האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

"רציו" רוצה לגדול... רוצים לתרום?

תקבלו מייד
אישור מס הכנסה לעניין תרומות לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה

10 ₪
20 ₪
100 ₪
200 ₪
500 ₪
1000 ₪
סכום אחר
הפוך את תרומתך לחודשית (ללא לקיחת מסגרת)
כן!, אני אתכם
לא! רוצה תרומה חד פעמית

זמן חיבורו של ספר דניאל

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

זמן חיבורו של ספר דניאל

חלקו השני של ספר דניאל המתאר חזון ארוך וסבוך, הוכר בצורה ברורה כמתאר את התקופה ההלניסטית. ומכאן החליטו חוקרים כי הוא נכתב לאחר המאורעות, שהרי לא האמינו בכחה של הנבואה.

גם רבים משומרי המסורת קבלו דעה זו, מכיון שאין דרך הנביא לתאר תקופות שלמות בפרוטרוט ובדיוק של ספרי היסטוריה מודרניים.

מן העובדה שחכמים קדשוהו, ניתן ללמוד לכאורה שהם סברו שדבריו נאמרו ברוח הקדש, אף כי ניתן לדחוק שהם קבלו את סגנונו החזוני, ואעפ"כ קדשוהו משום שראו את הדברים שבו כדברים הצריכים לדורות, ובפרט את את סתימת הקץ, ואת בשורת תחית המתים בצורה מפורשת וברורה.(הקנוניזציה אינה מחייבת שנאמר ברוח הקדש, מגילת אסתר היתה בימי האמוראים בלי ספק חלק מהקאנון, ואעפ"כ חלקם סוברים שלא נאמרה ברוח הקדש, ויש פוסקים הסוברים שכך הלכה).

יתכן ואם היינו דנים מסברא בעלמא, היינו מתארכים אותו אכן לתקופה ההלניסטית. אנו מחזיקים בדעה המסורתית לא מתוך נימוק ספציפי בהכרח, אלא מתוך הכרה בכך שחותמי המקרא ידעו את ההיסטוריה ואת נסיבות חיבורו של כל ספר ומה נחשב בעיני הזקנים והנביאים, הרבה יותר משיוכל מחקר להגיע, ולכן אין לנו אלא לסמוך עליהם.

אמנם, בנוגע לדיון ההיסטורי, נכתוב כאן כמה נימוקים הנוגעים לקדמות דניאל.

על השאלה אימתי נתקבלה דעה זו שדניאל ברוח הקדש נאמר, יש לציין לאגדה המובאת אצל יוספוס (קדמוניות יא ח ה) כי הראו לאלכסנדר הגדול את הנבואה בס' דניאל שיווני עתיד להחריב את מלכות פרס. אם סיפור זה הוזכר במקורותיו של יוספוס, בודאי הוא שייך  לתקופה בה כבר היה מקובל כי דניאל ברוח הקדש נאמר. דניאל התקדש עוד קודם לימי אנטיוכוס אפיפנס עליו הוא מספר: "מתתיהו החשמונאי מונה (מכבים א ב 58) בין יתר גדולי המקרא את חנניה מישאל ועזריה ואת דניאל, מה שאומר, כי כבר אז נחשב ס' דניאל בכלל המקרא", (מבואי מקרא, י.מ. גריניץ, עמ' 37).

להכלילו בתוך ספרות האפוקליפסה התלושה מן המציאות בודאי אי אפשר, שהרי דבריו כולם נכונים ומדוייקים:

  • "ספר זה כשהוא בא להרצות סקירות היסטוריות על פני תקופות ארוכות למדי אע"פ שגם שם הוא מדבר ברמזים ובסמלים ובלשון סודות בכל זאת הוא מגלה בקיאות רבה בדברי ימי המלכים הפרסיים והיווניים ולא עוד אלא שהוא יודע גם את סודות חצרות המלכים את הנעשה מאחורי הקלעים את תכסיסיהם הדיפלומטיים ואת מזימותיהם לרמות זה את זה ע"י בריתות התחברויות התחתנויות וכדומה וכל הדברים האלה מתאימים בדיוק לכל מה שידוע מתעודות היסטוריות מאושרות של התקופה ההיא דבר זה מוכיח כי מחבר הספר אע"פ שבחר לו להרצאתו את לשון המסתורים בכל זאת הוא עומד כולו על בסיס ריאלי והוא רגיל לדייק בדבריו. עובדה זו מחייבת אותנו לתת אמון במחבר ספר דניאל ולסמוך עליו אף אם נמצא בו פרט שלא נתברר לנו כל צרכו מתוך תעודות היסטוריות אחרות" (א. א. עקביא מבא לדניאל).

