בגילויים שונים של הישארות הנפש עסקנו כאן, ובמשמעות של סיפורי חויית סף מוות, עסקנו בין השאר כאן, בעקבות דיון בתגובות, אוסיף עוד כמה מילים.

חויית סף מוות היא חוייה תודעתית עמוקה מאד, אנשים שחוו אותה, מכל רחבי העולם, מאמינים ולא מאמינים, חוקרי מוח או מנקי רחובות, כולם חוו אותה בצורה שונה מאד מחלום, שהוא סצינה דמיונית גרידא. החוויה הזו כוללת הכרה ברובד יותר רחב של מציאות. התודעה לא מרוכזת רק בגוף דרך חמשת חושיו, אלא יכולה לתפוס עוד, במקום אחר, בזמן אחר, בצורה יותר עמוקה ואחדותית. ואף לדווח על מראות מעבר למגבלות הזמן והמקום, דיווחים שניתנים לאימות (ראו מאמרים שם).

אך אין זו סיבה לחשוב שכל מה שהתודעה חווה באותו זמן הוא אמת, נדמיין לעצמינו תינוק, המתחיל להכיר את העולם. בעודו ברחם לא השתמש בשום חוש מחושיו, אולי קצת בחוש השמע. כשהוא נולד הוא נחשף לטעמים, ריחות, קולות חזקים, אורות, והוא מנסה לצייר לעצמו תמונת עולם. לוקח לו זמן רב לקלוט את תמונת העולם האמיתית. התפיסה הפשוטה של עומק, שיש לנו, הכביש ההופך להיות צר כי הוא רחוק, הבית הנראה קטן כי הוא רחוק, זו תפיסה נרכשת. תינוק לא יודע שהבית הקטן הוא גדול אבל רחוק. הוא לא יודע שמאחורי הדלת יש בהכרח חדר, לא תמיד הוא יודע מה גורם לו ליפול. וכך הלאה.

כך בדיוק כאשר הנפש נחשפת לרבדים עמוקים של המציאות, היא כמו תינוק, היא לא נחשפת לאיזו 'אמת' מהוקצעת, היא עדיין לא תופסת את כל המרחב. היא רק קולטת שאכן, כפי ששכלינו מבין, התפיסה שלנו מוגבלת, יש אחדות מאחורי כל הדברים בעולם, והיא לא נתפסת בחושינו. יש רגשות הרבה יותר עמוקים ועזים שקשורים במציאות ובעולם, ואנחנו קולטים אותם רק בתור פלאשים קטנים, לא תופסים את אחדותם ואת עמקם. כל אדם שקיבל הצצה למה שמעבר, הוא כמו תינוק שהגיח לעולם שלנו. הוא מנסה למצוא מלים לתאר ולהגדיר, עבורינו, שלא חווינו זאת, ולכן הרבה פעמים זה כולל חלקים 'תינוקיים', שאינם בהכרח אמת

אני לכשעצמי, למרות ששמעתי הרבה פעמים מהמשגיח בישיבה, שבשמים יש סרט בו רואים את כל מעשיו של האדם, כששמעתי את זה מהילה ברוך, זה היכה בי יותר חזק. כי מה לעשות, היא היתה שם. נכון, היא דמיינה את זה על מסך, למרות שאפילו המשגיח לא חשב על מסך כל כך גדול… אבל זו ה'תינוקיות', התפיסה שנשארה לנו מהעולם החומרי, מבחינת החשיבה שלנו, לראות את מעשי האדם זה סרט. מבחינה רוחנית, הנפש היא שכל נבדל, ואכן, כאשר היא נפרדת מהגוף, היא ללא מסכות, היא נראית כפי ערכה המוסרי והרוחני. וכך לימדונו חכמים.

האם הסיפורים האלו הוכחה למשהו? כמובן יש רבים שמזלזלים בהם, מאמינים ובלתי מאמינים. אמנם בגמרא מסופר שרב ביבי בר אביי גם עבר חוייה כזו, והמסר הכי חשוב שהיה לו להגיד לחבריו: 'עולם הפוך ראיתי', כלומר: מי שנחשב בעולם הזה חשוב ומכובד, שם נראה פחות, וכן להיפך, אנשים פשוטים זוהרים באור רוחני. רב ביבי היה תלמיד חכם ולכן התפיסה שלו לא היתה של תינוק. אבל צריכים לדעת, שזה לא שאם נסכם את הטקסטים שבידינו, נקבל  תמונת עולם שלמה של מה שקורה 'שם', ייתכן שהידע שיש במקורותינו לא 'מכסה' אפילו אלפית מאינסוף המציאות הרוחנית. (בדיוק כמו בקוסמוס הפיזי), אנחנו לא מתיימרים לדעת מה קורה שם, אלא רק להבין שיש משהו מעבר, ושם, הכל מתאחד, והכל מקבל משמעות, ולמעשים הטובים שלנו יש קיום בעולם הרוחני, ולמרבה הצער גם להיפך…

מבחינת מטריאליסטים, זה בדיוק כמו שפעם בכמה חודשים יבא אדם ויעיד שראה משהו שלא ניתן להסבר פיזי, נניח פיל מרחף בלי כנפיים. אנשים מכל סוגי העולם, רופאים, חולים, כימאים, שוטרים, גנבים. מה יגידו מטריאליסטים? אחת משתי אפשרויות: או שיטענו שגם אם אין הסבר כרגע, בשלב מסויים אולי ימצאו. או שיטענו שהמדווחים מדמיינים, וימצאו איזה הסבר תפור מה גורם להם לדמיין, לחץ חברתי, הטיות חשיבה, מזג אויר וכו'. והוא הדין לענינינו, אנשים בלי שום רקע מקדים משותף, מדווחים על חוייה תודעתית, מרשימה לא פחות מאשר פיל מרחף בלי כנפיים. אם אין הנחה קדומה נגדית, אין סיבה שלא לראות את הדיווח הזה כמייצג מצב תודעתי ייחודי.

גם כך התודעה אינה יכולה להיות מוסברת בדרך פיזית, ומבחינה פילוסופית נפש האדם היא מציאות נפרדת ועומדת לעצמה. ולכן אין סיבה לבטל את כל הסיפורים האלו כדמיונות או שקרים, ויש להניח שהם משקפים מצב תודעתי נעלה מהמצב הרגיל שלנו. 'לשם אף אחד לא ממהר' כמו שאומרים, אבל צריכים לזכור, שבסופו של דבר 'ולאן אתה הולך… ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון'. ההרגשה המשותפת לכולם, שבמציאות שמעבר, יש משמעות הרבה יותר גדולה למעשים שלך, לערך הרוחני שלך, זה העיסוק המרכזי. לא משנה אם אתה גיבור או חלש, שמן או רזה, יפה או מכוער, עשיר או עני, זה לא נמצא בכל הדיווחים של החויות האלו. הרגש האנושית, תפיסת העולם, והטוב מול הרע, זו המציאות שמעבר. עולם הזה דומה לפרוזדור, עולם הבא דומה לטרקלין.