חיים בצל המיתוס

הנה קטע חביב, מסדרת בת של 'מלחמת הכוכבים':

נכון, זה סתם סיפור של דיסני, אבל הסיפור הזה משקף את המיתוס שדור שלם בתרבות המערבית גדל לתוכו. בקטע הזה אנחנו רואים משחק קלפים בין מקק מגודל, לבין אשה. איך זה יתכן? התשובה היא, שאין הבדל עקרוני בין מקק לאדם, האדם התפתח במקרה בתקופה שלנו קצת יותר, ובתקופה אחרת מקק יכול להתפתח ולהיות שווה ערך. כשזה נאמר בצורה ישירה, זה עשוי להישמע מוזר למי שעדיין לא נשטף מוחו. אבל כשזה מסופר לילדים, זה חלק מהמיתוס, כך הילד רואה את העולם, מינים מתפתחים לרמות התפתחות שונות, אין הבדל עקרוני בין אדם למקק. זה שהוא משמיע קולות שבאזנינו לא נעימים, לא אומר כלום, לא שופטים 'אדם' לפי צבע וסוג קול או צורת אכילה ודיבור.

אבל דבר אחד נשאר נצחי: תואר דוקטור. המקק הזה, בעולם הרחוק מעולמינו מליוני שנות אור ותקופות, נמצא במקום שאין לו שום מכנה משותף איתנו, מלבד דבר אחד: תואר שמוענק באקדמיה, לא נאמר שידידינו המקק הוא חכם, לא נאמר שהוא מוכשר, לא הוזכר שהוא יפה, יש לו תכונה בעלת חשיבות נצחית: תעודת דוקטור. כן, דמיינו  לעצמכם, שבשלב מסויים, כשהיה צעיר, המקק טרח וכתב תזה, למשל: "השפעתן של מגמות פוסט מגזריות אצל מקקי ביניים בתחום המחושים המפוספסים", זה לא סתם שהוא כתב, קודם כל זה היה בהנחיית מקק אחר, שגם הוא עצמו כמובן דוקטור. שנית, הוא הגן על עצמו בשימוע, היו בעבודה משפטים שעשויים להישמע פוגעניים או מתנשאים, הוא תיקן את זה, (נכון, מקק זה גם 'תִּיקָן', לא נשכח), הוא שילב לפחות כך וכך מקורות מהספרות המדעית, הוא הציג את הדברים בצורת גרף תִּיקְנִי, הוא עשה רשימה ביבליוגרפית לפי כל הכללים, ובקיצור, הוא דוקטור, וזו תכונה חובקת עולמות. לכן זה כל כך משמעותי גם בכוכב טיטייאן הרחוק.

הדוקטור הוא מאד חכם, הוא זה שיעזור ללוחם עם השריון. אבל תמורת זאת, על הלוחם לשרת אותו, הוא צריך לכסות את ההימור של הדוקטור.

האתר המדעי המוערך: Physics-astronomy org צייץ: "דמיינו לעצמכם עולם הנשלט בידי מדענים, לא בידי פוליטיקאים", תוך שהוא מציג תמונות של מדענים ידועים. המסר היה ברור: החברה תהיה במצב טוב יותר אם מדענים ישלטו במדיניות הציבורית ובפוליטיקה באמצעות חשיבה רציונלית ואחראית.

מאיה מזרחי, באפוק טיימס (במהדורה המודפסת), מגיבה בטור משלה: "לא, מדענים לא צריכים לשלוט בעולם".

וכך כותבת מזרחי:

"כמובן, כולנו מאוכזבים מעת לעת מהאופן בו פוליטיקאים מנהלים דברים. פעמים רבות הם אינם דוברים אמת, אינם מתנהלים בצורה מקצועית ומקבלים החלטות על סמך אינטרסים אישיים צרים או גחמות מפלגתיות. אבל האם העברת שרביט הכוח למדענים תפתור את הבעיה?

לומר לנו מה נכון או מוטעה מבחינה מוסרית, מה טוב או רע. זה לא בתחום מומחיותו לקבוע זאת. זהו תחום השייך לפילוסופים, לתיאולוגים, לדתות וכו', לא לחוקרי מדעי הטבע.

כל זה מעלה בעיה. בניגוד למדע האובייקטיבי קביעת מדיניות ציבורית היא עניין סובייקטיבי. זה נשמע רע, אבל זה לא – זו פשוט מציאות החיים. ניהול ממשל, ניהול חברה או ניהול משפחה הוא מעשה סובייקטיבי בהכרח כיוון שהוא נשען על מערכת ערכים רחבה המשמשת בתור בסיס או קנה מידה עבור המנהל, כאשר הוא צריך לשפוט את העובדות שהמדע מגיש לפתחו ולבחור את דרך הפעולה האידיאלית עבורו.

קחו לדוגמה את המחלוקת הידועה סביב נושא ההפלות. המדע מלמד אותנו שעובר הוא אורגניזם חי של הומו ספיאנם. המדע גם יודע לתאר את תכונותיו של העובר בשלבים שונים של התפתחותו, למשל, כשהלב מתחיל לפעום. אך המדע אינו יכול לומר לנו האם אנושיותו של העובר חשובה מבחינה מוסרית, כלומר האם ניתן להרוג אותו במהלך ההיריון או שמדובר בחטא. לכן ״שליטים״ מדעיים לא יוכלו לסייע בקביעת מדיניות הפלות יותר מאשר פוליטיקאים.

התשובה היא לא. חישבו על זה – המדע הוא שיטה להבנת העולם הפיזי. הכלים המדעיים כוללים העלאת השערות, תצפיות, מדידות מדויקות, בדיקות, ניסויים, הפרכה וכדומה. כדי שהמדע יהיה אפקטיבי, יש לעסוק בו באופן אובייקטיבי. נוסף לכך, תחום סמכותו של המדע הוא לחקור את החומר, את הפיזיקה שלו ואת הביולוגיה של עולם החי ולקבוע על סמך הממצאים עובדות. למדע אין, ולא אמורה להיות, אמירה לגבי מה שמצוי מעבר לכך. כלומר, הוא לא יכול לא יוכלו לסייע בקביעת מדיניות הפלות יותר מאשר פוליטיקאים".

אמנם, בניגוד למה שהיא כותבת, מה טוב ומה רע – זה לא תחום שנתון  להחלטתם של פילוסופים, הפילוסופים יכולים לשחק עם ההגדרות, אבל לקבוע מה טוב ומה רע? הפילוסופיה לא עוזרת במאום. זו הדילמה המרכזית, של אנשים שמעוניינים לעשות טוב, האם בני אדם יכולים ויש להם הסמכות לקבוע מה טוב ומה רע? אך אצל שטופי המח הליברלים אין בכלל דילמה, הם מאמינים שהמדע או סמכות פיקטיבית אחרת כבר קבעה מה טוב, ולכן יש לעשות כל דבר רע כדי להגיע כבר אל הטוב הזה.

טמטום האקלים, כבר מביא את האנושות לסף התהום, בחורף הקרוב אין לאירופה מספיק מאגרי חימום. עקב המעבר כביכול למקורות מתחדשים, וביטול השימוש במקורות אנרגיה אמינים, מה שבפועל לא מיעט את הפליטה, שאף אחד לא יודע אם היא מזיקה, אלא רק דילדל את מלאי האנרגיה, יותר אנשים ימותו מקור החורף הזה.

כשאנחנו עוקבים אחרי השיח הרדוד בנושא האקלים, הדילמה היא לצחוק או לבכות. לא מזמן נפל עץ בטיילת בטבריה והרג תיירת, תגובת האחראי הייתה: זה לא בשליטתינו, זה בגלל משבר האקלים…

מאיפה זה בא? שוב, המיתוס מוחדר ע"י שטיפת מח, עבור המבוגרים, משתמשים כמה שיותר במלה 'קונצנזוס' בהקשר חיובי (כלומר בהקשר של אפוקליפסה מתקרבת), ובמלים 'טראמפ' 'מכחישי מדע' בהקשר שלילי (כלומר בהקשר של הדעה שאין שום הוכחה לקשר בין מעשי ידי אדם ובין התחממות), את כל זה ראינו כבר הרבה פעמים, אין שום קונצנזוס.

האינקויזיציה המודרנית כנגד גלילאו מכחיש ההתחממות

טורקוו-מדע

"קונצנזוס מדעי" שקרי שמושג ע"י שטיפת מח – "מדעי" האקלים ועוד

מדע מגוייס בתעמולת שקר לטובת הדת הירוקה

ועוד ועוד, בתגית: התחממות כדוה"א.

אבל מה עם הילדים? איך הם ידעו את האמת? נניח שהם לא התרשמו מבת גילם, התועמלנית האוטיסטית גרטה, אשת השנה של הטיים?

עבורם מציגים את המיתוס בצורה של סרט:

 

כך מתחיל הסרט 'רכבת הקרח', נכון, זה רק סיפור, אבל האם מישהו זוכר 'סיפור' שבו בסוף לא קרה שום אסון של התחממות? והאם סרט כזה יזכה למימון, או תחת זאת למלחמת עולם שתוכרז עליו?

"המכחישים ידעו מדוע – אבל עדיין חרצו את גורלינו עם שקריהם", זה משפט של פרופוגנדה קומוניסטית, לסמן את 'המכחישים' כאוייבי האומה, אבל איך זה קשור לסרט? לסיפור?

הם אחראים למוות, ה'מכחישים', אלו שלא חושבים כמונו. הלא פרודוקטיביים. הפוגעים ברכוש המשותף של החברים.

ואתם יודעים ילדים מי אשם?

כן, זה הקפיטליסטים הרשעים.

ומי האנשים הטובים, שיכולים לתקן, הידעתם ילדים חביבים?

אנשי המדע הטובים, הם ניסו וניסו!

אחת התגובות המצויות על כתבות הפחדה בתקשורת, היא "דבר ראשון להפסיק להביא ילדים", בנושא זה כתב השבוע נדב שנרב:

השבוע הוענק פרס נובל לכלכלה לפרופסור יהושע אנגריסט. התקשורת המקומית מצאה עניין בביוגרפיה של האיש: אנגריסט עלה לארץ, שרת בצנחנים, החל כאן בקריירה מדעית וחזר לארצות הברית. פחות נידונה כאן עבודתו המדעית, שמתברר כי גם בה יש אלמנטים מסקרנים למדי.

לפני כעשר שנים פרסמו אנגריסט ושותפיו מאמר מעניין מאד, בו הם דנים בשאלה הנצחית של כמות מול איכות בהקשר של … מספר הילדים. האם הורים המביאים ילדים רבים לעולם מקטינים בכך את איכותם של ילדים אלו? זו שאלת המחקר.

על פניו זו הנחה סבירה. אם מפעל מחליט להכפיל את מספר המוצרים שהוא מייצר ביום, יש להניח שהטיפול בכל יחידת מוצר ייפגע ואיכות המוצר תרד. הורים לילד אחד או שנים יכולים לטפח אותם – הן באמצעות השקעה אישית כמו סיפורים מפחידים לפני השינה, הן על ידי השקעה כספית בחוגים, שיעורי עזר ודומיהם – הרבה יותר מהורים לעשרה ילדים, ופחות השקעה אמורה להביא פגיעה באיכות המוצר המוגמר.

כאן כולכם שואלים את עצמכם, יש להניח, איך לעזאזל מכמתים "איכות" של ילד? אבל אל תדאגו, הכלכלנים לא קראו את זן ואומנות אחזקת האופנוע. הם מציגים ללא היסוס רשימת תכונות אשר, כפי שהמאמר מציין (ללא מקור, יש להודות) מהוות "אינדיקטורים ארוכי טווח של איכות". לא פחות. מהן התכונות הללו? יש לדפדף עד לטבלה 5 כדי לגלותן, אבל מדובר בהצלחה בלימודים (סיום בית ספר, לימודים גבוהים, תעודת בגרות), עבודה יציבה ומשכורת טובה, נישואין ו… פריון ומספר ילדים. ילד מוצלח, לפי הגדרת המחקר, הוא אדם משכיל ונשוי עם עבודה טובה וכמה ילדים.

ובכן האם הסיכוי שיהיה לכם ילד מוצלח כנ"ל יורד אם החלטתם להביא הרבה ילדים לעולם? על פי מחקרו של מר נובל החדש, התשובה היא שלילית. "תוצאותינו מראות בעקביות מרשימה כי אין עדויות ליחס שלילי בין כמות לאיכות הילדים" (תרגום עילג שלי של המשפט המסיים בתקציר המאמר. מישהו מכיר תרגום טוב ל tradeoff?).

למה, באמת? זו שאלה מעניינת. המחברים מעלים כמה הנחות וספקולציות בנושא, בין היתר הם חושבים שאולי במשפחות עם יותר ילדים האחים לוקחים אחריות זה על זה והדבר משפר את כישוריהם העתידיים בהתמודדות עם זוועות החיים. דומני שהם אינם מזכירים את ההשערה שהרבה כלכלנים אחרים טוענים לה בתוקף, ולפיה משקלו של הטיפוח ההורי בהצלחת הילד הוא זניח ורוב ההבדלים נובעים מגנטיקה (ילד שגדל בבית עם הרבה ספרים לא נעשה למדן בגלל שנחשף לקריאה מגיל צעיר, אלא הספרים היו בבית מפני שההורים חובבי קריאה והם הורישו זאת לילדם). איך שלא יהיה התוצאה היא מובהקת: הגדלת מספרם של ילדיכם לא פוגעת באיכותם.

אגב, אם מי מכם מוטרד בדבר הרלוונטיות של תוצאות המחקר לפרובינציה שלנו – אין בעיה. המחקר נערך בישראל.

כמו שציינתי לעיל, המחברים מניחים, כמעט כדבר מובן מאליו, כי פריון וילדים הם אספקטים מרכזיים במה שהם רואים בו "איכות" של אדם, או בקיצור – ילדים זה שמחה. בנוסף לכך, זכרו כי כל ילד נוסף שאתם מביאים לעולם:

1. מקשה על החרדים והערבים להכות אותנו דמוגרפית ולחסל את המפעל של תחית ישראל בארצו. (מתנצל בפני החרדים והערבים שהעתקתי את הסעיף הזה, י.ע.).
2. מתסכל את שונאי האדם ב"הארץ" וב ynet שנותנים במה שלש פעמים בשבוע לכל מיני מוזרונים אלהוריים ולשנים וחצי פרופסורים מחוקי מח ממדעי החרטא שמזהירים מאסונות ומעודדים את הממשלה להגביל ילודה בחקיקה. אם נמשיך להשריץ ילדים בלי חשבון החבר'ה האלו יצאו מדעתם מרוב עצבים, זה לבד שווה לא מעט.

חשוב מכל, ככל שיש לכם יותר ילדים יש סיכוי גדול יותר שאחד מהם ימצא את הפתרון לבעיית פיצוץ האוכלוסין, להקטנת החתימה האקולוגית של אנשים, לפליטות דו תחמוצת הפחמן וכן הלאה. לא שווה לנסות?

בינואר האחרון התראיין גדי טאוב לאפוק טיימס (מהדורה מודפסת), כותרת המשנה של הריאיון היא:

״פילוסופים שאלו האם העם יהיה מספיק נבון בשביל לנהל מדינה? אני מציע לשאול האם האליטה מספיק נבונה״.

כמה מלים מתוך הריאיון:

בוא נדבר על הספר החדש שלך, ”ניידים ונייחים״. אתה מתאר בספר שמתנהלת מלחמה נגד הדמוקרטיה. מי נלחם בדמוקרטיה?

"הניידים, שזה הכינוי שהשתמשתי בו כדי לתאר אליטה שהיא במידה גוברת פוסט לאומית, שהיא במידה גוברת מזדהה עם מקבילותיה בחו״ל, לעומת המוני האזרחים הנייחים שהם אזרחים לאומיים הקשורים לשורשים שלהם, למסורת שלהם, לזהות היהודית שלהם. האליטה הזאת נלחמת כנגד הזהות היהודית של המדינה ורוצה ליצור פה איזושהי מדינה אזרחית תיאורטית, דבר מופרך שאין לו מודל בשום מקום. זאת מדינה נטולת זהות, והאפשרות היחידה שלהם להשיג זאת היא להחליש ככל הניתן את כוחו של הרוב".

איך?

"באמצעות התבצרות בבתי משפט למשל. בית המשפט הישראלי זה דבר מופרע ומופרך שאין בשום דמוקרטיה. בית המשפט העליון שלנו זו הרשות השופטת שאין גבול לסמכותה. היא רואה את עצמה כמי שמחזיקה בזכות ההכרה האחרונה בכל עניין, כולל בחוקי יסוד. מרגע שהם דנים כחוקי יסוד זה כאילו בית המשפט העליון בארה״ב יכריז שזכותו לשכתב את החוקה האמריקנית. זה המצב שכו אגו נמצאים ואין מולם שום בלם ושום איזון, אין בשום דמוקרטיה דבר דומה לזה"…

מה המטרה של ״הניידים" בטווח הארוך?

"המטרה באופק היא יצירת כפר גלובלי. זה מגיע מהרעיונות של פרנסים פוקויאמה ולדעתי גם מתלמידו החשוב ביותר, לא תלמיד ישיר, יובל נח הררי. זאת מן אוטופיה טכנוקרטית שבה אליטה מנגיריאלית מנהלת באופן אדמיניסטרטיבי את הכבישים, הביוב, איכות הסביבה וכוי. בכפר גלובלי כזה אין לבטים ערכיים או פוליטיים. יש עולם אדמיניסטרטיבי, אבל מה אין בו? אזרחות. אין בו אזרחים".

נשמע כמו תוכנית קומוניסטית אוטופית.

"יכול להיות בכפר גלובלי כזה שוק חופשי, אבל עם ממשלה שיהיו לה סמכויות רגולציה מקיפות מאוד. הגלובליזם ייראה כפי שסין נראית עכשיו. יש בה שוק חופשי מסוים אבל גם פיקוח מאוד מאוד הדוק על ההתנהגות של האזרחים כדי שאלה יתנהגו 'נכון; למעשה אתה רואה ניצנים של זה כבר אצלנו. כבר היום יש מיניסטריון אמת בתקשורת, שיודעת כביכול מה האמת ורוצה להעניש את מי שסוטה ממנה".

מה הדרך לשם? יש איזושהי תוכנית על?

"תראה, כשמסתכלים על הניידים בישראל, לא, אין. אני לא חושב שהם בכלל מדמיינים את זה כרגע. בית המשפט העליון לא שואף לביטולה של מדינת ישראל. הוא שואף להפיכה משטרית שבה האליטה הנבונה תקבל את ההחלטות החשובות, ובו בזמן הוא מייחס חשיבות עצומה לחוק הבין- לאומי תוך שהוא שוחק את הלאומיות. אם היינו ממוקמים באזור אחר הם היו בוודאי תומכים באיחוד אירופה"

בספר אתה טוען שהאליטה הזו גם מבצעת מתקפה על חופש הביטוי

"זו התקינות הפוליטית. היא שולטת במוסדות, יש לה מונופול על ייצור הידע. מה זה ׳תקינות פוליטית׳? זה שיש דברים שנחשבים נכונים ומותר לומר, ויש דברים שאינם נכונים ואינם מוסריים ואסור לומר אותם".

תן לי דוגמה.

"קח לדוגמה את משטרת המחשבות שהשתלטה על האוניברסיטאות. למדתי באוניברסיטה אמריקנית את התואר שלי בהיסטוריה של ארה״ב, וכבר בסוף שנות ה-90 היו דברים שאי אפשר היה לומר. ומכיוון שאתה שומע מה הן דעותיי אתה מבין שהיו לי שם מלחמות. בסוף נפרדתי מהכיתה שלי ואת רוב הלימודים עשיתי במה שנקרא Independent studies, עם מרצים שהסכימו לקבל אותי. פעם אחת באמצע שדיברתי קם מרצה ועזב את הכיתה. זה היה גיהינום. מחרימים אותך, צועקים עליך, נשמות טובות באות אליך ואומרות: ’אתה ישראלי, אתה כנראה לא מבין, אבל לא מתווכחים עם סטודנטית שחורה על העבדות, זה שלה; למרות שהיא אמרה שטות. כלומר, לא משנה איזו שטות היא תפלוט על העבדות, כולנו ניפול ונשתחווה לה. מה זה הדבר הזה?

"הייתה שם סטודנטית חכמה בשם לורן. היא הייתה בחורה ענייה ממעמד נמוך. אתה רואה שהיא נועלת סניקרס שמישהו נעל לפניה. יום אחד היא אומרת לי: 'תשמע, מוכנים לתת לי מלגת לימודים, אבל רק ^African American studies. אני רוצה ללמוד היסטוריה כלכלית, למה לא נותנים לי?, זו התקינות הפוליטית, זה מה שהיא עושה. יתנו לה מלגה רק אם היא תלמד לימודי קורבנות שבהם תגיד שהיא אישה שחורה ומקופחת.

"מה עושה התקינות הפוליטית בסופו של דבר? היא נותנת פרמיה לקורבנות וכך מעודדת את זה. אם קורבנות היא נכס שאיתו אתה מתקדם בחיים, למה שאי פעם תעזוב את מעמד הקורבן?"

יש לשים לב למשפטים הבאים:

"בכפר גלובלי כזה אין לבטים ערכיים או פוליטיים"

"יש מיניסטריון אמת בתקשורת, שיודעת כביכול מה האמת ורוצה להעניש את מי שסוטה ממנה".

אלו שני היסודות המרכזיים של התרבות הליברלית בת ימינו, מתוך ייאוש מראש מניצחון בויכוח, מתוך ידיעה שהיא מייצגת מיעוט, העמדה הליברלית לא עוסקת בשאלות מה טוב ומה רע, או מה האמת, היא מסתערת ישר להשמיד כל מה שלא תואם לאמת שלה. אין לבטים  ערכיים, ואין לבטים מה האמת. יש רק 'קונצנזוס'.

איך מגיעים ל'קונצנזוס'? כמה תזכורות:

המחזירים בתשובה של הדת החדשה סותמים פיות

היעדר פלורליזם באקדמיה

די להתעללות!!

רדיפות 'ליברליות' נגד המאמינים

אינקויזיציה באקדמיה

דוגמאות רבות מספור, בתגית: מקארתיזם.

אם הגעתם עד לכאן, יש לכם לב חזק, ולכן, אל תתייאשו. השבת אנו קוראים את פרשת לך לך, אברהם העברי ניצב לבדו מול כל העולם. אם מישהו היה בא ואומר לו: "בעוד ארבעת אלפים שנה, אתה תיחשב לאבי המאמינים, בעיני רוב האנשים בעולם, הדרך שלך, של אדם בודד ונרדף מול אנושות שלמה, תיהפך לברירת המחדל". איך הוא היה מגיב לדעתכם?

כל מי שחשב בתשובה על המלים: "הוא היה צוחק", או "הוא היה מגחך", שישטוף את הפה עם סבון.

הוא היה אומר: "ברור, פשיטא, תגיד לי דברים שהם חידוש". אם הוא לא היה חושב כך, הוא לא היה אברהם אבינו, והוא לא היה מצליח ליצור את העם הזה, שעד היום עומד לו במרכז העולם, וכמו שאוהבים להגיד היום 'שנוי במחלוקת'.

לעולם יש תכנית, האדם קלקל את ההרמוניה בין הבורא והנבראים, בחטא עץ הדעת טוב ורע, והאדם הוא שיתקן. האדם היה זה שהנפיק תירוצים כמו "האשה נתנה לי", "אני מתחבא בשיחים", "השומר אחי אנוכי", והוא זה שעדיין מנפיק תירוצים מגוחכים לחטאיו. אבל כיום, למרות שאנשי העולם הזה, האנשים שלא מאמינים בגורל וייעוד, מתקיפים בכח ובדיכוי לא פחות מאשר נמרוד, התקדמנו הרבה יותר, כבשן האש הפרוגרסיבי לא באמת מאיים על האמת, הוא רק מכסה אותה, מדחיק אותה, אבל היא צצה ועולה מתוך כל החורים, שבעלי התאנה הנתפרים השכם והערב.

הרודנות הפרוגרסיבית נפול תיפול, יום הפרסטרויקה שלה קרב, אבל אנחנו, צריכים להיות ראויים לקבל החלטות בעולם. אנחנו בגלות – משום שלא היינו ראויים לקבל החלטות, משום שקיבלנו החלטות גרועות בשם האמונה. את זה אנחנו צריכים לתקן. כדי שנהיה ראויים לקבל את שפע הברכה שהבורא נותן לנו בעולם הזה. כדי שנוכל לבנות ולא להחריב. "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה", "לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול".