
קישור למאמר: https://rationalbelief.org.il/%D7%96-%D7%94%D7%A8%D7%A7%D7%A2-%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%90%D7%A8-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-2/
ז הרקע המצרי המתואר בתורה

צוות האתר
- מילות מפתח למאמר זה: המסורת ההיסטורית תורה סדרה, יציאת מצרים
- נושאים הקשורים למאמר זה: המסורת ההיסטורית תורה, מאמרים
לפני שנעסוק בממצאים ארכיאולוגיים הקשורים ביציאת מצרים, נראה כיצד הרקע ההיסטורי המצרי המתואר בתורה, מקורו בידע מזמן המאורעות.
הארכיאולוגים בני הדור הקודם, מנו שורה ארוכה מאד של פרטים הידועים לנו על התרבות המצרית מן הארכיאולוגיה, שבולטים בתורה כידיעות היסטוריות מהימנות. שאיש בתקופה מאוחרת לא היה יכול לדעת עליהן ללא מחקר ארכיאולוגי. ולא זו בלבד שישנה שורה ארוכה של התאמות, אין גם שום סתירה אנכרוניסטית, שום פריט שמתאים לתקופה אחרת או לארץ אחרת והושלך בטעות על מצרים לפי כתיבה מצומצמת של סופר. "התיאור נראה כאילו נשלף מהפרוטוקולים המצריים" (ורנר קלר).
חומר רב נמצא בספרו של פרופ' י.מ. גריניץ "יחודו וקדמותו של ספר בראשית" (מהאוניב' העברית), ובזמן האחרון בספר 'לחפור את התנ"ך', מאת הארכיאולוג ד"ר יצחק מייטליס (מאוניב' ת"א). ובספרו של האגיפטולוג קיצ'ן מאוניב' ליברפול 'האמינות של הברית הישנה' (2003).
סיפור שאינו היסטורי, שנכתב מאוחר, שכולל חלקים דמיוניים, בהכרח נכשל באנכרוניזם. אפילו שיקספיר, הגדול מכולם, נכשל פעמים רבות באנכרוניזם, כמו במחזה יוליוס קיסר, בו הוא מזכיר אורלוגין, וכן ספר כרוך (בניגוד למציאות בתקופה הרומית כאשר היו רק ספרים נגללים). אף אחד בימי קדם לא יכל לדעת כיצד נראתה התרבות המצרית מאות רבות של שנים לפניו, אלו מנהגים רווחו בה, באיזה שפה דיברו, מה היו שמות המקומות, איך התנהלו הטקסים וחיי היום יום. ואילו התורה מגלה לפנינו את המציאות ההיסטורית כפי שנחשפה בארכיאולוגיה, על כל פרטיה ודקדוקיה.
כפי שאומר קאסוטו: "כמובן לא היה אפשר לבני ישראל בתקופה מאוחרת ליצור יצירות ספרותיות מתאימות במדה שכזו למצב הדורות הקדומים, שבודאי לא היה ידוע להם. ומזה יש להסיק על קדמותם של הספורים ועל ערכו ההיסטורי של עיקר תכנם".
התורה מתארת לנו את סוף ימי האבות וירידתם למצרים, באמצע תקופת הברונזה, שלהי תקופת הבינים השניה. ואת יציאת בני ישראל ממצרים, לקראת תחילת תקופת הברזל, בימי הממלכה החדשה. אלו תקופות המוכרות לנו בארכיאולוגיה, ויש בידינו פרטים רבים על התרבות והאירועים שיכלו להתרחש באותו הזמן. האמנם מתאים סיפור התורה לפרטים שבידינו?
יוסף במצרים – רקע
אם נעבור על פרשת יוסף במצרים, האורכת פרקים ספורים, נראה כיצד היא תואמת את הידוע לנו על תולדות מצרים, ומתארת פרטים, שמי שלא חי במצרים באותה תקופה, לא יכול היה לדעתם:
יוסף מגיע למצרים על ידי שיירה של שמים נודדים הסוחרים בבשמים וסדקית, ומוכרים אותו לעבד, האם התרחשו אירועים כאלו בזמנו? פפירוס קאהיר 65739 עוסק בסוחר שעסק באריגים ובכלים, ומכר גם ילדה קטנה מארץ כנען לשפחה במצרים, כשזו הגיעה למצרים היא קבלה שם מצרי, הפפירוס מזמנו של רעמסס ב'. הציור בקבר בני חסן מראה לנו שיירה כזו לדוגמא, מתקופת הברונזה, סוחרים כנענים הנושאים עמם בין השאר מוצרי איפור, מגיעים למצרים.
הישראלי הראשון במצרים הוא יוסף, המופקד על בית פוטיפר (בראשית לט' ד'), והנה תפקידו של יוסף כמנהל משק ביתו של שר הטבחים לפי תיאורו מקביל בדיוק לזה של הimy-r pr בתעודות המצריות, כפי שמעיר פרופ' יוסף ורגוטה (ראה עולם התנ"ך בראשית עמ' 217).
שר המשקים והאופים מוצבים במשמר שר הטבחים אל בית הסהר (בראשית מ' ג'), כפי שמסביר גריניץ, זה תואם למציאות במצרים שבית הסהר לאסירים (כיוסף בתחלה) צמוד למשמר המיועד לממתינים למשפט (כשר המשקים והאופים) אך יש גישה מכאן לכאן לבעלי מעמד (יחודו וקדמותו של ספר בראשית עמ' 106).
שר המשקים נותן את הכוס אל כף פרעה (בראשית מ יא), כמתואר נוהג זה בציורים המצריים (בית מקרא א' כב'). הביטוי "כוס פרעה" (בראשית מ' יא'), הוא מייצג מובהק של הממלכה החדשה, כביטוי בסמיכות ל'פרעה', כמו גם "סריסי פרעה" "ויקצוף פרעה" "מאכל פרעה" ועוד, (יושס"ב 102).
בפתרון החלום, אומר יוסף (בראשית מ' יג') "ישא פרעה את ראשך מעליך", מבקרים הציעו להשמיט תיבת "מעליך" הנראית מיותרת שכן הכוונה לפקידה לתליה, אלא שעם התגלות ספר החלומות המצרי הוברר שהסגנון המלולי של פתרון במצרים כוון כנגד החלום, ובחלום "העוף אוכל מעל ראשו", ספר החלומות שייך לתקופת הממלכה החדשה (יחודו וקדמותו של ס"ב עמ' 110, וכן פרופ' שופק כאן עמ' 74 הע' 77).
הרעיון הכללי של חנינה לאסירים ביום הולדת (בראשית מ' כ'), עולה מתעודות רבות שזה הוא מנהג הפרעונים (פני עולם המקרא בראשית עמ' 103).
פתרון החלום על ידי יוסף ש"שבע הפרות שבע שנים הם" (בראשית מא' כז'), קשור בלי ספק בעובדה שהמלה rnpt המצרית מציינת שנה ופרה כאחת, כפי שמציין משה וידנפלד, (עולם התנ"ך בראשית עמ' 207). לפי המיתולוגיה המצרית אלילת המזון היא פרה וארץ מצרים מחולקת לשבעה חלקים ולכל חלק היתה פרה הממונה על מזונה, ובקברה של נפרת אמרי אשת רעמסס השני אנו מוצאים ציור של שבע פרות, וכן בקברים אחרים במצרים. (ש.א. יהודה עבר וערב עמ' 7).
פרעה אומר ליוסף: "אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי" (בראשית מא' מ'), יש כאן שני ביטויים שכל אחד מהם הוא תואר אחר כפי מנהג הלשון המצרית, (יושס"ב עמ' 117-8). בהמשך נאמר: "וירכב את מרכבת המשנה", (בראשית מא' מג'), ואכן, כך מוזכר לגבי שר גדול ממוצא שמי (בימי אחאנתון) שנהיה הראשון בממלכה שבעת הכתרתו הרכיבוהו במרכבה המיוחדת (יושס"ב עמ' 116).
בבראשית מא' יד' מתואר יוסף מתגלח לפני פרעה, ואכן המצרים נתיחדו מיתר בני העמים בעת העתיקה בטפול בשערות גופם בכלל ובשערות הראש בכלל.. רוב המצרים גלחו גם את הזקן.. הימצאות תערים היא העדות להימצאות מצרים במקום, כפי שמתאר הארכיאולוג ברוך ברנדל (עולם התנ"ך בראשית עמ' 224. כעין זה בפני עולם המקרא עמ' 105). בבראשית מא' מב' מתואר כיצד פרעה נותן את טבעתו ליוסף. האגיפטולוג רפאל גבעון כותב כי הענקת טבעת בגדי שש ורביד זהב היה טקס מצרי מאותם הימים בעת מינוי שר גדול, (עולם התנ"ך, יושס"ב עמ' 115, פרטים נוספים בבית מקרא א כ"ב 75, עי"ש לגבי החרטומים, בגדי שש, רביד הזהב, ופרטים רבים נוספים, בספר "עבר וערב" עמ' 9 בהקשר לנתינת טבעת המלך המוזכרת, ופני עולם המקרא עמ' 103 בהקשר לחגיגת יום ההולדת וכן בעמ' 225).
יוסף מכונה 'אב לפרעה' (בראשית מה' ח'), הבטויים "אב לפרעה" "הרם יד או רגל" "נשא ראש" "נשק על פיך" הינם בטויים מצריים טיפוסיים הנזכרים פעמים רבות בכתובות מצריות (בית מקרא א כב עמ' 79. ראה עוד עבר וערב עמ' 17 על המלים: אחו, חרטומים, צפרדע, שחין, שבר, תועבה).
ורנר קלר כותב: "עליתו של יוסף לדרגת משנה למלך במצרים מסופרת בתנ"ך בדיוק של פרוטוקול.. ובדיוק כך מציירים ציירים מצריים על הקירות ועל תבליטים כל חגיגה שיש בה משום הטלת משרה על שכם מישהו" (התנ"ך כהסטוריה עמ' 93).
אגירת הבר המתוארת בבראשית מא' מח' כנעשית תוך רישום מדוקדק, משתקפת בציורי קיר מצריים (פני עולם המקרא עמ' 107). האמור בתורה "רק אדמת הכהנים לא קנה" (בראשית מז כב), תואם לידוע לנו על התקופה. כפי שאומר משה וידנפלד, תיאור הרפורמה האגרארית בפרק מז' והעובדה שאדמת הכהנים היתה פטורה ממסי המלך תואמים את הידוע לנו על מצרים שאחרי תקופת ההיקסוס (עולם התנ"ך בראשית עמ' 207. בית מקרא א כב 78. אנצ"מ ערך מצרים עמ' 284).
הירידה של שמיים למצרים בשעת רעב (בראשית מא נז), מתוארת יפה בציורים ובטקסטים מצריים, כפי שאומר תומס למבדין מאוניב' קמברידג' (אנצ"מ ערך מצרים עמ' 263, פני עולם המקרא עמ' 107, ההסטוריה של ע"י בימי קדם עמ' 43). גם פינקלשטיין אומר: "המציאות המתוארת במקרא, על הבצורת בארץ ישראל, זאת מציאות נכונה. אנחנו יודעים מהארכיאולוגיה, שבאמצע האלף השני לפני הספירה היתה הגירה של כנענים למצרים, שהקימו מושבות בדלתה של הנילוס ולאחר מכן המצרים גירשו אותם משם".
התיישבות בני ישראל בגושן מכיון שהם רועים (בראשית מה י), תואמת למציאות לפיה גושן היתה מקום מתאים למרעה, וכן ישנו תיעוד בפפירוסים של העברת רועים שמיים לגושן, (אטלס דעת מקרא עמ' 96 אנצ"ע ערך גושן. בגושן יש שמות בעלי משמעות עברית כמו מגדול, בעל צפון, סוכות).
האמור: "לא יוכלו המצרים לאכל את העברים לחם" (בראשית מג לב), תואם למה שמספר הירודוטוס שמצרי או מצריה אינם משתמשים בסכינו בשפודו או בקלחתו של יוני וגם אינם אוכלים מבשרו של פר שנשחט בסכין של יוני (עולם התנ"ך בראשית 233). וכן התיאור: "ויוסף ישית ידו על עינך", (בראשית מו ד). תואם לידוע לנו שזו היתה חובת הקרוב למת בעולם העתיק (למרות שבישראל בהמשך אין אנו מוצאים נוהג זה).
חניטת גופותיהם של יעקב ויוסף (בראשית נ ג) משקפת מנהג מצרי מובהק וכן גם שבעים ימי הבכי שהיוו את תקופת החניטה במצרים (עולם התנ"ך בראשית עמ' 207. אנצ"מ ערך חנטים). ציון מיתת יוסף בגיל 110 (בראשית נ כו), מזכיר את הידוע שבמצרים נחשב המספר 110 כמלוא ימי חיי אדם על הארץ (אנצ"מ ערך יוסף).
הרחבה והרבה פרטים נוספים: פרופ' א"ש יהודה: תיאור מצרים בתורה, בן זמן המאורעות, האגיפטולוג קנת קיטשן וחוקרים נוספים: יציאת מצרים היא עובדה היסטורית, ד"ר ברמן: תיאור התורה ביצי"מ – מזמן המאורעות, פענוח יציאת מצרים – 'הארכיאולוג הערום', שמחה יעקובוביץ. פרופ' בראד ספארקס: טקסטים מצריים העוסקים ביציאת מצרים
הרקע המצרי בתורה
מגע עם קבוצות אחרות | היררכיית תפקידים במצרים | תכנון העיר המצרית | אמונות מצריות | הלשון של הממלכה החדשה | מנהגים מצריים | הכלכלה המצרית |
*מכירת עבדים ע"י סוחרים.
*שמיים יורדים למצרים בשעת רעב. *התיישבות רועים נוודים בגושן. |
*מנהל משק.
*הממונה 'על ביתו'. *אופן עבודת שר המשקים והאופים. |
*מבנה בית הסהר | *קשר מיתולוגי בין שנה לפרה. *הכפולה של שבע פרות.
*הימנעות מלאכול עם עמים אחרים. *מוות בגיל 110. |
*"ראשך מעליך".
*אזכור פרעה ללא שמו הפרטי. *הביטויים כוס פרעה, סריס פרעה, מאכל פרעה. אב לפרעה, הרם יד או רגל, נשא ראש. |
*חנינה ביום הולדת.
*הרכבה במרכבה לשם מינוי. *גילוח חובה. *נתינת טבעת בגדי שש ורביד זהב בעת מינוי. *יד על עיני המת. *חניטה. |
*אגירת בר תוך רישום.
פטור הכהנים ממס. *הרפורמה האגרארית. |
אם אפשר מקור שהשיירה נשאה סדקית
השיירה בבני חסאן נשאה מוצרי איפור לפי הציור
הדעה השלטת היום במחקר היא , וסופרי התנך שהעלו על כתב מסורות שברובן נמסרו בעל פה מדור לדור אלף שנים ויותר לאחר התרחשות האירועים (לכאורה) שמתוארים ב'בראשית' וב'שמות' סיפרו סיפור "מצרי" מתוך מה שהכירו.ולכן מובן למה הם ידעו היטב את התרבות המיצרית וכו..
דעה זו נסתרת מכך שאין דברים שלא תואמים לרקע
ושלא יתכן שדברים יועברו אלף שנה בלי שיפלו בהם טעויות
ואם הם הועברו בדיוק כצורתם הרי זה לא משנה אם עברו בכתב או בעל פה סוף סוף הדברים נוסחו ונכתבו בזמן המאורעות
בכל מקרה דעה זו שהוזכרה אינה שלטת במחקר.
" פפירוס קאהיר 65739 עוסק בסוחר שעסק באריגים ובכלים, ומכר גם ילדה קטנה מארץ כנען לשפחה במצרים, כשזו הגיעה למצרים היא קבלה שם מצרי, הפפירוס מזמנו של רעמסס ב'.
בקברה של נפרת אמרי אשת רעמסס השני אנו מוצאים ציור של שבע פרות, וכן בקברים אחרים במצרים. (ש.א. יהודה עבר וערב עמ' 7).
(בראשית מ' יא'), הוא מייצג מובהק של הממלכה החדשה, כביטוי בסמיכות ל'פרעה', כמו גם "סריסי פרעה" "ויקצוף פרעה" "מאכל פרעה" ועוד, (יושס"ב 102).
בפתרון החלום, אומר יוסף (בראשית מ' יג') "ישא פרעה את ראשך מעליך", מבקרים הציעו להשמיט תיבת "מעליך" הנראית מיותרת שכן הכוונה לפקידה לתליה, אלא שעם התגלות ספר החלומות המצרי הוברר שהסגנון המלולי של פתרון במצרים כוון כנגד החלום, ובחלום "העוף אוכל מעל ראשו", ספר החלומות שייך לתקופת הממלכה החדשה (יחודו וקדמותו של ס"ב עמ' 110).
"
וכי זמנו של יוסף לפי רוב החוקרים הוא תקופת ההיקסוס ואתם כאן מדברים על מנהגי הממלכה החדשה, האם ידוע לנו שהמנהגים שדנתם עליהם לעיל לא השתנו ולא התחדשו בין התקופות?
ואף אתם כותבים " תיאור הרפורמה האגרארית בפרק מז' והעובדה שאדמת הכהנים היתה פטורה ממסי המלך תואמים את הידוע לנו על מצרים שאחרי תקופת ההיקסוס" וכי כיצד יוסף פטר את אדמת הכוהנים ממס?
===========
"התיאור: "ויוסף ישית ידו על עינך", (בראשית מו ד). תואם לידוע לנו שזו היתה חובת הקרוב למת בעולם העתיק (למרות שבישראל בהמשך אין אנו מוצאים נוהג זה)."
מקור?
==========
תודה.
לגבי כל המנהגים שאנו מוצאים מתועדים בתקופת הממלכה החדשה, אינני חושב שצריכים לחפש מקור לכך שלא השתנו, עצם ההתאמה מעידה על עתיקות התוכן, נכון שזה לא מעיד על התקופה הספציפית, אבל זה מעיד שהתכנים האלו מייצגים את מצרים של לא אחרי מתקופת הממלכה החדשה – תקופת מתן תורה. להמציא שהשתנו תמיד נוכל, גם אם היתה לנו עדות מאותה התקופה נוכל להמציא שהתורה במקרה כתבה ואין קשר, או שבמקום שנכתבה התורה השתנו המנהגים ושם הם לא נהגו באותו זמן ואעפ"כ מופיע בתורה, וכן על זה הדרך.
הענין של ויוסף ישית ידו על עיניך, גם הוא מן הספר התנ"ך כהיסטוריה שמוזכר שם באותו הקטע, מעמ' 238.
במענה לשאלתך האם לכל דבר יש דרך בירור? התשובה היא: לא, יש דברים שאין דרך לדעת. אמנם כשצריכים לקבל החלטה, אין ברירה אלא לגבש דעה כדי להחליט. וכשצריכים לקבל החלטה בוחרים באפשרות היותר מסתברת.
בנושא שלנו, ידע על העבר, כפי שציינתי פעמים רבות מקובל על כל האנשים השפויים שיש דרך לברר את העבר, קוראים לה היסטוריה, ושהאירועים המרכזיים בה הם אמת בלי ספק.
אין הטענה שכל החוקרים חכמים, ההפניה לדבריהם היא רק כחומר למחשבה, להבין מדוע ההכרה הזו התגבשה באנושות מזה דורות רבים.
אתה כותב שראינו לאורך כל ההיסטוריה שדתיים משקרים שקרים מתוחכמים לחזק את דתם. וזו בדיוק הטעות שלך, לא ראינו בהיסטוריה בשום מקום ובשום זמן שסילפו את האירועים המרכזיים והבסיסיים העומדים בקריטריונים של היסטוריה. אנשים לא ממציאים דברים כאלו ולא יכולים להמציא דברים כאלו.
אם העולם היה מלא באנשים כאלו, היינו רואים עוד דוגמאות כאלו, הבעיה שאין אפילו אחת כזו. של ספר לאומי של היסטוריה לאומית ש'הושתל' בתקופה מאוחרת ובדה מלבו דברים מסוג זה.
הענין של היעדר תיעוד בימי קדם, עולה ומתועד מכל ההיסטוריה של ימי קדם.
אין לי הרבה נסיון וידע במחקרים וחוקרים ואולי באמת רק לכן אני שואל את שאלותי .
אבל אשמח אם תסבירו לי איך חוקרים מוכיחים דבר אם יש בו דברים לא מוכרחים, ומי קבע שלכל דבר מוכרח שיש דרך בירור. [כאדם מבחוץ לא נראה לי לבנות מחקרים עם רמת הסתברויות כזאת].
ואם אתם טוענים שכל החוקרים בעולם ודאי יותר חכמים ממני, גזירה היא ואקבל אך אדע שאני מאמין רק בגלל שזה דעת החכמים ממני.
וכמו שהדגשתי אני מבין שא"א לפרוך מחקר ע"י שאלות רחוקות ומוזרות. ובדוג' שהבאתם על אדם שבירר על כלתו אצל חלק מהחבירות זה אכן יספיק לי ולא אחשוש לדברים לא מסתברים, אך במקרה כאן אני לא מצליח לקלוט איזה חלק לא הגיוני מתוך שאלותי. [ולכן לי אישית נראה שכזאת רמת פירכה גם החוקרים במחקריהם השונים לא היו שוללים].
שהרי את זה שיש דתיים שיעשו כל מאמץ לחזק ולהוכיח את דתם כולל שקרים מתוחכמים אתם מסכימים, וכמו שראינו לאורך כל ההיסטוריה. וא"כ יש בסיס לחשוב שהיה אדם שניסה לייצר הוכחות לאמונה בכך שהוא יגרום לעם להאמין בסיפורי יצי"מ ומתן תורה.
ומובן שאם הוא היה מגיע ומספר להם את הסיפורים או שהוא היה מחבר את הספר ואומר להם שהספר נכתב על ידו, הם לא היו סומכים על הכתוב בספר, והם היו שואלים אותו מה המקור שלך לסיפורים, ולכן הוא מחויב לגרום להם להאמין שהספר נכתב בזמן עליו הוא מספר. וחלק זה נראה לי הגיוני לגמרי שהרי כל אדם שרוצה לשקר על עם ולגרום להם להאמין בסיפורים, חייב לחשוב על דרך בה הם יתחילו להאמין לסיפוריו.
ואם זה כך מובן לנו לגמרי האפשרות שהיה אדם שקרן שניסה לגרום לעמ"י להאמין בה' באמונה מוחלטת יותר ממה שכל העמים מאמינים באלוהיהם, והוא הבין שאת זה אפשר ליצור רק ע"י שהם יאמינו במופתים והתגלויות שהאל התגלה לאבותיהם, וכדי שהם יאמינו בסיפורים אלו הוא הוכרח לחבר ספר המספר את סיפורי המופתים, ולעבוד עליהם שהספר נכתב בזמן עליו הספר מספר.
והגיוני ומובן שאם היה כזה אדם הוא הבין שאם הוא יחבר את הספר עם התאמה לדורו החכמים יקלטו את המוקשים, ולכן הוא הוכרח לחברו בצורה המתאימה רק לדור המדבר.
ומובן שאם הוא רצה להתאימו לדור המדבר ברמה שיקשה על מתנגדיו לפורכו, הוא נאלץ לעבור על כל תיועד מאותו הדור שהיה בידו.
ומובן שאם עוברים על תיעוד בכזו רמה אפשר לערוך את הספר עם התאמות לדור המדבר שיגרמו לכם להביא כמה עשרות התאמות בין שניהם ושלא יאפשרו לכם למצוא סתירות, שהרי גם הוא ישב אלף פעמים על הספר וניסה למצוא בו סתירות בין הספר לתיעודים שהיו בזמנו ורק אח"כ הוא הפיץ את הספר.
וא"כ אם נניח שיתכן שהיה אדם שרצה לעבוד על העם ולחזק את אמונתו, מובן וטבעי שהוא היה עושה את כל מה שהבאתי אח"כ, וכל השאלה רק אם יש סיכוי שהיה כזה אדם, שהרי ברגע שנניח שהוא היה, מתבקש שהוא יעשה את כל ההמשך, וההנחה שאולי היה כזה אדם היא הנחה פשוטה שהרי כל העולם מלא באנשים כאלו וא"כ אין זו שאלה רחוקה אלא שאלה בסיסית.
ואי"ז דומה לעלון הוראות לשימוש בתרופה כי בעלון זה אין לי סיבה ותקדים לחשוש שמישהו עושה מאמץ לרמות אותי אבל בנושא הצמחת דתות והוכחתם היסטוריית העולם עמוסה וגדושה ברבבות נסיונות דומים [ובהמון שקרנים ששיקרו כדי לגרום לעם להאמין בסיפורי מופתים הקשורים לדתם] וא"כ טבעי שכשאני דן באמיתות דת אני אמור לחשוש משקרנים שאולי ניסו לחזק את אמונת הדת הזאת וברגע שאני קולט שלשקרנים היתה צורה טבעית ולא קשה לגרום להוכחת הדת אני אמור לחשוש בצורה רצינית לצד הזה.
וכמו שהדגשתי בנושא זה לא תהיה כל אפשרות להוכיח והדיון מסורס ולא כל דבר בעולם מוכרח שתהיה אפשרות להוכיח.
ומספיק שיודעים על ספר המוכיח דת שאם מישהו רצה לשתול אותו כאמין לא היה לו מאוד מסובך, ויודעים שהיו רבבות בהיסטוריה שכבר ראינו עליהם שהם ניסו לשקר למען הצלחת דתם, וכשיודעים את זה טבעי לחשוש ולא לקבל את אמינות הספר
[מלבד זאת עוד לא הבנתי על מה בנויה ההוכחה שלא היה תיעוד מסודר בתקופות אלו כי להבנתי הוכחתם את זה רק ממה שלא מצאנו כאלו תיעודים ואת זה לא הבנתי מתוך תשובתכם מי אמר שאם אין הרבה תיעודים אין גם קצת].
סליחה על האריכות ותודה רבה
כתבת "מנתוני הארכיאולוגיה אנו יודעים שלא היה הרבה מקורות ידע מקיפים"
ולא היא, חלילה לייסד משהו על הארכיאולוגיה, מן הארכיאולוגיה אין שום דרך לדעת על ההיסטוריה. וכי מהעתיקות הרומאיות ישנה איזו דרך לדעת את גדולת האימפריה הרומאית, עלילותיה ומה שעבר עליה? או שמא מהעתיקות באתונה אפשר להבין את מה שהתרחש עם כל חכמי ופילוסופי אתונה? וכי יש הד בארכיאולוגיה למסעו של ג'ינג'יס חאן ולכיבוש המונגולי של חלקים גדולים מהעולם? או שמא היינו יכולים לשחזר את מעשי אלכסנדר מוקדון מתוך הארכיאולוגיה? רוב העלילות שידועות לנו מן ההיסטוריה לא היינו יכולים לדעת עליהן כמעט כלום מן הארכיאולוגיה.
הידע שלנו על העבר הוא היסטוריה, הוא תמצית הידע והתובנות האנושיות. למרות שאנשים בימי קדם האמינו באלילים וכו', עדיין התיעוד שלהם כולל את כל הידע והחשיבה האנושית, כמובן לא את הכל, אבל הוא מדגם מייצג של מה שאנשים ידעו על עצמם ועל עברם ועל אומות אחרות.
ומן הידע הזה עולה בבירור שלא היתה מערכת ידע כללית. ספציפית כל דבר מסויים שתבחר ייתכן שהיה מתועד ומצוייר ומתוייק ושהתיעוד הזה היה בידי שלמה המלך או שאפילו קיים עד היום. אבל לדעת מכלול של ידע מתקופה מסויימת היה בלתי אפשרי וזה לא היה קיים. זו ידיעה היסטורית מוצקה שעולה מכל התיעוד ההיסטורי ולא משהו שקשור דוקא לארכיאולוגיה.
וכך לגבי טענתך שהכותב התאים וכו', גם כאן אנחנו יכולים להסתמך על הידע ההיסטורי שמשקף את האנושות כולה, ובכללה ישראל והעמים הקרובים כמו גם הרחוקים. כאשר לא יודעים על הפרטים המבדילים בין הדורות, לא מבינים בכלל שיש בעיה ושיש צורך בהתאמה.
כשהתוכן שייך לזמן מסויים, האפשרות הסבירה וההגיונית הוא שהתוכן מתאים לאותו זמן. שכן מה הטעם לתת תוכן שלא מתאים לזמן ולא נתפס כנכון ורלבנטי, העיקר כדי שייתפס כקדום. תאר לעצמך שאני ציוני ורוצה לכתוב ספר על ציונות, אבל אני לא יכול כי אני רוצה להציג אותו כספר של הרמב"ם, ולכן אני כותב ספר נגד הציונות, ומייחס אותו לרמב"ם, כמה נפלא! זה חייב להיות לרמב"ם כי זה ממש נגד ציונות ולא יודע ששייכת ציונות בכלל, הרווחתי משהו?
ברגע שנכנסים לפינה של: אכן הסימנים מתאימים, אבל אולי איפה שאי אפשר לבדוק יש איזו קונספירציה, זו בעיה. שכן האפשרות הסבירה והמתקבלת היא אחת, כמו בכל הידע שלנו על העולם הקדום וכמו בכל תיארוך של ספר או טקסט או נושא או חפץ. אפשר להציע מבחני אמינות, אם רוצים לחזק את הבדיקה. אבל מבחן שאי אפשר לבדוק אותו הוא חסר ערך. לא נכון שאין ראיה, מכיון שזו האפשרות המתקבלת על דעתו של כל אדם שפוי, זה אומר שיש ראיה. מבחן האמינות לא רלבנטי.
תאר לעצמך שאתה מברר על אשה שאתה רוצה להתחתן איתה, אפשר לברר עד אין קץ, והבירור לדעתך מספיק לפי הקריטריונים שכל אדם שפוי מברר (וואו, רוב האנשים השפויים מתחתנים…). אבל אתה רוצה להציע עוד מבחן. אין שום בעיה, זה יכול לחזק את הבטחון. אבל אתה לא יכול להציע מבחן עליו מראש אי אפשר לענות תשובה. למשל: אתה מברר אצל חברות שלה על טיבה, ומברר אצל מאה חברות מתוך אלף, אבל אולי המאה האלו שייכות לסוג מסויים של בנות אדם שיש לו מחלת השקר? אתה יכול לבדוק נוספות, אבל אולי גם הן שייכות לסוג זה? כל עוד אתה מציע מבחן אמינות הוא צריך לתת שתי אפשרויות כדי להוות מבחן.
מכיון שיש להניח שחוקרי המקרא, ההיסטוריה, והארכיאולוגיה, הינם שפויים בעיקרון. אשמח אם תמצא לי חוקר אחד שמציע רעיונות כמו שלך. או איזה תחום אחר בו מישהו ניסה לפתח כיוון כזה, שספרות היסטוריה לאומית נוצרה בדרך כזו קונספירטיבית ומפותלת. ברור שאנשים חשודים לשקר ולנפח דברים, אבל זה לא נוגע רק ליהדות, כל קבוצה וכל דת כל חברה וכל עם, נגועים באינטרס להתאים את הדברים לפי חשיבתם. בדיוק כמו שYNET חשודים לשקר בכל מה שאפשר כדי להכפיש את נתניהו (וישראל היום – להיפך), כך לגבי כל מניפסט ספר תיעוד ואפילו מחקר. המחקרים של אוניב' ת"א משום מה מתייצבים רובם ככולם לצד אחד, זה לא מקרה. ועדיין, ניתן לדלות ידע גם מתוך אינטרסים, שכן זו מהותה של ההיסטוריה, שלא בכל דבר אפשר לשקר. וספרות לאומית לא נוצרת מתוך קונספירציה צרופה. אין דברים כאלו במציאות, ולא נמצאו דוגמתם בכל אומה ולשון.
ברגע שאתה מסכים שהכל נראה אמיתי ועובר את כל המבחנים, אלא שהשאלה היא אולי הכניסו מילה או שתים, ודוקא הן שמשנות את התמונה. זה שוב טענות המסרסות את הדיון. שמעקרות כל ידע אנושי, לפי שיטה זו אין אפשרות לדעת שום דבר. ואתה לא יכול לסמוך אפילו לא על עלון ההוראות לשימוש בתקופה.
מנתוני הארכיאולוגיה אנו יודעים שלא היה הרבה מקורות ידע מקיפים אך א"א להוכיח שלא היה כלל אפילו תיעוד אחד או ארכיון אחד [לאו דווקא ארכיון תיעודי מסודר אלא מספיק ארכיון בו מאוכסנים כל המסמכים דאז כישיבות ממשלה התכתבות בין ראשי הממשל והצבא וכדו'] בו השתמשו ואותו הארכיאולוגיה לא חשפה [ודאי שכשהארכיאולוגים לומדים על תקופה שלא היה מקובל לכתוב בה הם לא לומדים שכלל לא היה מקובל] וא"כ אין לנו כל הוכחה על כך שבדורות היותר מאוחרים לא נשארו תיעודים שונים המלמדים מהתקופה וטבעי שמי שהיה מאוד מעוניין להגיע אליהם הצליח.
ועל טענתכם שהספר לא התאים כלל לדור בו הוא נכתב גם אם הגעתם לכמות ידע על הדור ברמה שמספיקה להוכיח שבספר אין כל התאמה לדור [דבר שאני לא מאמין בו] עדיין לא מובן לי שהרי לטענתי עורך הספר התאימו לדור עליו הוא נכתב ולמה שהוא יוסיף בו דברים המתאימים לדורו והרי בזה הוא יגרום שהספר לא יראה כשייך לדור מוקדם יותר, וודאי שעל מה שאתם חשבתם גם הוא חשב והוא הבין שחכמים ומוכשרים מזמנו יכחישו את אמינות הספר, ולכן גם את ההוראות הוא התאים לדור עליו הוא כתב אותו, וכיון שעל כמה דורות לפניו הוא ידע יותר טוב ממכם היתה לו האפשרות לערוך אותו ברמה שתיראה דומה לספר הנכתב בדור המדבר.
מלבד זאת יתכן שההלכות אכן עברו אצל במסורת בע"פ או מן הכתובים ולכן ההלכות התאימו לדור ממנו הם התקבלו במסורת רק שמטבע הדברים בזדון או בשגגה היו שינויים ונוספו לו אגדות ותוספות לסיפורים העתיקים שמשנים את כל התמונה ולכן הוא לא הכניס הלכות וכדו' המתאימים לדורו כי הוא הכניס את מה שהוא האמין שהתקבל ע"י משה והוא לא הוסיף מעצמו דברים ללא עניין.
בקיצור: אני חותר לומר שאפשר להניח שאם למישהו היה אינטרס לערוך את ספר התורה אחרי כמה מאות שנים כאילו הוא נכתב בזמן משה הדבר לא היה מסובך לו במיוחד והוא יכל לעורכו ברמה שהוא יראה לכם מתאים לזמן משה ושלא תימצאו בו ראיות לכתיבתו בזמן מאוחר יותר
ומה שטענתם שספרות של אף עם לא נוצרת מכח מאגר עלום ולא כך נוצרת ספרות זה רק בספרות שאין לאף אחד אינטרס לערוך אותה כך אך ספרות כתורה שמגיעה כספר תיעודי על ניסי מצרים ומתן תורה והופכת בסיפוריה את הדת היהודית למוכחת טבעי שגם אחרי כמה דורות יהיה למישהו עניין לערוך אותה כאילו היא נכתבה בדור המדבר ובכך לגרום לעם להאמין לראיה שבה [ונראה לי ודאי שכל רב מתחיל יורה לשואלים שמותר לשקר כדי לגרום ליהודי להאמין בדת] וא"כ יש בה אינטרס להרבה אנשים וטבעי שמי ששתל אותה במהלך הדורות היה מעוניין בזה [ואף אם היא לא נשתלה אלא התחילה כספרות עממית שלפתע התחילו להאמין בה זה דבר שיכול לקרוא וא"א להוכיח מעמים אחרים שזה לא קרה להם]
ומה שטענתם שלדברי א"א לברר דברים אני מסכים שמאוד קשה לברר דברים. והוכחות ברמה זו לא מספיקות וגם כשמדענים וחוקרים משתמשים ברמת סבירויות כמו זו הם יטעו אם הם יאמרו שזה מוכח ולא רק "נראה להם" וא"כ בנושאים אחרים אין לנו סיבה לערער על רמת מחקר כזאת אך בנושא כמו הדת שמכח מחקר כזה עשרות אחוזים מהעולם מאמין בדת [היהודית והדתות שנוצרו מכוחה] אנו לא יכולים להסתפק ברמת מחקר כזאת ולהכריח את נכונות הדת.
ואין לי צורך להציב טענה נגדית כי מספיק שאני טוען שאין ראיה לדבריכם ולא תהיה ראיה לאף דת.
כל הידע שלנו מסתמך על ההבנה והידע האנושי כפי שנצבר והתגבש במשך אלפי שנים. בכל מה שנתון לפרשנות, מבטלים הרבה מהפרשנות שהעניקו הקדמונים למאורעות ולטבע וכדו', אבל התיעודים והתובנות שהשאירה האנושות באלפי השנים הללו הן גם עובדות, שמשקפות את תנאי החיים והמחשבות והרצונות של האנשים. כל ספר וכל יצירה מייצגים את הלך הרוח והידע של הדור. ועל ידי התבוננות בכלל היצירות הידועות לנו אנו יכולים לראות את הלכי הרוח והידע של כל הדורות. מתוך הסתכלות רחבה ומקיפה זו אנו יודעים בבירור שלא היו מערכות מידע מסודרות באותם ימים. אנחנו יכולים בלחיצת כפתור לראות את מצבת מישע, את הציורים בקבר תות ענח אמון, ואת כתובת בהיסטון, וכן לקבל את הטקסט המלא של כתבי יב, ארכיון מורשו, חרסי לכיש, וכו'. אבל ניתוח הידע והתובנות של כל האנושות באלפי השנים הקודמות מלמד אותנו שלא היה להם מקורות ידע מקיפים. הידע היה נקודתי.
נכון שהידע הארכיאולוגי הוא חלקי ביותר, אבל הוא מדגמי, שיני הזמן לא מבדילות בין סוגים של טקסטים, ולכן המדגם הזה מייצג קשת רחבה של המציאו.
הסיבה שהרעיון נחשב הזוי, לא רק בגלל שלא היה את הידע, אלא גם בגלל שהספרות הלאומית לא יכולה לייצג רק איזה מקור ידע עלום. הספרות הזו לכל הדעות ובהכרח מייצגת את פרי הדור בו נכתבה, את רוח הדברים את הנושאים שהיו חשובים את הצורה בה עסקו וכו'. ספרות כזו לא יכולה להיווצר רק מתוך איזה מאגר עלום וזה כל תכנה, התאמה למאגר העלום.
בסופו של דבר אין ולו בדל טקסט אחד ובודאי לא ספרות לאומית, שבנויה בצורה כזו. ולכן אין להניח שדוקא בישראל כך היו פני הדברים.
חלק מהבעיה בטענות שאתה מעלה שהן לא מאפשרות יכולת לברר, וזה בעצם סירוס של הדיון, אם היית מציב טענה ברת הפרכה היה טעם לדון בה. ברגע שאתה מעלה רעיונות שמבטלים את היכולת שלנו לדעת איזה שהוא ידע על העבר, אין להם משמעות. שכן אנחנו כן מסיקים מסקנות לגבי העבר ובוחרים במה שאפשר לנו להסיק.
אני מבין אותכם בנקודה שהדגשתם בסוף [וזה אכן חדר לי חזק רק ביממה האחרונה בעקבות השיח איתכם וכן בעקבות הצפיה בפאנל עם הרב פייבלזון על נושא שאלות באמונה המובא באתר זה ואני שמח שכתבתם את זה מפורש שאהיה בטוח שהבנתי נכון].
אך אני עדיין לא מצליח לקלוט למה הרעיונות שאני מעלה בגדר הזויים.
אני מבין שגם אתם הסכמתם שיש להוכיח שהתורה נכתבה בזמן יצי"מ ומטרת המאמרים שלכם להוכיח את זה בהתבסס על מגוון ראיות שכותב התורה ידע מקרוב על הדור עליו הוא דיבר ובהכרח שהיא נכתבה באותו דור, ולכן השאלה שאני שואל מינימאלית שאם להבנתי פשוט שאין צורך להיות באותו דור כדי לדעת עליו הרבה, וגם כמה דורות אחריו יכולים ללמוד עליו היטב וממילא לחבר עליו ספר שיכול להתאים לכתיבה בדור עליו הספר חובר א"כ דבריכם במאמרים אלו לא מוכיחים כלום שהרי עדיין אין כל ראיה למה שהמאמרים באו להוכיח שהם נכתבו בזמן יצי"מ ואין לי כל הבנה למה זה הזוי ולא הגיוני [ולהבנתי לכזה סוג שאלה גם בקניית דירה הייתי מתייחס והיא רחוקה כרחוק מזרח ממערב מהדוגמאות שהבאתם].
וביחס לעצם הנקודה אנא תסבירו לי האם יש כלל ברור בקרב החוקרים שאם לא מצאנו בארכיאולוגיה תיעודים היסטוריים מתקופה מסוימת זה מחייב שלא היה מקובל באותה תקופה לכתוב ואין סיכוי שאפילו מעט אנשים כתבו ולכן לא מצאנו את כתביהם או שרק המלכות כתבה ולכן טבעי שלא מצאנו את זה?
אם תכתבו שיש כזה כלל אני לא מבין איזה הגיון יש בו, וכי מצאנו אפילו אלפית מכל מה שהיה אז כדי שנוכיח שמה שלא מצאנו לא היה בכלל? ואם אין כזה כלל אני לא מבין מה חסר הגיון במה שטענתי שאין ראיה שלא מכח אותם תיעודים נכתבה התורה במועד מאוחר יותר.
[סליחה אם אני טרדן עקשן וקשה הבנה אבל תבינו אותי שבנושא קריטי כזה כנושא האמונה אין לי ברירה ואני חייב להיות בטוח שהבנתי עד הסוף]
המצרים כתבו הרבה, ואולי עשו זאת בקפדנות, אבל הם לא תיעדו את ההיסטוריה, אלא אספקטים מאד מסויימים מהחיים שלהם. יש רשימות מלכים, יש המון טקסטים דתיים, וגם המון טקסטים מנהליים (חוזי מכירה וחכירה ועניני כלכלה). אבל אין שום תיעוד שיטתי היסטורי, זה דבר שלא היה קיים בעולם בכלל באותו זמן. כלומר לא מתוארים האירועים שעברו על האומה בצורה מסודרת, ניתן לעתים להבין מתוך תעודות רמזים לאירועים, אבל זה לא תיעוד מסודר ושיטתי. ולכן לא נכון לומר "שהם ודאי תיעדו את מה שעבר עליהם". הארכיון המצרי הוא מקום שבו היו מסמכים, אבל זה לא אומר שבמסמכים אלו היו מתועדים כל הדברים שהתרחשו במצרים.
זה לגבי הביטוי שהשתמשת בו, ולעיקר דבריך, אתה צריך להבין את הגבול בין אגנוסטיקניות לשפיות. טכנית ברור שכל מה שאתה כותב אינו סותר שום חוק טבע ולכן תיאורטית יתכן, וכן עוד אפשרויות רבות שאינן סותרות את חוק המשיכה או חוק אחר. אבל כשיש לנו שאלה או התלבטות ואנו צריכים לקבל החלטה, האדם השפוי בוחר בדרך היותר מסתברת ומתקבלת, ולכן אינו נכנס לרעיונות הזויים מהסוג שאתה מעלה. אם הידע האנושי היה מתנהל בהתייחס לרעיונות כאלו, לא היה בכלל ידע, לא היו יכולים לדעת שום דבר על ספרים ספרות מאורעות ערים ומקומות, כי אולי התגלגלו נתונים ומישהו עשה קונספירציה ויצר את א' שייראה כמו ב' וכך הלאה. וכמובן לא היו בתי משפט כי אי אפשר להאמין לעדים ולראיות נסיבתיות וכו' כשמעלים כל אפשרות שתיתכן טכנית. החכמה היא לדעת מה האפשרות הנכונה הסבירה והמתקבלת.
תאר לעצמך שמגיע אליך חבר ילדות ומציע לך להשקיע איתו יחד בעסק מאד משתלם. אתה בודק את הכל בכל מכל כל וזו עסקה מצויינת. אבל רגע, מנין לך בכלל שהוא החבר ילדות שלך, נכון שיש דמיון, אבל יש עוד אנשים דומים בעולם, אולי זה כפיל? הוא מדבר איתך חופשי על חויות הילדות שלכם, אולי הוא קיבל את הנתונים מהחבר האמיתי? החבר לא תיעד את החיים שלו ואין סיבה שיעשה זאת? אולי בכל אופן הוא עשה זאת, אולי הכריחו אותו. הוא מראה לך כל מיני נתונים באינטרנט על קרקעות ונכסים, אולי זה אתרים מזוייפים שהוא יצר כדי להטעות אותך? אתה שואל מומחה לאתרים, אבל אולי המומחה עצמו יש לו ענין להטעות אותך? אתה נוסע לראות את המקום, אבל אולי הנהג הוא משת"ף שיש לו נתונים בצורה כל שהיא והוא לקח אותך למקום אחר כדי לרמות אותך? טכנית הכל יכול להיות, ואנחנו לא נביאים, ולכן מקבלים את ההחלטה היותר הגיונית וסבירה. אם אתה רוצה לא להשקיע ולא להרויח, לא להתחתן לא לקנות ולא למכור, אתה יכול להמשיך ולהעלות רעיונות הזויים. אבל אם אתה קצת מסתכל ימין ושמאל על מקורות של ידע, תראה שאנשים שפויים לא מעלים רעיונות כאלו, ומשיגים ידע ומגבשים דעה למרות זאת. בוחרים באפשרות היותר סבירה.
אם יש ספר שבכל מבחן אמינות הוא נראה אמין, ומתאים לכל מה שידוע לנו מכל המקורות האחרים. כנראה שהוא אכן אמין, ואין צורך להמציא קונספירציות.
ראיתי במאמר של משה רט שהבאתם על הסתירה בתורה ואריכיאולוגיה שהוא מביא בקטע הראשון שמצרים "ידועים בתיעודם הקפדני" היינו שהם ודאי תיעדו את מה שעבר עליהם וא"כ התיעוד הקפדני ודאי נמצא באיזה מקום ואיך נדע שבדורות יותר מאוחרים לא השתמשו בו ללמוד בהיקף ובעיון על מצרים ועל כל פרטיה [שהרי בטח במאות שנים אחרי יצי"מ הוא עדיין לא אבד] ומכוחו נערכו סיפורי יצי"מ שבספר התורה? האם בגלל שעדיין לא מצאנו את התיעוד שבטוח כתוב זה אומר שהוא מעולם לא היה?
ובאשר לטענתכם שאין סתירה הפוכה אני חושב שסופר מוכשר בזמנינו שלומד בעיון מתוך הרבה כתבים על תקופה, כשהוא רק במאות השנים שאחריה עוד יכול ללמוד עליה בעיון, ולהגיע לרמת כתיבה שאתם אחרי אלפי שנים עם מעט הממצאים הארכיאולוגים שלכם [יחסית] לא תמצאו בה סתירה ובפרט שהתנ"ך מספר לנו על מוכשרים עולמיים מהדורות ההם שלא נתפסים בתפיסת בן דורינו
וכמובן כל זה מצטרף למה שהבאתי כבר באיזה תגובה [איני יודע איפה הגבתי את זה] שהרי מצינו בפפירוס וכן בחז"ל שלמצרים היה ארכיון [אלא שבפפירוס מובא שהאויבים מוציאים ממנו מסמכים] וודאי שבארכיון היו הרבה מסמכים היכולים ללמד על התקופה בפרטות ואיך נדע איפה הארכיון היה בשנים שאח"כ והאם הוא לא נחשף לעיני ישראלי מוכשר [וכמו שהדגשתי בתקופת שלמה ודאי שהיתה אפשרות להגיע לארכיוני מצרים מחמת קשריו האישיים והמשפחתיים של שלמה עם מצרים ומחמת היותו השולט בכיפה]
אפשר רק לצטט את דברי ורנר קלר שהבאתם בתחילת המאמר "התיאור נראה כאילו נשלף מהפרוטוקולים המצריים" אז אני מוסיף שאולי דבריה הם ההסבר לתיאור כי אכן נעשה בשבילו שימוש בפרוטוקולים המצריים
כשאתה משווה את שיטת הכתיבה בזמננו, ע"י לימוד ממקצוע ההיסטוריה והארכיאולוגיה המפותחים, לסופר בימי קדם, אתה נכשל באנכרוניזם גס. לא היו שום ספרי היסטוריה מצריים שיכלו להעביר תמונה מפורטת ומדוקדקת כזו, מדובר באוסף פריטים שהושג בעבודה מאומצת של מאות שנים ע"י אלפי חוקרים וע"י חפירות ושחזורים. מלבד זאת, הנקודה היא לא רק סימני הקדמות, אלא היעדר סימני האיחור, סופר דמיוני לא יכל להיצמד רק לספרי היסטוריה (אפילו אם נניח שהיו כאלו), הוא היה חייב להוסיף גם משהו משלו, אחרת בשביל מה הוא כותב? אם הוא היה מאוחר, התוספות האלו לא היו יכולות להיות מתאימות, הוא היה נכשל במשהו. היעדר איחור חופף על כל התורה כולה ולכן מוכיח את קדמות כולה.
אכן יש תיאום, אבל מי אמר לנו שבזמן כתיבת הספר לא היו לכותב ממצאים המלמדים אותו על תרבות מצרים שמכחם הוא תיאר את הספר בהתאם לתרבות של אז כגון ספרי בהיסטוריה מצריים [כל סופר מתחיל שינסה כיום לחבר סיפור דמיוני על השואה לדוגמה ילמד מתוך ספרי היסטוריה את תרבות התקופה ואת כלליה ובהתאם לזה הוא יכתוב את הסיפור] ויתכן שהיו לו גם הרבה טעויות ודברים שלא מסתדרים עם ההיסטוריה אך אנחנו אלפי שנים אחר כך כמובן לא מספיק מכירים את ההיסטוריה בשביל להכיר את הטעויות שלו
מלבד זאת יתכן שיש חלקים בתורה שהם אמיתיים ובאמת עברו במסורת בידי עם ישראל כגון מכירת יוסף סיפור הרעב והשאר ויתכן אף שחלקים אלו נכתבו ע"י יוסף או מישהו בזמנו וכותב התורה בזמן מאוחר יותר השתמש בהם לצורך כתיבת התורה ולכן הוא הביא אותם עם כל הפרטים שהבאתם אך עדיין אי"ז מחייב את אמינות כל התורה ואת זה שהיא נכתבה ע"י משה לפני מותו