קישור למאמר: https://rationalbelief.org.il/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5-%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A3-%D7%94%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%99/comment-page-1/
הרב אליעזר אייזיקוביץ: "למה הגוף האנושי לא נראה כמו הבוידעם של סבתא שלך?" (ביקורת ספר)
צוות האתר
- מילות מפתח למאמר זה: אבולוציה, מאמרי הרב אליעזר אייזיקוביץ'
- נושאים הקשורים למאמר זה: אבולוציה ובריאה, מאמרים, מטריאליזם מול דואליזם, ספרים
לא מזמן, במהלך ביקור בספארי ברמת גן, מדריך חביב ניצל את ההזדמנות כדי להרביץ במבקרים שיעור קצר בתורת האבולוציה.
הג'ירפה, הסביר, השיגה יתרון על פני שאר בעלי החיים בסוואנה משום שלמדה להגיע לצמרות העצים. בעוד האחרים מסתפקים בעשב ובשיחים נמוכים הג'ירפה התמקדה בעלים הגבוהים. כך זכתה לא רק למקור מזון שאין עליו מתחרים אלא גם לצוואר ארוך שמעניק לה מקום של כבוד בכל גן חיות. המזל הוא שאין עצי סקויה באפריקה אחרת היינו פוגשים ג'ירפות בעלי צוואר באורך מאה מטרים…
כהוכחה לכך שהג'ירפה היא למעשה שדרוג של בעל חיים שבמקור היה בעל צוואר קצר יותר, הזכיר המדריך את העצב הלרינגיאלי החוזר, ענף של עצב הוואגוס המכונה לעיתים "העצב התועה". זהו עצב המחבר בין המוח לגרון אלא שבמקום לנוע במסלול ישיר וקצר, הוא יורד תחילה עד אזור הלב ורק אז מטפס בחזרה אל הגרון. אצל האדם מדובר בעיקוף קצר יחסית אולם אצל ג'ירפה מדובר במסלול מיותר לכאורה של כשניים וחצי מטרים, שאפשר להסבירו כשריד לזמנים בהם היה לג'יראפה צוואר קצר.
אניח בצד את ההסבר הלמרקיאני השגוי לאבולוציה שנתן המדריך החביב או העובדה שלצד היתרון התזונתי של לעיסת עלי צמרת ניצבת הג'ירפה בפני אתגרים לא פשוטים כמו הצורך בלב המסוגל לדחוף את הדם לגובה שני מטרים או מערכת ייחודית של שסתומים בעורקי הצוואר שיצילו אותה משטף דם קטלני במוח בכל פעם שהיא מרכינה ראש לשתות. אבל השימוש ב"עצב התועה" כהמחשה לאבולוציה נפוץ בספרות הפופולרית. למעשה, אם מקבלים את הגרסאות הפופולריות של תיאוריית האבולוציה, רכיבים מיותרים וחסרי היגיון אינם רק אפשריים אלא מתבקשים.
לו הייתי מצליח להפוך קורקינט חשמלי למכונית טסלה באמצעות אינספור שדרוגים מצטברים, סביר להניח שהייתי נשאר עם רכיבים רבים שהיו חיוניים לקורקינט אך חסרי משמעות בטסלה. מהנדס אנושי היה מוחק אותם ברגע שהיה יכול, אבל "מהנדס עיוור" כמו האבולוציה אינו עובד כך. כל עוד רכיב מסוים אינו מסכן במובהק את הישרדותו של היצור, אין סיבה שיוסר.
אחרי מאות מיליוני שנות אבולוציה היינו מצפים שיצורים חיים יהיו עמוסים בג'אנק ביולוגי, שרידים ישנים, מנגנונים מסורבלים וחלקים שאבד עליהם הכלח. הגוף האנושי צריך היה להראות כמו הבוידעם של סבתא שלך: עמוס בטלפוני חוגה עשויים בקליט, מכונות כתיבה, מצלמות קודאק ומכשירי סופלוקס באריזתם המקורית.
דארווין הקדיש ב"מוצא המינים" פרק מיוחד לאיברים שרידיים – איברים שההסבר היחיד לקיומם הוא ההיסטוריה האבולוציונית שלהם. הוא ראה בהם הוכחה נוספת לתאוריית ההתפתחות. העובדה המעניינת היא שבפועל מספרם של איברים כאלה קטן יחסית. לא רק שהרשימה לא התארכה מאז ימי דארווין, היא אף נוטה להתקצר שכן עם הזמן נמצא הסבר לאיברים שבעבר נחשבו מיותרים. אולי מסיבה זו בשנים האחרונות הטיעון האבולוציוני בעניין הזה עבר בעצמו סוג של אבולוציה והוא משמש היום יותר כהפרכה לרעיון התכנון התבוני.
לפי התכנון התבוני, התחכום והמורכבות של יצורים חיים מעידים על תכנון, חשיבה מראש ויצירתיות – לא מסוג הדברים ששען עיוור מסוגל לייצר. תגובתם של תומכי אבולוציה: אם קיים מתכנן תבוני, כיצד מסבירים את כל אותם מקרים של תכנון גרוע?
זהו קו בולט אצל סופרים כמו ריצ'ארד דוקינס ואחרים. נתן לנץ אף הקדיש לתופעה זו ספר שלם שכותרתו מדברת בעד עצמה: "טעויות אנוש".
הדוגמאות ידועות: רשתית העין ה"הפוכה", כך שכלי הדם ממוקמים לפניה וחוסמים חלק משדה הראייה; התוספתן, שלכאורה אינו מועיל ואף עלול לסכן חיים; עצם הזנב, שלפי הטענה היא שריד לתקופה שבה היה לנו זנב; וכאבי הגב התחתון, המשקפים כביכול את העובדה שהגוף האנושי עדיין לא הסתגל לחלוטין להליכה זקופה.
צריך להעיר שגם אם נקבל את הטענה לכך שחלקים בגוף האדם לוקים בתכנון תת־אופטימלי, אין פירוש הדבר בהכרח העדר תכנון. גם תכנון גרוע הוא עדיין תכנון. אם מכסה המנוע במכונית שלי מתרומם בצורה מסורבלת – כפי שמכסי מנוע של מכוניות טויוטוה קורולה נוטים לעשות – לא אסיק מכך שהרכב נוצר ללא מהנדס. לכל היותר אסיק שמישהו קיבל החלטת תכנון לא מוצלחת במיוחד.
במובן הזה, הטיעון נגד "תכנון גרוע" הוא טיעון תיאולוגי יותר משהוא טיעון מדעי. הוא אינו תוקף את עצם רעיון התכנון, אלא את הרעיון של מתכנן מושלם, כל־יודע וכל־יכול, שאמור היה לכאורה לייצר מערכת מושלמת לחלוטין. אבל מעבר לשאלה הפילוסופית עולה גם שאלה עובדתית פשוטה יותר: האם גוף האדם אכן מתוכנן בצורה גרועה?
בנקודה זו נכנס לתמונה סטוארט בורגס עם ספרו "הנדסה אולטימטיבית" (אנגלית).
בורגס, מהנדס מערכות עטור פרסים יוקרתיים בעל ניסיון של עשרות שנים בתחומי החלל, הרובוטיקה ומערכות מורכבות, טוען שהבעיה המרכזית של רבים ממבקרי "התכנון התבוני" היא שהם פשוט אינם מהנדסים. במילים אחרות: הם מעולם לא תכננו מערכות מורכבות באמת. לטענתו, רבים מן המקרים שמוצגים כדוגמאות ל"תכנון גרוע" נראים כך רק למי שבוחן מערכת מורכבת דרך פונקציה אחת בודדת, במקום דרך התמונה הכוללת.
מהנדסים, מזכיר בורגס שוב ושוב, כמעט אף פעם אינם מתכננים רכיב עבור פונקציה אחת בלבד. מערכות מורכבות הן תמיד תוצאה של פשרות, אילוצים וטרייד־אופים. רכיב שנראה לא יעיל במבט צר עשוי להתגלות כחיוני כשבוחנים את המערכת כולה.
כך למשל, "העצב התועה" אינו בהכרח טעות כלל. בורגס משווה אותו למערכות חיווט הנדסיות, שבהן כבלים עושים לעיתים מסלולים ארוכים ומפותלים — לא משום שהמהנדס התבלבל, אלא משום שהמערכת כולה דורשת גמישות, יתירות או אמינות גבוהה יותר. המסלול הקצר ביותר הוא לא בהכרח המסלול הנכון ביותר.
אותו עיקרון חוזר לאורך הספר שוב ושוב.
רשתית העין, למשל, מוצגת לא פעם כדוגמה מביכה לתכנון לקוי. אבל בורגס מראה שדווקא המבנה הזה מעניק יתרונות פונקציונליים שונים כאשר בוחנים את העין כמערכת שלמה. מול הטענה שבשורש כך היד יש עצמות מיותרות מראה בורגס כי השילוב הגאוני של עצמות, רצועות גידים ושרירים בכף היד מעניק לו חוסן, גמישות וכוח שמעורר את קנאתם של מהנדסי רובוטיקה המתקשים בפיתוח זרוע מכנית בעלת ביצועים דומים.
תופעות נפוצות כמו כאבי גב תחתון או בעיות בשיני בינה אינן משקפות תכנון גרוע, אלא שימוש לא נכון במערכת. מכונית שלא מתוחזקת כראוי צפויה להתקלקל. אדם שמנהל אורח חיים יושבני וניזון ממזון תעשייתי צפוי גם הוא לסבול מתקלות.
סוג מיוחד של איברים שרידיים הם "איברים הומולוגיים" המככבים עד היום בספרי לימוד פופולריים. גם כאן מדובר בהוכחה אבולוציונית שימיה כימי דארווין.
הטענה היא שמבנים גופניים מסוימים – הדוגמא הידועה ביותר היא מבנה העצמות בגפיים העליונות – שומרים על דמיון בין יצורים שונים לחלוטין. כך למשל ניתן לזהות דמיון מובהק במבנה העצמות בין ידיים אנושיות, כנפיים של ציפור ואפילו סנפיר של לווייתן. דמיון כזה אין להסבירו אלא בכך שיצורים אלה חולקים אב קדמון משותף.
צריך לדייק שהטענה איננה רק לקיומו של דמיון כללי במבנה העצמות אלא לכך שמדובר במבנה עצמות שאינו אופטימלי לחלק מהיצורים הנושאים אותה, ובמילים אחרות "איבר שרידי". דוגמא לדבר הוא סנפיר הלווייתן בו ניתן למצוא מבנה עצמות דומה למה שיש בזרוע, עצמות שאין להן כל שימוש באיבר שהוא משוט פשוט ותו לא. לפי דארווין מבנה עצמות מיותר כזה הוא זכר לימים בהם היה הלווייתן יצור יבשתי המהלך על גפיים.
אולם בורגס מראה שסנפיר הלווייתן אינו "משוט פשוט". הסנפיר הוא איבר דינמי המתאים את נוקשותו ואת צורתו לצרכים הידרודינמיים משתנים לפי עקרונות הנדסיים מוכרים. עצמות הסנפיר אינם מיותרים כלל. הם מעניקים ללווייתן יכולת שליטה על תנועתו שמהנדס אנושי היה שמח לחקות.
ככלל טענת התכנון הגרוע מבוססת על היבריס: המחשבה שאנחנו יודעים מספיק על מערכות חיים ועל אופן בנייתם כדי למתוח עליהם ביקורת. מבחינה זו טיעוניהם של דוקינס, לנץ ואחרים מזכירים את אמרתו הידועה של ג'ורג' ברנרד שו על מבקרי ספרות: "מי שיכול, עושה. מי שלא יכול, מלמד. ומי שלא יכול ללמד, מבקר".
בורגס לא מסתפק בטיעון כולל אלא יורד לרזולוציות הקטנות. לאורך תריסר פרקים שאינם קלילים אך גם לא כבדים באופן מוגזם, הוא צולל אל האתגרים ההנדסיים של גוף האדם: המבנה הפונקציונלי של שורש כף היד; השילוב בין גידים, רצועות ושרירים ברגל האנושית; האתגרים ההנדסיים של בניית לב, ופתרונות ביולוגיים שונים שמזכירים מאוד פתרונות שבהם משתמשים מהנדסים מודרניים.
הוא גם מקדיש פרק כדי לפרט את טיעון תכנון-היתר: אם תת-תכנון מעיד על לקותו של המתכנן האינטליגנטי, תכנון-יתר מעמיד קושי גדול בפני המתכנן העיוור.
דוגמא לתכנון-יתר היא תיבת הקול האנושית המסוגלת להפיק מנעד עצום של צלילים המאפשרים שפה מפותחת אבל חורגים בהרבה מהנחוץ להישרדות. דוגמא נוספת היא התבונה האנושית שגדולה בכמה סדרי גודל מהתבונה המינימלית הנחוצה בשביל להעביר גנים לדור הבא. השילוב בין היכולת השפתית המפותחת לבין תבונה מוגזמת מאפשרים כתיבת סקירות על ספרים הדנים בשאלה אם הגוף האנושי מתוכנן באופן לקוי – הגם שקשה להצביע על ערך הישרדותי שיש לסקירות כאלה…
אחרי קריאת ספרו של בורגס קשה לא להרגיש שהדוגמאות הפופולריות ל"תכנון גרוע" נשענות על ביטחון עצמי מופרז יותר מאשר על הבנה הנדסית אמיתית. בסופו של דבר, כך מציע בורגס, לא העצב הוא התועה אלא הפרשנים האנושיים שממהרים להסיק מסקנות על סמך בורותם לפני שהבינו באמת כיצד המערכת פועלת.
Stuart Burgess, Ultimate Engineering: An Engineer Investigates the Biomechanics of the Human Body (2026)
כל הנושא של ״היינו מצפים לראות״ לא מספיק חזק כמו עצם הראיות למוצא משותף,
יכול להיות ואף סביר שחלקים מסוימים במנגנון של האבולוציה יופרכו כפי שקרה בעבר, מכאן ועד לטעון שאין מוצא משותף זה פשוט הזוי-
שילוב הראיות הוא הגדול והחזק ביותר שנתקלתי בו אי פעם לתאוריה מדעית או בכלל ל״משהו״
אמקד את טענתי, אין טעם להפריך מנגנוני אבולוציה אם לב הסתירה לתורה קיים במונח מוצא משותף,
עד שאין תשובה להוכחות האלה (בעיקר גנטיקה ומאובנים אבל יש עוד), עושה רושם שמדובר בהתכתשות שמטרתה לתת תחושה כוזבת שהאבולוציה תאוריה לא מבוססת
עכשיו אתה מתחיל לדבר
איזה שילוב ראיות אתה מכיר למוצא משותף? מאובנים? איך זה קשור בכלל?
במאובנים רואים סדר שחוזר על עצמו, של יצורים פשוטים בשכבות הקדומות וככל שמטפסים בשכבות יש יצורים דומים אך מפותחים יותר בהדרגה- זה מוכיח בפשטות שיצורים מגיעים אלה מאלה (לא הוכחה ברזל אבל בראייה פשוטה זה ההסתברות)
הוכחת הברזל היא מהגנטיקה שבה רואים בצורה ברורה את הקשר בין המינים- בין על ידי דמיון בגנים או דרכים רבות נוספות
השילוב וההתאמה בין הגנטיקה למאובנים הופך את זה בעיניי לראיה כמעט בלתי ניתנת להכחשה
1. מי סיפר לך על הסדר הזה? אגב, השכבות הקדומות אינן מתחת המאוחרות. אבל גם לו היה כך, וכי זו הוכחה? לא ברזל ולא קרטון, אין כאן שום הוכחה למוצא משותף יותר מאשר בריאה
ד. גם גנטית, וכי קירבה גנטית מוכיחה מוצא משותף יותר מאשר בריאה? מלבד זאת שהגנטיקה עושה הרבה בעיות לתיאוריות שהיו עד שהגיעה ולא מתאימה לעץ החיים המשוער
אין שום 'שילוב והתאמה' שעולים מן הממצאים
אני ממליץ לקרוא את המאמרים של אימרה לקטוש כדי להבין את הבעיה היסודית בבריאתנות – בדומה למרקסיזם – אין לה שום "תוכנית מחקר מתפתחת" אלה רק שברי הסברים לכשלונות שלה מהעבר. האבולוציה מצליחה משום שהיא מסבירה ומתחברת עם יותר ויותר תחומי מחקר, תאוריות, ומספקת כמות עצומה של חיזויים שהצליחו (לדוגמה גילוי הגנום והועבדה שהגנום של כל היצורים הוא משותף ואין גנום שונה בין ארנבים לבני אדם, או עצם זה שהעולם הוא עתיק – בן מילאירדי שנים – דבר שמתחבר גם לתורת היחסות, למחקרים ברדיואקטיביות, למחקרים בטבעות עצים , למחקרים בגאולוגיה ולתאוריית המפץ הגדול שגם היא הצליחה להניב מגוון רחב של ניבויים כמו גילוי קרינת הרקע הקוסמית או מידת הנפוצות של יסודות שונים ביקום כמו הליום או מימן).
רשתית העין התפתחה באבולוציה מתכנסת – פעם אצל רכיכות כמו תמנונים ופעם נפרדת אצל חולייתנים, אם הטיעון הוא שאצל חולייתנים יש יתרונות עצומים לנקודה העיוורת (רשתית שבה התאים מאורגנים כך שהחלק הרגיש לאור פונה דווקא לאחור!) אזי יש סבירות גבוה שיש חסרונות לתכנון העין של דיוננים שבהם החלק הרגיש לאור פונה דווקא קדימה (כמו שמהנדסים של מצלמות היו מתכננים) וכבר במאה ה-19 רופאי עיניים הבחינו בפגמים נוספים בעין – שלשחמתנו האבולוציה הצליחה גם לתקן אם אלתורים שונים (למעט מקרים שלא – ולכן אנשים רבים זקוקים למשקפיים).
במאמר הזה גם אין הסבר מדוע העצב הטועה מעוצב כפי שהוא מעוצב. בספר "הדג שבתוכנו" זה דווקא מוסבר – בדגים קדומים העיצוב הזה היה הגיוני למדי – מוביל מהמוח ישירות לזים האחורי. אלה שמאז הגופים של הדגים שהתפתחו ליצורים יבשתיים פיתחו צוואר, מיקום הלב זז אחורה והזים האחורי עלה למעלה לכיוון הצוואר – כך שהעצב הטועה נמתח ונמתח – אלה שבאבולוציה אין אפשרות לחזור לשולחן השרטוט . הכותב של הדג שבתוכנו מדגים שוב את הטענה של לקטוש – הוא מלמד אנטומיה לתלמידי רפואה – ומשתמש באבולוציה ובאנטומיה של דגים כדי להסביר מה שלפעמים נראה לא הגיוני
1) אמונה בבריאה אינה מחקר, ולכן אין טעם לטעון כנגדה טענות אם יש לה 'תכנית מחקר מתפתחת' או לא.
2) האבולוציה 'מצליחה' בדעת קהל, משום שהחינוך המערבי הוא מטריאליסטי, כלומר זו 'הצלחה' מעגלית, חסרת משמעות אמיתית.
3) אתה כותב שגילוי הגנום הוא חיזוי שהצליח, אבל האבולוציה לא חזתה שום גנום, ומציאות הגנום מוסברת ע"י האבולוציה בדיוק כמו ע"י הבריאה. המציאות היתה להיפך, שגילוי הגנום סיבך הרבה הנחות יסוד של האבולוציה בדבר התפתחות.
4) גיל העולם קשור לתורת היחסות? איך? וגם לא קשור לאבולוציה, להיפך, המינים הגיעו בקפיצות ולא בתהליכים ארוכים. כל ניבוי של האבולוציה בתחום זה הופרך, המפץ הקמבריוני, ולאחריו כל הסדר של הופעת המינים הפריכו לחלוטין את המודל הדרויניסטי, ולכן נוצר המודל הניאו דרויניסטי ושיווי המשקל המקוטע. וקרינת הרקע הקוסמית לא קשורה לאבולוציה, ובכלל אנשי מדע מטריאליסטים נלחמו מלחמת חרמה ברעיון של המפץ הגדול שהיה נראה להם תואם לאמונות של בריאה, בקיצור נראה שאתה פשוט מערבב דברים.
5) העצב הטועה הוא סתם אגדה אורבנית של אבולוציוניסטים שאפילו לא טורחים לקרוא בויקיפדיה, ראה כאן
6) הסיפור של 'אבולוציה מתכנסת' הוא עוד מקרה בו האבולוציה יוצאת מגוחכת ובלתי סבירה, העובדה של דמיון מובהק בין מינים שונים שלא נוצרו זה מזה, תומכת בבריאה ולא באבולוציה, וה'מתכנסת' הוא תירוץ חסר היתכנות, שמראה איך מטריאליסט יאמין בכל תירוץ כדי ליישב את עמדתו והנחות היסוד שלו.
7) ההתיחסות שלך לעצב התועה, ש'אי אפשר לחזור לשולחן השרטוט', ממחישה שוב מדוע אבולוציה יכולה להסביר כל דבר וגם באופן סתירתי, אם לא היה אפשר לחזור לשולחן השרטוט הרי שהיינו צריכים למצוא בגוף שלנו, שהוא פרי מליארדי שנים של וריאציות, מליון עצבים תועים, או בעיות כאלו, אלא שהאבולוציה מסבירה גם אלגנטיות, התאמה, שכלול ותחכום הזויים, וגם טעויות טפשיות, הכל מוסבר, תיאוריה שיכולה להסביר כל דבר היא חסרת ערך לוגית, והיא בדיוק כמו 'ככה רצה האל', שיכול להסביר הכל.
בנוסף לתגובת צוות האתר, אוסיף עוד נקודה. אתה טוען שהאבולוציה מסבירה את העצב התועה, כיוון שמבנהו היה הגיוני אצל איזה אב קדמון, והשינויים מאז ועד היום הם שינויים קטנים והדרגתיים ברמה המורפולוגית (הצוואר התארך לאט לאט, למשל) וכך נוצרה צורתו הסופית של העצב. אבל זה שגוי לחלוטין.
זו הייתה התפיסה הנאיבית של דארווין, אבל היום אנו יודעים שהאבולוציה, אם היא מתרחשת בכלל, מתרחשת ברמה הגנטית, ולא המורפולוגית. כלומר, אם היה גן מסויים שאחראי על אורך הצוואר, והוא היה משתנה לאט לאט כך שאורך הצוואר היה גדל לאט לאט, התיאורים הללו היו שקולים. אבל אין כזה גן. שינוי קטן ברמה המורפולוגית דורש בד"כ שינויים גדולים מאוד בהרבה גנים שונים, ומאידך שינוי גנטי קטן יכול ליצור שינוי מורפולוגי גדול. כך שהמושג של "התפתחות הדרגתית" מקבל כעת שני מובנים סותרים – התפתחות מורפולוגית הדרגתית והתפתחות גנטית הדרגתית. כל ה"הסברים האבולוציוניים" מתבססים על התפתחות מורפולוגית הדרגתית, שלמרבה הצער איננה קשורה למציאות. האבולוציה המציאותית (אם אמנם היא קיימת) היא ברמה הגנטית.
אם רצונך למצוא הסבר אבולוציוני לעצב התועה (או לכל דבר אחר), עליך להראות את הגנום של האב הקדמון של הג'ירף, בעל ה"עצב התועה ההגיוני", ולהמשיך בצעדים גנטיים קטנים, תוך שאתה מראה כיצד כל צעד הוא בעל ערך אדפטיבי חיובי, ולהגיע לגנום של הג'ירף המודרני. למרבה הצער, דבר זה עדיין לא נעשה (וגם בלתי אפשרי, בטכנולוגיה של היום), כך שרשימת התכונות שמוסברות ע"י האבולוציה היא רשימה ריקה.
יפה מאוד אחכמתי
(אגב יש ט"ס איפה שהוא שצ"ל כף היד)
רק רציתי לשאול אתה סותר את כל הרעיון שיתכנו שינויים בבריאה בגלל מקום או צורך?
כי הבנתי עד היום שזה קיים בבירור
תודה רבה