1

הפיזיקאי פרופ' יעקב בקנשטיין מגלה את אלהים ביקום

הפיזקאי הישראלי המוערך, יעקב בקנשטיין, שהחזיק בקתדרה לפיזיקה עיונית באוניברסיטה העברית, שזכה בפרסים מכובדים על עבודותיו פורצות הדרך כמייסד התרמודינמיקה של חורים שחורים.

טענותיו המדעיות שנתפסו כחדשניות התקבלו בתחילה בזלזול ע"י סטיבן הוקינג, אלא שבהמשך גילה הוקינג שבקנשטיין צודק, ואף חישב את הנתונים בכדי להצדיק את הדברים, מה שהביא למה שמכונה בעולם המדע "אנטרופיית בקנשטיין-הוקינג", הדה מרקר מנה אותו ברשימת חמשים המוחחות החדים בישראל, כ"החוקר שסחף את הוקינג".

בקנשטיין ראה את האמונה כחלק מהמציאות הנגלית בפיזיקה, הוא הגדיר את עצמו (בריאיון להארץ!) כ"מסתכל על העולם כתוצר של העבודה של הקדוש ברוך הוא. הוא קבע חוקים מאוד מסוימים ואנחנו נהנים מאוד לגלות אותם בעבודה מדעית – לראות איך הכל משתלב ביחד".

בריאיון לסנטיפיק אמריקן הוא אומר:

"הפיזיקה הולכת ומתרחקת מן העולם שנתפס על ידי העיניים והחושים, וזה ילך ויחמיר. אני לא סבור שאנחנו נתקרב בחזרה לאינטואיציה. העניין הוא שהחושים שלנו מותאמים כדי לתת לנו הזדמנות להתנהל בבטחה כלשהי בעולם היום-יומי. הדבר אינו נוגע למבנה האמיתי של הטבע, שהוא כנראה שונה לגמרי. כשהפיזיקה התחילה להתפתח, אנשים עבדו קרוב למה שרואים בחושים, והקונספציות היו מאוד קרובות למה שאנחנו מבינים בחושים. אבל ככל שאנחנו מבינים יותר ויותר, וחופרים יותר ויותר לעומק, אנחנו מתרחקים מעולם החושים – והדבר ילך ויחמיר".

ובמאמר אחר שפרסם בסינטיפיק אמריקן הוא כותב:

התפתחויות מן הזמן האחרון בפיזיקה התיאורטית משיבות על כמה מהשאלות האלה, וייתכן כי בתשובות יש רמזים חשובים לתיאוריה הבסיסית של המציאות. לימוד תכונותיהם המסתוריות של חורים שחורים אפשר לפיזיקאים להסיק מהם כי יש גבולות מוחלטים לכמות המידע שיכולה להימצא בנפח מרחבי או בכמות של חומר ואנרגיה. ממצאים הקשורים לנושא רומזים כי היקום שלנו, שאנו תופסים אותו כבעל שלושה ממדים מרחביים, אולי "כתוב" במקום זה על גבי משטח דו-ממדי, בדומה להולוגרמה. תפיסתנו היום-יומית את העולם כתלת-ממדי תהיה אפוא אשליה גורפת, או רק אחת משתי דרכים חלופיות לראות את המציאות. אולי גרגר של חול אינו יכול לחבוק את כל עולמנו, אבל מרקע שטוח יכול גם יכול.

הויכוח שלו עם הוקינג עסק גם בשאלת האמונה:

ב-2006, כשסטיבן הוקינג הצהיר כי אין בידע שלנו על בריאת העולם בכדי להוכיח את קיומו של אלוקים ( "המפץ הגדול לא נזקק דווקא למעורבות של ישות אלוהית"), הג'רוזלם פוסט פנה לפרופסור בקנשטיין כדי לקבל הפרכה. בקנשטיין, במתינותו המפורסמת, הגיב כי: "ההצהרות החדשות שלו הן קצת פשטניות מידי. אנחנו לומדים דברים מהיקום על ידי צפייה וביצוע ניסויים, אבל אנחנו מוגבלים ביכולותינו ויכולים לטעות בהבנת חוקים פיזיקאליים. הוא הגיע למסקנה גרנדיוזית שאפילו מדענים רבים שאינם מאמינים באלוקים חושבים שהיא מוגזמת".

בקנשטיין הוסיף אז כי: "יותר אנשים בעולם יסכימו עם הקריאה של הוקינג ליישב את הירח או כל פלנטה אחרת מאשר עם הקביעה שלו שלא היה צורך במעורבות אלוקית בבריאת היקום… אני לא מאמין שאם נצליח לשחזר במעבדה את התנאים הספציפיים שמאמינים שקרו בזמן המפץ הגדול, יהיה אפשר לבנות יקום חדש… המדענים במאיץ החלקיקים בשוויץ מנסים להבין אספקטים מסוימים של המפץ הגדול, אבל אפילו שם אי אפשר ליצור את כל התנאים ולשחזר אותם במדויק".

בקנשטיין היה אב טיפוס של מדען דתי שמכיר היטב את סדר העדיפויות שלו. אולי הסיפור המאפיין אותו ביותר הוא חוסר היכולת של מברכים להשיג אותו בטלפון אחרי הזכייה בפרס וולף היוקרתי לפני שלוש שנים: ידידיו ומוקיריו התקשרו לביתו שוב ושוב, אך לא קיבלו מענה. בקנשטיין הלך לכותל המערבי – להודות לקב"ה על הזכייה.

כאן ניתן ללמוד קצת מחכמתם של משפחת בקנשטיין האב והבן, וגם דברים לזכרו: