לחץ לגירסת הדפסה

לפני שנעסוק בממצאים ארכיאולוגיים הקשורים ביציאת מצרים, נראה כיצד הרקע ההיסטורי המצרי המתואר בתורה, מקורו בידע מזמן המאורעות.
הארכיאולוגים בני הדור הקודם, מנו שורה ארוכה מאד של פרטים הידועים לנו על התרבות המצרית מן הארכיאולוגיה, שבולטים בתורה כידיעות היסטוריות מהימנות. שאיש בתקופה מאוחרת לא היה יכול לדעת עליהן ללא מחקר ארכיאולוגי. ולא זו בלבד שישנה שורה ארוכה של התאמות, אין גם שום סתירה אנכרוניסטית, שום פריט שמתאים לתקופה אחרת או לארץ אחרת והושלך בטעות על מצרים לפי כתיבה מצומצמת של סופר. "התיאור נראה כאילו נשלף מהפרוטוקולים המצריים" (ורנר קלר).
חומר רב נמצא בספרו של פרופ' י.מ. גריניץ "יחודו וקדמותו של ספר בראשית" (מהאוניב' העברית), ובזמן האחרון בספר 'לחפור את התנ"ך', מאת הארכיאולוג ד"ר יצחק מייטליס (מאוניב' ת"א). ובספרו של האגיפטולוג קיצ'ן מאוניב' ליברפול 'האמינות של הברית הישנה' (2003).
סיפור שאינו היסטורי, שנכתב מאוחר, שכולל חלקים דמיוניים, בהכרח נכשל באנכרוניזם. אפילו שיקספיר, הגדול מכולם, נכשל פעמים רבות באנכרוניזם, כמו במחזה יוליוס קיסר, בו הוא מזכיר אורלוגין, וכן ספר כרוך (בניגוד למציאות בתקופה הרומית כאשר היו רק ספרים נגללים). אף אחד בימי קדם לא יכל לדעת כיצד נראתה התרבות המצרית מאות רבות של שנים לפניו, אלו מנהגים רווחו בה, באיזה שפה דיברו, מה היו שמות המקומות, איך התנהלו הטקסים וחיי היום יום. ואילו התורה מגלה לפנינו את המציאות ההיסטורית כפי שנחשפה בארכיאולוגיה, על כל פרטיה ודקדוקיה.
כפי שאומר קאסוטו: "כמובן לא היה אפשר לבני ישראל בתקופה מאוחרת ליצור יצירות ספרותיות מתאימות במדה שכזו למצב הדורות הקדומים, שבודאי לא היה ידוע להם. ומזה יש להסיק על קדמותם של הספורים ועל ערכו ההיסטורי של עיקר תכנם".
התורה מתארת לנו את סוף ימי האבות וירידתם למצרים, באמצע תקופת הברונזה, שלהי תקופת הבינים השניה. ואת יציאת בני ישראל ממצרים, לקראת תחילת תקופת הברזל, בימי הממלכה החדשה. אלו תקופות המוכרות לנו בארכיאולוגיה, ויש בידינו פרטים רבים על התרבות והאירועים שיכלו להתרחש באותו הזמן. האמנם מתאים סיפור התורה לפרטים שבידינו?

