נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

ז מה צריכה להיות הגישה להסקת מסקנות מתוך ארכיאולוגיה?

האם לאור מה שראינו במאמרים הקודמים, עלינו לזלזל בארכיאולוגיה?  

 

ז מה צריכה להיות הגישה להסקת מסקנות מתוך ארכיאולוגיה?

לא נבלבל את הקורא בעוד ועוד ממצאים, הראינו יפה, שהמציאות הארכיאולוגית יותר מורכבת ממה שניתן לחשוב בפשטות, כאילו התלים הארכיאולוגיים מכינים את עצמם לחפירות כשהשכבות מסודרות יפה זו תחת זו ובכל אחת כלים אופייניים בלבד. לא כך פני הדברים, הממצאים הרבה פעמים מעורבבים ומבלבלים, התרבויות והתקופות לא תמיד צייתו לאבחנות ולקריטריונים, עצם החלוקה לתקופות וקביעת זמניהן לא תמיד מבוססת. הפרשנות מושפעת מההנחות ההיסטוריות. מבלי יצירת תיאוריה היסטורית אין דרך לפרש את הממצאים. הממצאים הארכיאולוגיים תמיד טפלים לתיאוריה ההיסטורית ומובנים רק בעקבותיה.

אבל אין הכוונה לזלזל בארכיאולוגיה, שהרי זו בודאי תרמה ותורמת רבות להבנתינו את המציאות. ולפעמים גם יכולה לשפוך אור על תעלומות היסטוריות, שכותבי ההיסטוריה לא פירשון. השאלה היא איזה חלק בארכיאולוגיה עלינו לראות כהסבר ראוי, ואיזה חלק כמצטבר לכיוון של הוכחה.

איפה חוד החנית של הארכיאולוגיה? אלו נתונים יכולים לגרום לנו לגבש השקפה בשאלות היסטוריות? במקום בו אנו פחות נסמכים על שחזור והשערות, ויותר על דברים ברורים. כאשר יש לנו הצלבת מידע, אין אנחנו צריכים לשחזר, אם ההיסטוריה מספרת על מלך בשם מישע שכבש חלקים מנחלת ראובן, ואנו אכן מוצאים מצבה של מישע המספרת על כיבושיו בראובן. אין אנחנו צריכים לשחזר ולהמציא, אנו יכולים לקשר את הממצא עם ההיסטוריה, ולהניח במדה סבירה של וודאות שמצאנו את המצבה של מישע ההיסטורי.

ואין הדברים אמורים רק בשמות אישים, אלא גם בתיאורים מדיניים ואורבניים, נדגים כאן את שתי הנקודות שציין מזר בכנס שעסק בנושא הפולמוס על אמיתות התיאור שבמקרא.

הנקודה הראשונה שמציין מזר כמוכיחה את קדמות התיאור המקראי היא: "הכרת המערך הגאופוליטי של ערי מדינה כנעניות בתקופה הקודמת להופעת ישראל. מערך זה תואם את הידוע לנו על ארץ כנען באלף השני לפנה"ס". אפשרות אחת היא להתבונן בשרידי החרסים ולנסות למיין ולתארך אותם, זה מסובך, זה רחוק מוודאות. האפשרות השניה היא להתבונן בתיאור ההיסטורי, ולראות: האם הוא משקף את המציאות הקדומה? התשובה היא כן, מבנה ערי המדינה בכנען, תועד בכתב באגרות אל עמרנא וממצאים אחרים דומים. התורה וספר יהושע מתארים את המבנה היחודי הזה. בתקופה מאוחרת אף אחד לא יכל לדעת כיצד היתה נראית המציאות הכנענית.

הנקודה השניה של מזר: "המסורת על כיבוש חצור (יהושע יא) מכירה בעיר זו כ'ראש כל הממלכות האלה' (שם, פסוק י), תיאור המשקף נאמנה את מעמדה של חצור באלף השני לפנה"ס". לא רק מעמדה הספציפי של חצור, אלא גם שכבת החורבן האלימה מעידה על כיבוש והחרמה, כאשר פסלים מנותצים הושלכו אל תוך השריפה. האם זו הוכחה מוחלטת ששכבת החורבן הזו היא תוצאה של יהושע בן נון וחילו? כמובן שלא, ארכיאולוגיה אינה הוכחה מוחלטת. אבל היא משכנעת וממשית הרבה יותר מנסיונות תיארוך על פי השערות ושחזורים. הסיפור על העיר הגדולה ביותר בכנען ועל  חורבנה, מתאים לממצאים.

