נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

הקשר שבין התורה לחיים ולחכמה

מספר צפיות במאמר זה:44

ד"ר מרדכי ליפו הוא רופא ובעל תואר בבילוגיה, בספרו 'לב חדש' (הוצ' ידיעות אחרונות 2014), הוא מתאר קצת מתורתו בנושא:

 

התארגנות החיים

מדעי המידע והקיברנטיקה עוסקים בקשרי מידע ובתיאוריות ארגון. מדעים אלו חולשים על תחומים נרחבים בביולוגיה ובמדעי החברה מן הצד האחד, ועל הנדסת מכונות וסימולציה ממוחשבת מן הצד האחר. מגמתם היא להבין את דרכי ההתארגנות ובקרה ויעילות יחסי הגומלין בכל תחום ותחום.

בהיסטוריה של הקיברנטיקה מקובל לדבר על שעון המים של קטסיביוס מאלכסנדריה העתיקה כמכונה ה״בקרית״ (רגולטורית) הראשונה. זהו שעון למדידת זמן השומר על קצב זרימת מים קבוע.[1] המתקן הפשוט הזה, שפותח לפני כ־2,300 שנה, הוא דוגמה לראשיתה של החשיבה הקיברנטית, כלומר חשיבה המאפשרת התייעלות על ידי מנגנוני בקרה. דרך החשיבה הזו השתכללה מאוד במהלך ההיסטוריה, והפכה לתחום מדעי מובחן לפני כשישים שנה, המוקדש לחקר המאפיינים המייחדים את ההתארגנויות בעולם החי לעומת ההתארגנויות בעולם הדומם והצומח.

ההתארגנות המאפיינת את עולם החי היא דינאמית וגמישה. בספרו ״בין גביש לעשן״ מאפיין חיים אטלן, פילוסוף ופרופסור לרפואה גרעינית, את התארגנות החיים כאיזון בין סדר לאי־סדר.[2]

תנועותיהם של החלקיקים ושל התאים באורגניזם החי ותפקודם אינם נוקשים כמו אלו של חלקים במכונה. קצב הפעימות ה״סדיר״ של הלב הבריא אינו באמת סדיר. בין פעימה לפעימה משתנה משך ההפרש בכל פעם בכחמישה אחוזים. רק כאשר אדם נמצא בתרדמת עמוקה או במצב של מוות מוחי, השינויים נעלמים וקצב הלב נעשה סדיר.

האיזון בין סדר לאי־סדר הוא תכונה של החיים הפיזיולוגיים. נשאלת השאלה האם הוא מאפיין גם את הבריאות הנפשית, הרוחנית או החברתית. כמובן, תופעות שונות בחיים, כמו פעימות לב, מחשבות או מפגשים חברתיים, מאופיינות בתהליכי התארגנות שונים אלה מאלה. עם זאת, מעניין לבדוק האם המסקנות של מדעי המידע הביולוגיים מוגבלים להתארגנות התאים ואיברי הגוף, או שמדובר, למעשה, בעקרונות בסיסיים, החלים גם על מערכות ״חיים״ אחרות ומאפשרים את יעילותן. עד כמה מאפיינים כללי האיזון בין סדר לאי־סדר גם את החיים הנפשיים והחברתיים הבריאים?

הצורך בהתארגנות חברתית מתבטא בנטייה להתחבר למשפחה, לקבוצה ולאומה. המשטרים הטוטליטריים מנצלים, למעשה, את הצורך האנושי הזה, ומחזקים אותו עד כדי דיכוי קיצוני של הנטייה לחופש, הקיימת אף היא אצל בני ארם בריאים. עם זאת, ארגון חברתי חלש מדי עלול להיות מסוכן לא פחות; השחרור מכבלי החברה ואיבוד הרגש המשפחתי והלאומי מדלדלים את כוחות החיים ומפוררים את החברה. חברה בריאה מאפשרת לאדם להשיג איזון בין הצורך בסדר ובארגון לבין בחירה חופשית ויוזמה פרטית ואינדיבידואליות.

לנצל את הקלקולים

מדעי המידע והקיברנטיקה מתעניינים בכישרון האנושי לנצל את ה״שיבושים״ בארגון ואת החריגות מן הסדר, כדי לשכלל אותו. על פי תיאוריית האבולוציה בגרסתה העכשווית, המוטציות הגנטיות הן ״תקלות״ שעשויות להביא לשכלולם של היצורים.[3] רוב המוטציות בגנים מוליכות להרס, כמו במקרה של תאים סרטניים ומחלות תורשתיות. אף על פי כן, במוטציות נעוץ גם הפוטנציאל להתפתחות.

במסורת ישראל ניתן למצוא תפיסה רוחנית המתאימה לגישה

המדעית הרואה בתקלות ובמוטציות אפיקים לשכלול החיים: על פי תורת החסידות, גם עיוותים רוחניים וחטאים עשויים להוביל, בסופו של דבר, לצמיחה רוחנית ולהתפתחות. השקפה זו מייחדת את היהדות, הקובעת שבתהליך אמיתי של תיקון החטא, המכונה ״תשובה מאהבה״, הופכים הזדונות לזכויות.[4] דוגמה לכך ניתן למצוא ביחסן השונה של היהדות והאסלאם לחטא עגל הזהב. בעוד האסלאם רואה בחטא העגל פשע קטסטרופלי שלא יכופר לעולם, חז״ל תופסים את החטא הכבד כאירוע שעשוי לקדם את העולם מבחינה רוחנית...            J           J

גישה זו מהווה אחת מאבני היסוד בשיטתו הרוחנית של הראי״ה קוק, המתייחס לכפירה ולנטישת המסורת כשלבים בתהליך הגאולה.[5] רעיונותיו של הרב קוק עוררו את זעמם של רבים ממנהיגיה הרוחניים של היהדות החרדית, אך תפיסתו מושתתת על המחשבה היהודית העמוקה, המתייחסת לחריגות מן הסדר כדרך לשכלול ולהתפתחות. כמובן, אין בתפיסת ״הפיכת הזדונות לזכויות״ כדי להצדיק פשעים מלכתחילה בשום אופן. אפשר

שגישה מעוותת של ״פשעים מלכתחילה״ היא שהנחתה את דרכם של משיחי השקר, שבתאי צבי, יעקב פרנק וממשיכיהם, שתירצו את גילויי העריות שלהם בתירוצים תיאולוגיים.

בין ארגון לחופש

האיזון בין ניגודים הוא אחד העקרונות הבסיסיים במחשבת ישראל בכלל, ובחוכמת הקבלה בפרט. מחשבת ישראל תופסת את עם ישראל כמצוי על קו האמצע, בנקודת האיזון בין ימין לשמאל - בין חסד לדין. על פי חוכמת הקבלה, המציאות הגשמית והרוחנית מצייתת לסדר אולטימטיבי, הקודם לה ומתנה אותה. הסדר האולטימטיבי בא לידי ביטוי בשמות הא־ל ובייחוד בשם ה׳ המפורש. מן הצד האחר, היעדר סדר חיוני אף הוא כדי לאפשר את התהוות החיים והתפתחותם: סיפור בריאת העולם בספר בראשית פותח בתוהו ובוהו - באי־הסדר שקדם לבריאה. לעתיד לבוא יהיה ״ה׳ אחד ושמו אחד״ (זכריה יד, ט), כלומר העולם כולו יתנהג על פי הסדר האלוקי.

אפיון תהליך החיים כאיזון בין ניגודים נפוץ בפילוסופיה הסינית העתיקה, המבחינה בין היין ליאנג - ״בין הצד המואר של ההר לצד המוצל מן השמש״. למרות הדמיון, היהדות נבדלת מן הפילוסופיה הסינית בתפיסת האדם שלה. האידיאל של הטאואיזם הסיני העתיק דוגל בפסיביות ובהקשבה, בניסיון להתמזג עם המחזוריות שבטבע מבלי להפריע לתנועתו. היהדות, לעומת זאת, מדגישה דווקא את תפקידו האקטיבי של האדם ואת הצו האלוקי ״לתקן עולם במלכות שדי״.157 הפעולה האנושית נדרשת לשם הוצאת הסדר האלוקי של החיים מן הכוח אל הפועל.

תפילת ״עלינו לשבח״.

מימוש משימה זו על ידי בני האדם מחייב התארגנות. האמונה - המתייחסת רגשית למקור הכול ומניחה קיומה של מגמה להתפתחות ההוויה - מחזקת את הדחף הארגוני־אחדותי שבאדם. כל כוחות הנפש מכוונים ומאורגנים יחד למימוש המגמה.

ואולם לצד הארגון והליכוד מעודדת אמונת ישראל גם את הרצון האנושי לחופש, משום דבקותה באין־סופי, שאינו ניתן להגדרה. חכמי התלמוד והמפרשים מדגישים את ערכה של השאיפה לחופש. דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בגישתם של חז״ל כלפי העבדות. אמנם גם עבד זכאי ליחס של כבוד,[6] אך העבדות נתפסת כמצב בלתי ראוי, והוויתור על השאיפה לחופש בזוי. עבריין עברי נענש בשבע שנות עבדות, ובסופן הוא מחויב לצאת לחופשי. אם הוא חושש מפני ההתמודדות עם חיי החירות ומעדיף להמשיך לחסות בבית אדונו, עליו לעבור תהליך מבזה של רציעת אוזנו על משקוף הדלת. חכמי המסורת מסבירים את טעם המנהג המקראי: ״אמר הקדוש ברוך הוא: אזן ששמעה קולי על הר סיני, בשעה שאמרתי ׳כי לי בני ישראל עבדים׳ - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - יירצע״.[7] עם קבלת התורה הפכו בני ישראל עבדים לה׳, וקנו לעצמם את חירותם כבני אדם. עבדות לה׳ משחררת מעבדות לאדם, לחברה ואף לדחפים פנימיים. מי ששואף לשלמות האבסולוטית לא ישתעבד למוגבל - לא לאדם ולא לרעיון אנושי. כאשר תקף ניטשה את האמונה הדתית וטען כי היא מובילה לחשיבה של עבד, הוא התייחס בעיקר לנצרות ולא ליהדות - לפחות לא ליהדות הקדומה. אף שנולד למשפחה נוצרית אדוקה, התייחס ניטשה לחיבור בין הברית החדשה הנוצרית לבין ״התנ״ך היהודי״ כ״מעשה החוצפה הגדול ביותר״ וכ״חטא הכבד ביותר כלפי הרוח, מכל מה שמעיק על מצפונה של אירופה״. אכן, אידיאולוג החירות הגדול ראה בתנ״ך היהודי את ״ספר הצדק האלוקי״, וטען כי ״מצויים בו אנשים, דברים ונאומים, בסגנון גדול כל כך, שאין כלום בספרות יון והודו שיוכל להידמות אליו״.[8]

ייתכן שמשום שאיפת החירות שלהם התבלטו היהודים במרדנותם ובסירובם להתכופף בפני שלטונות ודעות שליטות. דוגמאות לכך ניתן למצוא לכל אורך ההיסטוריה. עם ישראל התקומם בפרס העתיקה (״וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כיךעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה״),[9] בתקופה ההלנית, ואף מול גזירות האימפריה הרומית. בימי מסעי הצלב העדיפו אלפי יהודים עינויים ומוות גם כאשר יכלו להינצל על ידי המרת הדת.

התארגנות בין דורית

תהליך יצירת האיזון בין סדר לאי־סדר מתפרס לעתים על פני כמה דורות. הגישה הרציונליסטית הקלאסית מחפשת תיאוריות־על, הגדרות ברורות ומבנה ארגוני מתמטי. קאנט, הגל, ברגסון ושאר הפילוסופים הגדולים של המודרניות הציגו מטא־תיאוריות המתייחסות אל העולם כאל ישות מתהווה בתהליך התארגנות פרוגרסיבי. במסגרת זו, הנפש האנושית נתפסת כמי שתרה אחר כיוון ומשתלבת במגמות הכלליות. בעקבות מלחמת העולם השנייה והדיקטטורה הקומוניסטית, מאסו רבים מבני דורנו בעצם השאיפה לסדרים אידיאולוגיים, נוכח ההרס הנורא שגרמו לאנושות, ובחלו ברעיון ההתארגנות הפרוגרסיבי. הפוסט־מודרנה מתאפיינת בעיקר במרד נגד הארגון (רקונסטרוקציה). ייתכן שחז״ל רימזו לתהליך הזה כאשר תיארו את הדור שלפני ביאת המשיח כדור מתמרד נגד המוסכמות החברתיות, בביטוי החריף ״פני הדור כפני הכלב״.

בפרק הקודם דנו בתבונה הרגשית הטהורה שבתנ״ך כבסיס לאתיקה ולמוסר. ראינו שיתרונה של גישה זו הוא באיחוד המתקיים בה בין המוסר הרציונלי כמקור למוסר יציב ואוניברסלי, לבין הפוטנציאל של המוסר הרגשי, המחובר לתכונות יסוד בנפש האנושית. ראינו שדבקות יתרה באתיקה רציונלית עלולה להסתיים באבסורד אכזרי. מן הצד האחר, נוכחנו במגבלותיו של הרגש, בתלותו באישיות האינדיבידואלית ובמצב הרוח החולף. ניתן להעתיק מסקנות אלו גם אל התחום הרוחני, אל האידיאות ואל תפיסת משמעות החיים. גם בתחום הרוח עלולה תפיסת העולם הרציונלית והמדעית להוביל לחומרנות נטולת מצפון. מצד שני, גם תפיסה רגשנית, חסרת אחריות ונטולת כל בסיס אידיאולוגי תוליך את האדם לאבדון. חיבור ההפכים שמציעה אמונת ישראל, דרך התבונה הרגשית הטהורה, הוא דרך שאינה חוששת מהכללות אוניברסליות מצד אחד, אך אינה מוותרת על הקשבה וחיבור רגשי ממשי עם המהות הפנימית ועם הרצון האלוקי הפועל מצד שני.

מרדכי רוטנברג, פרופסור לעבודה סוציאלית, מתאר ניגוד בין הגישה היהודית המסורתית לקשר הבין־דורי, המטפחת אחווה והמשכיות, לבין תאוריית המאבק המעמדי, הרואה במתח, בקונפליקט ובהתנגשות מניעים הכרחיים בחיים, ברוח הדיאלקטיקה של מרקם והגל.

מורשת ישראל שואפת לאחד את הניגודים בשורשם. זו משאת נפשם של בני ישראל, כפי שהיא עולה הן מן התנ״ך הן מן התורה שבעל־פה. כפי שהזכרנו קודם לכן, במשמעות השם ישראל מהדהד החיבור בין שמים לארץ. האם ניתן לראות על פני ציר הזמן תהליך של חיים המוביל לחיבור בין הפן הארצי המארגן לבין עוצמת החירות השמימית שבחיים? האם פיתוח הרגש האחדותי הטהור בתורת ישראל יוכל לחבר בין הצורך בסדר ובארגון כולל לבין החירות שבהקשבה ללב ולרגש הפנימי?

האם יש מגמה להתפתחות החיים?

בניגוד לאופנה בת זמננו, הבוחלת בכל אידיאולוגיה כוללת, איננו מוכנים לוותר על העיסוק בשאלת הכיוון והמגמה הפנימית של התפתחות ההוויה. שאלה זאת היא בעלת חשיבות רוחנית ממדרגה ראשונה, משום שהיא מאפשרת לאדם לחוש כי יש מטרה לחייו והוא מחובר לעצם המגמה הכללית. הנטייה להתחבר למשהו רחב ממך, מאפיינת את האדם כיצור חברתי־רוחני. זוהי תכונה טבעית של בני האדם, המסבה להם על פי רוב סיפוק ועוצמה. עם זאת, אנו מודעים לסכנות הכרוכות בנטייה טבעית זו, שהיתה קרקע פורייה להתפשטות של אידיאולוגיות הרסניות רבות עוצמה, כמו הקומוניזם המרקסיסטי והאידיאולוגיה הנאצית. הנאציזם מצא לעצמו יסוד רציונלי בתורת האבולוציה והברירה הטבעית של דרווין, והקומוניזם בחוקי ההתפתחות החברתית והמאבקים בין המעמדות. מצד שני, אנו טוענים בסוף הפרק הזה כי ההרס לא נבע רק מעצם התפיסה האידיאולוגית אלא בעיקר מהגישה המטריאליסטית, המתעלמת באופן שיטתי מהרגש המצפוני הפנימי העמוק.

 

בין כיוון למגמה

״כיוון״ ו״מגמה״ אינם מושגים זהים. כשאנו מדברים על כיוון, אנו מתארים יחסים מרחביים בין אובייקטים בחלל או עקיבות בין אירועים בזמן. אם מישהו זורק שתי אבנים מסומנות והן נופלות זו ליד זו, אפשר למתוח ביניהן קו ולהצביע על כיוונו, אף שהאבנים נחתו ללא מחשבה תחילה. כאשר אנו מדברים על מגמה, לעומת זאת, אנו למעשה נותנים לכיוון משמעות ערכית. האם יש כיוון לבריאה? האם קיים תהליך של התפתחות מגמתית ומכוונת כלפי מטרה, או שמא היא נובעת מהתפתחות אקראית המאפשרת הישרדות והתרבות? מה הוא היחס הערכי כלפי כיוונה של האבולוציה? האם ניתן לראות מגמה באבולוציה? אם כן, האם ניתן לבחור במגמתה של ההתפתחות כבסיס לסולם ערכים?

פ״ג איילה, פרופסור לביולוגיה התפתחותית ולפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה, מגדיר את ההתקדמות האבולוציונית כשינוי עקבי בשרשרת ההתפתחות, המקנה שיפור בתכונה מסוימת. לפי דעתו, המדע צריך להתמקד בשאלה האם יש כיוון עקבי לשינויים, ללא קשר לשאלה אם השינוי הוא אכן ״שיפור״.[10]

אנשי מדע חלוקים לגבי שאלת הכיוון של האבולוציה, גם בלי להתייחס לנושא הערכי. מק־שאה מונה שמונה תיאוריות על כיוון ההתפתחות, ביניהן: מידת האי־סדר(אנטרופיה), עוצמה אנרגטית, יכולת הסתגלות, גודל היצורים ומורכבות הולכת וגדלה ([11].(complexity בתוך התבוננות בשלשלת ההתפתחות בולט הרושם שהיצורים המאוחרים הם הרבה יותר מורכבים מהמוקדמים, ומכאן התפיסה שישנו כיוון לעבר מורכבות (complexity) הולכת וגדלה. קיימים חילוקי דעות בין מדענים בנוגע לעליית המורכבות בזנים שונים של חיידקים ויצורים חד־תאיים. ואולם הקהילה המדעית מסכימה כי יש עלייה במורכבות בשלשלת מבעלי החיים הרב־תאיים עד היונקים והאדם.[12]

המוח האנושי נחשב לדבר המורכב ביותר ביקום: ״עם מיליארדי נוירונים וביליוני קשרים סינפטיים בין הנוירונים האלה, המוח מסוגל לקיים כמות עצומה של מצבים שונים״. כל מצב שונה מהאחר מתוך ההרכב המיוחד של תאי עצב הפעילים באותה נקודת זמן.

תיאוריית ״המורכבות הגדלה״ תואמת את האמירות שבספר יצירה:

ואחר שפירש ענין הבריאה אל כל המדרגות שבעה, סיפר דרך הצירוף ואמר כיצד צירפן, שתי אבנים בונות שתי בתים, שלש בונות ששה בתים, ארבע בונות עשרים וארבעה בתים, חמש בונות מאה ועשרים בתים, שש בונות שבע סאות ועשרים בתים, מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין העין יכולה לראות ואין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע.[13]

המדע שואף לאובייקטיביות. הוא משתמש בהשיבה אנליטית ומשתדל לבחון נתונים במנותק מדעות אישיות ומהשקפות תלויות תרבות. לא ניתן להבחין במגמה במבט רציונלי או מדעי. אפילו העובדה שהחוכמה התפתחה בעולם, אף שהסבירות שתהליך מעין זה יתרחש היא אפסית, אינה מהווה הוכחה מדעית לקיומה של מגמה קוסמית. מבחינת המדע הטהור אין כל הבדל בין התפתחותה של גאונות שכלית לבין התפתחותם של ג׳וקים, חיידקים או סלעים.

שאלת מגמת החיים אינה ניתנת אפוא להכרעה מדעית, משום שמדובר בשאלה ערכית, קיומית, בלתי ניתנת לכימות מתמטי או סטטיסטי. זוהי תפיסה בעלת חשיבות רוחנית, משום שהיא מאפשרת לאדם לחוש כי יש מטרה לחייו, וכי מגמה חיובית מחברת אותו לכללות. ואולם העובדה שהאדם מייחס מגמתיות להוויה מעידה כי מגמתיות זו נעוצה בעצם הטבע האנושי. תפיסת המגמה אינה רק מבנה סובייקטיבי שמשליך האדם על המציאות שמחוצה לו; מבנה הנפש האנושית הוא עצמו חלק מן הטבע ומשקף את המגמה הכללית הטבועה בו. בהנחה שהאדם עצמו הוא חלק מן היקום המתפתח, התבוננות רוחנית ורגשית תגלה כי בתוך הנפש האנושית, רצונה ודחפיה, בתוך התכונות המיוחדות למין האנושי, כמו השאיפה לחוכמה, למוסר המפותח ולחברה המשוכללת, משתקפת מגמת ההתפתחות הכללית. המין האנושי מפותח מאוד הן ביכולתו הרציונלית הן מבחינה רגשית. בשנים האחר׳ונות מבינים יותר את הערך של נתיבי החשיבה השונים ואת הצורך למצות את השילוב ביניהם. מבחינה רציונלית, ניתן להבחין כי קיים תהליך התפתחות בין המינים, ולזהות כיוון עקבי של הגדלת המורכבות אצל היצורים הרב־תאיים. מבחינה רגשית, קיימת במין האנושי נטייה טבעית להתייחס באופן ערכי להתפתחות שהשכל מזהה, ואף לייחס חשיבות מיוחדת להתפתחות החוכמה, החברה והמוסר.

מגמת ההתפתחות בתנ״ך

למרות הדעה הרווחת, אין סתירה בין תורת האבולוציה ותאוריות מדעיות אחרות לבין האמונה שלפיה העולם נברא ״במחשבה תחילה״ ומתוך מגמה מסוימת. המדע עוסק בתיאור תהליכים המתחוללים ביקום, ומנתח אותם על פי ההיגיון הרציונלי. האמונה מהווה יחס סובייקטיבי למשמעות של תהליכים אלו בעבור האדם. האמונה מונחית בעיקר על ידי אינטואיציה, כמו זו המאפשרת לנו לומר על יצירת אמנות שיש בה יופי, מבלי שנבין מדוע אנו חשים כך*

לדוגמה, לפי התיאוריה של דרווין, שינויי אקלים גרמו להכחדת הדינוזאורים ואפשרו את התפתחות היונקים, ובכלל זה בני האדם.[14] הגישה הרוחנית, לעומת זאת, אינה מסבירה את ההתרחשיות החומריות שהובילו להתפתחות המין האנושי, אלא מתפעלת מצירופי המקרים המדהימים שבזכותם התהוותה החוכמה המופלאה של האדם - יצור תבוני המסוגל לחשיבה מופשטת ולתהיות על מהותו, על מהות ההוויה, על מגמתה ועל הכוונה העומדת מאחוריה.

הדגשנו פעמים מספר שמחשבת ישראל העמוקה מתנגדת לכל ציור מוחשי ואף מחשבתי של הבורא. אכן, המסורת העמוקה שוללת את הציור האנתרופומורפי של א־ל המושך בחוטים. מצד שני, אנו מאמינים שלאדם יש מידה מסוימת של מודעות ל׳׳רצון האלוקי״ בעולם ולציווי שלו על הבריות. אנו מזהים את הרצון האלוקי בתפיסה שלפיה קיימת מגמה להתפתחות החיים. המגמה נחשפת מתוך השילוב בין ההתבוננות ביקום לבין ההקשבה הפנימית לרצון העמוק ביותר שבלב. דורנו משופע בכלים מדעיים מדהימים לתיאור ההתפתחות ולדיון בכיוון שלה. מאידך, נראה כי יכולת ההקשבה קהתה מאוד בזמננו, במיוחד ביחס לנביאי ישראל הענקים מן התקופה התנ״כית העתיקה, המסוגלים להתחבר למהות מתוך נפש טהורה כמשה, ה״עניו מכל אדם״.

תפיסת היקום כיש מתפתח ומשתכלל תואמת את ההשקפה התנ״כית. היווצרות העולם מוצגת בתורה כתהליך המתרחש בשלבים. תחילה נבראו עצמים דוממים, אחר כך הצומח ובעלי החיים ולבסוף ״האדם החושב״(Homo sapiens), פסגת הבריאה.

הגישה האנתרופוצנטרית, הרואה את האדם כנזר הבריאה, היא טבעית למין האנושי. רגש העליונות האנתרופוצנטרי עלול, מצד אחד, להיתפס כרגש שלילי, נרקיסיסטי או אגוצנטרי - כיוהרה כלפי יתר הברואים וכהצדקה ליחס מזלזל בהם. מן הצד האחר, אותה הגישה עשויה לעורר גם רגש רב־עוצמה של מימוש היכולות המיוחדות של המין האנושי ואחריות כלפי הבריאה כולה, כמשתמע מן הפסוק:

ויאמר אליקים נעשה אדם בצלמנו• כדמותנו ויךדו בדגת הים ובעו־ף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ" (בראשית א׳ כו).

נראה שהחיבור הרגשי למגמת היווצרות היקום הוא יסוד מרכזי של אמונת ישראל ומהותי לקיום מצוות השבת. כדברי ספר שמות:

ושמרו• בנ.י ישראל את השבת לעשות את השבת לדורתם ברית עולם:

ביני וביו בני ישראל אות הוא לעילם כי ששת ימים עשה ה׳ את

השמים ואת הארץ וביום השביעו שבת וינפש (שמות לא, טז).

כאמור, התורה אינה ספר מדע ואין לנו בעיה לראות בששת ימי בראשית שש תקופות של מיליוני או מיליארדי שנים. מצד שני, החיים היהודיים הפועמים על פי התפיסה הנבואית של בריאת העולם, מחדירים בנפשנו את השאיפה להתחבר עם מגמת התפתחות היקום, אותה המגמה הפועמת בלב הנביא ובלב כל אחד מאיתנו. מצוות שמירת השבת אינה מצווה רגילה - היא מכונה בשם ״ברית״ בין עם ישראל לבין ה' אכן מתוך התאחדות רגשית עם המגמה מאפשרת השבת לבני ישראל להתחבר למהותם הפנימית ולחבור לעונג האמונה, כפי שכתב הראי״ה קוק: ״האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה״.[15]

ייחוס כיוון ומגמה להתפתחות הוא תפיסה סובייקטיבית מהותית למין האנושי. עם זאת, הבחירה להתחבר למהות האנושית נתונה בידי האדם. התורה מציבה את הבחירה הזאת בצורה חדה באומרה: ״ובחרת בחיים למען תחיה אתה ורעך״.

התפתחות החוכמה והמוסר

ככל שבעלי החיים מפותחים יותר, כך גדל מספר תאי המוח שלהם והמשקל היחסי של ראשיהם ביחס לשאר חלקי גופם. התפתחות המוח אינה כוללת אך ורק את היכולת האינטלקטואלית, אלא גם תכונות אחרות, כמו הרגש והמצפון.[16] למשל, חולי אלצהיימר או פגועי מוח עלולים לפעמים לאבד את כושר השיפוט הערכי והמוסרי שלהם. במסגרת עבודתי במחלקות סיעודיות, נתקלתי לא פעם בתחושת הבושה הקשה האוחזת בילדים להורים חולי אלצהיימר או פגועי מוח למראה ההתנהגות הגסה של הוריהם, בניגוד קיצוני לנימוס ולרגישות המוסרית שאפיינו אותם בהיותם בריאים.

היכולות השכלית והמוסרית חיוניות לקיומו של האורגניזם החברתי ולהתפתחותו. ראינו קודם לכן כי מקובל כיום בעולם המדע לחבר בין הכישרון המוסרי לבין הפוטנציאל הרגשי שבאדם. תכונות טבעיות של אהבה ויכולת אמפתיה לזולת מוסיפות אפוא לכישרון החברתי. בשל כך, חברה ששולטים בה ערכי חסד ותמיכה הדדית, תהיה חזקה יותר מדיקטטורה טוטליטרית.

ישנו ויכוח נוקב סביב השאלה האם ״ההתנהגויות החברתיות״

של כלבים, פילים ושימפנזים דומות להתנהגויות המוסריות של בני האדם. אמנם ניתן לראות בקרב בעלי החיים גילויי אמפתיה לבני מינם, אך עדיין קיימים הבדלים משמעותיים בין תופעות אלו לבין המוסר האנושי. בשונה משימפנזים, פעוטות בני שנה וחצי יודעים להתחשב בצורכי הזולת ומכילים בטבעם את היסודות להתנהגות מוסרית המתאימה לחיים בקולקטיב גדול כגון אומה או מדינה.[17]

העם החכם כמגמה שביסוד ההוויה

מבחינה ביולוגית, לא ידוע על שוני מהותי בין התכונות הטבעיות של האדם שחי לפני אלפי שנים, לבין תכונותיו של האדם בן ימינו.[18] עם זאת, אין ספק שחלו שינויים מרחיקי לכת במבנה החברתי וביצירה האנושית. אפשר אפוא להתייחס להתפתחות העמים ולהתקדמות המדעית והטכנולוגית כאל המשך מסלולה של האבולוציה.

מתוך עיון ביצירה האנושית בעת העתיקה, כמו למשל תורת ההיגיון של הפילוסופים היוונים או מזמורי תהלים רבי העוצמה, עולה התחושה כי היכולת המנטאלית של האדם כלל לא התקדמה מאז ועד היום. ואמנם, קביעה זו נכונה ביחס לאדם היחיד. עם זאת, אפשר לראות את תהליך ההתפתחות ממשיך לתוך הופעותיה של החברה האנושית החכמה. כפי שהבהרנו קודם לכן, מנגנוני האורגניזם הביולוגי שונים מאלה של החברה. אולם אלו ואלו מהווים התארגנות דינאמית השואפת לאיזון בין נוקשות לבין התפוררות. קבוצות אנשים בעלות ארגון מורכב, כמו עמים, הן שלב חדש בהתפתחות החיים.

גם מבחינת היכולת השכלית ממשיכה ההתפתחות באותו הכיוון: בטיפול במידע, לאורגניזם החברתי יכולת שכלית גבוהה בהרבה מאשר זו של הפרט, אפילו יהיה גאון. ההישגים הללו אינם נובעים מהתקדמות המוח האנושי, אלא משיתוף הפעולה בין אנשים ומהעברת המידע בין דורות. החברה ״חושבת יחד״ באמצעות דיבור, קריאה, תקשורת בלתי מילולית וצורות נוספות של העברת מידע.

ההוגה היהודי־צרפתי אמיל דורקהיים, אבי הסוציולוגיה המודרנית, מגדיר מדינות מפותחות ומאורגנות היטב ועמים המסוגלים לטפח את האינדיבידואל לצד פיתוח כלל החברה, כ״חברות־על״. ההישגים בתחום החברתי אינם עניין זניח, אלא אחד מן היסודות החשובים ביותר בהתפתחות האנושית. לבני אנוש יש יכולת מיוחדת להתארגן כקולקטיב־על, הכולל מיליוני אנשים. החברים בקולקטיב מתפתחים יחד ומסוגלים לבצע במשותף פעולות משוכללות ביותר, ממלחמה ועד חינוך.

ההתארגנות הלאומית דורשת עמדה נפשית ורוחנית מיוחדת, של מחויבות למה שמעבר לעצמי ולסביבה הקרובה והמוכרת. בעבר ניזונה עמדה נפשית זו מתכנים רוחניים, כגון פולחן, אמונה דתית או אידיאולוגיה. לדוגמה, בתנ״ך מוזכר כי ירבעם בן נבט ליכד את העם סביב עגלי הזהב בירושלים ובדן; פרעה ונבוכדנצר הציגו את עצמם כאלים וטיפחו את הלאומיות סביב פולחן האישיות שלהם, ועוד. גם בתקופה המודרנית הצטיינו עמים ומדינות ביכולתם לרכז את החברה סביב מנהיגים כריזמטיים ורעיונות מופשטים, ובמקרים רבים אף סביב אידיאולוגיה של שנאה.

טעותו הנוראה של הגל

הפילוסופיה של הגל השפיעה עמוקות על התנועות הגיאו־פוליטיות הגדולות של תחילת המאה הקודמת. בעבור הגל, ההתפתחות האנושית האולטימטיבית מחייבת כינונה של מדינה המבוססת על ידע מדעי ועל מוסר רציונלי. לדידו, ״המדינה היא מימוש האתיקה״; האחדות מתממשת בקולקטיב הלאומי כאשר כל כולו רציונלי: ״המדינה היא הרציונל המוחלט״[19] ועוד. בהתאם, הגל מצביע על ערכם העליון של המדינה והמנהיג. כמו כן, הפילוסוף רומז בדבריו על עליונות העם הגרמני כעם נאור, הדוגל בתפיסה רציונלית ובשמירת חוק ומשפט. בכתביו מדגיש הגל את החשיבות של רגש האהבה, אך הוא מגביל אותו לתחום המשפחה והדת. אסור שתהיה לרגש דריסת רגל בהתנהלות המדינה. מנהיגות ראויה, לפי הגל, צריכה להימנע מעירוב רגשות בשלטונה הנאור. תורותיהם הפילוסופיות של קאנט והגל טפחו על פני האנושות לנוכח השפעתן על עולמם המחשבתי של הנאצים. ניתן לראות את הקשר בין הפילוסופיה הגרמנית להתפתחות התנועה הנאצית בדבריו של הגל בזכות המלחמה, ובדיונו בזכויות היתר של עמים ״מתורבתים״ לעומת ״עמים פרימיטיביים״.[20] אנו סבורים שההשחתה אינה נעוצה בעצם הגדרתה של אומה מסוימת כחכמה, אלא בהתעלמות מרגש האמפתיה ומקול המצפון כיסודות הרוח הלאומי. העם החכם והרגיש הוא העם שבתורתו כתוב ״ואהבת את הגר״ ונביאיו כמהים לשלום ולכבוד האדם. היטלר ימ״ש כתב בספרו שהמכשול העיקרי שנתקל בו בבואו להפיץ את דעותיו האנטישמיות בציבור הגרמני, היה הקושי של מנהיגי וינה להתנער מרגשותיהם כלפי מכריהם היהודים ולהתבסס על תפיסה רציונלית טהורה. האידיאולוגיה של המדינה הרציונלית לא ביטלה את כל הרגשות, אך נתנה כיסוי ותירוץ דמוי־מדעי להשתלחות חסרת רסן של רגשי שנאה אפלים, גזענות ואנטישמיות. הפסיכולוג היהודי גוסטב גילברט נשלח על ידי הצבא האמריקני אל האסירים הנאצים שעמדו לפני משפט נירנברג. גילברט ראיין מנהיגים נאצים חשובים, ביניהם הרמן גרינג, אלברט שפר, רודולף פון ריבנטרופהוב (מפקד מחנה הריכוז אושוויץ) ועוד. מסקנותיו היו כי הנאצים לא היו חסרי אמפתיה בחייהם הפרטיים. הם היו בעלים ואבות טובים; הם אהבו את ילדיהם. אבל בעת ובעונה אחת היו יכולים לשלוח עשרות אלפי גברים, נשים וילדים לתאי הגזים. לאחר ביצוע פשעים אלה מצפונם לא ייסר אותם. גם לאחר סיום המלחמה לא היו להם כלל רגשות אשם על עברם.[21] נראה כאילו האינדוקטרינציה שעברו דיכאה לגמרי כל רגש טבעי שהיה עלול להתנגש עם האידיאולוגיה הלאומנית הקיצונית והסגידה למנהיג.

אילו הבין הגל את הפוטנציאל הנעוץ באינטליגנציה הרגשית וברגש המוסרי הקולקטיבי, ייתכן שפני התרבות היו נראות אחרת. קאנט והגל תרמו תרומה חשובה לתרבות בדמות הדגש ששמו על הכללות, הרצון והאחריות המוסרית - ערכים חשובים, שניטשטשו בימינו. אולם להגותם היו גם השלכות הרסניות, משום שלא נתנו מקום לרגש האוניברסלי הטהור, כפי שהתוודענו אליו במסורת ישראל. הגל לא הבין את הערך האוניברסלי של הרגש הטהור כבסיס להתפתחות רוח המדינה. אילו הבין זאת, היה יכול גם לראות שעם חכם הוא עם בעל יכולת אינטלקטואלית קולקטיבית לא רק בתחום הלוגיקה, המדע והמוסר הרציונלי, אלא גם בעדינות הרגש, באהבת ה׳ הטהורה ובאמפתיה לבריות.

הזיקה העמוקה למגמה הכוללת של התפתחות ההוויה היא תכונה רוחנית טבעית לאדם הנוטה לתפיסה אחדותית מטבע בריאתו. גאונותם של גדולי הפילוסופיה המודרנית נעוצה ביכולתם להבין את הנטייה הזו להתחבר לתהליך ההתפתחות הכללי על ידי היגיון רציונלי קפדני וחסר פניות. הנאורות התפתחה בלבה של אירופה, באווירת התלהבות מחופש הדעות ומכוחה של התבונה האנושית. עם זאת, ההיסטוריה הוכיחה באופן חד־משמעי שהגישה הנאורה מוטעית ואף בעלת השלכות נוראות, משום דחייתה את ערך הרגש המוסרי והמצפון ברמה הלאומית. אולי היעדר זה הוא אחת הסיבות לכך שהיטלר התנפל על היהודים, ״שהמציאו את המצפון שהוא מום לאנושות כמו המצאת ברית המילה״.[22]

הערות:

[1] המים שבשעון נשפכים ממאגר מים אחד למכל אחר. כמות המים נשמרת על ידי התרוקנות עודפי המים דרך חור בחלק העליון של המכשיר (שסתום). קצב הזרימה קבוע כי כמות המים שבמכל השני קבועה. מן המכל השני זורמים המים למכל שלישי דרך שסתום נוסף. בדופן מכל זה חרוטה סקלה, המאפשרת למדוד את כמות המים שזרמו, ומתוך כך - את הזמן שעבר.

Henri Allan, Entre Le Cristal Et La Fumee - Essai Sur L'organisation Du Vivant, .152

.1986, Le Scuil

[3]      מוטציה ביולוגית היא שינוי בהרכב הגנטי של יצור מסוים. שינוי כזה עשוי להשפיע על תכונה אחת או יותר מתכונות היצור החי.

[4]      בבלי, יומא פו ע״ב.

[5]      הראי״ה קוק, אורות, זרעונים ה, יסורים ממרקים, קובץ א, עמ׳ שיז; זרעונים, פרק ה, עמ׳ קכח.

[6]      בבלי, ערכין ל ע״ב - ״שלא תהא אוכל פת נקיה, והוא אוכל פת קיבר; אתה שותה יין ישן, והוא שותה יין חדש; אתה ישן על גבי מוכין [מיטה רכה], והוא ישן על גבי קרקע״•

[7]      בבלי, קידושין כב ע״ב.

[8]      מעבר לטוב ולרוע 18861); ירושלים ותל אביב, הוצאת שוקן, 1967.

[9]      אסתר ג, ב.

Ayala, F.J., "Can 'progress' be defined as a biological concept?", Evolutionary .162

.Progress, ed. M. Nitecki, pp. 75-96. Chicago: University of Chicago Press 1988 Daniel W. McShea, "Possible I.argest-Scale Trends in Organismal Evolution: Eight .163 .“Live Hypotheses", Annual Review of Ecology and Systematics 1998. 29:293-318

Adami C, Ofria C, Collier TC, "Evolution of biological complexity", (2000) Proc. .164

  • Natl. Acad. Sci. U.S.A. 97 (9): 4463-8

[13] פירוש הדמ״ק לספר יצירה, פרק רביעי, משנה ז.

David, Archibald, David Fastovsky, "Dinosaur Extinction", In Weishampel David .166 B., Dodson Peter, Osmolska Halszka (eds.). The Dinosauria (2nd ed.), Berkeley:

לפי ההשערה, הדינוזאורים .University of California Press 2004, pp. 672-684 .נכחדו עקב שלוש סיבות: נסיגת הימים, התפרצויות הרי געש ומטר אסטרואידים

[15]    נראה בהמשך שההתחברות למגמת ההתפתחות מובילה להתפתחותה של רוחניות קולקטיבית לאומית. בשל כך, מאבדת שמירת השבת את ערכה כאשר היא מנותקת מהפן הקולקטיבי של שמירת המצוות.

[16]    החלק של המוח המעורה בתהליכים רגשיים (lateral nucleus), גדול יותר במין האנושי מאשר בבעלי חיים אחרים. ר׳ Katerina Semendeferi, cited in: A Mind for Sociability By Michael Balter Science, NOW Daily News.

Felix WamekenI, and Michael Tomasello, "Varieties of altruism in children and .169 .chimpanzees", Trends in Cognitive Sciences, Volume 13, Issue 9, September 2009, p. 397-402 Byars SG, Ewbank D, Govindaraju DR, Steams SC, "Colloquium papers: Natural .170 selection in a contemporary human population", Proc. Natl. Acad. Sci. U.S.A., 2010

.Jan 26; 107 Suppl 1:1787-92. (Epub 2009).

[19] ג. ו״פ היגל, קוי היסוד של פילוסופית המשפטים בתרגומו של מרדכי בן־אשר חיפה: ״לסטודנט״, בית ההוצאה של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה, תשל״א.

[20]    בסוף מלחמת העולם התייחס קרל פופר לטענה זו בספרו החברה הפתוחה ואויביה, ירושלים, שלם, 2003.

[21]    על פי ראיונות 2-BBC - Lauremce Ree, Auschwitz: The Nazis & the ,Final 2005 Solution', BBC Books.

[22] Wagner, "Judaism in Music" from Prose Works. אבי ז״ל העיד כי משפט זה של המלחין הגרמני ריכארד וגנר היה שגור בפיו של היטלר ימ״ש.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *