נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

הפיזיקאי שמריהו קידר: השגחה פרטית מוסברת ע"י סינרגטיקה

דר' שמריהו קידר-חוקר בכיר במכון גאופיזי לישראל. בוגר פיזיקה מאוניברסיטה תל-אביב ובר-אילן ותואר שני ושלישי בגאופיזיקה מאוניברסיטה תל-אביב. דן בשאלת ההשגחה הפרטית לאור המדע המודרני, במאמרו: השגחה כללית ופרטית על פי סינרגטיקה – מדע של מערכות מורכבות, הוא כותב:

קיימות מספר גישות המסבירות את יסוד ההשגחה בעולם. בגדול, ישנה הבחנה בין השגחה כללית להשגחה פרטית ואת זו האחרונה, מסבירים בשני אופנים עיקריים. הראשון, הפשטני לכאורה, רואה בהשגחה פעולה במישור מעלה-מטה (מאלוקים – לאדם). תפיסה זו המופיעה בתנ"ך ובספרות הרבנית, גורסת שהקב"ה משגיח על כל פרט ופרט. והשני, רואה בהשגחה פעולה מלמטה למעלה (מאדם – לאלוקים). את הגישה האחרונה, ניתן לראות אצל הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג), כאשר על פי הסברו שם, הקשר בין האדם ובין האלוקים איננו דבר היורד מן האלוקים אל האדם, אלא הוא דבר העולה מן האדם אל האלוקים ומשמעות ההשגחה היא ההכרה שהאדם מכיר את ה' והיא תלויה באדם ובעבודתו את ה'.

מטרת המאמר היא לנסות "להסביר" את ההשגחה (הפרטית והכללית) על פי פירושו של הרמב"ם, לאור העקרונות עליהם מבוסס המדע של מערכות מורכבות בעלי ארגון- עצמי הנקרא סינרגטיקה.

מדע של מערכות מורכבות-סינרגטיקה

בסוף במאה ה-20 התפתחה תאוריה העוסקת במערכות מורכבות בעלות ארגון עצמי. הפיסיקאי הגרמני הרמן הקן, קרא לתאוריה הזאת – סינרגטיקה. מה שמאפיין את התאוריה הוא, שהיא רב-תחומית ועל-תחומית, מכיוון שהתאוריה מנסה לגלות תבניות משותפות של ארגון–עצמי במערכות מורכבות מכל סוג כלשהו, ללא תלות  בסוג מרכיביה של המערכת המורכבת. נבהיר, שמערכת היא בעלת ארגון–עצמי אם המערכת מקבלת תבנית מרחבית/זמנית פונקציונלית ללא  גורם ייחודי שמחוץ למערכת. (כלומר, שלא הייתה השפעה ישירה שגרמה לאותה התבנית מרחבית/זמנית או פונקציונלית, אבל הייתה השפעה (אינפורמציה) לא יחודית שהביאה את המערכת למצב מסוים אבל לא סופי).

התאוריה של הסינרגטיקה מהווה נדבך חשוב בשינוי אופן החשיבה המדעי. בתחילה, התאוריה יושמה בתחום הפיזיקה של הלייזרים ופיזיקה של הפלסמה. לדוגמא, לייזר היא מערכת מורכבת בעלת ארגון עצמי. ביצירת הלייזר, כתוצאה מאטומים מעוררים, נפלטים גלי אור (פוטונים) באופן אקראי, אבל כעבור זמן מה, האינטרקציה בין האטומים תגרום למערכת של הלייזר לעבור ארגון עצמי ויווצר גל מונוכרומטי (בעל תדר אחיד). דוגמא אחרת מתחום ההידרודינמיקה (חקר זרימת נוזלים), שכאשר מחממים נוזל, האטומים נעים בצורה כאוטית, אבל לאחר זמן מה המערכת עוברת לארגון מחדש ונוצרים תבניות סדורות המזכירות חלת דבש. בחימום נוסף, שוב יכולים לעבור שלב של ארגון עצמי ונוצרות תבניות מרחביות חדשות. לאחרונה, יסודות התאוריה הזאת יושמו להבנת בני האדם. הבנת התרבות האנושית, הפסיכולוגיה, הקוגניציה, החינוך ועוד.

כיצד אינפורמציה משפיעה על המערכת

נתייחס לסיגנל או כל הפרעה כאינפורמציה. ברור שיש משמעות לסיגנל או הפרעה רק במידה וקיימת מערכת הקולטת את אותו הסיגנל. נתבונן במערכת מורכבת כלשהי, למשל גז, תא ביולוגי, או מערכת כלכלית. נגדיר את המצב הנתון של המערכת בעזרת גדלים מסוימים היכולים להשתנות  עם הזמן. את השינוי עם הזמן ניתן לתאר על ידי משוואה המכילה שני איברים. האיבר ראשון דטרמיניסטי (קבוע) והאיבר השני – פלוקטואציות\רעש אקראי. כאשר לא קיימים רעשים אקראיים, המצב של המערכת (הגדלים המתארים) עם הזמן, מתואר באופן חד ערכי בהתאם לסיגנל החיצוני ותנאי ההתחלה של המערכת, ובעתיד, המערכת תשאף להגיע למצב יציב (לנקודה הנקראת אטרקטור). במצב הכולל רעשים אקראיים,  הסיגנל (פרמטרי הבקרה) מביא את המערכת לאטרקטור נתון ואילו האיבר של הרעשים האקראיים (הפלוקטואציות) גורם למערכת לצאת מנקודת האטרקטור הזו  לאטרקטור אחר (נקודה יציבה אחרת). כלומר, ייחסנו משמעות לסיגנל שבעזרתו כיוונו את המערכת (על ידי פרמטרי בקרה), להימצא במצב מסוים, כאשר לפני הפעלת הסיגנל המערכת הייתה במצב ניטרלי יציב (באטרקטור מסוים) ובהפעלת הסיגנל יכול להתקיים:  1. הסיגנל חלש מדי והמערכת נשארת באותו מצב. 2. הסיגנל מספיק חזק והמערכת עוברת למצב אחר (אטרקטור אחר). ללא רעשים אקראיים, היתה המערכת  נשארת במצב בו הסיגנל גרם לה להמצא. הרעש האקראי, גורם למערכת לעבור ארגון–עצמי ולהימצא במצב יציב חדש.

השגחה פרטית והשגחה כללית לפי רמב"ם

כאמור, אנו מבחינים בשני סוגי השגחה: כללית ופרטית. השגחה כללית היא השפעת הבורא על כל הבריאה ומיושמת על ידי חוקי הטבע והשגחה פרטית היא השפעה על כל אחד מהמין האנושי (לפי הרמב"ם) ותלויה ברמת ההשגה של האדם, ועל כן ישנם הבדלים ברמת ההשגחה פרטית בין אדם לאדם. בלשון הרמב"ם מתוך מורה נבוכים חלק ג' פ י"ז י"ח; "…השגחה האלוהית לדעתי כפי שנראה לי נספחת לשפע האלוהי,  והמין אשר נצמד בו אותו השפע השכלי עד שנעשה בעל שכל, ונגלה לו כל מה שהוא גלוי לבעל השכל, הוא אשר נתלוותה אליו ההשגחה האלוהית, וכולכלו כל מעשיו על דרך השכר והעונש,…והבן השקפתי עד סופה, כי איני סובר שהוא יתעלה נעלם ממנו דבר, או שאני מיחס לו אי יכולת, אלא אני בדעה כי ההשגחה נספחת לשכל וחיובית לו, כיון שההשגחה אינה אלא ממשכיל ואשר הוא שכל שלם, שלמות שאין שלמות אחריה, והרי כל מי שנצמד בו משהו מאותו השפע כפי ערך מה שהגיע לו מן השכל יגיע לו מן ההשגחה".

הקשר בין ההשגחה כללית ופרטית  למשוואה של המערכת הסינרגטית

לפני שאתחיל בהסבר, אבהיר מספר מושגי יסוד בפיזיקה. אחת מהתופעות בעולם הטבע היא תופעת הגלים. כולנו מכירים את הגלים הנוצרים במים, הגלים האקוסטיים (גלי קול), הגלים אלקטרומגנטיים וכו'. ניתן להגדיר גל כשינוי (הפרעה) במצב של התווך המתקדם בזמן ובמרחב ומעביר אנרגיה. השינוי הזה, נעשה בצורה תנודתית מערך מקסימאלי של גודל פיזיקאלי כלשהו, לערך מינימאלי של גודל זה. אחד המאפיינים של הגל הוא תדר. שפירושו, מספר הפעמים בשנייה שהגודל הפיזיקאלי חוזר על עצמו. בגל אקוסטי התדר מבטא את גובה הצליל – ככל שהתדר גבוה יותר הצליל גבוה יותר. לעומת זאת התדר של גלים אלקטרומגנטיים יקבע את סוג הגל. קיים מגוון רחב של גלים אלקטרומגנטיים אשר כולם זהים במהותם ואנו מכנים אותם בשמות שונים, בהתאם לתדר שלהם. למשל, גל אור,גלי רדיו, גלי רנטגן, גל אינפרה אדום, גל אולטרה סגול וכו'. ככל שהתדר גבוה יותר, הגל הוא בעל אנרגיה גבוהה יותר. מושג פיזיקאלי נוסף, הוא תדר תהודה, או תדר עצמי, של גוף כלשהו. כל הגופים שבעולם מתנדנדים ולכל אחד מהגופים יש תדר עצמי מסויים, התלוי בסוג החומר שממנו עשוי הגוף ובגודלו. לעומת זאת כשמדברים על "רעש אקראי", זהו רעש המכיל אין סוף תדרים.  כאשר נעורר גוף מסויים מבחוץ, בתדר השווה לתדר העצמי של אותו הגוף, אזי הגוף יכנס למצב הנקרא תהודה, שבו הגוף יתחיל להתנדנד והתנודה תלך ותתגבר. דוגמא פשוטה לתהודה אפשר לראות  בנדנדה תלויה. נניח שהתדירות העצמית של הנדנדה היא הרץ אחד (הכוונה שבשנייה אחת הנדנדה תחזור לאותו מקום). כאשר דוחפים את הנדנדה בתדר העצמי שלה, כלומר מדי שנייה אחת, תצטבר ההשפעה והנדנדה תגדיל מאד את  המהירות ואת גודל התנודה (המשרעת) שלה ותיכנס למצב תהודה. לעומת זאת, אם נפעיל תדר מעורר קטן, או גדול יותר מהתדר העצמי של הנדנדה, היא לא תיכנס לתהודה ואף תיעצר. אחת הדוגמאות המפורסמות שהדגימה את תופעת התהודה, היא קריסת גשר סן פרנסיסקו בארה"ב, שארעה בעקבות צעדת גדוד חיילים על הגשר, בתדר השווה לתדר העצמי של הגשר. דוגמא נוספת לתהודה, היא קליטה של שידורי הרדיו.  כדי להפריד בין תדרים שונים בקליטת  שידורי רדיו, בונים מעגל תהודה שבעזרתו משנים את התדר העצמי של מערכת הקליטה של הרדיו ועל ידי זה קולטים רק את התדרים השווים לתדר העצמי של המערכת.

אחד המאפיינים החשובים של התהודה הוא, שהיא מתקבלת בתדירות הכוח המעורר. במצב התהודה, קצב מעבר האנרגיה לגוף,  מגיע לערכו המירבי.

נחזור למשוואה המתארת את ההתפתחות של מערכת מורכבת, בעלת ארגון עצמי. השאלה הנשאלת היא, איזה תדר מהתדרים המכילים את הרעש האקראי (האיבר השני במשוואה) מאלץ את המערכת לעבור לארגון העצמי? ההנחה (שאותה צריכים לבדוק) היא, שהתדר הגורם לארגון העצמי, הוא התדר השווה לתדר העצמי של המערכת. ההנחה הנוספת היא, שתודעת האדם קשורה לתדר מסוים ומשתנה בהתאם למצבו.

את האיבר הראשון – האיבר הדטרמיניסטי במשוואה, ניתן לייחס להשגחה הכללית על פי הרמב"ם, המיושמת על ידי הבורא בעזרת חוקי הטבע הדטרמיניסטי. לעומת זאת, את האיבר השני במשוואה, הרעש האקראי שאינו מוגדר, ניתן לייחס לשפע האלוקי (ביטוי של הקב"ה שגם לא ניתן להגדרה).

