די מדהים לגלות כמה נפוצים פירסומים של ניתוחים סטטיסטיים שגויים. במאמר שפורסם לא מזמן נבדקו 281 מאמרים שפורסמו בכתבי עת מרכזיים בפסיכולוגיה. בחצי מהמאמרים התגלתה לפחות טעות סטטיסטית אחת, ו-15% מהם כללו טעות ששינתה את מסקנות המחקר, כמעט תמיד בכיוון ההפוך למה שהחוקרים היו מעוניינים שהם יהיו. ואלו נתונים רק לגבי ממצאים של מחקרים שפורסמו. מה קורה בשלבים שנעשים בחדרי חדרים ורוב האנשים לא מודעים אליהם? סקר שנעשה ב2009 בקרב 2000 פסיכולוגים אמריקאיים מצא ש-70% מהם עיגלו פינות בפירסום מאמרים על פי הודאתם. שליש מהנשאלים הודו שהם דיווחו על תוצאות לא צפויות שקיבלו כאילו נבעו מהשערת המחקר המקורית ככאלו שהם שיערו שיתקבלו מראש. אחוז אחד הודה שהוא זייף נתונים בצורה ישירה. סביר שכל המספרים הללו גבוהים עוד יותר.
סקר שהתפרסם ב14 ביוני 2005, קובע שאחד מכל שלושה חוקרים רימה או חרג מכללי המחקר בביצוע ניסוי רפואי.
הסקר, שהתפרסם במגזין "Nature", הנחשב בעיני מדענים לכתב העת היוקרתי בעולם, הוא הראשון שבדק כמותית מעשים פסולים בביצוע מחקר. השתתפו בו 3,250 חוקרים אמריקאים, שקיבלו מענק מחקר בתחום הביו-רפואה מהמכונים הלאומיים לבריאות, גוף ממשלתי המממן את עיקר המחקר הרפואי בארה"ב.
בסקר נשאלו החוקרים 33 שאלות, שכל אחת מהן עסקה בעבירה שונה על כללי המחקר המקובלים. שליש מהמשיבים ענו שאכן עברו על אחד הכללים בשלוש השנים האחרונות. 15% מהחוקרים, למשל, בחרו להתעלם מנתונים שהופיעו במחקרם על בסיס "תחושת בטן" שהנתונים אינם נכונים. 0.3% מהנשאלים הודו שזייפו נתוני מחקר; שיעור דומה הודו שהסתירו את מעורבותן של חברות פרטיות במימון המחקר; 1.7% אמרו ש"גנבו" רעיונות מחוקר אחר והשתמשו בהם ללא בקשת רשותו או מבלי לתת לו קרדיט; מהמחקר מסתבר ששינוי תוצאות מחקר נפוץ יותר בקרב חוקרים שנמצאים כבר באמצע הקריירה שלהם (פרופסורים), המשמשים מודל לחיקוי למדענים הצעירים.
כ-16% מהמשיבים על הסקר הודו ששינו את תוצאות מחקרם או את שיטת המחקר, בגלל לחץ מצד הגוף שמימן את מחקרם. בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים רפואיים נעשים במימון חברות התרופות. ממחקרים שנערכו בעבר עולה שהסיכוי לתוצאות חיוביות בניסוי סביב תרופה מסוימת גדל כשחברת התרופות היא הגוף המממן את המחקר. לפי המחקרים, קובעי המדיניות הרפואית מחליטים אלו תרופות לכלול ב"סל הבריאות", ורופאים מחליטים אילו הליכים רפואיים לאמץ.
באותה שנה פורסמו ב"הארץ" מספר מקרים על זיוף מחקרים בישראל, בראשם פרשת הגיניקולוג הד"ר דב דיקר. דיקר נעצר בחשד שזייף מחקר רפואי בנשים בבית החולים "בילינסון" בפתח תקוה, אותו פירסם בשלושה כתבי עת רפואיים בארה"ב ובאירופה. זאת ועוד, בדו"ח מבקר המדינה משנה זו נחשפו מחדלים רבים בפיקוח של משרד הבריאות והנהלות בתי החולים על ביצוע ניסויים בבני אדם. ואולם בישראל טרם נערך מחקר מקיף בתחום זה.