יוסף במצרים – רקע

אם נעבור על פרשת יוסף במצרים, האורכת פרקים ספורים, נראה כיצד היא תואמת את הידוע לנו על תולדות מצרים, ומתארת פרטים, שמי שלא חי במצרים באותה תקופה, לא יכול היה לדעתם:
יוסף מגיע למצרים על ידי שיירה של שמים נודדים הסוחרים בבשמים וסדקית, ומוכרים אותו לעבד, האם התרחשו אירועים כאלו בזמנו? פפירוס קאהיר 65739 עוסק בסוחר שעסק באריגים ובכלים, ומכר גם ילדה קטנה מארץ כנען לשפחה במצרים, כשזו הגיעה למצרים היא קבלה שם מצרי, הפפירוס מזמנו של רעמסס ב'. הציור בקבר בני חסן מראה לנו שיירה כזו לדוגמא, מתקופת הברונזה, סוחרים כנענים הנושאים עמם בין השאר מוצרי איפור, מגיעים למצרים.
הישראלי הראשון במצרים הוא יוסף, המופקד על בית פוטיפר (בראשית לט' ד'), והנה תפקידו של יוסף כמנהל משק ביתו של שר הטבחים לפי תיאורו מקביל בדיוק לזה של הimy-r pr בתעודות המצריות, כפי שמעיר פרופ' יוסף ורגוטה (ראה עולם התנ"ך בראשית עמ' 217).
שר המשקים והאופים מוצבים במשמר שר הטבחים אל בית הסהר (בראשית מ' ג'), כפי שמסביר גריניץ, זה תואם למציאות במצרים שבית הסהר לאסירים (כיוסף בתחלה) צמוד למשמר המיועד לממתינים למשפט (כשר המשקים והאופים) אך יש גישה מכאן לכאן לבעלי מעמד (יחודו וקדמותו של ספר בראשית עמ' 106).
שר המשקים נותן את הכוס אל כף פרעה (בראשית מ יא), כמתואר נוהג זה בציורים המצריים (בית מקרא א' כב'). הביטוי "כוס פרעה" (בראשית מ' יא'), הוא מייצג מובהק של הממלכה החדשה, כביטוי בסמיכות ל'פרעה', כמו גם "סריסי פרעה" "ויקצוף פרעה" "מאכל פרעה" ועוד, (יושס"ב 102).
בפתרון החלום, אומר יוסף (בראשית מ' יג') "ישא פרעה את ראשך מעליך", מבקרים הציעו להשמיט תיבת "מעליך" הנראית מיותרת שכן הכוונה לפקידה לתליה, אלא שעם התגלות ספר החלומות המצרי הוברר שהסגנון המלולי של פתרון במצרים כוון כנגד החלום, ובחלום "העוף אוכל מעל ראשו", ספר החלומות שייך לתקופת הממלכה החדשה (יחודו וקדמותו של ס"ב עמ' 110, וכן פרופ' שופק כאן עמ' 74 הע' 77).

הרעיון הכללי של חנינה לאסירים ביום הולדת (בראשית מ' כ'), עולה מתעודות רבות שזה הוא מנהג הפרעונים (פני עולם המקרא בראשית עמ' 103).
פתרון החלום על ידי יוסף ש"שבע הפרות שבע שנים הם" (בראשית מא' כז'), קשור בלי ספק בעובדה שהמלה rnpt המצרית מציינת שנה ופרה כאחת, כפי שמציין משה וידנפלד, (עולם התנ"ך בראשית עמ' 207). לפי המיתולוגיה המצרית אלילת המזון היא פרה וארץ מצרים מחולקת לשבעה חלקים ולכל חלק היתה פרה הממונה על מזונה, ובקברה של נפרת אמרי אשת רעמסס השני אנו מוצאים ציור של שבע פרות, וכן בקברים אחרים במצרים. (ש.א. יהודה עבר וערב עמ' 7).
פרעה אומר ליוסף: "אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי" (בראשית מא' מ'), יש כאן שני ביטויים שכל אחד מהם הוא תואר אחר כפי מנהג הלשון המצרית, (יושס"ב עמ' 117-8). בהמשך נאמר: "וירכב את מרכבת המשנה", (בראשית מא' מג'), ואכן, כך מוזכר לגבי שר גדול ממוצא שמי (בימי אחאנתון) שנהיה הראשון בממלכה שבעת הכתרתו הרכיבוהו במרכבה המיוחדת (יושס"ב עמ' 116).

בבראשית מא' יד' מתואר יוסף מתגלח לפני פרעה, ואכן המצרים נתיחדו מיתר בני העמים בעת העתיקה בטפול בשערות גופם בכלל ובשערות הראש בכלל.. רוב המצרים גלחו גם את הזקן.. הימצאות תערים היא העדות להימצאות מצרים במקום, כפי שמתאר הארכיאולוג ברוך ברנדל (עולם התנ"ך בראשית עמ' 224. כעין זה בפני עולם המקרא עמ' 105). בבראשית מא' מב' מתואר כיצד פרעה נותן את טבעתו ליוסף. האגיפטולוג רפאל גבעון כותב כי הענקת טבעת בגדי שש ורביד זהב היה טקס מצרי מאותם הימים בעת מינוי שר גדול, (עולם התנ"ך, יושס"ב עמ' 115, פרטים נוספים בבית מקרא א כ"ב 75, עי"ש לגבי החרטומים, בגדי שש, רביד הזהב, ופרטים רבים נוספים, בספר "עבר וערב" עמ' 9 בהקשר לנתינת טבעת המלך המוזכרת, ופני עולם המקרא עמ' 103 בהקשר לחגיגת יום ההולדת וכן בעמ' 225).
יוסף מכונה 'אב לפרעה' (בראשית מה' ח'), הבטויים "אב לפרעה" "הרם יד או רגל" "נשא ראש" "נשק על פיך" הינם בטויים מצריים טיפוסיים הנזכרים פעמים רבות בכתובות מצריות (בית מקרא א כב עמ' 79. ראה עוד עבר וערב עמ' 17 על המלים: אחו, חרטומים, צפרדע, שחין, שבר, תועבה).
ורנר קלר כותב: "עליתו של יוסף לדרגת משנה למלך במצרים מסופרת בתנ"ך בדיוק של פרוטוקול.. ובדיוק כך מציירים ציירים מצריים על הקירות ועל תבליטים כל חגיגה שיש בה משום הטלת משרה על שכם מישהו" (התנ"ך כהסטוריה עמ' 93).
אגירת הבר המתוארת בבראשית מא' מח' כנעשית תוך רישום מדוקדק, משתקפת בציורי קיר מצריים (פני עולם המקרא עמ' 107). האמור בתורה "רק אדמת הכהנים לא קנה" (בראשית מז כב), תואם לידוע לנו על התקופה. כפי שאומר משה וידנפלד, תיאור הרפורמה האגרארית בפרק מז' והעובדה שאדמת הכהנים היתה פטורה ממסי המלך תואמים את הידוע לנו על מצרים שאחרי תקופת ההיקסוס (עולם התנ"ך בראשית עמ' 207. בית מקרא א כב 78. אנצ"מ ערך מצרים עמ' 284).
הירידה של שמיים למצרים בשעת רעב (בראשית מא נז), מתוארת יפה בציורים ובטקסטים מצריים, כפי שאומר תומס למבדין מאוניב' קמברידג' (אנצ"מ ערך מצרים עמ' 263, פני עולם המקרא עמ' 107, ההסטוריה של ע"י בימי קדם עמ' 43). גם פינקלשטיין אומר: "המציאות המתוארת במקרא, על הבצורת בארץ ישראל, זאת מציאות נכונה. אנחנו יודעים מהארכיאולוגיה, שבאמצע האלף השני לפני הספירה היתה הגירה של כנענים למצרים, שהקימו מושבות בדלתה של הנילוס ולאחר מכן המצרים גירשו אותם משם".
התיישבות בני ישראל בגושן מכיון שהם רועים (בראשית מה י), תואמת למציאות לפיה גושן היתה מקום מתאים למרעה, וכן ישנו תיעוד בפפירוסים של העברת רועים שמיים לגושן, (אטלס דעת מקרא עמ' 96 אנצ"ע ערך גושן. בגושן יש שמות בעלי משמעות עברית כמו מגדול, בעל צפון, סוכות).
האמור: "לא יוכלו המצרים לאכל את העברים לחם" (בראשית מג לב), תואם למה שמספר הירודוטוס שמצרי או מצריה אינם משתמשים בסכינו בשפודו או בקלחתו של יוני וגם אינם אוכלים מבשרו של פר שנשחט בסכין של יוני (עולם התנ"ך בראשית 233). וכן התיאור: "ויוסף ישית ידו על עינך", (בראשית מו ד). תואם לידוע לנו שזו היתה חובת הקרוב למת בעולם העתיק (למרות שבישראל בהמשך אין אנו מוצאים נוהג זה).
חניטת גופותיהם של יעקב ויוסף (בראשית נ ג) משקפת מנהג מצרי מובהק וכן גם שבעים ימי הבכי שהיוו את תקופת החניטה במצרים (עולם התנ"ך בראשית עמ' 207. אנצ"מ ערך חנטים). ציון מיתת יוסף בגיל 110 (בראשית נ כו), מזכיר את הידוע שבמצרים נחשב המספר 110 כמלוא ימי חיי אדם על הארץ (אנצ"מ ערך יוסף).

הרחבה והרבה פרטים נוספים: פרופ' א"ש יהודה: תיאור מצרים בתורה, בן זמן המאורעות, האגיפטולוג קנת קיטשן וחוקרים נוספים: יציאת מצרים היא עובדה היסטורית, ד"ר ברמן: תיאור התורה ביצי"מ – מזמן המאורעות, פענוח יציאת מצרים – 'הארכיאולוג הערום', שמחה יעקובוביץ. פרופ' בראד ספארקס: טקסטים מצריים העוסקים ביציאת מצרים

הרקע המצרי בתורה