בדיקה לשונית מגלה כי דניאל אינו שייך כלל לתקופה ההלניסטית, ושפתו היא קדומה מאד, גם לשלהי התקופה הפרסית:

  • "הארמית של ס' דניאל (וכן של עזרא) שייכת לארמית הממלכתית שהיתה הלשון הרשמית ושפת המו"מ והדיפלומטיה בממלכה הפרסית ובמדינות שהיו כפופות לה.. היו שטענו שהארמית של דניאל קרובה ללשון התרגומים.. טענה זו לא עמדה בפני הבקורת, הוכח.. עדיין ניכרות בה צורות דקדוקיות שנתבטלו אח"כ בדיאלקט המזרחי.. נתהוה בבבל במאה ה6 לפנה"ס.. צורות לשוניות מסוימות בס' דניאל משקפות כנראה השפעה אכדית ז"א אינן מאוחרות מן המאה ה6 לפנה"ס" (אנצ"ע ערך דניאל). אין בדניאל שום זכר לשפה היוונית, (עי' אנצ"מ ערך מלים זרות עמ' 1079).

עותק מדניאל נמצא בין המגילות הגנוזות וזמנו הוא לא לאחר 125 לפנה"ס. בכתביהם הם מצטטים "כאשר כתוב בספר דניאל", נראה שמאד הרבו לקרא בו בקומראן (ר. וייס, המקרא של כת קומראן, בתוך: משוט במקרא עמ' 235). בכדי שכת פורשת תאמץ ספר, צריך זה להתקדש זמן רב לפני פרישתה של הכת, ואילו מצב הפוך: שהפרושים יאמצו ספר משום שכתות פורשות קדשוהו, בודאי לא ייתכן.

החוקרים וחלק מן הפרשנים קבעו בצורה ברורה כי כל החזונות המתארים את התקופה ההלניסטית נכתבו בהכרח לאחר המאורעות [אך שכחו לגמרי את השפה היוונית..]. נכון הדבר כי גם מתוך אמונה בנבואה קשה לתאר נבואה כה מדוייקת ומפורטת. אך גם הפירוש ה"פשטני" כי הדברים נכתבו לאחר מעשה מעוררים בעיות רציניות: הקטעים הקדומים יותר כתובים בצורה המוכיחה כי כותבם לא ידע את העתיד להיות בהמשך הדברים, אלא אך ורק את מה שנודע לו כעת, לפיכך הגיעו החוקרים למסקנה כי החזון המופתי והמדוקדק של דניאל נכתב בידי ארבעה מחברים בזמנים שונים, ולא עוד אלא שכל מחבר כתב את חזונו במספר כתיבות שונות, כשכל פעם לא ידע מה עליו להוסיף בהמשך:

  • "ארבעה מחברים לחלק השני של דניאל ואנו נכנה אותם על שם סדר פעולתם בשמות בעל גליון א' בעל גליון ב' בעל גליון ג' בעל גליון ד'. בעל גליון א' כתב פרק ז' חוץ מן הפסוקים וקטעי הפסוקים הבאים: ח, יא1 (מלבד התיבה באדין), שתי התיבות הראשונות של יא2 כ (מן ואחרי) כא,כב,כד2,כה. את אלו הוסיף בעלי גליון ד' ולפיכך אפשר לציינם בציון א4. בעל גליון ב' כתב זמן קצר אחרי טו' בכסליו 167 את פרק ח' חוץ מפס' יח' יט' שהם מעשי ידי בעל גליון ג' ועל כן נציינם בציון ב3 ופס' יג'יג' טז'כו'1כז2 שהם מלאכת בעל כליון ד וציונם ב4 בעל גליון ד' (ג4) י,א2 (כנראה) יא' א-ב, יב ה-ט, וחוץ מיב' יא-יב שנוספו לאחר שעברו שלש שנים ומחצה ועדיין הפסוקים א-ג לא נתקיימו. בעל גליון ד' כתב מלבד ההוספות הנזכרות שהוסיף על גליונותיהם של בעלי הגליונות א' ב' ו-ג את פרק ט' שעיקר תכנו שיטת השבועות ואת מסקנתה שיזר בעל גליון ד' לתוך שלשת הגליונות הקודמים". (אנצ"ע ערך דניאל עמ' 691), ואשרי המאמין!