לאדם ניתנה האפשרות לשנות את התדר העצמי של התודעה, על ידי פעולות זיכוך ועידון עצמי התלויות  בין השאר במידת שלמות המידות והשלמות השכלית וממילא על ידי כך, להתחבר לתדר גבוה יותר (מהרעש האקראי- ביטוי להקב"ה) או לשפע וממילא להיות מושגח יותר, לפי פירושו של הרמב"ם.

במאמר אחר מסביר קידר את הפסוק: "אני ה' לא שניתי" -לאור המדע:  

על הפסוק "אני ה' לא שניתי" (מלאכי ג'), אומר בעל התניא בשער הייחוד והאמונה:"פירוש שאין שום שינוי כלל. כמו שהיה לבדו קודם בריאת העולם, כך הוא לבדו אחר שנברא העולם. וזה שכתוב:"אתה הוא…"  כו'. בלי שום שינוי בעצמותו ולא דעתו…" ולכאורה, כיצד ניתן לטעון שבזמן בריאת העולם לא היה שינוי בדעתו, שהרי הבריאה עצמה שהתקיימה בנקודת זמן, מעידה על שינוי דעתו של הקב"ה?

במאמר זה אנסה לתת "הסבר" לאור המדע המודרני. ברור שההסבר המדעי אינו הוכחה "אמיתית", שאין לנו, בני האדם, תפיסה כלשהי באלוקות, והסבר המדעי הוא מעין לבוש לאמיתות אלוקיות ובא לסבר את האוזן.

המציאות הפיזיקאלית המתגלה תלויה במערכת הייחוס של הצופה. (מערכת הייחוס היא מערכת שבה מבוצעות המדידות). אדגים בדוגמא פשוטה: נתאר ספינה שטה במהירות קבועה. אדם הנמצא על גבי הספינה זורק כדור כלפי מעלה, חברו הנמצא אף הוא על הספינה, יראה את הכדור נופל אנכית כלפי מטה, לעומת זאת אדם הצופה מהחוף, יראה את הכדור נע בתנועה קשתית. מדוגמא פשוטה זאת למדים אנו, שאת אותו האירוע (זריקת כדור), יראו שני הצופים בצורה שונה, כאשר ההבדל היחיד ביניהם הוא מערכת הייחוס.

עכשיו נתבונן בחלקיק אור המכונה פוטון. מהירות התקדמות של הפוטון היא מהירות האור. לפי תורת  היחסות של איינשטין, הוא הגבול העליון של מהירות, בו גוף כלשהו מסוגל לנוע. גוף הנע  במהירות האור, לפי תורת יחסות פרטית, יתקיים מחוץ למרחב וזמן, בעולם שבו לא קיים העיקרון של סיבתיות (causality ( .נתאר לנו ייצור תבונתי הנמצא על גבי הפוטון (במערכת יחוס של הפוטון הנקראת גם מערכת עצמית). אותו היצור יתקיים בעולם מחוץ לזמן ומקום, זאת אומרת במערכת הייחוס של הפוטון  הייצור יהיה ללא שינוי. צופה המתבונן מבחוץ, יראה את היצור משתנה ללא הרף עם הזמן. רואים אנו שקיימת מציאות של עולם (עולמו של הפוטון) ללא שינוי, אך אנו בני האדם הצופים בפוטון במערכת ייחוס חיצונית, העולם המתגלה לנו משתנה ללא הרף.

"העולם האמיתי והיחיד" הוא "עולמו של הקב"ה"-עולם ללא שינוי. (ברור שאין העולם הוא מקומו של הקב"ה, אלא הקב"ה הוא מקומו של העולם, והדימוי בין הקב"ה ובין העולם בא לסבר את האוזן). העולם שלנו המתקיים במרחב וזמן-עולם ששינוי הוא פועל יוצא של עולם ללא שינוי, ואין לו קיום עצמי. הוא מתהווה כל רגע, מעולם ללא שינוי. מאידך, העולם ללא שינוי מקבל משמעות מתוך עולם משתנה ללא הרף. רמז לכך באמרה "אין מלך ללא עם".

עלינו לגלות בכל דבר את העולם ללא שינוי (הקב"ה), מתוך עולם משתנה ללא הרף.

מאמרים נוספים של קידר:

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות