נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

טורקוו-מדע

טירוף ‘ליברלי’ באצטלה של מדע

כדרכנו, נעדכן מעט מהמתרחש בעולם הליברלי הרחב, קרי – השוליים הסהרוריים הדי רחבים של האקדמיה, בהם במקום לעסוק במחקר ובמדע אמיתי, עוסקים במגדר, באקלים, במשאלות לב, בפוליטיקה, מכבסים את הכל לכדי מאמרים וראיונות, עוטפים בצלופן ‘מדעי’, ומכריזים על ‘הנתונים קובעים’, או ‘מחקרים קובעים’.

ובכן, לאחרונה נעצרה  באנגליה אשה בעקבות החטא של “פניה וירטואלית לטרנסג’נדר כגבר”:,

“אישה, בת 38, אימא לילדים נעצרה מול ילדיה והוכנסה למעצר למשך שבע שעות לאחר שקראה לטרנסג’נדרית גבר בטוויטר. יותר מחודשיים לאחר מעצרה ב – 1 בדצמבר, היא עדיין לא קיבלה חזרה את המכשיר הנייד שלה או המחשב הנייד שלה, אשר לדבריה מעכב את לימודיה לתואר שני בפסיכולוגיה משפטית.

לאחר ששוחררה הוצא נגדה צו שאוסר עליה לפנות לטרנסג’נדרית כגבר.

משטרת הרטפורדשייר אישרה את המעצר ואמרה: “אנחנו לוקחים את כל הדיווחים על תקשורת זדונית ברצינות.” (דיווח, הסרט).

הרבה סיפורים עגומים מהמשפחה הזו, ראינו במאמר הזה.

משטרת המחשבות הכופה את ה’נתונים’ של צד אחד הזוי, ממשיכה וקובעת גם כי “העברת ביקורת על הגירה היא עברה פלילית“,  אבל כאשר בהפגנה של פמיניסטיות נישא השלט “בנים לגז”, ומחזיקת השלט ביקשה לצלם ולפרסם, אף אחד לא התרגש.

צילום שמואל שפירא, פורסם בINN.

איך מגיעים לטמטום הסתירתי הזה? האם יש צורך בהכשרה מיוחדת?

מסתבר שלא, כל המערכות הליברליות בנויות ומושתתות על הסתירתיות הזו.

הטרדה מינית ע”י גורמים במערכת אכיפת החוק, היא דבר נורא, כשמתרחש מקרה כזה, אמות הסיפים נעות. אבל לא, כשמפשיטים מתנחלת, מישהו שמע על כך ששוטרים הפשיטו אשה לעיני המצלמות במהלך פינוי בית בגוש שילה? משפשפים את האזניים? מתי זה היה במהדורת החדשות של הטלויזיה? לא, זה לא היה, את מי מעניין כשמפשיטים מתנחלת?

רופא שהתבטא מול חשיפת איבריה המוצנעים של אשה דתיה בגסות, יצא זכאי, להטריד אשה דתיה זה לא נחשב. “לא הוכח שהיתה לו כוונת מינית”…

“נשים אריתריאות סובלות מאלימות בשיעור של אלפי אחוזים ביחס לחלקן באוכולוסייה, אך בארגונים מסירים אחריות מהגברים המסתננים: “נובע ממצוקה כלכלית שגרם חוק הפיקדון… לפי שירותי הרווחה, כ-14% מהנשים הנמצאות במקלטים לנשים מוכות הן מסתננות אריתראיות – זאת בזמן שהן מהוות 0.17% בלבד מאוכלוסיית הנשים המתגוררת בישראל. לאחרונה, בעקבות רצח הנערה האריתראית סילבנה צגאי על ידי בן הזוג של אימה, הודתה מנכ”לית המרכז לנשים אריתראיות כי “הגברים בקהילה אלימים”, וכי 70% מהנשים האריתראיות הן קורבן של אלימות במשפחה.

כאמור, תופעת האלימות מצד מסתננים כלפי נשים היא גורפת וכואבת אך באופן מקומם, בארגוני הנשים מסרבים להטיל אחריות על הגברים המסתננים.”

ובקיצור, הם אלימים, אנחנו משלמים את המקלט, והארגונים מכחישים, כל אחד עושה את שלו (הרחבה כאן).

בשלהי 2018 חגגה כאן מחאת הנשים, שהקיפה רבדים רבים בחברה ובשדרות העם והגופים השונים, די להטרדה המינית!

אשה אחת פרסמה באותו זמן כך:

“אני אישה חזקה ובגלל זה אני לא שובתת.

כי כשלירן לוי פירסם כתבה בערוץ 20 על הטרדות ותקיפות מיניות של אסירים ביטחוניים כלפי סוהרות בשב״ס, אתן שתקתן.

כששפי פז באה להזהיר שוב על האלימות מצד גברים אריתריאים בדרום תל אביב, סילקתן אותה בגסות.

כשנשים הגיעו לוועדה בראשות עאידה טומה סולימאן כדי להעיד על תקיפות מיניות על רקע לאומני מצד ערבים, לא נתתן להם פתחון פה.

כשנשים רצו להנות באירוע של חב”ד לפי הכללים שלהן, יצאתן במחאה כדי למנוע מהן את חופש הבחירה…

אני לא שובתת כי אני אישה חזקה.

אשת משפחה שמנהלת עסק ומפתחת קריירה ואין לי זמן לבכיינות הפאטתית הזו.

אתן רוצות לבכות ולשבת בבית? תעשו את זה – לא בשמי…

הנשים שמובילות את המחאה הזו, לוקחות נושא כל כך רציני וחשוב והופוכות אותו לציני ונלעג.

לנושא שסולחים להטרדות מיניות כשהן באות מאריתראים וערבים ושופטים בחומרה כשמדובר ביהודים.

לנושא שמדברים עליו רק מהפוזיציה ויש רק אוכלוסייה אחת שמותר לתקוף – גברים יהודים”.

אכן, גבר יהודי ממין ‘זכר לבן’, ישלם מזונות למרות שלא נערכה בדיקת אבהות הקובעת כי הוא האב, האשה אינה אשתו, אבל לשלם הוא ישלם, למה? כי כך קובעים מדעי המגדר והפמיניזם.

המרקסיזם המודרני, מכיר באמת אחת בלבד, הנרטיב האפנתי באותו זמן בהיכלות האקדמיה, הופך לאמת מדעית מוצקת היכולה להוות בסיס משפטי לכל אלימות וסתימת פיות או כל פעולה אקטיבית אחרת. כך ניתן לשלוח אדם לאשפוז כפוי על בסיס תלונות של שכנה. המדע קובע מי נורמלי ומי לא, ונציגי הרשויות הם המוסמכים בהבל פיהם לחרוץ גורלות.

כך בעבר גם בציבור החילוני או הליברלי, נישואין ובגידה היו מושגים הפוכים. אדם יכול להיות נשוי, או לבגוד בברית הנישואין. היום זה כבר לא כך, לשם הענין הומצא מונח לועזי בשם ‘פוליאמורה’, נעשו כמה כנסים בנושא, נכתבו מאמרים, הופק סרט, והופ, אין כאן בגידה, אלא זן מיוחד של בני אדם, אנשים שהם ‘פוליאמורים’, ובשונה משאר בני התמותה הרגילים, להם זה לא רק ‘מותר’ אלא זה ‘צורך’. נישואין רגילים זה פשוט יפגע בהם…

” אם הם פוליאמוריים, ולא מונוגמיים, זה מאפשר להם לא לחיות בסבל. כמו שהומוסקסואל, לא צריך להכריח אותו לחיות עם אישה”. (מקור).

‘לא עוד רומנים מושחתים מהצד אלא מבנה מסועף, מודע ומשוכלל של יחסים רומנטיים מרובים, חוקי לגמרי ומבוסס אקדמית ומחקרית’. (מקור).

טוב, אז הענין חוקי “לגמרי” ומבוסס גם אקדמית וגם מחקרית… רוצו לבגוד, בברכת האקדמיה… ואם לא בא לכם, כנראה שאתם לא ‘פוליאמורים’.

הרי באקדמיה יודעים בדיוק את כל האמת, רק לאחרונה התראיינה פרופסור נדירה-שלהוב-קבוקיאן  (יש חיה כזו), מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניב’ העברית, וקבעה כי: “ישראל מבצעת ניסויים בנשק על ילדים פלסטיניים”, בדבריה הסתמכה השלהובקבוקיאן, כמובן, על מחקר אקדמי שבוצע בארץ.   כל זה בהתאמה לקביעה האקדמית של פרופ’ חיים בראשית, מרצה לתקשורת וקולנוע מאוניברסיטה בלונדון, ומיוזמי הקריאה לחרם על מוסדות אקדמיים ישראלים, בהרצאתו בכנס של ארגון איסלאמיסטי – “הוועדה האסלאמית לזכויות האדם” (IHRC). (ארגון ה-IHRC קשור לאיראן וידוע בתמיכתו בחיזבאללה ואחד מראשיו הוא אנטישמי ידוע שהאשים את היהודים/ציונים באסון מגדלי GRENFELL ודיבר על “רבנים שידיהם מגואלות בדם”).  קבע הישראלי לשעבר בראשית

“רצח עם (ג’נוסייד) מתוכנן על ידי ממשלת ישראל הקיצונית ואם לא נפעל לעצור אותו, זה יקרה ברגע שיבחרו”. (כתבה, סרט). מיותר לציין  שרצח עם של ישראלים שמבוצע בפועל הוא ראוי לכל גינוי, אבל רצח עם שנעשה לפי האגדות המעורפלות ע”י הנאצים, הוא לגיטימי, עובדה, באוניברסיטת מסצ’וסט אוסרים בכל תוקף על הדרת נאצים!

מלומד נוסף, הד”ר ירון ריבר, הודיע קבל עם ועדה, כי “אם נתניהו יגיע לכאן לקבל טיפול לא אטפל בו” (הנ”ל מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים הלל יפה, הקרוב לקיסריה, עיר מגוריו של נתניהו).  ובכן, זה ברור שבועת הרופא, חמלה, ושאר ערכים שמקובלים לפעמים על הליברליים, לא נוהגים כלפי מי שלא מחזיק באמת היחידה. מרקסיזם במיטבו.

ומה הם כן מקורות ההשראה של האמיתות הליברליות? ובכן, מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז, את הדברים הנוקבים דלהלן שמענו מפי מלומדת דגולה:

:אם הייתם שואלים אותי מה הבעיה הכי דחופה של האנושות כרגע – הייתי ללא ספק אומרת: משבר האקלים.

זה פשוט אבסורד בעיניי שהנושא הדחוף הזה נדחק שוב ושוב מסדר היום הציבורי כאילו הוא לא בעיה שלנו. הוא לחלוטין בעיה שלנו!

אני וחברים שלי החלטנו לעשות משהו לגבי זה”.

כן, הדוברת היא ילדה מכתה יב’, שהחליטה ללמד את האנשים שמנהלים את העולם מה האמת ומה באמת יותר חשוב, מה שהיא וחבריה כמובן יודעים ומבינים בו יותר טוב מכולם. הילדונת והתינוקים חבריה לספסל יזמו שביתה, כך הם ילמדו את המורים שלהם!!

כאן ניתן לראות  את הנוער האנגלי, שאולי מוטב לכנותו ‘אקלים יונגד’, משתוללים בקללות גסות כנגד ראה”מ תרזה מיי, על שלדעתם היא לא עושה מספיק בשביל ה’אקלים’… (לך תספר לתינוקים ולתומכיהם בשוליים הסהרוריים של האקדמיה, שלמעלה מ31,000 מדענים אמיתיים חתמו על עצומה הקובעת כי השערת ההתחממות הגלובלית איננה מדע קרא עוד על קשקשת ההתחממות והעבודה זרה סביבה כאן).

ובכן, על מה מסתמכת האקדמיה בכדי לייצר את כל הידע העודף והיחודי שהיא אוחזת בידיה?

כמה מלים על ה’מידע’ או ה’נתונים’ שכולם משחקים בהם כל כך יפה.

כאן תוכלו להכיר את סטיבן פרוט, האיש שאחראי לכשליש מהתוכן בויקיפדיה האנגלית, וזו לא טעות הקלדה.

לאחרונה התברר שגם בויקיפדיה העברית נעשתה אפלייה מתקנת ל’אמת’ הליברלית, מכיון שברור שהדברים הם אמת לאמיתה, לא כל כך משנה מה חושבים הרוב. ראש המחנה הפמיניסטי באנציקלופדיה המקוונת נאלצה לפרוש אחרי שהואשמה בהטיית הצבעות. באתר חוששים כעת שלא מעט ערכים ייעלמו יחד איתה. בשקט־בשקט וללא הד ציבורי, מתמודדת ויקיפדיה בעברית עם אחד המשברים החמורים בתולדותיה. ציפי ערן, מהעורכות הבולטות במיזם, פרשה באחרונה מכתיבה באתר בעקבות פרשה סבוכה ורווית אמוציות, שבמסגרתה הואשמה בהפעלת חשבונות בשם בדוי כדי לקדם סדר יום פמיניסטי. ערן אף מואשמת בהטיית הצבעות על ערכים בנושאי מגדר או כאלה הקשורים בקהילה הלהט”בית, שכעת עלולים להימחק או להשתנות מן היסוד.

מה כבר חשובה רמאות קטנה ושיטתית, מול האמת הקדושה והברורה?

ולסיום, הסטטיסטיקאי הקנדי, ניק ברומן, פרסם מאמר בשם ‘קדחת הנתונים’, בו הוא מראה כיצד המשחק בנתונים עשוי להיות שרירותי ושקרי, במצג של ‘עובדות’. המאמר תורגם לאלכסון, להלן חלקים ממנו:

 נתונים הם תבשיל קדרה

אנחנו נוטים  לחשוב על נתונים כעל חומר הגלם של הראיות. בדיוק כפי שחומרים אחרים, כמו סוכר או שמן, עוברים ממצב גולמי למצב מעובד, כך גם נתונים עוברים סדרה של טרנספורמציות לפני שאפשר לעשות בהם שימוש. וכך, לעתים מבחינים בין נתונים “גולמיים” (“raw”) ובין נתונים מעובדים, כשנתונים גולמיים נתפשים לעתים קרובות כמעין אמת בסיסית, נקודת התחלה מסוג “אלו בסך הכול הנתונים, גבירתי”. למשל, לאה ייפי (Lea Yipi) ב-“Global Justice and Avant-Garde Political Agency” משנת 2012 מותחת ביקורת על התפישה הרווחת באשר לאופן שבו טיעון מתקדם במסגרת תאוריה פוליטית, על המחשבה שיש “שלב ראשון, קדם-פרשני” שבו “אנחנו עוסקים בזיהוי הנתונים הגולמיים של הפרשנות”. לפי התפישה הנאיבית הזאת, הוגים יריבים בתחום התאוריה הפוליטית מתחילים כולם באותם “נתונים סוציולוגיים בסיסיים, שאין לגביהם מחלוקת, שזקוקים לבחינה ביקורתית ולפרשנות”.

על אף שהמחשבה הזאת על נתונים גולמיים היא שימושית, היא גם עלולה להיות מטעה, כי כפי שראינו, אפילו איסוף הנתונים הראשוני מערב כוונות, הנחות ובחירות, שכולן ביחד הן מעין עיבוד מוקדם. נושא נוסף הקשור לכך הוא כיצד אנו מטפלים בנתונים שנראים פגומים. כלים דיגיטליים עשויים לזהות מדידות מסוימות כפגומות ולבטל אותן באורח אוטומטי (תוך שימוש במעגלים ואלגוריתמים לזיהוי שגיאות), או שהם עשויים לנסות להגיב לשגיאות מדידה על ידי שילוב בין מדידות אחדות (תוך שימוש במיצוע או בטכניקות אחרות)….

במלים הנכוחות של ג’פרי בואקר (Geoffrey Bowker), פרופסור לאינפורמטיקה באוניברסיטת קליפורניה באירוויין: “נתונים גולמיים הם גם דבר והיפוכו וגם רעיון רע; נתונים צריך לבשל בזהירות”. “גולמי”, או באנגלית “raw” (כלומר “נא”), מרמז על טבעיות, דבר מה שלא נגעו בו, בעוד ש”מבושל” (באנגלית גם “שהתערבו בו”, “שטיפלו בו” – א”ה) מרמז על תוצאה של תהליכים קוגניטיביים. אלא שנתונים הם תמיד תוצאה של תהליכים קוגניטיביים, תרבותיים ומוסדיים שקובעים מה לאסוף וכיצד לאסוף. במובן הזה “נתונים גולמיים” הוא אכן מונח הכולל במהותו סתירה. בשימוש המקובל ב”נתונים גולמיים”, “raw data”, המונח “raw” משמעו שלא בוצע כל עיבוד לאחר איסוף הנתונים, אבל המושג מסתיר צורות שונות של עיבוד שמתרחשות בהכרח לפני איסוף הנתונים.

מדידה מדעית נראית לא פעם כפסגת איסוף הנתונים הקפדני, והנתונים עצמם יורשים חלק מן היוקרה של המדע. אך מדידות מדעיות ניתנות לפרשנות רק במונחים של תאוריה שקיימת עוד קודם לכן, והתאוריה הזאת משולבת במכשור המדעי שמשמש לביצוע אותן מדידות. תולדות המדע מראים כיצד היה צריך לפתח תאוריה וגם מכשירים מתאימים לפני שגדלים כמו כוח, לחץ ומתח חשמלי – שיכולנו לראות אותם בקלות כנתונים “גולמיים” הניתנים ללכידה – יכלו להימדד…

“נתונים גולמיים” אינם רק בלתי אפשריים במובן המעשי, בגלל שעיבוד מוקדם הוא מציאות בלתי נמנעת, אלא שהם בלתי אפשריים במובן העקרוני, שכן איסוף הנתונים עצמו הוא כבר סוג של עיבוד…

כשרואים בנתונים מצרך גנרי, המאפיין הבולט ביותר שלהם הוא הכמות שלהם. במאמר משנת 2008, כריס אנדרסון, העורך הראשי לשעבר של כתב העת Wired, מכריז על עליית “עידן הפטה-בייט” (1024 טרה-בתים), ומדבר על נתונים כאילו מדובר בגרעינים שנשפכים לתוך טחנה: “אנחנו יכולים לשפוך את המספרים לתוך מצבורי המחשבים הגדולים ביותר שהעולם ראה מימיו, ולתת לאלגוריתמים סטטיסטיים למצוא תבניות שהמדע אינו מסוגל למצוא”. דרך המחשבה הזאת על נתונים פותחת את הפתח לנרטיבים גדולים מהדמיון – ולניסוחים מפתים המועילים לגיוס משקיעים ולמכירות – אך הדבר אפשרי רק בארץ ההזיות של נתונים חופשיים מהקשר.

בשנים האחרונות דומה שהביטחון עבר מתוצרי השיקול האנושי לעבר תפישה המעניקה את הכוח לנתונים הגולמיים הטהורים, הקודמים לאידאולוגיה ולתאוריה

קוראים האמונים על הז’רגון של התורה הארגונית עשויים להכיר את ראשי התיבות DIKW, שמייצגים את המלים Data, Information, Knowledge, Wisdom – נתונים, מידע, ידע, חוכמה. מקורותיו של המודל ההיררכי הזה אינם ברורים, אבל מאז שנות ה-80 הוא נוכח בכל הדיונים העוסקים בעיבוד נתונים. (גרסאות אחדות של הרעיון כוללות מושגים אחרים, כמו Understanding [הבנה]). בתחתית ההיררכיה מצויים הנתונים, שנתפשים כגולמיים או בלתי מעובדים, וככאלו שאם הם עומדים לבדם, הרי שלמעשה אין בהם כל תועלת. מידע נחשב לנתונים כשהוא משמש למתן תשובה לשאלות פשוטות וישירות, כמו “מי”, “מה”, “מתי”, “היכן” ו”כמה”. המידע מצדו מספק את חומר הגלם לידע, שבסופו של דבר משמש מושא למחשבה ולבחינה בהקשר רחב יותר, באופן שעשוי להוביל לחוכמה, שעניינה אינה רק דיוק ויעילות אלא גם ערכים.

המסגרת הזאת, על אף שהיא מעורפלת, בהחלט כוללת מידה של סבירות. אלא שבשנים האחרונות החלו לראות בנתונים פחות חומר גלם חסר תועלת מעיקרו שבני-אדם אמורים לעבד ולעדן, ויותר מקור לכוח ולתובנות בזכות עצמם. דומה שהביטחון עבר מתוצרי השיקול האנושי לעבר תפישה המעניקה את הכוח לנתונים הגולמיים הטהורים, הקודמים לאידאולוגיה ולתאוריה.

ואולם, מומחים ולא-מומחים כאחד נתקלים בעולם לא רק דרך חוויות החושים אלא גם דרך מסגרות של הבנה, שמעוצבות על ידי גורמים רבים ובהם תאוריות, ערכים, נורמות ואמונה. יכול להיות אכן מפתה להניח שההקשר הזה הוא עניין שפשוט אפשר להניח בצד, אך הנחות – ובפרט כשאנו מציבים אותן באורח מפורש – אינן מתפוגגות כך סתם. הן משפיעות על כיוון החקירה, על בחירת המדידות, על האופן שבו אוספים נתונים ומבצעים בהם טרנספורמציות, וגם על המסקנות המוסקות בסופו של דבר.

שום אלגוריתם אינו יכול לקבוע איזו החלטה טובה יותר. כל מסקנה כזאת בסך הכול מעלה את השאלה: על פי ערכיו של מי ההחלטה היא “הטובה ביותר”?

באורח בלתי נמנע, הנחות מוצאות את דרכן אל הנתונים וצובעות את המסקנות הנגזרות מהם. יתרה מכך, הן משקפות את האמונות של מי שאוספים את הנתונים. כפי שהכלכלן רונלד קוז אמר, במלים שנעשו מפורסמות: “אם אתם מענים את הנתונים די הצורך, הטבע תמיד יודה”. והעיתונאית לנה גרוגר (Lena Groeger), בכתבה שהיא פרסמה באתר ProPublica בשנת 2017, ושעניינו ההטיות שמעצבים חזותיים מטביעים בעבודותיהם, העירה בצדק ש”נתונים אינם מדברים בעד עצמם – הם מהדהדים את מי שאספו אותם”. כדי שהחלטות יזכו להערכה ביקורתית, הערכים  וההנחות התומכים בהן חייבים להיבחן גם הם. הדבר חיוני במיוחד כשמדובר בקבלת החלטות פוליטיות. נתונים או מדיניות “מבוססת נתונים” נתפשים במידה גוברת כתרופת פלא בכל האמור בקבלת החלטות בתחום הפוליטי. לפי המצדדים בגישה הזאת, יש לנו כעת הזדמנות להחליף את אי-הסדר והערפול המאפיינים את הפוליטיקה בסדר ההגיוני שמזומן לנו תודות לנתונים. אלא שמיקוד תשומת הלב בנתונים לא פעם מערפלת ומסתירה את הערכים וההנחות המצויים בתשתית הנתונים – וכך רק גוברת החשיבות של חשיפתם והבאתם אל שולחן הבחינה הביקורתית הרצינית. כשערכים, העדפות ואינטרסים מתנגשים, לא זאת בלבד שפוליטיקה היא בלתי נמנעת, אלא שהיא חיונית.

על פי הפנטזיות הטכנוקרטיות, הפוליטיקה תהפוך ללא רלוונטית תודות להררים של נתונים שאין אפשרות לערער עליהם. אלו המסרבים לקבל את “מה שהנתונים אומרים לנו” חייבים לכן להיות או רשעים או טיפשים. לכאורה, האפשרות הרציונלית היחידה העומדת בפני אזרחים רגילים היא לקבל את דין “הנתונים” ולכן גם את ההחלטות של האליטות הטכנוקרטיות. תחת אידאולוגיה כזאת, אין לנו להיות מופתעים מכך שהאזרחים נעשים מעורבים פחות, שהם חושדים בכל דיבור על נתונים, על “דאטה”, עד כדי אובדן האמון בעצם הרעיון של נתונים כדבר משמעותי.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

1
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
1 Comment threads
0 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
1 Comment authors
אני Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
אני
Guest
Member
אני

מאמר חזק.
חבל שהוא לא מקבל את ההד הראוי לו, כי בינתיים אנחנו מולעטים מההטיות של יונית, דנה והחבורה הידועה לשימצה.
על האתר הזה כמעט אף אחד לא שמע (אני שמעתי ממש ממש במקרה בעלון שבת נידח).
זה ממש מת מצווה לפרסם ולקדם את האתר בצורה הכי אגרסיבית שיש, כמו שמקדמי אתרים אגרסיביים יודעים לעשות. לחפור לאנשים בכל הזדמנות פנויה.
בברכת הצלחה.