לחץ לגירסת הדפסה

זמנה של מגילת רות

סגנונה של מגלת רות[1] משייך אותה לתקופת השופטים (ובתרגום השבעים הינה חלק ממנו). בכל אופן ברור שמגלת רות היא חלק מן המסורת העתיקה. ואף אחד לא היה בודה את מוצאו העמוני של מלך ישראל (הרמוז גם בש"א כב' ג-ד).תי" אינו משפט שאלה, אלא מין משפט תמיהה והתענינות סתום לפי סגנונינו. כך הדבר בשאול השואל על דוד לאחר מעשה גלית "בן מי זה העלם", אע"פ שמפורש בספר לעיל כי הכיר את דוד. ושאלות ממין זה מצויות, כדוגמת "אי הבל אחיך" בזמן שהבל היה מוטל לפניו ובודאי היה ידוע לאלהים כפי שמוכח מדיבורו בהמשך, וכן שואל דוד "אי חנית המלך" (ש"א כו טו) בזמן שהוא יודע יפה היכן הם נמצאות. כן בבראשית מח' מדבר יעקב עם יוסף על אפרים ומנשה הנוכחים עמו, ולאחר מכן רואה אותם ושואל מי אלה. (ראה גם בראשית לג ה ורש"י).

לגבי הביטוי "ברוך הוא לה'", יש לציין לכתובות מקבילות: בכתובת כנתלת עג'רוד מן המאה ה9 לפנה"ס:  "עובדיהו ברוך הוא לה'", וכן בכתובת בחברון מהמאה הח' 'ברוך אוריה לה' (ראה כאן).

את קדמות המגלה יש להוכיח מן העובדה שכותבה מכסה על שמו של בן המשפחה שסירב לגאול, ומכנה אותו 'אלמוני' מפני כבודו – דבר המתאים לתקופת המאורעות. [וכן השם "אלימלך" הוא שם קדום שאינו מופיע לאחר מכן בישראל, שם זה אנו מוצאים בכתבי אל עמרנא הקרובים לתקופה זו, אנצ"מ ערך אלימלך].

• "רקעה החברתי והספרותי של המגלה מרמז לראשית ימי המלוכה, הראיות המכריעות לקדמותה של המגלה באות מלשונה וסגנונה. סגנון המגלה הוא סגנונו של הסיפור העברי הקלאסי ביחוד כפי שהוא מוכר לנו מסיפורי דוד שלפי כל הסימנים נתנסחו בראשית תקופת המלוכה.. אין בה שום דבר שיצביע על איחור הן בתחום המילוני והן בתחום השימוש הסגנוני תחבירי, ולפי הסגנון הקלאסי המובהק שבה מסתבר שהוא הסגנון המקורי ולא ארכאיזציה מכוונת", (אנצ"מ ערך רות עמ' 342). "אין יסוד לפקפק בקדמותה (של מגלת היוחסין ברות) הרשימה פותחת ואלה תולדות כרשימות היוחסין שבתורה מחוץ לספרות התורה מצאנו נוסחה זו במגלת רות בלבד, ומסתבר שאין זה מקרה.. דפוסי התנהגות המתגלים בספר רות אף הם קרובים לאלו שבספורי האבות ובספורי דוד.. רגשי תודה מביעה רות בביטוי אמצא חן בעינך (ב יג) שאף הוא ביטוי אופיני לספורי בראשית (לג ח מז כה) ולספר שמואל (ש"א א יח, ש"ב טז ד). ביטוי של התרפסות כגון ואנכי לא אהיה כאחת שפחותיך (ב יג) מוצאים אנו גם בפי אביגייל (ש"א כה מא)", (שם עמ' 339).
• סגל (מבא המקרא עמ' 689) מוכיח את קדמות המגילה מהקבלות לשון, כמו "כה יעשה ה' וכה יוסיף", "חי ה'", "אַל" כבקשה, ועוד, שנהגו רק בימי נביאים ראשונים.

הקשר בין מגלה זו לספר התורה אינו רק במספר אזכורים הלכתיים (ב טו – ויקרא כג כב (לקט ושכחה), ג יב – ע"פ ויקרא כה (גאולת שדות), ד ב, טו, – דברים כה ה (דין היבום), ד יב – בראשית לח כט (פרץ בן תמר), ב כ – בראשית כד כז (ברכה) ועוד). כך יש לראות למשל את ההקבלה שבין מעשה רות למעשה תמר כלת יהודה בכל פרטי הסיפור: תמר ממוצא כנעני ורות ממוצא מואבי, שתיהן נזקקות לתחבולה בכדי להשיג את הזרע מהגואל, בשני המקרים אין הגואל הקרוב הראשון אלא מחליפו, רות בונה את בית דוד מזרע יהודה,  וברכת הנשים לרות היא: יהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה.

ראה גם באנצ"מ ערך רות עמ' 340 על פרטי ההקבלה בין אירוסי רבקה למציאת רות את זיווגה, כששיאה הוא: ברכתה של נעמי: "ברוך הוא לה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים" (רות ב כ), כמו שבירך עבד אברהם "ברוך ה'.. אשר לא עזב חסדו ואמתתו מעם אדוני" (בראשית כד כז), ביטוי יחיד במקרא. צורת הקבלות אלו מזכירה את צורת ההקבלות של ספר שופטים לספורי בראשית, וגם לסיפור רבקה ואליעזר עצמו.

הקבלה רבת פרטים ישנה בין מעשה יהודה ותמר שבבראשית למעשה בועז ורות, כהמשך שושלת בית דוד

ראה גם מאמרו של בנימין עובדיה בבית מקרא סה' א' תש"ף, על ההקבלות בין רות לבין סיפור גניבת הברכות בבראשית.

מצורף סרטון הדגמה של פרופ' ברמן ל'פרוייקט טבריה', להשוואה ממוחשבת של סגנונות במקרא, בסרטון הוא מראה את קדמות רות בהשוואה לשופטים ושמואל ולספרים אחרים במקרא:

וכן: ד"ר יונתן גרוסמן הרקע של מגילת רות.

הערות:

[1]כמו "גושי" "תדבקין", "וירדתי" במקום וירדת – כמו בשופטים יז ב "ואתי" במקום "ואת", ראה ע"ז מבואי מקרא י.מ. גרינץ עמ' 62. ראה גם מילון התנ"ך לשטיינברג ערך "ה" על כתיב עתיק המשותף רק לבראשית ולרות.