נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

התקרבות בין מדע לאמונה?

קטעים מתוך מאמר שהתפרסם בניוזוויק:

ככל שמדענים מתעמקים בסודות היקום, היית מצפה שאלוהים ייעלם מתודעתם. אבל זה לא מה שקרה לאלן סנדייג’. סנדייג’ (72), המגדיר את עצמו “אתאיסט מושבע מגיל הנעורים”, בנה קריירה מקצועית בחשיפת סודות הכוכבים, מציץ מבעד לטלסקופים מצ’ילה עד קליפורניה, בתקווה לגלות לא פחות מאשר את מוצאו וגורלו של היקום.תצפיותיו בכוכבים רחוקים הראו כמה מהר היקום מתפשט ומה גילו.

אבל בדרך לפתרון התעלומות העמוקות ביותר של היקום הוטרד סנדייג’ משאלות שפתרונן אינו חבוי בסופרנובות בוהקות. ביניהם: מדוע יש משהו ביקום במקום לא כלום?

סנדייג’ התייאש מלענות על שאלות כאלה באמצעות ההיגיון בלבד. בגיל 50 הוא הכריח את עצמו לקבל את אלוהים.”המדע שבט עסקתי הוביל אותי למסקנה שהעולם הרבה יותר מסובך ממה שיכול להיות מוסבר על ידי מדע”, הוא אומר. “אלהים זהו ההסבר הטבעי שלי להבין את המסתורין של קיום”.

משהו מפתיע קורה בימים אלה בין המדע והדת, שני סוסי המלחמה הוותיקים. מבחינה היסטורית, היחסים ביניהם נעים בין תמיכה הדדית לאיבה מרה.  הדוקטרינה הדתית   הייתה המיילדת של השיטה הניסיונית לפני מאות שנים, אבל בהמשך האמונה והיגיון נפרדו לדרכם.

על גלילאו, דרווין ואחרים שמחקרם קרא תיגר על חוקי הכנסייה הוטבע אות קלון של כופרים. הדרך המנומסת ליישב את המדע והתיאולוגיה הייתה פשוט להסכים שכל אחד ישמור על הממלכה שלו: המדע שואל ועונה על שאלות אמפיריות כמו “מה” ו”איך”; דת מבוססת על רוחנית, ותוהה “למה”. אבל ככל שהמדע התחזק בסמכותו ובכוחו עם בוא ההשכלה, הדיסטנץ נשבר. כמה מהמוחות הגדולים ביותר במדע דחו את אלוהים כהשערה מיותרת, כזה שאין בו צורך כדי להסביר כיצד הגלקסיות מאירות או איך החיים נעשו כה מורכבים.

“מרגע לידתו של היקום הוא יכול להיות מוסבר על ידי חוקי הפיזיקה בלבד”, הצהיר האסטרונום והאתאיסט המנוח קרל סאגן, “לבורא לא נשארה עבודה” ו”כל אדם חושב נאלץ להודות בהיעדר אלוהים”.

“כיום הקהילה המדעית מזלזלת באמונה דתית”, אומר סנדייג’, “עד כדי חוסר רצון לחשוף את עצמך כמאמין. היחס למאמין הוא כה קיצוני”.

אנשי דת מסוימים הם לא יותר סובלניים ממדענים…

אבל עכשיו “התיאולוגיה והמדע נכנסות למערכת יחסים חדשה”, אומר הפיזיקאי שהפך לתיאולוג רוברט ג’ון ראסל, שיסד בשנת 1981 מרכז לתיאולוגיה ומדע הטבע באיחוד התיאולוגי למוסמכים בברקלי.

במקום לפגוע באמונה ובתחושה הרוחנית, התגליות המדעיות החדשות, לפחות בעיני מדענים מאמינים, דווקא מחזקים אותן. המפץ הגדול שנחשב כאירוע שאינו מותיר מקום לבורא, כעת מצביע למדענים מסוימים כי יש עיצוב ומטרה מאחורי היקום. האבולוציה, אומרים גם כמה מדענים-תיאולוגים, מספקת רמזים לטבעו של אלוהים. תורת הכאוס, המתארת תהליכים שיגרתיים כמו דפוסי מזג האוויר וטפטוף ברזים, מתפרשת כפתיחת דלת לאלוהים לפעול בעולם.

מג’ורג’טאון עד ברקלי, תיאולוגים המאמצים את המדע, ומדענים שלא יכולים לסבול את הריקנות הרוחנית של האמפיריציזם מקימים מכוני שילוב בין השתיים.  ספרים כמו “מדע ותיאולוגיה: ההרמוניה החדשה” או “האמונה באלוהים בעידן המדע” זולגים ממכבשי הדפוס. ביוני נערך סימפוזיון על “המדע והחיפוש הרוחני,” שאורגן על ידי מכון  CTNSשל ראסל, הוא משך יותר מ 320 משתתפים בתשלום ו -33 מרצים. סרט תיעודי של PBS על מדע ואמונה ישודר בסתיו הקרוב.

בשנת 1977 הפיזיקאי חתן הנובל סטיבן ויינברג מאוניברסיטת טקסס השמיע נעימת ייאוש מפורסמת: “ככל שהיקום נעשה מובן יותר כך הוא נראה חסר טעם… עכשיו, לאחר שהמדע הכריז על ‘מותו’ של אלוהים, אנחנו מדווחים על “תחיית המתים”.

הפיסיקאים נתקלים בסימנים שהיקום נוצר בהתאמה אישית לחיים ותודעה. מתברר שאם קבועי הטבע – מספרים בלתי משתנים כמו כח הכבידה, מטען האלקטרון והמסה של הפרוטון – היו מעט שבמעט שונים, האטומים לא היו מתקבצים, הכוכבים לא היו בוערים והחיים לעולם לא היו מופיעים”.

“כאשר אתה מבין שחוקי הטבע חייבים להיות מכוונים מאוד בעדינות כדי לייצר את היקום שאנו רואים”, אומר ג’ון פולקינגהורן (Polkinghorne) שהיה לו קריירה מכובדת כפיזיקאי באוניברסיטת קיימברידג’ לפני שהפך לכומר אנגליקני בשנת 1982, “אתה מבין שהיקום לא סתם קרה, אלא שחייבת להיות מטרה מאחורי זה “.

צ’רלס טאונס, שזכה בשותפות ב1964 בפרס נובל לפיסיקה על גילוי העקרונות של הליזר, מרחיק לכת עוד יותר: “לרבים יש תחושה שאיכשהו אינטליגנציה חייבת להיות מעורבת בחוקי היקום.”

האופי הרציונאלי מאוד של המדע גורם לו להצטייר כאויב הרוחני, אך גם כאן, קריאה חדשה יכולה לקיים במקום לחסל את האמונה. מאז אייזיק ניוטון, המדע קבע מסר ברור: העולם מתנהל לפי כללים, כללים שהם ביסודם מתמטיים, כללים שבני אדם יכול להבין.  בני אדם המציאו את המתמטיקה המופשטת, בעצם כיצירת מדמיונם, אך באורח פלא מתברר כי המתמטיקה הזאת באמת מתארת את העולם. מתמטיקאים יווניים חלקו את היקף המעגל לקוטרו, למשל, וקבלו את המספר פאי, 3.14159 … .פאי מופיע במשוואות שמתארות חלקיקים תת אטומיים, כמויות אור ואחרים שאין להם קשר מובהק למעגלים.

זה מצביע, אומר Polkinghorne “על עובדה עמוקה מאוד על טבעו של היקום”, דהיינו, שמוחנו, שממציא מתמטיקה, מותאם למציאות של הקוסמוס. אנחנו מכוונים איכשהו לאמיתות שלו.

מאז התגלית כי מחשבה טהורה יכולה לחדור את המסתורין של היקום, “זה נראה כי משהו בתודעה אנושית הינו הרמוני עם חשיבתו של אלוהים”, אומר קארל פייט, ביולוג סרטן בישיבת האוניברסיטה בניו יורק וחוקר תלמוד.

למרבית המתפללים, תחושה של קדושה כנוכחות בלתי נראה מאחורי העולם הגלוי היא טובה ויפה, אבל מה שהם באמת מייחלים לו הוא אלוהים שפועל בעולם. ישנם מדענים הרואים פתח לסוג כזה של אלוהים ברמה של אירועים קוונטיים או תת אטומיים.

בתחום המפחיד הזה, התנהגותם של חלקיקים היא בלתי צפויה. אולי הדוגמה המפורסמת ביותר, ליסוד הרדיואקטיבי יש זמן מחצית חיים, נניח לצורך הענין זמן של שעה אחת. מחצית חיים פירושו שמחצית מהאטומים במדגם תתפרק באותו זמן, והמחצית השניה לא. אבל מה אם יש לך רק אטום בודד? בשעה אחת, יש לו סיכוי של 50-50 להתפרקות. ומה אם הניסוי מסודר כך שאם האטום מתפרק הוא משחרר גז רעיל? אם יש לך חתול במעבדה, האם החתול יהיה חי או מת לאחר השעה הזו?

הפיסיקאים גילו שאין דרך לקבוע, אפילו באופן עקרוני, מה האטום היה עושה. כמה מדענים תיאולוגיים –סבורים שנקודת החלטה כזו היא נקודה שבה אלוהים יכול לפעול. “מכניקת הקוונטים מאפשרת לנו לחשוב על פעולה אלוהית מיוחדת”, אומר ראסל. אפילו יותר טוב, שכן כמה מדענים המאמינים בנסים, מסבירים בכך איך אלוהים יכול לפעול מבלי להפר את חוקי הפיזיקה.

תחום מדע אפילו חדש יותר, תורת הכאוס, מתאר תופעות כמו מזג האוויר וסוגים של תגובות כימיות שתוצאות מדויקות אינן יכולות לחזות. זה יכול להיות, אומר Polkinghorne, שאלוהים בוחר שאפשרות הופכת למציאות. פעולה אלוהית זו אינה מפרה את החוקים הפיזיים.

רוב המדענים עדיין מחנים את אמונתם, אם ‘יש להם את זה’, בדלת המעבדה. אבל בדיוק כמו שהאמונה יכולה למצוא השראה במדע, כך מדענים יכולים למצוא השראה באמונה…

על פי מחקר שפורסם 40 אחוז מאנשי המדע מאמינים באל אישי – לא רק כוח בל יתואר ונוכחות בעולם, אלא אלוהות שאליה הם יכולים להתפלל. ליואל פרימק, אסטרופיזיקאי באוניברסיטת קליפורניה, סנט קרוז, “העיסוק במדע מעניק השראה רוחנית”, מתברר, מסביר פרימק, שניתן להעלות על הדעת את הגודל הגדול ביותר, את היקום כולו, הוא 10 עם 29 אפסים אחריו. הגודל הקטן ביותר מתאר את עולם החלקיקים, והוא 10 עם 24 אפסים (ועשרוני) בחזיתו. בני אדם הם ממש באמצע. האם זה יחזיר אותנו למקום של כבוד במרכז העולם? פרימק לא יודע, אבל הוא מתאר זאת “קוסמולוגיה שנותנת סיפוק לנפש.”..

מארק ריצ’רדסון מהמרכז לתיאולוגיה ומדעי הטבע אומר, “המדע אינו יכול לשמש כראיה לקיומו של אלוהים, אך הוא יכול לשמש כעד אופי”. אחד המקומות שניתן בו לקבל הצצה לדמותו של אלוהים, באופן אירוני, הוא בדרך הפעולה של אבולוציה.

ארתור Peacocke, ביוכימאי שהפך לכומר בכנסייה של אנגליה בשנת 1971, אינו מתווכח עם האבולוציה. להיפך: הוא מוצא בה סימנים של טבעו של אלוהים. הוא מסיק, מהאבולוציה, שאלוהים בחר להגביל את האומניפוטנטיות וידיעתו. במילים אחרות, מה שנראה כמו מוטציות מקריות, וחוקים דרוויניסטית של ברירה טבעית הפועלת על “וריאציה”, זה שיביא למגוון חיים על פני כדור הארץ.

תהליך זה מצביע על ענווה אלוהית, אלוהים שפועל ישירות לטובת היצירה, אומר התיאולוג ג’ון Haught, שייסד את ג’ורג’טאון (אוניברסיטה) המרכז לחקר המדע והדת. הוא קורא לזה “נסיגה צנועה בחלקו של אלוהים”…

במובן אחד, המדע והדת לעולם לא יהיו באמת מפויסים. אולי הם לא צריכים להיות. הגדרת ברירת המחדל של מדע היא ספק נצחי; הליבה של דת היא אמונה. עם זאת, אנשים בעלי דתיות עמוקה, ומדענים דגולים, מונעים כולם להבין את העולם… המדע עשוי ללחוש למאמינים היכן לחפש את האלהי.

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of