לחץ לגירסת הדפסה

פרופ' משה קוה, כותב בנוגע לריאליות של המבול:

סיפור המבול שבפרשת נח הוא מן הדרמות הגדולות שידעה האנושות. ההשמדה ההמונית וההצלה המחושבת הציתו את הדמיון של סופרים, משוררים ואנשי רוח, וכך נעשו המבול וגיבורו נח לסיפור מיתולוגי מסופר ביותר בקרב האנושות לדורותיה.

סיפור המבול מוכר ב-217 תרבויות בעולם(ראה ספרם של C. Sellien and D. Balsiger). בספרים רבים תועדו סיפורי המבול מאזור מסופוטמיה, ובהם סיפורים שנכתבו על אבן ועל פפירוסים.[!] כפי שעולה מן המסמכים ששרדו ותועדו, ברוב הסיפורים מופיעה היונה כמבשרת את סוף המבול, ומאחר שהיה עלה זית בפיה, נעשה צירוף זה ברבות הימים לסמל השלום של האנושות.

זה למעלה ממאה שנה היה המבול מושא גם לחקר מדעי. הפרסומים המדעיים סביב המבול רבים ביותר, ובאחרונה הם מקיפים גם מחקרי מדענים המשתייכים לטובות שבאוניברסיטאות העולם, מהם מחקרים כרונולוגיים, גיאולוגיים – אוקייבולוגיים, ביולוגיים – זואולוגיים, ארכיאולוגיים ופילוסופים־תיאולוגיים. אנו רואים אפוא, כי העניין שעוררה תיבת נח מקיף דיסציפלינות מגוונות ביותר.

מתברר שהכול "חקיר" ־ אפילו השאלה אם הזברה הייתה ממוקמת בקומה השנייה בתיבת נח ליד האריות או בקומה השלישית ליד הדובים? להלן נציג מגוון נושאים קצרים שאליהם יש התייחסויות במחקר.

שפע המים

דורות של חוקרים ביקשו לענות על השאלה, מה היה מקור שפע המים במבול? מקצת החוקרים טענו, שהמים נבעו כתוצאה מתזוזות וולקניות מתחת לאדמה, ומקצת החוקרים סברו שגז כיסה את מעטפת כדור הארץ והפך לטיפות מים, עפ״י תיאוריה זו, שהיא כיום יותר פיקנטריה מאשר מדע, חסם הגז את קרינת האולטרא־סגול, מה שגרם לנח לחיות תשע מאות שנים. היום נוטים החוקרים לאמץ את הסברה, שרוב המים באו מהמסת קרחונים. אלה גם אלה ציטטו מן התנ״ך את הפסוקים המתארים זרימת מים מלמעלה ומלמטה: "נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" (ז, יא).

באשר לתאריך המבול – מחקרים ראשונים קבעו את זמנו לשנת 5,600 לפנה״ס. ארכיאולוג אנגלי בשם Leonard Wooley קבע, שהמבול אירע בשנת 2,800 לפנה״ס. לאחרונה הוכיח Gene Faulstich מהמכון למחקר awoLrrrcn , שהתאריך המדויק הוא 2,345 לפנה״ס, ובעזרת שיטות אסטרונומיות קבע את זמנו לחודש מאי באותה השנה. כבר חז״ל נגעו בשאלת העיתוי של המבול, ורי יהושע קבע שזמנו היה בחודש אייר(ר״ה יא, ע״ב). נמצא שממצאיו של Faulstich מתיישבים יפה עם דעתו של ר^ז יהושע.

תיבת נח

אם המבול היווה מושא למחקרים מדיסיפלינות שונות, כמו ארכיאולוגיה, אוקיינוגרפיה (חקר הימים), גיאולוגיה, זואולוגיה וביולוגיה, הרי הניסיונות למציאת תיבת נח עצמה נהפכו ממש לאובססיה במשך למעלה ממאה שנה. בשנת 1887 דיווחו שני נסיכים פרסיים שראו את תיבת נח על אחד מהרי אררט, ובשנת 1916 טענו שני טייסים רוסים, שראו את התיבה ממעוף הציפור. מאז פורסמו עשרות דיווחים בנושא זה (ראה: Walking the 2001 Bible, Feiler Brud), ולמן שנת 2000 – בעקבות הממצאים שנזכרו לעיל – כבר היה המבול לעובדה מדעית מוגמרת.

ראוי לציין, כי כל החיפושים שנעשו עד כה על הרי האררט לא העלו דבר. לאחרונה הועלה הרעיון להשתמש בהדמיה מהחלל באמצעות לוויינים, ועתה יש תכנית לשלוח לוויין צילום "אוקונו 2" המסוגל לצלם פרטים שגודלם כמטר. באמצעותו מקווים החוקרים לגלות שריד של תיבת נח.

החיים בתיבת נח

הניסיונות למצוא את תיבת נח הם בבחינת אתגר ארכיאולוגי מרתק. גם בהעדר ממצא זה כבר עוררה התיבה את סקרנותם של הזואולוגים והביולוגים. אלה מתייחסים אל התיבה כאל המעבדה הביולוגית הגדולה ביקום, שנבנתה אי פעם. על פי התורה היה אורכה של תיבת נח 300 אמה, רוחבה 50 אמה, וגובהה 30 אמה. במושגים אלה היא הייתה גוף שגודלו כמחצית המיטאניק, ואחת השאלות הביולוגיות הנחקרות ביותר היא יכולתה של התיבה להכיל כשני מיליון מינים של בעלי חיים. החוקר John Witcomb העלה הצעה שלפיה היה על נח לארח בתיבתו 3,700 מיני יונקים, 8,600 עופות ו-6,300 מיני זוחלים – בהתחשב בגודל התיבה ניתן להראות שאכן היה מקום לכל אלה!

שאלה אחרת הקשורה בקודמתה היא שאלת ההזנה של בעלי החיים, כלומר, מהי כמות המזון שהיה על נח להעמיס על תיבתו כדי לקיים בה חיים. גם שאלת הפסולת כבר עלתה במחקר, ולפי זואולוגים מאוניברסיטת סן־דייגו ייצרו בעלי החיים שבתיבה כ־800 טון של זבל במשך המבול! כיוון שבפרשת השבוע עסקינן, נוכל לומר בסיפוק רב, שעצם הגירוי שמעורר הסיפור המקראי בקרב החוקרים הוא כבר הישג ראוי לעצמו.

למרות שהעיסוק בפרטי המבול הוא יותר עיסוק בפיקנטריה מדעית מאשר במדע עצמו, הרי בסופו של דבר עסקו בכך חוקרים רבים מטובי האוניברסיטאות.

היקף המבול

נתמקד עתה במוטיבציה לכתיבת מאמר זה: לפני כשנה, התפרסמה הודעה מדהימה בכל עיתוני העולם, לפיה "נמצאו הוכחות חותכות למבול!”, תוך כדי עיסוק בשאלה: מה היה היקף המבול? מן הסיפור המקראי כפשוטו עולה רושם מובהק, שהמבול הקיף את היקום כולו: ״וימה כל היקום אשר על פני האדמה, מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף השמים, וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה״(ז, כג). חישוב מדעי מלמד, שאין דיי מים כדי לכסות את כל היקום כולו עד לגובה הרי אררט. זאת ועוד, סיפור המבול אינו נמצא כלל בתרבויות עתיקות של מזרח אסיה. בתרבות הסינית, למשל, המתועדת היטב עד ל-7,000 שנה לאחור, אין כל אזכור של אירוע דוגמת המבול. לעומת זאת נזכר המבול בסיפורי המזרח הקדום באזור מסופוטמיה, כגון בעלילות גלגמש.

כבר בדברי חז״ל יש ייצוג לתפיסה, שהיקפו של המבול היה מקומי. לפי ר^ז יוחנן(זבחים קיג, ע״ב), בארץ ישראל לא ירד המבול. וב״תורה חמימה״ כתוב: "ומה שתפס בבל יותר מאדמת כל העולם שנטבע במבול, צ״ל ע"פ מסכת זבחים שם דלכן נקראת בבל בשם שנער, על שם שכל מתי המבול ננערו שם. והביאור הוא מפני שהיא עמוקה מאד, ולכן נקראת גם בשם מצולה״. בתודעת חז״ל בבל היא ״כל העולם״, כפי שעולה למשל מפרקי דרבי אליעזר( הוצאת חורב, פרק י, ד״ה בשישי): ״שהיו כל הבריות יושבין במקום אחד יראים ממי המבול ונמרוד היה עליהם מלך, שנאמר ותהי ממלכתו בבל״.

הגיאולוגים ד״ר ויליאם רייאן וד״ר וולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית,[2] העלו תיאוריה מרתקת המבוססת על מחקרים, שהמבול של נח היה מקומי ונוצר כדלקמן: בסוף עידן הקרח החלו נמסים קרחונים אירופיים. השיטפונות שנוצרו מהמסה זאת הפכו אגם מים מתוקים לים, הלוא הוא הים השחור. מחקר שפורסם בשנת 1993 העלה ממצאים, שימה מקומית הוצפה במים מלוחים. רצועת הבוספורוס מנעה התפרצות המים, אבל לאט לאט נוצרה העלה, ולאחר כ־90 יום כבר הייתה פריצת המים אדירה. על פי חקר צדפים שונים מן המקום הוכח, שקיים קו חיץ תת-מימי שנוצר לפי אלפי שנים. גם מחקרם של רייאן ופיטמן מעלה, שקרחונים שנמסו העלו את מפלס הים התיכון והזרימו מים דרך מיצרי הבוספורוס. החוקרים חישבו ומצאו שזרימת המים דרך הבוספורוס הייתה מהירה וגרמה להגדלת שטחו של האגם בקילומטר וחצי מרובעים ליום!

גילויו המדהימים האחרונים של החוקר בלארד

בשנת 2000 יצאה משלחת"האופק השחור" ובראשה ד״ר רוברט בלארד (Ballard) – אהד מחוקרי הים הנודעים(האיש שגילה את הטיטאניק) – ומטרתה הייתה לאשש את התיאוריה של ריין ופיטמן בדבר המבול, בעזרת שרידים של ממצאים בקרקעית הים השחור. כ־20 ק״מ מחופי טורקיה, סמוך לעיר סינופ, גילתה המשלחת מבנה משומר בן אלפי שנים. ממצא זה מוסיף מידע רב על אורחות החיים בקרב תרבויות עתיקות באזור זה. נראה שמדי פעם בפעם נאלצו התושבים הקדמונים להעתיק את מקום מושבם בגלל שיטפונות.

בכתב העת נשיונל גיאוגרפיק, הופיע מאמר המתאר את פעולתו של רובוט תת-ימי שהורד למעמקים, ובעזרת מצלמות התגלה מתחם מלבני שרוחבו כ-4 מטרים ואורכו כ-15 מטרים שלתוכו קרס ככל הנראה מבנה עץ וטיט. הממצאים באתר ־ עמודי עץ מגולפים, ענפי עץ וכלי אבן – משומרים היטב. מתברר שמחקר זה – שמתאר את תוצאות המבול – נמצא בקונצנזוס מדעי רחב, והוא התפרסם בעיתונים בכל העולם.

המבול בספרות חז״ל

כאן המקום לציין גם את הבחינה התיאולוגית־פילוסופית-מוסרית. מעיון בספרות חז״ל עולה, כי יש מעט התייחסות דתית להצלה מהמבול כאירוע שיש לציינו לדורות, למרות שהמבול מחה כמעט את כל התרבות הקדומה. אולי נובעת עובדה זו מגישת חז״ל: "מעשה ידי טובעים בים״, ולכן לא ראוי לומר שירה או לקבוע יום שמחה להצלתו של נח. בכל אופן, אזכור הברית בין אלוקים ונח נקבע לדורות באמצעות הברכה "זוכר הברית", שיש לאמרה כל זמן שרואים קשה לאחר הגשם.

בפרשת נח(ו, יא) נאמר: ”ותשחת כל הארץ לפי הא-להים ותמלא הארץ חמס״. המידות האנושיות האמורות לקיים חברה הושחתו כליל, וגברו השחיתות והחמס. חברה כזאת אינה ראויה בעיני אלוקים: "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו" (ו, ו). העצב שהתעצב הא־ל על שעליו להטביע מעשה ידיו בים לא הוליד יום שמחה בעקבותיו, אלא ברית עולם בינו ובין האדם. ואף ש" יצר לב האדם רע מנעריו" (ח, כא), לא ישוב אלוקים להכחיד את האדם והחיה.

אבל אותה קשת הברית הנוצרת באור השמש לאחר הגשם, באה להזכיר לאדם שאלוקים זוכר – כנוסח הברכה"זוכר הברית". היא באה לסמל את העובדה שאפילו האור מורכב מצבעים שונים, ורק כל הצבעים יחד יוצרים את השלמות. עובדה זו מחייבת את האדם להתייחס לכל אדם בכבוד, שהרי כל אדם נברא "בצלם א־להים" (ט, ו).

הערות:

I]] ראה למשל התיעוד בספרם של למברט ומילר – The Babylonian .Stoiy of the Flood

[2] בספרם משנת 1999: Noah’s Flood: The New Scientific Discoveries About the Event that Changed History