מדענים אינם "יכולים להישאר שאננים ומרוצים מעצמם לנוכח התנהגות פסולה כזאת", כתבו הד"ר בריאן מרטינסון ועמיתיו מקרן המחקר "HealthPartners" שבמדינת מינסוטה, שערכו את המחקר.
"הנתונים שלנו רומזים שהתנהגות בלתי תקינה 'רגילה' מציבה איומים גדולים יותר לעשייה המדעית מאשר אלה הנגרמים מתנהגות שזוכה לחשיפה נרחבת כמו הונאה", הוסיפו. בראיון לעיתון "בוסטון גלוב" אמר מרטינסון שהוא "חושב שזה באמת צריך לגרום לנו להטיל ספק בהנחה שיש רק קומץ תפוחים רקובים".
ואולם עורכי המחקר דווקא מגלים הבנה מסוימת למדענים. "המדען המודרני ניצב בפני תחרות עזה, ודרישות רגולטריות וחברתיות, לעתים בלתי סבירות, מטילות עליהם מעמסה נוספת", אומר מרטינסון. לדבריו, "שילוב הלחצים הזה יוצר אפשרויות רבות להתפשרות על היושרה המדעית".
פירות נוספים של הלחץ בשטח, מתבטא בסיפורה של ד"ר יעל אדלשטיין ממכללת ת"א-יפו למשל, ב10/2013 התפרסם בחדשות כי לטענת אדלשטיין, היא פוטרה עקב סירובה להחתים על מאמריה חוקרים שלא השתתפו בהם. גורמים באקדמיה הגיבו: "תופעה נפוצה ומכוערת" מתוך הכתבה: מי שמכיר היטב את העולם האקדמי נתקל בתופעה שבמסגרתה חוקרים חותמים את שמם על מחקרים שלא לקחו בהם חלק, על מנת לפאר את קורות החיים שלהם ובכך להגדיל את סיכוייהם לזכות בקידום מקצועי.
לא מדובר במקרה חריג אלא בתופעה נרחבת. "ככה בנוי העולם האקדמי", אומר ד"ר יורם הרפז, מרצה לחינוך במכללה האקדמית בית ברל ועורך כתב העת "הד החינוך". "זה נורא מקובל, למשל במעבדות של מדעי הטבע. לרוב מי שעומד בראש המעבדה הוא חוקר בעל שם, והוא חתום באופן אוטומטי על כל המאמרים שאחרים שעובדים בה מפרסמים. באותו אופן יש המון דוקטורנטים באוניברסיטה שמפרסמים מחקר והמנחה שלהם, הפרופסור, חותם את שמו על המחקר, אף שהוא לא היה שותף לתהליך".
לדעתו של הרפז "זו שיטה של בעלי עמדות לנצל את מעמדם, ובמקרים שהפרופסור כלל לא היה מעורב בתהליך, זה הופך לניצול אקדמי בוטה ומכוער של דוקטורנט שהגה את הרעיון וטרח עליו ימים ולילות". עם זאת, הוא מציין כי במקרים מסוימים הדוקטורנטים הצעירים דווקא שמחים על כך שליד שמם הלא מוכר יופיע שם של איש אקדמיה בכיר ומפורסם בתחומו.
מיטל (שם בדוי), אחות באחד מבתי החולים במרכז הארץ, מספרת: "שכיח שמנהלות בתי ספר לסיעוד'תופסות טרמפ' על מחקרים שכותבות מורות בבית הספר. לא מדובר כאן רק ביוקרה, אלא גם בטובות הנאה של ממש שכרוכות בכך, כיוון שבזכות היותן חתומות על הפרסומים הן נוסעות לכנסים ברחבי העולם – כמובן לשם הטיול".
עוד היא מספרת: "לא מזמן שמעתי וידוי של רופאה שלא היה לה זמן לעבודת המחקר שלה, ולכן היא נתנה לבני משפחתה למלא את השאלונים. על בסיס מחקר כזה קובעים אלו תרופות הן יעילות ואלו לא. כשהממצאים מזויפים, זה כבר מעבר לעניין לא מוסרי ומטריד – זה כבר דבר שהוא מסכן חיים".
ד"ר גל חיימוביץ ממכון וייצמן, (בטור אורח ב'חשיבה חדה', 3 ביוני 2015), כותב: "כמות המאמרים המפורסמים, כמו גם האימפקט פקטור של כתב העת שבו התפרסמו, הפכו לכלים העיקריים להערכת הצלחתו של חוקר, והם משמשים פעמים רבות כמנגנון סינון ראשוני עוד לפני שבכלל דנים במהות ואיכות המחקר… עורכים ושופטים עלולים "לעגל פינות" ולקבל מהר לפרסום מחקרים בעיקר בזכות היותם מושכים את העין (במקור מלה בוטה יותר)…
ג'ון בוהנון, עיתונאי של מגזין Science, החליט בשנת 2013 לבצע תחקיר עיתונאי ע"י ניסוי "עוקץ" שנועד לבחון את תהליך הסינון של כ-300 כתבי עת מסוג OA) Open Access). הוא המציא מאמר מדעי בדוי לחלוטין שדיווח על חומר המופק מחזזית ואשר התגלה כבעל תכונות אנטי-סרטניות. המאמר הכיל כמה וכמה בעיות וטעויות שחוקר מנוסה צריך לזהות מיד ושאמורות להביא לדחייה מידית של המאמר. המאמר הבדוי (תחת שם חוקר בדוי ומוסד אקדמי בדוי) נשלח לאותם 300 כתבי עת שהם OA. התוצאות היו מדאיגות במיוחד. 157 כתבי עת קיבלו את המאמר לפרסום, לעומת 98 בלבד שדחו אותו (שאר 45 השתהו בתגובתם או לא ענו כלל). רק 60% מכתבי העת שלחו את המאמר לביקורת עמיתים (זה טוב עבור כתבי העת שדחו את המאמר – אומר טובות על העורך). במקרים בהם נערכה ביקורת עמיתים, רוב הביקורת הייתה שטחית והתייחסה לסגנון וניסוח (המאמר היה כתוב רע בכוונה). רק ב-36 מקרים (מתוך כלל 255 שזכו לתשובה) השופטים מצאו בעיות מדעיות, אך ב-16 מקרים מתוכם העורך קיבל את המאמר בכל זאת. במקרים רבים, העורך ו/או חשבון הבנק של כתב העת היו במדינות עולם שלישי (שליש מהם בהודו), למרות ששם כתב העת התהדר בכותרת “The American journal of…”.
הפרסומים האקדמיים הם בגדר תעשיה של ממש, וככל תעשיה הם מלאים באינטרסים ובהטייה חברתית ותרבותית. אי אפשר להסתכל עליהם כמפעל אובייקטיבי.
בס"ד
אספר על שני מקרים שראיתי לפני שנים.
1)הייתה תוכנית שבה דיברו על ה"מפלצת מלוך נס", כלומר יש אגם בסקוטלנד שיש אגדה, שמסתובבת שם מפלצת(על פי התיאורים מעין דינוזאור עם צוואר ארוך).
הבעיה שאנשים עד ימינו אנו(לפחות עד שראיתי את התוכנית) מעידים שהם ראו אותה.
בשלב מסוים הם ראיינו חוקרת אחת שטענה שאנשים פשוט רואים כל מני דברים במים ומדמיינים שזה מה שהם ראו.
בשביל להוכיח את הטיעון שלה היא עשתה מחקר שתועד בתוכנית, היא נתנה לצוללן להרים ולהוריד איזה קרש מעל ומתחת לפני המים וטענה שהעוברים והשבים יטענו שראו את המפלצת מלוך נס.
והיא החלה לתשאל את העוברים והשבים,
9 ראשונים ששאלה(גברים ונשים בוגרים) אמרו לה שראו קרש צף במים.
בצר לה פנתה לילד כבן 11 ושאלה אותו, הלה אמר לה שהוא בהתחלה חשב שראה את המפלצת מלוך נס אך משבחן יותר טוב, הבין שהוא רואה קרש.
ואם הנתון המשמח הזה היא יצאה בהצהרה ובלי בושה "הרי לנו, 1 מתוך עשרה אנשים יגיד בכגון דא שהוא ראה את המפלצת מלוך נס".
2)בתוכנית בערוץ 11 ראיינו חוקר מסויים שסיפר מעין וידוי וכך אמר:
אני מצאתי שבשיחים במדבר יש הפרשות של חרקים כמו טיפות על השיח, והן מתוקות, ועלה במוחי שזהו המן שבנ"י אכלו במדבר.
וכך פרסמתי במאמרים במקומות שונים, אחר כך יצא לי לדבר עם הפרופסור שלמדתי אצלו באוניברסיטה שהוא מומחה לטל, והוא אמר לי שזה לא יכול להיות המן כי זה לא מתאים לתיאור המקראי.
אז אמרתי לו אבל מה אני אעשה כבר פרסמתי על כך מס' מאמרים?!
אז הוא אמר לי שהבדואים קוראים להפרשות האלה מן, לך ושאל אותם. אז הלכתי לבדואים באזור ושאלתי אותם למה הם קוראים לזה מן והם אמרו לי שמסורת בידם שזהו המן שב"י אכלו במדבר".
והוא שמח בזה שמחקרו(כביכול) ניצל.
ממקרה זה אנחנו רואים כמה דברים:
1)הקלות שבה מפרסמים מאמרים על סמך תחושת בטן וללא כל תימוחין.
2)אחר שמתפרסם מאמר כזה בשביל לשמור על שמו הטוב נתפסים לסיפורים מצוצים מהאצבע של נוודים בדואים.
3)גם אחרי דברי הבדואים הקושיה בעינה עומדת זה לא מתאים לתיאור המקראי! מממ…. תיאור המקרה בסמוך לכתיבתו אל מול סיפורי בדואים בע"פ?
מה גם שהוא רוצה למצוא את המן בתורה ומתעלם מתיאור התורה!
4)מביך להעלות על הדעת שאפילו אדם בודד יצליח לחיות אפילו שנה על אכילת ההפרשות הקטנות והלא מצויות הללו שהשיחים הללו אפילו לא מצויים שלא לדבר במרכז המדבר שאין כמעט כלום שלא לדבר על 40 שנה שלא לדבר על עם שלם של כ2-3 מליון אנשים- בדיחה!
מצאתי(אחרי חיפוש מחיפוש) את הראיון עם החוקר שכתבתי בסעיף 2
התוכנית הייתה "מקבלים שבת" בהנחיית דב אלבוים לפרשת בשלח והוא ראיין את הבוטנאי פרופ' אבינועם דנין(ז"ל נפטר ב2015) מהאוניברסיטה העברית פרופסור לבוטניקה ופיטוגאוגרפיה של ארץ ישראל, אקולוגיה, אבולוציה והתנהגות.
https://www.youtube.com/watch?v=x78_uCwSiRk
ולמען הדיוק אני אכתוב את השיח ביניהם לפי הראיון(כי כתבתי לפני כן מזכרוני ועברו הרבה שנים ויש מעט הבדלים מטבע הדברים).
הקטע המדובר מתחיל בדקה 13:54:
דב אלבוים: מצטט את הפסוקים בתורה שעוסקים במן ואומר "ואתה במחקרים שלך אומר שהמן זה משהו שקורא על שיח מסויים במדבר".
אבינועם דנין:…."אנחנו מגיעים במחקרים שלנו בסיור של המחלקה לבוטניקה לוואדי פיראן למורדו, ושם על שיח רואים טיפות לבנות ושואלים את הבדואי מה זה והוא אומר הדא מן רימת, מן של חמדת השיח ששמו בערבית רימת ומה המשמעות? הוא אומר, אתם אכלתם את זה כשיצאתם ממצריים. הדבר משמח אותי מאוד…….ובמהלך הזמן כתבתי מאמר "חמדת השיח, מקור נוסף למן של בני ישראל".
דב: אז מה זה הדבר הזה?
דנין: הפרשה של חרקים הפרשה מתוקה. החרקים מוצצים את מוהל הצמח, הם זקוקים בעיקר לחלבון, את עודף הסוכרים הם מפרישים הוא מתייבש ונהיה כמו דבש.
ממשיח דנין: אני כותב במאמר, ואחרי שנים ספורות בא מומחה הטל שמואל דובדבני, הוא המציא מד טל והוא היה מורה של מורי, ומגיע דובדבני למחלקה של בוטניקה, אני מספר לו על המן, הוא אומר "הראה לי בבקשה", לקחתי אותו לעינות צוקים היא עין פשחה הראתי לו את המן שמופיע על עצי האשל…כנימה שמפרישה…נראה כטיפות שקופות יפות וזה גם בסיני וגם את המן על החמדה אני מראה לו, והוא מחזיר לי אחרי יומיים טלפון: "אבינועם מצאת דבר נהדר אבל זה לא המן".
דב: למה זה לא המן?
דנין: הוא מומחה לטל, וזה לא התאים לדרך שמהן מתואר במקרא.
ממשיך דנין: ואז אני שואל אותו מה אעשה אני כבר כתבתי מאמר? הוא אמר, לך תתעניין בכתבים המוסלמיים הקדומים ותמצא ובסיכומו של דבר התמזל מזלי וחבר שנסעתי איתו אבנר ידע ערבית ומצא וקרא באחד מהמילונים והרי לך הסיפור, לאחר המקרא הסיפור של המן כפי שהוא מופיע בפרק שלנו יוספוס פלביוס מתאר אותו דבר בקוראן מוחמד מתאר אותו אותו דבר במאה שתשיעית מתחילים להופיע בכתבים של פרושי הקוראן שנכתבו על ידי חכמי הדת המוסלמים בארם נהריים והם כותבים שמן זה מה שרואים כאן בחוץ שיוצא מהטרנג'בין…
דב: אז מה המסקנה?
דנין: המסקנה היא שהמוסלמים במאה התשיעית החליטו שמה שבני ישראל אכלו בצאתם ממצרים הוא המן הוא הטרנג'בין הוא הטל-דבש.
דב: האמת שבניגוד למה שאמר המורה שלך(תיקון, גם לדברי הראשונים וגם לדבריו-המורה של המורה שלו) זה נראה לי מאוד הגיוני כי התיאור של התנ"ך אומנם מתאר את זה עם טל אבל יכול להיות שזה מה שהם חשבו שזה הטל. אבל התיאור של הדבר כשלעצמו והמן כזרע גד לבן הוא דק מחוספס וגם שהם היו מלקטים את זה זה נראה פשוט שהם היו מלקטים את הדברים האלה והם היו ניזונים מזה.(אני אשאיר את מה הגיוני ומה לא לגבי תזונה לקוראים).
דנין: אני רק התקשתי לקבל מבדואי בסיני בפינה הכי נידחת, ולכל מקום שהייתי מגיע גם אם הייתי חוקר את הדבר הזה בספרד ובסעודיה כפי שראיתי הדים לכך בעשביות בחו"ל שהשפה הערבית הביא איתה…
דב: היא בעצם שימרה את הזיכרון.
דנין: את המונח מן.
דב(בפרשנות מבריקה יש לומר….): אז זה בעצם יכול להיות שהנס אולי היה שפתאום גדלו כל כך הרבה צמחים כאלה וכל כך הרבה כנימות שיצרו את המן אבל כשלעצמו זה היה תופעת טבע מדברית בעצם יכול להיות.
דנין: יכול להיות, ואז כששואלים את הרמב"ם מה הם ההסברים לאירועי הנס של בני ישראל במדבר אז הוא אומר שכל הנסים הם ניתנים להסברים ע"י תופעות טבע של היום, חוץ מהמן…
דב: אבל הוא לא הכיר את המן הזה.
דנין: אבל אם אתה מוכן לקחת את הרמב"ם כסמכות.
דב(נדחף בדבריו): לא כל כך האמת.(תיכף הוא יקבל קצת זריקת צניעות)
דנין…ולהגיד אנחנו לא יודעים, אני חושב שתשובה אני לא יודע היא גם תשובה.
וכו' ע"ש.
בחופשי ברשת גם מצאתי את כל התיאור במאמר שלו https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=1374&kwd=1502 ושם הוא סיפר בערך אותו דבר רק השמיט את הפנייה לדובדבני "מה אני אעשה כבר פרסמתי מאמר". והסתפק בלומר שדובדבני עורר ספק שזה המן ותו לא. כנראה כשכתב את הדברים הבין שזה פרט מביך לכתוב בניגוד לשיחה שהוא הרגיש יותר חופשי.
יאמר לזכותו שסיים ב"אני לא יודע". יהי זכרו ברוך.
רבי פתחיה מרגנשבורג (אחיו של ר"י הלבן בעל התוספות) נסע לארץ י שראל וגם הוא שמע מהערבים שזה המן ונראה שהשתכנע… מתואר בחיבורו 'סיבוב רבי פתחיה'
תודה רבה על המקור, זה חידוש מאוד מעניין.
אני בטוח שפרופסר אבינועם ז"ל היה שמח לשמוע.
מסכים איתך בהחלט, הענין הוא שהדברים קצת ארוכים וקשה להדגיש הדגשות כלליות בכל קטע מתוך הסדרה.
בעיקרון המאמר הזה הוא חלק מהסדרה "אמונה בעידן הידע", וכדי להבין את הכוונה צריכים לקרוא את כולה, בכל אופן בפרק האחרון של הסדרה כתבתי ממש את מה שאתה אומר כאן, אתה מוזמן לקרוא את הפרק: איש פשוט מול מערכות מידע.
ואצטט קטע לדוגמא:
אתה כותב שהדברים שנכתבו פה ידועים לכל, אני מניח שאתה אדם משכיל, אבל צריך להבין שרוב האנשים לא כ"כ משכילים, ולא מבינים איך עובד המדע ומה הן מגבלותיו. חשוב לדעת את המעלות וגם את המגבלות, כדי להיות חפשיים להסיק מסקנות במקרים של השקפות עולם והנחות יסוד, שמוסוות בתור מדע. ודוגמאות רבות לכך באתרינו.
הבעייתיות במחקרים במדעי החברה ידועים.
אין אדם אחד שטוען שמחקרים לא יכולים להיות מוטים על ידי החוקר (גם אם באופן שאינו מודע).
פסיכולוגיה היא לא מדע מדוייק או מדע טבע.
בקשר לבעייתיות במחקרים רפואיים נכתבו מאמרים וספרים רבים. הרבה מאוד מים עוברים בנהר כל הזמן.
מאמרים שלמים נכתבו על הטיות מכוונות של חברות התרופות, ועל הבעייתיות באישור תרופות חדשות.
אבל מכאן ועד תקיפת המדע המרחק גדול מאוד.
בעיקר הצגת החוקרים כמעט כנוכלים.
הדברים שנכתבו פה ידועים לכל, ולא מעט אנשי מדע מנסים לשנות זאת, למרות לחצים בלתי פוסקים מגורמים אינטרסנטים.
לעומת זאת אנשים בעלי אמונות מסויימות לא נותנים לאף אדם לבקר את דרכי פעולתם.
מקווה שהאתר יציג דברים בצורה מורכבת ואמיתית ולא בצורה חד צדדית