התורה כתכנית העולם ד: התכנית בהיסטוריה

לחלקים הקודמים של המאמר:

התורה כתכנית העולם א: רעיון התכנית

התורה כתכנית העולם ב: התכנית והסדר של חלקי התורה

התורה כתכנית העולם ג: התהליכים ההיסטוריים בחלקי התורה

מה כל הנתונים האלו אומרים לנו? כאשר ישנה בתורה נבואה או אפילו סיפור, ישנה תכלית עמוקה בדברים.
היהודי החי את ספר בראשית כבר התמודד עם כל אויבי ישראל לעתיד, הוא כבר נפרד מעמון ומואב, ברח מארם, שיחד את אדום. גירש את ישמעאל. הוא כבר מוכן לעקידת בנו על קידוש ה', הוא כבר התמודד עם גלי השנאה והמשטמה, הוא כבר גלה ממקום למקום, הוא יודע שמעט ורעים היו חיינו. הוא מוכן לראות את ארצו כארץ המובטחת, שצריכים זכויות רבות בכדי להיגאל ולבא אליה.
היהודי החי את ספר שמות, מוכן ומזומן לומר נעשה ונשמע לכל מצווה שתבא לפניו, הוא מתמלא נדיבות לב לתרום מממונו עבור בית ה' ועבור רצון ה', והוא רואה ומכיר כאשר ה' גומל עמו נס וחסד.
היהודי החי את תורת כהנים שואף בכל מאודו להיות חלק מממלכת כהנים וגוי קדוש. כאשר הוא חי גם את ספר במדבר, הוא מבין את ההבדל בין משרתי ה' לשאר העם, הוא מוכן להידבק במשרתי ה' ובעבדיו ולהקריב לשם כך ממאודו. הוא לא מרמה את עצמו כי כל מה שיעשה יהיה טוב, וכל מי שמוצא חן בעיניו הוא קדוש ורצוי.
היהודי החי את ספר דברים, את קריאת שמע, יודע כי עיקר יהדותו אינה רק בקיום החוקים המזדמנים לו, אלא בהבנה מה רצון ה' וכיצד נדבקים בו, לפי המציאות במקום ובזמן בהם הוא נמצא. הוא יכול להתחבר ממרחק מקום הימצאו לחסדי ימי קדם, ולהוציא מהם את המטען הרוחני הדרוש לו.
נמצא אם כן שיש גרעין רעיוני לאינטואיציה של מבקרי המקרא, צדקו הם באחדם את תורת כהנים עם ספר במדבר, צדקו הם באמרם כי אורו של ספר דברים התחיל להתנוצץ רק בימי הנביאים האחרונים ועיקר זהרו אירע בימי יאשיהו. אכן, באמת יאשיהו 'גילה' את האור שבספר דברים ומכחו עשה מה שעשה. צדקו הם גם בחשבם כי ימי הבית השני הם בבואה של תורת כהנים. אלא שהם הסתכלו על המקרא כיצירת אנוש.
טעותם של המבקרים היא בחשבם כי האדם הסתכל בעולם וברא את התורה, אבל ההיפך הוא הנכון: ה' הסתכל בתורה וברא את העולם, התורה באמת מתארת את המבנה הנפשי של העולם. הספרים הם בהכרח תקופות, אך לא תקופות יצירת הספרים חלילה, אלא תקופות עיכול והבנת הספרים, הספרים יצרו את התקופות ולא להיפך.
התהליך הזה אותו מתארת התורה, פעולת שרשרת הוא, מתחיל בבראשית, דרך כל חלקי התורה, עד דברים, אשר השירה שבסופו עונה לעֵד עַד אחרית הימים. אין יחודו רק במה שהוא צפוי מראש, אלא בכך שהוא אמיתי, והוא מביא בהכרח לתוצאות ולתכלית בשבילה נברא העולם.
תכונותיו של עם ישראל לבדם מערכת סגורה הם, אין לעם שום דרך בריחה. אין הוא יכול להיטמע מכיון שהוא נרדף ונשנא בכל מצב צבירה בו הוא נמצא, אין הוא יכול להיהפך לאבק מכיון שהוא חכם מכולם ושורד מכולם בכל תנאי ובכל משבר. הוא יכול רק להחזיק בעקשנות בדתו, רק לחזור לארצו, היחידה שממתינה לו ומקבלת אותו בסופו של דבר. הוא חייב בסופו של דבר להגיע אל הדגל כשספר דברים בידו.
התורה גם מזכירה תמיד את האירועים הנובעים בהכרח ממצב העם, בל נשלה את עצמנו שנוכל לצאת מהמערכת הסגורה הזו. גם כיום כאשר נגאלנו בנסים גלויים, ואנו יושבים תחת גפננו ותאנתנו, כדור המדבר, כבימי השופטים, נהנים אנחנו עדיין מהדף ודחף הגאולה, חטאינו עדיין נסלחים. אך התהליך חייב להימשך, והוא יוכרע לכאן או לכאן, כאשר שתי האפשרויות כתובות ומתוארות בתורה בפרוטרוט, הבחירה היא בידינו.
ברם, שונה הוא המצב כיום, כאשר הגענו לתקופה אותה מכנה התורה "אחרית הימים", נבואות אחרית הימים, שחלק הפורענות שבהן הובא לעיל, קובעות קץ לכל הגלגל הזה הנראה כאילו הוא אינסופי. באחרית הימים תבא תשובה אל ה', תשובה זו שאנו עדים לתחלתה, אך בידינו לקבוע איך ובאיזו מהירות תבא התשובה הזו, כמה יסורים יכולים להיחסך מעמנו באם תמהר ותבא התשובה, ואם דורינו יהיה הדור שיזכה לראותה.
תהליך תיקון העולם, הוא בעצם חזרה לאחור מרגע השיא שלו – מתן תורה, זהו הרגע בו התחילה המהפכה הצריכה להביא את התיקון. כאשר יושלם התהליך של מתן תורה וכל תולדותיו ותוצאותיו, יושלם גם התיקון של הקלקלה שהביאה את הצורך במתן תורה. הגלות הראשונה היא בבואה של שיעבוד מצרים, ממלכה אימפריאליסטית המשעבדת את היהודים מסבות אימפריאליות וחמריות, כך בבל ואשור, אין כאן עדיין התנגשות מנטלית תרבותית או דתית. הגלות השניה מכה קרוב יותר, הרומאים הם ניגוד תרבותי עמוק מול ישראל, הם נלחמים מלחמת תרבות מהותית כמלחמת עשיו ויעקב, המלחמות עם ההלניזם ואחריו הנצרות היא כור ברזל היוצר בירור נוקב.
ההמשך – אחרית הימים, שב מרחק גדול יותר לאחור, ימי יצחק וישמעאל. כאשר חוזרים אנו לבראשית, שוכחים אנו את העמים עמם התמודד ישראל במדבר ובישבו על אדמתו, עמון ומואב, ארם ועמלק. שוב מתעוררת כמאוב היריבות הראשונה שלנו, יריבות אמיתית. ישמעאל אינו אתאיסט אלילי כעשיו, אלא מאמין ונימול כישראל, בדומה לישמעאל של ימינו שטענותיו עלינו הן שאנו מודרניים ומערביים. ישמעאל מצחק בנו, מתפאר בכך שהגיע לכאן יג' שנה לפנינו. למרות שאנו גירשנוהו, כאברהם בשעתו, הוא שב מן המדבר "להתענות תחת ידינו". לכשננצח את ישמעאל, רק כאשר נהיה באמת טובים וצודקים ממנו.. נוכל לשוב לימי קדם, לתקן את העולם כולו, כמו שאברהם כאדם בודד היה מגדלור לדורו, כך עמינו זרע אברהם יוכל להיות אור לגויים כולם. ואם נתקדם לאחור כנגד קלקול העולם המוצג בספר בראשית, נוכל לגרום לאנשים כנח או חנוך למצוא חן בעיני ה' באמת, ולא ירחק היום בו יחזור המין האנושי למצבו של אדם בגן העדן .
יש לשים לב כי מגלות מצרים יצאו בני ישראל ביד חזקה ובכח, שכן ההתמודדות היתה כחנית, המצרים שאפו לנישול, ועם ישראל גבר עליהם בכח. כך ההתמודדות עם בבל ואשור היתה כחנית בלבד, ובכחות עצמם בנו ישראל מחדש את ממלכתם. אך בגלות השניה היתה כבר התמודדות רוחנית, מעין ניגוד האידיאלים של יעקב התם מול עשיו איש השדה (ומעניין כי הנצרות טענה כל הזמן כי היא "הבן הנבחר" של האלהים, בדומה לטענת עשיו על הבכורה וזכותו לברכות). ואילו באחרית הימים, בהתמודדות עם ישמעאל, נדרשת מעמנו מדרגה נעלית יותר, תיקון פנימי של עצמנו, שכן רק כאשר נהיה נעלים מישמעאל, נגבור עליו וגם הוא יודה בכך.
הנה כי כן, דברי התורה נוגעים ממש בבעיות של קיומינו, באותם הנושאים בהם אנחנו מתלבטים ומתחבטים. הגענו לדור אחרית הימים, שבנו לעימות האמיתי בין תרבות ישמעאל ותרבות ישראל. הסיטואציה שהובילה לסכסוך היתה צדדית לגמרי: מצד אחד התעמרנו בישמעאל, ומן הצד השני ויתרנו לו יותר מדי. כך בדיוק התעמרה שרה שלא כדת בהגר, אך מן הצד השני אברהם ריחם על הגר וישמעאל שלא כדת, כאשר הגיעה השעה לגרש את ישמעאל היה צורך לקום ולעשות מעשה. אברהם ניצח בגבורה את ארבעת המלכים הכבירים, אך לא ידע בדיוק כיצד לנהוג בבן ביתו שסרח. כעם ישראל של ימינו, המנצח הגדול שעדיין לא החליט כיצד ינצח קבוצת יחפנים האוחזים ברוגטקה, האם הפקרתם בחולות היא מוסרית?. בודאי שעלינו לעשות ככל יכלתינו נגד הטרור הישמעאלי, אך זהו אינו פתרון אמיתי לבעיה: האמנם טובים אנו מהם לרשת את הארץ? אין ספק כי כאשר נהיה כולנו באמת דבוקים באל, ונמאס בהבלי התרבות המערבית, גם הישמעאלים יכירו בכך, ולא ייחסו לנו אימפריאליזם ומלחמת תרבות. או אז יבואו ללמוד הם מאתנו כיצד לכבד את ערכי התורה המקודשים לכל, וכיצד לשמור על המקומות הקדושים, כפי שהיה סופו של ישמעאל סבא, ששב למערת המכפלה לקבור את אברהם אביו מתוך רוח של כבוד והשלמה עם משפחתו . וכלום יש בימינו מסמך יותר רלבנטי ומעשי מספר בראשית? הספר אשר התרבות המערבית של המאה התשע עשרה השליכה ככלי אין חפץ, למען אידיאלים חברתיים נשכחים. וכתבי מארקס וחבריו היש דורש להם? שוב מאפיל התנ"ך על כל הספרות האנושית ושב לדבר אלינו בגובה העיניים .
שבנו לימי אברהם אבינו, אלא שמה שהיה בזמנו מיקרו קוסמוס, מספר נקודות קטנות ואבודות בתוככי המון עמים פרימיטיביים ושבטים חסרי יחוד, נקודות שספר בראשית שלח אליהן את זרקוריו. הפך בזמננו למאקרו קוסמוס, למציאות כולה: אברהם ומשנתו הם היום עם שלם, גזע מרכזי ויחודי בעולם , אביה של הדת והאמונה העולמיים. עשיו ואלופיו שולפי החרב שולטים בחצי הכדור, וישמעאל פרא האדם שולט בחצי הכדור השני . סדום ועמורה שוכנות למרגלותינו, אך לא עוד הפיכות, לא גפרית ומלח, כי אם אור לגויים. בידינו התורה היכולה להוות אור לכל, ובכח העמים המערביים השקועים בטומאת התאוות והפריצות – למחות את כל החושך הזה, לו נחשוף אותם לאור שבידינו. סדום ועמורה של דורינו אינן באמת קן שחיתות ברברית, הן אינן אלא מצג שוא וירטואלי של מוסר מזוייף, המשווק לאנשים תועי דרך במכבסת מלים של מדיה אלקטרונית. חסרה רק סיכת פלדה אחת שתינעץ בבלון הזה ותנפצו, אכן זוהי אחרית הימים. דור שלם הנראה כדור המבול, אלא שכאן אין מתוכנן לנו מבול ותיבת מפלט, כי אם הסברה נאותה. שהרי כבר בשל המין האנושי להבין ולהשכיל כיצד לעורר את הטוב שבו, זה שהוא מהדס סביבו כל הזמן מבלי דעת איך להוציא אותו אל הפועל.
קרובים אנו לימים האלו, ימי בראשית, בהם לא היו נביאים ומוכיחים, בהם צריך היה האדם להתהלך את האלהים מכח הבנתו ודעתו. ואילו דורינו, כבר יודע בסתר לבו את האמיתות שהנחילו הנביאים, חזרנו לימי קדם בהם הכיר האדם את בוראו, אין צורך אלא לקום ולעשות את רצונו.
במה זכה דורינו להיות דור אחרית הימים? לא רק משום הזמן הרב שעבר, אלא משום התהליכים שהשלים העולם בזמן הזה. גלותו של עם ישראל הפיצה לאט לאט את זרעי התורה בכל רחבי העולם. דרך אור התורה ניצחו היהודים את הממלכות הכבירות שרמסו אותם במגפיהם, עד שאלו התאוננו על כך:

 "היהודים העתיקים אינם חביבים, אבל הם ראויים להערכה.. למעשה הם לא נעלמו, ואף גברו על הרומים. אדם יכול להצטער על כך, אבל הוא חייב להכיר בזאת" (יוליוס ולהויזן. מכתב אל F. Justi מ-5 במרס 1893, שציטט ר' סמנד במאמרו ולהויזן ויהדות, 255).
 "הרומים היו רודים בשאר העמים ע"י הלגיונות שלהם. האנגלים באמצעים כלכליים, היהודים השתלטו על שאר העמים ע"י המוסר שלהם.. היהודי שואף להכרה ולשיעבוד בשטח הרוחני", (מדבריהם של אנטישמיים, מתוך אנצ"ע ערך אנטישמיות).
 "מושגים יהודיים נעשו חלקי יסוד של חיינו הנפשיים.. הכרנו אמונה בכוח אלוקי נעלה שעיצבה מחדש ביד חזקה גם את נשמתנו ונתנה לה כיוון חדש", (צ'מברליין, בספרו "יסודות המאה ה19).
 "מדוע הפך לאחרונה התנ"ך למעין סדין אדום המעורר אנשים לא מעטים לנסות ולקעקע את אמינותו ההיסטורית? נדמה שההסבר לכך אינו רציונלי, מסתבר שהתנ"ך נוגע בנימים נסתרים בנפש האנושית ואינו מאפשר לה להישאר אדיש כלפיו. יש הנרתעים מלגשת אל התנ"ך בשל חשש קמאי מפני אמת גדולה, יש המתמסרים לקריאת התנ"ך ומחפשים עצה ומזור בין דפיו, יש הלומדים ומעמיקים ביצירה מהביטים היסטוריים וגיאוגרפיים, יש המתמקדים במאפייניו הספרותיים, ויש העוסקים בצדדים ההלכתיים והמחשבתיים. לכולם יש מקום", (ד"ר י. מייטליס, לחפור את התנ"ך, הוצ' ר. מס 2006, עמ' 11).
יודעים כל אומות העולם כי התנ"ך הוא אוצר שהופקד בידי האנושות לשמירה, וכך כותב היינה:
 "היהודים יכולים להתנחם בקלות שאבדו את ירושלים ואת בית המקדש ואת ארון הברית ואת כלי הזהב ואת התכשיטים של שלמה המלך, אבידה כזו היא קלת ערך בהשואה אל התנ"ך, אוצר נצחי זה שהצילו", (היינריך היינה, מצוטט בכרם פתחיה א').
 "התנ"ך הוא המקור המזוהה הקדום ביותר של התגליות המושגיות הגדולות החיוניות לקיומה של ציביליציה: שוויון לפני החוק, קדושת החיים, כבוד היחיד, אחריות פרטית וציבורית, שלום כאידיאל, אהבה כבסיס לצדק", (פול ג'ונסון: P. Johnson, History of the Jews, Harper & Row, New York 1987).

האמת שבתורה מיועדת לכל באי העולם, כפי חזון הנביאים של דעת כל עמי הארץ דעה את ה', הגויים הרבים הנוהרים לבית ה', ומלוא הארץ דעה. לא לחינם מתאר לנו ספר בראשית כיצד עזבו באי העולם את האמת, אלא משום שבידם לחזור אליה. בידם לתקן את חטא אדם הראשון, את ה'רק רע כל היום' שמאז דור המבול. כעת, לאחר הפצת היהודים בעולם, לאחר שכבר אמרו כל הגויים אכן רק עם חכם ונבון הגוי הזה אשר לו משפטים צדיקים, יכולה דרך אברהם אבינו להיות אור לעולם כולו.
חוקי ספר שמות כבר התקבלו בעולם כולו, כבוד האדם וחירותו, מניעת האפליה, הדאגה לחלשים, ערך חיי האדם וקדושת החיים, וכיוצא בהם. האמונה באל האחד היא נחלת רוב בעלי הדעת, והאלילות כליל חלפה. אך הקדושה? הקדושה אינה מתאימה לאומות העולם, הנצרות ניסתה נסיון נואל להפיץ קדושה מזוייפת בין העמים, שברבות הימים הוקעה כגיחוך .
אין אנו מצפים מאומות העולם לקדושה, אך אנו מצפים מהם למניעת התועבה והפריצות, לבל יחזירו את עולמנו לתקופה שטרום המבול, או טרום הפיכת סדום. האמת המופשטת של ספר דברים, הכבוד למשרתי ה' ועבדיו, והצנע לכת. העולם מוכן לכך, אך אין לו מי שיוביל אותו . המתירנות והתרבות המערבית עומדות בפני קריסה, הנוער מוכיח לכל עד כמה אין גבול למתירנות. העולם נוהה אחר רוחניות, אך אין מי שיספק לו אותה. כל שטות הבאה מן המזרח נופלת כמים קרים על מליוני נפשות עייפות, כל רב מכר מטופש המספק מעט מן המעט שברוחניות או במסתורין הופך לכמעט אליל, אך תנו לנו דרך מוסרית!
העולם יודע כי המפתח נמצא ביד עם ישראל, אך דומה כאלו עם ישראל אינו יודע זאת:

 "משאבי העזר הנפשיים הרוחניים אצל היהודים בני זמננו הם מעל לכל המשוער.. בתולדות אבותיו ואבות אבותיו מצויים לו לכל יהודי מכרות שופעים מעשי מופת של קור רוח והתמדה מיושבים ביותר במצבי אימה, של הערמה מעודנת ביותר וניצולם של האסון והמקרה, אמיצותם שמתחת לאיצטלה של הכנעה עלובה, גבורת נפשם אשר בבוז לעובדת היותם בזוים, עולה על מדותיהם של הקדושים כולם.. באחד הימים ייחשבו היהודים כממציאים וכמורי דרך לבני אירופה.. וכי לאיזה אפיק זולתי זה ניתן לו לזרום לאותו שפע של רשמים אדירים שנצטברו, אשר ההיסטוריה היהודית ממלאת בם כל בית אב יהודי, אותו שפע של תשוקות ומידות והכרעות והתנזרויות ומאבקים ונצחונות מכל סוג – לאן יישפך כל הזרם האדיר הזה, אם לא באנשי רוח ומעשים גדולים! או אז כאשר היהודים יוכלו להצביע על אבני יקר וכלי זהב שכאלה כמעשי ידיהם, ואשר כמותם לא היו מסוגלים ואינם מסוגלים ליצור עמים אירופיים, שנסיונם קצר משל היהודים ולא מעמיק כמוהו, כאשר ישראל ישלים את המרת נקמת כל דורותינו בברכת עד לאירופה, או אז יעלה ויבא שוב זה היום השביעי בו ישוב וישמח אלהי היהודים הקדום, יוכל להתענג על עצמו, על בריאתו ועל עמו הנבחר – ואף אנו כולנו, הלא נגיל ונשמח עמו", (ניטשה, דמדומי שחר סעיף 205).
 "העם היהודי מושך את תשומת ליבי בשל דברים מפליאים ויחודיים לרוב המופיעים אצלו.. אם נתגלה האלוקים לבני אדם מימות עולם עליהם יש לפנות כדי לשמוע את המסורת על כך. מעלותיו של העם היהודי, משפחה זו או עם זה, הוא העתיק בעמים שזכרם שמור בלב בני האדם. הדבר מעורר כלפיו, דומני, רחשי כבוד מיוחדים ובעיקר בנוגע לחקריה שלפנינו שכן אם בכל זמן ועידן היה אלוקים נגלה לבני אדם הרי בני העם הזה הם הם שצריך לפנות אליהם כדי לדעת את שלשלת המסורת על כך", (בלז פסקל, הגיגים 552).
 "היהודים בתפוצות אין להם האפשרות להכריז את האמת שלהם לאנושות, אבל מאמין אני כי לכשתהיה להם בזמן מן הזמנים מדינה חפשית ובה בתי ספר ואוניברסיטאות משלהם, ששם יוכלו להביע בבטחה את דעותיהם, נוכל לשמוע מה יש בפי עם ישראל להגיד לנו" (ז'ן ז'ק רוסו, "אמיל" או "על דבר החינוך" 1762. ספר ד' עמ' 132. עברית: הוצאת דב בר אהרונסון ירושלים תש"ה תרגום ד"ר אשר בן ישראל).
 "היהודים עם הרוח ובכל פעם כאשר הם חוזרים אל פרנציפם היסודי הם נעשים גדולים ומבריקים והם מביישים ומנצחים את לוחציהם המגושמים, וגם בעתיד עוד טובה רבה נשקפת לאנושות מן היהודים. בתוך האנשים האלה תמצא הדעות של האנושיות היותר טהורות, וכמו מאז הוליכו את העולם בדרכים חדשים קדימה כן ממש אפשר שגם בעתיד נשקף לעולם לקבל מהם עוד לא התגלות אחת..", (היינריך היינה חלק א', מתוך "לודוויג ברנה" ).
 הכומר יוהן ליקוף כותב: "אנחנו מאמינים בתורה שבה כתוב שאלוקים בחר את עם ישראל להיות אור לגויים. תקומת מדינת ישראל מוכיחה כי אכן אלוקים התכוון לכך. עכשיו, עלינו לעזור לעם היהודי לקיים את יתר הנבואות, להפוך אותו לעם גדול, חזק, חשוב. דווקא עכשיו, כאשר העולם מראה סימנים מובהקים של ירידה מהפסים המוסריים אנו מצפים שוב מהעם היהודי להיות למצפון העולם, לחדש את השפעתו, דווקא עכשיו כאשר העולם מראה סימנים מובהקים של ירידה מהפסים המוסריים אנו מצפים שוב מהעם היהודי להיות למצפון העולם לחדש את השפעתו להגיש לנו שוב מסר תרבותי וסוציאלי… בלעדיכם היתה האנושות עד היום מתפללת לאלילים. אתם שנתתם לעולם את יסודות המוסר, האתיקה הצדק". (פורסם בידיעות אחרונות 3.9.81).
 ההיסטוריון פרופ' ארנולד טוינבי כותב: "אני מעיז לומר שעתידה היהדות להביא בשורה חדשה לעולם. מה מוזר הדבר כי פעמיים בתולדות האנושות ראו היהודים שאנשי חוץ השתלטו על דתם והפיצוה אחרי כן בעולם, כוונתי לנצרות ולאיסלם. .. כלום אין היהדות עתידה ואין היהודים עתידים להפיץ את תורתם בצורתה המקורית את היהדות היהודית אם אפשר לומר כך בעולם כולו ולא שתהא מופצת בלבוש נוצרי או מוסלמי. לאחר הכל אמונת הייחוד של היהודים צרופה יותר משל המונותאיזם הנוצרי והמוסלמי. כלום אין זו תשורתם של היהודים לעתיד לבוא? וכלום לא כאן טמון הפיתרון של בעיית היהודים וזולתם?", (הדברים נכתבו בכתב העת L’arche יוני 1959, ומצוטטים בספר "ישראל והאנושות" מאת א. בן אמוזג, הוצא מוסד הר' קוק ירושלים תשכ"ז עמ' 9).
 הפילוסוף הצרפתי ראיניאל כותב: "האנושות קבלה מהעולם הישן שלשה מורים, מורה האמונה מידות ומוסר הוא היהודי. מורה לחכמה ולחרושת המעשה הוא היווני, למשפטים הוא הרומאי. מהיונים ומהרומאים למדנו כל מה שהיה לנו ללמוד מהם ואחרי מלאם את ייעודם הלכו ואינם עוד. והיהודי עודנו חי וקיים, וזה לאות כי לתורתו אנו צריכים כולנו עוד יש לנו הרבה ללמוד מהם", (מצוטט ב"אור לעמים", יואל שוורץ, ירושלים תשמ"ג).

אומות העולם משחרים לפתחינו, ואנו מה אומרים להם? מה אנו מציעים? חיקוי זול של אומות העולם עצמם?
ספר הספרים בידינו, הספר הזה עדיין משקף את תכנית העולם, בידינו לקדש אותו, ולעשות אותו אור לעולם כולו. במקום לבזותו בתיאוריות טיפשיות ומזוכיסטיות, צריכים אנו לנפנף בו לעיני העולם. במקום להפוך את התנ"ך כעוד מקור ארכיאולוגי לסגנונות פיסול כנעניים, נהפוך אותו מחצב לנשמותינו וכור ברזל לנשמת העולם. לא רחוק הוא הספר מאתנו ומחיי עולמינו , ראה נא את דברי קאסוטו:

 "זו היא אחת מסגולותיהם המיוחדות של ספרי המקרא שבכל דור ודור זכו הקוראים והמעיינים בהם למצוא בהם הד לרחשי לבבם ולשאוב מתוכם אותם הניחומים ואותן ההוראות שלנשמתם היה צורך בהם.. לא רק האיש היחיד הפותח בשעה של מורת רוח את ספר הספרים היה מוצא כמעט בכל עמוד ועמוד מלים שנראו לו כל כך מתאימות למצבו ולרגשות לבו עד שנדמה לו כאלו דוקא למענו נכתבו, אלא אף המצפון הכללי של כל הדורות החולפים זה אחר זה זכה לפתור לו את דברי הכתוב באופן מקביל לאפיו המיוחד ומתאים לתביעות רוחו המיוחדות", (קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית עמ' 9).

לפנינו רב מכר שכבר מופץ בעתקים רבים כל כך, לא חסר אלא העיון בו, ההליכה לאורו.

 "התנ"ך הועתק ושוב הועתק פעמים אין ספור ומעולם לא ידע תקופה של שכחה.. הוא איננו ספר שנקבר ואחר כך הוצא מקברו שהוצפן ולאחר מכן פוענח. הוא הועתק מקלף אל קלף .. איזה כוח פלאים מסוגל היה להשיג אותה תוצאה? איך הצליח ספר ישן כזה לשמור על רעננותו ועל טריותו? מה סוד יצוק בו שבכוחו הוא מושך את הקהל האנין והמפונק בן זמננו בעיצומה של האדישות ששקעו בה הדתות?", (מרק דם, היהודים מן החלל החיצון).
 "דורות דורות עיינו בכו ונאבקו על פני ספר זה. כמה שמחה והתפעלות, כמה עוז ואומץ שאבו מעונים במדורות אש מספר זה. לכמה רבבות שימש ספר זה חוף מפלט וצור מבטח, מקלט מפני סערה וטירוף אנייתם. ספר זה, המתורגם לכל הלשונות אין כמוהו מאחד עולם מגוון זה. בין אלפי פסוקיו ודבריו אין גם אחד שאינו גדוש זעזועי נפש האדם", (המשורר האמריקני וואלט ויטמן מצוטט ב"ניצוצות" יוני 1983).
 "זה למעלה ממאה דורות מוצאים מליוני בני אדם ענין בסיפורי המקרא, מהו סוד ענין זה? מהו כוחה הכובש של יצירה עתיקת יומין זו? מהו שהופך אותה קריאה וקליטה בקרב אדם בן זמננו?" (ד"ר נ. אררט בשדה חמד תשמ').

הסוד היצוק בו הוא פשוט מאד, הוא התכנית לפיה מתנהל העולם, התהליכים המתרחשים בימינו מתוארים גם הם בו. כאשר נסיים את המאבק עם ישמעאל, נשוב לתקן את החלוקה שבין בני נח לאחר המבול. תרבותו של יפת היא חלק ממה שכתוב בתורה ונמצא בעולם, שכינתו של יפת באהלי שם היא החסרה. שכן בני שם אינם מקיימים את חלקם, רצים הם לשכון באהליו של יפת, במקום למשוך את יפת לשכון באהלי שם. (האידיאליזציה הזו של שתיף הפעולה בין יפת לשם, מתוארת בתורה כאשר שניהם מניחים את השמלה על אביהם).
כאשר נהיה אנחנו אור לתרבות המערב, בודאי גם המזרח יכוף את ראשו: הנה הצליחו בני ישראל, מה שלא הצליח המזרח במשך כל אלפי השנים האלו, להקרין מאור האמונה על העולם כולו. אז בודאי תהיה ירושלים אמצע העולם, ונהרו אליה כל הגויים מסביב. בכך יחזור המקום להיות גן עדן, והאנושות כאדם הראשון לפני חטאו.
אם לא אנחנו נעשה זאת, יעשו זאת בני הדור הבא. לא התנ"ך הוא שיפסיד, כי אם דורינו הוא שיפסיד. הנבואות החיות זועקות אלינו מתוך הספרים: לתקן עולם במלכות שדי.