"וזה לא שתורת היחסות מסבירה הכל, כן?"

יהודה בלו שואל: "האם ליקוי חמה שאישש את תורת היחסות גם ימוטט אותה?"

כנראה, שהאגדה שליקוי החמה גילה לנו על אנומליה בטבע, שרק איינשטיין יכול להסביר, ולכן "כך מוכיחים תיאוריה מדעית", לא ממש נכונה, להיפך, ליקוי החמה מגלה דברים שגם תורת היחסות לא יכולה להסביר, ולכן "לא כל כך מהר מניחים תיאוריה מדעיה", רק בגלל ממצאים בעיתיים.

יום בהיר אחד נשמע פתאום צרצור יחיד. אחריו עוד צרצור ועוד צרצור. כעבור רגע היתה זו נגינתה המחרידה של מקהלת צרצרים שלמה. חושך כיסה את הארץ באמצע היום. לפני שנים רבות האמינו בני האדם שמפלצת השמיים יצאה ממחבואה, והורים מודאגים נחפזו להסתיר ילדיהם לפני שתשיג אותם ותאכלם. בזמן הזה, בשנת 1954, סבר הכלכלן הצרפתי מוריס אלה, כי כבר ידוע הכול על אודות התופעה הנדירה. הוא לא שיער בנפשו מה עמד להתגלות לו בקרוב.

באותם ימים ביקש אלה לתעד את תנועותיה של מטוטלת צנועה. במחשבותיו הנפתלות ביותר, כך העיד, לא דמיין שזו עשויה להפתיע אותו כל כך. יד המקרה היא גיבורת סיפורנו. מבלי שהתכונן, אחת מתצפיותיו התקיימה בזמן ליקוי חמה, כאשר הירח חלף מלפני השמש. באופן משונה ביותר, החלה המטוטלת – בזמן הקצר שבו היתה בתוככי הצל – לנוע מעט יותר מהר מכפי שהיתה צריכה לנוע. אנומליה זו היתה בלתי צפויה כמו חריגות אחרות ובלתי צפויות שסופר עליהן בתולדות המדע. אנשים מיושבי דעת כבר קבעו לעצמם עמדה מבוססת ולפתע מצאו אותה נדה כענף ברוח, ונופלת בסערה. מוריס אלה גילה את התופעה הקרויה על שמו, 'אפקט אלה' (Allais effect). מיום זה השתנו סדרי עולם.

גם בימינו, הצפייה בליקוי חמה עודה מעוררת יראה. היא מעניקה הצצה נדירה לכוחות האדירים במערכת השמש שהפליאו ולפעמים הבהילו את אבותינו. הצפייה בליקוי משמשת אף תזכורת חטופה עד כמה הרחיק המדע, בזכות מחקר מדוקדק, לבאר את התרחשותו. מפלצת השמיים שבה למאורתה ולא יצאה ממנה עוד. עם זאת, מעת שנתגלה 'אפקט אלה' נזכרים אנו גם עד כמה ידיעתו של האדם בלתי שלמה. מאז היום האפל ההוא לא הצליחו הפיסיקאים לפרש את האנומליה בהתנהגות המטוטלת. חוסר היכולת לפענח אותה אינו רק מביך אותם. במידה שזוהי חריגה ממשית, היא מעידה על פגם חמור בתורת היחסות הכללית.

כשם שקולות הצרצרים מחרישי אוזניים בעלטה, כך תמיד נשמעים גילויי דעת של ספקנים, ודאי כשהדברים נוגעים לתורתו של פרופ' איינשטיין; וזאת בניגוד לאמרתו של מורי ורבי, ד"ר הלמוט קפלן, שפסק דרך קבע כי "השיירה עוברת והצרצרים משתתקים". מדענים הססנים התקשו להאמין במציאותו של האפקט. עמיתיהם הסקרניים לא התלבטו. בעקבות מוריס אלה גם הם ביצעו בדיקות, וכמותו החלו לטעון כי האפקט הבלתי מוסבר הוא ממשי.

… (דולג קטע המסביר על אפקט אלה, ניתן לקריאה במקור)

לאחר שתוצאותיו הראשוניות של מוריס אלה שוחזרו על ידו, ועל ידי רבים אחרים שפעלו באופן עצמאי, התקשו הפקפקנים לטעון כי מדובר בשגיאת מדידה בלבד. במקרה אחד לפחות, התקבלה תוצאה דומה מבלי שידע הבודק על הגילוי של 'אפקט אלה'. עתה, משהתברר כי האפקט הינו ממשי, נדרשו התיאורטיקנים להסביר מדוע הוא מתחולל על סמך התיאוריה הפיסיקאלית הידועה, וכולם כשלו בזה אחר זה.

תחילה נדחה ההסבר שגרס כי האנומליה נגרמת על ידי הפרעה סיסמית המושרית כשהמוני צופים נעים לתוך המקום שבו מתגלה הליקוי. התיירים היו ה"אשמים". אלא שאז נתברר כי אחד הניסויים, שנתקבלה בו תוצאה חיובית, נערך באזור נידח של סין, בזמן שתוצאה שלילית נתקבלה בניסוי אחר שנערך באזור צפוף-אוכלוסין בבלגיה.

אחר כך נשלל גם הסבר שטען כי צלו של הירח מקרר את האוויר בעת ליקוי חמה, וכשהאוויר קריר יותר, וכך צפוף יותר, הוא עלול להפעיל כוח משיכה שונה מן הרגיל על מכשירי הבדיקה. אומנם שינוי זה יכול להשפיע על מד הכבידה, אבל הוא אינו מסוגל להשפיע על התוצאות שהתקבלו בניסויי המטוטלות.

לבסוף נפסל הסבר אחר שגרס כי קירור קרום כדור הארץ, עקב צלו של הליקוי, גורם לאדמה לנטות מעט, וכך מתעוותות תוצאות הבדיקה. אכן, הטיות כאלה נגרמות כשהטמפרטורה יורדת בכמה מעלות קלווין, אבל ההטיה היא קטנה מדי בכדי שתפתור את האנומליה המשמעותית, ומכל מקום, אפילו ההטיה הקטנה מפגרת כחצי שעה אחרי הצל (הזמן שנדרש לקרקע להתקרר), ואילו המדידות בניסויים הראו כי החריגה הגדולה נגרמה באופן מיידי בעת הליקוי.

האפשרות היחידה שנותרה למדענים היא לקבוע שהתיאוריה הפיסיקאלית השלטת אינה מסוגלת לפתור את בעיית האנומליה הזאת. קרי, אם תורת היחסות הכללית אינה יכולה להכיל בתוכה הסבר אמיתי ל'אפקט אלה' אזי היא פגומה. כך טען מוריס אלה. הוא הציע שמא התקיימות האפקט היא עדות לכיוון טבעי בחלל הקשור לתנועתו של כדור הארץ דרך אתר (aether). ברם, הנחה קדמונית זו, שהיתה מקובלת במאה ה-19, נדחקה כליל לשולי ההיסטוריה לאחר הופעתו של אלברט איינשטיין בקדמת המדע. הצלחותיה של תורת היחסות בניבוי אירועים הוכיחו כי אף תיאוריה אחרת אינה יכולה להסביר כמותה את כוח הכבידה.

'אפקט אלה' אינו המקרה היחיד שתורת איינשטיין אינה מסוגלת להסביר. תופעה מוזרה לא פחות היא 'האנומליה של פיוניר' (Pioneer anomaly). פיוניר 10 ופיוניר 11, שתי הגשושיות ששוגרו על ידי סוכנות החלל של ארצות הברית, מתרחקות מן השמש מעט לאט יותר מכפי שציפו מהן על פי התיאוריה. אומנם, גם לאנומליה זו אין הסבר בנמצא, אך אין משמע הדבר שיש לה נגיעה כלשהי ל'אפקט אלה'. אלא שהדבר המסתורי ביותר אינו היעדרם של הסברים בודדים לשתי התופעות. הכוח האנומלי שקולטים חיישני הגשושיות הינו זהה לגודל שנמדד על ידי מד הכבידה במהלך ליקויי החמה. איך ניתן להסביר זאת באופן מכליל?

תורת היחסות הכללית אוששה בשנת 1919 בסדרת בדיקות שבוצעה בעת ליקוי חמה. כותרות העיתונים בישרו בצדק על מהפכה במדע. אין אירוניה גדולה מכך שגם 'אפקט אלה' התגלה בזמן ליקוי חמה, ובעטיו מתערערת התיאוריה הגדולה של איינשטיין.

הערה: למרות האהדה הרבה שזכה לה אפקט אלה ב'אקונומיסט', אני טרם השתכנעתי שהינו ממשי. אין מגוון רחב דיו של בדיקות שניתן להסתמך עליהן, ומגוון כזה נחוץ בהחלט כשמנגד ניצבים קירות התמך של היחסות הכללית.

לקריאה נוספת:

I. Mihaila, N. Marcov, V. Pambuccian & O. Racoveanu. 2004. A new confirmation of the Allais effect during the solar eclipse of 31 May 2003. Proceedings of the Romanian Academy – Series A. Vol. 5, No. 3