נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

ט עדויות מזמן יציאת מצרים

המידע האינסופי מסופק לנו על ידי מערכות מידע, המידע נוצר על ידי כמות עצומה של גופים, העוסקים כל אחד בתחום ספציפי.

זמן יציאת מצרים לפי המקרא, כ200 שנים לאחר ירידת האבות. בתואם לכל מגילות היוחסין שבתורה ובנביאים ולמלכים א' ו' שבית המקדש נבנה 480 שנה לאחר יציאת מצרים, ובהתאם למספרים שבספר שופטים המגיעים לכ300 שנה בין יהושע לשאול (וכן דברי יפתח בשופטים יא', על שלש מאות שנה מיציאת מצרים). לפי זה אירעה יציאת מצרים באמצע המאה ה15 לפנה"ס. דרך זו באה לידי ביטוי בדבריהם של גרסטנג (Garstang John, Joshua Judges.Constable & Co. LTD. London 1931) ובימסון (John J. Bimson - Redating the Exodus and Conquest, 1981) ובזמננו פרופ' יהודה אליצור (נדפס גם בקובץ מאמריו: 'ישראל והמקרא').
במאה ה15 לפי התיארוך המקובל מלך תחותמס הג' למעלה מששים שנה, מה שמתאים למתואר בתורה. ולפי זה יצאו ממצרים בימי בנו אמנחותפ הב', גם לפי דרך זו גירוש ההיקסוס באמצע המאה ה16 יכול להיות גורם לשעבוד, אלא שהשעבוד ארך כ100 שנים ולא כ300 שנים. מה שתואם גם להשתמרות המסורת בקרב עם ישראל. מהפכת אחנתון מוסברת כהשפעה של פעולת ישראל ביציאת מצרים.
המלכים שלאחר תחותמס, אמנחותפ השלישי והרביעי, לא התעסקו בנעשה בארץ כנען, והותירו את הנעשה שם לידי השליטים המקומיים, מה שמתאים עם התיאור בספר יהושע, שבו לא מוזכרת התערבות מצרית (ראה במאמר: ב מה באמת אומרים הממצאים הארכיאולוגיים? על המסמכים המצריים העוסקים בתקופת הכיבוש).
כפי שנראה בהמשך, התיארוך המצרי אינו מבוסס דיו, ושמו של המלך הספציפי שמלך בתקופה זו או אחרת ידוע לנו מתוך כתבי מנתון וכתבים דומים שאין ערובה לאמינותם ולדיוקם. קשה לדעת באמת איזה מלך בדיוק מתי, אבל ברור שהתקופה של המאה ה15 לפנה"ס יכולה היתה להיות תקופת יציאת מצרים. ואף הרבה עדויות ומסמכים מוסרים לנו הדים היסטוריים של יציאת מצרים.
כמה וכמה תעודות מצריות שנכתבו באיזור המאה ה15 לפנה"ס, או לאחר מכן, מקבילות בהרבה פרטים חשובים לתיאורי התורה את יציאת מצרים. ואפשר לראותן כהדים היסטוריים של אירועים אלו. כמובן שההתאמה אינה במאת האחוזים, ואף אין לצפות מכל סופר או תועמלן מצרי שיכתוב את הדברים כפי שהיו או כפי שאבותינו כתבו, אין ספק שגם במצרים רווחו שקרים ואגדות או מיתוסים ודמיונות. ואעפ"כ ברור שהדיווח המרכזי על מכות מצרים ואירועים כאלו משקף אירוע דומה למתואר בתורה.
האגיפטולוג אלן גרדינר מציין כי בפי המצרים שגור בטוי עד ימינו להבעת פורענות או תיאור פסימי על ארץ מצרים "אבוי כי דם הוא הנהר". ד"ר פ. גל פז טוענת כי בכתובת המתיחסת לרעמסס השני נאמר: "כאשר תשתי את המים הם יהפכו לצבע של דם".
פפירוס ארמיטג' המספר: "הארץ חרבה כליל ולא נותר בה דבר.. השמש נסתרת ולא מאירה עוד לעין האדם.. חרב יבש נהר מצרים.. חיות המדבר ישתו ממימי מצרים.. הארץ רעש ותרגז.. לא מסנורת עוד השמש דמותה כעין הירח" (נמצא במוזיאון ארמיטג' בלנינגרד - מס' 1116 רקטו, תוארך ע"פ השערות בקשר לזיהוי דמותו של "אמני" הנזכרת בו לממלכה העתיקה. כמובן שתיארוך כזה הוא השערה הפורחת באויר ואין לו ערך היסטורי). פפירוס נוסף בעל סגנון דומה המתאר את היאור שחרב ואת השמש המוסתרת, התפרסם ע"י Maspero. בתקופות בתהו ישראל ומצרים עמ' 31 מצוטט ה'מיתוס של המלכים האלים' שלפי דברי המעתיקו הוא 'קדום כמצרים עצמה', ובו נאמר 'העולם נתמלא חשך ואף אחד מבני האדם ומן האלים לא ראה פני זולתו שמונה ימים'.כל זה יכול להיות בהחלט הדים היסטוריים למכות ערוב וחשך. שלש מקורות מצריים בלתי תלויים מזכירים את החשך הגדול.
המצרים חוששים מאד מכל דבר שיכול להיקשר לאימותים היסטוריים הקשורים בישראלים. לאחר מו"מ של חדשים הותרה גישה מסוייגת ומצומצמת תחת שורה של הגבלות. ליעקובוביץ ולמומחים העובדים עמו לא ניתנה גישה לאסטלת הסערה של יעחמס (שנתגלתה ע"י אנרי בריה ב1947), והם נאלצו להסתפק בהעתק שהכין בריה, בכתובת מסופר (ע"פ האגיפטולוג פרופ' דונלד רדפורד מאוניב' פנסילבניה): על סערות בליווי רעמים וברקים (תופעה שאיננה קיימת כלל במצרים בהיותה מדבר), וכן מגפות, חושך שכיסה את כל מצרים, קולות איומים ונוראים, מבני הקבורה קרסו, הכל הושמד, הפסלים היו מונחים על הקרקע, "הוד מלכותו.. כדי לגרום למים לפנות.. לספק להם כסף זהב נחושת עם בגדים, עם כל המוצרים שהם רוצים", כל זה קרה כאשר "האל היחיד במינו הפגין את כחו", והמלך מצוה לשקם את הארץ בחזרה (אסטלה זו מכונה 'אסטלת הסערה'). נמצאו גם המומיות של אשתו ובנו של יעחמס. בנו מת בגיל 12, כפי המסופר בתורה "עד בכור פרעה היושב על כסאו".
הד נוסף למכת בכורות, דייויד פרי בספרו Hebrew Sages of Ancient Egypt, מצטט טקסט חרוט על הפירמידה אאנס (unas שבסקארה saqara), בו כתוב: "הוא המלך אשר נשפט על ידי הוא-אשר-שמו-מוסתר, ביום זה של מוות הבכורות." וכן מצטט משפטים כאלו הכתובים על כמה ארונות במצרים.
מצבת אל עריש (כיום מצויה במוזיאון באיסמעליה). פורסמה ע"י Naville ב1890, וכך נאמר בה:
"מהומה גדולה היתה בארמון.. משך תשעה ימים אף אחד לא יצא מהארמון ובמשך אותם תשעה ימי מהומה היתה סערה כה גדולה שלא ראה לא איש ולא אליל את פני זולתו.. הוד מלכותו נמצא עם מקום הנקרא פי חירותי.. הוד מלכותו זינק לתוך מקום המערבולת.. הוא נזרק ע"י המערבולת.. הוא נזרק לגבהים הוא נישא לשמים הוא לא חי יותר". המלך מכונה בכתובת זו 'תום', ופירוש המלה 'פיתום' הוא: ביתו של תום. זה מקביל לתיאור בתורה של טביעת המצרים בים סוף על יד פי חירות.
יש טוענים ש'תום' אינו שם של מלך, אלא של האל 'אתום', וכן שבמצבה זו מתוארים כל מיני פרטים מיתולוגיים כגון: "רגליו של המלך נעשו כרגלי קרוקודיל והוא הלך למקום השקמה". שערי פרשנות לא ננעלו, כמובן שאפשר יהיה לפרש את כל הטקסטים האלו בצורות שונות כרצונו של הפרשן, ואף סביר שהאגדה והמיתוס המצריים הוסיפו את שלהן כפרשנות או כדמיונות בעלמא, כאמור לעיל. אין בכל זה בכדי לגרוע מההקבלה למתואר בתורה, ומהחלק שכן זוכה להצלבת מידע.
עיון מחודש בכתובת זו, שנעשה ע"י מומחים שגייס שמחה יעקוביץ (המפיק של The Exodus Decoded), מראה כי בכתובת זו מדובר על אדם בשם 'נסיך המדבר' המוביל את ה'מרושעים' ל'אל בלע' (יש לציין כי גם בתיאורי מנתון מוזכרת קבוצת המרושעים בהקשר עם בני ישראל ועם ההיקסוס לחילופין), וכאן מופיעים בכתב הירוגליפי שלש גלים (סימן ל'ימה') פעמיים, ולצידם מופיעים שני סכינים (סימן ל: נחצה לשניים). המקום עליו מעידה הכתובת הוא האגם הקדום 'פא טוף', כש'טוף' מקביל ל'סוף' בעברית. כמובן שגם זו פרשנות שייתכן שנכונה וייתכן שלא, אבל אי אפשר לטעון שאין הדים היסטוריים. הרוצה יקבלם, ומי שמניח מראש שיציאת מצרים לא התרחשה, יכול לפלפל כרצונו.

(ראה עוד על קריעת ים סוף בקברות הפרעונים)

על ההיסטוריות של ניצול מצרים בעת היציאה, כותב ההיסטוריון פרופ' אברהם מלמט במאמרו "יציאת מצרים מקבילות מצריות" (בתוך: ארץ ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך כה', תשנ"ו): "אסטילת יב... מן העשור הראשון או השני של המאה היב'... מבחינתנו מעניינת במיוחד העובדה, כי בזמן ההוא היו הנסיבות המדיניות במצרים עגומות בגלל התערבות בלתי-ברורה של בני אסיה (sttw). הללו שוחדו על-ידי פלג אחד במצרים (פלג א'), שמרד בפלג נאמן לפרעה (פלג ב'). השוחד כלל כסף, זהב ונחושת. בסופו של דבר סיכל פרעה את המזימה וגירש את בני אסיה ממצרים, וכך הכריח אותם להתנסות במין יציאת מצרים, שהוליכה אותם, כנראה, לדרום ארץ-ישראל. באשר למסירת המתנות היקרות לידי בני אסיה... לפנינו הקבלה מאלפת בין האסטילה המצרית ובין מסורת סתומה בסיפור יציאת מצרים: עקב יציאתם זכו בני-ישראל לחפצים יקרים מידי המצרים. בשלושת המקרים פירושה של המלה "שאל" הוא, כנראה, קבלת קניין, ולא במובן הרגיל של הפועל "לקחת בהשאלה". דבר זה יש בו כדי להקביל את בני-ישראל לבני אסיה באסטילת יב, שהרי לשניהם ניתנו חפצי-ערך, אף שכל מקור מתאר את האירוע מן הפרספקטיבה שלו. עם זאת ייתכן, כמובן, כי לפנינו מוטיב ספרותי גרידא. מן הראוי לשים לב גם לדברים שהושמו במקרא בפי פרעה, ובדרך-כלל לא זכו לתשומת לב: אנו עדים לטראומה שפקדה את המצרים (שמ' א: י- ונוסף גם הוא על שונאינו ועלה מן הארץ) בעקבות מהלכיהם של בני-ישראל (באסטילת יב: "בני אסיה"), שהפכו לאיום פוטנציאלי על מצרים אם יתחברו לאויבים נוספים.

על כלל האירוע של יציאת מצרים כותב מלמט שם: "אין בידנו מקורות חוץ-מקראיים על שעבוד בני-ישראל במצרים ועל כיבוש הארץ, אך בידנו מקורות בלתי-ישירים, המשמשים ראיות נסיבתיות, ובכך הם מחזקים את מהימנותו של הסיפור המקראי. להלן אזכיר בקיצור את העיקריים שבמקורות אלה, שהם מאירי עיניים וידועים היטב במחקר", והוא מסיים: "בקיצור, אף שיציאת מצרים איננה נזכרת במקורות המצריים, ניתן להעלות כמה הקבלות חשובות, אולי כבר מאז ימי החיקסוס. הקבלות אלו הפכו לתופעה מרוכזת בשלהי המאה הי"ג לפסה"נ, והן מרמזות למאורע דומה לזה המתואר במקרא (לתאריך מעין זה על-סמך נימוקים אחרים ראה ראוטון 1953, עמ' 60-46; דה-מור 1990; גרג 1990, עמ' 150)".

אחת התעודות המפורסמות בנושא, היא פפירוס איפובר (הפפירוס הנמצא במוזיאון בליידן מס' 344, נחקר ע"י האגיפטולוג אלן גרדינר). הפפירוס נכתב במאה היב' לפנה"ס, תאריך שלכל הדעות לא היה לפני תקופת יציאת מצרים, סיבות של סגנון כתיבה הביאו את גרדינר לשער כי העותק שלפנינו, הוא העתק של טקסט שנוסח שש מאות שנים קודם לכן. וכך, ללא שום דיון בקשר האפשרי ליציאת מצרים, הכריעה סברה צורנית דלת ערך את הנושא כולו. ובמשך יותר ממאה שנים לא עלה על הדעת כלל לחשוב אולי יש לפנינו עדות ליציאת מצרים. לאחר שהנושא עלה לדיון, הועלו -ע"י חובבים- נגד פרשנות זו טענות של מה בכך, שאין בהן ממש. (הקדמתו של הפפירוס היא מטעמים לשוניים -הכתיב דומה למקובל בזמן הממלכה העתיקה-, החזקים בודאי פחות מהקבלה של אירועים, והרי אפשר בהחלט בתקופה מאוחרת להשתמש גם בסגנון חסר. כן דעתה של ליכטהיים שהפפירוס מאוחר לשושלות של תקופת הביניים.M. lichtheim’ Ancient Egyptipn Literature, I pp 149F. גרדינר כותב על תיארוכו המשוער: "הכתיב באופן כללי הוא של טקסט ספרותי מתקופת הממלכה התיכונה, אם מונח זה יפורש באופן ליברלי ביותר", אחריו כל העוסקים בנושא בחרו בדרך הליברלית ביותר של התעקשות על תיארוך חסר הוכחה, אף שגרדינר קובע בפירוש: "שאלת גיל הטקסט לא ניתנת להפרדה מבעיית הרקע ההיסטורי שאליו התייחס המחבר איפואר", ולגבי הזמן המדוייק מסכם גרדינר: "ללא ספק יהיה זה מן התבונה להשאיר לעת עתה את הדיון ללא הכרעה". בכל אופן לפי התיארוך המסורתי של המאה הטו' לפנה"ס, הפער קטן עוד יותר. אולברייט במאמרו "עוד על קורות הברונזה התיכונה בגבל", BASOR, 179, 1965)), ביחוד ע' 41-42. מאחר את תיארוכו של פפירוס איפובר לממלכת הבינים שהסתיימה במאה ה15).

נביא את ההקבלות העיקריות בין הפפירוס לתורה:

שמותפפירוס
"ויהי הדם בכל ארץ מצרים.. ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם ונלאו מצרים לשתות

 

מכות בכל הארץ

דם בכל מקום.. הנהר הוא דם.. האנשים צמאים  למים

ותישחת הארץהכל נחרב

 

וימת כל מקנה מצריםכל החיות לבם בוכה
ואת כל עץ השדה שיברעצים הושחתו אין למצוא פרי
ואש מתלקחתשערים עמודים וקירות נאכלו עי האש
והפשתה והשעורה נוכתה (הוכתה)מצרים בוכה ארמון בלא פירות בלא תבואה חטה שעורה אוזים ודגים, השחת הכל אשר אתמול עוד נראה.
ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה.. ויאכל (הארבה) את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץהאדמה כמו אחרי קציר, אין למצוא פרות ולא ירק, רעב הבקר הופקר ואין איש שיאספם.
יד ה' הויה במקנך אשר בשדה.. דבר כבד מאדכל החיות לבם בוכה נאנק הבקר
ויהי חשך אפלההארץ אינה אור
מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבורבני הנסיכים הושלכו לעבר הקירות.. בתי הסהר חרבו
אין בית אשר אין שם מתבכל מקום נמצא קובר אחיו באדמה
היתה  צעקה גדולה בכל ארץ מצריםאנחות מלאו את הארץ, הנהמה נשמעת בכל הארץ מעורבת בקינות, הערים חרבו, הכל נהרס.
ועמוד האש לילה לפני העםהאש עלתה גבוה גבוה ולהבתו הולכת נגד אויבי הארץ
וישאלו.. אשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהבזהב ותכשיטים נענדו על צוארם של שפחות
ותחזק מצרים על העם.. כי אמרו כולנו מתיםגדול וקטן אומרים מי יתן ואמות
פרעה אבד בנסיבות בלתי רגילות שכמותן לא קרו מעולם

שוכני הביצות.. האביונים המסכנים בורחים

נטען שהפפירוס מתאר עוד הרבה מפגעים מעבר למתואר בתורה, אך ברור הדבר מאליו, שברגע שהממלכה מוכה ונשחתת. הפשע והאלימות מרימים ראש וגואים, ויש מקום לעוד הרבה התרחשויות קטסטרופליות. הפפירוס מתאר את נקודת מבטו המסויימת מאד של הכותב, הדברים שהוא שם לב אליהם, והצורה שבה בחר לכתוב. ואין לתמוה שהתיאור עצמו לא חוזר רק על דברי התורה. אבל אי אפשר להתעלם מן ההקבלות. באופן כללי מתואר שמעמד העבדים מרים ראש ומסיר את מרות האדונים המצרים: "הכובס מסרב לשאת את משאו" (-עבד שמורד באדונו). "[לוכדי] ציפורים מנהיגים את מערכי-הקרב" (-ייתכן שלכידת צפרים למאכל היתה מלאכת  עבדים, שניצלו את יכולת הציד שלהם לנהל את הקרב נגד המצרים ולהתמרד נגדם). "[אנשי] ביצות הדלתא נושאים מגינים" (-שוב עבדים -שוכני איזור גושן- שהפכו לעצמאים). "זרים היו לאזרחים בכל מקום". (העמים המשועבדים נחשבו לזרים ולנחותים).

הפפירוס מתאר חרדה קיומית: "איש אינו חורש למען עצמו, (כי) כל אדם אומר: "איננו יודעים מה עלול לקרות ברחבי הארץ!". מעבר העושר והנכסים אל המעמד הנחות: "אנשים עניים נהיו בעלי אוצרות. הוא שלא יכול היה להכין לעצמו זוג סנדלים, הוא עכשיו בעל עושר". כאשר קטסטרופה פוקדת את הארץ, סובלים ממנה העניים לא פחות, שהרי אמצעי ההתגוננות שלהם פחותים, בתיהם חלשים יותר, המלאי שלהם לעת רעב ונזק קטן יותר, ואיש אינו דואג להם. אבל בפפירוס לכל ארכו נטען להיפך: "אצילים מקוננים, בעוד לעניים יש אושר. כל עיר אומרת: "הבה נגרש רבים מאתנו".. אכן-כן, כל המשרתות חופשיות בלשונן. כשגבירותיהן מדברות, לטורח הוא למשרתים.. אכן-כן, חוקי ההסגר מוצאים אל מחוץ לשערים. אנשים ממש הולכים עליהם בדרכים. אנשים עניים קורעים אותם ברחובות". נראה כאילו העניים והעבדים נעשו לאדונים: "ראה, נשות אצילים (כעת) מלקטות שאריות, ואצילים עובדים בבית מחסה. אבל הוא שמעולם (אפילו) לא ישן על קורה הוא (כעת) בעליה של מיטה.. ראה, בעלי הגלימות הם (כעת) בבלואי-סחבות. (אבל) הוא שמעולם לא ארג לעצמו הוא (כעת) בעליו של פשתן עדין".

מעניין לציין כי הפפירוס טוען שניטל כחם של הכשפים: "אכן-כן, הקסם נחשף. לחשי-נסיעה ולחשי-סגירה נעשים נטולי-כוח כי אנשים (רגילים) חוזרים עליהם". בדומה לשפטים שנעשו באלהי מצרים.

התיאור "בכל מקום איש קובר את אחיו", יכול לשקף את מכת הבכורות. שהרי כאשר הבכור מת, מי שנותר לקברו הם אחיו. כך במקרה של בכור מבוגר. וגם הבכורות הצעירים, הרי חלק גדול מהוריהם היו ג"כ בכורות, ולכן האחים עסקו בקבורה.

הקטע המאד לא ברור: "אנשים יאמרו: "הוא הרועה של כל האנשים. אין רוע בלבו. עדריו אולי קטנים, אך בכל זאת בילה את היום בטיפול בהם".. יהיה שיוכל להבחין באופיים מהדור הראשון (בהחלט)! אז יכה ברוע; הוא יושיט את הזרוע נגדו; הוא ישמיד את זרעו ומורשתם... (אבל) אין קברניט בשעתם. היכן הוא היום? האם הוא ישן? ראה, תהילתו אינה יכולה להיראות". נראה שעוסק באל שהיה אמור להגן על מצרים, ולהושיט זרוע להכות את ה'רוע' שמשדד את מצרים, אך אין רואים את כחו, הוא כישן. (משפט נוסף: "חם המזג אומר: אלו ידעתי היכן האלהים הייתי משמש אותו").

מכיון שהפפירוס חסר (יותר מחצי חסר, וגם משפטים רבים מקוטעים ופגומים) ובחלקים רבים אינו ברור, אי אפשר ללמוד שום דבר ממה שלא כתוב בפפירוס. אבל אין שום ספק שהוא מתאר קטסטרופה שזעזעה את כל מצרים, מבחינה קיומית, תנאי הקיום של בני האדם ובעלי החיים נשללו, ואף המזון והצמחים. ומבחינה מדינית, עליית מעמד של עבדים לדרגת לוחמים ומורדים במצרים, ואף גירושם מן הארץ. אלמנטים רבים מקבילים ממש למתואר בתורה. זמן כתיבתו של המסמך שבידינו הינו לאחר יציאת מצרים. האם ניתן לטעון ש'אין ממצאים'? ההתעקשות כאילו מדובר במטאפורה, נבואת זעם לעתיד, וכו'. הן נסיונות שקופים להתעלם מהזיהוי המתבקש (וכבר אופנהיימר (הנבואה הקדומה בישראל עמ' 8) הוכיח כי המדובר בתיאור היסטורי ולא בחזון), ההצלבה בין שתי התיאורים, מביאה כל מי שאינו משוחד להבין שמדובר בעדות על האירועים של מכות מצרים. ניתן להתווכח על סבירות, אך בהחלט לא ניתן לטעון 'אפס ממצאים'.

(יש חוקרים המזהים את משה בדמות המתוארת בכתבים מצריים כאחראית לבריחת עבדים רבים 'בייה - ארסו', המדובר בתיאוריה של קנאוף, 1988 עמ' 135 ואילך; דה-מור 1990, עמ' 151-136. (קנאוף 1988 E.A. Knauf, Midian, Wiesbaden. דה-מור 1990 J.C. De Moor, The Rise of Yahwism, Leuven 1990).

מצורף סרטון מעניין בחלקו הראשון, החלק המסתמך על ענתי אינו מבוסס דיו מכיון שהנתונים שהוא מתאר לא מתאימים לפשטות המקראות:

על עצם שהות בני ישראל בסיני בדרך ממצרים לכנען, מלמדות הכתובות העתיקות בסיני, בהן ניכרים יסודות מצריים חיצוניים מה שמלמד שכותביהן באו ממצרים, כתב זה "הובא על ידי בני ישראל לחצי האי סיני" (אנצ"מ א' עמ' 381). גרים שחקר את הכתובות העברית בסיני, מצא כתובות המיוחסות למאה הטו' לפנה"ס, ובהם השם מנשה, הנמצא בספר שופטים ככנוי למשה, כן מצא בכתובות את ה"סנה", ושורה שאותה תרגם "הרבית חסדך מן היאור משיתני", וכן את השם המפורש י'ה'ו'ה' (אבלה" ח. ברמנט מ. ויצמן בהוצ' כתר תשד"מ עמ' 186. שם מובאת דעת החוקרים אחריו שחלקו על פרשנותו). כתובת אחרת בסיני מזכירה את 'לוי' יחד עם 'מררי' (אחד מבני לוי לפי התורה). אמנם הכתובת מתוארכת למאה היט' (ימי סנוסרת) ואם נתייחס ברצינות לתיארוך, ייתכן שהיא קשורה בירידת בני ישראל למצרים (גרדינר ופיט "כתובות מסיני", מובא אצל גריניץ, יחודו וקדמותו של ס"ב עמ' 31).

בנושא הנדודים, אף נדב נאמן מודה: "מאחר שנוודים אינם משאירים שרידים שחוקרים יכולים להתחקות אחריהם אין כל משמעות לכך שלא נמצאו עד כה שרידים של קבוצות רועים נוודים לא בדלתא במצרים ולא בחצי אי סיני אין בכחה של הארכיאולוגיה לסייע בויכוח על ההיסטוריות של סיפור יציאת מצרים",  (נדב נאמן: סיפור יצי"מ בין זכרון הסטורי ליצירה היסטוריוגרפית. תרביץ עט' תשעא תשעב'). למרות דבריו נעשו נסיונות שונים להצביע על שרידים רבים.

הרב יואל בן נון (מקראות עמ' 33), משער כי צורת החיים במדבר היתה יותר פרימיטיבית מאשר בעיר, ולכן הממצאים המתוארכים לתקופת הברונזה הביניימים הם הם הממצאים של התקופות המאוחרות יותר, ובמדבר תקופה זו המשיכה. רוטשטיין ולוי משייכים את השרידים המכונים 'התרבות הגרזאית' ליוצאי מצרים (כאן יש חלקים גדולים מספרם). וראה גם דברי ד"ר רביד כאן.

(אני מעתיק גם מקורות שליקט ידיד שלי כאן:

* הפרופסור הרצוג – “אין ספק כי במרחבי הנגב וסיני חיו ופעלו תמיד אוכלוסיות נוודים, והם בוודאי הותירו אחריהם שרידים, אך אלה אינם גלויים לפי שעה לעיני הסוקר הרגיל. כדי לגלות את קיומם של המאהלים הקדומים ומכלאות הצאן והגמלים שלצדם יש לפתח שיטות מתקר חדשות, ארכיאולוגיה הקלאסית לא תצליח פה”

* הפרופסור פינקלשטיין – “במשך תקופה ארוכה … לא הותירו אחריהם נוודי הדרום שום שריד בכל האזורים הנרחבים של הנגב וסיני. אולם ברור , כי היעדר זה של שרידים אינו משקף ואקום אנושי”

* הפרופסור נדב נאמן – “מאחר שנוודים אינם משאירים שרידים שחוקרים יכולים להתחקות אחריהם, אין כל משמעות לכך שלא נמצאו עד כה שרידים של קבוצות רואים נוודים… אין בכוח הארכיאולוגיה לסייע בויכוח על ההיסואיות של יציאת מצרים”

* הפרופסור קנת קיצ’ן – “טפשי למצוא עקבות של כל אחד שעבר במסליו השונים של חצי האי. מצב השימור הוא בלתי אחיד לחלוטין.. היעדר ממצא אפשרי של מחנה ישראל הוא חסר משמעות”

חיפשו במקום הלא נכון –

מדבר סיני הוא עצום (פי 2.5 ממדינת ישראל!) ולכן לא בלתי סביר שלא ימצאו ממצאים, אך לכאורה גם פה ניתן לומר שאם בשאר ההיסטוריה מצאו שרידים זה מוזר שלא מצאו כלום. אבל, מסתבר… שברוב הסקרים שבהם נמצאו ממצאים זה היה רק במקומות בהם ניתן לראות את הממצאים על פני השטח עד ימים אלה… או לחלופין אזורים שקרובים למקורות מים מוכרים, או מקומות שיש בהם מסורת בדואית על ישוב (כמו האזור שמיוחס להיות קדש ברנע). כלומר מחפשים במקומות מאוד ספציפים בלבד.

בגלל האופי של נדודי בני ישראל (זמנית), הבעיות שהועלו בנקודה הקודמת והגודל של סיני קשה לאתר ככה ממצאים. יתכן שבני ישראל לא חצו במקומות שבהם ישנם שרידים על פני השטח או יש עליהם מסורות בדואיות. יותר מכך, זה אפילו סביר.

קצת ראיות לגבי הנקודה הזו – הרי ההנחה במחקר שהחיקסוס גורשו ממצרים – למיטב הבנתי גם שרידי הנדודים שלהם לא נמצאו. כנ”ל כל שרידי מסעות המלחמה הרבים שעברו דרך סיני. דוגמא נוספת – יש תיעוד מצרי על שבט שהיה גר במדבר סיני (לא זוכר כרגע את השם), גם עקבותיו לא נמצאו מעולם. עם ישראל הוא לא היחיד שיש עליו תיעוד ואף על פי כן לא נמצא כלום.

תיארוך השרידים בצורה לא נכונה –

טענה זו אפשרית, יתכן שהממצאים שמיוחסים לתקופת הברונזה התיכונה מוקדמים יותר. מדוע? בגלל החוסר בממצאים שניתן לתארכם התיארוך מתבסס על נתונים יחידניים מאוד, כגון לפי הטכנולוגיה שהיתה בשימוש אצל הנוודים (קרמיקה וכו’) שיתכן שהיא פשוט הייתה פחות מתקדמת אצל הנוודים.. או עצמות שיש חוקרים שאומרים שלא מלמדים על הכלל (כי המבנים היו להם קבורה משנית בלבד).

לסיכום:

מקורות מצריים על יצי"מ

מכת דםמכת חשךמכת ברדמכת בכורותמכות והשחתת הארץאספקת בגדים וזהב ל'אויב'אלהי ישראלקריעת ים סוףמדבר סיני
-ביטוי מצרי "דם הוא הנהר"

-פפירוס איפובר

-פפירוס ארמיטג'

-פפירוס מספרו

-המיתוס של המלכים והאלים

-מצבת אל עריש: 9 ימי חשך

-פפירוס איפובר

-אסטלת הסערה-טקסט אאנס-פפירוס איפובר: השחתת הצומח, המקנה, הארץ, מיתה המונית, אש-אסטלת הסערה

-פפירוס איפובר

-אסטלת הסערה: "האל היחיד במינו"

-טקסט אאנס: "הוא אשר שמו מוסתר"

-מצבת אל עריש: המלך תום נסחף במערבולת אצל פי חירותי,

-פפירוס איפובר

-כתובות עבריות בסיני פונות לאל

-יש מזהים את מנשה ואת השם המפורש

-לוי ומררי

שתף מאמר זה

תגובות ישירות

25 מחשבות על “ט עדויות מזמן יציאת מצרים”

  1. ראיתי שדיברתם באיזה מאמר על רוטשטיין ודניאל משה לוי בנוגע לתיארוך שלהם. עכשיו אין להם שום בלוג, או מקום שאפשר לשאול אותם שאלות באינטרנט. הם מייחסים את שושלת ד' כימי שעבוד בני ישראל. אבל בימי שושלת ד' היו רק פירמידות ישרות שנועדו לאל רע, ומדורגות כבר לא נבנו. והרי התנ"ך אומר לנו במפורש כי בני ישראל בנו גם את פיתום וגם את רעמסס. אני יודע שזה לא קשור אליכם אבל אני ממש חושב שהפיתרון הארכיולוגי שלהם לאירועי התנ"ך נכון ואמרתי אולי אתם יכולים לפתור את הקושיה הזאת.

  2. ברצוני לשאול ע"פ המובא במאמר:
    הרי בחז"ל מתואר שבמכת חושך לא יכלו לזוז וכ"א נשאר באותה צורה בה הוא עמד ובתיאורים ההיסטוריים שהבאתם שבכמה מהם תיארו את מכת חושך היחס רק לחושך ולכך שלא רואים אך לא מעבר לזה ואם כדברי חז"ל הרי המכה עליה חז"ל דיברו גדולה לאין ערוך ומדוע היא לא הוזכרה
    האם אין זה ראיה נגד נכונות כל דברי חז"ל

    1. צוות האתר

      אני לא מכיר תיאור כזה בחז"ל ש"כל אחד נשאר באותה צורה שהוא עמד", בתורה כתוב שלא יכלו לצאת, ואכן אם החושך היה סופת חול אימתנית היא מביאה לחושך גמור ומונעת יכולת לזוז, ואם מישהו היה בתוך ערימת חציר או בתוך באר או מחסן הוא לא יכל לזוז מהפוזיציה שלו. כמובן שלדייק מהכתובות המצריות אין טעם, וגם אם היה כתוב משהו אחר זה לא מוכיח בדיוק שמדובר בסיכום מדעי ומדוקדק של מה שהיה. אם כי אני לא רואה גם דיוק מתוך הכתובות המוזכרות, אם אדם כותב שהיה חושך ולא פירט את כל הצרות הנגזרות ממנו, זה לא אומר שכל מה שהיה הוא רק 'חושך' ותו לא.

      1. הדוגמא מחושך היא רק אחת ויש עוד כמה דוגמאות, לדוג' במצבת אל עריש כתוב שהמלך נסחף במערבולת וכו' מה שנשמע קשור לקריעת ים סוף, כ"א מבין שלפי המתואר לנו התיאור של מכת ים סוף אמור להיות עם סיפור על ים שנחצה וכל החיילים נכנסו בפנים והים סגר עליהם ומתו, לתאר את קרי"ס בצורה שמתואר במציבת אל עריש זה כמו לתאר את השואה בכך שהיו נותנים ליהודים מכות ולהתעלם ממימדי האסון האמיתיים, איזה הגיון יש שכותב המציבה יתאר מקרה כל כך עוצמתי בצורה כ"כ חלשה? האם אין זה נותן תחושה שגם אם הסיפור היה במציאות, מישהו דאג לתאר אותו בתורה בצורה מוגזמת ובתוספת שמשנה את כל עוצמת הנס?

        1. צוות האתר

          לא ידוע בבירור מה הכוונה בכל הטקסט והציורים של המצבה הזו, ואי אפשר ללמוד מההיעדר. אבל גם אם כן, מדוע אתה מניח שהיעדר התיאור של טביעת הצבא המצרי הוא "שמישהו דאג לתאר אותו בתורה בצורה מוגזמת", ולא את הדבר המתבקש הרבה יותר, שמישהו במצרים דאג לתאר אותו בצורה מופחתת, אתה כותב "איזה הגיון יש שכותב המצבה יתאר מקרה כל כך עוצמתי בצורה כ"כ חלשה"? ובכן הגיון מוצק ביותר, בדיוק כמו כל הכתובות האחרות שמהללות את שולחיו של הכותב ואת המצרים ולא את הצד השני. בכל אופן התיאור הוא לא "בצורה כ"כ חלשה", אלא מפורט וכולל הרבה דברים, נכון שלפי מה שמובא בשם המפענחים לא מוזכרת טביעת הצבא המצרי, יתכן שהיא לא הנושא שם, מה גם שיש טוענים שמוזכרת בכמה טקסטים וציורים מצריים אחרים, ראה כאן.
          אתה צריך גם לזכור ענין מאד יסודי, הרעיון של קריעת ים סוף אינו רק משהו שנראה לעיניים במשך כמה שעות, אלא מאורע בעל השלכות מדיניות משמעותיות מאד, בני ישראל שהו במרחק קילומטרים ספורים מהאימפריה הגדולה בעולם, שהכריזו עליה מרד, והם לא חששו, מכיון שלמצרים כבר לא היה צבא, הצבא כבר רדף אחריהם ומשהו עצר אותו. אתה יכול לפרש את מה שקרה עם הים איך שתרצה, וגם להתעלם מזה בכתובת, אבל האירוע הוא אירוע היסטורי ממדרגה ראשונה, היעלמות הצבא של האימפריה, שבלעדי החלק הזה בני ישראל לא היו חופשיים לנפשם במדבר. ולכן זה לא יכול להיות משהו שמישהו הוסיף, אלא משהו שבלעדיו לא היו בני ישראל בסיני ולא היה מתן תורה וכו'.

  3. רציתי לשאול האם בין החוקרים יש גם החולקים על כל או חלק מהמובא פה רק שאתם הבאתם את המצדדים בעד או שזה מוסכם על כל החוקרים שמתעסקים עם זה

    1. צוות האתר

      ברור שיש דעות שונות בנושאים טעונים אלו, כל דבר ניתן לפרש בצורות שונות ומשונות, בהתאם להנחות היסוד. ברור שמי שיוצא מהנחה שיציאת מצרים לא היתה והיא פרופגנדה ישראלית, לא יסכים לפרשנויות התומכים בקיומה. הארכיאולוגיה בכלל אינה מדע מדוייק וגם לא מדע בכלל (ראה: איך עובדת הארכיאולוגיה? מה צריכה להיות הגישה להסקת מסקנות מארכיאולוגיה?), מי שרוצה יכול להטיל ספק גם בחלקים שנחשבים להיסטוריה, המטרה היא להראות שאין שום סיבה לעשות זאת. ובלי הנחה קדומה, אין שום סיבה להכחיש את יציאת מצרים, להיפך, ניתן לתמוך בקיומה בדרכים שונות מן ההיסטוריה ומן הארכיאולוגיה. ומי שרוצה דוקא לדפוק את הראש בקיר ולטעון "אין כלום כי לא היה כלום", יכול לעשות זאת בדרכים מתוחכמות ואלגנטיות ביותר.

  4. אכן מוכח כי הבסיס לסיפור יצי"מ קרה אך עדיין אין הכרח שהתורה היא אמת ושהיא לא נכתבה אחרי תקופה [קצרה או ארוכה] ע"י אדם שהחליט לקבץ את תולדות ישראל לספר אחד כשהוא מוסיף עוד דברים שהוא המציא או שהוא הוסיף עוד אגדות והבלים שהתווספו על הבסיס האמיתי ואת כולם הוא הביא בסיפור יצי"מ בתורה בצורה שונה לגמרי מהמציאות האמיתית וא"כ עדיין אין לנו כל מידע מה בדיוק היה שם ויש לנו מידע רק על הבסיס ואיך נוכיח את אמינות התורה ואת המעשים שהיו שם שהם אכן היו מופתיים עם התראות מראש ע"י משה וכדו' כמובא בתורה בזמן שע"פ מה שהבאתם רק ראינו שהיה מצב מיוחד [היכול להיות מוסבר במסגרת הטבע] במסגרתו נוצרה אנדלרמוסיא בארץ והעבדים נשאו ראש

    1. צוות האתר

      נושא המאמר הוא איננו שינויים בתורה אלא אימות יציאת מצרים
      לגבי שינויים בתורה הוקדשו מאמרים רבים ובראשם הסדרה על זמן כתיבת התורה, שמוכיחה שאין בתורה סימני איחור ויש בה רק סימנים המתאימים לתקופה. מכיון שהתורה נכתבה בזמן המאורעות, והיא עומדת בקריטריונים של היסטוריה, זה מוכיח שהמאורעות המרכזיים שאינם נתונים לפרשנות – היו גם היו. מה שנתון לפרשנות – מזמין אכן פרשנויות שונות.

  5. שלום (: באתי מהאתר הזה https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94/
    (אמרו לי שאתם מתעסקים עם הבעיה שלי, לגבי העדר ממצאים ליציאת מצרים.)
    שאלה קטנה. מאיפה השגתם את האינפורמציה הזאתי? (אם אפשר מקור, והסבר..)
    עיון מחודש בכתובת זו, שנעשה ע"י מומחים שגייס שמחה יעקוביץ (המפיק של The Exodus Decoded), מראה כי בכתובת זו מדובר על אדם בשם 'נסיך המדבר' המוביל את ה'מרושעים' ל'אל בלע' (יש לציין כי גם בתיאורי מנתון מוזכרת קבוצת המרושעים בהקשר עם בני ישראל ועם ההיקסוס לחילופין)

  6. כתוב שם: סרטון זה מכיל תוכן מ-syndicadoFilms, שחסם אותו מסיבות של זכויות יוצרים.

  7. אוקי, מאיפה השגתם את האינפורמציה על:
    (יש לציין כי גם בתיאורי מנתון מוזכרת קבוצת המרושעים בהקשר עם בני ישראל ועם ההיקסוס לחילופין)

  8. אוקי ולמה לי להאמין ליעקובוביץ? אין איזה מקור חיצוני שמספר על ה'מרושעים' שנסיך המדבר מלווה?

  9. צוות האתר

    אתה לא חייב להאמין, יעקוביץ מביא את המומחים ואת המסקנות שלהם, ואתה מוזמן להתווכח איתם. אני הקטן מעולם לא ליטפתי פפירוס מצרי ואיני יודע לקרוא כתב חרטומים, ולכן כל הידע שלי על כתובות מצריות וכדו' הוא ממה שאני 'מאמין' לאנשים שכן יודעים לעשות זאת.

  10. העניין הוא שיעקובוביץ מסביר את דבריו בצורה מאוד מעורפלת. לפחות היה מראה את הטקסט ברצף.. והיה ניתן להבין במדויק, אך כשהתזה שלו הוא להראות את הממצאים בצורה ישירה של המרושעים שמלווה נסיך המדבר ואז נחצה הים קצת מעורר בי מסוג הספק שעושים המחזירים בתשובה..

  11. צוות האתר

    אכן הסרט שלו הוא פופולארי, ויש בו גם אי דיוקים, מומלץ לבחון את הדברים לגופם, מה שאין באפשרותי לעשות כרגע.

  12. נניח שיציאת מצרים הייתה בזמן אמנחותפ השני והפרעה ששעבד היה תחותמס השלישי – הרי שאין לנו סימן לחולשה מדינית, במצרים בזמן אמנחתפ השני?
    איך מסבירים את הדבר?

    1. צוות האתר

      יש סימן מובהק לחולשה מדינית, שכן החל מקץ מלכות אמנחותפ השני ואילך, אין למצרים עוד שום שליטה בכנען, כמה עשרות שנים לאחר מכן אנו מוצאים בכתבי אל עמרנא שהמצרים אינם יכולים לעזור לכנענים מול החבירו הכובשים, רק יותר ממאתיים שנה לאחר מכן, בימי רעמסס השני, פרעה משיג שליטה בערי החוף והשפלה, מקומות שלא היו ישראליים מעיקרא.
      בכל מקרה, אין להניח שמצרים נידונה רק לחולשה מדינית, וכי גרמניה שהובסה במלחמת העולם, שכל עריה נהרסו, וששה מליון ממנה נהרגו, הגיעה לחולשה מדינית? יש תנאים במצרים שמאפשרים ניצול של כח, נהר בעל זרימת מים תמידית (ולכן כשיש בצורת בכנען הכנענים תלויים במצרים), איזור מוקף מדבריות המאפשר שמירה הדוקה, וכו', ומצרים יכלה לשחזר חלק מכוחה. אבל לא חזרה להיות אימפריה עולמית.

  13. מה אין שום איזכור בתקופת רעמסס השני לישראלים?, כל קרב קדש התרחש בזמן שרוב צבא מצריים היה מאורגן בכנען ושום מילה על ישראלים?,(למרות האיזכורים המופרטים שיש לנו לאותו קרב מפורסם?

    https://he.wikipedia.org/…/%D7%A7%D7%A8%D7%91_%D7%A7%D7…

    2) מה לגבי רעמסס השלישי?, למה הישראלים לא מוזכרים כלל בתקופה שלו?,

    https://en.wikipedia.org/wiki/Medinet_Habu_(temple)

    3) בתקופת רעמסס השלישי מוזכרים קרבות נגד החתים,מוזכרים בלי סוף קרבות נגד גויי הים, קרבות נגד אמורים,קרבות נגד תֶ'כֱּרים,קרב נגד שרדנה,קרבות נגד בדואים,קרבות נגד תרש,קרבות נגד הפלשתים מוזכרים שם, אבל קבוצת נשים וגברים זרים ואויבים בשם ישראל?, לא מילה ולא חצי מילה….. כאמור הרבה אחרי מצבת מרפתח, אם כאמור כמו שאנשים משערים הם נשארו בחיים אחרי שדווח שהושמדו במצבת מרנפתח, אז היכן הם היו בקרבות הללו?, היינו מצפים לראות איזכורים שלהם כל הקרבות נערכו בכנען בלי שום איזכור ל"ישראלים" של מרנפתח?

    https://he.wikipedia.org/…/%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99_%D7…

    http://www.ancient-origins.net/battle-djahy

    https://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_the_Delta

    כל אלו לא מפריכים את זה ש"ישראל" מוזכרת בהיסטוריה המצרית, אבל הם בהחלט מטילים ספק ענק על סיפורי האותיות המוחלפות שבמצב מסויים בזוייות מסויימת אולי אפשר לקרוא זאת בתור ישראל וכולי….״
    נהלי

    1. סתם לידע כללי, לפי התיארוך המסורתי, יציאת מצרים התרחשה בימי תחותמס השני.
      בניגוד לדבריך לקרב קדש לא היה שום קשר לטריטוריה שהיתה בכלל הכיבוש הישראלי. ולכן אין שום סיבה שישראל תוזכר בקרב, בדיוק כמו שמדינות אחרות לא מוזכרות.
      לגבי רעמסס השלישי, מדוע שהישראלים יוזכרו בכתבים מתקופתו? ישראל לא היו אז במצרים ולא היה להם שום קשר.
      בניגוד לדבריך, שום קרב של רעמסס השלישי לא היה בתוך הטריטוריה הישראלית.
      בכל מקרה יש לך טעות היסטורית כשאתה חושב שרעמסס השלישי היה אחרי מרנפתח. ולא היא. מרנפתח היה בשושלת ה19 ורעמסס השלישי היה בשושלת ה20.
      מה הקשר של הלינקים שאתה נותן לקרב דלתא, שהתרחש במצרים, מאות שנים אחרי יציאת מצרים, איך זה רלבנטי? או שאתה סתם נותן לינקים?

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *