נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

חשיבה חדה – ומה שמעבר לה

גלעד דיאמנט, מאתגר את הקורא בספרו, ובבלוג שלו, להתמודד עם טענות מיסטיות שונות. התוכן בהחלט מעניין, תמיד מסקרן לראות שוב כמה פאתטיים יכולים להיות המאמינים בשיטות שונות ומשונות

על הספר (והבלוג) 'חשיבה חדה', גלעד דיאמנט

גלעד דיאמנט, מאתגר את הקורא בספרו, ובבלוג שלו, להתמודד עם טענות מיסטיות שונות. התוכן בהחלט מעניין, תמיד מסקרן לראות שוב כמה פאתטיים יכולים להיות המאמינים בשיטות שונות ומשונות, וכמה לא יצירתיים הם יכולים להיות בנסיונות ההגנה שלהם.

אבל, דיאמנט קצת עף על עצמו, בעוד הוא בעיקר מלקט ומתאמץ כדי לפשט ולהסביר, ולא באמת פורץ דרך בחשיבה שלו. כך גם המושג 'חשיבה חדה' שניסה לטבוע, בעוד לא ברור בדיוק מה משמעות המונח ביחס לפרמטרים שהיו קיימים כבר לפניו, כך שבעצם הוא פותח את הדיון באותו כשל שבו הוא מאשים את המטפלים ב'אנרגיה' בלי להסביר בדיוק מה הם עושים. ולא נחה דעתו עד שהוא מתאר בפאתוס את התיאור של שתי הגלולות, ומכריז "האם אתם בוחרים בגלולה האדומה?", דהיינו, הספר יקח אותך לדרך לא נודעת ומופלאה וכו', כפי שהוא מסיים את חלק ראשון "אני מניח שגם החסונים שבקוראים נמצאים בשלב זה על סף משבר קשה. מה נותר? על מה בכלל אפשר לסמוך?! הקרקע נשמטה מתחת לכל מקור מידע שאפשר להעלות על הדעת" (עמ' 121). מאחר ונשארתי בחיים אחרי הכל, אנסה לחלוק מעט מהרשמים שלי מן המסע המופלא.

אני בעצם לא קהל היעד של הספר, שכן –כמו חלק גדול מהציבור- מעיקרא איני מאמין בכל שיטות הריפוי אבחון ותקשור הללו, ואיני צריך להתאמץ כדי להוכיח שאינן נכונות, או להסביר איך יכול להיות שאנשים מאמינים בהם. ולכן חסרה לי החוייה העיקרית של הספר, ה'טלטלה' וה'משבר הקשה', של מי שהאמין באלו. אבל אני כן שמתי לב לבעיה מרכזית בספר, מין גירסה מעודנת של משפט אי השלמות מבית מדרשו של גדל, חלק גדול ממנגנוני ההוכחה של המחבר הם מעגליים, ולא מחילים על עצמו ועל תורתו את מה שהוא דורש להחיל על אחרים.

זה לא הופך את ההומיאופטיה וחברותיה לנכונות, אבל זה הופך את ההכחשה של כל מה שלא מתאים לחשיבה בת ימינו, לענין תרבותי, ולא מדעי – כפי שמנסה דיאמנט להציג. דיאמנט בא לקבוצה שהיא בעמדת נחיתות מובנית, שמעולם לא ניסתה לבדוק את אמונותיה בצורה שיטתית, ולכן מדובר במדה מסויימת במלחמה בטחנות רוח, אבל אין להסיק מכאן שיש לנו את היכולת לנטר באמת את הדברים ל'נכון' ו'לא נכון'.

מעניין מדוע דיאמנט לוקח את הטרף הקל, בדוגמת מתקשרים הזויים או מכופפי כפיות מטורללים, ולא נכנס לתחום של מחקרים בנושאים רפואיים שהם שקריים ושטחיים, זה הרבה יותר רלבנטי לחיים של רוב הציבור, ומה עם מחקרי הפסיכולוגיה, שתופסים נתח עצום באקדמיה ובכתבי העת, ויש להם השלכה מרכזית על המצב הנפשי ועל הכיס של חלק גדול מהציבור המערב, השווקים האלו לא מגלגלים מליונים? הרי על הפסיכולוגיה ניתן להחיל חלק גדול ממה שנכתב בספר על האסטרולוגיה, כמה מחקרים הוקדשו לשאלה התמימה 'האם יש ערך לניתוח ולאבחנה הפסיכולוגיים'??? (או: האם יש התאמה בין מה שמאבחנים פסיכולוגיים אומרים? האם יש התאמה בין התחזיות שלהם למציאות?) ומה עם מיתוס התחממות כדוה"א והנזק האקולוגי, אולי כדאי להפעיל חשיבה חדה גם על זה, האם זה הוכח? האם יש קשר לנטיה פוליטית ולהשקפה בתחום?

הוא דוקא כן מזכיר דוגמאות מהתחומים הרלבנטים, מחקר מסויים שצריכת שוקולד מפחיתה ב37% את הסיכון ללקות במחלות לב, על המחקר חתום רופא, אבל הוא בלבול מח (עמ' 21). התחלה יפה, אך האם זה הכל? או שסתם כך יותר קל לחבוט באנשים שלא ישיבו לך אש?

והנה קטע יפה על הפסיכולוגיה:

"חוקרים יצרו דמות פיקטיבית של 'האדם הנורמלי', מתמטיקאי שבע רצון מחייו, שהגיע לאבחון פסיכולוגי לאחר שנתקל במקרה בספר על פסיכותרפיה והסתקרן לדעת אם הוא יכול לשפר את חייו עוד יותר, את הדמות שיחק שחקן מקצועי שהודרך להקרין בטחון רוגע ויחסים בין אישיים חמים… הריאיון הוקלט והושמע בפני כמה מאות נבדקים בדרגות הכשרה שונות, החל בסטודנטים לתואר ראשון בפסיכולוגיה… וכלה בפסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים…

הפסיכולוג שהציג את המשימה בפני הנבדקים אמר כבדרך אגב שהמרואיין 'נראה נוירוטי אבל למעשה הינו די פסיכוטי'.. בקבוצת הניסוי המרואיין אובחן כנורמלי רק ע"י מעטים מהפסיכולוגיים (10%-16%), כל 25 הפסיכיאטרים ללא יוצא מן הכלל אבחנו פסיכופתלוגיות בינוניות (40%) עד קשות (60%)!…

כך למשל ציין אחד הפסיכיאטרים: הוא נראה אדם רברבני בטוח בעצמו ופתוח, שמנסה להסתיר דאגה עמוקה לחולשותיו… אחד הפסיכולוגים אבחן מאניה דיפרסיה ושלשה תתי סוגים של סכיזופרניה…"   (עמ' 108).

ובכן, למה שלא תמשיך עם זה הלאה? ידידינו גלעד, תכניס גם למשהו שמקובל בממסד, לא רק להיות חזק על חלשים. כמה אחוזים מהמחקרים בפסיכולוגיה ניתנים לשחזור? אתה מזכיר את ההתניה הפבלובית כעובדה (עמ' 95), האם בדקת את ערכו של הניסוי הפסיכולוגי הזה? בינתיים התברר שהוא היה חלק מהמחקר המגמתי של הקומוניזם, וחוקרים בני ימינו לא הצליחו לשחזרו!

הספר בכללו הוא ממסדי, ז"א הוא בנוי על האמונה שמעבר לבדיקות רציונליות, יש גם ערך לדעה הממסדית כבורר בין אמת ושקר, פעמים רבות לאורך הספר הוא תולה את הבירור בכתב עת ובביקורת עמיתים "היכן התפרסמה הידיעה? האם מדובר בכתב עת מדעי? מוסד אקדמי?" (עמ' 22), "היכן פורסמו המחקרים? בכתבי עת מקצועיים לאחר שעברו ביקורת עמיתים"? (עמ' 236).

האם סירובם של כתבי עת ומוסדות אקדמיים לעסוק בנושאים מסויימים מוכיח על פגמים בהכרח? או שמא רק על דברים מקובלים בחברה מסויימת. ההיצמדות לממסד היא הנחת המבוקש, הפוגמת באיכות הטיעונים. הממסד מגיע מראש עם דעה מגובשת על תחומים מסויימים, ומבחינה מסויימת הוא בהחלט צודק, עד שהתחום לא הופך למבוסס ותואם לשאר התחומים הדומים, גם אם זה לא מוכיח שהוא לא נכון, קשה לעסוק בו ולתת לו לגיטימציה. אבל זו לא באמת הוכחה.

דיאמנט מנפנף שוב ושוב ב'ביקורת עמיתים', כאילו שהעובדה שהמאמר עבר ביקורת של שני אנשי מדע אנונימיים היא היא המפתח לאמת. ובכן, גם המאמר ההיתולי של אלן סוקאל ("פורצים גבולות: לקראת הרמנויטיקה טרנספורמטיבית של כבידה קוונטית", 1996) עבר ביקורת עמיתים, וגם מאמרים שנכתבו ע"י מחוללי טקסטים עברו ביקורת עמיתים, המנגנון של ביקורת עמיתים לא חף משגיאות הטיות שטחיות וכו', המאמר המפורסם של איינשטיין לא עבר ביקורת עמיתים, בגדול ביקורת עמיתים מזהה דברים שאינם מקובלים ופוסלת אותם מחמת עצם היותם בלתי מקובלים, ולכן מדובר שוב בטיעון מעגלי, ולא באיזה קריטריון של חשיבה חדה לאמת.

אגב, דיאמנט מראה כיצד גם אחרי שיוצרי מעגלי התבואה 'התגלו', טענו עדיין המאמינים כי גם אם אנשים אלו יצרו מעגלים, עדיין ישנם מעגלים שנוצרו ע"י חוצנים. ואכן, אחרי שאלן סוקאל פרסם שמאמרו ב Social Textהיה מהתלה של צירוף משפטים חסרי משמעות המשתמשים במלים מפוצצות, טענה פרופ' מרה בלר מאוניב' ת"א במאמר שפרסמה, שהוא מכיל תכנים אמיתיים ומעמיקים, שנאמרו ע"י מלומדים שונים בעבר, ולכן התפרסם…

זה חשוב משום שהרבה פעמים בויכוחים על נושאים חשובים, כשצד אחד טוען: אנשי מדע לא מכירים בכך, אולי יש רופאי שיניים שאומרים כך, אבל ביולוגים לא!! והשני מצביע על מאמר של ביולוג שטוען טענה מסויימת, התגובה היא: בגיגול של שמו לא מצאתי הרבה ציטוטים, הוא לא מקובל, וכו'. שוב יש כאן הנחת המבוקש שאם משהו לא מקובל, זה אומר שהוכח שהוא לא נכון, בעוד הרבה פעמים המצב הוא להיפך, גם אם מישהו שהוא ביולוג ומקצוען, מחזיק בדעה לא שגרתית ולא מקובלת, הוא הופך מחמת זה לאדם שלא מקובל ולא מצוטט. ז"א המנגנון האקדמי המקובל לא בהכרח משקף בחינה של הדברים, אלא את אותה הנחת המבוקש ומדת ההתאמה לדעות המקובלות והסטנדרטיות.

הטיית פרסום קיימת לא רק בתחומי המיסטיקה, אלא גם בתחומים הסטנדרטיים כמובן, דיאמנט מביא כדוגמא את העובדה שתכנית טלויזיה העוסקת בתעלומות בלתי פתורות, פנתה לאדם שעוסק בתעלומות אבל חזרה בה מכיון שהוא מציג גם פתרונות (עמ' 26), ומה בכך? ישנן תעלומות פתורות, אבל התכנית מבקשת להציג את התעלומות שעדיין לא נפתרו? מה שמפריע לדיאמנט נובע מהנחת המבוקש שלו, הוא מניח שאין תעלומות בלתי פתורות, לכל דבר יש הסבר רציונלי אליו נגיע במוקדם או במאוחר, ולכן תכנית תעלומות צריכה להציג את העולם כהולך ונפתר ולא כמלא תעלומות.

העובדה שאנשים רואים את מה שהם רוצים לראות, נכונה גם במחקרים 'סטנדרטיים' ובכלל לגבי כל מה שאנו חושבים ל'עובדה', מליוני אנשים בעולם נוטלים אקמול לכאב ראש, אבל אף לא אחד מהם יודע באמת האם אקמול עוזר לכאב ראש, הרי ברור "שזו לא תרופת קסם, זה לא מעביר את הכאב ראש תוך שניה", ומן הצד השני, הרי כל כאב ראש עובר בשלב מסויים, אנחנו לא באמת יודעים למה הוא בא ולמה הולך. עובדה כזו היא א"ב של בני אדם בתרבות המערבית, ויתכן בהחלט שהיא לא נכונה וביום מן הימים ילגלגו עלינו. ישנם רופאים בזמננו שטוענים שאקמול אינו יעיל לכאב ראש (דרך הפעולה שלו היא עיכוב הפרשה של אנזים מסויים, התפקיד העיקרי שלו הוא הורדת חום, ולא ברור שזה רלבנטי לכאב ראש).

דיאמנט מתאר בנוגע לפרשת קרינת N  הדמיונית, איך גם חוקרים מנוסים נופלים בפח של דמיונות, למרות כל אמצעי הבקרה המקובלים: "חוקרים רבים בעיקר בצרפת החלו לערוך ניסויים בקרינה החדשה וגילו שלל תופעות מדהימות… כיצד מצליחים 120 מדענים למדוד דבר שאינו קיים… המענין במקרה זה הוא התפשטות 'ראיית המצופה' בקרב קהילה שלמה של מדענים, כלומר אפילו חזרה על הניסויים במעבדות אחרות ובציוד אחר לא הספיקה לנפץ את האשליה", (עמ' 52 ואילך). מדוע אם כן לא נפעיל את 'חשיבה חדה' על דברים שחוקריים אמיתיים נכשלים בהם, ולא רק על שרלטנים והוזים? אולי חלק מההיזקקות של דיאמנט למומחים שלא מכירים בתופעות מסויימות ולא מוכנים לפרסם מחקרים אודותיהם בכתבי עת, יסודה ג"כ בהנחות יסוד יותר מאשר בעובדות?

האם כל התיאורים בפרק 'יעילותו של טיפול' (עמ' 87 והלאה), לא מתאימים גם לרפואה קונבנציונאלית, שבהרבה פעמים נאלצת לשנות את דרכה, ולבטל טיפולים שנחשבו כ'יעילים' במשך שנים רבות, האם לא חל שינוי רדיקלי בנוגע לתפיסת הכולסטרול והשפעתו? למרות ניסויים רבים שנעשו בסמיות כפולה משולשת ומרובעת, (ראה עדכון רפואי מספטמבר 2017: מחקר חדש ורחב היקף שבדק כיצד משפיעה תזונה על תחלואה ותמותה מטלטל את עולם הרפואה. התוצאות מראות כי צריכת שומן גבוהה, כולל שומן רווי (שקיים במזונות כגון בשר ומוצרי חלב), כרוכה דווקא בירידה בסיכון לתמותה, בניגוד לסברה הרווחת, וראה כאן).  תיאור של רופאים המאמינים ביעילות טיפול לא יעיל ואף 'רואים' זאת, ראה למשל עמ' 90. העובדה שדבר מסויים נחשב כיעיל במשך שנים ע"י רופאים, אינו מהווה ערובה ליעילותו באמת. וכן להיפך, כתבי עת מדעיים ונכונותם לפרסם דבר כזה או אחר, הם לא אמת המדה היחידה לאמת.

הטלת ספק בממסד נתפסת בעיני דיאמנט כשייכת לפרק על הקונספירציות, זה אומר שהטענה היא שהממסד מרושע ואנשי מדע הם שקרנים. אבל האמת הרבה יותר פשוטה, הממסד מקובע, ואנשים נוטים לקבל מה שמתאים להנחות היסוד הבסיסיות שלהן, כך חברה מתנהלת, ויש הרבה הגיון בהתנהלות זו. אבל להוכיח ממנה על אמיתות, זה כבר יותר קשה.

לעומת זאת, כשזה נח ניתן להטיל ספק במה שעושה הממסד, איך יתכן שרופאים קונבנציונאליים שולחים להומיאופטיה וגם קופות החולים מממנים זאת? התשובה: "מדובר באינטרסים מסחריים, תחרות עם קופות חולים אחרות על מבוטחים, זה ממש לא מעיד שזה עובד" (עמ' 216). זה אכן נכון, אבל יכול להסביר עוד דברים שהממסד עושה או לא עושה.

כך גם בסיפור מחקר התפילות הגדול, "חוקרים במרכז הרפואי של אוניב' קולומביה ערכו מה שנראה כמו מחקר מדעי למהדרין…. תוצאות המחקר היו מדהימות – שיעור הכניסות להריון בקרב הנשים שהתפללו עבורן היה כפול מזה של קבוצת הביקורת" (עמ' 220), איך מסבירים את זה? ובכן, מחברי המאמר לא הסכימו להתייחס לשאלות, התגלה כי המחבר הראשי של המאמר שמע על המאמר חודשים לאחר סיומו והתנער מכל אחריות לתכנונו, המחבר השני עזב את האוניברסיטה וסירב להגיב, והשלישי הורשע בהונאה בעניני כספים בבית המשפט.

זה נשמע תשובה מוחצת, ובכל אופן, העובדה שמישהו 'סירב להגיב' לא אומרת כלום על איכות המחקר, מעניין שהמחקר עבר ביקורת עמיתים, ומענין עוד יותר שכתב העת לא פרסם את ה'התנערות' של הכותב הראשי, במדה ורימו אותו ופרסמו בשמו משהו, זו הדרך הקלה ביותר לרדת מהעץ, האם זה לא נשמע כתירוץ? זה מתועד? המחבר השני עזב את האוניברסיטה, מה זה אומר? הוא עזב מרוב צער על תוצאות המחקר? נכון שמחבר אחד נתפס בגניבה, אבל זה לא מספיק בכדי להפריך את המחקר, ייתכן בהחלט שהמחקר שגוי, אבל כשצריכים להגיע לתירוצים, זו לא דוגמא טובה לחשיבה חדה, אלא יותר להנחת המבוקש. (על מחקרי תפלות ראה כאן באתרינו, וגם: הקשר בין אמונה דתית למניעה וריפוי של מחלות).

וראה בספר כיצד מסבירים מיסטיקנים את העובדה שהמחקר לא תואם למה שטענו: "שלב התירוצים… לא פעלת בדיוק לפי השיטה…", (עמ' 231).

אכן, שערי תירוצים לא ננעלו, דיאמנט מתאר: "היה אפשר לצפות כי לאחר קריאת שני התקצירים (-טיעוני נגד לדעתו של הקורא, המסתמכים על עובדות פיקטיביות) דעות המשתתפים יתמתנו, אך מה שקרה היה בדיוק ההיפך. הדעות רק הקצינו. כל משתתף דירג את המאמר שתמך בעמדתו כמשכנע ומהימן יותר, והצביע על כשלים (שהיו קיימים) במחקר שאינו תומך, בעודו מתעלם מהכשלים (שהיו קיימים) במחקר התומך בדעתו" (עמ' 112), האם זה קיים רק ברפואה אלטרנטיבית? אולי גם בשלילתה של רפואה אלטרנטיבית?

נתבונן על סיכום המחקרים בנושא אסטרולוגיה (עמ' 160 ואילך), רוב הצורות בה נבדקה אסטרולוגיה לא הניבו שום תוצאה, אך שני מחקרים גדולים כן הניבו לכאורה תוצאות: הראשון הוא הניסוי של אייזנק, שהתמקד בטענה האסטרולוגית הבסיסית המבדילה בין מזלות מוחצנים למזלות מופנמים, ניסוי ראשון ב1800 איש גילה התאמה, ניסוי נוסף ב2300 איש גילה שוב התאמה, חוקרים נוספים שחזרו את הניסוי, והיו כאלו שלא הצליחו לשחזר.

ומה משיבים על כך? דיאמנט מביא את הטיעון כי ההתאמה נבעה ממדת ההיכרות של הנבדקים עם ההירוסקופ של עצמם, זו גרמה להם להאמין בכך שהם מופנמים או לא מופנמים, והיה אף מחקר שגילה התאמה זו (שהמכירים ומאמינים בהירוסקופ הגדירו את עצמם בהתאם אליו). אך האם אין זה מוגדר כתירוץ? האם זה סביר שבנושא בסיסי כמו 'מופנם' או 'מוחצן' האדם יכול לרמות את עצמו? (יש כמובן אנשים שתכונותיהם ממוקמות אי שם באמצע, אבל לכל הפחות חלק גדול מהאנשים הם במפגיע מוחצנים או מופנמים), כמה אחוזים מאלפי הנבדקים מושפעים עד כדי כך מהאסטרולוגיה עד שבשאלון סתמי הם מגדירים את עצמם על פי ההירוסקופ שלהם? כמובן שהתירוץ בהחלט יתכן, כפי שאנו מתרצים דברים שהמכלול משכנע אותנו להאמין שהם נכונים, אבל עדיין מדובר בתירוץ.

המקרה הבא מביא לתירוץ בעייתי הרבה יותר: "מישל גוקלן, חוקר האסטרולוגיה המוביל הפריך במחקריו כמעט כל טענה אסטרולוגית. בד בבד גילה מתאם מסויים שהסעיר את הרוחות במשך עשרות שנים וזכה לכינוי 'אפקט מרס'. גוקלן מצא כי אלופי ספורט נולדו לעתים קרובות יותר מהצפוי במקרה כאשר מרס זרח מעל האופק או כאשר עבר את שיא גבהו בשמים. באופן דומה נמצא נמצא קשר מחזק בין כוכב הלכת שבתאי למדענים ובין כוכב הלכת צדק לשחקני קולנוע ותיאטרון, מצד אחד האפקט חזר ועלה בכמה מחקרים עצומי היקף שערך גוקלן עבור אנשים שנולדו בחמש מדינות שונות ועבור תאריכי לידה שהשתרעו משנת 1800 ועד לשנת 1930. מצד שני האפקט היה מוגבל…. הקשר נמצא רק לגבי אנשים בולטים מאד בתחומם… לא יכולת שימושית במיוחד, מוזר מכך, נראה כי האפקט התפוגג לגבי אנשים נולדו לאחר שנת 1950 בקירוב".

הפתרון בו בוחר דיאמנט הוא הפתרון של ג'פרי דין: אנשים שהאמינו באסטרולוגיה זייפו את תאריכי הלידה של ילדיהם, מנין ידעו בכלל מתי זורח כוכב מסויים מעל האופק או מגיע לשיא גבהו בשמים? "מתברר שנתונים אלו צויינו בלוחות שנה פופולריים" (עמ' 177), ההסבר הוא "רוב האנשים המפורסמים הגיעו מקומץ משפחות שהיו העשירות והמשכילות ביותר. ככל שהמשפחה היתה מפורסמת יותר כך גבר הלחץ על הילדים להמשיך ולהצטיין ולהמשיך את המסורת" (שם), מישהו אמר קונספירציה?[1] מלבד שאין בדבר שום הגיון וטעם, הרי היינו צריכים לשמוע על רעיון כזה בקרב 'המשפחות המצומצמות והאינטלגנטיות', מחקר הרי מתמקד באקראיות ומגלה רק קצה קרחון של תופעה, שהיתה רחבה כ"כ עד שהטתה מחקרים כ"כ נרחבים על פני תאריכי לידה של אנשים במשך 130 שנה (!), האם כולם קשרו קשר לעשות זאת, ואף אחד לא הזכיר את הרעיון?[2]

מבחינת האסטרולוגים, ישנו תירוץ הרבה יותר טוב, לסתירה בין המחקרים האלו לכל מאות המחקרים האחרים שלא הראו שום התאמה בין מפת אישיות אסטרולוגית לבין המציאות, זה מוזכר בספר בדרך אגב: "מידת ההתאמה בין האסטרולוגים לבין עצמם היתה  מקרית בלבד" (עמ' 169), רוב רובה של האסטרולוגיה היא דברים שכל אחד כותב כרצונו, הסכמה ישנה רק על קוי האופי הכלליים ביותר וגם זה רק בתור פוטנציאל, ולכן אין לצפות בכלל להתאמה לכל המלל האסטרולוגי או ההרוסקופ שאפילו האסטרולוגים עצמם מודים שהוא שטויות (אסטרולוג אחד כותב: "אנחנו ממשיכים לפרסם את הטורים האסטרולוגיים, למה? בגלל שזה מכניס כסף", מצוטט בעמ' 166), איך אפשר למצוא התאמה בין דברים שכל אחד כותב אחרת? לעומת זאת לטיעון הבסיסי של האסטרולוגיה נמצאו התאמות מעניינות. זכותו של המאמין לתרץ אותן בתירוצים, אבל אין לו להביא זאת כדוגמא לעליונותו האינטלקטואלית, אלא רק לכורח לפעמים להתאים דברים שנראים חריגים, להנחות היסוד שלנו.

בואו ונודה על האמת, אפקט מרס לא הסעיר את הרוחות בכלל, אף איש מדע רציני לא חשב שיש ממש באסטרולוגיה, והניח שביום מן הימים יימצא הסבר. הכל תלוי בהנחות היסוד, והמחקרים נגד או בעד אסטרולוגיה אינם משנים באמת את דעותיהם של בני האדם.

דיאמנט מרבה להשתמש ב'אין כל ראיה' כטיעון סתירתי, למשל, מאמיני הקריסטלים טוענים שהם היו בשימוש בעבר באטלנטיס, נכון שאף אדם שפוי לא יתייחס לטענה זו כטענה היסטורית או מצריכה בדיקה, אבל דיאמנט כותב: "מתברר כי תועדו לפחות 270 דעות שונות לגבי תרבות אטלנטיס, מהותה, מיקומה, תקופתה. וכ50 מהדעות פוסקות כי מדובר במיתוס בלבד, עד היום לא נמצאו ראיות כלשהן לקיומה", האם יש כאן טיעון סתירתי?

למעשה מנגנוני הביקורת והחשיבה החדה מופנים על ידינו אל מה שאנו מניחים מראש שאינו קיים, די ברור שדברים שמגיעים מכיוון של אנשים שמתנהגים כהוזים ושרלטנים ולא מוכנים לבדוק את מעשיהם משום שהם 'לא צריכים הוכחות', מבלבלים את המח, גם מבלי להפעיל עליהם שום 'חשיבה חדה'. את הדברים שבאמת עלולים להטעות אותנו, לא תמיד אנו בוחנים ב'חשיבה חדה',בסיכום הספר מתאר דיאמנט איך פעם כשהיה רואה רכב שנהגו שכח להדליק את האורות, היה מפטיר 'שוב אשה נוהגת', עד שהחליט לבדוק, וסימן לעצמו את מין הנהג, וגילה שאין מובהקות לצד הנשי, ובכן "עובדה מטלטלת זו לבדה הספיקה כדי שאנטוש את אמונתי הראשונית, והאנושות הרויחה שוביניסט אחד פחות" (עמ' 273), אכן, בימינו זה מאד IN לחשוף את הסטריאוטיפ הגברי השוביניסטי, ויתכן שזה נכון במקרה זה, אבל כן, יש הבדלים בין המח הגברי לנשי, ויתכן בהחלט שהבדל זה מביא את האשה להתקשות בחניה לאחור, אפשר להפעיל את החשיבה החדה גם כדי לגלות דברים שהם לא IN, אני מניח שאם דיאמנט היה רושם את מין הנהג בכל פעם שהוא רואה נהגים מתקשים בחניה לאחור, לא היתה לו דוגמא טובה לסיום הספר… ולכן החשיבה החדה היא לא רק משהו הירואי של "גישה שמשלבת פתיחות סקרנות ספקנות אומץ ויושרה", אלא גם ישום של בקורת והטלת ספק, בהתאם להנחות היסוד שלנו. שלא תמיד הן גרועות, אבל הן בכל אופן הנחות.

הערות:

[1] "ריח של קונספירציה ופרנויה באויר, המטפל / ממציא / בעל הכחות טוען כי… מדובר בחלק מקונספירציה גדולה אף יותר… קשה להניח שסודות כבירים יישמרו בהצלחה בקרב קבוצות גדולות של אנשים לאורך שנים" (עמ' 237).

[2] דין תומך את השערתו בכל מיני פרטים, אבל כולם אינם מוכיחים כלום באמת, כגון "זינוק במספר הלידות נרשם בימי חג נוצריים וכו'", בעוד ללידה יש גם גורמים פסיכולוגיים, לא בהכרח מדובר בזיוף של רישומים, תופעה שהומצאה אד-הוק בשביל לדחות את האסמכתא לאסטרולוגיה, (המזכירה טענות הזויות של נומרולוגים ואסטרולוגים בדבר התנכלות למחקרים שלהם ע"י זיוף…), אלא באפקטים פסיכולוגיים של היולדת, וכמדומני שגם בישראל דווח על עליית לידות בתאריכים מסויימים. מעניין לראות גם את ה'מיני ניסוי' של אורן פרבר.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות