נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

חלום כמצב מוחי המאפשר חשיבה שלא מתקיימת בשעת ערות, ועוד על חלומות

סוּ לוולין (Llewellyn) היא מרצה למדעי הרוח באוניברסיטת מנצ'סטר. היא מתעניינת במערכות היחסים בין חלומות, יצירתיות ופסיכופתולוגיה.

חלום כמצב מוחי המאפשר חשיבה שלא מתקיימת בשעת ערות, ועוד על חלומות

 

סוּ לוולין (Llewellyn) היא מרצה למדעי הרוח באוניברסיטת מנצ'סטר. היא מתעניינת במערכות היחסים בין חלומות, יצירתיות ופסיכופתולוגיה. להלן חלק מתוך מאמרה שתורגם ב אלכסון, יום ראשון 26 ביוני 2016:

אין זה מקרה שאנחנו חולמים ודברים מתגשמים. שנת החלומות מאפשרת לנו לגלות דפוסים שחומקים מאיתנו כשאנו ערים.

בשעת ערות אנו טובים בזיהוי דפוסים הגיוניים וקבועים. אנו נוטים להניח שאנחנו צריכים להיות ערים כדי לתפקד, אבל זוהי הנחה מוטעית. מדי יממה אנו מצויים במצב אחר שבו מוחותינו פעילים לא פחות, ולפי חוקרים אחדים – פעילים אף יותר. הכוונה היא לשנת REM (ראשי תיבות של Rapid Eye Movement), המצב שבמהלכו אנו חולמים את רוב חלומותינו. במהלך שנת REM אנחנו טובים יותר בזיהוי אסוציאציות מסובכות או "מרוחקות" שמסייעות לנו לחזות אירועים הסתברותיים.

מספר ניסויים ממחישים זאת. ב-1999 נערך ניסוי בראשות רוברט סטיקגולד (Stickgold), פסיכיאטר מבית הספר לרפואה של הרווארד, ובו התברר כי מיד לאחר שמעירים אותנו משנת REM אנו מעלים אסוציאציות "מרוחקות" יותר מאשר לאחר כמה שעות ערות. לדוגמה, כשנבדקים שזה עתה התעוררו שמעו את המילה "חם" היה סיכוי גבוה יותר שהם יענו במילה "שמש", בעוד שאנשים ערניים לחלוטין ענו בדרך כלל במילה "קר" – האסוציאציה המתבקשת, כמו "יום" ו"לילה".

ב-2009 נערך ניסוי בראשות דניס קאי (Cai), פסיכולוגית מאוניברסיטת קליפורניה, ובו קיבלו הנבדקים מילים שלכאורה אינן קשורות זו לזו. תארו לכם רצף של מילים כמו "falling", "actor" ו"dust". אנשים שנתח גדול יותר משנת הלילה שלהם הוא שנת REM, טובים יותר במציאת המילה המקשרת בין כל האחרות: "star" (המרכיבה צירופים מקובלים עם כל אחת מהמילים הנ"ל).

במחקר שהתפרסם ב-2015 ונערך בראשות מורי בָּרְסְקי (Barsky), חוקר שינה מבית הספר לרפואה של הרווארד, נבחן נושא האסוציאציות ההסתברותיות בצורה מעמיקה יותר. החוקרים ביקשו מהנבדקים לחזות אחת משתי הסתברויות – "שמש" או "גשם" – על סמך תיאורים של אירועים רלוונטיים. לאחר מכן הם השוו את ביצועי הנבדקים שישנו שנת REM לאלה שנשארו ערים, וראו שנבדקי ה-REM קיבלו באופן קבוע תוצאות טובות יותר.

על בסיס ממצאים אלה אני טוענת שאנחנו טובים יותר ביצירת אסוציאציות מילוליות "מרוחקות" לאחר שנת REM מכיוון שבמהלך השינה חלומותינו מכשירים את מוחנו לזהות דפוסים הסתברותיים נסתרים של חוויות ואירועים. משמעות הדבר היא שאם מישהו רוצה לחזות אם אני אהיה באוניברסיטה ביום מסוים, יהיה לו סיכוי טוב יותר להצליח בכך מיד לאחר חלום.

במהלך שנת REM מוחנו אינו מתפקד בדיוק כפי שהוא מתפקד בערות. אחד ההבדלים העיקריים נעוץ בקורטקס הפּרֶה-פרונטלי לָטֶרָלי, אזור הממוקם מאחורי המצח משני צדי הראש. אזור זה אחראי לחשיבה הלוגית ולתכנון ודואג שנתמקד בפתרונות המתבקשים ביותר לבעיות הניצבות בפנינו. בין היתר, הקורטקס הפרה-פרונטלי מונע ממחשבותינו "לנדוד". אך כאשר אנו ניצבים בפני בעיות קשות וזקוקים לפתרונות המבוססים על אסוציאציות מרוחקות, אולי מוטב לתת למוח לנדוד, כלומר "לחשוב מחוץ לקופסה".

את הטענה הזאת העלו הפסיכולוג קרלו רֶוֶורְבֶּרי (Reveberi) ועמיתיו מאוניברסיטת מילאנו-בּיקוֹקה במאמר שהתפרסם ב-2005. החוקרים נתנו לנבדקים הסובלים מנזק בקורטקס הפרה-פרונטלי לטרלי בעיה קשה הדורשת חשיבה מחוץ לקופסה, ומצאו שהם השיגו תוצאות טובות יותר מאשר קבוצת הביקורת הנורמלית. אבל איננו זקוקים לנזק מוחי כדי לחשוב מחוץ לקופסה. במהלך שנת REM הקורטקס הפרה-פרונטלי לטרלי מכובה. מצב זה פוגע בחשיבה הלוגית, אבל משפר את היכולת שלנו להעלות אסוציאציות מרוחקות שבעזרתן ניתן למצוא קשרים בלתי שגרתיים.

אנשים, מקומות ואירועים מוכרים מופיעים בחלומותינו, אך מכיוון שהקורטקס הפרה-פרונטלי לטרלי מכובה, אנו כמעט לעולם לא חווים אותם כפי שהם במציאות: הם מתערבבים זה בזה והופכים את המוכר לזר, ואף למוזר. הסיבה לכך היא שבחלום REM אנחנו לא חווים את זיכרונותינו כפי שאנו חווים אותם בערות, אלא יוצרים דימוי המעלה בנו אסוציאציות לזיכרונות האלה. דימויי-חלום נראים לנו מוזרים כי הם מציגים בפנינו דפוס אשר נוצר משילוב אסוציאטיבי של מגוון אלמנטים מאנשים, מקומות ואירועים שונים. במהלך שנת REM, מוחנו מסוגל לזהות אסוציאציות מרוחקות או דפוסים בלתי שגרתיים, בדומה לאופן שבו הצליחו נבדקיה של דניס קאי לזהות את הקשר בין שלוש מילים בלתי קשורות לכאורה, מיד לאחר שהתעוררו.

אין זה הכול: הדרך הטובה ביותר לזכור שהמילה "star" קשורה ל-"falling", "actor" ו-"dust" היא לשלב אותן בדימוי אחד: שחקן מפורסם, טום קרוז למשל, מכוסה באבק ונופל מכוכב. בקיצור, אני טוענת שדימויי-חלום נראים לנו מוזרים כי הם קושרים בין אלמנטים השייכים לחוויות שונות במטרה להציג בפנינו דפוס מסוים. יתרה מזו, הדימויים המוזרים האלה עוזרים לנו לזכור דברים מסוימים מכיוון שקל יותר לזכור אירועים משונים מאשר אירועים שגרתיים.

המשך המאמר ניתן לקריאה במקור.

מקור : AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

 

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *