נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

הרב אברהם: מדוע ההפלות היא שאלה דתית?

מיכי אברהם במאמר ממצה: על ההפלות הלכה, מוסר, ודיון ציבורי.

לפני כמה ימים שוחחתי עם חברים (לא דתיים) שבתם נמצאת בהליכי מיון לקראת לימודי רפואה. במהלך השיחה נזכרתי בסיפור שמלווה אותי כבר שנים לא מעטות על בחור בוגר ישיבת הסדר שהגיע לראיון לקראת לימודי רפואה. המראיינים שראו מולם מועמד דתי שאלו אותו מה הוא יעשה אם יגיע אליו מקרה שמחייב הפלה מלאכותית (מדובר במצב שאין פיקוח נפש לאם). הוא ענה להם את התשובה בת האלמוות הבאה: אם כוונתכם לשאלה ההלכתית – זה פתיר די בקלות. אולי אמכור את הסכין לגוי. אבל בשאלה המוסרית אשמח לשמוע מה אתם עצמכם חושבים שנכון לעשות. כוונתו היתה כמובן לחדד את הבעייתיות בגישתם המובלעת של המראיינים. נראה שלדעתם מדובר בשאלה הלכתית גרידא, מין משיגעס של דתיים, כאילו אין כאן היבטים מוסריים. המראיינים הפנו את השאלה דווקא למרואיין הדתי שכן הם הניחו שדווקא אחד כמוהו אמור להתלבט בסוגיא. תשובתו של כל מועמד חילוני כנראה נראתה להם ברורה מאליה. אבל, כפי שטען אותו מועמד בצדק רב, לשאלה הזאת יש ממד מוסרי חזק, ולכן תמוה מאד בעיניי שהיא נתפסת כיום כשאלה שמטרידה בעיקר דתיים.

בשיח (=הצווחות ההדדיות, בעיקר בארה”ב) בן ימינו על הפלות המחלוקת חוצה בצורה מאד חדה בין דתיים לחילוניים, כאילו אין כאן בעיה מוסרית אלא רק שאלה הלכתית. הטיעונים שעולים בשיח הזה מהצד החילוני מדברים על זכות האישה על גופה, החופש לבחור וכדומה, כאילו לא מדובר כאן על נטילת חיים של יצור חי. הנשים מוחות על החפצה שלהן, כאילו הן אינן אלא כלי להבאת ילדים. כאילו ששאלת הרצח ונטילת חיים כלל לא מהווה בעיה מצד עצמה. כשמישהו דורש לא ליטול את חיי העובר זה לא נתפס כדרישה מוסרית אלא כאמירה חברתית אידיאולוגית שוביניסטית שמפלה נשים. הנקודה הכי מדהימה בעיניי בדיון בשאלה זו היא שלמרות הממד המוסרי העמוק שבעניין, עד היום טרם פגשתי אדם חילוני שמתנגד קטגורית להפלות במצב שאין בו פיקוח נפש לאם. הלוא דבר הוא!

נראה בעליל שאנשים תופסים את הדיון כשיח אידיאולוגי בין דתיים לחילוניים שיש לו רק היבטים הלכתיים, ולא כוויכוח מוסרי על ערך חיי אדם ואיסור רצח.

צורת השיח

הדיון שלי כאן עוסק בשאלה האם מותר להפיל עובר כאשר לאם לא נשקפת סכנה. שאלה כזאת יכולה לעלות בכמה סוגי מקרים: החל ממצב של אישה או נערה שנאנסה ונכנסה להריון, והלידה תיצור עבורה מצב חברתי ונפשי (ואולי גם כלכלי) לא פשוט. המשך במצב של בית במצב סוציו-אקונומי קשה שיתקשה לגדל את הילד שייוולד בתנאים סבירים. וכלה במצב של סתם הריון לא רצוי (לא מתאים להם ילד כרגע). מצב מסוג אחר הוא כאשר מתברר בבדיקה שהעובר חולה ואחרי שהוא ייוולד צפויים לו ולסביבתו חיים קשים וסבל ברמות שונות.

בלי לערוך סקר ברור, מהתרשמותי בכל סוגי המקרים הללו יש בחברה הליברלית-חילונית תמיכה גורפת בלגיטימיות של הפלה. לעומת זאת, הדתיים ה”חשוכים”, בעיקר הנוצרים הפונדמנטליסטים בארה”ב ובאופן מתון ושקט הרבה יותר גם היהודים הדתיים ובוודאי החרדים כאן בארץ, מתנגדים להן באופן גורף. הללו מאשימים את עמיתיהם בחושך וקיבעון ובפגיעה פטרנליסטית בזכויות הנשים והחפצתן, והללו עונים להם באיסור רצח.

כמו בהרבה דיונים אחרים, גם במקרה זה יש למטבע שני צדדים, ולכאורה כל צד מתעלם מאחד מהם. הפלה היא לעולם דילמה. מחד, עומדות המצוקות – מפיקוח נפש של האם, המשך במצוקות נפשיות וכלכליות שלה ושל בן זוגה או של העובר, והמשך בסתם חוסר רצון שלהם להביא ילד לעולם. מאידך, מדובר ביצור חי ו”הפלה” אינה אלא שם מכובס לנטילת חייו בדם קר (כמו “קצירת איברים”, “סחיבה” או “פילוח” וכדומה). הוויכוח הזה מתנהל באופן מאד טיפוסי: יש טיעון A לטובת עמדה a (זכות האישה על גופה והחופש שלה לבחור, בעד הפלות) וטיעון B לטובת עמדה b (איסור רצח וערך חיי אדם, נגד הפלות), ושניהם נכונים. מי שמצדד בעמדה a ינופף בטיעון A כאילו רק הוא קיים, ויתעלם מטיעון B. ומי שמצדד בעמדה b יעשה כמובן את ההיפך. הסיבה לצורת הוויכוח הלא אינטליגנטית הזאת שחוזרת שוב ושוב היא שאם מציגים את הטיעונים שתומכים בשני הצדדים נעשה פתאום מאד קשה להכריע. ברור שיש מחירים לכל אחת משתי ההחלטות האפשריות ויש נימוקים טובים לשתיהן. קשה מאד, ולפעמים בלתי אפשרי להכריע בין שני ערכים או שני נימוקים נכונים (ראה בטור 28 על בעיית האינקומנסורביליות של הערכים).

אז איך ניתן להגן בחירוף נפש ובנחרצות על העמדה של השבט שלי נגד החשוכים/המושחתים מהצד השני? כדי להגיע לנחרצות מלאה יש להתעלם באופן מוחלט מטיעונים שתומכים בצד השני. יש לנופף בצורה בלתי נלאית בטיעון האחד והיחיד לכיוון אחד, תוך הרמת עיניים לשמים בתהייה אילמת כיצד השני יכול להיות כה רשע או טיפש ולהתעלם מטיעון כל כך נכון ונבון. עד כאן הכל נראה סימטרי, כלומר שני הצדדים לא דנים בעניין באופן ישר. בהמשך אטען נגד הסימטריה. עם כל אי הנעימות, בעניין  זה אני דווקא מצטרף לצד ה”חשוך”. לדעתי מי שלא ענייני בוויכוחים הללו הוא בעיקר ובדרך כלל הצד החילוני-ליברלי.

הדילמה

אבל אם ממקדים יותר את הדילמה הסימטריה נשברת. נראה שהדילמה נוגעת בעיקר לצד אחד של המשוואה, השאלה מיהו או מהו אדם. ליתר דיוק, ממתי תא הזרע המופרה הופך להיות אדם. היווצרות של אדם מתחילה בעת שתא זרע מפרה ביצית. משם והלאה בתהליך מורכב למדיי נוצר עובר עם עוד ועוד פונקציות פיזיולוגיות, כאשר בסוף התהליך הוא נולד. תינוק שנולד כבר נחשב לכל הדעות כאדם. לעומת זאת, תא זרע לרוב הדעות עדיין אינו אדם. אז מתי בין שני השלבים הללו מתרחש המעבר: בלידה? ברגע ההפרייה? בשלב כלשהו באמצע? קשה לראות קריטריון שייתן לנו את הקו המבוקש. זהו תהליך רציף שבו הופך תא זרע לאדם, ולכן קשה מאד להעביר קו מתי בדיוק זה קורה. יתר על כן, כפי שהסברתי בטורים 2526 זו לא שאלה רפואית. שום רופא לא יכול להציע הגדרה לקו הזה באופן שמבוסס על ידע רפואי, שכן לא מדובר בשאלה רפואית אלא בהגדרה ערכית. ביחס להגדרות אין לרופא שום ערך מוסף מעבר לכל אדם אחר. במקרה הכי טוב, הרופא יכול לתאר לנו אילו פונקציות פיזיולוגיות יש לעובר בכל שלב של ההיריון. אבל אין לו כלים מדעיים לקבוע החל מאיזה רגע מדובר באדם. זו שאלה של הגדרה, והיא כולה נמצאת בספירה הערכית ולא בזו המדעית. כדאי לראות בטורים הנ”ל עד כמה רופאים לא מצליחים להבין טיעונים מסוג כזה (כנראה בגלל הטיות אידיאולוגיות ואינטרסנטיות של הגילדה).

כאמור, לדילמה יש שני צדדים: מחד, מצוקות האישה וההורים, ולפעמים גם העובר, ומצד שני חיי העובר. ובכל זאת, טענתי כאן היא שמעמדם של חיי העובר היא השאלה העיקרית בסוגיא. מדוע? מפני שכל המצוקות שתוארו למעלה לא היו מביאות אותנו להתיר רצח. כך למשל אם יש זוג שלא מתאים לו לגדל ילד, או אישה שמגיעה למצוקה בגלל שקשה לה מאד לגדל ילד, האם נתיר להם להרוג ילד בן שלוש? האם נאפשר להם אפילו להוציאו מהבית? אני מניח שרוב הקוראים יסכימו שלא. מדוע? מפני שאנחנו מניחים שילד בן שלוש הוא אדם לכל דבר, ואם מדובר באדם אז ברור שלכל השיקולים הנ”ל אין שום משמעות. זכות האדם על ביתו או החופש שלו לבחור (האם לגדל או לא לגדל ילד) לא מתירה לו להרוג ילד שלו שגדל בבית או אפילו לזרוק את הילד מהבית. מדוע? וכי אין לאדם זכות על ביתו כמו שלאישה יש זכות על גופה? יש ויש, אלא שערך החיים ואיסור רצח נמצאים מעל כל השיקולים האחרים, כולל הזכויות הנ”ל. איסור רצח וערך החיים גוברים על זכויות האנשים על ביתם ורכושם. המסקנה היא שאם מדובר בנטילת חיים אז אין דילמה. כמו שנאמר: אם יש ספק אין ספק.

אז מדוע מתעורר דיון לגבי הפלות? רק מפני שהמתירים מניחים שעובר אינו בהכרח אדם במובן מלא וודאי. הסטטוס העמום הזה הוא ורק הוא מאפשר לנו להעלות שיקולים של זכות על גוף או זכות לבחור וכדומה, ולהתיר מכוחם הפלות. לכן טענתי שהשאלה היסודית נמצאת בעיקר בצדה האחד של המשוואה: ערך החיים והגדרת האדם. זכויות האישה והחופש שלה לבחור שעומדים בצדה השני הם בעלי משמעות משנית ונגזרת בלבד. יש להם משקל רק אם וכאשר נגיע למסקנה שעובר אינו אדם והריגתו אינה רצח.

מצבי ביניים נוספים

ניתן לחשוב על מצבי ביניים נוספים. להורים יש ילד מפגר בן שלוש, והם מתלבטים האם להרוג אותו. ניתן לדבר גם על ילד גוסס או חולה סופני, ובוודאי צמח, שגם לגביהם עולה דילמה האם לפטור אותנו ואותם מהחיים הקשים הללו. כל אלו אינם בני אדם במובן מלא, ולכן השאלה יכולה לעלות גם ביחס אליהם. כל אלו הם מצבי ביניים של ערך החיים, באופן די דומה לעובר. ניתן לחשוב גם על אדם בעל תאוות רצח בלתי מרוסנת (רוצח סדרתי). האם נטילת חייו היא רצח של אדם כמו כל אדם רגיל?

הקורא ודאי מזועזע מההשוואה. כיצד ניתן להשוות עובר לילד חולה או ילד שמכביד כלכלית על הוריו? ואפילו לרוצח, שגם הוא – עם כל ההסתייגויות – אדם. וכי יעלה על הדעת להרוג אנשים רק בגלל מצוקה כלכלית או כי לא מתאים לי להחזיק אותם בחיים? האם גנב שפולש אליי הביתה מותר להרוג אותו בגלל שיש לי זכות על רכושי וקצת קשה לי לעצור אותו באופן אחר?[1] התשובה של כולנו לשאלות אלו היא לאו בלמ”ד רבתי.

אבל ניתן בכל זאת לתהות מדוע באמת זה אסור? יכול לבוא אדם ולטעון על כל אחד מהמצבים הללו שלא מדובר בחיים במובן המלא ולכן אין איסור מלא להרוג אותם. גם אם הריגה שלהם בלי סיבה עדיין יכולה וצריכה להיתפס כמעשה אסור, מה נאמר כשיעלו שיקולים של זכות הבחירה או הזכות על הממון או הגוף שלנו? מה אם גידול אדם כזה יביא למצוקה לא פשוטה או סתם לא מתאים לי להשאיר אותו בחיים (הוא נופל לעול על המדינה שמחזיקה אותו בכלא או מטפלת בו בבית חולים)? במקרים כאלו לדעתי טענות שמצדיקות הריגה דומות מאד לטענות שמצדדות בהפלה מסיבות כלכליות או מסיבות של נוחיות.

ילד מפגר חסר כמה מהפונקציות היסודיות ביותר שמגדירות אדם. האם עובר שחסר את ציפורני הידיים הוא פחות אדם מילד שחסר יכולת חשיבה מינימלית? הציפורניים מהותיות יותר להגדרת אדם מאשר חשיבה? מה עוד שאצל עובר הפונקציות החסרות יתווספו בקרוב (זה רק מחוסר זמן), בעוד שאצל מפגר, פגוע מוח, או רוצח סדרתי זה כנראה לא יקרה. כל אלו אינם בני אדם במובן המלא והנורמטיבי, והטענה שחייהם אינם בעלי ערך מלא לא חלשה יותר מהטענה שחיי עובר הם כאלה. הדברים שחסרים להם נראים לי מהותיים יותר להגדרת ערך החיים מאשר האיברים שחסרים לעובר.

האם טיעון כזה יכול להתיר הריגה שלהם, לפחות כשנוצרת מצוקה משמעותית (מקבילה למצוקה שמתירה הפלות)? דומני שרוב הקוראים יסכימו איתי שלא. הסיבה לכך היא שאיסור רצח וערך חיי אדם הם כל כך יסודיים בחברה שלנו שאנחנו לא מוכנים לקחת סיכונים ולהיכנס לספיקות ושיקולים עמומים מסוגים כאלה. בגלל ערך חיי אדם אנחנו מטילים מגבלות על כל המקרים האפורים ומעדיפים לראות את התמונה בשחור-לבן. אחת הזוועות של המשטר הנאצי שכולנו לומדים עליהן היא חיסול והתעללות בחולים ובעלי מומים. מה תאמרו אם יוקם מחנה השמדה למפגרים או לילדים ממשפחות מצוקה, ושם יחסלו אותם בצורה מאד עדינה וללא כאבים. הרי זה בדיוק מה שאנחנו עושים לעוברים. למחנות ההשמדה הללו קוראים מרפאות להפלות. במרפאות הללו רופאים מחסלים עוברים עם סכינים, רחוק מהעין ומהלב, לנוחיות כולנו. ועדיין הנוצרים ה”חשוכים” באמריקה שמפגינים נגד פעולות הזוועה הללו נתפסים כמובן כפונדמנטליסטים אלימים בעיני כל הנאורים אבירי צלם האדם.

בימים אלו נמשך הדיון המשפטי בפרשת החייל היורה, אלאור אזריה. אזריה ירה במחבל שהיה מוטל על הרצפה וכנראה כבר לא היווה סכנה (ראה טור 1). מדובר באדם שאיבד את הזכות הכי יסודית שלו לחיות. אם הוא יישאר בחיים הוא כנראה ימשיך לרצוח יהודים ככל שיצליח. היה לו מזל שלא נורה בעת הפיגוע עצמו. הסיבה שהחייל היורה עומד לדין בעידודם הנלהב של כל אבירי שולחן צלם האדם (שרובם ככולם להערכתי תומכי הפלות נלהבים) היא קדושת חיי אדם. לכולם ברור שאין בעיה של ממש בירי הזה. כולם היו שמחים אם המחבל הזה היה מחוסל תוך כדי הפיגוע ולא רק “מנוטרל”. להיפך, הירי של החייל פתר לנו לא מעט בעיות ופטר את העולם מעונשו של עוד יצור מיותר. ובכל זאת, מכיון שמדובר בנטילת חיים החברה לא מוכנה להתפשר. אין לקחת חיים בלי שיש לכך הצדקה של סכנה ברורה ומוחשית. זהו טאבו ואין מקום לפשרות לגביו.

בחזרה להפלות

אבל לגבי עוברים המצב כמובן שונה. כאן אנחנו דווקא די ליברליים וסובלניים. כאן דווקא מי שנוטל חיים ומצדד בכך, גם בסוגי הנסיבות הסתמיים (סתם כי זה לא מתאים לנו כרגע) הוא הנאור, המוסרי והמודרני. ואילו מי שמתנגד לזה הוא חשוך, קלריקל חסר יכולת חשיבה והבחנה מינימלית. עוד לא ירד מהעצים ולא התעדכן בממצאי המדע והמוסר המודרניים. כל מה שהוא רוצה זה שלא תרצחו לנו מיליוני ילדים בדם קר, ובעוון זה הוא מוצג כשוביניסט מדכא נשים שתופס אותן כחפץ, אמצעי טכני להולדת ילדים.

מדוע בעוברים, ההיתר לרצוח נראה כל כך ברור ומובן מאליו בעיני בני דודנו הנאורים? למה שם אף אחד מהם לא מוכן לקבל ולו אמירה מתונה שמדובר בקו בעל גוון כלשהו של אפור ולא במקרה פשוט? למה שם לא לגיטימי לומר לפחות את האמירה המינורית (מדיי) שבלא מצוקה מאד גדולה אין שום הצדקה לעשות זאת? הרי הרופא נועץ סכין או איזמל בליבו הפועם של יצור חי שתוך זמן קצר ייעשה אדם לכל דבר ועניין והורג אותו, וזאת לפעמים רק בגלל שלהורים שלו לא מתאים כרגע ללדת אותו. אבל אפילו אם הוא עושה זאת בגלל שלאמא יש מצוקה או קושי כזה או אחר, האם זה סביר? כל מפלגת הנאורים ואבירי זכויות האדם והנשים מסכימים שהקו שם הוא צחור כשלג, ללא תת גוון של אפור. בעיניהם ברור שעובר אינו אדם ולכן אין בעיה עקרונית להרוג אותו, לפחות כשיש מצוקה של האם (וגם אם לא ממש). אני ממש משתאה מול התופעה המדהימה הזאת.

בן השיח שלי בפגישה הנ”ל טען שאף אחד לא מכחיש שמדובר בדילמה מוסרית. לטענתו, התומכים סבורים שהעובר לא נחשב אדם חי ולכן אין איסור מלא להרוג אותו. זו הסיבה שהם סבורים שמצוקות מתירות ליטול את חייו. לכן הם מעלים רק נימוקים בעד ומתעלמים מהנימוקים נגד. אם אפרמל את טענתו אתאר אותה כך. מפרדוקס הערימה אנחנו לומדים שלא נכון לדון במושגים יומיומיים בפריזמה בינארית. זה לא שקשה לאתר היכן עובר הקו בין תא זרע לאדם, אלא אין קו. התהליך הוא רציף, ובעצם העובר עובר דרך רמות חיוּת שונות (רמות שונות של אדמיוּת, או אנושיות). הוא טען שמכיון שלא מדובר באדם במובן המלא אלא רק במובן חלקי, אז ניתן לשקלל את האיסור המוסרי על פסאודו רצח מול עוצמת המצוקות וכך להתיר את נטילת חייו.

שאלתי אותו, גם בהנחה שאתה צודק ושזו אכן העמדה הליברלית, איך אתה מסביר את ההסכמה הרחבה ואת חוסר ההתלבטות? איך קורה שכל החילונים מצליחים לבצע את השקלול הקשה הזה ולהגיע פה אחד למסקנה שהפלה מותרת בכל הנסיבות דלעיל? ואותם אנשים יצליחו בנחרצות לא פחותה להסביר שמפגר, חולה סופני, או רוצח, נמצאים כולם מעל הקו. קשה להכחיש שהגדרה של עובר בן כמה חודשים שיש לו כבר את כל הפונקציות הפיזיולוגיות של אדם כמי שאינו אדם אינה חד משמעית, ובוודאי לא פחות קשה לקבוע כמה אנושיות יש בו? לא פחות מכך קשה לשקלל את זה מול חומרת המצוקות (בוודאי כשסתם לא מתאים לנו להביא ילד). אז אני אולי מוכן לקבל שיהיו כמה כאלה שיעבירו את קו האנושית מול קו החומרה כך שהפלה תותר (לפחות במצוקות הקשות), אבל כיצד קורה שכולם סבורים כך? כולם מגיעים לאותה תשובה למרות הסיבוכיות של השאלה ומגוון האפשרויות הרחב בין התשובות. האם זה לא מפתיע (בעצם מדהים)? שאלתי את בן שיחי כיצד הוא מסביר שאין כמעט אדם חילוני שמתנגד להפלות בכל אחד מהמצבים הנ”ל? מניין רוח הקודש ששורה על בני דודנו החילוניים שמראה לכולם בבהירות כה רבה היכן עובר הקו בין תא זרע לאדם וקוצבת להם בדיוק מה חומרתה של נטילת חיים במצב כזה? להיכן נעלמה המדיניות המחמירה לגבי קדושת חיי אדם שאמורה למנוע מאתנו כניסה ולו לספק רציחה במגוון המצבים האפורים שבין תא זרע לאדם, או בכל מצבי הביניים האחרים שתוארו למעלה ודומיהם?

התזה המורכבת להפליא שמציבה את ההכרעה הזאת כשקלול של ערך חיים חלקי מול המצוקה, יכולה אולי להסביר עמדה של אדם כזה או אחר שלדעתו במקרה כאן עובר הקו, אבל לא את הקונצנזוס המופלא שנוצר בשאלה הזאת בין כל האנשים לגבי כל הנסיבות והמצבים. זה גם לא מסביר מדוע בשאר מצבי הביניים אותם אנשים מתנגדים נמרצות להכרעות דומות, ומתעקשים שאין להעביר קווים בשאלות של ערך (קדושת?) החיים. בשאלות סבוכות אמורות להיות דעות רבות ומגוונות, אבל כאן משום מה השאלה נראית לאנשים פשוטה מאד. הפאתוס שמלווה את השיח אודות ערך החיים ואיסור הרצח נעלם משום מה כשעוסקים בהפלות ועוברים.

עוד שתי טענות

בן השיח שלי טען כלפיי שגם עמדתי מבוססת על הנחה שהעובר הוא אדם ולכן אל לי להתפלא שאחרים מתבססים על הנחת מוצא שונה או הפוכה. כמו שלטענתי הם לא יכולים לקבוע שהוא לא אדם לטענתם גם אני לא יכול לקבוע שהוא כן. אמרתי לו שיש אסימטריה ברורה בין שתי העמדות: הוא (=בן השיח שלי) קבע שעובר בשלב כזה או אחר אינו אדם (לטענתו זהו המצב עד הלידה), ואילו אני לא קובע שהוא אדם אלא רק טוען שקשה לקבוע האם הוא אדם ולכן יש להחמיר ולאסור (כמו בכל שאר מצבי ספק שנוגעים לחיי אדם). מעבר לזה, טענתי אינה נגד מישהו שיטען ספציפית שעובר אינו אדם ולכן מותר ליטול את חייו, אלא כלפי ההחברה החילונית שכולה כמקשה אחת מצדדת באותה תפיסה בלי טיפת ביקורתיות ובלי טיפת גיוון בחשיבה. גם אם יש מקום לטענה המורכבת הזאת, קשה לי לקבל שכולם שם הגיעו באופן מקרי בדיוק אליה.

טענה נוספת שהוא העלה כלפיי היתה שבה במידה ניתן גם לומר שלחסה יש מודעות ונשמה, ולהעלות שאלה כיצד אנחנו אוכלים אותה. שלא לדבר על בעלי חיים (אגב, רבים מהמתנגדים לאכילת בעלי חיים הם תומכים נלהבים בהפלות. לאלוהי הלוגיקה פתרונים)[2] או מחשבים[3]. אמרתי לו שיש הבדל בין טענה שכולנו מסכימים לה, גם אם אין לנו דרך להוכיח אותה, לבין טענה שכולנו מסכימים שאינה פשוטה. הרי גם אתה וגם אני מסכימים שחסה אינה אדם ואין ערך לחייה. נכון שאין לנו דרך להוכיח זאת, כמו עוד הרבה הנחות אחרות. לכן אם יבוא מישהו וייתמם לא נוכל לענות לו. אבל מעמדו האתי של עובר גם לשיטתך הוא מורכב ולא חד משמעי. וכי ברור לך שהוא סוג של חסה? הרי ברור שיש שם קו לא טריביאלי שממנו והלאה ניתן לראות אותו כאדם. משום מה ברור לך שהקו הזה עובר בלידה, ומשום מה לי ברור שלא. במילים אחרות, לגבי עוברים לא מדובר בחוסר יכולת להוכיח טענה נכונה (שהם לא בני אדם) אלא בטענה שהיא כנראה לא לגמרי נכונה. אני לא טוען כלפי מצדדי ההפלות מה ההוכחה שלכם לכך שעובר אינו אדם. מה שאני טוען הוא שגם בעובר יש מידה של אנושיות, ולכן אין לכם כלים לקבוע עד כמה חמורה נטילת חייו, ומה יכול להצדיק אותה. זו טענה שונה בתכלית מטענת החסה והמחשב.

אז מה בכל זאת ההסבר?

המצב הוא לא פחות ממדהים. חברה שרוממות הנאורות בגרונה, והחשיבה הביקורתית נר לרגליה, הולכת כעדר זומבים אחרי אידיאה מופרכת בהסכמה מלאה. אנשים אינטליגנטיים מעלים טיעונים מופרכים כדי לתמוך בעמדה בעייתית כזאת, מה שמחדד עוד יותר את התמיהה. כיצד ומדוע זה קורה? למה אף אחד שם לא מתייצב בעמדה הלא פופולרית שרואה את העובר כמצב ביניים של חיים, שאין ליטול אותם? בשאלה מוסרית שנוגעת לאיסור רצח וערך חיי אדם הייתי מצפה שיהיו לפחות חילוקי דעות ולא אחדות דעים כה שוצפת. איך מגיעים לאבסורדים ששימוש בתאי גזע לצרכי מחקר רפואי אסור בגלל שיש להם פוטנציאל להפוך לבני אדם, אבל נטילת חיים של עוברים מותרת. אנשים חיים את הסתירות הללו בלי הנד עפעף, והדבר אומר דרשני.

למיטב הבנתי ההסבר לתופעה המדהימה הזאת הוא כפול. בשלב א זה מתחיל בשיקולי נוחיות. אנחנו דוגלים נמרצות בערך החיים כל עוד זה לא מפריע לנו. משעה שזה פוגע בנוחיות שלנו, ילכו החיים ביחד עם המוסר לעזאזל המדברה. הוסף לזה את המתירנות המינית שמביאה לכמה וכמה מהמקרים הללו ובני דודנו הנאורים לא מוכנים לוותר עליה בעד שום הון שבעולם. אבל גם זה לא הסבר מספק, שהרי רבים מאלו הדוגלים ב”חופש הבחירה” של הנשים בהחלט מוכנים להקריב מחירים לא מבוטלים למען ערכים שונים, ובפרט למען הצלת חיים (גם של בעלי חיים) בכל רחבי היקום. לכן נראה שיש כאן שלב ב, שבו מתגייסת לעזרתנו הלכידות השבטית. הרי מי שמתנגד להפלות אלה הדתיים, החשוכים, הכפיינים, המאובנים, שעוד מעט יסגרו לנו רחובות ויזרקו אותנו לים. וכי יצור נאור שכמוך רוצה או מוכן להימצא בצד שלהם רחמנא ליצלן, נגד המדע, הנאורות והקידמה? כיצד נגן על הערך העליון של המתירנות המינית לכל נער ונערה? עוד מעט יחזירו אותנו לבני ברק ולשטייטעל. במצב כזה מצווה דאורייתא להביע עמדה נחרצת וחד משמעית נגדם.

וכך אם הדתיים מטיפים לאיסור על הפלות על החילוניים להתייצב כאיש אחד בעדן. כך כל הנאורים, המוסריים והביקורתיים, מדקלמים את אותן סיסמאות חסרות שחר על זכות האישה על גופה וזכותה והחופש שלה לבחור, או המחאות נגד החפצת נשים, בקול אחיד עם אותן מילים, ממש כמו עדר חולי ירח שצועד בעקבות כמה חלילנים דמגוגיים. למותר לציין שמדובר בציבור הנאור והפתוח, בעל החשיבה הביקורתית (האדם הריבוני. ראה בטור הקודם), לא בחשוכים הדתיים חסרי חוש הביקורת (האדם הרבני). כדאי לשים לב עד היכן מגיעה השבטיות, שאפילו עמדות שנוגעות לרצח ולערך חיי אדם נקבעות באופן עיוור על פיה. אם הרפובליקנים נגד הדמוקרטים בעד. אם הדתיים נגד החילונים בעד. וכך נרצחים בישראל מיליוני ילדים (יותר מאשר בשואה). אגודת אפרת בראשות ד”ר שוסהיים שמנסה להילחם בטבח ההמוני הזה, זוכה לקיתונות של בוז, לעג ושנאה. מילא להתנגד להם, אבל אי אפשר להבין את עמדתם? איך מצליחים להציג דווקא אותם כרשעים בסיפור הזה? אם הם מצליחים להציל ילד או משפחה, האין זו סיבה לשמוח? בשום אופן לא. פשוט מפני שהם מצויים בצד הלא נכון של התקינות הפוליטית, זו שאחראית על הערכים והנאורות בחברה המתוקנת שבנינו כאן.

הזכרתי פעם שריצ’רד דוקינס כתב פעם שבכל חברה יש אנשים טובים שעושים מעשים טובים ואנשים רעים שעושים מעשים רעים. אבל רק בחברה הדתית יכולים להיות אנשים טובים שעושים מעשים רעים. בפרפרזה על דבריו ניתן לומר שבכל חברה יש אנשים חכמים שמעלים טיעונים אינטליגנטיים ואנשים טיפשים שמעלים טיעונים מופרכים. אבל רק בחברה החילונית-ליברלית יש אנשים חכמים שמעלים טיעונים אוויליים (טוב, לא רק שם, אבל בעיקר שם).

ומה על המצוקות?

בכל זאת אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש צד שני לדילמה. הרי אלו המתנגדים להפלות לכאורה מתעלמים מהמצוקות של הנשים והמשפחות. מה הם מציעים לאותה אישה שבשם ערך החיים אמורה ללדת ילד ולהחזיק אותה שלא ברצונה, לפעמים מתוך מצוקה לא פשוטה?

ראשית, נקודת המוצא היא שמי שיוצר ילד אכן אחראי ללדת ולהחזיק אותו. הדברים אמורים בפרט כאשר מדובר בשיקולים עלובים כמו “לא מתאים לנו כעת”. זה ודאי לא מצדיק נטילת חיים בשום נסיבות. אמנם אם מדובר במצוקה חמורה יותר בהחלט חשוב למצוא פתרונות חברתיים מערכתיים. בפרט אם ההיריון אינו יוזמה או רשלנות של האישה (שאז יש הצדקה לדרוש ממנה להיכנס למצוקה ולשאת בתוצאות מעשיה), אלא תוצאה של אונס. אם נחייב נערה שנאנסה ללדת את התינוק שלה, הדבר יוצר מצוקה קשה ביותר שספק עד כמה היא יכולה להתמודד אתה ואסור לנו להתעלם ממנה.

ובכל זאת נקודת המוצא היא שגם אם זה לא ממש רצח למהדרין עדיין מדובר בסוג כלשהו של רצח (אביזרייהו דרציחה), ולכן המסקנה המתבקשת היא שיש לדאוג לתינוקות הללו לפתרונות חברתיים הולמים, אבל בהחלט לא להתיר לרצוח אותם. החברה צריכה להציע פתרונות סבירים לילדים הללו במוסדות או במשפחות מאמצות, אבל לא להתיר לרצוח אותם. בדיוק כמו שבמצב של תינוק או ילד שהוריו לא יכולים לטפל בו אף אחד לא מעלה בדעתו את ההצעה לקחת אותו למרפאה ולתת לאיש בעל חלוק לבן לרצוח אותו עם סכין בשקט ובעדינות. אם מדובר בחיי אדם הפתרון של נטילתם אינו על השולחן. המצוקות צריכות להיפתר בדרכים אחרות.

כאמור, השאלה היסודית היא האם אנחנו מוכנים להכיר בכך שמדובר בחיים ובנטילתם. אם כן, שאר השאלות הופכות משניות. צד אחד של המשוואה הוא ראשוני ויסודי יותר, והצדדים האחרים רק נגזרים ממנו. לכן טענתי שלמרות הסימטריה לכאורה (שתוארה למעלה עם טיעונים A ו-B) הצד הדתי בוויכוח הזה טוען טענות ענייניות, ודווקא הצד החילוני נוהג בחוסר יושר ומוסר.

האם שיקולים אלו מסורים לגילדה המקצועית[4]

לא נכנסתי כאן לשאלה המטרידה כיצד נותנים לגילדה המקצועית של הרופאים לקבוע כללי אתיקה ולמיין מועמדים על פיהם, ולהשליט כך על תחום הרפואה והעוסקים בו עמדות מוסריות מסוימות (חילוניות) וממש לא מוסכמות. עצם העובדה שוועדה של אנשי מקצוע מהגילדה מראיינת מועמד וממיינת אותו לפי תפיסות עולם היא עצמה שערורייה. מי שמם לקבוע מה נכון ומה לא נכון אתית? מה בהכשרתם כרופאים מסמיך אותם לזה? השערורייה מתעצמת עוד הרבה יותר כשמדובר במיון שמכתיב למועמדים תפיסת עולם מופרכת מבחינה מוסרית, שכל מי שלא דוגל בה ולא מוכן לרצוח בנסיבות שלחברי הוועדה נראה שראוי לעשות זאת לא יתקבל ללימודי רפואה. במדינת ישראל מי שממאן לרצוח לא מתקבל להיות רופא. לא יאומן כי יסופר.

מוסר והלכה

למרבה האירוניה הפוסט הזה נכתב מזווית ראיה חילונית לגמרי. שימו לב שדיברתי אך ורק על שיקולי מוסר, ואלו הרי אמורים להיות משותפים לי ולכל אדם חילוני. דווקא ההלכה יכולה להקל יותר בנושא ההפלות, שכן יש מקורות הלכתיים שמציעים להגדיר עובר בגיל כלשהו במהלך ההיריון (40 יום, שלושה חודשים וכדומה) כאדם. אלא ששיקולים כאלו, גם אם מקבלים אותם, הם שיקולים הלכתיים שנוגעים לאיסור ההלכתי “לא תרצח”, ואין להם דבר וחצי דבר עם האיסור המוסרי על רצח (ראה טור 15).

מה שעולה  מכאן הוא שהבחינה המוסרית של השאלה הזאת מחמירה לאין שיעור יותר מהבחינה ההלכתית שלה. במילים אחרות, החילוני היה אמור להיות מחמיר גדול הרבה יותר מעמיתו הדתי בשאלת ההפלות, ובוודאי לא פחות ממנו. לכן כל כך מתסכל שהטיעונים הללו לא מוצאים אוזן קשבת בין חילונים שהמוסר כן אמור (והוא בדרך כלל אכן כזה) להיות נר לרגליהם. לא מדובר בהלכה אלא במוסר. זה לא משיגעס של דתיים אלא שיקול מוסרי פשוט ונכון. טיעונים כמו החופש לבחור וזכות האישה על גופה וטיעונים נגד החפצת נשים, אינם אלא דמגוגיה פוליטיקלי קורקטית שתומכת ברצח באופן עיוור מסיבות בלתי רלוונטיות.

נספחים:

הערות:

[1] אגב, אם לא ניתן לעצור אותו באופן אחר, לדעתי האישית מותר להרוג אותו. ראה על כך במאמרי כאן.

[2] זה מזכיר לי ששמעתי פעם מפרופ’ שטיינברג שסיפר על חוויותיו בכנס אתי באירופה שעסק בשימוש בתאי גזע. במדינות מסוימות באירופה אסור השימוש בהם בגלל הפוטנציאל שלהם ליצור אדם, ולכן שימוש כזה הוא בגדר רצח (זו התפיסה הנוצרית הרווחת. הם מחמירים הרבה יותר מהיהודים בעניינים אלו). אין צורך לציין שבאותן מדינות הפלה כמובן מותרת. שטיינברג סיפר שהוא לא הצליח לקבל מבני שיחו הסבר סביר כלשהו לשערורייה הלוגית-אתית הזאת.

[3] ראה בעניין זה  את דבריי בטור 35.

[4] ראה בעניין זה את הטורים 2526.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *