הצעה לזיהוי הארנבת והשפן

צבי ויינברגר, מהמכון הגבוה לטכנולוגיה, במאמרו 'טהרת אייל המושק וטהרת משפחת האיילונים – הצעה לזיהוי הארנבת והשפן", בד"ד 27, אדר תשע"ג, מציע רעיון חדש לפתרון שאלת העלאת גרה אצל שפן וארנבת. (ראה: סימני טהרה לפי הידוע בזמננו).

להלן קטעים מתוך דבריו (בלי הערות שוליים):

התורה מפרטת שלוש חיות שמעלות גרה ואינן מפריסות פרסה: גמל, שפן, וארנבת: ויקרא יא, ד־ו; דברי□ יב, ז) רבים וטובים כבר תמהו כי החיות המצויות בארצנו והנקראות בימינו ׳שפן וארנבת׳ אינן מעלות גרה במובן המקובל בחיות ובבהמות הטהורות ובגמל… נציע כי השפן והארנבת של התורה הן חיות שנמצאות היום מחוץ לגבולות הארץ, יאינן החיות הקרואות בשמות אלה היום.

דעתנו היא כי ארנבת התורה היא איל המושק, ובשמה המדעי ,moschiferus Moschus הנפוצה במרכז אסיה, ואת שפן התורה נזהה עם משפחת האיילונים, -בשמה המדעי Tragulidae, הנפוצה בדרום מזרח ודרום מרכז אסיה ומרכז ומערב אפריקה. לחיות אלה יש אצבעות רגליים מפותחות היטב ובסופן פרסה זעירה לכל אצבע. מבנה גוף איל המושק דומה לגופה של ארנבת גדולה. רגליו האחוריים של איל המושק ארוכות מרגליו הקדמיות ובמרוצתו מתקדם בקפיצות בדומה לארנבת המצויה. מסיבות אלה יש ליחס את איל המושק לארנבת המקראית. האיילונים של מזרח אסיה מסוג Tragulus זקוקים למחסה בסלעים מפני חיות טרף כפי שמתואר במזמור ׳ברכי נפשי׳ ״…סלעים מחסה לשפנים״ (תהלים קד, יח). וכן בספר משלי: ״שפנים עם לא עצום, וישימו בסלע ביתם״(משלי ל, כו) מסיבה זו יש לייחס את השפן המקראי למשפחת האיילונים.

השמות ׳שפן וארנבת׳ לחיות המצויות בארץ הם שמות מושאלים אם כי קדומים. נם בהצעתנו יש קשיים: לחיות אלו יש שלדים שבלסתותיהן העליונות ניבים מיוחדים. אם חיות אלו חיו בארץ בעבר, מדוע לא נמצאו עד עתה שרידים שלהן. גם על פי דעתם של זואולוגים אין אקלים הארץ היום, ואף לפני שלושת אלפים שנה, מתאים לחיות אלה. אם השפן לא היה נמצא בארץ בתקופת המקרא- אז למה ישיר דוד שבח לה׳ ושלמה ימשיל במשלי אודות השפן, אם שומעי לקחם בארץ לא הכירו את השפן מקרוב. למרות הקשיים נבסס את הצעתנו המקיימת פסוקי התורה כפשוטם ודברי חז״ל במלואם…

סימני איל המושק והאיילונים

נעיין בטהרת איל המושק וטהרת משפחת האיילונים. לחיות אלה יש ניבים בלסת העליונה כמו גמל (חולין נט ע״א), ואין להן קרניים. במשנה במסכת נדה (נא ע״ב) אנו לומדים ״כל שיש לו קרניים יש לו טלפים…״ ומבאר רש״י: ״שאין קרניים אלא לבהמה וחיה טהורה״. כל אחר מן  הסימנים המשניים, העדר ניבים וקיום קרניים, מספיקים כסימני טהרה אבל אינם הכרחיים. העדר סימני הטהרה המשניים אינם מכריעים בבירור טהרת איל המושק ומשפחת האיילונים.

נתייחס ראשונה לאיל המושק משום שהוא היה מוכר לרבותינו הראשונים כחיה טמאה. הזואולוגים נחלקו אם להתייחס לאיל המושק כתת־משפחה – Mochinae, של משפחת האילים — Cervidae, או להתייחס אליו כמשפחה נפרדת — Mochidae שכן קיים סוג אחד של איל המושק: Moschus. moschiferus היות שלפי דעתנו איל מושק איננו חיה טהורה מן הראוי שתהיה לה משפחה נפרדת ולא כתת־משפחה של האילים הטהורים. איל המושק נפוץ במרכז אסיה, מסין ועד הרי ההימליה. אורך איל המושק נע בין שמונים סנטימטר למטר וגובהם מחמישים עד שמונים סנטימטר. משקלו משבעה עד שבעה עשר קילוגרם. פרט להעדר קרניים, לאיל המושק מאפיין נוסף בולט המבדיל בינם לבין שאר האילים. לאיל המושק יש כיס מרה ולאילים – אין. די בהבדל זה כדי לציין את איל המושק בנפרד משאר האילים.

בדומה למעלי־הגרה הטהורים לאיל המושק אין שיניים חותכות עליונות, אבל כן יש לו ניבים כפי שמצוי בגמל. איור מס׳ 1 מציג את איל המושק. באיור אנו מבחינים בניבי המושק ובאצבעות רגליו המחולקות ומכוסות פרווה ורק בסופן פרסות זעירות דמויי ציפרניים. כל ארבע האצבעות של המושק גמישות בהשוואה לשאר מפריסי־הפרסה שפרסותיהם מוצקות. גמישות זו מאפשרת טיפוס על מדרונות תלולים ועל עצים. על פרסות כאלה כתב הרשב״ם (ויקרא יא, ג ד״ה מפרסת פרסה): ״ציפורן אחד כעין מנעול ולא ציפורניים בכל אצבע ואצבע כארנבת ושפן״. תיאור זה של פרסות הארנבת והשפן מתאים לפרסות בקצה אצבעותיו של איל המושק. בבטן הזכר ישנה בלוטה שניתן להפיק ממנה נוזל ריחני שנקרא בלשון חז״ל ׳מושק׳^״ ואצל הראשונים מוסק…

במזמור ׳ברכי נפשי׳ אנו קוראים ״…סלעים מחסה לשפנים״(תהלים קד, יח). ובספר משלי ״שפנים עם לא עצום, וישימו בסלע ביתם״(משלי ל, כו). לאיילונים מסוג: Tragulus דרוש מחסה תחת סלעים 14 בשעות היום מפני ציד של חיות ועופות טרף, וזה כוונת המשורר בתהלים ״סלעים מחסה לשפנים.״ בספר משלי יכנה שלמה המלך את השפנים ״חכמים מחוכמים״ (משלי ל, כד). בארץ מלאיה משמשות Tragulus גם כחיות מחמר ביתיות ונחשבות לחיות חכמות במיוחד. מסיבות אלה אני סבור שיש לזהות את השפן עם משפחת האיילונים.

ערעורים על הזיהוי – מן המקרא לזיהוי שפן וממאמרי חז״ל לזיהוי הארנבת בקטע לעיל הבאנו מקראות מן ספרי תהלים ומשלי שמתייחסים לשפנים. האם דוד ושלמה ידונו בחיה לא ידועה בארץ? עוד מצאנו בחז״ל שאכל נבוכדנצר ארנבת חיה (נדרים סה ע״א) האם גם כאן מדובר בחיה שלא נמצאת היום בסביבת הארץ — זאת אומרת בארץ בבל? נציע שתי אפשרויות להתיר הקושי. אפשרות אחת נעוצה בעובדה כי בימי קדם היו קשרי מסחר בין ישראל לארצות המזרח והמערב. על פי רבנו סעדיה גאון, הרמב״ם, והרד״ק שימש המושק – המור – לקטורת במשכן ובמקדש. על מקור המושק כתב הרמב״ן: ״החיה… הידועה בארץ הודו״. לא מן הנמנע שיימצא איל המשק בגני חיות בימי קדם ויאכל נבוכדנצר איל משק קטן חי. פרופ׳ יהודה פליקס סובר שחלק מיתר סממני הקטורת יובאו אף הם ממרחקים. הלבונה יובאה מהודו, קדה וקנמון בשם מסין, וקנה בשם מאפריקה המזרחית אלו ארצות שבהן שוכנים מיני איל המושק ומיני משפחת האילונים. על ידי הקשרים המסחריים למדו דוד ושלמה על תכונות סוג Tragulus על אפשרות זו העיר הרב נתן סליפקין כי קשה לסבור שדוד ושלמה יאמרו תהילה ומשל לשומעי לקחם, העם היושב בציון, על שפן ־- האיילונים שלא הכירו דוד ושלמה מקרוב וו;עם לא יודע במה מדובר. לכן טען הרב סליפקין, שאמנם הוספתי לרשימת התורה שתי משפחות של חיות לא טהורות – אבל תעלומת השפן והארנבת של התורה לא פתרתי. (התכתבות אישית בינינו באנגלית – תרגום שלי, צ״ו)

אפשרות נוספת הציע פרופ׳ נפתלי שוייצר, כי החיות, איל המושק – הארנבת, ואיילונים שפן, היו נפוצים בארץ ונכחדו, כפי שנכחדו האריה והדוב שהיו נפוצים בארץ בימי התנ״ך. אודות אפשרות זו כתב לי פרופ׳ גיא בר-עוז ראש המעבדה לארכיאו־זואולוגיה באוניברסיטת חיפה: ״אין בידי שום עדות שאיל המושק או נציג ממשפחת האיילונים הסתובבו אי פעם במחוזותינו. אני בטוח שאם היה פה היינו מזהים אותו על פי מאפייני שלד ייחודיים שיש רק להם (ניבים). גם תחום התפוצה וגם מאפייני שלד של המינים החיים היום מקשה עלי להניח כי בעבר היו נפוצים עד המזרח הקרוב.״…

נראה לי כי בימי חז״ל כבר נאבד זיהוי חית הארנבת, אם מפני לא היה קשר עם ארצות המזרח, אם מפני שנכחד מן הארץ. אם אשאל כיצד אציע זיהוי שלא עלה על דעת חז״ל? בלית ברירה אשיב תשובת רבנו הקדוש לאחיו ובית אביו כאשר התיר איסור שביעית בבית שאן – ״מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו״ (חולין ז ע״א). גם אם יהיו שיגידו שהיישובים הנ״ל דחוקים הם, כפי שהעירו הרב סליפקין ופרוס׳ בר-עוז, טוב הוא יישוב דחוק המקיים פסוקי התורה כפשוטם ודברי חז״ל במלואם, מלתהות על דברי התורה.

ואין ספק כי החיות הנקראות היום שפן וארנבת התקבלו בהשאלה משמות החיות בתורה…

נעבור כברת זמן לשנת תר״ל (1870) לנוסע רבי יעקב אבן ספיר, שד״ר מישראל. בשהותו באיי יאווה בדרום מזרח אסיה ביקר רבי יעקב בביתו של סגן המושל. על ביקורו כתב: ״אף הוא, סגן המושל, הראה לי בגן ביתו הרבה מיני חיות ועופות שאינם באיירופי, וחיה אחת גדולה כחמור והיא מעלה גרה ולא מפריס פרסה, וגם היא צעירת רגלים שידיה קצרות הרבה מרגליה, ואמר לי שעל דעתו היא הארנבת שבתורה ולא כמורגל כפי המתרגמים שהיא ׳די האזע׳ בלשון אשכנז, כי ׳האזע׳ איננו מעלה גרה״. אני מבין מתיאור זה כי מדובר באיל המושק אשר גבהו כחמור קטן. לפי הבנתי, יוצא שהקדימני סגן המושל איי יאווה ב־140 שנה בייחוס הארנבת לאיל המושק.