדם לעבד או מכירת משפחתו היו האפשרות האחרונה להישרד", (ד"ר רוני מגידוב, החוק המקראי, 1998).

[17] ד"ר פנחס קורנגרין, ספר קארל, תש"ך, "השוואת חוקי משה שבתורה עם חוקי הבבלים והאשורים". והשווה דברי אסתר: אילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי.

[18] H.M. Stanley, Slavery and the Slave Trade in Africa, 1893. 1971

[19] במקביל למתואר בתורה, מראה החוקר ק"א קיטשן (מהמכון לארכיאולוגיה וללימודי המזרח באוניברסיטת ליברפול, בספרו על המזרח העתיק והמקרא) כי בימי האבות (ראשית האלף השני לפנה"ס, בחוקי חמורבי וחוקי נוזו) מוזכר מחיר העבד עשרים שקלי כסף, ואילו במחצית השנייה של האלף השני (זמן יצי"מ) הגיע מחיר העבד לשלושים ואף לארבעים שקלי כסף.

בבבל של ימי חמורבי, למשל, שכרו של פועל שכיר הגיע לסכום של שישה שקלי כסף לשנה, ואילו מחירו של עבד היה 20 שקלי כסף. במצב זה רק לעשירים גדולים היו עבדים, וגם להם היו בדרך כלל עבדים מועטים. (ד"ר אבי ורשבסקי, חוק וחברה במקרא, 2005).

[20] לא רק שלא היה טעם ב'ביטול' העבדות, אלא רואים אנו שבמצבים של לחץ ודחק אף ההינו מבני ישראל לעבור על החוקים ולהכביד ידיהם גם על העבדים העבריים. כך בירמיהו לד': "וישמעו כל השרים וכל העם אשר באו בברית לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו חפשים לבלתי עבד בם עוד וישמעו וישלחו. וישובו אחרי כן וישבו את העבדים ואת השפחות אשר שלחו חפשים ויכבישום ויכבשום לעבדים ולשפחות". ובדברי הימים ב' כח' ח': "וישבו בני ישראל מאחיהם מאתים אלף נשים בנים ובנות וגם שלל רב בזזו מהם ויביאו את השלל לשמרון. ושם היה נביא לה' עדד שמו.. ויאמר.. ועתה בני יהודה וירושלם אתם אמרים לכבש לעבדים ולשפחות לכם הלא רק אתם עמכם אשמות לה' אלהיכם. ועתה שמעוני והשיבו השביה אשר שביתם מאחיכם". וכן בנחמיה ה' "ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים. ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה. וימלך לבי עלי ואריבה את החרים ואת הסגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נשאים נשים".

לחלקים הבאים: העבד בתורה ולאורך ההיסטוריה חלק שניהעבד בתורה ולאורך ההיסטוריה חלק שלישי.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of