העצב ה'תועה' בג'ירפה – הוכחה לאבולוציה?

שאלה: בשנים האחרונות מובאת ע"י התפתחותנים כי ישנה הוכחה להתפתחות אקראית, מצורתו של עצב הואגוס ( Nervus vag), שפירוש שמו "העצב התועה" עצב זה יוצא מן המח, שלוחה של עצב זה מקיפה את הלב וחוזרת חזרה למעלה אל תיבת הקול, בגוף הג'ירפה, אורך ה'סיבוב' הזה הוא 5 מטרים! (צילום: ויקיפדיה).

כאן מדגים זאת דוקינס:

לטענת ההתפתחותנים, תכנון לא היה צריך את הסיבוב הזה, ואילו התפתחות אקראית מסבירה אותו.

לפני שנתייחס לנתונים האמיתיים בדבר העצב הטועה, נבהיר רק שמבחינה לוגית שני חלקי הטיעון שגויים לחלוטין.

1) "תכנון לא היה צריך את הסיבוב הזה". העובדה שאין לנו הסבר לתופעה מסויימת, אינה הוכחה שההסבר לא קיים. הרבה חלקים בגוף אחראים לתופעות שונות שהתגלו רק באקראי או אחרי שנים רבות שחשבו שאין בהם תועלת. מדובר בטענה שאינה ניתנת להוכחה. ועוד: אפילו אם נניח שהיה אפשר לשכלל יותר את גוף הג'ירף או כל יצור אחר, האם זה מוכיח שהיצור לא תוכנן ע"י מתכנן? האם יש לנו דרך לקבוע עד כמה בחר לשכלל כל יצור? או באיזו מדה השתמש ב'חמרים הקיימים' כדי ליצור מינים חדשים? (דוקינס אומר: "מעצב או מהנדס יכולים לחזור ללוח התכנון ולהתחיל לעצב מחדש, האם כך בהכרח? וכי לא יתכן לו למהנדס העובר ליצור קונסטלציה מסויימת שהתועלת שלה היא אילוצים אימבריולוגיים?[1]).

2) "התפתחות אקראית מסבירה אותו". גם זו קביעה לא נכונה. לפי תיאוריית האבולוציה מוטציה שאינה מביאה תועלת או שמכבידה בד"כ אינה מתקבעת ואינה שורדת (הביולוג המפורסם פרנסואה ג'יקוב מתאר "הקוד הגנטי תוקן במשך כשני מליארד שנים, שיפור מתמיד, זיקוק, משלים אותו ומבטל בהדרגה את כל הפגמים", מצוטט במאמרו של לוניג המובא להלן). נכון שהדבר יתכן, אבל זו חריגה, שום מערכת לא מושלמת וגם לא האבולוציה. אבל אין הדבר מתבקש מכח התיאוריה, אלא להיפך, התיאוריה סובלת חריגות. בדיוק כמו התיאוריה על תכנון, כל חריגה ניתנת להסבר כלשהו.

את כל מליוני הידיעות על התאמה מדוייקת ומשוכללת של החי והצומח בטבע אנו מקבלים כדבר שהתפתחות אקראית מסבירה, מליוני מינים שמורכבים ממליוני פרטים חיבורים ומנגנונים והכל מותאם, זה מתבקש. מקרים שאין התאמה ג"כ מוסברים ע"י התפתחות אקראית. א"כ מדובר בתיאוריה שאין להוכיחה ולא להפריכה, ומה היא המשמעות לציין שהדבר מוסבר ע"י התפתחות אקראית? האם יש משהו שלא יוסבר ע"י התפתחות אקראית? (קייסי לוסקין כותב על הטיעון ההתפתחותני שמה שנראה לא מתוכנן הוא משהו צפוי לפי האבולוציה: "כך על פי קווין, האבולוציה מנבאת כי כמה תכונות יעבדו היטב, כמה תעבודנה לא כל כך טוב, וכמה לא תעבודנה בכלל. זה לא בדיוק מערך שימושי של תחזיות").

אך האם הטענה עצמה נכונה? האמנם מדובר בסיבוב חסר כל תועלת?

חשוב להבהיר את הנתונים, כי הטענה תופסת מקום כה נרחב בתעמולה ההתפתחותנית, מה שמלמד שמדובר באחת הטענות החזקות ביותר כביכול. ספרו של ג'רי קוין 'למה האבולוציה נכונה' מנפנף בעיקר בדוגמא זו. ריצ'ארד דוקינס טרח לסחוב עמו להדגמה גופת ג'ירף כדי לנופף במו ידיו בעצב התועה בידיו שטופות הדם מול הקהל. ראה עוד למשל במאמרו של ד"ר ארז גרטי: אבולוציה לא סתם תיאוריה,

הבה ונתרשם מעט מן הפאתוס ההתפתחותני: דוקינס בסרטון "זה מגוחך, אף מהנדס לא היה עושה טעות כזו"! – "אז הוא ירד את כל המרחק בכדי לעלות חזרה"! קוין בספרו למה האבולוציה נכונה כותב: "אחד העיצובים הגרועים ביותר של הטבע" (במהדורה האנגלית עמ' 82) סמית כותב: "עיצוב גרוע מאוד למטרה היעודית שלו" (בספרו עמ' 725).

ובכן, על מה מסתמכת הטענה הכביכול חזקה הזו?

 הביולוג הגרמני וולף אקהרד-לוניג חוקר את המוטציות הגנטיות במשך כ30 שנה, הוא השקיע עבודה מיוחדת בחקר ההתפתחות האפשרית של הג'ירף, את העבודה ניתן לקרוא כאן: "האבולוציה של הג'ירף ארוך הצואר". המאמר חשוב ומעניין, בכך שהוא מפריך ושם ללעג את כל ההסברים האבולוציוניים השונים על התפתחות הג'ירפה, ומראה כיצד הם סותרים לכל הנתונים והממצאים. (מאמר נוסף דומה ).

כהשלמה למאמרו, הוא פרסם את הנספח: "עצב הגרון של הג'ירפה – האם זה מוכיח את האבולוציה". בו הוא מראה כי התפיסה שהסיבוב של העצב התועה הוא תאונה היסטורית, הינה מיושנת ומחקרים חדשים כבר סתרו אותה. הוא מציין למחקרו של Markusn Rammerstorferm מ2004.

ובכן, העצב התועה קיים גם אצל האדם, גם אצלו הוא עושה סיבוב כלפי מטה. והנה ידוע לנו כי ישנו מום מולד (מוטציה) הגורם לעד 1% מהאוכלוסיה במקומות מסויימים להיוולד עם עצב מקוצר, וכפי המובא בספרות המקצועית לקיצור זה  יתכנו השלכות קטסטרופליות בקשיי בליעה ונשימה.

סריקה של לוסקין מתוך ספרות מקצועית, המראה את הפונקציות השונות בעצב ה'תועה':

לונג מראה שלפי הידוע לנו על שכיחות מוטציות, בהתאם לתיאוריה המקובלת, הרי שמשכיחות זו יש להסיק כי מוטציה כזו התרחשה מליוני פעמים בכל מיני היונקים והחולייתנים, ובכל אופן היא לא נטמעה, כי כנראה היא גורמת נזק, ולא לחינם העצב מסתובב כלפי מטה. כך או כך ההוכחה בטלה מעיקרה, שכן אין שום הכרח אבולוציוני ל'סיבוב הגדול', המוטציה המאפשרת ביטולו קיימת ועומדת.

ואכן, בספרות הרפואית כבר במאה הקודמת, ועד המהדורות החדשות ביותר מופיע פירוט של התכונות והפעולות של העצב 'התועה', הוא מעניק סיבי עצבים לאיזורים שונים בגוף שבלעדיו לא היו מרושתיםהוא מספק ענפים עצביים לקרום הרירי ולעטיפת השרירים של הושט, על סיבי השריר של קנה הנשימה, ועוד פונקציות נוספות, המופיעות כעובדה ידועה בספרות המקצועית.

לדברי לונג, הגישה הפופוליסטית של תועמלני ההתפתחות, מעכבת את התקדמות המדע. כי ההכרזה על חוסר תועלת בחלקים מסויימים של הגוף מונעת את האפשרות לחקור ולהפיק מהם את התועלת, כפי שאירע למשל בשקדים, שהוכרזו כחסרי תועלת ונכרתו הרבה פעמים בלי שום סיבה. לכן הגישה הנכונה למדעי הביולוגיה היא הניבוי של תכנון, לצפות תמיד תועלת ופונקציונליות בגוף ובחלקיו.

המגוחך שבכל זה, שבין שפע המקורות שמביא לונג להוכיח את דבריו, הוא מביא גם סרט בו משתתף דוקינס עצמו בנסותו להוכיח את האבולוציה מכח פונקציות שונות, וביניהן גם תפקודים שונים של העצב ה'תועה'… (הסרט המלא על הג'ירף נמצא כאן, צפה בדקה 2:09, גירסת דוקינס כאן). ולא עוד אלא שההדגמה של דוקינס בסרטון שגויה, הוא בעצם מטעה את הצופים כשהוא מצביע על כך שמדובר באותו עצב, בעוד הוא עוסק בשני חלקים שונים, תמלול של הסרטון והערות מקצועיות עליו במאמר של לונג עמ' 5.

הנוירו כירורג פרופ' מייקל אגנור, טוען שלעצב התועה ישנה פונקציה רפואית המעניקה לאורגניזם אזהרה במקרה של מחלה, כך המח יודע על זיהום פנימי באיזור החזה ומסוגל להילחם בזיהום. לטענתו יש יתרון עיצובי בסיבוב מן המח לאיזור החזה ובחזרה. לפירוט של טענתו ראה כאן.

רשימה מפורטת של הפונקציות השונות של העצב התועה יכול כל אחד למצוא בויקיפדיה האנגלית, רשימה מקוצרת יותר בעברית. כך שניתן לסכם שכל ההצגה של ביתור הג'ירפה בפני ילדים היא מחזה עוועים של תעמולת שקר שמתאימה ביסודה לילדים קטנים.

הערות:

[1] לוסקין מצטט מתוך ספרות אנטומיה: "עצב הואגוס בעובר בשלב 16 הוא גדול מאוד ביחס למערכת קשת אבי העורקים. עצבי הגרון חוזרים, וקיים אחוז גדול יותר של רקמות חיבור מאשר עצבים אחרים, מה שהופך אותו עמיד יותר למתח. הוצע שהמתח שיושם על ידי עצב הגרון החוזר ונשנה, כפי שהוא עוטף סביב צינור הדם, עשוי לספק אמצעי תמיכה שיאפשרו לצינור להתפתח כעורק שרירי, ולא בעורק אלסטי".