אקדמאים אמריקנים החליטו לבחון את הפער בין מחקר ואידיאולוגיה במדעי הרוח, בתחומים כמו מגדר, מיניות וגזע. אלה תחומים בהם האקדמיה מתפוצצת מצנזורה עצמית של תקינות פוליטית. הם התחילו פרויקט לפני כשנה שתכליתו, בעילום שם, להכניס מאמרים לכתבי העת המובילים בתחום.
תוך זמן קצר הם הצליחו להכניס שבעה מאמרים לכתבי עת מוכרים, אחרי פיר ריוויו. אם היה מדובר באקדמאי אמריקני, המשמעות היא שתוך כמה חודשים הוא היה מקבל תקן קביעות. מה היה במאמרים? אוהו. הם היו מזויפים ומגוחכים. לדוגמה: "תרבות האונס המתפתחת בגינות כלבים" כולל אפליה נגד כלבים קווירים.
או המאמר שבו הם החליפו כמה מילים ממיין קאמפף. הם יצאו נגד "פמיניזם ליברלי" שזה כנראה רע, מול "פמיניזם סולידארי"
כמובן שהיה את המאמר שטען שגברים שמפנטזים על נשים בזמן אוננות מבצעים למעשה מעשי אלימות הפוצעים נשים וכו'.
ואיך אפשר בלי זה: הצעה רצינית ואקדמית לשים על תלמידים לבנים גברים שלשלאות במהלך השיעור ("קלות") ולהכריח אותם לשבת על הרצפה בהנחה שמדובר "בהקשר חינוכי".
מה היתה המטרה? זה לא סיפור על תקינות פוליטית. זה סיפור, אומרים שלושת החוקרים האלה, על שחיתות. על החלפת הרעיון של ידע ומחקר ברעיון של "תחומי קורבנות" אקדמיים, שבהם לטענתם התפתחה דת: פריבילגיה היא הרע המוחלט, וכדי להיאבק בו, הכל אפשרי בתנאי שהקודים של הדת – שהחוקרים למדו – ייענו.
מן הסרטון עולה שהמלומדים שערכו ביקורת עמיתים, לא טמנו ידם בצלחת, הם בהחלט שמו לב לפרטים חשובים, כגון: במקרה של המחקר שהתקבל על "תרבות האונס של הכלבים", בוחני המחקר הביעו דאגתם שעושי המחקר לא כיבדו את "הזכות של הכלבים לפרטיות" בזמן שהם בדקו את איברי המין שלהם. אבל זה לא הפריע להם לקבל את המחקר ולפרסמו…
אגב, אותם אנשים ניסו לפרסם מאמר רציני באותם כתבי עת, על אישור מחקרים מזוייפים לפרסום, זה נדחה, כי זה לא חשוב, אבל תרבות האונס של הכלבים כנראה מאד חשובה…
(מאפיהו מדווח:
הוי אומר: מאמר שמכוין להשקפה הפוליטית הנכונה, יתפרסם בכל מחיר, ואילו להיפך: יימנע פרסומו בכל מחיר, וראה עוד: מקארתיזם באקדמיה.
הדברים החשובים באמת באקדמיה נראים בערך כך:
ספר של רסלינג ביום (שהם מקור התמונות דלעיל) מציעים גם:
('ת)גיד לי, עתה דה-פוק ? דקונסטרוקציה סקאטו-אודוריאלית לאנטומיה כירורגית בראי עגת-הרחוב הכיבושית בציון. קריאה קווירית.
לאחרונה פורסם ברשת קטע מתוך תנאי קבלה לאוניברסיטה אמריקאית, בית הספר למשפטים:
: Diversity statement: In making admission decisions, we give consideration, among other things, to diversity factors (including but not limited to racial or ethnic group identification, cultural, linguistic or economic group; sexual orientation; or other factors), obstacles that applicants have overcome, and/or discrimination that you have experienced. If you choose, please submit a separate statement (in addition to the required personal statement) discussing any or all of these issues to the extent they apply to you
קוראים לזה "הצהרת גיוון", בקבלת החלטות בנוגע לקבלת סטודנטים, מתחשבים בגורמים מגוונים, אם חויית אפליה או מכשול בהקשר לקבוצה אתנית, תרבות, נטיה מינית, או גורמים אחרים, מלא טופס מיוחד בנושא, ונתחשב בכך בעת קבלת ההחלטות…
גם אוניב' מינסוטה פרסמה טופס מדיניות על זהות מגדרית חדשה, בה נקבע כי שימוש בכינוי הלא נכון לאדם עלול לגרום לעבירת משמעת או לסילוק מן הלימודים, כל תלמיד זכאי לבחור את כינוי הגוף שיתכנה בו, בלי שום קשר לנתוניו הפיזיים, וכן זכאי להיכנס לחדרי ההלבשה מלתחות או כל פעילות פנאי בה ישנה הפרדה בין מינים, לפי המין בו הוא רואה את עצמו…
ויש לנו גם בכחול לבן:
לעומת כל הקשקשת הזו מדווח ריצ'רד וויליאמס (מנהל מכון ויטלי באוניב' בריגהם יאנג) על הדו"ח החדש והקפדני המראה כי מעט מאד ידע ומחקר עומד בבסיס התעמולה המגדרית המצויה באקדמיות ובספרות המתאימה.
הפירוט המדוקדק של הדוח פשוט מנפץ את כל אגדות המגדר בזו אחר זו ומראה כי לכולן אין שום בסיס מדעי והן משאלות לב בכסות של קידמה או מחקר. ולהיפך, המחקרים הקיימים מראים כי הנחות היסוד המגדריסטיות הן הבל וגורמות נזקים נפשיים.
ומה המסקנה של מאפיהו מזה?
מעבר לצחוקים, יש גם צד רציני לשרלטנות ולרמייה של מדעי החברה והרוח בדמותם הנוכחית. מכיוון שהאמת כבר אינה נהוגה כקנה-מידה, לא אצל המרקסיסטים, שמבחינתם האמת היא לפעמים סטיה בורגנית שיש לעקוף אותה בעזרת ה"דיאליקטיקה המטריאליסטית", ולא על ידי הפוסט-מודרניים, שמבחינתם היא (האמת) אינה יותר מ"מחמאה" שמעניקים למה שבעצם רק כדאי להגיד.ומכיוון שמה שירש אצל הניאו-פוסטים את האמת הוא ה"נראטיב", ברור שהכל אפשרי.ואין צורך להמתין למתיחות משעשעות כדי למצוא צרורות של שקרים המוצגים כאמיתות מדעיות לכל דבר ועניין. כבר עסקתי בזמנו, לדוגמא, בשני ספריהם ("ראשית ישראל" ו"דוד ושלמה") של הפרופסור לארכיאולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, ישראל פינקלשטיין, והסופר ניל אשר סילברמן. הדגמתי בהרחבה כיצד, תוך שימוש בהטעיות ובכזבים, וכדי לשרת את האידיאולוגיה "המינימליסטית" הרווחת אצל הניאו-פוסטים, הם הסתבכו קשות הן בניסיונות להכחיש את "יציאת מצרים", והן בטענה שהקרב המתואר בספר שמואל, בין דוד וגוליית, אינו אלא מעשה פלגיאט תנ"כי, העתקה לעברית של התיאור ההומרי היווני לקרבות של גיבורי יוון בטרויה.אחד הספרים זכה בפרס של חצי מיליון דולר מטעם קרן של מיליארדר אמריקאי. שני הספרים תורגמו ונמכרו יפה במדינות רבות, כשברור לגמרי שהמחברים מסתמכים על בורותם של הקוראים, ובמיוחד על רשת הביטחון שהוענקה להם על ידי התקשורת וחבריהם לאקדמיה, הששים לקדם כל ניסיון להשמיץ את היהדות, לזלזל בתנ"ך ולקדם תיזות ותיאוריות אנטישמיות ואתאיסטיות.
העולם מתדרדר בשם הנאורות והקידמה(כביכול).