נחזור לשאלה ששאלנו קודם, איך יש מקום לשתי פרשנויות?

הסקרים הארכיאולוגיים מתיימרים בעצם להיות מין מבט על, סטטיסטיקה רחבה של איזורים נרחבים בזמנים נרחבים. איך אם כן קובע פינקלשטיין על סמך הסקר הארכיאולוגי שבתקופת ההתנחלות ומאות שנים לאחר מכן הישוב בישראל היה דל ועלוב, ואילו זרטל, ואחרים שהשתתפו גם הם בסקרים ארכיאולוגיים כאלו בדיוק קובעים להיפך?

התשובה היא שהסקר כולל מספר אספקטים, שהחוקר יכול לבחור אלו מהם יש לראות כמכריעים. כל הסקרים זיהו מאות ישובים שהוגדרו כ'התישבות בתקופת הברזל 1'. אך מה טיבה של התיישבות זו?

פינקלשטיין טוען שישובים אלו פרשו מהחברה הכנענית בצורה כזו או אחרת, הוא ממאן לכנותם ישראליים, אלא 'פרוטו ישראליים' אחרים טענו שהמאפיינים המיוחדים של ישובים אלו מוכיחים שמדובר באוכלוסיה מרקע שונה, כפי שהראינו לעיל. עמיחי מזר אומר: "המונח 'פרוטו-ישראלים' שבו משתמשים מספר חוקרים להגדרת אוכלוסייה זו נראה לי כהתחמקות מהזיהוי המתבקש עם הישראלים של תקופת השופטים".

פינקלשטיין טען שכמות האוכלוסין בתקופה זו היתה עלובה וזעירה ובודאי לא מתאימה לתיאור של עם שלם. הוא יוצא מהנחה שיש ביכלתינו להגיע למסקנות על סדר גודל של הישוב. אחרים טוענים שאין ביכלתינו לשחזר נתונים כאלו. במדינת ישראל של ימינו, אנו מוצאים בעזה צפיפות של 8,153 נפש לקמ"ר, בעוד בישוב הסמוך 'חולית' מתגוררים 110 תושבים על פני שטח נרחב ביותר. לא תמיד ניתן לגזור צפיפות אוכלוסין באופן סטטיסטי. בפרט כשמדובר באוכלוסיה פסטורלית, שרגילה בחיי מרעה ונוודות.

להלן דוגמא לשיטות החישוב של פינקלשטיין את גודל אוכלוסי הארץ לפני למעלה משלשת אלפי שנה:

1) בעזבת צ'רטה נמצאו 43 ממגורות, מכיון שנחפר 38% משטח הישוב יש להניח שבישוב כולו היו 110 ממגורות, נפח הממגורות הוא כ1.28 מ"ק, אך יש לשער כי גבהם המקורי היה מכיל 1.5 מ"ק. בהנחה כי כמות הגרעינים המתקבלת מדונם שוה לנתונים שיש בידינו מתקופת ראשית המאה. ובהנחה שהיחס בין חטה לשעורה היה גם הוא כפי הנתונים שבזמננו – 23 ל13 בהתאמה, ובהנחה שגידלו על שטח מסוים אחת לשנתיים, הרי היו לישוב 2200 דונם של דגנים, בהנחה כי 30% נחסר ע"י מזיקים וע"י זריעה, ובהנחה כי אדם ממוצע צורך 200 ק"ג דגנים בשנה (כפי הנתונים שבזמננו..), הרי חיו בעזבת צ'רטה 190 נפשות!! 2) גודל האתר בשכבה II שהיא כמובן תקופת הכיבוש הוא בערך 4 דונם, והמקדם המקובל היום הוא 25 נפש לדונם, הרי באתר התגוררו 100 נפשות! 3) לפי המקדם של נרול כל אדם זקוק ל10 מ"ר בנויים ומקורים, ומכיון שנמצאו במקום 1150 שאפשר לשער מהם כי היו מקורים, הרי התגוררו במקום 115 נפשות! 4) בשכבה הנ"ל נמצאו כ20 בתים רגילים ובית אחד גדול, ואם נחשב 4.2 ממוצע של נפשות לבית [שהרי בכפרים הערבים בארץ התגוררו בממוצע 4.4 נפשות לבית, ומכאן מופרכת השערתו של שילה על 8 נפשות לבית] הרי הגענו ל90-95 נפש! (פינקלשטיין ההיסטוריה של תקופת השופטים, עמ' 245).

האמנם זה רציני? נסיון יפה, אבל הוכחה? סטטיסטיקה של נושאים כאלו תלויה בהרבה מקדמים והנחות, שהופכים אותה לרחוקה מאד מלהיות מדוייקת.

פינקלשטיין מסיק מסקנות מצפיפות אוכלוסין בת ימינו: "חשוב לבנות בתחלה מודל תקופתי אחד שלם ומלא ככל האפשר.. אשר ישמש להשוואות לתקופות אחרות. מובן כי המודל השלם יחסית והיחיד הזמין לנו, הוא זה של הכפר הערבי בראשית המאה הנוכחית". (עמ' 120). "ניתוח הסבות שהביאו לכך (להתישבותן של הקבוצות הפסטורליות) קשה ביותר, שכן רב כאן הסתום על הגלוי. לפיכך הכלי החשוב ביותר, אשר עשוי לסייע בידינו בסוגיה זו, הוא השוואה לתהליכים דומים שנחקרו בחברות בנות ימינו" (עמ' 312).

אך מייטליס (עמ' 234) מראה כי כל ההערכות מבוססות על הנחות שרירותיות ביותר, הלקוחות מן התרבות המערבית, המגורים בירושלים בסוף המאה ה19 היו צפופים לאין ערוך יותר ממה שסברו, "קשה לתפוס נתוני צפיפות כה גבוהים.. כפי שאמר צ'פלין שחקר את נושא הצפיפות בירושלים בשנת 1878 'בן המערב אינו מודע להרגלי המזרח. טקיטוס הרומי (HIST ה יג) מספר על ששים רבוא נפש בירושלים של ימי החרבן, ויוספוס (מלחמות ספר ה פרק יג' ז') מביא מספרים גבוהים בהרבה, ומספר כי בעיצומו של המצור הושלכו ששים רבוא מתים משערי ירושלים ומספר יתר חללי הרעב הוא לאין חקר. שטחה של ירושלים העתיקה הוא 850 דונם, כיום מתגוררים בה כ35,000 איש.

ה'הערכות' של פינקלשטיין וחבריו נסתרות מכתובת סנחריב, לפי פינקלשטיין וברושי ('מנין אוכלוסי ארץ ישראל בשנת 734 לפנה"ס', קתדרה 58, תשנ"א עמ' 23-4) בכל ארץ ישראל המערבית היו רק 400,000 נפש באותה תקופה, בעוד סנחריב שלא כבש את ירושלים אלא רק חלק מממלכת יהודה, מספר שהגלה יותר מ200,000 איש מיהודה לאשור. לפי פינקלשטיין לא היו בכל ממלכת יהודה וירושלים גם יחד סכום כזה של בני אדם. על תקופת הברונזה המאוחרת, בה אין כמעט ממצאים, מספר פרעה אמנחותפ כי לקח 90,000 שבויים במסע מלחמה אחד! (ראה אהרוני א"י בתקופת המקרא עמ' 146-148, מייטליס, לחפור את התנ"ך עמ' 99).

מייטליס מסכם: "לסיכום קשה ואף בלתי אפשרי להצביע על מספרים חד משמעיים, שכן העיסוק הוא במדה רבה בהשערות ובהנחות שלא הוכחו כל צרכן, ואעפ"כ נראה כי התמונה המצטיירת עולה בקנה אחד עם התיאור המקראי שעל פיו נמנו כמה מליוני תושבים במפקד שערך יואב (ש"ב כד ט)", (מייטליס עמ' 236).

הנסיונות לתארך את האתרים מאוחר יותר, או לשערך את האוכלוסין, לא מבוססים מספיק. גם אם נניח שקנקני שפת הצוארון מאוחרים מזמן ההתנחלות המקורי, יש להניח שארך זמן עד שבני ישראל יצרו תרבות בניה וקדרות משלהם. עם התיישבותם קבלו את התרבות הכנענית, השתמשו בבתיהם ובכליהם, ככתוב: "לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת" (דברים ו י). "ואת כל ערי המלכים האלה.. רק כל הערים העומדות על תילם לא שרפם ישראל זולתי את חצור לבדה שרף יהושע" (יהושע  יא יב). אין זה אומר שיש לבקש אחידות ע"פ פרמטרים אלו. כך אנו מוצאים בזמננו את הכיבוש ב1948 מתפצל לצורות שונות: במקומות מסויימים נכנסו התושבים לבתים הערביים הקיימים, כגון: עין הוד, עין כרם, צפת, במקומות אחרים נוצרו חורבות מבתי הערבים והעיר היהודית נבנתה בצידם, ויש שנוצר ישוב יהודי על מקום הכפר הערבי העזוב עצמו. לא תמיד אפשר לנסח 'מודל' התיישבות.

איזה ארכיאולוג היה יכול לקבוע את הסדר הכרונולוגי של: תל חי, ימין משה, ומשמר הירדן? משמר הירדן, שנראית ככפר צ'רקסי ימי ביניימי, נבנתה לאחר תל חי שהיא דגם מתוכנן ומפותח יחסית, שזו נבנתה לאחר ימין משה הבנויה כשכונה אירופית. גורמים שונים ותנאים שונים חברו להתרחשויות אחרות בכל מקום. הבדלים שללא הידיעה ההיסטורית לא היינו יכולים לשחזר בשום אופן.

האם אדם שיחקור את הארכיאולוגיה של הישובים בארץ, יוכל לשחזר את אירועי 1948, 1967, ו1973? למרות שלכל אחד מהם היו תמורות מדיניות וישוביות עצומות? (אירועי 1973 גררו נסיגות וריכוז מאמצים במקומות שונים). ישנן מקומות בשטחי 48 שהאוכלוסיה הערבית דומיננטית בהם, כגון הגליל התחתון, וישנן מקומות בשטחי 67 שהאוכלוסיה היהודית דומיננטית בהם. סוגי האוכלוסיה היהודית שונים כל כך זה מזה, עד שאת הממצאים שישאירו אחריהם ישייכו בקלות לשני עמים שונים. גם מי שיקרא ספרים בני זמננו וכתבות שונות מן התקשורת יכול לקבל תמונה מעוותת על המצב בשטח. גורמים כה רבים ומורכבים שולטים בממצאים בשטח, עד שאין לחשוב את הניתוח שלנו כיכול להגיע לידיעה היסטורית.

אין לנו שום ממצאים בירושלים על ראשית ימי הבית השני, אין מבנים המיוחסים לתקופה הפרסית, ולא מן התקופה ההלניסטית הקדומה, האם הכחיש מאן דהוא את קיומה של העיר במשך כל מאות השנים האלו? כך מעידים כתבי אל עמרנא על ישוב בירושלים במאה ה14, לעומת היעדרו של כל מימצא ארכיאולוגי מתקופה זו. דוקא משום חשיבותה של העיר וישובה הרצוף, לא תמיד שרדו מכל התקופות הקדומות ממצאים שניתן להוכיח את זמנם. רוב הממצאים מירושלים הם דוקא מן המדרון המזרחי של עיר דוד, איזור שהיה נטוש בימי הבית השני. נסיבות כאלו יכולות לגרום לפערים בין איזורים, מסבות שבתנאי החיים ולא שבהיעדר חיים: "תופעת הירידה מהתלים המקראיים אל המישורים המוכרת מהתקופה ההלניסטית לא בולטת בהרי יהודה. שם נמשכה הבניה על גבי הישובים הקדומים. הישובים בצפון שכנו ברובם ליד מישורים שאליהם גלשו בתקופה ההלניסטית (למשל בית שאן ומגדו), לעומת זאת בהרי יהודה ובשפלה אפשרות גיאוגרפית זו בדרך כלל לא היתה קיימת", (לחפור את התנ"ך עמ' 213).

אין לצפות שנקבל  תמונה שלמה ומפורטת, הארכיאולוגיה מקבלת לידיה אחוז מזערי של נתונים, והרבה שתיקות רועמות יווצרו בהכרח. הרבה תופעות ואירועים שידוע לנו שהתקיימו, לא מקבלים ביטוי בארכיאולוגיה. ראשי חץ למשל, נדירים מאד לאורך תקופות שלמות בארכיאולוגיה, והועלו סברות שלא היו החץ והקשת מוכרים בארץ בימי קדם. אך תיעודים שלהם בציורים קדומים ועוד מקורות הוכיחו שאך מקרה הוא שלא נמצאו ראשי חץ עתיקים. יש להדגיש כי כשאנו אומרים שאין ממצאים במקום פלוני מתקופה פלונית, אין זה אומר שבאמת אין ממצאים, אלא שלא מצאנו שום פריט שבידינו לקבוע שהוא מתקופה זו. ייתכן שחלק מהממצאים שבידינו שייכים לתקופה זו, אך אין בידינו לזהותם כ'אופייניים'. פינקלשטיין בעצמו כותב: "בדרך כלל כמות החרסים מתקופת הברזל א' מעטה ביחס, ולכן אין להוציא מכלל אפשרות כי באתרים מסויימים בהם היתה רק פעילות מצומצמת בתקופה זו, לא הצלחנו למצוא חרסים מתאימים, במיוחד הדברים אמורים לגבי כפרים ערביים אחדים שבהם יש ממצא מתקופת הברזל, אך הכיסוי המאוחר ניכר ביותר" (עמ' 117).

מייטליס אומר: "הממצאים הארכיאולוגיים בשכבות יישוב אינם אלא 'קרעי מידע' והם משקפים בעיקר את סופה של התקופה ולא את ראשיתה. לארכיאולוגים קשה מאוד לצייר תמונה הכוללת גם את השלבים הראשונים בתולדותיו של יישוב שהתקיים תקופה ארוכה ברצף. כך למשל הארכיאולוגיה אינה יכולה לתאר את ירושלים בתקופת שיבת ציון ובתקופה ההלניסטית. ללא מקורות היסטוריים כתובים לא ניתן היה לדעת כמעט דבר על תולדותיה של ירושלים בין המאה השישית והראשונה לפנה"ס".

בעמ' 218 מתאר פינקלשטיין את המודל הנראה לו כראשית ההתנחלות, מין קבוצת בתים היוצרת חצר המתאימה למרעה באמצע. כך הוא מוצא את ראשית ההתנחלות מאוחרת ומצומצמת ביותר.

אך זו אכן ראיה מצומצמת שאין כדוגמתה, ולפי שיטה זו גם ההתנחלות בא"י לפני קום המדינה היתה מצומצמת ומאוחרת, כיון שישובי חומה ומגדל הבנויים בצורת חצר גדולה אחת מרכזית הם עשרות בודדות וקטנים ביותר. אך זו לא היתה אלא שיטה אחת, קדמו לישובים אלו בעשרות שנים ערים גדולות ושוקקות חיים הבנויות בסגנון אירופי!

גם בני ישראל נחלקו לקבוצות: בני גד ראובן ומנשה שהיו אנשי צאן מובהקים יותר התאהבו בעבר הירדן המזרחי ובאפשרויות רעיית הצאן. אך ברור שחלק מן השבטים יצר חברה עירונית יותר, השתלב בצורת הבניה הכנענית, או אף ירש ערים ובתים מוכנים מהכנענים. אפשר שקבוצה מסויימת ומאופיינת חיו להם במודלי פינקלשטיין, אך איך מכאן ניתן להסיק מסקנות היסטוריות בקשר להתנחלות כולה, ולאפיין עם שלם המיישב ארץ ענקית בעלי תנאים טופוגרפיים שונים בכל מקום, אך ורק במין מודל מסויים של מבנה?

כמו"כ כל ההערכות מתעלמות שוב ושוב מן המודל הפסטורלי, של המשך חיי נוודות שאינם משאירים סימנים רבים על הקרקע, פינקלשטיין עצמו מתיחס לכך וכותב שקבוצות אלו היו בעלי משקל מכריע אך אין לנו אפשרות לדעת עליהם (עמ' 175).

כל הראיה המצומצמת של שכבות סגנונות והתפתחות אינה יכולה להיות מציאותית. האמנם שכונת סביון היא 'התפתחות' של סגנון הבניה בשכונת הארגזים בת"א הסמוכה? מובן שכן, אך התפתחות זו אירעה כבר אלפי שנים קודם, כאשר הבינו בני האדם כי מי שיש ביכלתו לשלם למתכנני בניה, להזמין חמרים יקרים, ולשלם לפועלים שיבנו בנין מורכב ומשוכלל יקבל את הסגנון שברצונו. ומי שאין ביכלתו נאלץ להישאר עם הסגנון המיושן של בניה פשוטה. אך מה לזה ולתקופות היסטוריות? כך בדיוק דינן של כלי החרס, שנעשו ע"י אמנים בכל הדורות ובכל הצורות, בחיקוי לצורות עתיקות, ובדמיון מקרי לצורות 'חדישות'. הוזמנו ע"י עשירים, ונעשו ע"י עניים. על ידי בעלי כשרון לקדרות ויכולת דיוק, ועל ידי יוצרים שטחיים.

מייטליס כותב: "יש להבחין הבחנה ברורה בין אזורים בארץ ובמיוחד בין ההר למישור. אזור ההר ובעיקר הרי יהודה היה סגור למדיי והתהליכים ההיסטוריים שהתרחשו בו היו איטיים יותר. צורות היישוב, צורות הקבורה וסגנון כלי חרס היו שונים זה מזה במידה רבה בשני האזורים. כלי יבוא היו שכיחים פחות בהר. שינויים פוליטיים ומדיניים שהתרחשו במישור החוף לא השפיעו בהכרח על הנעשה בהר. תושבי המישורים חששו לעבור באזורים הרריים, והייתה לכך ודאי השפעה על הקשרים בין ההר למישור. לפיכך אין לגזור בהכרח מתהליכים היסטוריים שהתרחשו במישור החוף לגבי אזור ההר. ייתכן שכלי חרס המאפיינים תקופה מסוימת ונפוצים במישור החוף, לא היו בשימוש בהר. בתקופות מסוימות החלו להשתמש במישורים בכלי חרס חדשים ואילו בהר השתמשו עוד זמן מה בכלי החרס האופייניים לתקופה הקודמת. הקדר היושב באחד מכפרי ההר ועובד על פי מסורת שירש מאבותיו ומאבות אבותיו, אינו חשוף לאופנות המתפתחות בחוף ולא במהרה ישנה את שיטות הייצור של כלי החרס".

ארכיאולוג אינו מסוגל לראות שני בנינים מבלי לקבוע איזה טיפוס התפתח מחברו, ואינו מסוגל לראות אבן על אבן מבלי לקבוע לאיזה שתי תקופות שייכות שני האבנים. האם באמת כל המורכבות של ההבדלים בצורות בניה פיסול וקדרות בעולם ובהיסטוריה מתוכננת אך ורק על פי 'תקופות' סכמטיות?

אילו יכלו האבנים לדבר, הלא בודאי היו מתמוגגות מצחוק לשמע דברי הארכיאולוג המתיימר למיין עשרות גלי אבנים ולקבוע לכל קבוצה מהם תאריך אחר עד טווח של עשרות שנים. ככתוב אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה.. תל מימי הביניים נראה בדיוק כמו תל מלפני 5000 שנה, ורק על פי שרידי אשפה שאין לדעת איך ומאין הגיעו לקרבת קרקעו 'נקבע' זמן בנייתו של הקיר הקרוב, וכמובן של כל הקירות הדומים לו, וכל הממצאים שבאותו גובה מעל פני הים שייכים לאותה השכבה. הקירות הנראים משוכללים יותר הם כמובן שלב קדימה בהתפתחות, כשלכל שלב ישנה 'תקופה' ממוצעת בה הוא חייב להתבצע, וכן לכיוון הקדום יותר. בצורה כזו 'מתוארכים' רוב הממצאים, ועצם העובדה שאין כמות נכבדה עליה מודים הארכיאולוגים כי אין בידם לתארכה. מוכיחה שגם אם נערום אנחנו אבנים בצורות שונות הם 'יתוארכו' מיד.

מוסך של אוטובוסים המתפנה, משאיר אחריו מן הסתם כמות עצומה של פתיתי בריסטול בצורות הנדסיות שונות [תוצאות של ניקובי הכרטיסיות, המצטברים בקרקעית האוטובוס], מה שיגרום לארכיאולוג לחשוב כי במקום התקיים גן ילדים. ואילו גן ילדים עזוב משאיר אחריו צמיגים רבים [המשמשים כידוע למשחק] מה שיגרום לארכיאולוג לחשוב כי במקום התקיים מוסך של אוטובוסים..

עיון מדוקדק בדברי פינקלשטיין, מגלה שפינקלשטיין לא מתיימר להוכיח שלא היה כיבוש. אלא להיפך, שאין אפשרות להוכיח בוודאות שהישובים המזוהים כישראליים הם בני התקופה בה מתואר הכיבוש במקרא. רוב טענותיו אינן מסתמכות על הוכחות לאיחור, אלא על כך שאין הוכחה לקדימה. ואכן על שחזורים ותיארוכים אפשר להתווכח, אבל על עצם העובדה שההתנחלות של ישראל בכל חלקי כנען משתקפת היטב במציאות, וכן שכבות החורבן והשריפה בהרבה ערים מרכזיות. אף שפינקלשטיין טוען שאין הוכחה לתיארוך שכבת החורבן, זה כמובן לא אומר שיש הוכחה להיפך. אין צורך בהוכחה, מספיקה הצלבת המידע על כיבוש חרם וחורבן, עם המציאות שלפנינו.

פינקלשטיין מתאמץ ונדחק כדי להעמיד את התיארוך החילופי שלו. אהרוני ייחס את השכבה במגידו (מן המאה ה12) לאוכלוסיה ישראלית, ע"פ קנקני שפת הצוארון שנמצאו שם האופייניים לאתרי ההתנחלות בהר. אך כאן מעדיף פינקלשטיין לומר כי כלים אלו הגיעו למקום בדרך של מסחר (עמ' 86). קשה להבין כיצד קנקנים האופייניים להתנחלות, שלדעת פינקלשטיין התרחשה במאה ה10 או סמוך לה, הגיעו "בדרך של מסחר" מאתיים שנה קודם לתקופתם? (במקום אחר הוא כותב: "אין לשלול את האפשרות שהמתיישבים החדשים חיקו את הפיטסים מן התקופה הקודמת, ששבריהם היו פזורים בשטח, ואף יתכן כי היו מקרים של שימוש חוזר בכלים שלמים שנמצאו באתרים אלו", עמ' 258).

כמו כן בדיקות חוזרות ונשנות של אתרים שונים העלו שיש כן הוכחות ברמה המקובלת בארכיאולוגיה לתיארוך שכבות החורבן לשכבה הישראלית, כך למשל שכבת החורבן בחצור שפינקלשטיין פקפק בזיהויה, תוארכה ע"י משלחת חוזרת של אמנון בן תור כשייכת לתקופת ההתנחלות.

פינקלשטיין אינו מוכיח שלא היתה התנחלות בתקופה האמורה, אלא שיש מקום לתארך את השכבות המדוברות גם לזמן אחר. דהיינו שעל סמך הארכיאולוגיה לבד אין להוכיח את ההתנחלות, מלבד ראיות מועטות שנאלץ להודות בהן (ראה עמ' 319). ואכן ברור כאמור, שחלק מן התיארוך שנעשה ע"י אולברייט ידין אהרוני וכו' נעשה על סמך ידיעות היסטוריות מן התנ"ך. ארכיאולוגים אלו לא היו דתיים, ואף היו רחוקים מהגדרה זו, הם גם לא קבלו את כל האמור בתנ"ך, אלא שאבו ממנו ידיעות שונות שנראו בעיניהם היסטוריות.

פינקלשטיין לעומת זאת נוהג בדיוק להיפך, הוא מניח כי אם נפרש את חרבן הערים הכנעניות כנעשה ע"י ישראל, נחטא לאפשרויות נוספות: מסעי מלחמה מצריים, סכסוכים מקומיים, ופלשתים. אך אין דרכם של מסעי מלחמה להשמיד ערים ולהכותם עד חרמה, שהרי המצרים לא נזקקו להתישבות בשטח, ולא באו אלא להטיל משמעת על מתנגדיהם. סכסוכים מקומיים גם הם לא אמורים להשמיד ערים, אלא להכנעת העיר תחת המלך המנצח. לא ידוע על שום מלחמה פלשתית לכיבוש קרקע, ועלייתם של גויי הים היתה זליגה איטית. מה שבודאי ידוע הוא שהישראלים החליפו את הכנענים והשתלטו על הארץ. ברור שאפשר עדיין להכריז שמבחינה מתמטית אין כאן עדיין הוכחה, אך זו רמת ההוכחה אליה יכולה הארכיאולוגיה להגיע.

אם כן, פינקלשטיין צודק בגדול, אי אפשר להוכיח משהו ברור מהממצאים, אפשר לפרש אותם כרצוננו. טכנית, העובדה שיש מזבח על הר עיבל, לא באמת מוכיחה משהו. אולי לא קראו למקום הר עיבל, אולי לא נערך כאן טקס כינון אלא משהו אחר, אולי לא היו כאן ישראלים ואף לא כנענים, אלא שבט דב המערות. כל ממצא נתון לפרשנות, אפשר לטעון שהיתה אוכלוסיה מעטה. אבל אפשר גם לטעון להיפך. אין לתפוס את הממצאים כעובדות, ובכך הוא צודק.

כמובן שאין לזלזל גם בתרומתו לעולם הארכיאולוגיה ביצירת קשרים בין המדעים המדוייקים ובין הסקת מסקנות מסקרים ארכיאולוגיים. יש רק לקחת את האפשרויות שהוא מציע בפרופורציה. הוא מראה לנו איך אדם אחד, יכול לקחת תמונה, מסקנות ניתוחים של מאות חוקרים מכובדים, ולהציג לכולה פרשנות חילופית, זה טבעה של ארכיאולוגיה.

עמיתו של פינקלשטיין, הארכיאולוג יצחק מייטליס מאוניב' ת"א כותב: "חלק מהארכיאולוגים וההיסטוריונים ה'פוסט מודרניים', המוכנים להתעלם מעובדות מדעיות כדי לא לקלקל את טיעונם.. לדעתם פרטים אלה אינם תואמים את המידע על תקופות הברונזה התיכונה והברונזה המאוחרת. המחקר הארכיאולוגי שיתואר להלן קובע בפסקנות שאזכורים אלה תואמים את המצב בתקופת הברונזה התיכונה, ואילו כמה ארכיאולוגים והיסטוריונים קובעים בפסקנות דברים אחרים. מהיכרותי עם כמה מהם והכרתי ביכולתם המקצועית הגבוהה, אני חושש שאין מדובר בחוסר ידע אלא במגמתיות מובהקת, החותרת להצגת תזה קבועה מראש".

מייטליס הספר המלא: לחפור את התנ"ך – מייטליס

אפנות בחקר תולדות ישראל – יואל אליצור

עמיחי מזר נגד פינקלשטיין

עדכון 2019: פרופ' ארז בן יוסף – הנסיון להכחיש את ההתנחלות לא בדק בכלל את האפשרות של אוכלוסיה נוודית

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
  Subscribe  
Notify of