לחץ לגירסת הדפסה

יא התיארוך המצרי

חשוב מאד להבין את נושא התיארוך המצרי, שבלעדיו אין משמעות לארכיאולוגיה. על מה מבוססת ההיסטוריה המצרית המקובלת?
ההיסטוריה המצרית מתוארת לנו בספרי הלימוד בצורה מופתית, בזה אחר זה מנויים החל מ3000 לפנה”ס ועד הכיבוש הפרסי (525 לפנה”ס) כמאה ועשרים מלכים, מחולקים לשלשים שושלות. (מספר טיפולוגי להפליא, אגב).
התלמיד התמים יכול לחשוב שרשימות מלכים אלו ודאי מופיעות בצורה מסויימת בממצאים ארכיאולוגיים הקשורים לזמן המאורעות, אלא שלא מיניה ולא מקצתיה. המקור העיקרי למבנה של ההיסטוריה הזו הוא הסופר המצרי מנתון. שחי במאה ה3 לפני הספירה, לאחר הכיבוש הפרסי. מנתון מספר לנו על שהתרחש 2700 שנה לפניו והלאה. דבריו של אותו עד יחיד נעשו לאבן יסוד של כל ההיסטוריה העולמית. הארכיאולוגיה במזרח התיכון, וביוון, נוצרה ונקבעה לפי זו המצרית. החרפושית המצרית היא ה’מתארכת’ של רבים מהאתרים במזרח התיכון. גם במקרים שהארכיאולוגיה וההיסטוריה היווניות מצביעות על זמן קצר, הכריעה הכרונולוגיה המצרית להוסיף עוד מאות שנות ‘חשך’ בכדי ליצור הקבלה מאולצת.
אם ניצמד לדברי מנתון הרי שהוא מתאר היסטוריה של ארבעת אלפים שנה. מלומדי העת החדשה לא יכלו לקבל את כל דבריו, וקיבלו רק חלקים נרחבים מהם, כדלהלן. ישנן אכן כמה הקבלות לחלק מתיאוריו, (אבן פלרמו, פפירוס טורינו, רשימת כרנך, אבידוס, וסקארה), אך אלו מקורות שבהחלט יכלו להיות גם לעיני מנתון עצמו, והם חלקיים לגמרי. רוב הידע שלנו לגבי סדר השושלות בא מתוך דברי מנתון. על השושלות: השביעית השמינית התשיעית והעשירית, ועוד, אין שום מידע מבלעדי מנתון. מרווחים לא מתועדים נתנו לחוקרים אפשרויות לתארך כרצונם באופן שרירותי לגמרי. (פרעה המכונה “רעמסס השלישי” לא נמצא ברשימת המלכים, אך קיים חומר ארכיאולוגי עשיר לגביו. לפיכך שוייך רעמסס הג’ לשושלת הכ’, משום שברוב הגירסאות אין שמות מלכים לשושלת זו, אך באחת הגירסאות (סינקלוס) ישנה כן רשימת שמות).
ההקבלות האלו, המסתכמות ברצפים שונים של שמות מלכים וכיו”ב אינן מלמדות אותנו דבר בקשר למבנה ההיסטורי, לשלשים השושלות וזמניהן. בהרבה מקרים יש גם סתירה בין רשימות מלכים החקוקות על קירות קברים ובין רשימות מנתון, כך למשל במנין מלכי השושלת ה3 מנתון מוסיף עוד חמשה מלכים שרשימת מלכים כתובה מדלגת עליהם (אין זו הוכחה שמנתון טועה, אך זה מלמד שרווחו דעות שונות וידיעות שונות בנושאים אלו). הבדלים רבים מאד בשמות המלכים, מוסברים על ידי ‘זיהוי’ של שם א’ עם שם ב’. לאחדים מן הפרעונים היו עד 25 שמות. לכל שם יתכנו הגיות רבות ומגוונות. זמן מלכותו של פרעה הוא היום בו הוכרז כעוצר, במקביל אביו המשיך למלוך. ואין דרך ליצור כרונולוגיה מדוייקת. קיימות סתירות רבות, כך פפירוס טורינו קובע את השושלת היט’ כ60 שנה, ותעודות אחרות קובעות למעלה ממאה (תדמור ההיסטוריה של עם ישראל כרך ב’ עמ’ 50).
לא זו בלבד אלא שחלקים גדולים מדברי מנתון אינם ניתנים להתקבל, מנתון מונה את השושלות 13-17 כמתפרשות על פני 1590 שנים (ומכאן שלפי מנתון ההיסטוריה שלו מתפרסת על פני 4000 שנים). ופפירוס טורינו מונה בתקופה זו 160 מלכים. אבל בימינו מקובל שכל התקופה הזו כולה לא ארכה אלא כ200 שנים, וכן מנתון מתאר את התקופה בה שלטו במצרים האלים שלטון ישיר. לפי מנתון מלכו בשושלת ה7 שבעים מלכים, ובשושלת ה8 27 מלכים, ידיעות שאין שום אפשרות לקבלן. המספרים שנוקט מנתון “מופרזים עד כדי אבסורד” (ברטסד, דברי ימי מצרים עמ’ 23). כלומר: מתעלמים מהרבה דברים שאומר מנתון, מבטלים חלק מדבריו. זה לא מפריע למחקר לקבל את החלקים המרכזיים שבדבריו, ולבנות על פי ההקבלה הזו את כל המהלך ההיסטורי של מצרים.
האגיפטולוג גרדינר כותב:

“מה שנותר ממנתון אינו אלא תקציר משובש בכתביהם של כרונוגרפים נוצרים.. למרות ליקוייה, כה השתרשה חלוקה זו לשושלות.. עד כי קלוש הסיכוי שניתן יהיה להשתחרר ממנה אי פעם. בגירסאות בהן הגיע אלינו הספר קיימות טעויות בולטות ביותר.. יש ושמות המלכים משובשים לבלי הכר.. משך המלכויות שונה לעתים קרובות בשתי הגירסאות. כמו”כ שונים הם מאד ממספרי שנות המלוכה הבדוקים והידועים בוודאות. לאחר שמבקרי הטקסטים עשו את כל שביכלתם לטוב או לרע, נותר מנתון המשוחזר מלא פגמים.. ובכל זאת עדיין שולט חיבורו על כל מחקרינו”, (גרדינר, מצרים של הפרעונים, עמ’ 46).

ידוע שלחיבורו של מנתון היתה מטרה מוצהרת להלל את מצרים ולהראות שהיא התרבות הקדומה בתולדות האנושות, וקודמת בהרבה ליוונים. ואין ויכוח על כך שהוא היה עד יחיד מגמתי, ולא עוד אלא שהחיבור עצמו של מנתון לא הגיע אלינו, ואין לנו אלא קטעים שונים המצוטטים אצל סופרים מאוחרים כדוגמת יוספוס, אפריקנוס, אוזביוס. הקטעים משובשים ומלאי סתירות. (למשל: סינקלוס מעתיק את רשימת מנתון: “השושלת העשרים וארבע, בוכוריס איש סי במשך 6 שנים, בימי מלכותו דיבר טלה.. 990 שנה”. אבזביוס כותב: “בוכורוס איש סי 44 שנים, בימי מלכותו דיבר טלה, סך הכל 44 שנים”) אך סופם של היוונים שבלעו את הפתיון, והם אכן מצהירים את דברי מנתון שהממלכה המצרית היא העתיקה בתבל. מתחרהו של מנתון, בירוסס הכשדי שחי באותו הזמן, ניסה לבסס את קדמות הבבלים, והגיע לעשרות אלפי שנים. אלא שכל המוסיף גורע, ולכן לא שפר מזלה של תורתו ההיסטורית. לסיפורים שלו לא האמינו, ולסיפורי מנתון האמינו.
ברטסד, אחד ממיסדי ההיסטוריה המצרית בעת החדשה, כותב:

“חיבורו היה לקט מאוחר שנערך ללא הקפדה וברשלנות, וברוב המקרים ייתכן להוכיח את טעויותיו על פי נתונים בני זמנם שנשתמרו עד ימינו.. ולא זו בלבד: אין לנו אפילו ספר אחד של תולדות מצרים הקדומה כתוב בידי מחבר מצרי, כי קובץ סיפורי העם הילדותיים שחיבר מנתון במאה ה3 לפנה”ס אנו ראוי כלל לשם היסטוריה”, (דברי ימי מצרים, מתורגם ע”י אטינגר, א’ עמ’ 17).

להיעדר מידע על שושלות כא’ כב’ כו’ ראה: ברטסד, דברי ימי מצרים, עמ’ 377-378. עמ’ 393, 384. עמ’ 414, 410.
מה אם כן גורם לבטחון המופרז בו מוצגות תולדות מצרים?
אפשר שריבוי המונומנטים וגילויי התרבות המצריים נוטעים את ההרגשה שאנו יודעים הכל על מצרים. אך באמת איננו יודעים שום ידיעה רציפה מאומתת על ההיסטוריה המצרית וסדרה. שום כתובת לא משתמשת בתאריך, או בשיטת ספירה, המונח ‘שושלת’ לא ידוע לפני מנתון. הידע הנצבר שלנו על ההיסטוריה המצרית הוא באמת דל, כי לענינינו אין תועלת בהבנת כל האמונות הטפלות על עולם המתים, או שפע הפאר וההדר בו הוקמו מבני הענק. זהו ידע על תרבות מצרים, לא על ההיסטוריה שלה. האובייקט היחיד שמהווה מקור היסטורי משמעותי, הוא אגרות אל עמרנא. קובץ תכתובות של שני פרעונים עם מושלי כנען והאיזור. מלבד קובץ חשוב זה, אין לנו שום מסמך משפטי, שום חוק מצרי. אף שישנם המון טקסטים העוסקים בתרבות המצרית. (גם אגרות אל עמרנא ניתנות כולן מהראשונה ועד האחרונה, להתפרש כמתאימות לכמה תקופות. כי אין בהן שום זיהוי ודאי המתאים רק לתקופה אחת. אף שיש בהן זיהויים ודאים של מקומות כמו ‘ירושלים’).
תקופות גדולות המקובלות לגבי מצרים, לא מגובות כלל בממצאים. השושלת הכא’ והכב’ (יחדיו כ300 שנה) לא הותירו ממצאים, לא ידוע על קורות מצרים בתקופה זו מלבד ציון התקופה ושמות כמה מלכים. כנ”ל השושלת הכו’.
ההיסטוריה שוחזרה סביב תיאוריה היסטורית, התיאוריה של מנתון. לאחר שהוצע שחזור מציעים לראות תהליכים שמתיימרים להיות היסטוריים, כמו התפתחות כתב, התפתחות אמנות, וכדו’. אבל גם בתחומים אלו אין שום תמיכה חד משמעית, תקופות מסויימות שהיו אמורות להיות מפותחות יותר, מוצגות כתקופות של ‘רטרו’ בהם חזר סגנון שהיה רגיל בתקופות קדומות בהרבה. ועיון מדוקדק בידוע לנו על מצרים, יראה שרב הסתום על הנגלה בתולדותיה.
כשנבדקו הכתובות המצריות (המעטות) מן המאות ו’-ז’ לפה”ס התבררה עובדה מביכה: הכתב זהה לזה של כתובות מהמאות י”ג-י”ד. הא כיצד? הדבר מוסבר כך: “עתה פנתה האומה לא לקראת העתיד כי אם אל העבר .. נעשה כל האפשרי כדי לשוות למנגנון הממשלתי איצטלה של עתיקות. אפילו בצורת הכתב של תעודות ומצבות רשמיות הונהג הסגנון הקדום, אף שהדבר הצריך בלי ספק לימוד רב ומייגע… הכהנים נאלצו ללמוד שפה וכתב מיושנים… העבר שלט איפה שלטון ללא מצרים”. (ברסטד, דברי ימי מצרים עמ’ 412 ,409, 408).

משמעותו של ההבדל היסודי בין הממצאים במצרים, ובין השחזור על פי מנתון, היא לא תאומן. ללא תיאוריה היסטורית, אין לנו מושג האם שני שמות שייכים לשני מלכים או לאחד, האם יש קשר בין שני מלכים מסויימים, האם מלכו במקביל. מי היה קודם ומי לאחר מכן. כמעט ואין במצרים סטרטיגרפיה (הבחנה לשכבות). ורוב הממצאים נטולים הקשר, לגבי חלקם הגדול לא ידוע מקום הימצאם המדוייק.
מנתון הוא זה שקבע את סדר המלכים, אך התיארוך מסתמך על תיאוריה נוספת: “מחזור סותי” בן 1460 שנים, שכביכול היו המצרים סופרים לפיו את התקופות, שוחזר על פי אגדות והשערות שיסודן המוקדם ביותר הוא קנסורינוס הרומאי במאה ה3 לפנה”ס, כל ההשוואות וההסתמכויות על מחזור מדומה זה בנויות על הנחות, פרשנויות, ופלפולים. בשום מקום אין מידע ברור מתוך מסורת מצרית המספרת במלים מובנות לכל קורא כי היתה ספירה כזו, ומה מקומם של מלכים כאלו או אחרים בספירה זו. ומובן שאפילו אם היתה דעה כזו בכתובת מצרית, אין זה מוכיח שהיא נכונה. כל התיארוך המצרי המשמש אבן יסוד לארכיאולוגיה של המזרח כולו – תלוי על בלימה, צמד המלים “הארכיאולוגיה – מוכיחה” נעשה הזוי.
המחזור הסותי בנוי על עדות שמיעה של מלומד רומאי בשם קנסורינוס (במאה השלישית לספירה) כי מאה שנים לפניו (139 לסה”נ) חלה הופעתו השנתית של כוכב סיריוס בראש השנה המצרי, וההיסטוריה המצרית כוללת שלשה מחזורים בהם הופיע סיריוס בראש השנה. טענתו של קנסורינוס נקשרה ע”י היסטוריונים ב’לוח קאנופוס’ (משנת 283 לפנה”ס) העוסק בתיקון הלוח והוספת יום פעם בארבע שנים למניעת הצורך להתאים את לוח השנה לפי הכוכב “איזיס”. ע”פ חישובים אסטרונומיים הופעת הסיריוס חוזרת בתאריך שוה אחת ל1460 שנה, הונח כי ה’איזיס’ הוא ה’סיריוס’, ומכאן שהשנה היתה תלויה בהתקדמות הסיריוס. וכך נקבע כי ראשית ההיסטוריה המצרית היא בשנת 4241 לפנה”ס. (יש לציין שבלוח קאנופוס אין זכר למחזור סותי או לסכום של 1460, אלא אך ורק לשנה בת 360 יום שנוספו עליה ימים).
אך בתקופה זו לא הומצא הכתב, ולכן לא תוכל להיות שום עדות על קיומו של לוח כזה. וקשה להאמין כי ההיסטוריון המצרי באלף הרביעי לפני הספירה (במדה והיה קיים) היה מודע למחזור זה וסידר על פיו את ההיסטוריה שלו. מכל עשרות אלפי התעודות המצריות אין אף אחת (!) המזכירה את מחזור הסיריוס (סותי) הזה כקשור לתיארוך. (המקור הקדום ביותר שניתן לפרש כעוסק במחזור זה בקשר לתיארוך, היא הגהת גליון על ספרו של תיאון שחי במאה הרביעית, זמנה של ההגהה לא ידוע, אבל היא בודאי מאוחרת לקנסורינוס עצמו. נוסף על כך מוזכר בפפירוס אללאהון שסותיס זרח בראשון לחדש פרמוטי בשנתו השביעית של מלך מסויים ללא הזכרת שם המלך). האם זהו יסוד מספיק בשביל לקבוע על פיו את ההיסטוריה המצרית, ולפיה את כל ההיסטוריה והארכיאולוגיה העולמית?
רולינסון כותב:

“למצרים לא היו תקופות, לא היו להם שיטות כרונולוגיות.. אף פעם לא עלה בדעתם לחשב או לשאול כמה זמן שלטה שושלת.. עד שתגליות חדשות תנסוכנה אור על בעיה זו חייבת אי הוודאות המאפיינת את הכרונולוגיה המצרית להימשך, ועבור התקופה הקדומה יותר תישאר אי הודאות, לא של מאות, אלא של אלפי שנים”, (רולינסון, קורות מצרים הקדומה, II, עמ’ 2-3, 10-11)

קשה להאמין שבצד היעדרן המוחלט של כרונולוגיה ומודעות היסטורית, שרר לו סדר מופתי אסטרונומי מדוקדק, שאף מקור מצרי אינו יודע עליו.
בעיה נוספת היא, שהמספר של 1460 אינו נכון לגבי השנה היוליאנית, אלא אך ורק לגבי השנה האמיתית (הסידריאלית). לפי השנה היוליאנית מחזור סותי אורך 1496 שנים. לגבי זה נטען כי תופעות טבע שונות שפעלו בתקופה זו גרמו להשוות את הפער (פרצסיה של השוויומים, והאוריינצטיה של אברק ביחס לשאר הכוכבים).
חשבון פשוט ילמדנו, שהופעת הסיריוס בראש השנה המצרי, אירעה בימי גדול האסטרונומים של ימי קדם: קלאודיוס תלמי, תלמי חי במצרים (כתביו העיקריים נכתבו בין 125 ל151 לסה”נ), עסק בפירוט רב בעניני לוח ואסטרונומיה, השווה רשומות קדומות של ליקויי חמה עד 800 שנים לאחור, ובכל כתביו אין המאורע נזכר אפילו פעם אחת, כיצד ייתכן שהאסטרונום המהולל שהכיר את מצרים ותרבותה לא פחות מאיתנו, התעלם מ”ראשית השנה הגדולה”, אם אלמנט זה אכן היה חלק מההיסטוריה של מצרים?
הזיהוי של סותיס עם סיריוס, אינו וודאי והיו מלומדים שהטילו ספק בכך (Macnaughton), לטענתם הכוכב ספיקה הוא זה שכונה סותיס (במצרית – ‘ספדט’). לפי השערה אחרת סותיס הוא ‘קאנופוס’, שמופיע במצרים מדי שנה בשנה, ומתאים הרבה יותר לקביעת ‘שנה מצרית’. לוח קאנופוס, אינו מזכיר כאמור מחזור סותי, ולפי השערה אחת עוסק בכוכב נוגה שהוא ‘הכוכב של איזיס’, ואינו קשור במחזור סותי. כך או כך, ברור כי אי אפשר להתייחס כעובדות מוצקות, לתיארוך שיסודו הוא הפרשנות של מחזור אסטרונומי כשישנם אפשרויות רבות ושונות לפרשו. ואין הוכחה משמעותית לכך שהיה קיים כלל בתודעה המצרית.
לשיא האבסורד מגיע השימוש במחזור הסותי, כשבאים לתארך את השושלות היב’ עד היח’ (בזמנן חל גם כיבוש החיקסוס וגירושם לאחר מכן), השושלת היא’ עמדה בקצהו של מחזור סותי, והיט’ כבר בתחילתו של חדש, עמדו בפני החוקרים שתי אפשרויות: להקציב לשבעת השושלות האלו מאתיים שנים, או לדחוס מחזור סותי נוסף ולהקציב להן 1660 שנים.. שתי אסכולות התפתחו במחקר, ושתיהן אבסורדיות, משך הזמן המוערך לפי החומר והמידע הקיים על מה שהתרחש בפועל בשושלות אלו, הוא כ500 שנים, וכך מספר גם יוספוס.
כל התיארוך הזה שנחשב כמוחלט, ומחזיק על גבו השחוח את כל הארכיאולוגיה וההיסטוריה של המזרח, בנוי על אמון בדברי מנתון, קנסורינוס, והתוספת בספרו של תיאון. אחרי שאנו מקבלים את דבריהם, צריכים אנו לזהות את מנופרס, שכן תיאון מספר ש”סותו זרח במנופרס”, שיקולים היסטוריים שונים גרמו לזהות את מנופרס עם סתי (אביו של רעמסס השני). אך אין כלל הוכחה שמנופרס הוא מלך, ייתכן שהוא נביא, חוזה בכוכבים, או סתם אדם בעל משמעות. סביר אף שמנופרס הוא שם מקום, היה מי ששיער שמנופרס היא ‘מוף’, וגם אם הוא שם של מלך, ישנם כמה וכמה מלכים שצליל שמם דומה למנופרס בתקופות רבות ושונות. הזיהוי נשען על סברות קלושות, בודאי לא כאלו שיכולות להפוך תיארוך ל”מוחלט”.
אין להתפלא במצב זה, שתיארוכי פחמן 14 יוצרים כאוס שלם בהיסטוריה המצרית, חלק גדול מאד מהבדיקות על פי פחמן 14 אינם מתאימות בשום צורה לתיארוך ההיסטורי של הממצאים. עד שנוצרו תיאוריות בדבר השימוש החוזר של המצרים בקרשים עתיקים..
ישנן עוד אסמכתאות שונות לתיארוכים, אבל אלו מקומיות, ואינן תומכות בכל ההיסטוריה המצרית, אלא רק בחלקים קטנים שלה. למשל לגבי השושלת ה18 הובאו אסמכתאות לתיארוך, אלא שגם הן בנויות על הנחות ארכיאולוגיות שונות.
יש להבין, כי באין תיארוך מצרי רציני, אין לנו לשים את הדגש על הזמנים והכרונולוגיה, שכולה מפוקפקת בלאו הכי. אלא על התוכן ועל ההיסטוריות של הדברים. אך מה שברור, שהכחשת יציאת מצרים מכח סיפוריו של מנתון, הינה סתירתית, שכן מנתון עצמו הכיר בהיסטוריות של יציאת הישראלים ממצרים.

לתיארוכים חילופיים, ראה במאמרים: וליקובסקי – תיארוך יציאת מצרים ועדויות מצריות, חנן אלפר – סקירה על שיטת וליקובסקי בארכיאולוגיה, ארכיאולוגיה מקראית – סקירות על שיטת וליקובסקי, תיארוך מצרי חילופי – ע”פ בדיקות פחמן, תגובה לפולמוס ארכיאולוגיה מקראית – שולמית כוגן וליקובסקי. דיויד רול מתארך את יצי”מ.

וכן ראה את התיארוך של רוטשטיין-לוי: מקרא וארכיאולוגיה חלק א, חלק ב, חלק ג. וכן: מקרא וארכיאולוגיה – אריה רכס. התיארוך החילופי של דוד ענבר.

וראה גם בעבודת דוקטורט מ2007 שמציע רעיון חדש לשינוי של 200 שנה