נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

ה. דוגמא להשפעה על המערכת: הטיית פרסום

אחת התופעות המאיימות על אמינות המדע, היא: הטיית פרסום.

אחת התופעות המאיימות על אמינות המדע, היא: הטיית פרסום.

הטיית פרסום, קרויה גם "אפקט מחקרי המגירה", המדובר בנטיה לפרסם סוג מסויים של  מחקרים, סוג מסויים של תוצאות. באופן בוטה ניתן לתאר הטיית פרסום, כאשר חוקר של מגזר מסויים או קבוצה מסויימת, לא יפרסם כל נושא אותו חקר, אלא רק את הממצאים השליליים, או רק את החיוביים. הרי גם אם הפרסום אמיתי לגמרי, ויחזרו עליו באופן מדוייק ומושלם. מדובר בהונאה, שכן בחירת הנושא המפורסם לא נעשתה בתום לב, אלא מחמת ידיעת התוצאות.

לא  מדובר רק ברצון להשמיץ, או להיפך, אלא גם בתהליך טבעי. חוקר מנסה למצוא יחודיות או תכונות של אובייקט או תהליך, אבל הממצאים לא תומכים בשום דבר מיוחד, אין מה לפרסם, ואין תוצאה. עד שמשתנה מסויים מגיב למחקר, באופן טבעי הנטיה תהיה לפרסם את המחקר, את התגלית, את הנתונים היחודיים. רוברט רוזנטל, שככל הנראה טבע את המושג, טוען במאמרו 1979 (The file drawer problem and tolerance for null results) כי בכל תחומי המחקר הספרות המקצועית מלאה בתוצאות מובהקות שגויות, בעוד שהמחקרים שלא הגיעו לתוצאה מובהקת נשארים במגירה.

פרופ' רוברט קרול מן המחלקה לפילוסופיה בסקרמנטו סיטי קולג', עוסק בלוגיקה וחשיבה בקורתית, בספרו "איך להיות בעל חשיבה ביקורתית", הוא מייחד פרק ל"אפקט מחקרי המגירה". הבנת התהליך עשויה לעזור לנו להטיל ספק במחקרים התומכים בתרופות חדשניות טבעוניות וכדו'. כך ניתן להציג מחקר מדוייק על השפעת התרופה להטבה מיידית במחלה מסויימת, בעוד ייתכן שה'תרופה' נבדקה על עשרות מחלות, וכצפוי באופן סטטיסטי, כשם שהיו מחלות שבמקרה מצב הנבדקים החמיר, כך היו מחלות שבמקרה מצב הנבדקים הוטב.

לפי קרול, תוצאות לא מתפרסמות, לא רק משום שאין בהן ענין, אלא גם אם הם בניגוד למחקר מפורסם, אף חוקר אינו רוצה להיחשב כלא אמין, כסותר דברים מקובלים.

בריאן מרטינסון חקר את הנושא מטעם קרן המחקר HealthPartners, כשהתוצאות מפורסמות בNature (יוני 2005). מרטינסון ועמיתיו שלחו סקר לאלפי מדענים שמומנו על ידי המכון הלאומי לבריאות, התשובות כמובן ניתנו בעילום שם, 6 אחוזים מתוך המדענים הודו שגנזו נתונים שסתרו מחקרים קודמים שלהם, יותר מ15 אחוזים הודו כי התעלמו מתצפיות משום ש"היתה להם תחושת בטן שאינם מדוייקים". מרטינסון  מניח שהאמת היא הרבה יותר גרועה כמובן, אף אחד אינו מזדרז להודות, או אפילו להכיר בהתנהגות לא מקצועית.

קרול מצרף רשימה ביבליוגרפית ארוכה של מחקרים שתיעדו את השיטתיות של נתונים שנגנזים על ידי החוקרים, מסיבות של חוסר ענין או חוסר הסכמה. אחד מהם הוא מאמרו של ויקטור סטנגר  (2002) "מטה-אנליזה והשפעת מסמכי המגירה". מאלו שעסקו בזוית זו בנוגע למחקרים רפואיים: ג'ון קורן קליין. מאמרו של בריאן מרטינסון (יחד עם מ. אנדרסון ור. דה פריס) התפרסם בנייצ'ר 435 עמ' 737 יוני 2005).

במאמרו של ג'פרי קרגל, העוסק במדעי החלל, במרכז המחקר איימס, נמצאת ביבליוגרפיה מקיפה על מחקרים המציגים את הבעיה הקשה שבהטיית פרסום, בכל תחומי המחקר, (המאמר פורסם באינטרנט ע"י כתב העת לחקירה מדעית, Vol. 14, מס '1, עמ'. 91-106, 2000), לדבריו הספרות מכילה סיפורי זוועה בנוגע לכך, גם כתבי עת מכובדים נוטים לפרסם מאמרים בעלי מובהקות ולדחות מאמרים השוללים כל תוצאה.

במאמר שפורסם בגרדיאן ע"י הרופא ד"ר בן גולדקר (Goldacre, גרדיאן USA 8 לינואר 2013) תחת הכותרת: איך רופאים וחברות תרופות מטעות ופוגעות במטופלים, קובע גולדקר: תוצאות חיוביות מתפרסמות ב50% יותר משאינן כאלו, המדובר בשערוריה רפואית מודרנית, התרופות פשוט לא עובדות.

גולדקר מראה כיצד תרופה מסויימת נוגדת דיכאון, שאושרה לשימוש ונמכרת במליונים, נתמכת ע"י מחקר שפורסם בכתבי עת מדעיים, אך מה שלא פורסם הוא, שמחקר זה הוא אחד מתוך שבעה, והוא ורק הוא הראה מובהקות בנוגע לתרופה ביחס לפלצבו. שקלול כל שבעת המחקרים, מראה שהתרופה לא יעילה יותר מהפלצבו, מחקרים אלו נגנזו, והתרופה ממשיכה להימכר. לא זו בלבד, אלא שהמחקרים האחרים הראו על תופעות לואי, ואף הנתונים האלו נגנזו.

לדבריו של גולדקר, יצרני התרופות יודעים זאת היטב, הם מתכננים את הניסויים כך שיצליחו, ומנתחים את הנתונים לאחר מעשה באופן שיציג את הדברים איך שיתאים להם. הוא קובע: "תרופות נבדקות על ידי האנשים שמייצרים אותם, בניסויים שלא תוכננו כראוי, במספרים לא מייצגים, הם מנותחים תוך שימוש בטכניקות לקויות, המעצבות את הנתונים כך שיציגו את יתרונותיהם של התרופות". הרופאים מעודכנים דרך נציגי מכירות, עמיתים (שלעתים מקבלים תשלום על הפצת תרופה), וכתבי עת (שלפעמים בבעלות חברות תרופות). גם פרסומים בכתבי עת שונים, יכולים להיות מתוכננים בחשאי ע"י משתפי פעולה עם חברות תרופות.

גולדקר מתאר מטא מחקר שנעשה ב2010 ע"י חוקרים מהרווארד וטורונטו, בלמעלה מ500 מחקרים שבדקו חמש קבוצות עיקריות של תרופות, נמדדו שני משתנים עיקריים: האם המחקר תמך במובהקות השפעה של התרופה, והאם המחקר היה ממומן ע"י חברת התרופות? המטא מחקר גילה: מחקר בלתי תלוי, מאשר את השפעת התרופה ב50%, מחקר שממומן ע"י התעשיה, מאשר את השפעת התרופה ב85%.

ב2003 נעשה מחקר ממצה, שהציג את כל המחקרים שפורסמו אי פעם בשאלת הקשר בין מימון מחקר לתוצאותיו, שקלול כל המחקרים הראה שמחקר ממומן מצליח להשיג תוצאה חיובית פי ארבעה ממחקר בלתי תלוי. מחקר אחר מ2007 שעסק בתרופות להורדת כולסטרול, בדק 192 ניסויים, ומצא כי ניסויים במימון התעשיה משיגים תוצאה חיובית פי 20 מאשר ניסויים בלתי תלויים!

גם סקירה על תקצירים המוצגים בכנסים אקדמיים, מלמדת אותו דבר, חוקר מביה"ס לרפואה של אוניב' סטנפורד בקליפורניה, עבר על דיווחים שוטפים במשך תקופה שלמה, וגילה כי הרוב המוחלט של הפרסומים, הם בחירה שרירותית בתוצאות התומכות בעמדה של נותן החסות למחקר. גולדקר אומר: "החוקרים חופשיים לקבור כל תוצאה העולה על רוחם". אפילו המכון הלאומי לבריאות ומצויינות קלינית שבאנגליה, אינו מקבל גישה לנתונים ואינו יכול לבדוק זאת. במקום שייחתמו חוזים המחייבים לחשוף את הנתונים, נחתמים חוזים האוסרים על החוקרים לחשוף שום נתון מהמחקר, בלי רשות הגורם המממן.

מאמר שהתפרסם ב2006 בכתב העת של איגוד הרפואה האמריקנית (JAMA), מתאר את ההגבלות השונות שקובעים המממנים לחוקרים, מחקר שנערך ע"י מרכז Cochrane Nordic הראה ש98% מהמחקרים ממומנים ע"י חברות התרופות, ב16 מתוך 44 ניסויים נקבע בחוזה שהחברה המממנת יכולה להפסיק את הניסוי בכל עת (מה שמונע תוצאה שלילית), ב40 מתוך 44 ניסוייים נחתם סעיף המגביל את החוקרים בפרסום הנתונים, הגבלות כאלו אינן מוזכרות במאמר בו מתפרסם המחקר.

מפרסמי המחקר הנ"ל עברו סאגה של רדיפה אישית ע"י החברות הגדולות, הם הואשמו בזיוף נתונים, וועדה בדקה אחריהם במשך 10 חדשים, לאחר שנוקו מאשמה זו נשלחו מכתבי השמצות ממלומדים שונים למקומות עבודתם, ולגופי הבריאות במדינה.

המצב בשטח אינו מהווה שום אינדיקציה, תרופה נוגדת דיכאון בשם פרוקסטין נרשמת ל32,000 ילדים בבריטניה בשנה, בעוד מחקרים פנימיים שערכה החברה הוכיחו שהתרופה לא יעילה בילדים, החברה לא היתה חייבת בדיווח על כך (כי באופן רשמי התרופה מיועדת למבוגרים), אך אף רופא לא שם לב שהתרופה לא יעילה, שכן בהנחה שהיא יעילה, יש לייחס את חוסר ההתקדמות לגורם אחר. (לחברה אף היה ריוח נוסף מהשימוש של ילדים בתרופה, תופעת הלואי של נטיה להתאבדות, נעלמה במחקרים בקרב נוטלי התרופה, שכן אצל חלק גדול מהמשתמשים – ילדים, לא היתה שום השפעה תרופתית. תופעה חמורה מאד, שהתגלתה במקרה פליטת פה של בעלי האינטרסים. גם אחר שנחשף הענין לא ננקטו שום צעדים נגד החברה, מה שעשתה היה חוקי).

גולדקר כותב (באתר הגרדיאן, 5.1.14): "רופאים כמוני אינם יכולים לקבל החלטות בצורה נכונה, משום שחברות תרופות מעלימות נתונים. כבר ב1986 פורסם מאמר ע"י גוף המחקר של NHS המתריע על כך שבכ50% מהמקרים, אין לרופאים האמורים לקבל החלטות, גישה לחומר הרלבנטי על תכונותיהם של התרופות השונות כפי שנחקרו, מחקרים נקברים או מובלטים לפי האינטרסים. "דורות העתיד יסתכלו לאחור עלינו, באותו אופן בו אנו מסתכלים לאחור על הקזת דם בימי הביניים". וראה: בין מחקרים לאינטרסים.

השליטה הכלכלית היא לא רק בתחום הרפואי. כתבי העת המדעיים המפורסמים הם עסק כלכלי לכל דבר. כתבי העת מעניקים לחוקרים פרסום, בתמורה לויתור על הזכויות עבורם, את המחקרים הם מוכרים לקהל בכסף רב, למנויים, או למנויי אינטרנט, הם בעצם קונים את המחקרים שמאפשרים להם מכירה בסכומים גבוהים יותר, וגישתם היא בעלת ענין כלכלי מהותי.

הטיית פרסום, אם כן, היא כלי חברתי תלוי תרבות. בתרופות חדשניות הוא יכול להיות תלוי בחברות התרופות מממנות המחקרים, בתחומים אחרים היא יכולה להיות תלויה בהשקפתו של החוקר, בהשקפה המקובלת במוסדות בהן הוא מסתובב, או בספירה ובאינטרס הכלכלי של כתב העת בו מתפרסמים הדברים. ככל שהשקפה מוצקה יותר, והאינטרס בסיסי יותר, ההטייה תהיה שיטתית יותר, ובלתי מעוררת ביקורת.

הטיית פרסום יזומה נוספת התגלתה בנושא התחממות האקלים, חוקרים מהרווארד בדקו שורה ארוכה של מחקרים מדעיים שפורסמו בכתבי עת נחשבים במשך עשרות שנים, ביזמתה של חברת אקסון מוביל שאחראית ליצור דלקים, התוצאה לא מפתיעה: "בתמצית, מסקנת המחקר היא, שככול שהמידע שהחברה פרסמה היה יותר נגיש לציבור – בהיבטים של מקום הפרסום או באופי שלו (לא עניינים טכניים מדעיים) – כך הוא טשטש יותר ויותר את המידע האמיתי שהיה בידי החברה אודות סכנות ההתחממות והשפעת האדם עליה. למשל: כ- 80% מהמחקרים המדעיים שהחברה ערכה מצאו, שההתחממות היא גם פועל יוצא של מעשה ידי האדם; אך כ- 80% ממודעות הפרסום של החברה בניו-יורק-טיימס הטילו ספק בכך.
החוקרים מצאו שהחברה השקיעה עשרות מליונים של דולרים בפרסומים לציבור מסוג זה, וכי לעיתים הפרסומים הללו גם כללו מידע שהחברה ידעה שאיננו נכון – כי הוא סותר מחקרים שהחברה עצמה ערכה", (מקור).

 

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of