התורה הטבע והחיים ד: מה הם החיים?

אנו קוראים חיים, לקבוצת פרטים שהמהות המאחדת שלהם מצדיקה שפה מותאמת למצבם. הצורה הנוצרת מבין כל הפרטים נחשבת בעינינו כמהות לעצמה, לא פחות מכל פרט בודד. ומכאן שמהותם של החיים היא הצורה הנוצרת מכלל חלקיהם. שהרי אין באמת איבוד על פני האדמה, יש רק שינוי צורה. אריכות ימים היא אריכות של צורה אחת, קיצור ימים הוא שינוי צורה.

החיים הם השתמרות של צורה אחת, אוסף הפרטים המרכיב את הגוף החי פועלים ביחד להשתמרות צורה אחת, החמרים המרכיבים אותה מתחלפים כל הזמן אך כל הפעולות שומרות על הצורה הראשונית או על מכנה משותף כל שהוא.

אפשר להרחיב את הגדרת החיים כלפי כל הקיים עלי אדמות, כשם שגוף אדם מורכב מחלקים רבים שלכל אחד יש כעין חיים משל עצמו, השיניים של אדם יכולות להיות בריאות או חולות, ויכולות גם למות ולהיעקר. ומצד שני הם גם חלק מחיים יותר גדולים של הגוף כולו. כך גם העולם כולו, מורכב מהרבה יחידות חיים. חי וצומח, וגם דומם. הימים והנהרות, ההרים והיערות, כולם צורות המשעבדות חומר גלמי מתחלף להמשיך ולשמור על הצורה. ולכל העולם יחד יש חיים משותפים של איזון כל הטבע.[1]

המבנה הזה מתאר גם את המאקרו וגם את המיקרו. גם החומר עצמו מורכב מחיים פנימיים של החלקיקים המרכיבים אותו, השומרים על צורה מסויימת. וגם היקום כולו עשוי מחיים פנימיים בין כל הגלקסיות המרכיבות אותו. העולם הוא היררכיה של צורות חיים, צורת החיים הכללית היא המאקרו קוסמוס על חלקיו, וצורת החיים הפרטית ביותר היא החומר עצמו.

משמעות החיים היא, היציבות של הקיום, הקוסמוס כולו קיים ועומד, אבל מלחמת החיים היא על הצורות המאלכסות אותו, איזו צורה תשרוד ותמשיך לשעבד את החומר הגלמי לקיים אותה, ואיזו צורה תחלוף. צורת החיים השולטת ביקום היא האדם, וכאן באה המלחמה בין בני האדם על צורת ניהול החיים השלטת בין בני האדם. (כשאדם בוחר בחיים, הוא בוחר ראשית בחיים של עצמו. צורות ניהול החיים האנושיות, מציעות בחירה בחיים של הכלל, הן מוצעות לעם אחד, או לאנושות כולה).

ככל שהצורה מורכבת יותר, גודל הסיכון להשתמרותה. היא צריכה להשקיע יותר אנרגיה כדי להשתמר. אבן דוממת לא צריכה להשקיע אנרגיה כדי לשמר את צורתה, היא יכולה להישאר כך אלפי שנים. צמח חייב הרבה יותר אנרגיה כדי שצורתו תישמר, וגוף חי חייב עוד יותר אנרגיה. כך או כך, מהות החיים היא היכולת להשיג אנרגיה מספיקה לשימור הצורה.

האדם הוא היצירה המורכבת בתבל, מח האדם הוא החלק המורכב ביותר בתבל, היבשת שעדיין לא נחקרה כל צרכה. השתמרות הצורה האנושית, היא הרבה מעבר להשתמרות הדומם הלא מורכב. היצירה האנושית משכפלת את עצמה, וקיומו של המין האנושי הוא מעבר להתקיימותה של אבן או הר, ים או יער.

גם כאן המיקרו המאקרו והחיים, בנויים לפי אותם עקרונות. החיים הם צורה הנוצרת בין שני כחות מנוגדים. מהותה של הצורה היא הדרך בה מתאזנים שני הכחות המנוגדים.

חיי החומר עשויים משני כחות: הכח הגרעיני החזק, המאגד ומחבר את החלקיקים לגרעין אחד. מול הכח הפנימי שבחלקיקים, המביא אותם לתנועה, הכח הגרעיני החלש המביא אותם להתפרקות. האלקטרונים וחבריהם פולטים פוטונים, אבל אין התנועה והפליטה מביאה להתפרקות והתפזרות, כי הכח החזק מאגד את הגרעין ומייצבו. בלי שני הכחות האלו היה החומר מתאבן וקופא ללא כל תכונה המאפשרת מורכבות, או להיפך מתפזר ללא כל אפשרות ליציבות ושימור צורה. – העובדה שהחומר הוא חי, ובעל תכונות יציבות, מאפשר לטבע ליצור את החיים של הצומח והחי.

הצומח והחי, גם הם עשויים משני כחות: כח החיים, הנוסחה המשתכפלת מחי לחי, המאפשרת המרת אנרגיה וסיפוחה לגוף בעזרת הפעלת חוקי הטבע, מול החוק השני של התרמודינמיקה, המבלה ומחליש כל פונקציונליות. בלי שני הכחות האלו, היו החיים הופכים לדוממים, הפונקציונליות של הגוף היא זו שמאפשרת את המלחמה באנטרופיה, אך לולי האנטרופיה לא היה הגוף צריך את הפונקציונליות, והוא היה הופך לדומם נצחי. – העובדה שהגוף הוא פונקציונלי ובעל צורה מורכבת, יכולה לשמש תשתית למוח האנושי, היוצר חיי תרבות ורוח שהם מעבר ל'נפש הצומח', קיום החיים הביולוגיים גרידא.

המאקרו קוסמוס, מורכב גם הוא משני כחות מנוגדים: כח הכבידה, בו כל חומר בעל מסה מושך אליו חומר אחר בעל מסה, מול התפשטות היקום והמרחב, לולי שני הכחות האלו, היה היקום מתפשט עד אין קץ בלי שום אינטראקציה בין חלקיו, או מתכווץ לנקודה סינגולרית אחת. החיים של גלקסיה הם האיזון בין חלקיה, היכולת של כדוה"א להסתובב סביב השמש תלוי באיזון של מיקומו, סטיה לכיוון השמש יכולה לשאוב אותו אל השמש, וסטיה לכיוון השני יכולה להוציא אותו ממערכת השמש ולשלוח אותו למסע אינסופי בריק.

כל צורת חיים היא, אם כן, איזון בין שני כחות. הצורה נוצרת מרצפים של התרחשויות, שממירים את האנרגיה לחומר בעל הצורה המסויימת. כשישנן מספר צורות חיים אפשריות מאותו חומר, תיתכן מלחמת הישרדות בין הצורות. אך גם בלי מלחמת הישרדות, מהות החיים היא מלחמה, של הצורה מול שני הכחות המנוגדים המרכיבים אותם. התכונות המצליחות לאזן בין הכחות המנוגדים, הן שגורמות שאותו מראה שאנו רואים היום ע"פ כדוה"א, בני אדם בעלי חיים הרים ימים ונהרות, שומר על הצורה שנראתה כאן לפי 6000 שנה. חלקיקי החומר המשיכו להיות מסודרים באותו מהלך. נוסחת התכונות האלו, היא מהות הקיום, היא החיים.

גם כאשר מבחינה פיזית ביולוגית שלטת צורת חיים אחת עליונה, עדיין מתקיימת מלחמת הישרדות בין צורת חיים נפשיות רוחניות. זו היא המלחמה בין התרבויות האנושיות. כאן מקומה של התורה. בדיוק כמו צורות החיים הפיזיות, נושאי הצורה מתחלפים, והיא משתכפלת מדור לדור. כך התורות והתרבויות האנושיות, נושאיהן מתחלפים והן מועברות מדור לדור.

וכאן מתערב האל ונותן תורה לישראל בסיני, ובה הוא טוען כי התורה שהוא נותן לפני בני ישראל, היא החיים, ועזיבתה היא המוות. העיקרון הוא פשוט מאד: לפי אותם חוקים שמתנהלים החיים במישור הטבעי, מחיי החומר, דרך חיי הצומח והחי, ועד חיי הגלקסיות. מתנהלים גם חוקי התורה, ולכן קיומה הוא קיום של צורת חיים שיש לה המשכיות נצחית: "כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' אִם־לֹ֥א בְרִיתִ֖י יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה חֻקּ֛וֹת שָׁמַ֥יִם וָאָ֖רֶץ לֹא־שָֽׂמְתִּי" (ירמיהו לג).

שאלנו, אם לתורה יש מה לתרום לתרבות המתקדמת המערבית שלנו? מדעי ההתנהגות, האתיקה, מדעי החברה, הם ענפים מפותחים ומלאי ענין ותוכן. האם לאדם המחזיק בספר התורה, יש מה ללמד את החברה שלנו? לשם כך הצגנו את תחומי הכאוס, שלעתים אין אור הזרקורים מופנה אליהם.

עתה, אם נתבונן בשלשת החלקים המרכזיים של היררכיית החיים בעולמינו, נראה כי המדע המודרני מנתח ומכיר היטב כל אחד מהם, עד הגדרה מדוייקת של התנהגות בכל מצב נתון. אבל אין הוא יכול לחבר את ההסברים זה עם זה, אין דרך לנתח ולהגדיר את המעבר בין מערכת א' למערכת ב'. ז"א הכאוס הוא מרכיב בלתי נפרד במציאות החיים, ומונע תפיסה של תיאוריה אחת גדולה שתסביר את הכל (התמ"ג אליה שואפים אנשי המדע מאז איינשטיין).

המודל הסטנדרטי של החלקיקים, אינו מסביר את כח הכבידה, הוא בכלל אינו יכול להסביר את התנהגות החומר, שכן הפיזיקה של מכניקת הקואנטים, שונה מהפיזיקה של החומר, שיסודה בפיזיקה הניוטונית. אנשי מדע משתמשים בעקרון ההתאמה, כדי לקבוע האם לחשב את התנהגות החומר ברמת המיקרו או ברמה המוחשית. שתי המערכות האלו מוסברות ומדודות כל אחת לעצמה, אבל ההיררכיה שבין שתיהן לא ידועה לנו. אנו עושים קפיצה לוגית מזו לזו.

כך בדיוק גם בפער שבין החומר המוחשי, למאקרו קוסמוס, ההתרחשות בעולם הגלקסיות אינה מוסברת ע"י פיזיקה ניוטונית, בכדי להגדיר ולנתח את מצבו של הקוסמוס, אנו מניחים קיומו של חומר אפל, קיומו של אנטי חומר, ועוד מונחים שונים שאין להם ביטוי ושימוש בפיזיקה של החומר המוחשי. לפי בעיית הקבוע הקוסמולוגי אין מתאם בין כמות האנרגיה לבין כמות החומר, אין הסבר לגורם של התפשטות היקום ולמה שמכונה אנרגיה אפלה, ועוד בעיות שונות של חוסר התאמה בין מה שהיינו מצפים לבין המציאות.

הפיזיקה מדברת בשלש שפות: פיזיקת חלקיקים, פיזיקה ניוטונית, פיזיקה אסטרונומית. הכל מנוסח במתמטיקה, אבל אין חפיפה, הערך המתמטי של חלקיק נופל, כדור נופל, וכוכב נופל, לא יכול להיות מקביל.

אותו פער קיים גם באדם עצמו. הפעילות הביולוגית של הגוף והמח, משקפת פיזיקה מוחשית, פעילות כימית ופעילות חשמלית. אך הפעילות האנושית בפועל, נגזרת מחלק נפשי שאינו משתקף ישירות בפיזיקה המוחשית,[2] יש כאן פער מובנה בין המנגנון המבצע, לבין התוצאות. אי אפשר לחזות מה יעשה האדם ומה יבחר. אבל כשאנו בוחנים את ההתנהגות האנושית ברמת המאקרו, שוב אנו יכולים להגדיר את ההתנהגות האנושית בכלל ע"י מנגנון סטטיסטי. אין לנו שום ידע ואפשרות לצפות בחירה מסויימת של אדם, למשל: האם אסיר זה ינסה לברוח מהכלא, הבחירה היא קואנטית לגמרי וחפשית. אבל ברמה הסטטיסטית סך הבחירות האנושית מצייתות לסטטיסטיקה. ביולוגיה ופסיכולוגיה הם תחומים נפרדים, אין ביניהם רצף תיאורי. מחלות נפש אינן נמצאות ברמה הביולוגית.

אם נרחיב את חוק המספרים הגדולים, נוכל לסכם כי התפיסה האנושית, נכון לימינו, אינה יכולה לתת מודל תקף לרצף הפעולות וההתרחשויות בעולם, מרמת החלקיקים ועד רמת הגלקסיות. אבל היא יכולה לתת מודלים תקפים לכל איזור בפני עצמו, מבלי לפתור את בעיית הדיפרנציאל בין האיזורים.

הערות:

[1] בשנות ה-70 של המאה הקודמת התפרסמה התיאוריה של ג'ימס לאבלוק  (James Lovelock) הבריטי כ"תיאוריה של גאיה", גאיה, במקור אלת האדמה היוונית, מסמלת את כדור הארץ כאורגניזם חי. משמעות היחס אליו כאורגניזם היא אמונה בכח אחיד המאזן את המתרחש בו. כשם שבגוף חי ישנה פעילות שנראית כמנגנון בקרה, הגוף מעלה את חומו כמלחמה בחידקים, מזיע כמלחמה בחום, מפתח נוגדנים לגופים מזיקים, וכך הלאה. כך בכדוה"א קיימת מערכת כזו, המאפשרת את קיומו התקין, למרות פעולות שנראות כאילו יביאו להתחממות בלתי הפיכה, וכיוצא. לטענתו כדוה"א מקיים הומיאוסטיזה – שיווי משקל פנימי. חוקי מספרים גדולים כל שהם, גורמים לתהליכים מאפשרי איזון, ולא נכון יהיה לנתח את כדוה"א כאוסף של מקומות בודדים שבהם פעילות אקראית.

[2] ההשתקפות הפיזית של מצבים נפשיים, אינה חלק מן המצב הנפשי אלא רק השלכה שלו. פוביה לכלבים לדוגמא, היא הפרעה נפשית, שיסודה בנפש, אבל כשהיא באה לידי ביטוי ישנן השלכות פיזיות כדוגמת דפיקות לב מואצות, הזעת יתר וכדו'. אבל אין זה המצב הנפשי עצמו, שהוא החוייה אותה אנו חווים, וגם לא חלק ממנו, מצב נפשי אינו מחייב השלכות כאלו. מדובר בהשלכות פיזיות אפשריות. בדומה להשלכה פיזית אחרת: נסיון לברוח מהכלב או לפגוע בו.