האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

הרב דניאל נשיא: כבוד והערכה

Picture of צוות האתר

צוות האתר

במה יכול האדם להתהלל ולהתגאות?

  1. כישורים בידי שמיים

'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', שנאמר (דברים י, יב) "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגומר" (ברכות ל"ג)

הרמב"ם:

"כל הבא על האדם בידי הקדוש ברוך הוא, כגון ארוך קצר, עני עשיר, חכם שוטה, לבן שחור – הכל בידי שמים הוא, אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים. את זו מסר בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים". (שמונה פרקים להרמב"ם, פרק ח', ג')

"שלש מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן, נטל חמדת כל העולם: זכה בחכמה – זכה בכל; זכה בגבורה – זכה בכל; זכה בעושר – זכה בכל. אימתי? בזמן ש(אדם רואה ש)הן מתנות שמים ו(שהן) באות כוח התורה (כלומר, נועדו להאדיר תורה). אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינו כלום. שכן שלמה אומר (קהלת ט'): "שבתי וְרָאֹה תחת השמש כי לא לקלים – המרוץ; ולא לגבורים – המלחמה; וגם לא לחכמים – לחם; וגם לא לנבונים – עושר; וגם לא ליודעים – חן. כי עת ופגע יקרה את כולם". (במדבר רבה כ"ב)

"שנו רבותינו שני חכמים עמדו בעולם אחד מישראל ואחד מעובדי כוכבים אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם וכן שני גבורים עמדו בעולם אחד מישראל ואחד מאומות העולם שמשון מישראל וגלית מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם וכן שני עשירים עמדו בעולם אחד מישראל ואחד מאומות העולם קרח מישראל והמן מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם למה (אבדו)? שלא (ראו ש)היה מתנתן מן הקדוש ברוך הוא אלא חוטפין אותה להם וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל לפיכך גלו תחלה מכל השבטים שנאמר (דה"א ה, כו): "ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה" ומי גרם להם על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קנינם מנין ממה שכתוב בתורה "ומקנה רב היה לבני ראובן וְגוֹ'": (במדבר רבה · כב – ח)

אגרת הרמב"ן

וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר ה’ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וגו'. וּבַמֶּה יִתְגָּאֶה לֵב הָאָדָם, אִם בְּעוֹשֶׁר, ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, וְאִם בְּכָבוֹד, הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶאֱמַר וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ. וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה, מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַּח. נִמְצָא הַכֹּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ וִינַשְׂאֲךָ הַמָּקוֹם:

 

  1. אל יתהלל

כאשר חיפש רמב"ם פסוק לסיים בו את הספר מורה נבוכים, חיפש פסוק שיבטא את הדרישה לשלמות האדם. פסוק שימצה במשפט אחד את כל מה שרמב"ם הטיף לו במורה נבוכים, ציטט מהנביא ירמיהו אשר מדבר על שלושה הישגים שבם מתהללים בני האדם: החכמה, הגבורה והעושר.

 "כה אמר ה'. אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל הגיבור בגבורתו, ואל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאם ה'". ירמיהו (ט, כב-כג)

 

לא החכמה ותכונות הנפש הטובות הן סיבה לאדם להתהלל בהן, לא הגבורה, ובוודאי לא העושר. בדבר אחד ראוי לו לאדם להתהלל: השכל וידוע אותי. ובלשונו של רמב"ם:

הרמב"ם:

"השלמות שראוי להתהלל בו ולבקשו הוא ידיעת האלוהות". (מורה נבוכים א' נד)

המגמה היהודית היא להניע את המנוע הערכי הפנימי של האדם ולבטל את מרכזיות הכח והחומר.

"בן זומא אומר: אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם… אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת". (אבות ד' א')

:"לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה. רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו". (תהילים קמז י"יא)

  1. האופן המותר – "לכבוד שמים"

הגר"א – יכול להתהלל בעושר כבוד וחכמה רק לשם שמיים

"החכם, הגיבור והעשיר אין להם להתהלל בחכמתם, בגבורתם ובעושרם. אימתי יאה להם להתהלל בזאת, רק כאשר הם מנצלים זאת לשם שמיים, בשביל “השכל וידוע אותי".

המלבי"ם:

"יש מציאות שיוכל האדם להתהלל בחכמה וגבורה ועושר, אם ישתמש בהם לתכלית מועיל, ואם יהיו אצלו ככלים ואמצעיים להשיג על ידם שלמותו, שהוא אם ישתמש בחכמתו להשכיל וידוע אותי כי אני ה', שע"י שיודע חקי החכמה – ישיג לדעת את ה', ובגבורתו ועשרו הוא עושה חסד משפט וצדקה בארץ, שע"י גבורתו יעשה משפט לעשוקים, וע"י עשרו יעשה חסד וצדקה, כי באלה חפצתי והוא התכלית המבוקש".

עובדיה, מנהל משק הבית של אחאב, התהלל ביראת ה' שלו ואמר:

"וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה' מִנְּעֻרָי". (מלכים א יח יב)

כך גם יהושפט מלך יהודה:

"וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה', וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה". (דברי הימים ב' יז' ו)

  1. תכלית הכשרונות

הכישרונות שבהם התברך האדם הם האמצעיים שקיבל למילוי שליחותו בעולם.

"כבד את ה' מהונך" (משלי ג', ט') רש"י: מהונך- מכל אשר חננך.

 

הגר"א:

"אין להתהלל בחכמה ובגבורה כשהן לעצמן, אבל כאשר "השכל וידוע אותי", כי-אז החכמה והגבורה הן לברכה ולתהילה".

אין כאן שלילה של גבורה חכמה ועושר כשלעצמן, תכונות אלו מצוינות ע"י הגמ' בנדרים כנחוצות להשריית שכינה ע"י הקב"ה.

  • חכמה – מכוונת לעשיית משפט.
  • גבורה – להשליט צדק ומרות.
  • עושר – לעשיית חסד ועושר לעשיית צדקה.

 

  1. מקומו של העושר

ודעתם של חז"ל על טיבו של העושר הפוכה לחלוטין מדעתם של "העשירים" בעולם הזה. "איזהו עשיר? השמח בחלקו". העשיר הוא האדם המרוצה. התאב ליותר ממה שיש לו אינו עשיר, אפילו יש לו מליונים בבנק הוא עשוי להיות העני שבעניים.

השמח בחלקו הוא עשיר, מפני שאינו מתאווה לדבר מעבר למה שיש לו, והוא שמח באותן אפשרויות לעבודת אלוקים שהונו פותח בפניו.

אם אדם אינו אדונו של העושר אלא עבד לו, "מה יתרון לו בכל עמלו?"

  1. תורה בגוים – אל תאמין!

"חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין".  (איכה רבה ב,ט).

המהר"ל: "נצח ישראל"

  • חכמה – היא החכמה הטבעית שמגיעה להשגת האדם באמצעות החושים,
  • תורה – היא חכמה הניתנת לאדם ממנו ית' שלא עפ"י הטבע.

אמר קהלת (ז') "החכמה תחיה בעליה". אמתי, שעה שהאדם מקבל את החכמה כמתנת מאת ד', ויודע שהיא חלק מתכלית הבריאה, ומכוון את דרכיו לפי החכמה האלוקית. אבל באותו רגע שהחכם נוטה מדרך זו, והוא משתלט על החכמה ונותנת בידי רצונו, משעבדה לתאוותו, ושוכח שהחכמה היא אלוקית – הרי הוא מאבד את חכמתו לדעת, והיא נהפכת לרע, ומקלקלת את החיים". (מכתב מאליהו חלק א' עמוד 65)

רבי שלמה אבן גבירול

"ואל תשיאך חכמה יוונית אשר פרח לה ופרי אין". (בשירו "מכבל ערב")

הרמב"ן:

כל החכמות שבעולם אינן אלא הצעות אל הידיעה הזאת [התורה] ומדרגות וסולם לעלות אליה. (הרמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה).

רבינו בחיי:

"ודבר ידוע כי שבע חכמות כולן הן הן סולם לעלות לחכמת האלהות שהיא השביעית, כי שאר החכמות אין החכם השלם משתמש בהם כי אם לרקחות ולטבחות ולאופות[1], ואלו הן חכמת ההגיון [לוגיקה], וחכמת המספר [מתמטיקה], וחכמת המדות[הנדסה], וחכמת הטבע [כימיה, ביולוגיה], וחכמת התכונה[אסטרונומיה], וחכמת הניגון, וחכמת האלקות היא ידיעת השם ית' שכל הששה חכמות צריכות לה והיא על כולן, והיא מצות עשה שבתורה שכתוב, וידעת היום והשבות אל לבבך… שכל הששה סולם לעלות אליה". (פירושו על פרקי אבות, סוף פרק שלישי עמ' תקצא בהוצאת שעוועל, ירושלים, תש"ל)

רבי ברוך שיק משקלאב – תלמידו המובהק של הגר"א תרגם לבקשת הגר"א את ספר אוקלידוס – על חכמת החשבון והמדידה – ללשון הקודש, ובהקדמתו לספר כתב:

"שמעתי מפי קדוש (הגר"א) כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה כי התורה והחכמה נצמדים יחד. וצוה לי להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות כדי להוציא בולעם מפיהם וישוטטו רבים ותרבה הדעת בין עמינו ישראל ותוסר גאון עוזם וגאות עריצים המון עמים ולשון לאומים אשר כשאון מים רבים ישאון לעומתינו איפה חכמתכם ונמצא שם שמים מתחלל…"[2]

"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים". (דברים ה, כו)

השכל – מתנת ה':

"כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". (משלי ב, ד)

" וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה[3]"  (שמות לא,ו)

"יהיב חכמתא לחכימין"  (דניאל ב, כא)

החכמה מאין[4] תמצא. (איוב כ"ח, 12)

הבקשה הראשונה בתפילה מדגישה שאת הדעת ה' נותן לאדם.

"אתה חונן לאדם דעת וחוננו מאיתך חכמה בינה ודעת[5]"

 

הפסול במחשבת – "כוחי ועוצם ידי"

כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.  אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ… הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.  פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ.  וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה. וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת- ה' אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים… וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ:  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ, אֶת- ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: (דברים ח)

"כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" –  אונקולוס : "ארי הוא יהיב לך עצה למקני נכסים".

 

אין להתגאות בחכמה

"רבן יוחנן בן זכאי קיבל מהלל ומשמאי. הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת".  (פרק ב משנה ח)

השכל אינו המנהיג הבלעדי

השל"ה:

"החסרון הגדול בהשקפת היוונים הוא שדגלו בבלעדיות השכל שעל פיו בלבד ישק כל דבר".

"וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". (שמות פרק כד)

עם ישראל אמרו במעמד הר סיני "נעשה ונשמע", ובכך הביעו את דעתם שמבטלים את שכלם והבנתם מפני השכל האלוקי. כי לפי השקפת התורה, השכל אינו המנהיג הבלעדי של האדם, אלא התורה שהיא רצון השי"ת היא המנהיגה את האדם

"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵני ה'". (דברים פרק ו)

  1. השכל – אינו מקור למוסר

הרמח"ל:

"יתבונן (האדם) תמיד, להכיר חולשת השכל האנושי, ורוב טעויותיו, וכזביו, שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמיתית, על כן… יבקש ללמוד תמיד מכל אדם, ולשמוע תמיד לעצה פן יכשל". ספר מסילת ישרים (פכג)

הרמב"ם:

כל המקבל שבע מצוות, ונזהר לעשותן–הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא: והוא שיקבל אותן ויעשה אותן, מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו, שבני נוח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת–אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם. (ר"מ הלכות מלכים, פרק ח הל' יא).

פרופ' ישראל אלדד:

"אנוכי", אלפיים שנה מאפלטון, ענק חכמת יוון, עד דקארט, אבי הפילוסופיה המערבית החדשה. בא דקארט ונעץ קנה בתוהו ובוהו "אני חושב – משמע אני קיים". האני האנושי החושב – קנה המידה לכל אמת. המוציא אותך מארץ השעבוד לחושים ומשמי האמונה הטרנסצנדנטית.

ותשוב הארץ אל דור מגדל בבל. ויולד – את דרווין ואת פרויד. ויגל את ערוות אביו הגופני והנה הוא קוף והקוף היה לגורילה ממוכנת. ויחשוף את ערוות אמו הנפשית והנה היא חית יצרים בסבך יערות-בר ותהי חית היצרים לנחש ממוכן.

והצו הקטגורי הוליד את פיכטה ואת היטלר. ויולד החושב את המדע הטהור והמדע הטהור את הֵגֶל והגל הוליד את המטריאליזם ההיסטורי, ואת סטאלין.

מהם נפלגה הארץ ותשוב אל דור המבול, ומדור המבול הלוך ונסוע אחורנית אל תוהו ואל בוהו ואל חושך. אלה תולדות האני החושב כסמכות עליונה לקיום וליקום.

שוב מחכה העולם השרוי בחושך לאִמרת אלוקים:

יהי אור. ושוב מחכה אברהם על חורבות מגדל בבל ועל פי הכבשן לצו אלוקים: לך לך. ושוב מחכים בני ישראל בישימון תרבויות מזרח ומערב לדיבר אלוקים: אנוכי ה' אלוקיך.

זה ה"אנוכי" הוא האנך.

(פרופסור ישראל אלדד, "הגיונות מקרא", עמ' 102-105)

  1. ידיעת החכמה היא אמצעי בלבד

הרמב"ם:

"אין מעמידין בסנהדרין… אלא אנשים חכמים ונבונים… יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות. (הרמב"ם, הלכות סנהדרין פ"ב ה"א).

"ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים". (דברי הימים א' פ' יב')

הרב פרידלנדר

"אמרו חז"ל "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים" (ברכות יז.). אין רע בכך שהאדם משתמש בחכמה גם כדי להקל ולהנעים את חייו הגשמיים, אבל לא זה העיקר והתכלית של החכמה.

בדיוק כשם שיש "עושר שמור לבעליו לרעתו" (קהלת ה, יב), כך יש ידע אשר מביא אסון לבעליו.

"החכמה תחיה בעליה" (שם ז, יב). זאת בתנאי שאדם מכיר בחכמתו כמתנת אלוקים וכחלק מתוכניתו של אלוקים.

 

"איזהו גבור?" לא זה שאוצר כוח רב או מכניע מיליונים תחת שלטונו, אלא זה שנאבק יום יום בעצמו, וכובש בכל יום עולם חדש של התקדמות רוחנית. הכובש את טבעו שלו- הוא באמת גיבור.

 "לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ס"ת [ומניחו] בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו מיד. נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה… אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תקנינו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם שווקים להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמכם… מיד יצאו בפחי נפש יצאת מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס אחריה… אמר להם הקב"ה במאי עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה גשרים גשרנו הרבה כרכים כבשנו הרבה מלחמות עשינו וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה אמר להם הקב"ה כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם תקנתם גשרים ליטול מהם מכס כרכים לעשות בהם אנגריא מלחמות אני עשיתי … מיד יצאו מלפניו בפחי נפש" (ע"ז ג).

       

הערות:

[1] (הביטוי "לרקחות ולטבחות ולאופות" נמצא לראשונה בשמ"א ח, יג)

[2] דברים דומים בשם הגר"א נאמרו מפיו של רבי הלל ריבלין משקלאב, תלמידו של הגר"א, בספרו "קול התור" המוקדש לתורת הגר"א על תקופת המשיח: ומרגליה בפומי', במידה שיחסר לו לאדם בידיעת הסגולות שבכוחות הטבע יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, ("קול התור" עמ' 123)

[3] גאון – גימ' 60  = 60 מסכתות שבהם בקי

[4] מאין" שתי משמעויות (אבות פרק ג') "עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה …"

 

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
1 תגובה
Inline Feedbacks
View all comments
חנן
חנן
6 months ago

יפה. האם לפי רבינו בחיי לעניין סולם החכמות המצוטט במאמר, וכן לרבי ברוך שיק המובא אחריו, יש עניין שהאדם ילמד את החכמות האלו כדי להבין את התורה בצורה ישרה יותר? כמובן שזה אינדיבידואלי ותלוי ביכולות וכן במקום הלימודים ועלול לחבר את האדם למקומות פחות רוחניים, נגיד שאדם לומד לבד ומדלג על הבעיות האלו, זה משהו שצריך לעשות לשיטתם?

1
0
Would love your thoughts, please comment.x