לחץ לגירסת הדפסה

זמנה של יציאת מצרים – מידע בסיסי

על הקשר בין יציאת מצרים לנתונים הארכיאולוגיים הידועים, הארכנו במאמרים:  עדויות מזמן יציאת מצרים, אימות יציאת מצרים היסטורית, הרקע המצרי בתורה, יוסף במצרים הדים היסטוריים, ובהתייחסות ישירה רק לתיארוך, הובא מאמרו של הארכיאולוג מייטליס: תיארוך יציאת מצרים ד”ר מייטליס.

כאן נכתוב בקיצור נמרץ את שתי האפשרויות המוכרות, על מעלותיהן וחסרונותיהן.

☼הדרך המקובלת היא לזהות את פרעה המשלח את ישראל כרעמסס השני שמלך למעלה מ60 שנה, במהלך המאה ה13 לפנה”ס, הוא זה שירצה לבנות את רעמסס כעיר מסכנות עבורו. שעבוד הישראלים נגרם כתוצאה מגירוש ההיקסוסים (שהיו שמיים גם הם ולכן תמכו ביעקב ובניו, אחד מההיקסוסים במצרים נקרא ‘יעקב-הר’). ההיקסוס פלשו למצרים לא לפני 1720 לפנה”ס, כ430 שנים קודם לשלהי המאה ה13 בתואם למנין של 430 שנים לירידת בני יעקב למצרים. בראשית המאה ה13 ניכרים חורבנות בלכיש בית אל ודביר, אבל באופן כללי נראית הכניסה לארץ כאיטית ובגלים ארוכים ורגועים. ומובנת העובדה שבספרי יהושע ושופטים אין נוכחות מצרית. כפי שמתאים לימי רעמסס ב’. ואין זכר למסעות סתי ורעמסס במאה ה14.

בעבר הירדן לא מצא גליק די שרידים לישובים גדולים של עמים שנכבשו לפני בני ישראל וכן של התנחלות שבטי ישראל שם (גליק, נלסון. “מעבר לירדן” הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב תש”ך. עמ’ 321.). בתקופה מאוחרת יותר, התיימרו אחרים למצוא שרידים, ובכלל היעדר שרידים מזוהים לישובים שלא התאפיינו בבניה ובביצורים, ושיסודם בהיאחזויות של נודדים, אינו ענין מתמיה.

דרך זו מצליחה לפרנס את כתובת מרנפתח המתהדר בהילחמו בישראל ‘ישראל אבד אין לו זרע’, כנכתבת מיד אחר ההתנחלות בארץ, בראשית המאה ה12. ומרחיקה לגמרי את אגרות אל עמרנא וה’חבירו’ שבהם, מזמן יציאת מצרים. בדרך זו החזיקו אהרוני, אולברייט, ידין, ועוד רבים. בדרך זו תומך בין השאר ד”ר שמואל אברמסקי, במאמרו “עבדות ישראל במצרים” (“עוסק בזיהויו של הפרעה המשעבד את ישראל במצרים כרעמסס השני, בהוכחות וברמזים לכך”).

☼ הדרך המתאימה יותר לפשטי המקראות היא המקדימה, לפיה יציאת מצרים אירעה כ200 שנים  לאחר ירידת האבות. בתואם  לכל מגילות היוחסין שבתורה ובנביאים (ראה מאמר בנושא), בתואם למלכים א’ ו’ שבית המקדש נבנה 480 שנה לאחר יציאת מצרים, ובהתאם למספרים שבספר שופטים המגיעים לכ300 שנה בין  יהושע לשאול (וכן דברי יפתח בשופטים יא’, על שלש מאות שנה מיציאת מצרים). לפי זה אירעה יציאת מצרים באמצע המאה ה15 לפנה”ס. דרך זו באה לידי ביטוי בדבריהם של גרסטנג (Garstang John, Joshua Judges.Constable & Co. LTD. London 1931) ובימסון (John J. Bimson – Redating the Exodus and Conquest, 1981) ובזמננו פרופ’ יהודה אליצור (נדפס גם בקובץ מאמריו: ‘ישראל והמקרא’, וראה מאמרו: יציאת מצרים לאור ההיסטוריה).  ובנו יואל אליצור בספרו מקום בפרשה, עמ’ 93 ואילך. (וכך נוקטים אברהם גולדשטיין ושחר פרידמן ב’אמת מארץ‘). ראה גם ד”ר בראיינט גווד “ראיות חדשות התומכות בתאריך המוקדם של יציאת מצרים וכיבוש הארץ“, עלייתה ונפילתה של תיאוריית יצי”מ במאה ה13. וכן מאמר מפורט מדאגלס פטרוביץ’ על התאמה מלאה של יצי”מ לזמנו של אמנחותפ הב’. עוד ממנו, מאמר נוסף מד”ר ויליאם שי.

במאה ה15 מלך תחותמס הג’ למעלה מששים שנה, מה שמתאים למתואר בתורה. ולפי זה יצאו ממצרים בימי בנו אמנחותפ הב’, גם לפי דרך זו גירוש ההיקסוס באמצע המאה ה16 יכול להיות גורם לשעבוד, אלא שהשעבוד ארך כ100 שנים ולא כ300 שנים. מה שתואם גם להשתמרות המסורת בקרב עם ישראל. מהפכת אחנתון מוסברת כהשפעה של פעולת ישראל ביציאת מצרים.

המלכים שלאחר תחותמס, אמנחותפ השלישי והרביעי, לא התעסקו בנעשה בארץ כנען, והותירו את הנעשה שם לידי השליטים המקומיים, מה שמתאים עם התיאור בספר יהושע, שבו לא מוזכרת לחימה. (בכתובת אמנחותפ הג’ מוזכרת ‘ארץ נודדי יהו’, כשברור שהוא שם אלהות, ושם הויה נזכר מכאן ואילך בעוד כתובות מצריות, ראה: המסורות על משה יתרו והר האלהים, משה וידנפלד, תרביץ 56, אפריל יוני 1987).

חורבן יריחו לפי ק. קניון מתאים לתקופה זו (לממצאי יריחו היו כמה פרשנויות שונות לחלוטין, החל מגרסטנג, וכלה בווד (Bryant Wood, Biblical Archaeology Review (1990, 16(2), 44-58). כיבוש חצור נושא אופי ישראלי, אך זמנו שנוי במחלוקת. בכלל ההרס של שלהי הברונזה המאוחרת מתאים לתקופה זו.

לדרך זו מכתבי אל עמרנא שנכתבו בזמן תחותמס ג’ ואחנתון בשלהי המאה ה15 וראשית ה14 עוסקים בתקופת ההתנחלות, לזה מסייע העיסוק התכוף ב’חבירו’ וכן המשמעות ששכם היתה בידם. אך צריך לומר כי האגרות עוסקות בשליטה המצרית שהיתה עדיין באיזורי העמקים בארץ. המונח ‘שליטה’ יכול להתפרש ברמות שונות של מעורבות, ואינו נתפס כשליטה ממשית דווקא, כדרך שיש מגדירים את ישראל כשולטת בשטחים הפלשתינאים, וניתן גם להגדיר אחרת. על תיעוד התנגשות הכיבוש הישראלי עם השליטה הרופפת המצרית בכנען, ראה באריכות במאמר: מה באמת אומרים הממצאים הארכיאולוגיים.

יש לציין, כי במקרה ואנו מקבלים את דעת חז”ל בנוגע לתקופה הפרסית (ראה: אורך התקופה הפרסית), הרי שפשטי המקראות שבים ומתאחרים ומתקרבים לדרך הראשונה שהזכרנו.

מצורף עימות בין טיטוס קנדי לדיויד פאלק בנושא זמן יציאת מצרים: