נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

חדשות מן הבועה הליברלית

האליטה הליברלית, חיה בבועה, ביקום מקביל, שלפעמים קשה להאמין שזה אמיתי. לא ברור מה יחשבו עלינו הדורות הבאים, איך חיינו עם מציאות הזויה כזו במקביל למציאות האמיתית, והמשכנו הלאה, כאילו זה נורמלי. ממש כמו שאנחנו לא מבינים איך העם הרומאי קיבל את העובדה שקליגולה מינה את הסוס שלו לקונסול...

מפגש של אדם עם שוטר ליברלי ביותר, הוליד אירוע דומה, אדם ישב לתומו ואכל המבורגר, כאשר שחף ניסה לחטוף ממנו את האוכל, האדם בעט בשחף כדי להציל את מנתו, ומה עשה השוטר? לא, הוא לא מינה את השחף לקונסול, אבל הוא קנס את הבועט ב125 דולר... בעלי חיים טורפים ואוכלים, השחף הוא עוף טורף, אבל אם הוא מנסה 'לטרוף' המבורגר של אדם, אסור לאדם להתנגד. ומה יש בתוך ההמבורגר? אהה, חתיכת תרנגול מת, זה בסדר... כך פרצופו של הטירוף הליברלי.

אחת הצרות הגדולות שמאיימות על העולם כולו לפי הליברלים, הוא כמובן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ה'פאשיסט', במיוחד באקדמיה מורגשת האימה מ'היטלר החדש' ושאר הסופרלטיבים שמוצמדים לנשיא הבלתי ליברלי. ובכן פרופסור באוניברסיטת לאס וגאס מצא פתרון, אמנם לא פתרון סופי, אבל נחמה פורתא הוא ירה בעצמו כמחאה על מעשיו של טראמפ! נשמע כמו אחלה פיתרון ליברלי לכל בעיה...

על המנטרה של חנוני האקדמיה שפותרים כל קונפליקט בצרחות 'פאשיסט', מדבר יונה גולדברג, מחבר הספר פאשיזם ליברלי:

שם באקדמיה חזקים בניתוחים אנליטיים, הם מבינים פשוט מה קורה, ככה זה במדע. אחרת איך הגענו לירח? וכך הבינו סוף סוף באוניברסיטת ראטגראס בניו ג'רסי מדוע ישראל לא יורה בפורעים פלשתיניים ומחבלים עד מוות? תשובה תמצאו בספר שחיברה פרופ' באוניברסיטה בשם ג'סבין פואר, ויצא בהוצאת אוניב' דיוק, שם הספר הוא: "The Right to Maim: Debility, Capacity, Disability", לפני שנגלה לכם מה היא 'הזכות להטיל מום'? נוסיף שהספר זכה בפרס הנחשק של קרן פרס הספר על שם אליסון פייפמאייר" לשנת 2018, ובכן התשובה היא: הנוהל "הלכאורה הומניטרי של מניעת מוות וירי על מנת לפצוע" אינו נובע מרצון למזער את מספר ההרוגים, אלא מבקש לשמור על "האוכלוסייה הפלסטינית חלשה, ועם זאת בחיים, כדי לשלוט בה"... אפשר בהחלט להבין את דברי סת' מנדל, עורך בניו יורק פוסט, שכתב כי "הגב' קיבלה פרס עבור עלילת דם ימי ביניימית באורך של ספר"... ובכן, הבועה הליברלית נמצאת מבחינות מסויימות בימי הביניים, מה שנכון נכון. ומה היא הכשרתה של הפרופ' הנכבדה? ניחשתם נכון "מרצה לעניני נשים ומגדר....", השכלה רחבה שכזו הביאה אותה לטענה כי "גופותיהם של צעירים פלסטיניים נכרתים לצורך מחקרים בישראל"...

(ההיסטוריה של הרומן האקדמי עם עלילות ימי בינימיות היא לא חדשה, פרופ' טואף בכלל טען בספרו פסח של דם, שעלילות הדם נוסדו על יסוד אמיתי והיה מנהג יהודי לתבל את המצות בדם נוצרים. כש'מחקרו' עורר התנגדות, הרגיש הפרופסור 'שאהיד' בעצמו, בהכריזו: 'לא אוותר על דבקותי באמת, גם אם יצלבו אותי'. ב2008 פורסם מחקרו של טל ניצן, העומד על השאלה  מדוע היהודים לא אונסים פלשתיניות??? הוא מותיב והוא מפרק, כי הם גזעניים וזה מגעיל אותם.... מיותר לציין שמנחה המחקר הזה, אייל בן ארי, הורחק מתפקידו עקב עומס בלתי נסבל של תלונות על הטרדות מיניות מצדו, וזה יפה שהוא לא גזען כלפי יהודיות....)

ועכשיו המדע מתקדם בצעדי ענק באירופה הנאורה, ביבשת שבה חלק מהבסיס של האליטה הוא להגחיך את הדת, סליחה את הנצרות או את היהדות, לאיסלם מעמד שונה: בית הדין האירופאי לזכויות אדם פסק כי דיון על מקורות האסלאם ודמותו של מוחמד הוא “מחוץ לשיח הציבורי”, וזה מה שיפה בליברליות, שאתה לא צריך להיות עקבי, הדתות השפויות הן קומדיה, אבל האיסלם? אללה הוא אכבר, קטעים מתוך הכתבה:

"...ביום חמישי בשבוע שעבר, יבשת אירופה עשתה צעד גדול לקראת מימוש החזון הדיסטופי של וולבק, והיא אפילו לא נזקקה למערכת בחירות לשם כך. בית הדין האירופאי לזכויות אדם, הגוף שאמור לשמש כמגן האולטימטיבי של זכויות היסוד ביבשת, פסק כי ממשלות יכולות מעתה להשתיק ביקורת על נביא האסלאם מוחמד במקרה בה הביקורת הזו מאיימת על כללי הנימוס המקובלים בחברה, כפי שבית הדין מפרש אותם...

העובדות בתיק בו דן בית הדין היו פשוטות למדי. בשנת 2009, אזרחית אוסטרית בשם אליזבת סבדיץ’-וולף  לימדה שני סמינרים בנושא האסלאם בהם דנו בין השאר בנישואיו של מוחמד לעאישה כאשר זו הייתה בת שש (ישנם היסטוריונים הסבורים שהנישואים לא מומשו עד אשר עאישה הייתה בת תשע או עשר).

כאשר נידון הנושא במהלך השיעור, סבדיץ’ שאלה את המשתתפים בסמינר: “גבר בן חמישים ושש וילדה בת שש?…איך אפשר להגדיר את זה אחרת מפדופיליה?”.

שנתיים לאחר מכן, בית משפט מחוזי קבע כי ההצהרה הזו “רמזה שלמוחמד היו נטיות פדופיליות”, והרשיע את סבדיץ’ “בהשפלה של דת”. נגזר עליה קנס בסך 480 אירו בנוסף לעלויות המשפט. היא ערערה על פסק הדין, אך בית המשפט העליון באוסטריה השאיר את ההחלטה על כנה, והתיק התגלגל לבית הדין האירופאי.

פסיקתו הסופית של בית הדין לזכויות אדם היא מופת של כיפוף החוק על מנת להגיע לתוצאה הפוליטית הרצויה. הוא נפתח בנימה פסקנית אך מפוקפקת למדי הקובעת כי מדינות יכולות להגביל את חופש הביטוי באופן לגיטימי כאשר עולה חשש ל”אי-סובלנות דתית”, כמו במקרה של סבדיץ’.

כפי שנכתב ב”הצהרת פריז” עליה חתמו בשנה שעברה הוגים בולטים כמו רוג’ר סקרוטון, פייר מאן ורמי ברג, היבשת ההזויה והמתפוררת שיצרו האליטות, ואותה הם מתקשים לתחזק, היא “אירופה כוזבת”:

אירופה כיום מבקשת לחזק עוד יותר את ההגבלות הקיימות על חופש הביטוי, שהוא ההתגלמות הטבעית של הזכות לחופש המחשבה. המטרה של הגבלות אלה אינה ביטויים גסים או מתקפות אחרות על ההגינות שבחיים הציבוריים. במקום זאת, המעמד השולט באירופה מנסה להגביל את חופש הביטוי הפוליטי. מנהיגים הנותנים לקול לאמת הלא נוחה על האסלאם ועל הגירה מובאים בפני שופטים. התקינות הפוליטית כופה טאבו כה חזק שכל אתגר לסטטוס קוו נחשב כדבר לא מקובל. אירופה הכוזבת אינה מעודדת תרבות של חירות”

ואכן, “אירופה הכוזבת” נשענת בעיקרה על שיגיון רוחני ואינטלקטואלי. לאלה העומדים בראשה אין כל אמת צרופה מלבד המשך האינטגרציה של אומות ושווקים. ולכן הם כה חוששים מביקורת על האסלאם: שיח תיאולוגי מעין זה, אפילו בצורתו הגולמית, מזכיר להם שלבני עמם יש עדיין אמיתות וערכים ממשיים המרכיבים את ליבת זהותם.

אחד האנשים שעשו תפנית ומנסים להילחם בקשקשת של הפוליטיקל קורקט הוא בני ציפר, קראו כאן את ביקורתו על רונית מטלון 'הכהנת הגדולה של הפוליטיקל קורקט', והתמוגגו, כאן הוא מדבר על כך בקולו, וקורא: "יבוטל הפוליטיקל קורקט", וכאן, סקירה של צביה גרינפלד  על כל הסוגיא.

ומה עוד חדש בדת הליברלים? מכירת תשמישי קדושה, מוכרים את כיסא הגלגלים של הוקינג, בהחלט חפץ שכל צוער אקדמיה ישוש לקראתו, כיסא גלגלים מפלסטיק שחומם ע"י אדם חולה במשך שנים רבות, עדיין לא נרשמתם למכירה הפומבית?

גולש ברוטר בשם אהרן5 אסף באשכול אחד 500 שערוריות של נאורים, כל היציאות האקדמיות הביזאריות, פסקי הדין ההזויים, פיטורין, קנסות, מלחמות, שערוריות, כל הדברים הכי מטורפים בעולם, שקורים לא אצל קליגולה, אלא בבועה של האליטות. לקרוא ולהשתגע. בידי מי המערב נתון.

ונסיים בניתוח קצר של דני אורבך, בשאלה: איך מתמודדים מול רוע ואלימות? מסתבר שלליברלים יש שיטות יחודיות לטמון את הראש בחול:

שנאתו של השמאל המערבי "העמוק" לכוחנות, אלימות, צבאיות ומיליטריזם היא מן המפורסמות. "עיטורים צבאיים עושים לי פריחה", אמרה פעם פרופ' טניה ריינהארדט ז"ל, מהאורים והתומים של הברנז'ה הוותיקה בישראל. לא מדובר בכלל אוניברסלי, כמובן; יש לו חריגים רבים, ולעיתים אלימותם של ה"מדוכאים" למיניהם מקבלת הנחת סלב גם אצל השמאלנים האדוקים ביותר. במאבקים הפנימיים שלהם, שמאלנים הם כמובן כוחניים כמו כל אחד אחר. אבל במילייה הרלוונטי, כוחנות ואלימות הן בדרך כלל מילות גנאי. לא הייתי מסתייג מכך במיוחד, אלמלא הסלידה מתופעות אלו הייתה מלווה, ביותר מדי מקרים, בחוסר נכונות להתבונן בהן, להכיר אותן מקרוב ולהתחשב בנוכחותן בעולם.

כהיסטוריון צבאי שהסתובב רוב חייו המקצועיים במילייה שמאלי, הסלידה הזאת היא תופעה שנתקלתי בה כמעט מדי יום, במיוחד באירופה ובארצות הברית. "בשביל מה ללמוד על מלחמות", אמרה לי דוקטורנטית אמריקאית יום אחד בקול חסוד, "רק כדי שנדע להרוג יותר טוב בפעם הבאה?" האופן שבו היסטוריונים צבאיים מופלים ומודרים בחלקים נרחבים של האקדמיה הפרוגרסיבית במערב, מעיד כאלף עדים על כך שהסנטימנט של אותה דוקטורנטית לא היה נדיר ומבודד. ברוב המחלקות להיסטוריה של האוניברסיטאות היוקרתיות בארצות הברית ובאירופה אין אפילו היסטוריון צבאי אחד; מומחית שהחזיקה בתואר דוקטורט בלימודי יפן, שהכרתי פעם בארצות הברית, לא הייתה מסוגלת לספר כמעט דבר על פרל הרבור; וחוקרים רבים, שמלמדים על מלחמת העולם הראשונה או השנייה עוסקים, רק ב"גורמים" וב"השלכות" תרבותיות ואידיאולוגיות, או בתדמיות וזיכרון, בלי לומר כמעט מילה על הלחימה שהתנהלה שם באמצע. "מאז שנות השישים, נוטים לחשוד בתחום הזה, שנתפס כמשרת את השלטון", אמר לי פרופסור אחר, וייעץ לי בחום לעסוק בדברים אחרים. הנחת היסוד היא שאם ההתנגדות למלחמה מוצדקת – ולעיתים קרובות היא אכן מוצדקת, שכן הרג בני אדם ללא הכרח הוא אקט רע ומכוער – כדאי להתעלם מקיומה, ואז היא אולי תתפוגג.

המציאות, כמובן, הפוכה לגמרי. כפי שקבע האסטרטג הבריטי, באזיל לידל-הארט, שבלקחיו כבר עסקנו בעבר כאן בינשוף, מי שרוצה לשמור על השלום חייב ללמוד לעומק את תולדות המלחמה בימים עברו. וגם כשאנחנו מדברים על המציאות, ולא על ההיסטוריה, אי-אפשר להתמודד עם קיומה של אלימות בלי להבין אותה לפרטיה, ולעיתים אי-אפשר להגן על חפים מפשע בלי להשיב באלימות שכנגד.

ובכן, האם מישהו מצפה מקבוצה אליטיסטית מנותקת שיכולת הניתוח שלה מסורסת ע"י נרטיבים ואג'נדות מגוחכות, להתעלות מעל 'מחקר חדש קובע – התורה נכתבה בימי הביניים על ידי כוזרים'? זה פשוט צפוי שם.

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *