1

התנגדות למקארתיזם? תלוי נגד מי…

רבות עסקנו במקארתיזם האקדמי בן ימינו, פרופ' יוסף אגסי, פילוסוף מפורסם תלמידו של קארל פופר, ניאות לספר לנו דוגמאות עסיסיות להתנהגות אקדמית מוטה ולא ישרה של רדיפת אדם בשל דעותיו, (מתוך הכתבה: 'דין וחשבון מלנכולי').

בוא נדבר על המהות, על רמת הלימודים.

“ראוי למדוד כל מערכת על ידי החלק הגרוע ביותר שלה. בהארוורד, למשל, הגרוע ביותר לא מתחיל להיות גרוע כמו הגרוע ביותר באוניברסיטת תל אביב. כשמשווים דוקטורטים, וקראתי דוקטורטים בהארוורד שלא שווים את הנייר, אבל הם לא בושה כמו הדוקטורטים שקיבלו בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ב–20–30 השנים האחרונות. אני משתתף בסמינר לדוקטורנטים בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ואמרתי לחברה שמארגנת את זה, שמכל תריסר היה אחד שראוי ושווה. כל השאר מקומם לא שם”.

ההתחשבנות שלך עם אוניברסיטת תל אביב תישאר פתוחה?

“אף פעם לא היה לי משרד בתל אביב. בזמנו הרקטור פרופ’ שלמה סימנסון דאג לכך שלרעייתי לא תהיה משרה כדי שאעזוב את הארץ. לא קיבלתי מלגות, לבד מאחת בשווי של כמה פרוטות, אבל הדבר היחידי שעליו נלחמתי היה התלמידים שלי. בכל פעם שפגעו בהם הייתי מוכן לאבד את הקריירה שלי ותמיד ניצחתי. הסיפור הכי מזעזע קשור לתלמידי, נתנאל לאור. הכשילו אותו פעמיים־שלוש ואמרו לו שכל עוד המרצים שלו הם אגסי ופריד הוא ייכשל. באתי לרקטור עם תקצירים של שני דוקטורנטים שקיבלו את התואר והודעתי שאערער עליהם. ערערתי על דוקטורט טרי של אדם שמלמד כיום באוניברסיטת חיפה ונימקתי. איימתי שאלך לעיתונות. לשאלת הרקטור ‘מה אני רוצה’, אמרתי שיטפלו בתלמידים שלי כמו בכל סטודנט. היום לאור הוא פרופסור בשתי אוניברסיטאות, אדם ברמה בינלאומית, אבל לא נתנו לו להירשם לדוקטורט כי הוא היה תלמיד שלי”.

מה התרומה שלך לעימותים עם אוניברסיטת תל אביב?

“אני לא משתף פעולה. באוניברסיטת קולומביה היה פרופסור לפיזיקה, שהחליט להיות פילוסוף, וזה ריגש מאוד את הפילוסופים. עשו לכבודו אירוע בכנס הלאומי של הפילוסופים בניו יורק. לאחר שהוא נתן את הרצאת הפתיחה, נבחרנו שניים לשאת דברים. אמרתי שכיוון שמארגני הסמינר רצו לבחון כמה הפיזיקאי טוב, הם זרקו אותו לכרישים. אמנם אני לא אוהב להיות בפונקציה כזאת, אבל אם אני כריש – אני כריש. אמרתי שזה שהוא לא יודע פילוסופיה לא צריך לשמש נגדו. הפילוסוף השני משיקגו אמר ‘מה שאגסי אמר זה נכון, אבל בושה שהוא מדבר ככה’. חדלו להזמין אותי לכנסים האלה”.

נשמע כמו אדם שלמד כמה דברים בבית ספר של החיים, אוניברסיטת תל אביב התעמרה בו בשל דעותיו, והוא ילחם על האמת שלו, לכל אחד יש זכות ביטוי, אבל, כשאגסי מטיף ל'נאורות' (זה כמובן באתר הידען, המאגד את כל עניני הנאורות במרכאות) הוא כותב את הפיסקה המדהימה, הסתירתית, והמופרכת מיניה וביה:

"יש לעמוד על המשמר ולהבטיח שוב ושוב את חופש הביטוי, דהיינו את חופש המחלוקת והביקורת. וחופש זה חיוני הן למדע הן לדמוקרטיה. על-כן נראה לי כי החשוב ביותר הוא להכיר בעובדה כי יש מחלוקות רציונאליות ויש מחלוקות שאינן רציונליות. כלומר, יש דעות שאינן ראויות לדיון ביקורתי ─ גם-אם יש להן מהלכים. יש צורך בחינוך שיאפשר לאזרחים לדעת אילו דעות אינן באות בחשבון שכן הן מופרכות מראש"

לאמור: אל תרדפו אותי ותחליטו שהדעה שלי מופרכת ולא ראויה לדיון, תנו לי לרדוף אותכם ולהחליט שהדעה שלכם מופרכת ולא ראויה לדיון… בקיצור כולם רוצים מקארתיזם, רק שיהיה משלהם…

ההטפה שלו עצמה, היא שטות מדענית קלאסית, כך:

"כל זה מתקפל בהשקפת העולם המדעית. ברור מאוד ההבדל בין הדוגל בהשקפת העולם המדעית ובין מי שמכבד את המדע אך אין לו עניין במדע: נתאר לעצמנו אדם המכבד את המדע והדוגל בציונות, למשל, או בסוציאליזם, או ברעיון שוויון זכויות וחובות בין נשים וגברים או ברעיון אחר כלשהו, שאינו מעלה על דעתו לשאול, מה אומר המדע על הציונות, או על הסוציאליזם, או על השוויון בין נשים וגברים.

אדם זה אינו דוגל ברעיון הנאורות. תיאור זה תואם אדם אשר תכופות מכנים אותו "ישראלי טיפוסי" שכן הוא חל על מרבית אזרחי ישראל (ואף על מרבית אנשי העולם המערבי). זה מצב של אדישות רעיונית כלפי המדע לצד תמיכה מעשית בו".

אכן, המדע לא יכול לספק הכרעה בשאלות של ציונות, סוציאליזם, שויון זכויות וחובות, האזרח הישראלי הטיפוסי צודק, אגסי מציע להחליף את העם, הפרופסור המתראיין וטוען שהסכם אוסלו הוא עובדה מדעית, או שהמטריאליזם הוא עובדה מדעית, איבד את הקשר עם המציאות, ודבר אין לו עם המציאות או המדע.