זהו באמת "פשט" פנטסטי וגרנדיוזי לחזון אחיד! תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שישנו תרגום השבעים לספר דניאל, ושספרים קודמים לו בהרבה בזמן חיבורם (כדוגמת ס' יהודית, שושנה, טוביה) לא נתקדשו. אפילו התוספות לספר דניאל (מעשה התנין וחלום דניאל) לא התקדשו ולא נוספו לספר דניאל, דוקא ה'תוספת' הזו לדניאל, שלא צריך להיות פיקח גדול בכדי לראות שהיא מדברת על מלכי יוון (ראה יוספוס לעיל), היתה חייבת להתקדש?

  • "מסתבר שהספורים על נבוכדנצאר ובלשצאר ודריוש נוצרו קרוב לזמן המלכים הללו בבבל, ולא כשלש מאות שנה אחריהם וביהודה של דור המכבים ושלטון אנטיוכוס אפיפנס. האוירה שבסיפורים הללו היא אוירה מזרחית ובבלית.. רק בבבל או בקרבתה אפשר היה להיווצר ציור זה של נבוכדנצאר שאנו מוצאים בדניאל א -ד. הסיפורים שבפרקים ב-ו הם קדומים.. ושהם נוצרו לפחות בצורתם הראשונה בבבל ונכתבו בארמית בבבל.. החזון של דניאל בפרק ז' בארמית הוא גם כן קדום.. מסתבר לומר שציורים זרים אלו נוצרו זמן מסויים לפני דור המכבים ולא בירושלים אלא בסביבה נכרית כמו בבל.. כל החדשים התקשו למה נכתבו בארמית לא רק חלק המעשים מן ב4 עד ו אלא אף החזון הראשון של חלק החזונות פרק ז'?", (מ.צ. סגל, מבואר מקרא עמ' 754).

מערכת המושגים שלו שימשה כנראה אב לספרות האפוקליפסה, אך אין לומר שהיא מושפעת מהם:

  • "החזיונות והסמלים שבספר דניאל שמשו דוגמא לכל האפוקליפסה היהודית והנוצרית" (אנצ"מ ערך דניאל)
  • בדניאל ט' מוזכר המושג משיח, אך אין הוראתו כמו בספרות האפוקליפטית והאכסטולוגית הגואל העתיד, אלא למושל העם או הכהן הגדול! (אנצ"מ ערך משיח עמ' 509)

מכל זה עולה כי הבדל יסודי יש בין דניאל ובין ספרות האפוקליפסה, ומפאת הבדל זה מצא את מקומו בין כתבי הקדש[1].

ראה עוד: גלעד שטרן: קדמות ספר דניאל.

הערות:

[1]עוד על הרקע ההיסטורי של דניאל:

בדניאל א א מוזכר שבשנת שלש ליהויקים הגלה נבוכדנצאר מישראל. גם בירוסוס הכשדי מספר (אצל פלביוס קדמוניות י יא א, נגד אפיון א יט) כי נבוכדנצאר הגלה יהודים בשנה זו, (ישראל אפעל, אנצ"מ ערך נבוכדנצאר עמ' 734).

הסיפור המרכזי הוא שנבוכדנצאר הביא שלשה מבני נכבדי יהודה וגידלם בחצרו, (דניאל א ז). כמתברר מתוך תעודות שנמצאו בארמונו שנהג להביא בני נכבדים מן הארצות הכבושות ולחנכם שם, (ישראל אפעל, אנצ"ע ערך מישך. וכן בערך חנניה מישאל ועזריה).

עוד מתואר בדניאל (ג) תזמורת בבלית ויוונית לפני נבוכדנצאר. ומן הארכיאולוגיה עולה שנבוכדנצאר נהג להעלות לארמונו מנגנים מארצות שונות, (בתיה באיאר, אנצ"מ ערך נגינה עמ' 757).

לשון המכתב המופיע בדניאל: "נבוכדנצאר מלכא לכל עממיא.. שלמכן ישגא" (דניאל ג לא), כפי שידוע לנו מכתבי מלכי אשור אל פקידיהם הפותחים בדרישת שלום, (ש"א ליונשטם, אנצ"מ ערך מכתב עמ' 973).

כמו"כ הנוסח: ולחי עלמא שבחת וכו', (דניאל ד לא). נוסח זה הוא נוסח משפטי שאנו מוצאים מקביל לו בפפירוסים הארמיים של יב, (י. רבינוביץ, אנצ"מ ערך בעלות).

בלשצאר מלכא בן נבוכדנצאר (דניאל ה א). רולינסון גילה במקדש האל סין באור גליל חרס עם כתובת שפורסמה ע"י טיילור בה מזכיר נבונאיד מלך בבל את בנו בלשצאר.

בלשצאר מומת כשהוא במשתה, (דניאל ה ל). הירודוטוס (1 191) וכסינופון (סירופידייה VII 5) מספרים שכורש נכנס לבבל ביום שבו נערכה בעיר הילולה וכשנכנס הצבא לבבל עדיין היו שותים בארמון לאור גדול. לפי עדות הכתובות (הכרוניקה של נבונאיד, והאצטונה של כורש) נכבשה בבל ללא קרב, (אנצ"ע ערך בלשצאר).

אשר למחלתו של נבוכדנצאר (דניאל ד כח-ל) הרי למרות הגוון המיסטי של הספר נראה שהמצב הנפשי שייך לתחום הפסיכיאטריה, על פי הסטיות הבולטות, התרחקותו מבני אדם וההערה הברורה כי בסופו חזרה אליו דעתו: ומנדעי עלי יתוב, (דניאל ד לא)", (אנצ"מ ערך רפואה עמ' 421).

המסופר בדניאל על סופו של נבוכדנצאר תואם מאד למה שמסופר במקורות אחרים על נבונאיד, ואולי הכוונה בזה לנבונאיד, (עי' אנצ"מ ערך נבוכדנצאר). נבונאיד באמת ישב בתימא כמה וכמה שנים ובתפילת נבונאיד שנמצאת בקומראן מוזכר כי היה נגוע בשחין שבע שנים וישב רחוק מאדם וקוסם יהודי ריפאו, (אנצ"מ ערך תימא עמ' 523).

נבונאיד ישב משך  תקופה ארוכה בתימא שבערב, ובלשצאר מילא את מקומו כמלך (ראה מאמרו של ד"ר שמואל אברמסקי, מחניים עה', וכן מבואי מקרא מ.צ. סגל עמ' 744 כי בלשצאר היה נכדו של נבוכדנצאר ולכן נקרא בנו).

דריוש המדי (דניאל ו א) זוהה עם כמה אנשים, ראה גם יוספוס קדמוניות (ספר עשירי יא' ד') המציין כי בספרי היוונים יש למלך זה כינוי אחר, ואכן בכסינופון "סיירופדיה" (א, 5, 2, ועוד) מוזכר אדם שכזה בשם אחר     ראה: י"מ גרינץ מחקרים במקרא ירושלים תשלט' עמ' 266.

0 0 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
6 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
משה
משה
5 years ago

האם ידוע דבר מבוסס אודות הדורות שבין ראשית בית שני עד החשמוניים והאם לא היה שם תקופות שלמות של עמי ארצות מבלי לדעת עליהם דבר וחצי.
האם יש ראיות מן הארכלוגייה לתקופת דניאל ? ולמכתבי נ"נ לכל העולם כמסופר שם ?

משה
משה
5 years ago

כיון שיתכן שתקופה זו ארוכה מאוד היתה ורוב השמות הפועלים בה אינם נודעים ויתכן שהיו עמי ארצות גמורים א"כ יכלו לכתוב ספר בלי מקור אמין ואין הכרח לראות את הנסים הגדולים המתורים בספר כאמינים.
ואין לה' למה חז"ל בדורות מאוחרים קידשו את דניאל ולא שאר ספרים מהתקופה שכן דניאל אכן נכתב מלא תוכן קדוש.

משה
משה
5 years ago

האם חלקו הראשון של דניאל גם הוא אפשר להטיל בו ספק ולסבור שמאן דהו כתבו בתחלת בית שני כדי לחזק את האמונה, לכאו' כל ראשית זמן הבית השני ואחרית מלכות פרס לוטה בספק היסטוריכבד כמופרט כאן במקו"א ויתכן שהיהודות היתה אז יהדות של עמי ארצות שלא שימרו את התקופה ואז ניתן היה גם להמציא חדשות.

6
0
Would love your thoughts, please comment.x