נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

יב זמן כתיבת התורה – בחנים מחקריים, הסבר

אחר שהראינו במאמרים ו-י את ההיסטוריות של האירוע המרכזי בתורה – יציאת מצרים. נוכל לשוב ולעסוק בבחנים מחקריים שונים

במאמר ד ראינו כיצד נקבע זמן כתיבת התורה לפי קריטריונים היסטוריים מקובלים.
אחר שהראינו במאמרים ו-י את ההיסטוריות של האירוע המרכזי בתורה – יציאת מצרים.
נוכל לשוב ולעסוק בבחנים מחקריים שונים, המאמתים את זמן כתיבת התורה, כפי המתואר בה, במדבר סיני בין יציאת מצרים לכיבוש הארץ.
על קדמות התורה, מספרת לנו התורה עצמה, המתארת את המאורעות הקדומים לפרטי פרטים, ואת כתיבתה על ידי משה. אנו רוצים לבדוק את אמינות הסיפור הזה.
כיצד אנו יכולים לבדוק אמינות של ספרות? ככל שהספרות נושאת אופי יותר היסטורי, יותר קל לנו לנסות ולבחון את אמינותה. ספרות שתעסוק בתככים שונים בתוך חצרות המלוכה, או בהתנהלות של משפחות מסויימות בתוך בתיהן, כמעט ואינה משאירה לנו מרחב בדיקה. היא לא מצליבה את עצמה עם שום ידיעה אחרת, לא כזו הנמצאת בידינו, ולפעמים אפילו לא כזו שקוראיה בזמן כתיבתה יכלו לעמת אותה עימם.
כמדד לאופי היסטורי של ספרות ניקח את כמות הקישורים שלה אל המציאות. ככל שהספרות מקשרת את עצמה עם המציאות החיצונית, היא ברת בדיקה. וככל שהספרות אינה מקושרת למציאות החיצונית, היא פחות ופחות ברת בדיקה.
אם אני אפרסם ספר בימינו, שכל כולו עוסק בהתרחשות בתוך מרתף ביתי, לא תהיה לקוראים דרך קלה להעריך את אמינות הספר. שכן ההתרחשויות במרתף ביתי לא מתקשרות לשום מציאות מוכרת, הן כולן במרתף. ברגע שהספר יסטה מעט מהמתרחש במרתף, ויקשר את עצמו למציאות, ניתן יהיה להעריך את אמינותו. אם בספר יוזכר שבוקע רעש של אוטובוסים מן הרחוב הסמוך, זה נתון שאפשר אולי לבדוק אותו. אם בספר יוזכר שיצאתי לרגע מן המרתף בכדי לרכוש בירה בקיוסק שמול ביתי, אני מקשר את הסיפור למציאות, וכך הלאה.
המציאות היא ברת בדיקה, בזמן המאורעות. והרבה פעמים גם בזמנים מאוחרים יותר, ידועה לנו מציאות קדומה, אם מפי עדויות חיצוניות, אם על ידי סימנים ארכיאולוגיים, וכיו"ב. ככל שספר קשור למציאות, הוא נותן לנו אפשרות להעריך את אמינותו. וגם את זמן כתיבתו. ספר המפנה אותך לספרות קיימת ומפורסמת, מקשר את עצמו לרובד של המידע הציבורי, הוא טוען להתאמה להיסטוריה המוכרת.
ספרות התורה והנביאים הינה ספרות בעלת אופי היסטורי, שכן היא בנויה מכמות עצומה של קישורים למציאות שבזמן הכתיבה. היא עוסקת ברובד הכי בסיסי של המציאות, איך נראתה הארץ, מי משל בה, אלו מלחמות התרחשו, וכדומה. דברים שבני אדם אמורים לדעת, כל התיאורים המפורטים של הגיאוגרפיה, הערים בהם חיו שבטים מסויימים ומשפחות מסויימות, האירועים והמלחמות, המתרחש במקדשים ובחצרות השליטים. המתחים הדתיים. האויבים ובעלי הברית, הם קישורים מובהקים למציאות.
לא רק קישורים למציאות, אלא גם קישורים לספרות ההיסטורית. הנביאים מפנים את הקורא להשלים את הידיעות בספרים שרווחו בעם, התורה מפנה ל'ספר מלחמות ה', יהושע ושמואל מפנים ל'ספר הישר', מלכים שולח ל'דברי ימי מלכי יהודה", ול"דברי ימי מלכי ישראל' כ35 פעמים, ספר דברי הימים לבדו מצטט 12 מקורות היסטוריים שונים לתולדות ימי בית ראשון. עשרות רבות של מאורעות מתוארים ככאלו שהשאירו רושם "עד היום הזה".
יש להבין כי גם בחלקים שאין בידינו לבדוק בנוגע למציאות בימי קדם או לספרות ההיסטורית בימי קדם. עצם הקישור השיטתי למציאות בספר בעל אופי היסטורי, הוא חלק חשוב מהאמינות של הספר. שכן בזמן כתיבתו ופרסומו ניתן היה לבדוק ולעמת אותו עם המציאות, אף סופר לא היה מנסה להכחיש דברים ידועים, וגם אם היה מנסה ספרו היה מוכר כשקרי. נכון הדבר ש"ספר דברי הימים למלכי ישראל" אינו בידינו, אך מכיון שבזמן כתיבת ספר 'מלכים', ספר זה היה קיים. לא היה אפשר להכחיש את העובדות המרכזיות האמורות בו.
אם אנו מחפשים עדות מקבילה לקיומו של דוד המלך, מלבד ספר מלכים. כבר יש לנו שתיים: "ספר דברי הימים למלכי ישראל", ו"ספר דברי הימים למלכי יהודה", ספר מלכים, המצטט את הספרים האלו רבות, ומפנה את הקורא אליהם. לא יכול היה לספר על מלכות דוד ושלמה, אם לא שהדברים לא היו נסתרים משני ספרים לאומיים רשמיים אלו. הרוצה לייחס את הסיפור על מלכות דוד ושלמה לבדיה, יצטרך להרחיב את הקונספירציה על כלל הספרות ההיסטורית שהיתה באותו דור.
אנו לא צריכים שהספרים יהיו בידינו כדי להבין זאת, בדיוק כמו שאם אדם בדורינו יפרסם ספר היסטוריה המתאר את דוד בן גוריון, ויפנה לאנציקלופדיה העברית ולויקיפדיה. הדבר יהווה בעתיד עדות סבירה על כך שגם במקורות המפורסמים והזמינים כמו אנצ"ע וויקיפדיה היו תיאורים דומים בדבר בן גוריון. ובודאי לא יעלה על הדעת שבשני המקורות האלו היה כתוב שמדינת ישראל הוקמה בשנות ה70 באופן שאינו משאיר מרחב לדמותו ההיסטורית של ב"ג כמקים המדינה.
בהתחשב במנגנון 'פירמידת ההשלכות' שראינו לעיל במאמר: ב מסקנה: תיעוד בזמן המאורעות – משקף מציאות, אי אפשר להסתמך על מקורות שידוע שאינם קיימים או שגרוע מכך – מכחישים את התיאור. ספרות המציגה עצמה כתואמת לספרות ההיסטורית הקיימת, וכתואמת לעדויות דוממות הנמצאות "עד היום הזה", אינה יכולה להיות קלוטה מן האויר.
אנו לא עוסקים כאן רק בעשרות ההפניות לספרות היסטורית, אלא בכל עומס הנתונים החולש על כל שטחי הידע והחיים. הספרות עוסקת במכלול עצום של היבטים, היא קובעת עובדות בכל תחומי החיים, הדת, המשפחות ויוחסיהן, הערים ויושביהן, היא קושרת עצמה בספרות היסטורית מגוונת, בידיעות שחייבות להימצא בידי אנשים שונים, סופרי המלך, סופרי המקדשים, כותבי דברי הימים. ובכך היא פותחת את הפתח לביקורת ולאימות. לכל האירועים האלו ישנה 'פירמידת השלכות' עצומה, שמתאר היסטורי אינו יכול להכחיש או להמציא.

היקף הספרות מלמד על ידע ואוריינטציה היסטורית רבת שנים בישראל. להיסטוריה יש בסיס ידע רחב בתוך העם, אין אפשרות לסופר בדיוני להיכנס סתם כך לתוך ההיסטוריה הקיימת. הוא לא יכול להתחיל לספר סיפורים בקנה מדה לאומי בניגוד למה שידוע לעם. ככל שהסיפורים יותר מפורטים ויותר מצטלבים עם סוגים רבים ושונים של ידיעות עממיות, מלאכת הבדאי קשה יותר ויותר. שום עם אינו יכול לקבל כאמת מסה אדירה כזו של חומר היסטורי מובהק, מבלי שיתאים למה שידוע כאמת. כל עם ידע מהיכן הגיע, ידע על המלחמות הגדולות שהיו חלק מתקומתו, ידע על המלכים הגדולים. כהני המקדש ידעו את תולדותיו, כותבי היוחסין ידעו את משפחות היחס והסתעפויותיהן.
ניקח דוגמא אקטואלית: מלחמת השחרור, התנהלה בזירות שונות ובמהלך תקופה די ארוכה. היא מתוארת בהרבה ספרים פופולאריים ומקצועיים, ובמאות מונומנטים קטנים או גדולים ברחבי הארץ. רובינו פגשנו מן הסתם באחד ממאות אתרים אלו בלוח זכרון, לפעמים במוזיאון, בשרידי קרב, וכו'. דור שלם גדל על המלחמה והשלכותיה. אך בעוד אלפי שנים, ייתכן שלא יישאר זכר מכל הספרות והמונומנטים. גם אם יישאר משהו לא ברור שיוכלו להסיק ממנו או להוכיח על אירועים, משוריין שרוף בצד הכביש לא מוכיח באמת מה התרחש במלחמה. מה שיכול להישאר, הוא הסיפור ההיסטורי שיסופר בספרי ההיסטוריה העתידיים, ואולי גם מספר מקורות בני ימינו שייראו חשובים לאורך כל התקופה ולכן ישתמרו איכשהוא. לדור העתיד יהיה ברור, שלא יהיה אפשרי להמציא סיפור על מלחמה כוללת שאמורה להשאיר המון עדויות בכתובים, מפי האנשים הנוכחים, ועדות מונומנטים ואתרי קרב. ולכן מדובר בסיפור בעל אופי היסטורי.
כמובן שאין זה נותן אמינות לכל סיפור בעל אופי היסטורי באשר הוא, אבל זה צריך להיות הבסיס לבחינה שלנו. הכמות העצומה של הקישורים למציאות, הופכת את ספרות התנ"ך ברובה לספרות היסטורית. לזייף היסטוריה בקנה מדה רציני, זו בעיה קשה, וברוב המקרים מדובר בענין בלתי אפשרי (בשאלת הזיוף ראה: האם ספרי התנ"ך נערכו או שונו). כמובן שבפרטים, או בדברים שאין להם קנה מדה לאומי, הדבר אפשרי, ואם הקורא יאמין מה טוב. אבל בהיסטוריה הבסיסית, המלכים, המלחמות, תקומת העם, איזורי המגורים וההתנחלות. ככל שהעם יודע בעצמו את האמת, קשה מאד ועד בלתי אפשרי לשבש אותה באזניו.
נדמיין אדם שכותב סיפור על א"י לפני מאה שנים, ככל שהסיפור שלו יכיל קישורים למציאות רבים יותר, הוא יהיה חייב לדעת על מה הוא מדבר. ישנו פסיפס של שמות מקומות ואנשים, אמצעי תחבורה, דרכים, כלים, מאורעות, וכו'. שמחבר דמיוני לא יוכל להחזיק דף אחד מבלי לפשל בגדול.. כדי לספר על מסע מתל אביב למטולה לפני מאה שנים, צריך לדעת איך היו נוסעים, אלו משפחות היו גרות בערים אלו, במה היתה כרוכה הנסיעה, אלו סוגים של כלים שימשו את האנשים, מה היו הבעיות והאיומים בדרך. מי שלט על המקומות השונים. ממי אפשר היה לקבל עזרה וכו'. סיפור כזה, במדה והוא בדיוני, יהיה קל מאד למצוא את השקר שבו.
קישורים למציאות לא רק יוצרים אופי היסטורי של מסמך, אלא גם מאפשרים בדיקת אמינות. אנו לא נסתפק בכך שמדובר בספרות היסטורית שקשה לזייף, אלא ננסה לאסוף את הקישורים למציאות שבידינו לבדוק, ולהעריך את אמינותם.
נדגים זאת בשבעה תחומים:

1 המציאות המדינית
2 השפה
3 תנאי החיים והתרבות
4 החוקים
5 הדת
6 חטא ותוכחה
7 ההיסטוריה

המטרה שלנו במאמרים אלו, היא להראות איך בכל סוג של בדיקה ובחינה שאנו מנסים לבדוק את אמינות התנ"ך, אנו רואים רק את אמינות העדות, ואת התאמתה לזמן שהיא מתארת.
התורה מתארת שתי תקופות עיקריות:
תקופת הברונזה התיכונה, בה מסופרים סיפורי האבות (ראשית האלף השני לפני הספירה, לפני כ3700 שנים),
ותקופת הברונזה המאוחרת בה התרחשה יציאת מצרים ונדודי המדבר (חלקו השני של האלף השני לפני הספירה, לפני כ3400 שנים). התקופות האלו ידועות ומוכרות בארכיאולוגיה, ואלפי רשימות כתובת ומונומנטים קשורים בהם.
הנביאים מתארים את תקופת הברזל (מהמאה ה13 לפני הספירה ועד המאה ה6 לפני הספירה).

שנה לפני הספירה

בערך

תקופהא"י – כנעןמצריםמסופוטמיהאירופה
2000-1500ברונזה תיכונההקמת ישובי קבעשושלות 12-17

הממלכה התיכונה / החיקסוס

פלישת האכדים לשומר

התקופה הבבלית הקדומה

תרבות האלשטט / ווסקס
1500-1200ברונזה מאוחרתערי מדינה,אל עמרנאשושלות 18-20 הממלכה החדשההתקופה האשורית התיכונההתרבות המינואית והמיקנית
1200- והלאהברזלצמיחת ישראלשושלות 21 והלאה תקופת בינייםהאימפריה האשורית החדשההפלישה הדורית

ותקופת המעבר

התקופות האלו ידועות ומוכרות לנו מעשרות אלפי מסמכים ארכיאולוגיים, ומשרידים ועדויות אחרות (לוח כרונולוגי מפורט מתקופת הברזל כאן). התורה מתארת מציאות, אפשר בהחלט לראות לאיזו תקופה מתאימים תיאוריה.

כשננסה לרדת לפרטים, בכל אחד משבעת הפרמטרים האלו, בכל מקום בתורה שנבדוק, נגלה שהתיאור שהיא נותנת תואם לידוע לנו על תקופת הברונזה התיכונה, והמאוחרת, אבל לא לתקופה המאוחרת יותר. לא היתה שום דרך לדעת כיצד נראתה תקופה זו, לאחר מאות רבות של שנים, מבלי מחקר ארכיאולוגי.

במאמרים הקודמים עסקנו באריכות באמינות כל הפרטים שבסיפור יציאת מצרים, לכן לא נחזור כאן שוב על הממצאים האלו, ונעסוק רק בשאר חלקי התורה, שלפני יציאת מצרים, ושלאחריה.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

15
Leave a Reply

avatar
 
smilegrinwinkmrgreenneutraltwistedarrowshockunamusedcooleviloopsrazzrollcryeeklolmadsadexclamationquestionideahmmbegwhewchucklesillyenvyshutmouth
11 Comment threads
4 Thread replies
0 Followers
 
Most reacted comment
Hottest comment thread
3 Comment authors
צוות האתררמיאריאל Recent comment authors
  Subscribe  
Notify of
אריאל
Guest
Member
אריאל

אינני יודע. החזרתי את הספר השבוע לספריתי העירונית. אבל לפי דבריה של גלפז פלר המנהג הוא קדום בהרבה לתקופתו המשוערת של יוסף.

אריאל
Guest
Member
אריאל

יש כתבים. ראו בספר "יציאת מצרים מציאות או דמיון" בפרק על ברית המילה בעמ' 56. כתוב ש "אסור להכנס למקדש מי שלא ערל"

רמי
Guest
Member
רמי

האם את ספר דברי הימים למלכי יהודה הם כן מצאו? אולי ספר התיעוד מתקופת מצרים נמצא היום באותו מקום בו ספר דברי הימים הנ"ל מוחבא? וכי אפשר להוכיח מיזה שלא היה מקובל לכתוב תיעוד שאפילו אדם אחד לא כתב תיעוד? וכן גם אם לא היה ספר מסודר של תיעוד מ"מ מספיק שהיו כמה מכתבים שמישהו כתב אז לחבירו וכדו' שמעביר המסורת לחז"ל [לדוג' שלמה] יכל להשתמש בהם כדי להכיר את הפרטים שהיו אז ואת בסיס השפה המצרית העתיקה ולחבר על פיהם את הסיפורים ואת הפירושים ולהעבירם לחז"ל וכן לא הבנתי מי אמר לכם שלשלמה לא היה חלק מאותם ממצאים ארכיאולוגיים… Read more »

אריאל
Guest
Member
אריאל

אממ, לדעתי מדובר במילה (יש גם כתבים אם אינני טועה) אבל זה אומר שמצוות המילה קדמה לאברהם ולתורה , זה אומר שהיא לא מצווה אותנטית שלנו.. האם זה מפחית משהו מהאמונה שלנו?

אריאל
Guest
Member
אריאל

צוות האתר כתבתם במאמר על יציאת מצרים דרך הידע של חז"ל שהם אמרו שיוסף לימד את המצרים לימול, ויש לנו ציורים מתקופת הממלכה הקדומה של מצרים נימולים. קדום בהרבה לתקופתו של יוסף..

רמי
Guest
Member
רמי

כיון שלא היה מקום להשארת תגובות במאמר הקודם על ידיעת חז"ל על הרבה פרטים במצרים אני משאיר את זה כאן אכן מוכח שחז"ל ידעו הרבה על מצרים אך אין הכרח שזה הגיע דווקא ממשה אלא כיון שיש הסתברות שבמאות שנים אחרי סיפור מצרים עוד נשארו הרבה ספרי היסטוריה ואנשים ראו בהם סיפורים ומהם הסיפורים עברו לחז"ל [רק לדוגמא הרי שלמה היה חכם גדול ומסתבר שבחכמתו הוא ידע לעבור על כל ספרי ההיסטוריה שהיו בזמנו וודאי הקשורים להיסטוריית עמו וא"כ יתכן שהוא דלה מתוכם סיפורים ומאז הם עברו אצל עם ישראל במסורת עד שחז"ל העלו אותם על הכתב ואין פה שום… Read more »

רמי
Guest
Member
רמי

רק להדגיש: גם הוכחה שהתורה תואמת את ההיסטוריה בקו הכללי, אין זה מחייב שכל המובא בה אמת וזה רק מחייב שמי שכתב אותה הכיר את ההיסטוריה ובנה את מבנה הספר בהתאם למה שהוא ידע על ההיסטוריה בצורה שזה לא יסתור אותה, גם אני אם אמציא ספר על נפלאות הבעל שם טוב לדוגמה אלמד את ההיסטוריה שלו ואז אחבר את הספר בצורה שתתאים לזמנו. [אני מבין שלזה התייחסתם במאמרים אחרים אך היה חשוב לי להדגיש את זה]