נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

הרב אלי הורביץ: גיל העולם על פי התורה

שיעור שמסר הרב אלי הורביץ הי"ד בישיבת שבי חברון, מתוך סדרת שיעורים בעניני אמונה, שנדפסה בחלקה בספר 'תורה ומדע', בהוצ' ישיבת שבי חברון אדר תשע"ד.

 

בדיקת ההשערות המדעיות

על פי מניין שנות העולם שבתורה, אנו עומדים היום במאה השמינית של האלף השישי לבריאת העולם. לכאורה ספירה זו מהווה סתירה ברורה וניגוד גמור לכל מה שמקובל לחשוב בעולם המדעי על מניין שנות העולם.

ראשית כול, היא סותרת את גילויי הארכאולוגיה המצביעים על עולם קדום לאין ערוך. אך במחקרים אלו אין כדי לזעזע ולערער את עולמנו האמוני, מכיוון שתורת הארכאולוגיה בעיקרה אינה בנויה על מדע מוכח ומדויק, כי אם בעיקר על השערות והערכות. אשר על כן, אין הכרח לקבל את הבנותיה וגילוייה כאמתות מוחלטות.

לעומת זאת, קושי אמתי עולה מתוך מדע הגאולוגיה, מדע הסלעים. מדע זה, אשר נחשב מדויק ביותר, מצביע על כך שכדור הארץ קיים זה מכבר בין ארבעה לחמישה מיליארדי שנים, ואילו מניין שנות היקום מגיע אף לכדי עשרה מיליארדי שנים בקירוב. החריגה העצומה הזו שבין דעת התורה לבין ההכרות השכליות של האדם, מחייבת אותנו לברר את הדברים לעומקם ולהבין מה באמת אומרת לנו התורה ומה באמת השיג עד כה עולם המדע.

הזכרנו שיש תפיסה המיישבת את הדברים בטענה כי היקום הוא אכן בן חמשת אלפים ושמונה מאות שנה בקירוב, אלא שמלכתחילה הקב״ה ברא את עולמנו כעולם זקן בן שנים רבות. לצורך המחשת הדברים, נציין כי המדע כיום מצביע על כך שחומר היהלום אינו אלא פחם דחוס, אלא שהזמן הדרוש לחוקי הטבע כדי להפוך את הפחם ליהלום, עומד על כמה מיליוני שנים.

 

על פי דרך זו נאמר שכשהקב״ה ברא את העולם, הוא כבר ברא בתוכו את היהלום, ולא היה צורך לחכות כמה מיליוני שנים ליצירתו מפחם דחוס. כך גם ביחס למחקרים המדעיים הנעשים סביב המאובנים של הדינוזאורים שנמצאו ברחבי העולם. במהלך כמעט חמשת אלפים ושמונה מאות השנים האחרונות, לא חי שום דינוזאור על פני כדור הארץ, ופירושו של דבר הוא שהבורא יצר עולם שנראה כקיים שנים רבות מאוד. לפי דרך זו, כל התהליכים הגאולוגיים הארוכים שהמדע מדבר עליהם, בעצם לא התרחשו מעולם. ומדוע יצר הקב״ה מציאות כזאת? אפשר לחשוב על תירוצים שונים, אבל בסופו של דבר בין אם נמצא תשובה לדבר ובין אם לאו, אין זה משנה את העובדה שהקב״ה יכול לברוא עולם שנראה ישן גם אם איננו מבינים מדוע. מה שאנו כן צריכים לשאול, הוא האם אנו חפצים לתרץ כך את השאלה? אם יש הוכחות מדעיות רבות על כך שהעולם קיים מיליוני שנים, האם אנו חפצים לומר שהקב״ה פשוט עשה ׳קונץ׳ וברא עולם שנראה כאילו הוא בן מיליוני שנים? ודאי שאפשר לומר כן, אבל האם יש באמת צורך בדבר, האם זו תשובה הכרחית? כפי שנראה לקמן, אין זה הכרחי, והדבר מצטייר כחוסר התמודדות עם הסוגיה.

לפני שניכנס לסוגיה עצמה של מניין שנות העולם, נחזור על הראשונות. הרב עסק בהרחבה בסוגיה של מניין שנות העולם באיגרת שכתב לרב משה זיידל[1]. בתוך הדברים הרב מביא את אחד היסודות של היחס הנכון בין התורה ובין המדע, ובעיקר ביחס שבין התורה למדע הפיזיקלי:

״אין אנחנו צריכים לקבל השערות לודאיות, אפילו יהיו מוסכמות הרבה, כי הן כציץ נובל, שעוד מעט יתפתחו יותר כלי הדרישה, ותהיינה כל ההשערות החדשות ללעג ולקלס, וכל החכמות הנעלות שבימינו לקטנות המוח, ודבר אלקינו יקום לעולם. ׳כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ד׳״[2].

 

 

 

הרב אומר שראשית עלינו לדעת שיש לבדוק היטב את התגליות המדעיות, שכן לא כל השערה היא בהכרח ודאית ומוכחת. עיקרון זה הובא כבר לעיל, ולפיו הקצב והתנודה של ההתפתחות המדעית כיום הם אדירים. אם רק לפני כמה עשרות שנים עמד העולם המדעי כולו על רגליו והריע ממושכות על גילוי תיאוריית ״המפץ הגדול״, הרי שזמן קצר אחר כך, קמו כמה מדענים אשר סלדו מהגישה הזו; אותם חוקרים יצאו מתוך הבנה שהתיאוריה הזו מחייבת בריאה וממילא מחייבת גם בורא, ואת זאת לא היה ביכולתם לסבול. על כן קמו והציעו רעיון אחר - ״בריאה מתמדת״, דהיינו אי אפשר להצביע על רגע אחד שבו נברא העולם, אלא הוא ממשיך ונברא בכל רגע ורגע. ולעומת כל אלו, הרי שכיום עומדת על הפרק תפיסה אחרת לחלוטין, תפיסה הקרויה ״תיאוריית המיתרים״.

שינויים תפיסתיים אלו מלמדים אותנו כי לא כל השערה מדעית צריכה להתקבל אצלנו כוודאית. מה שיתפוס היום כותרות ראשיות בכל עיתוני המדע, יהיה מחר ללעג וקלס. כך למשל היה מנת חלקו של המדע האריסטוטלי, אשר טען בתוקף כי מה שגורם לכדור ליפול מהאוויר על הארץ, הוא שאיפתו של הכדור ״לשוב לביתו״, ולא כוח משיכה המונח בטבע האדמה, אשר מושך אליו כל גוף מן האוויר.

אם כן, קודם שאנו נכנסים לעובי הקורה ביישוב סתירה שקיימת לכאורה בין תורה למדע, יש לברר את ההשערה המדעית ולבחון עד כמה היא מבוססת. רק לאחר שאימתנו אותה והבנו את מקומה, עלינו לברר מה דעת התורה בסוגיה זו.

יחס התודה למניין שנות העולם

הרב אומר בפתיחת האיגרת שהבאנו לעיל:

״ועל דבר מנין שנות היצירה ביחס להחשבונות הגיאולוגיים בזמנינו. כך היא הלכה רווחת, שהיו כבר תקופות רבות קודם למבין תקופתנו הוא מפורםם בכל המקובלים הקדמונים, ובמדרש רבה ׳שהיה בונה עולמות ומחריבן׳״.

הרב מלמד אותנו כיצד להביט על דברי חז״ל אלו באור אחר מכפי שהורגלנו עד כה. כאשר אנו חושבים על הביטוי ״בונה עולמות ומחריבן״[3], לרוב אנו מציירים לעצמנו ציור בו הקב״ה יושב על כיסא הכבוד, מצייר ציור על הלוח המחיק העולמי שלו, ואחר כך מוחק אותו לגמרי ויוצר סקיצה חדשה. אומר הרב - מניין לנו שאכן זוהי כוונת חז״ל, מהיכן הוודאות הזו כי במחיקת עולם אחד קדום, לא נשאר ממנו זכר לבאים אחריו[4]? ניתן לדמות זאת לתקופת המבול. בדור המבול החריב הקב״ה את העולם ולא השאיר לפליטה אלא את נח ומשפחתו, יחד עם בעלי החיים אשר נכנסו עמם לתוך התיבה. האם ברי לנו שלא נותרו שלדים רבים של דינוזאורים עצומים, אשר נכחדו במבול מכיוון שלא נמצא להם מקום בתוך תיבת נח?!

״ובזוהר פרשת ויקרא שהיו כמה מיני אנשים חוץ מאדם שנאמר בתורה; אלא ששם צריך להשכיל יפה את המליצות העמוקות, הצריכות ביאור רחב מאד מאד״.

הזוהר שם אומר, כי אמנם האדם הראשון המוכר לנו מתוך פסוקי התורה חי לפני קרוב לששת אלפים שנה, אך קדמו לו בני אדם אחרים שהיו זקנים ממנו בשנים רבות. אם כן, מה פשרו של מניין השנים בו אנו מחזיקים על פי התורה?

נראה לומר, שהזוהר עוסק בבני אדם ברובד אחר. הגאולוגים מגדירים את האדם הקדום, הקרוב מאוד אל הקוף במידת התפתחותו, כ״תת־מין האדם הנבון״. אלו הם היצורים אשר ניתן לזהות במאובנים שגילה המדע ברחבי העולם. אלא שהתורה איננה מונה את שנות העולם לפי יצורים פרימיטיביים אלו, לתורה יש הגדרות אחרות למושג ״תת־המין האנושי״; התורה איננה מבדילה אך ורק בין האדם לבין הקוף, כי אם גם בין האדם לאלו הדומים לו.

נוסיף על דברי הרב ונאמר, שההגדרה ה״מדעית״ של התורה למושג ״אדם״, בנויה על הפסוק ״ויפח באפיו נשמת חיים״[5], דהיינו האדם הוא אותה ברייה מיוחדת שצלם אלוהים שרוי בה. וכפי שמגדיר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי[6], שהאדם הראשון הוא אשר מתאים להתחברות לענייו האלוהי, להשראת השכינה. זוהי מדרגה אחרת לגמרי ממה שקדם למציאות הזו. הגאולוגים לא הצליחו למצוא אף מאובן המורה על כך שלפני יותר מששת אלפים שנים חיו בני אדם הראויים להשראת שכינה ולהתחברות עם העניין האלוהי. אם כן, יוצא שלתורה יש מילון מושגים שונה משל המדע.

מסכם הרב ואומר:

״אם כן אותן החפירות מורות לנו, שנמצאו תקופות של ברואים, ואנשים בכללם, אבל שלא היה בינתים חורבן כללי, ויצירה הדשה, על זה אין מופת מוכיח, כי אם השערות פורחות באויר, שאין לחוש להן בלל״.

אם כן, ראשית כול הרב פותח את הסוגיה בכך שהוא מעלה את השאלה היסודית - הגאולוגים גילו דברים נפלאים מאוד, הם ערכו מחקרים יסודיים המצביעים על עולם בן מיליוני שנים ויותר, אך מנין לנו שהתורה אומרת אחרת? ייתכן שגם התורה מסכימה לכך שהיו בעולם תקופות קדומות שהותירו את רישומן באופן זה או אחר על עולמות הטבע. המניין שאנו מונים הוא מהשלב המתקדם של הבריאה, ובאמת ניתן לומר שקדמו לשלב הזה מיליוני שנים.

פרשיות מעשה בראשית

אלא שלכאורה עדיין קשה, שהרי התורה לא הזכירה עולמות קדומים, אלא סיפרה על עולם שנברא בשישה ימים, שבסופם עמדה בעולם מציאות טבעית שלמה ומפותחת, אותה מציאות כפי שאנו מכירים היום על פי כל גילויי המדע.

כדי לענות על שאלה זו, ממשיך הרב ואומר:

״והתורה ודאי סתמה במעשה בראשית, ודברה ברמיזות ומשלים, שהרי הכל יודעים שמעשה בראשית הם מכלל סתרי תורה, ואם היו כל הדברים רק פשוטם איזה פתר יש כאן״.

בכל הקשור למעשה בראשית אין כלל רובד של פשט, ואף אם נאמר שיש רובד כזה - הוא לא ימנע מאתנו להחזיק בעמדה מדעית כלשהי, שכן עדיין יש מקום לפרש את הפסוקים בדרך רמז וסוד.

הזכרנו למעלה בדברי הרמב״ם עיקרון דומה, הרמב״ם כתב שאמונתו בעולם מחודש ונברא איננה מבוססת על פסוקי התורה. אם היה מוכח לו באופן מדעי שהעולם קדמון, היה בידו לפרש את כל פסוקי מעשה בראשית שלא על פי פשטם, בדיוק כפי שעשה בכל הנוגע לתיאורי הגשמת האלוה. דהיינו, מכיוון שברור היה לרמב״ם שהבורא אינו בעל גוף ואינו גוף, שכן כך עולה הן מתוך האמונה והן מתוך המחשבה השכלית, ממילא היה ברור לו שאין לבאר את הפסוקים על דרך הפשט, אלא יש לראות בהם רמזים ומשלים. כך גם ביחס לשאלת החידוש, וכך גם ביחס לשאלת מניין שנות העולם.

הרב מחזק את דבריו מדברי חז״ל:

״וכבר אמרו במדרש ׳להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר,

לפיכך סתם הכתוב בראשית ברא אלקים׳״.

כלומר, לא זו בלבד שחז״ל אומרים שפשוטי המקראות אינם מבטאים את הדברים לאמתתם, כי אם אין כלל אפשרות להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם, אין זה ביכולתו של האדם לקלוט ולהכיל בשכלו את מעשה בראשית.

אם כן, משתי סיבות לא נכון לומר שיש סתירה בין המדע לבין פשטי הפסוקים במעשה בראשית - הן מצד שהפסוקים הללו הם סתרי תורה, והן מצד שגם את הפשט ניתן לבאר בדרכים שונות. הקושי היחיד שקיים הוא בעובדה שלפי המסורת והקבלה, שנות העולם שאנו מונים מגיעות לששת אלפים שנה בקירוב, ואילו המדע מונה מיליוני שנים לקיום העולם.

גם את הקושייה הזו יישב הרב וכתב שניתן לומר שהעולם קיים כבר מיליוני שנים, אבל המניין שאנו מונים הוא מהשלב האחרון של הבריאה. אנו הוספנו ואמרנו, שהתורה מתמקדת בהופעת העניין האלוהי בארץ, שמתחיל להתקיים עם יצירת האדם הראשון, כדברי הכוזרי, ועל כן המניין מתחיל מאז בריאת האדם הראשון.

 

במקום אחר, הרב עוסק בסוגיית קדושת המשפחה והתפתחות קשרי האישות בתוך האנושות בראשית הבריאה. הרב מבאר שם בסגנון קצת שונה את אותו יסוד שעליו עמדנו לעיל[7]:

״להשוות [את] סיפור מעשה בראשית עם החקירות האחרונות הוא דבר נכבד״ -

עימות בין התורה לבין המדע המחודש והעדכני במטרה למצוא את נקודות ההתאמה והחיבור שבין הצדדים, אינו דבר מפחיד ומאיים, אלא אדרבה, זוהי מלאכה נעימה ומכובדת. הרב גם רומז בדבריו, שיש חשיבות לחיבור הזה אף על פי שייתכן מאוד שבעוד שנים ספורות או בעוד דור או שניים, תצוץ תיאוריה אחרת שתפריך את הנוכחית ותעלה במקומה על הבמה המדעית. עם זאת, אומר הרב, אם על פי החקירות האחרונות מתברר שהיווצרות השמים והארץ ארכה מיליוני שנים, הרי זהו דבר נכבד לקרוא ולפרש בדרך זו את פסוקי התורה.

״אין מעצור לפרש פרשת ׳אלה תולדות השמים והארץ' שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מליונים״

אין מניעה לפרש שכל יום מששת ימי הבריאה אינו אלא מדרגה, שלב או פאזה מסוימת בהתפתחות המציאות. אין זה הכרח לפרש כך, אולם אם יש צורך בדבר בגלל תגליות המדע, זה אפשרי[8].

כלומר, אנו רגילים שהמושג ״יום״ מבטא תקופה של עשרים וארבע שעות, אולם אין זו המשמעות המקורית של מושג זה. בפעם הראשונה שמושג זה נכתב בתורה הוא בא לבטא שלב, מדרגה מסוימת. ניתן לומר ש״יום״ הוא חטיבה של התקדמות; מאז היות האדם בעולם, מהווה חטיבה יומית זו של עשרים וארבע שעות תנועה מסוימת, תמורה כלשהי במציאות, שהאדם קורא לה ״יום״. אולם קודם לכן, המושג ״יום״ עשוי היה לכלול בתוכו גם מיליוני שנים.

הזכרנו לעיל בסוגיית ״קדמות העולם״ שיש דיונים סביב השאלה מהו מושג הזמן - דברים אלו משתנים, ומה שחשבו פעם שונה מאוד מן התפיסה הרווחת היום. אחת הדוגמאות לכך היא שיטתו של קאנט, לפיה כל מושג הזמן קיים רק כאשר יש אדם בעולם, וקודם לכן לא שייך לדבר על זמן.

״עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעלי החיים״.

הרב בא לבאר כאן כיצד התפתח באנושות מושג המשפחה. אין כוונתו לומר שהיה במציאות אדם אחד שחי בעצמו כמה מיליוני שנים, עד אשר התפתחה בו ההכרה השלמה, אלא הכוונה היא שאדם הוליד אדם וכן הלאה, וכך הלכה האנושות והתקדמה. המין האנושי היה קיים מיליוני שנים לפני שהגיע האדם לידי המסקנה שיש ערך מיוחד ועצמי במשפחה, ושעליו לבנות חיי משפחה בקביעות ובאצילות רוח על ידי ייחוד אישה. ממילא יוצא, שבמשך שנים רבות מאוד הסתובב האדם בעולם כיצור פרטי ובודד, ללא כל מבנה משפחתי וללא כל מחויבות המתרחבת מעבר לו עצמו. מבחינה זו, אכן האדם לא היה שונה באופן מהותי מן הקוף.

לרוב, איננו מוצאים סטיות בנושא העריות אצל בעלי החיים[9], אך מאידך, גם לא קיים אצלם בדרך כלל מבנה משפחתי מסודר. מעטים הם מיני בעלי החיים אשר שומרים על נאמנות הדדית בעניין זה. לאט לאט, במשך כמה מיליוני שנים, החלה להתפתח בקרב בני האדם ההכרה שהיצור האנושי נבדל מכל בעלי החיים.

״ועל ידי איזה חזיון נדמה לו שצריך הוא לקבע היי משפחה בקביעות ואצילות רוח, על ידי יחוד אשה שתתקשר אליו יותר מאביו ואמו, בעלי המשפחה הטבעיים״.

בניגוד לקשר הטבעי הקיים בין האדם להוריו מרגע לידתו, ואף קודם לכן, הרי שיצירת הקשר בין האדם לאשתו דורשת בירור ועמל, ומצריכה הכרה ש״זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי״[10], אחדות פנימית של כל חלקי החיים. קשר עמוק זה אינו מסתכם במישור הגופני ואף לא הרגשי, אלא הוא שייך בראש ובראשונה לרובד הנשמתי־הפנימי של האדם. זאת בניגוד לבעלי החיים, אשר מושג האישות אצלם אינו אלא יסוד גשמי, גופני וטבעי. ביסוד זה של בעלי החיים אין קדושה ורוממות, וממילא כמעט לא מוצאים אצלם נאמנות של הזכר והנקבה זה לזו.

כאן מחדש הרב הבנה עמוקה בסוד התרדמה אשר נפלה על אדם הראשון[11]:

״התרדמה תוכל להיות חזיונית, וגם היא תקפל איזו תקופה, עד בישול הרעיון של עצם מעצמי ובשר מבשרי״.

התורה מתארת בפרשת הבריאה את התרדמה שהפיל הקב״ה על האדם כדי לברוא מצלעו את חוה. אומר הרב שתרדמה זו - אין להבינה בהכרח כפשוטה, שלאחר שהאדם לא מצא לו אישה מכל בעלי החיים, החליט הקב״ה להרדימו, לכרות ממנו איבר וליצור ממנו את האישה, אלא תרדמה זו יכולה להיות ביטוי לתהליך ממושך וארוך שעברה האנושות; תיתכן תקופה של מיליוני שנים בה האנושות מתקדמת משלב לשלב, הולך ומתרקם בה לאט לאט מושג המשפחתיות, עד שבסופו של התהליך האדם מגיע ליכולת לעמוד ולהכריז מתוך ודאות פנימית גמורה ״זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי״.

הגדרה זו חשובה, כי היא הבסיס להבנה שפריצות בעריות אינה פגם חיצוני השייך לנימוסי החברה, אלא היא פוגעת בדבר עמוק השייך לטבעו העצמי של האדם, ועל כן הנמנע ממנה - קדוש ייאמר לו.

אם כן, גם ממקור זה למדנו שאין סתירה בין המדע הטוען שהעולם קיים כבר מיליוני שנים, לבין פסוקי התורה במעשה בראשית. ניתן לפרש את הפסוקים באופן כזה שתהליך התפתחות העולם בראשית הבריאה ארך מיליוני שנים.

ישנה מציאות מוכרת, כאשר כיתת תלמידים יוצאת לטיול בטבע, והמדריך מרים אבן מן הקרקע ומסביר לתלמידים שהיא בת עשרים מיליון שנים, המחנך לוקח לאחר מכן את הכיתה הצידה ומסביר להם בלחש ש״אנחנו יודעים שזה לא נכון, בתורה כתוב שהעולם הוא הרבה יותר צעיר״. צריך לדעת שהמחנך הזה איננו מתעמת בכך רק עם אותו מדריך, אלא יוצא נגד דעת התורה עצמה. אם נפנים את הידיעה הזאת נשחרר לחצים ומתחים רבים הספונים בנו לעתים; יש לשמור את הכוחות למאבקים רוחניים אמתיים, ולא ליצור סתירות שאינן אלא דמיוניות בעלמא.

נסכם את היסודות שראינו עד כאן בדברי הרב:

בראשונה, הזכיר הרב שיש לברר ולבחון את דברי המדע, שכן לפעמים מדובר בהשערות בלבד. הזכרנו שמדע המאובנים בנוי על הרבה השערות, אולם מדע הגאולוגיה מבוסס יותר, ויש בידי מדע זה ראיות רבות שהעולם קיים מיליוני שנים.

לאחר מכן ביאר הרב שהמדע לא יכול לסתור את התורה. את פסוקי מעשה בראשית, אין מניעה לפרש כך שיעלה מהם שהעולם קיים מיליוני שנים, כדברי חז״ל שהקב״ה בורא עולמות ומחריבן, ומכל עולם נשארו חלקים, שהם השרידים אותם המדע מוצא.

הרב מסביר בנוסף לכך, שפסוקי מעשה בראשית הם סתרי תורה, כשמם כן הם, ולא ניתן להקשות מהם ברובד הפשוט.

גם ביחס לאדם, מובא בזוהר שהיו בני אדם מסוג שונה קודם לאדם הראשון. הוספנו ואמרנו על פי דברי הכוזרי שהתורה מונה מהאדם שבו מופיע העניין האלוהי בארץ.

עוד הסביר הרב שהזמנים המתוארים בתורה במעשה בראשית יכולים לכלול בתוכם תקופות של מיליוני שנים, כך לדוגמה התרדמה שנפלה על האדם ותהליך התבכרות התודעה האנושית ביחס לזוגיות ולערך המשפחה.

הערות:

[1]   הרב משה זיידל היה תלמידו של הרב זצ״ל. הוא היה תלמיד חכם וגם למד באוניברסיטה של ברלין ומתוך כך היה קשור מאוד למחשבות ולתסיסות הרוחניות והפילוסופיות. שאלותיו לרב היו שאלות מהותיות ויסודיות ביותר, והבירורים המדעיים המרוכזים באגרות הרב אליו חשובים במיוחד.

[2]  אגרות הראיה ח״א איגרת צא עמוד קו.

[3]   בראשית רבה פרשות ג, ט.

[4]    עיין כוזרי א סז: ״אלו ראה אדם המאמין בתורה הכרח הגיוני בדעה על היולי קדמון בצרוף לדעה שלעולמנו זה קדמו עולמות רבים, לא היה בכך משום פגם באמונתו שעולמנו זה נתחדש רק לפני זמן מסוים ושראשוני האנשים בו היו אדם וחוה״.

[5]   בראשית ב ז.

[6]   כוזרי א צה.

[7]   שמונה קבצים א תקצד.

[8]   עיין בפנקסי הראיה ח״ב פרק ה׳, ש□ מאריך הרב לבאר בצורה עמוקה וכמשל את התהליכים השונים המתוארים בפרשת בראשית.

[9]     למעט מקרים בודדים מאוד כדוגמת דברי חז״ל על דור המבול. ראה סנהדרין קח ע״א.

[10]   בראשית ב כג.

[11]   בראשית ב כא: ״ויפל ד׳ אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה״.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

22 מחשבות על “הרב אלי הורביץ: גיל העולם על פי התורה”

  1. הנה מה שאני עניתי בזמנו על התירוץ האומר שכל יום בבריאה היה שווה מיליונים ומיליארדים של שנים.

    ***

    בראשית, מספר דברים חשובים לתשומת לבך:

    1. המשמעות הבסיסית של המילה יום היא 24 שעות: בסוף כל יום בבריאת העולם נאמר "ויהי ערב ויהי בוקר", כלומר, לא מדובר רק בשעות האור.

    2. המילה יום מופיעה, לצד מספר שמציין כמות, 410 פעמים בתנ"ך (לא כולל את בראשית א'). בכל הפעמים האלה מדובר בימים רגילים. אם כך, מדוע שדווקא בבראשית א' השימוש במילה יהיה יוצא דופן?

    3. המילה יום מופיעה לצד הביטוי "ערב ובוקר" 23 פעמים בתנ"ך (לא כולל בראשית א'). הביטוי "ערב ובוקר" מופיע בלי המילה "יום" עוד 38 פעמים. בכל 61 הפעמים האלה מדובר בימים רגילים בני 24 שעות.

    4. בבראשית א' פסוק ה' יש קשר בין היום ללילה. פרט למקרה זה יש עוד 53 מקרים בתנ"ך שבהם הלילה מופיע בסמיכות ליום, ובכולם מדובר בימים רגילים.

    5. בבראשית א' לא מופיעה המילה "יום" בצורת רבים. משמעות המילה "ימים" יכולה להיות תקופה ("בימים ההם"), אבל כשמוסיפים למילה "ימים" מספר, מדובר תמיד בימים רגילים. כך היה הדבר כשאלוהים ציווה לשמור את השבת: "ששת ימים תעבוד… כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, את הים ואת כל אשר בם" (שמות כ', פסוקים ט'-יא').

    ***

    ומה יקרה אם נתחיל להשתמש ב"משמעות" הנ"ל למילה יום במקומות אחרים בתנ"ך?
    למשל בויקרא, פרק יב', פסוקים א'-ב': "וידבר אדני אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר אישה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נידת דותה תטמא: וביום השמיני ימול בשר ערלתו".
    אני בטוח שאף רב לא חושב שצריך לחכות שבעה "עידנים" (?) או שבעה "תקופות" (?) שנמשכות "מיליוני ומיליארדי שנים" עד שיעשו לתינוק ברית מילה. למען האמת, סביר להניח שאין אדם אחד ויחיד שמבין את הקטע הזה כאילו יש לעשות ברית מילה בזמן אחר מלבד היום השמיני לאחר הולדת התינוק. אני יכול להמשיך כאן עם דוגמאות שכאלו ללא הפסקה.

    נזכור גם לפי האמונה, כל ספרי החומש ניתנו במעמד הר סיני, ועוד לפי האמונה – גם עברו מדור לדור בעלפה ללא טעויות (לכאורה). האומנם באחד באחד הספרים כתבו מילים מסויימות כי במהלך הדורות "התבלבלו" ושכחו שמתכוונים למילים אחרות? זה משהו שרוב הדתיים ממש ממש לא יאהבו לשמוע, בסופו של דבר.

    אז מדוע עלינו להניח שהמילה יום אינה פירושה "יום"? הרי אנחנו מבינים שהמילה מים פירושה מים ולא עשן או תרנגולת. ואנחנו מבינים שהמילה יום בכל מקום אחר היא אכן יום, אז למה שנחשוב שדווקא ספציפית בפרק הזה של בראשית, המילה יום מקבלת משמעות של "מיליוני ומיליארדי שנים"?
    1
    נהלי
    לייקהציגי רגשות נוספים · השיבי · 20 דקות · נערך
    Lior Halperin Shoshany
    Lior Halperin Shoshany וראו תימוכין נוספים לכך גם מדברי המפרשים.

    אלו דברי הרשב"ם על בראשית א' פסוק ה':
    "י"ב שעות (12 שעות) היה היום, ואחר-כך הלילה י"ב, האור תחלה ואחר-כך החשך, שהרי תחילת בריאת העולם היה במאמר יהי אור".
    והנה בעבורכם חשבון פשוט, 12 שעות פלוס 12 שעות זהו יום רגיל בן 24 שעות בסך הכל.

    ואלו דברי הרמב"ן על אותו הפסוק:
    "ויש מפרשים שזה רמז לתנועת הגלגל (השמש) על פני כל הארץ בעשרים וארבע שעות".

    ואלו דברי שד"ל על אותו הפסוק:
    "יום אחד: יום שלם, הערב והבוקר זה אחר זה הם יום אחד; ואין הכוונה לומר יום ראשון אלא יום שלם… כלומר כ"ד שעות (24 שעות), וכן בשאר לשונות מילה אחת בעצמה מורה על זמן האור וגם על משך כ"ד שעות וזה דבר מורגל בכל הלשונות לקרוא דבר בשם אחד מחלקיו הראשיים היותר נגלה ונודע, או היותר מועיל… וכן כאן קראו לכ"ד שעות יום על שם החלק העיקרי שבהם שהוא זמן האור".

    ודברי הרד"ק על אותו הפסוק:
    "ובין היום והלילה הוא כ"ד שעות, והזמן הזה נקרא יום, שאמר "יום אחד" – לפיכך, אמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, כלומר, בין הערב והבקר היו יום אחד".

    ***

    ועוד משהו.

    משום שנכתב בסיפור הבריאה "ויהי ערב ויהי בוקר", נפסק כי היום מתחיל עם ערבו של היום הקודם.
    "שהרי מצאת הכוכבים עד צאת הכוכבים, יום א'" (רשב"ם, בראשית א' פסוק יד').

    כך למשל השבת נכנסת ביום השישי בשבוע עם רדת הערב, ויוצאת בערבו של היום השביעי. זה כך משום שהבוקר והערב המדוברים בסיפור הבריאה הם אכן בוקר וערב מעשיים בתוך יום פשוט בן 24 שעות.

    ***

    ולא, בניגוד לטענותיהם של המחזירים בתשובה, ובפרט זמיר כהן: תורת הקבלה לא מדברת על כך שכל יום נמשך "מיליוני ומיליארדי שנים".
    היא מדברת על בריאת והחרבת עולמות לפני היום הראשון בסיפור הבריאה, וזה טיעון נפרד לחלוטין עם הפרכה ארוכה מאוד משל עצמו.

    הדבר היחיד שאיכשהו קרוב לזה, אם מתחילים לאנוס את הטקסט ומשתמשים בהרבה מאוד דמיון, הוא הפסוק מתהילים צ', ד' לפיו "אלף שנים בעיניך כיום אתמול", ומכאן שכל יום בריאה הופך שווה ערך לאלף שנים.

    אבל מיותר לציין שעדיין ספירה של ששת אלפים שנים לגיל העולם אינם קרובים אפיל להסביר את 13.7 מיליארדי השנים שבהן קיים היקום על פי המדע. לא רבותי. התורה והמדע לא מתיישבים כאן.

    הסיבה היחידה שמתורץ על ידי האפולוגיסטיקנים הדתיים בימנו כי המילה "יום" משמעה "עידני בני מיליוני ומיליארדי שנים" נבע מסיבות לא קשורות לטקסט לחלוטין. עד לאמצע המאה הקודמת אף אחד מעולם לא העז לפקפק בהגדרה המילונית של המילה "יום" בהקשר לסיפור הבריאה. רק אחרי הגילויים המדעיים שהראו שמשך ימי קיום היקום והעולם ארוכים בקנה מידה לא-נתפס מזה שמתואר על פי לוח השנה העברי, הסופר החלמבריאת העולם, החלו לקום התירוצים שבעצם יש לראות במילה "יום" משהוא אחר מאשר יום רגיל בן 24שעות.

    היה זה רק הרב יחזקאל איזידור אפשטיין (חי בין השנים 1962-1894), שעמד בראש בית המדרש לרבנים בלונדון JEW'S COLLEGE שהעלה את טיעון הזה לראשונה בעמודים 101 ו-102 בספרו 'אמונת היהדות'. הספר פורסם בשנת 1960, ובו לקח אפשטיין את הפסוק הנ"ל מתהילים והחליט שאם אלף שנים בעיני אלוהים הם יום אחד, אז למה לא גם מיליונים או כל מספר דמיוני אחר שתעלה על הדעת? בדרך זו מקבלים בכיף כל מספר שרוצים, ולעזאזל עם הפרשנים עד כה.

    אנו יודעים כי היהדות היא דת שמאוד מאוד אוהבת פרשנויות שמתנגשות זו בזו, אבל בחייכם, לשתוק עד שמתגלה אחרת, ורק אז לתרץ בהתאם?

    ***

    ולבסוף בסוגיה זו, עליכם גם לקחת לתשומת לבכם את "ברכת החמה": ברכת החמה הינה ברכת ראייה שמברכים כאשר רואים את השמש בתחילת כל מחזור של 28 שנים (לאחרונה, בי"ד בניסן ה'תשס"ט, 8באפריל 2009), שבו לפי המסורת השמש חוזרת למקומה המקורי כפי שהיה בזמן בריאת העולם, באותה השעה ובאותו יום בשבוע כבזמן הבריאה. ראו זאת באתר של חב"ד.
    http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/840629

    כשההלכה פוסקת את ביצוע הברכה מהסיבה הנ"ל, אין עוד כל דרך להתחבא מאחורי התירוץ שאומר שכל יום שווה כמה מיליונים או מיליארדים של שנים.
    שימו לב – ממש כמו עניין כניסת ויציאת השבת, זהו נפקא מינא להלכה – ומדובר כאן ביום אחד, רגיל, בן 24 שעות, ובשעה מסוימת מאוד בתוכו. כל תירוץ אחר למעשה יעקור את הסיבה והבסיס לקיום ההלכה הזו. גם מכאן, כמו משאר הראיות שהבאתי, ניכר היא כי כוונת המשורר לא היתה שונה מיחס ליום רגיל בן 24 שעות.
    נהלי
    HE.CHABAD.ORG

    1. אתה מתעלם מהעובדה שהמאורות נתלו רק ביום הרביעי
      ולכן ברור שהימים הראשונים לפחות לא נמדדו בסיבוב של כדוה"א סביב השמש
      לגבי ההופעות הרבות של המלה יום בתנ"ך, הן ממש לא רלבנטיות, כולנו יודעים מה פירוש המלה יום. ובכל אופן כשמדובר בבריאת העולם עצמו יתכן שליום יש משמעות סמלית. כשם שלמלה 'רוח' יש משמעות פשוטה מאות פעמים, וכשכתוב 'ויצא הרוח… ויאמר אני אפתנו' הכוונה לרוח של מת. כל דבר לפי ענינו.
      ולכן ה'שאלות' האם נפרש כך סתם 'יום' טריויאלי שבתורה, בעניני הלכה וכדו', מגוחכות.
      כמו"כ ציטוטים של פרשנים קדומים לא מעלים ולא מורידים, ישנם גם פירושים שונים ואחרים של הקדמונים והאחרונים, וזכותינו (וחובתינו) לבחור את הפירוש המתאים לידע שבידינו.
      האמירה " עד לאמצע המאה הקודמת אף אחד מעולם לא העז לפקפק בהגדרה המילונית של המילה "יום" בהקשר לסיפור הבריאה" הינה בורות, רבי משה הדרשן למשל כותב "יום אחד – זה יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה", ברגע שמבינים שהיום אינו כפשוטו, אין הבדל בין אלף לבין מליארד, ומקורות נוספים קדומים אומרים דברים דומים.
      ברכת החמה היא ענין סמלי, וגם בלי קשר לשאלת אורך זמן הבריאה, היא לא הזמן המדוייק אף לא ביחס לאדם הראשון. ראה פחד יצחק לר"י למפרונטי ערך חמה שהזמן המדוייק לא חשוב עבור הברכה ועיקרה שבח על בריאת החמה כל מחזור.

      1. "ולכן ברור שהימים הראשונים לפחות לא נמדדו בסיבוב של כדוה"א סביב השמש"
        נדצ"ל "של כדור הארץ סביב עצמו"
        בכל אופן, אין זו ממש הוכחה, זו רק טענה שנותנת אסמכתא מסויימת לפרש ש"יום" אינו כפשוטו,

        1. לא הבנתי מדוע אין זו ממש הוכחה, כל עוד אין שמש אין כדור הארץ מסתובב ביחס לשמש ואין מציאות של יום המוכרת לנו, זה לא אפשרי.

          1. אור וחשך היו כבר ביום הראשון, שאלה אחרת היא מהו מקור האור- רבים מסבירים שהשמש כבר היתה אז אלא שמחמת אדים היא לא נראתה עדיין, וגם אם האור אינו אור השמש, מ"מ מבואר שהוא היה משמש ערב ובקר כמדת יום ולילה, וכ"כ שם האברבנאל.

            1. חביבי, אור וחשך ברור שהיו, עצם זה שיש כוכבים ושמשות וגלקסיות זה אור, לעומת חשך במקום שאליו אורם עדיין אינו מגיע. אין שום שאלה מה מקור האור.
              השמש היתה אז זה ברור, נבראו השמים והארץ וכל אשר בם, ביום רביעי נכנסה למסלול רק מערכת השמש הקביעות של יום ולילה שנה וחודש. לא צריכים שום 'אדים' בשביל זה.
              האור הזה אולי היה משמש ערב ובוקר, כי כתוב ויהי ערב ויהי בוקר, אבל הזמן בין הערב לבוקר לא היה 24 שעות, כי האור לא הגיע מהשמש שלנו. היה זמן מואר וזמן חשוך. ואולי יש בזה רעיון שבשביל להצמיח ולהחיות את העולם היה צורך בתקופה כזו וכזו כעין יום ולילה של אחר מכן.

              1. קשה לי להבין את ההכרח בפרשנות זו,
                (ומלבד זאת לא כ"כ הבנתי את דבריך, אם כבר נבראה הארץ, הרי שהיו כבר ביום הראשון יום ולילה מחמת סיבוב כדור הארץ (כמו בזמננו), ומהיכי תיתי לומר שהכוונה לערב ובקר מסיבה אחרת?)

                1. סיבוב כדור הארץ לא יוצר ערב ובוקר, כל עוד הוא אינו משתייך למערכת שמש כל שהיא
                  לכן זה מוכרח חד משמעית שה'יום' שבימי בראשית הראשונים לא היה קשור כלל ליום של מערכת השמש בשום צורה

                    1. ממש לא, ערב ובוקר שייך רק כשיש שמש בצד אחד, וכשהיבשה בצד השני יש חושך. כשלא היתה מערכת השמש, היו אור וחושך בערבוביה, אור שמגיע ממליוני כוכבים וגלקסיות מבולבל ומעורבב, יתכן גם שהתנאים היו שונים מבחינה אטמוספירית, קרינה, וכו'. אבל חלוקה בין חושך ואור לפי סיבוב כדוה"א לא יתכן בלי תלות בשמש ספציפית.

  2. אתה מוזמן להתווכח עם הרשב"ם, הרמב"ן, שד"ל ורד"ק.
    כולם אומרים שמדובר ביום רגיל אחד בן 24 שעות. אלו דברי הרשב"ם על בראשית א' פסוק ה':
    "י"ב שעות (12 שעות) היה היום, ואחר-כך הלילה י"ב, האור תחלה ואחר-כך החשך, שהרי תחילת בריאת העולם היה במאמר יהי אור".
    והנה בעבורכם חשבון פשוט, 12 שעות פלוס 12 שעות זהו יום רגיל בן 24 שעות בסך הכל.

    ואלו דברי הרמב"ן על אותו הפסוק:
    "ויש מפרשים שזה רמז לתנועת הגלגל (השמש) על פני כל הארץ בעשרים וארבע שעות".

    ואלו דברי שד"ל על אותו הפסוק:
    "יום אחד: יום שלם, הערב והבוקר זה אחר זה הם יום אחד; ואין הכוונה לומר יום ראשון אלא יום שלם… כלומר כ"ד שעות (24 שעות), וכן בשאר לשונות מילה אחת בעצמה מורה על זמן האור וגם על משך כ"ד שעות וזה דבר מורגל בכל הלשונות לקרוא דבר בשם אחד מחלקיו הראשיים היותר נגלה ונודע, או היותר מועיל… וכן כאן קראו לכ"ד שעות יום על שם החלק העיקרי שבהם שהוא זמן האור".

    ודברי הרד"ק על אותו הפסוק:
    "ובין היום והלילה הוא כ"ד שעות, והזמן הזה נקרא יום, שאמר "יום אחד" – לפיכך, אמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, כלומר, בין הערב והבקר היו יום אחד".

    לא טוב לך הפרשנות שלהם?
    חושב שהם לא פרשנים אמינים? אל תשתמש שוב לעולם בשום ציטוט של שום דבר שכתבו. לפחות תהיה עקבי.

    1. חן חן על הקנאות המדומה לכבוד המפרשים
      אבל זאת נאיביות מגוחכת
      לכל פסוק בתורה יש המון פירושים
      ומי פתי ידמיין שאם אנחנו מעדיפים בפסוק א' פירוש של פרשן א'
      לעולם לא נשתמש עוד בדברי פרשן ב'?
      ועוד לקרוא לטפשות כזו 'עקביות'???
      מי שאין לו מושג בדרכי פירוש המקרא
      שיעסוק בנושאים שהוא מבין בהם (במדה ויש כאלו)
      ולא יטיף לאחרים בהתנשאות
      (אגב, אתה יודע בכלל מי היה שד"ל, שאתה מצטט אותו בין הרד"ק לרמב"ן??? לא כל מי שעשו עליו ראשי תיבות, נניח יוהל"ם, זה שם של פרשן קלאסי…)

  3. ך כתב רמב"ן בספר תורת האדם שער הגמול אות באות קכג':
    "גן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ. דבר זה עיקרו בתורה ופירושו בדברי סופרים, שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם ואחד מהם פרת הסובב ארץ ישראל. וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואנשי המדות עצמן יאמרו שגן עדן תחת קו ההשויה [קן המשווה] שלא יוסיף היום ולא יחסר. ובספרי הרפואות ליוונים הקדמונים וכן בספר אסף היהודי יספרו כי אסקלפינוס חכם מקדוני וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ועברו מעבר להודו קדמת עדן למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ, ובבואם אל המקום ההוא ויברק עליהם להט החרב המתהפכת ויתלהטו כלם בשביב הברק ולא נמלט מהם איש … וכל אלה דברי אמת הם ידועים ומפורסמים גם היום כי רבים מבאי הארץ הלזו ארצה בני קדם יראו מרחוק הלהט החרב המתהפכת".
    איל עלי להתייחס לפירוש כזה של הרמבן הגדול מקובל גדול שלכאורה פירוש זה הבוכח כלא נכון

    אגב, גם הגיהנום בעיני הרמב"ן הוא מקום פיזי לחלוטין, ולא רוחני. ספר תורת האדם שער הגמול אות קכא':
    "ואלו הן קצת המקומות שספרו בהן ענין הגיהנם וצערו ועונשו בתלמוד ובמדרשים ומדדו את תבניתו. ודברים הללו וכיוצא בהן אין לתלות אותן במשל וחידה שהרי הזכירו מקומו ומדדו ארכו ורוחבו".

    1. אם אתה מחפש הוכחה, לא הוכח שום דבר, תיאורטית יתכן שמקום כזה קיים או לכל הפחות היה קיים לפני אלף שנה.
      אם אתה שואל האם זה הגיוני בעינינו? יתכן שבנקודה זו יותר נראים דברי מפרשים אחרים כדוגמת הרמב"ם.
      בכל מקרה כל הנושא הוא רק לגבי קיומו בזמן הרמב"ן, לגבי עצם הטענה שגן עדן היה מקום בעולם הזה, זה פשוטו של מקרא וכך גם הגיוני, שמדובר על מקום כזה בארץ שבו חיו אדם וחוה
      הרמב"ן הסתמך על מקורות בני זמנו שהעידו או סיפרו על כך, כשם שאנו מסתמכים על מקורות בני זמננו, וזה טבעו של עולם, ולא פוגם בגדולתו
      גדלותו של הרמב"ן לא צריכה הסכמה ולא נמדדת לפי נקודה אחת או אחרת אלא במכלול של יצירתו, לא קם ממנו ועד עתה פרשן טוב יותר, מעמיק יותר, מתקבל יותר, שדבריו משכנעים יותר, מהרמב"ן

  4. דוד ידידי,
    תגובותייך מראות שעלייך להפסיק להסתובב בפורומים אתאיסטיים למיניהם.
    אם רצונך להתנגח בדת אינך עושה עבודה טובה, אך אם רצונך הוא שמיעת הצד השני והסקת מסקנות לאחר מכלול הידע משני הצדדים לא כך היא הדרך.
    אגב קצת פחות תחושת נעלות ולגלוג(שאני משער שלמדת בכל אותם פורומים אתאיסטיים שאינם ידועים בניהול דיון נבון) תהיה מצויינת.
    אך עצתי העיקרית שלי לך היא: תברר מה רצונך כאשר אתה בא לאתרים מסוג זה, בירור האמת, או דוגמטיזם?

  5. אולי זה לא המקום המתאים לשאול אז אפשר לענות במקום אחר ,מה מותר לפרשנים לפרש ומה אסור מה הגבולות? ואיך עלי להתייחס לפירוש שלדעתי לא נכון כמו הפירוש של גן עדן לפי הרמב"ן (ההסבר שנתתם לי לא הירגיע את נפשי)ומה אעשה, אך כשאני ניפגש אם פירושים שניראים לי סותרים את המציאות זה גורם לי לפחות כבוד לפרשנים ,האם יש על נושאים אילו התיחסות באתר
    בתודה מראש

    1. פרשן טוב אינו זה שכל הדברים שיאמר מתקבלים על דעתנו, כי אין דבר כזה, זה לא יתכן, לכל אדם יש חשיבה שונה, ובכל דור מתבררים דברים חדשים ושונים. "טעות אינה מכהה כבוד הלומד" (חזו"א). אין שום גדולה בלא לטעות לעולם, רק מחשב לא טועה, כי הוא לא יוצר ולא מחדש כלום.

    2. דוד,
      בענין גן עדן- יש לשים לב שגם לדעת הרמב"ן גן עדן אינו מקום רגיל אלא מקום "ממוצע בין הרוחניות והגשמיות",
      אך נראה שההסבר העקרי בדברי חכמי ישראל הוא שגן עדן הוא אמנם מקום ממשי, אך אינו מקום גשמי כשלנו, כן כתב הרמח"ל בדעת תבונות, וכדאי לך לראות בפירוש על התורה "דעת סופרים" שהיטיב להסביר את הדברים, וראה גם באלשיך שגן עדן הוא רוחני במהותו אבל היה מלובש בלבוש גשמי, כעין המלאכים שנראו לאברהם, וזה יותר מיושב בפשט. (וזה גם מיישב את שאלת ארבעת הנהרות)
      בקשר להגדרת התפסותו של גן עדן בחוש ראה במקור הבא:
      בקונטרס קול מבשר שבסוף ספר שמות בארץ, כתב בשם ספר צרור החיים, שכתב בשם הרה"ק הר"י מרוזין: "..דגן עדן התחתון ידוע שהוא במציאות בזה העולם, גם תוה"ק נותנת סימן גן עדן מקדם, ומדוע לא נשמע מהסובבים את כדור הארץ ממציאותו, אך הענין הוא כי הארץ בשטחה היא קומה שלמה… כן הג"ע מקום הרוחניות והזדככות בתכלית הנעלם מהחושים הגשמים בלתי מושג ואינו מורגש ויכול האדם לעמוד במקום ג"ע התחתון ובלתי מרגישו ויודעו"
      יש ציין שגם בפירוש של מ"ד קאסוטו נקט שגן עדן אינו מקום שמצוי כיום,
      בכל אופן, אני באופן אישי חושב שההסבר המיושב ביותר הוא כדברי האלשיך, עיין בדבריו,
      את הפירוש שגן עדן הוא משל דחו בתוקף רבים, וגם לא ברור שהרמב"ם סבר כך, (ראה דבריו בהקדמה לפרק חלק, אומנם דעת רלב"ג שהוא משל, ולפי דבריו אולי ניתן להסביר גם את דברי הרמב"ם),

      1. אוסיף כאן את המקורות מדברי ספר "דעת סופרים" (של הרב חיים רבינוביץ):
        בענין גן עדן: "לא היה זה גן רגיל, אנו החיים תמיד במסיבת עצמים מוחשים מכירים רק סוג אחד של ברואים בעלי גוף. אבל בעולם קיים עוד סוג של ברואים המורכב מחומר יותר עליון, שאין דמיון לו בחמרים המצויים והנראים לחושינו, הגן שעליו מסופר כן הוא גן צמחים מורכב מחומר עליון כזה"
        ובענין הנהרות הוא כותב בפסוק י': "ונהר יוצא מעדן. הגן היה באותה שעה מאוחד במידה ידועה עם הטבע הכללי כמו שהנשמה קשורה עם גוף האדם, איחוד זה נעלם אחר כך יחד עם הוצאת האדם מגן עדן, משניתק האדם את עצמו מעולם רוחני זה-נותק כל הטבע ממנו ושוב לא נמצא בימינו במקומות הנזכרים זכר ניכר לאדם, מגן זה, חיבור מקומות אלו לגן העדן דומה היה לחיבור נשמת האדם לגופו בחיים, פרידתם-לפרידת נשמת האדם מגופו ביום מותו."
        ועל הפסוק "ומשם יפרד" הוא כותב: "מים אלו שיצאו מגן העדן בודאי נועדו למלא תפקיד בעולם שמחוץ לגן העדן, תפקיד שנתבטל אחר כך כשמקורו נפרד מן הגן, אבל אפשר שבכל זאת השפיעו שפע זמני על הארצות שהם עוברים בהם, אשר נועדו להיות תחום המושב הראשון של בני אדם והמקום שבו נוסדו יסודות תרבותם"
        ובפסוק יא-יד הוא כותב:" שם האחד וגו'. התורה מאריכה לפרט כל המקומות מהטבע שהיו מאחדים במידת מה לגן, כדי לאמת אצל האנושות שיש קשר בין העולם הטבעי לרוחני.גן העדן הנעלם בימינו היה פעם מאחד עם העולם, עם הארצות בהן יש ערך לזהב ולבדלח, רק החטא גרם להפריד בין העולם הרוחני והטבי עד כדי כך שבימינו קשה לנו להבי כיצד היו המקומות הנכרים מאוחדים עם העולם הרוחני של גן עדן".

  6. לדניאל היקר ,קודם כל עלי להגיד שאני מאוד נהנה מהתגובות שלך באתר במיוחד מהמשפטים הקצרים והקולעים ,אכן אני מתווכח באתרי אתאיסטים ועושה ההעתק הדבק לכאן כשיש שאלה שאני חושב שעדיף שאשאל קודם מי שהוא יותר מבין ,אתה צודק שיש צורך אולי מקודם לערוך את השאלות ולהוציא מהם את החוצפה שבהם .ממש לא נעים לגלוש שם כי יש שם דברים מאוד לא נעימים והתנשאות נוראה ואני יודע שרוב הגולשים והכותבים שם לא כותבים שם בשביל ללמוד ולהחכים אלא בשביל להתנגח ,אך יש גם גולשים תמימים שנכנסים לאתרים אילו ומשתכנעים מהכופרים לא בגלל רוע לב אלא כי הם באמת חושבים שאין תשובות, הנה למשל לפני יומיים פורסם שם סירטון של "מתן תורה היה או לא היה " שכאן ברציו יש התייחסות ניפלאה לסירטון זה אך גם הדתיים שבדיון לא ידעו על התיחסות זו? וזה נורא חשוב שלפחות הציבור הדתי יידע שיש אתר רציו ויש כאן התייחסות למאמרי וסירטוני כפירה .אני שם באתרי כפירה שלא מצנזרים לינקים למאמרים כאן כדי שאותם גולשים דתיים תמימים ידעו שיש כתובת , ואולי גם אחרים ישקלו לעשות כמוני (אני גם לעיתים רחוקות מקבל עוד מידע וכך יכול להגיע להבנה יותר נכונה ואמיתית של האמת דבר שמאוד חשוב לי כאדם שאוהב לשאול ולחקור )

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *