גם לכם אמר אחיכם הגדול שאתם מאומצים?
נכון, ידעתם שהוא אמר את זה כי רצה לקחת את האופניים בתור שלכם, אבל, לא היה רגע שחשבתם אולי הוא צודק?
אתם לא צריכים להסתכל לצדדים, כאן זה מקום בטוח ולא שיפוטי, אפשר להוציא את הטראומות, כן, אז לרגע חשבתם, אולי בכל אופן אנחנו מאומצים, וזה מסביר את… ואת…
רבים מאיתנו היו במצב לא נעים זה, אחת הדרכים להתמודד היא פשוט לצאת למסע היסטורי, למשל, לבקר אצל השכנים של סבא, שיספרו לנו על החלקים העמומים בתולדות המשפחה, אלו שלא יצא לאבא לדבר עליהם. לכו לבקר, ותראו לו לאח הגדול מי מאומץ כאן!
כן, ברור שהבנתם, אנחנו מדברים על השכנים של סבא אברהם, לא רק החמולה שהיתה ממש מעבר לדלת האוהל שלו, אלא השכונה באופן כללי.
סבא אברהם, היה ג'נטלמן, ממש, כפי הפתגם המקובל 'בחת היה חתי', פנה אברהם אל בני חת ואמר "גר ותושב אנכי עמכם", ובסיום דבריו "וישתחו אברהם לעם הארץ לבני חת".
ארץ החתים מוזכרת בספר יהושע: "מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים", (יהושע א ד). זו האימפריה החיתית בימיה האחרונים, כאשר השתרעה עדיין מהפרת שבמזרח ועד הים התיכון במערב.
אבל החתים לא נעלמו לחלוטין, אחד מידידי דוד המלך הוא אחימלך החתי, ובהמשך, בצבאו של דוד המלך שירת אוריה החתי, מלכי החתים מוזכרים בימי שלמה (מ"א י' כט'), כצרכנים נלהבים של סוסים (שלמה גם נשא נשים חתיות), ועדיין בימי יהוא (מ"ב ז' ו').
מי היו החתים האלו?
היום נלמד עליהם קצת, בעיקר מפיו של החיתיתולוג הישראלי פרופ' איתמר זינגר, מתוך ספרו 'החתים ותרבותם', (הוצ' מוסד ביאליק תשס"ט).
בהקדמתו מתאר זינגר את האזכורים המקראיים לחתים, ומוסיף: "מכל זה הסיקו מפרשי המקרא, במדה רבה של הגיון, שמוקד כחם של החתים היה אי שם בסוריה, אלא שהיו מהם שהתיישבו בארץ ישראל ובעיקר בחבליה ההרריים", (עמ' 5).
ובכן, במידה והיית שואל יהודי יודע ספר, מי היו החתים, הוא היה משיב לך כי מדובר בעם עתיק הידוע לנו מזמנו של אברהם אבינו, ועד תקופת המלוכה, מוקד כחו היה אי שם בסוריה, וגרורות שלו היו על גב ההר בישראל.
ומה קורה במידה והיית שואל מלומד גרמני חמור סבר?
אהה, במקרה כזה היית מקבל נזיפה, לא היה שום עם עתיק כזה, ואין לו שום זכר, ייתכן כמובן שמדובר באיזה שבט מקומי שכונה כך, אך לא סביר לקשר בין שבט בימי אברהם לגיבורי מלחמה בימי המלוכה, כנראה שהסיפור על אברהם הוא השלכה לאחור שנכתבה בימי המלוכה. "אין בתורה שום ידיעה ממשית על מציאות מתקופת הברונזה".
ועוד כהנה וכהנה הסברים מלומדים.
כיום אנחנו יודעים, שחת, היתה אימפריה גדולה לא פחות מהמצרית או הבבלית, והיא גם השאירה טקסטים בכמות די דומה לאימפריות האלו, ההבדל העיקרי בינה לבינם, היא חוסר המודעות, (הקשורה מן הסתם להיעדר חיכוך עם ישראל ולכן היעדר של אזכורים במקרא), פשוט שכחו את קיומם של החתים.
במאה היט' ביקר החוקר הצרפתי שארל טקסיה, בכפר בועזכוי שברמת אנטוליה, 180 ק"מ ממזרח לאנקרה,שם צפה בשרידי חומות ופסילים, הוא היה בטוח שהוא מתבונן בשרידיה של העיר הרומאית פטריה, שכן זה מה שידעה האנושית התרבותית של המאה היט' לומר על ההיסטוריה של אנטוליה.
עשרות שנים לאחר מכן, הגיעה שמועה לאזנו של חוקר צרפתי אחר בשם קארל שנטרה, כי בשווקי העתיקות של טורקיה נמכרים לוחות אבן מעניינים הכתובים כתב יתדות, השמועה המשיכה והתגלגלה אל הפילולוג הגרמני הוגו וינקלר, ששיער כי מקור הלוחות האלו בתל בועזכוי, וכי כדאי לחפור שם. אבל 'החברה המזרחית (-לחקר המזרח) הגרמנית' השיבה כי מדובר בהבלים, וככל הידוע לא התקיימה שום תרבות גבוהה באיזור בתקופה בה נהג כתב היתדות, "בעיני החברה היו הממצאים מפוקפקים", (קמפינסקי, 'חתושה בירת האימפריה החיתית', קדמוניות 8, 1975, עמ'62).
וינקלר לא אמר נואש והשיג תמיכה פרטית מהברון לנדאו, הוא החל לחפור בבועזכוי, בשנת 1906, ותוך זמן קצר אכן הוכיח כי מדובר בבירה של אימפריה אדירה שהיתה האימפריה החיתית, החברה המזרחית הגרמנית נרתמה לחפירות, ומאז המקום נחפר במשך עשרות רבות של שנים. יותר משלושים אלף מסמכים התגלו רק בעיר חתושה, מלבד המסמכים שהתגלו בערים החתיות האחרות. בשנת 1916 התחילו המסמכים להתפרסם בדפוס.
מתוך המסמכים עולה כי האימפריה החתית שלטה על שטחים עצומים החל מהמאה היח' לפני הספירה, קצת לפני זמנו של אברהם אבינו, ועד המאה היב' לפני הספירה, בה הפכה מאימפריה, לממלכה מקומית ששרדה עוד כמה מאות שנים.
על האימפריה הזו לא ידעה ההיסטוריה, לא סיפרו האומות שהיו איתה במגע, ולא ידע עולם המחקר, עד שנחשפה בפועל.
זינגר כותב:
"בעולם המדע, למרות עבודתם הזהירה והקפדנית של חוקרים, קורה לעתים שטעויות בסיסיות משתרשות למשך זמן רב. כך קרה גם בראשית מחקר החתים, שנעלמו מן העולם לפני כאלפיים ושבע מאות שנה. בניגוד לתרבויות מיסופוטמיה ומצרים, שזכרן נשתמר במשך אלפי שנים בזכות יורשיהם ובזכות השרידים המרשימים שהותירו אחריהם, זכרה של התרבות החתית המפוארת נמוג לחלוטין.
הומרוס יליד אסיה הקטנה, כלל אינו מזכיר את החתים ביצירותיו, למרות שהאיליאדה והאודיסיאה התרחשו כביכול בימיה של האימפריה החתית הגדולה. גם מחברים יווניים אחרים בהם הסיודוס והרודוטוס, שכתביהם מכילים שפע מידע על תרבויות המזרח, אינם מספרים דבר וחצי דבר על עברה החתי של אסיה הקטנה.
בסביבות העיר איזמיר קיים תבליט חתי שהיה מוכר גם לקדמונים, אך הרודוטוס ייחס אותו משום מה למלך מצרי אגדי בשם ססוסטריס. כלל לא ברור מה גרם לשכחה (או להשכחה?) המוחלטת של החתים בקרב סופרי יוון שהרבו להתפעל מתרבויות מצרים אשור ובבל.
מכל מקום שכחה זו הביאה לכך שחוקרים ונוסעים שסיירו באסיה הקטנה במאות הקודמות לא ידעו למי לייחס את שרידי האתרים החתיים וטעו לחשוב שחתשה על ביצוריה המרשימים אינה אלא העיר הקלאסית פטריה… דבר לא הכין את החוקרים להפתעה הגדולה שהיתה צפויה להם בפתח המאה העשרים… איש לא פילל שבמקום נידח זה, היושב בשוליו הצפוניים של המזרח הקדום, תימצא בירתה של האימפריה הגדולה שהפילה את מיתני והיכתה את מצרים", (זינגר פרק ראשון עמ' 5-6)..
מסתבר שבשכונה של סבא ישנה אפליה, במידה שלאירוע המתועד במקרא, אין מספיק אזכורים אצל העמים השכנים, 'מסיקים' מכך שהוא לא התרחש, אבל כאשר אימפריה שלמה לא מוזכרת, גם אצל סופרים והיסטוריונים שחיו ממש באותו מקום ותיארו את המציאות בזמנה של האימפריה, זה נסלח, יכול לקרות, לא יודעים מדוע, אבל מקבלים בהבנה… לנגד עיניו של 'אבי ההיסטוריה' הרודוטוס, היה תבליט חתי, אבל הוא לא ידע כלום על מקורו, וייחס אותו למצרים, האם אין זה מלמדנו שהעדר ידיעה של עמים אחרים, אינו מוכיח כלום? תלוי במה עסקינן…
מתוך התיאורים החתיים עולה רשימת דורות ומלכים ברורה:
הרשימה הזו מכסה את התקופה שבין אברהם אבינו לתקופת השופטים.
כמובן שלא רק אצל החתים יש רשימות ומידע מסודר כזה, גם אצל המצרים, וגם אצל הבבלים, ישנן רשימות של המלכים שמלכו בתקופה הזו, המכונה אצלינו 'תקופת האבות'.
אהה כן, וגם אצל הישראלים יש רשימות ומידע מאותם הזמנים, אבל אצל הישראלים, זה שונה, "קשה להאמין שבאמת שמרו מידע מהזמנים ההם", אמרו חוקרי המקרא של המאה ה19, "לא ידעו אז קרא וכתוב בימים בהם התורה מתארת כביכול דורות של שבטים יוחסין ומלכים", כתב ולהויזן. כל סיפורי האבות, רשימות היוחסין, והתיאורים המפורטים, נתפסו כ'איטיולוגיה', כ'השלכה לאחור', ככה זה אצל יהודים.
באופן אבסורדי, דוקא העובדה שהישראלים הקדומים שרדו בהמשכיות תרבותית ואתנולוגית, ולכן יכלו להעיד באופן ישיר, בזיכרון הקולקטיבי הלאומי, על ההיסטוריה של התקופה הזו, נוצלה לרעתם. גישת ההכחשה האוטומטית, נכנסה לתוקף, עוד לפני שנודע והתברר, כי מדובר בענין סטנדרטי, כי בכל האומות שהיו באותו הזמן, הטקסטים האלו היו מקודשים ומועתקים מדור לדור, על ההיסטוריה של האומה, על המלכים, ועל יסודות הדת. הניחו מראש שאצל היהודים מדובר בזיופים מאוחרים.
אך גם כאשר התברר כי בכל האומות הקדומות, בזמנו של אברהם אבינו, היתה מודעות לאומית להתגבשות האומה, ליסודות הדת והאמונה שלה, להשקפה הדתית ולחוקים, הדתיים והחברתיים, היו טקסטים מקודשים המועתקים שוב ושוב. נשארו הישראלים בחוץ, אצלם לא היה. אצלם נזכרו רק בסוף הימים להמציא כאילו אכן כך היה…
אך איך וכיצד ידעו היהודים הזייפנים להמציא היסטוריה שתואמת את מה שידוע לנו מהאומות הקדומות בתקופה הרלבנטית? שלהי תקופת הברונזה או ראשית הברזל? שאלו חוקרים בראשית המאה העשרים? כאן נכנסו אבירי ההכחשה למסע של תירוצים בסוד 'יש להקשות בדוחק', וניסו להראות או לפחות להניח, כי היו גשרים תרבותיים נוספים למצרים או לבבל, בתקופות מאוחרות יותר.
אך מה בדבר התרבות החתית? זו שכבר לא היה לה זכר, מאות שנים לפני גלות בבל, כיצד ידעו היהודים הזייפנים לשלב בתורתם המומצאת כביכול, כל כך הרבה אלמנטים הנמצאים רק בה? מכל תחומי החיים, צורת כריתת הברית, הדת, הפולחן, החוק, המנהגים, וביטויי הלשון? אל דאגה, מצא יימצא התירוץ, אולי היו תרבויות גשר נוספות שנכחדו? אם כבר שכחה ההיסטוריה את החתים, אולי שכחה גם את תרבות הגשר? אולי, אין הנחה שלא יניחו מכחישי המקרא לקיים תלמודם.
לספרות החתית, יש תכונות, המשותפות גם לספרות המסופוטמית הקדומה, וגם לספרות המקרא. אלא שבאורח פלא, אותן תכונות שבספרות הזו מתקבלות כחלק מצורת הכתיבה, במקרא הן נתפסות כ'בעיות', בעיות במרכאות המובילות בתורן לתיאוריות על שכתובים, טקסט 'כמו שהוא לפנינו' הינו בהכרח גלגול מאוחר שעבר שכתובים והדבקות וערבובים, הרחוקים מאד מהטקסט 'המקורי'. אבל אצל החתים למשל, הבעיות אינן בעיות, ואף אחד אינו מעלה בדעתו לחשוב שטקסטים עברו שכתובים מסוגים כאלו.
לא רק שלא מעלים על הדעת, אלא שגם אין מציאות כזו, ישנם לפנינו טקסטים שהועתקו עשרות ומאות עתקים, ובאף אחד אין זכר לשכתובים ברמות של תיאוריות ביקורת המקרא, פשוט היו מעתיקים. לא היו אסכולות כהנים, ולא היו השפעות של נביאים, לא היו דורות של עורכים, ולא כלום, הטקסט פשוט הועתק, ואם היו שינויים מינוריים הם הבהרות סגנון ותו לא.
ישנם לפנינו טקסטים שנכתבו מאוחר, אבל ברור מתוכם שהם קדומים יותר. אין לנו את העותק המקורי ולא עותק מזמן הכתיבה, אבל אף אחד לא מעלה בדעתו אפילו בצחוק לספר על דורות שעורכים ומשכתבים, פשוט מבינים שהטקסט קדום, כי זה אכן טבעי והגיוני. רק אצל היהודים לא.
בטקסטים החתיים אנו מוצאים את ה'סגנון הכהני' שולהויזן בעיניו החדות זיהה כבן התקופה הפרסית… הוא לא רק זיהה את התקופה, הוא גם ידע לומר שכל הדברים האלו לא היו קיימים בזמן משה, וגם לא בזמן דוד, הכל התחיל להתפתח לקראת התקופה הפרסית… הטקסטים החתיים מתארים את המציאות הזו, בזמנו של אברהם אבינו, אבל מה למחקרי מקרא ולעובדות?
ועל כל זה נפרט בפרקים הבאים.
הלו, הלו! "בצבאו של שאול המלך שירת אחימלך החתי"? איזה? זה שדוד פנה אליו ואל אבישי בשאלה "מי ירד אתי אל שאול אל המחנה"?
רבותי! אם לא נקפיד על דיוק של מאה ועשרה אחוזים, כולנו יודעים טוב מאוד אילו מערערים מחכים לנו בפינה לתפוס אותנו על כל פספוס קטן, מתפי'ס תמימי'ם, וד"ל.
אכן, משום מה זינגר כותב כך, והעתקתי מדבריו
אתקן