נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

יב זמן כתיבת התורה – בחנים מחקריים, הסבר

אחר שהראינו במאמרים ו-י את ההיסטוריות של האירוע המרכזי בתורה – יציאת מצרים. נוכל לשוב ולעסוק בבחנים מחקריים שונים

במאמר ד ראינו כיצד נקבע זמן כתיבת התורה לפי קריטריונים היסטוריים מקובלים.
אחר שהראינו במאמרים ו-י את ההיסטוריות של האירוע המרכזי בתורה – יציאת מצרים.
נוכל לשוב ולעסוק בבחנים מחקריים שונים, המאמתים את זמן כתיבת התורה, כפי המתואר בה, במדבר סיני בין יציאת מצרים לכיבוש הארץ.
על קדמות התורה, מספרת לנו התורה עצמה, המתארת את המאורעות הקדומים לפרטי פרטים, ואת כתיבתה על ידי משה. אנו רוצים לבדוק את אמינות הסיפור הזה.
כיצד אנו יכולים לבדוק אמינות של ספרות? ככל שהספרות נושאת אופי יותר היסטורי, יותר קל לנו לנסות ולבחון את אמינותה. ספרות שתעסוק בתככים שונים בתוך חצרות המלוכה, או בהתנהלות של משפחות מסויימות בתוך בתיהן, כמעט ואינה משאירה לנו מרחב בדיקה. היא לא מצליבה את עצמה עם שום ידיעה אחרת, לא כזו הנמצאת בידינו, ולפעמים אפילו לא כזו שקוראיה בזמן כתיבתה יכלו לעמת אותה עימם.
כמדד לאופי היסטורי של ספרות ניקח את כמות הקישורים שלה אל המציאות. ככל שהספרות מקשרת את עצמה עם המציאות החיצונית, היא ברת בדיקה. וככל שהספרות אינה מקושרת למציאות החיצונית, היא פחות ופחות ברת בדיקה.
אם אני אפרסם ספר בימינו, שכל כולו עוסק בהתרחשות בתוך מרתף ביתי, לא תהיה לקוראים דרך קלה להעריך את אמינות הספר. שכן ההתרחשויות במרתף ביתי לא מתקשרות לשום מציאות מוכרת, הן כולן במרתף. ברגע שהספר יסטה מעט מהמתרחש במרתף, ויקשר את עצמו למציאות, ניתן יהיה להעריך את אמינותו. אם בספר יוזכר שבוקע רעש של אוטובוסים מן הרחוב הסמוך, זה נתון שאפשר אולי לבדוק אותו. אם בספר יוזכר שיצאתי לרגע מן המרתף בכדי לרכוש בירה בקיוסק שמול ביתי, אני מקשר את הסיפור למציאות, וכך הלאה.
המציאות היא ברת בדיקה, בזמן המאורעות. והרבה פעמים גם בזמנים מאוחרים יותר, ידועה לנו מציאות קדומה, אם מפי עדויות חיצוניות, אם על ידי סימנים ארכיאולוגיים, וכיו"ב. ככל שספר קשור למציאות, הוא נותן לנו אפשרות להעריך את אמינותו. וגם את זמן כתיבתו. ספר המפנה אותך לספרות קיימת ומפורסמת, מקשר את עצמו לרובד של המידע הציבורי, הוא טוען להתאמה להיסטוריה המוכרת.
ספרות התורה והנביאים הינה ספרות בעלת אופי היסטורי, שכן היא בנויה מכמות עצומה של קישורים למציאות שבזמן הכתיבה. היא עוסקת ברובד הכי בסיסי של המציאות, איך נראתה הארץ, מי משל בה, אלו מלחמות התרחשו, וכדומה. דברים שבני אדם אמורים לדעת, כל התיאורים המפורטים של הגיאוגרפיה, הערים בהם חיו שבטים מסויימים ומשפחות מסויימות, האירועים והמלחמות, המתרחש במקדשים ובחצרות השליטים. המתחים הדתיים. האויבים ובעלי הברית, הם קישורים מובהקים למציאות.
לא רק קישורים למציאות, אלא גם קישורים לספרות ההיסטורית. הנביאים מפנים את הקורא להשלים את הידיעות בספרים שרווחו בעם, התורה מפנה ל'ספר מלחמות ה', יהושע ושמואל מפנים ל'ספר הישר', מלכים שולח ל'דברי ימי מלכי יהודה", ול"דברי ימי מלכי ישראל' כ35 פעמים, ספר דברי הימים לבדו מצטט 12 מקורות היסטוריים שונים לתולדות ימי בית ראשון. עשרות רבות של מאורעות מתוארים ככאלו שהשאירו רושם "עד היום הזה".
יש להבין כי גם בחלקים שאין בידינו לבדוק בנוגע למציאות בימי קדם או לספרות ההיסטורית בימי קדם. עצם הקישור השיטתי למציאות בספר בעל אופי היסטורי, הוא חלק חשוב מהאמינות של הספר. שכן בזמן כתיבתו ופרסומו ניתן היה לבדוק ולעמת אותו עם המציאות, אף סופר לא היה מנסה להכחיש דברים ידועים, וגם אם היה מנסה ספרו היה מוכר כשקרי. נכון הדבר ש"ספר דברי הימים למלכי ישראל" אינו בידינו, אך מכיון שבזמן כתיבת ספר 'מלכים', ספר זה היה קיים. לא היה אפשר להכחיש את העובדות המרכזיות האמורות בו.
אם אנו מחפשים עדות מקבילה לקיומו של דוד המלך, מלבד ספר מלכים. כבר יש לנו שתיים: "ספר דברי הימים למלכי ישראל", ו"ספר דברי הימים למלכי יהודה", ספר מלכים, המצטט את הספרים האלו רבות, ומפנה את הקורא אליהם. לא יכול היה לספר על מלכות דוד ושלמה, אם לא שהדברים לא היו נסתרים משני ספרים לאומיים רשמיים אלו. הרוצה לייחס את הסיפור על מלכות דוד ושלמה לבדיה, יצטרך להרחיב את הקונספירציה על כלל הספרות ההיסטורית שהיתה באותו דור.
אנו לא צריכים שהספרים יהיו בידינו כדי להבין זאת, בדיוק כמו שאם אדם בדורינו יפרסם ספר היסטוריה המתאר את דוד בן גוריון, ויפנה לאנציקלופדיה העברית ולויקיפדיה. הדבר יהווה בעתיד עדות סבירה על כך שגם במקורות המפורסמים והזמינים כמו אנצ"ע וויקיפדיה היו תיאורים דומים בדבר בן גוריון. ובודאי לא יעלה על הדעת שבשני המקורות האלו היה כתוב שמדינת ישראל הוקמה בשנות ה70 באופן שאינו משאיר מרחב לדמותו ההיסטורית של ב"ג כמקים המדינה.
בהתחשב במנגנון 'פירמידת ההשלכות' שראינו לעיל במאמר: ב מסקנה: תיעוד בזמן המאורעות – משקף מציאות, אי אפשר להסתמך על מקורות שידוע שאינם קיימים או שגרוע מכך – מכחישים את התיאור. ספרות המציגה עצמה כתואמת לספרות ההיסטורית הקיימת, וכתואמת לעדויות דוממות הנמצאות "עד היום הזה", אינה יכולה להיות קלוטה מן האויר.
אנו לא עוסקים כאן רק בעשרות ההפניות לספרות היסטורית, אלא בכל עומס הנתונים החולש על כל שטחי הידע והחיים. הספרות עוסקת במכלול עצום של היבטים, היא קובעת עובדות בכל תחומי החיים, הדת, המשפחות ויוחסיהן, הערים ויושביהן, היא קושרת עצמה בספרות היסטורית מגוונת, בידיעות שחייבות להימצא בידי אנשים שונים, סופרי המלך, סופרי המקדשים, כותבי דברי הימים. ובכך היא פותחת את הפתח לביקורת ולאימות. לכל האירועים האלו ישנה 'פירמידת השלכות' עצומה, שמתאר היסטורי אינו יכול להכחיש או להמציא.

היקף הספרות מלמד על ידע ואוריינטציה היסטורית רבת שנים בישראל. להיסטוריה יש בסיס ידע רחב בתוך העם, אין אפשרות לסופר בדיוני להיכנס סתם כך לתוך ההיסטוריה הקיימת. הוא לא יכול להתחיל לספר סיפורים בקנה מדה לאומי בניגוד למה שידוע לעם. ככל שהסיפורים יותר מפורטים ויותר מצטלבים עם סוגים רבים ושונים של ידיעות עממיות, מלאכת הבדאי קשה יותר ויותר. שום עם אינו יכול לקבל כאמת מסה אדירה כזו של חומר היסטורי מובהק, מבלי שיתאים למה שידוע כאמת. כל עם ידע מהיכן הגיע, ידע על המלחמות הגדולות שהיו חלק מתקומתו, ידע על המלכים הגדולים. כהני המקדש ידעו את תולדותיו, כותבי היוחסין ידעו את משפחות היחס והסתעפויותיהן.
ניקח דוגמא אקטואלית: מלחמת השחרור, התנהלה בזירות שונות ובמהלך תקופה די ארוכה. היא מתוארת בהרבה ספרים פופולאריים ומקצועיים, ובמאות מונומנטים קטנים או גדולים ברחבי הארץ. רובינו פגשנו מן הסתם באחד ממאות אתרים אלו בלוח זכרון, לפעמים במוזיאון, בשרידי קרב, וכו'. דור שלם גדל על המלחמה והשלכותיה. אך בעוד אלפי שנים, ייתכן שלא יישאר זכר מכל הספרות והמונומנטים. גם אם יישאר משהו לא ברור שיוכלו להסיק ממנו או להוכיח על אירועים, משוריין שרוף בצד הכביש לא מוכיח באמת מה התרחש במלחמה. מה שיכול להישאר, הוא הסיפור ההיסטורי שיסופר בספרי ההיסטוריה העתידיים, ואולי גם מספר מקורות בני ימינו שייראו חשובים לאורך כל התקופה ולכן ישתמרו איכשהוא. לדור העתיד יהיה ברור, שלא יהיה אפשרי להמציא סיפור על מלחמה כוללת שאמורה להשאיר המון עדויות בכתובים, מפי האנשים הנוכחים, ועדות מונומנטים ואתרי קרב. ולכן מדובר בסיפור בעל אופי היסטורי.
כמובן שאין זה נותן אמינות לכל סיפור בעל אופי היסטורי באשר הוא, אבל זה צריך להיות הבסיס לבחינה שלנו. הכמות העצומה של הקישורים למציאות, הופכת את ספרות התנ"ך ברובה לספרות היסטורית. לזייף היסטוריה בקנה מדה רציני, זו בעיה קשה, וברוב המקרים מדובר בענין בלתי אפשרי (בשאלת הזיוף ראה: האם ספרי התנ"ך נערכו או שונו). כמובן שבפרטים, או בדברים שאין להם קנה מדה לאומי, הדבר אפשרי, ואם הקורא יאמין מה טוב. אבל בהיסטוריה הבסיסית, המלכים, המלחמות, תקומת העם, איזורי המגורים וההתנחלות. ככל שהעם יודע בעצמו את האמת, קשה מאד ועד בלתי אפשרי לשבש אותה באזניו.
נדמיין אדם שכותב סיפור על א"י לפני מאה שנים, ככל שהסיפור שלו יכיל קישורים למציאות רבים יותר, הוא יהיה חייב לדעת על מה הוא מדבר. ישנו פסיפס של שמות מקומות ואנשים, אמצעי תחבורה, דרכים, כלים, מאורעות, וכו'. שמחבר דמיוני לא יוכל להחזיק דף אחד מבלי לפשל בגדול.. כדי לספר על מסע מתל אביב למטולה לפני מאה שנים, צריך לדעת איך היו נוסעים, אלו משפחות היו גרות בערים אלו, במה היתה כרוכה הנסיעה, אלו סוגים של כלים שימשו את האנשים, מה היו הבעיות והאיומים בדרך. מי שלט על המקומות השונים. ממי אפשר היה לקבל עזרה וכו'. סיפור כזה, במדה והוא בדיוני, יהיה קל מאד למצוא את השקר שבו.
קישורים למציאות לא רק יוצרים אופי היסטורי של מסמך, אלא גם מאפשרים בדיקת אמינות. אנו לא נסתפק בכך שמדובר בספרות היסטורית שקשה לזייף, אלא ננסה לאסוף את הקישורים למציאות שבידינו לבדוק, ולהעריך את אמינותם.
נדגים זאת בשבעה תחומים:

1 המציאות המדינית
2 השפה
3 תנאי החיים והתרבות
4 החוקים
5 הדת
6 חטא ותוכחה
7 ההיסטוריה

המטרה שלנו במאמרים אלו, היא להראות איך בכל סוג של בדיקה ובחינה שאנו מנסים לבדוק את אמינות התנ"ך, אנו רואים רק את אמינות העדות, ואת התאמתה לזמן שהיא מתארת.
התורה מתארת שתי תקופות עיקריות:
תקופת הברונזה התיכונה, בה מסופרים סיפורי האבות (ראשית האלף השני לפני הספירה, לפני כ3700 שנים),
ותקופת הברונזה המאוחרת בה התרחשה יציאת מצרים ונדודי המדבר (חלקו השני של האלף השני לפני הספירה, לפני כ3400 שנים). התקופות האלו ידועות ומוכרות בארכיאולוגיה, ואלפי רשימות כתובת ומונומנטים קשורים בהם.
הנביאים מתארים את תקופת הברזל (מהמאה ה13 לפני הספירה ועד המאה ה6 לפני הספירה).

שנה לפני הספירה

בערך

תקופהא"י – כנעןמצריםמסופוטמיהאירופה
2000-1500ברונזה תיכונההקמת ישובי קבעשושלות 12-17

הממלכה התיכונה / החיקסוס

פלישת האכדים לשומר

התקופה הבבלית הקדומה

תרבות האלשטט / ווסקס
1500-1200ברונזה מאוחרתערי מדינה,אל עמרנאשושלות 18-20 הממלכה החדשההתקופה האשורית התיכונההתרבות המינואית והמיקנית
1200- והלאהברזלצמיחת ישראלשושלות 21 והלאה תקופת בינייםהאימפריה האשורית החדשההפלישה הדורית

ותקופת המעבר

התקופות האלו ידועות ומוכרות לנו מעשרות אלפי מסמכים ארכיאולוגיים, ומשרידים ועדויות אחרות (לוח כרונולוגי מפורט מתקופת הברזל כאן). התורה מתארת מציאות, אפשר בהחלט לראות לאיזו תקופה מתאימים תיאוריה.

כשננסה לרדת לפרטים, בכל אחד משבעת הפרמטרים האלו, בכל מקום בתורה שנבדוק, נגלה שהתיאור שהיא נותנת תואם לידוע לנו על תקופת הברונזה התיכונה, והמאוחרת, אבל לא לתקופה המאוחרת יותר. לא היתה שום דרך לדעת כיצד נראתה תקופה זו, לאחר מאות רבות של שנים, מבלי מחקר ארכיאולוגי.

במאמרים הקודמים עסקנו באריכות באמינות כל הפרטים שבסיפור יציאת מצרים, לכן לא נחזור כאן שוב על הממצאים האלו, ונעסוק רק בשאר חלקי התורה, שלפני יציאת מצרים, ושלאחריה.

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

15 מחשבות על “יב זמן כתיבת התורה – בחנים מחקריים, הסבר”

  1. רק להדגיש: גם הוכחה שהתורה תואמת את ההיסטוריה בקו הכללי, אין זה מחייב שכל המובא בה אמת וזה רק מחייב שמי שכתב אותה הכיר את ההיסטוריה ובנה את מבנה הספר בהתאם למה שהוא ידע על ההיסטוריה בצורה שזה לא יסתור אותה, גם אני אם אמציא ספר על נפלאות הבעל שם טוב לדוגמה אלמד את ההיסטוריה שלו ואז אחבר את הספר בצורה שתתאים לזמנו. [אני מבין שלזה התייחסתם במאמרים אחרים אך היה חשוב לי להדגיש את זה]

    1. צוות האתר

      הנושא כאן הוא לא האם התורה תואמת את ההיסטוריה, אלא זמן כתיבתה, לכל זמן כתיבה יש מאפיינים שונים, שלא כולם ניתנים להילמד ממרחק, ובפרט שמעולם לא נטען שכל הטקסטים הדתיים הם זיוף מתוחכם שנעשה לאחר לימוד היסטוריה וכולם מצייתים לכללים של אבחון ספרים עתיקים. אם היינו טוענים טענת קונספירציה כזו לא היינו יכולים בכלל לאבחן או לדעת זמן חיבורו של שום ספר, ברור שזה הזוי ולא מתקבל על הדעת, ובאמת גם בלתי אפשרי, לאדם בימי ירמיהו לא היתה שום אפשרות לדעת את ההיסטוריה במדה מפורטת כפי שאנחנו יכולים לדעת מחקירת תעודות בבליות או מצריות, כמובן שהיו אי אלו ספרים, אבל הם היו חלקיים ביותר. התורה היא ספר ההיסטוריה הראשון בעולם (ראה בדף זה, חפש בדף "התנ"ך כספרות היסטורית"), ומגוחך לטעון שהוא נוצר על סמך ספרי היסטוריה אחרים שלא היו קיימים וגם הרעיון שלהם לא היה קיים. ניתן היה לשלות אי אלו ידיעות, אבל בודאי לא היסטוריה כללית של כל האיזור ובפרטים מדוייקים כ"כ. יש כאן לא רק סימני קדימה, אלא היעדר סימני איחור, התאמה לתקופה, וכך מתארכים ספר או כל דבר אחר בהיסטוריה.

  2. כיון שלא היה מקום להשארת תגובות במאמר הקודם על ידיעת חז"ל על הרבה פרטים במצרים אני משאיר את זה כאן

    אכן מוכח שחז"ל ידעו הרבה על מצרים אך אין הכרח שזה הגיע דווקא ממשה אלא כיון שיש הסתברות שבמאות שנים אחרי סיפור מצרים עוד נשארו הרבה ספרי היסטוריה ואנשים ראו בהם סיפורים ומהם הסיפורים עברו לחז"ל [רק לדוגמא הרי שלמה היה חכם גדול ומסתבר שבחכמתו הוא ידע לעבור על כל ספרי ההיסטוריה שהיו בזמנו וודאי הקשורים להיסטוריית עמו וא"כ יתכן שהוא דלה מתוכם סיפורים ומאז הם עברו אצל עם ישראל במסורת עד שחז"ל העלו אותם על הכתב ואין פה שום הכרח למסורת שעברה דווקא ממשה

    1. צוות האתר

      ספרות היסטורית מצרית לא היתה בכלל בימי שלמה, אבל אפילו אם נניח שהיתה ושחז"ל העבירו אגדות מימי שלמה, הרי המאמר לא בא להוכיח את אמיתות האגדות האלו שהגיעו מפי משה, אלא רק להראות שהמסורת מעבירה דברים מדור לדור בחרדת קודש ובדיוק. ולכן זה לא משנה אם נמציא שלשלמה היתה ספרות מצרית שבאמת תאמה למציאות של חמש מאות שנים לפניו (כי המצרים העבירו את המסורת הזו מאב לבן…), ולאחר מכן זה עבר בחרדת קודש עוד אלף שנה, או שפשוט הדברים עברו מאב לבן בדרך הטבעית כפי שאנחנו רואים אותה בהמשך.
      (בכל אופן המאמר ההוא לא היה סגור לתגובות בכוונה, ופתחתי אותו)

      1. מאיפה הנחתם שבזמן שלמה לא היה שום תיעוד היסטורי על הדורות הקודמים ובפרט שמספיק תיעוד אחד שמישהו כתב כדי שחכם יקח ממנו את סגנון התרבות ויערוך על פיו סיפורים
        ומה שהבאתם שהעיקר ששלמה העביר לנו סיפורים שעברו במסורת לא ברור לי שהרי יתכן שהוא המציא סיפורים כשהוא ערך אותם בסגנון תרבות הדור עליו הוא סיפר
        וכן יתכן שהוא ראה את הסיפורים רק שהוא שינה אותם מהצד המצרי לצד היהודי תוך שינוי פרטים ששינו את הכל וממנו חז"ל ידעו
        ואם באתם להוכיח שהמסורת עברה רק מימי שלמה [או כל דומה לו] זה באמת הוכחה אבל לא זה מה שמובא במאמר שלכם

        1. צוות האתר

          לא היה תיעוד היסטורי באלף השני לפני הספירה, מכל המידע הרב שנאגר ע"י ההיסטוריונים והארכיאולוגים במשך דורות ואלפי אתרי חפירה ואלפי ספרים היסטוריים, לא התגלה ולו קצה קצהו של רמז על איזה ספר היסטוריה כל שהוא שהיה כתוב באותו זמן.
          ולעיקר טענתך התייחסתי בתגובה הקודמת. מדובר בדברים שעברו מדור לדור מזמן המאורעות, אם אתה רוצה להניח שחלק משלשת המסירה היתה מצרית, אין לי בעיה, למרות שאיני רואה שום סיבה להניח זאת. באתי להראות רק שחז"ל לא בדו דברים אלו אלא קבלו אותם במסורת עתיקת יומין.

  3. צוות האתר כתבתם במאמר על יציאת מצרים דרך הידע של חז"ל שהם אמרו שיוסף לימד את המצרים לימול, ויש לנו ציורים מתקופת הממלכה הקדומה של מצרים נימולים. קדום בהרבה לתקופתו של יוסף..

  4. צוות האתר

    אכן, הממצאים לא מוכיחים שמילה לא היתה ידועה לפני יוסף (יש טענות למילה עוד הרבה קודם גם לממלכה הקדומה), אלא שלחז"ל היה ידע על כך שבמצרים היה מנהג עתיק של מילה בתקופות מסויימות. יתכן שכוונת חכמים שיוסף הנהיג זאת כהנהגה לכהנים (מן הציור שמזמן הממלכה הקדומה לא ניתן להסיק אם היה מנהג כזה או שמדובר בטיפול או ניתוח במקרה של מחלה או כל גורם אחר).

  5. אממ, לדעתי מדובר במילה (יש גם כתבים אם אינני טועה) אבל זה אומר שמצוות המילה קדמה לאברהם ולתורה , זה אומר שהיא לא מצווה אותנטית שלנו.. האם זה מפחית משהו מהאמונה שלנו?

  6. צוות האתר

    אני לא מכיר כתבים ולא מכיר הוכחה שמדובר במילה.
    גם דבר שאינו מפחית מהאמונה, צריך ביסוס כדי שיהיה נכון.

  7. האם את ספר דברי הימים למלכי יהודה הם כן מצאו? אולי ספר התיעוד מתקופת מצרים נמצא היום באותו מקום בו ספר דברי הימים הנ"ל מוחבא?
    וכי אפשר להוכיח מיזה שלא היה מקובל לכתוב תיעוד שאפילו אדם אחד לא כתב תיעוד?
    וכן גם אם לא היה ספר מסודר של תיעוד מ"מ מספיק שהיו כמה מכתבים שמישהו כתב אז לחבירו וכדו' שמעביר המסורת לחז"ל [לדוג' שלמה] יכל להשתמש בהם כדי להכיר את הפרטים שהיו אז ואת בסיס השפה המצרית העתיקה ולחבר על פיהם את הסיפורים ואת הפירושים ולהעבירם לחז"ל
    וכן לא הבנתי מי אמר לכם שלשלמה לא היה חלק מאותם ממצאים ארכיאולוגיים שהבאתם בהם מתואר יצי"מ, ואולי היה למראה עיניו גם את הפפירוס ורק אחרי פטירת שלמה הם התכסו באותם מקומות שהארכיאולוגים מצאו אותם ומהם ומהרבה דומים להם שעדיין לא נמצאו שלמה ערך את הסיפורים הידועים לחז"ל.
    ובפרט שבפפירוס עצמו כמו שהבאתם מוזכר שהיה ארכיון מצרים ומסתבר שהיו בו הרבה מסמכים שיכולים ללמד על מה שהיה שם ומי אמר ששלמה לא נחשף לארכיון [ובפרט שהוא היה מיודד וחתן של מלך מצרים ומסתבר שהיה לו גישה לאוצרות וארכיוני הממלכה, ולמובא בתלמוד במסכת מגילה שלמה שלט בכיפה על כל העולם וא"כ ודאי שהיה לו גישה לכל מקום במצרים כולל לארכיונים ומסתבר שחכם כמוהו הסתקרן לעבור על הארכיונים מזמן יצי"מ] וממנו למד את הכל ורק אח"כ הארכיון אבד עד היום
    ומה שהבאתם שהעיקר שחז"ל לא בדו את הסיפורים, בזה אתם באמת משכנעים, אבל רק רצוי להדגיש שאי"ז משלשלת המסירה המצרית כי יתכן ששלמה בדה הרבה חלקים מליבו והחלקים בסיפורי חז"ל שנמצאו להם ראיות זה החלקים שהוא לא בדה מליבו וא"כ רק חלק מסיפורי חז"ל מהמסורת המצרית אך יתכן שיש הרבה תוספות שנוספו על ידו ואף יתכן שאת כל סיפורי חז"ל הוא המציא כאשר בחלק מהם הוא מתבסס על סיפורים המובאים במסמכים המצריים אך לא בהכרח הקשורים לזמן עליו הוא ערך את הסיפור וכן הפרשנויות של חז"ל המתאימות לשפה העתיקה יתכן שהגיעו ע"י שלמה המוכשר [שאם הוא הבין את שפת הציפורים ודאי שהוא הבין את שפת מצרים העתיקה בפרט שהוא נחשף לכתבים מהתקופה העתיקה]
    אני מדגיש שוב: אכן אתם משכנעים שחז"ל עצמם לא המציאו את הסיפורים ושיש בסיס מינימאלי לקשר בין הסיפורים המובאים בחז"ל לדברים שבאמת היו במצרים אך אין ראיה שמישהו עד אליהם לא המציא את הסיפורים כשהוא מתבסס על סיפורי מצרים אליהם הוא נחשף
    וברמת העיקרון יש לבדוק האם אין סיכוי שמישהו מזמן חז"ל נחשף לחומרים ממצרים העתיקה וכגון לארכיון המצרי או לכתבים הדומים לפפירוס ומכוחם מישהו בזמן חז"ל ערך את הסיפורים ואת הפירושים כשהוא מתאים אותם למובא בספר וא"כ יתכן שאי"צ לזרוק את זה על שלמה ומספיק לזרוק את זה על חז"ל [שהרי אף הם ואי היו מוכשרים ברמה בלתי נתפסת ויכלו לקלוט במהירות שפות ותרבויות וכמאמר חז"ל שהם ידעו את כל השפות וכמובא על אחד התנאים שהוא לא הניח אחריו אפילו את שפת הציפורים]

  8. צוות האתר

    ידידי היקר, אתה מדבר על דבר שאינו אפשרי ולא מציאותי, אף אדם בעולם העתיק לא יכל לכלול את כל הישגי ההיסטוריה והארכיאולוגיה שיש בידינו, וגם אם היה בידו כל עוד הוא יוצר יצירה דמיונית מתוך הפרטים הוא שוב היה חוזר וטועה ברגע שהיה מוסיף משהו משלו. אם בני אדם היו הולכים בגישה שלך לא היה בכלל שום ספרות היסטורית ושום ידיעה, כי בתיאוריות קונספירציה הזויות כאלו אפשר לסרס כל דיון. כל עוד אנשים שפויים מתארכים ממצאים, מאבחנים ספרים, ומנתחים מידע, הם לא מניחים שאולי היו מקורות מידע עלומים ששתלו את כל סימני האותנטיות, וברוח הקודש הושחלו ביניהם דברים שאי אפשר להבחין בהם. אגנוסטיקניות זה נחמד, אבל לא עובד בחיים האמיתיים. ברור שמי שמשתמש באגנוסטיקניות לא רק לא יוכל להוכיח את היסטוריות התורה אלא לא יוכל להוכיח כלום, לא ישתכנע בשום אמינות של שום אדם לא ישקיע כסף בשום מקום וגם לא יתחתן.
    שלמה לא יכל לחלוש על ממצאים שהיו חתומים בארונות אלף שנה ויותר לפניו, לא היו 'ארכיונים מזמן יציאת מצרים', לפי השיטה האגנוסטיקנית שלך אין ראיה באמת שהיתה ממלכה מצרית, ויתכן שאנשים סתם כתבו את הפפירוסים כי היו מוכשרים כמו שלמה.
    אגב, אני מסכים בהחלט שייתכן כי חלק מהנתונים של חז"ל על מצרים אין מקורם במסורת איש מפי איש עד יוצאי מצרים אלא ברעיונות שנשאבו מספרים או סיפורים מצריים, הכוונה להראות שלא דבר ריק הוא, לא משהו שבודים מהלב, והרי אפשרי הדבר לקבל סיפור מן התרבות המצרית ולהבין על ידו מה אירע בזמן שהות אבותינו במצרים.

  9. יש כתבים. ראו בספר "יציאת מצרים מציאות או דמיון" בפרק על ברית המילה בעמ' 56. כתוב ש "אסור להכנס למקדש מי שלא ערל"

  10. צוות האתר

    תודה על המראה מקום, אעיין בו בהקדם, האם ידוע לך מאיזה תקופה הכתובת הזו?

  11. אינני יודע. החזרתי את הספר השבוע לספריתי העירונית. אבל לפי דבריה של גלפז פלר המנהג הוא קדום בהרבה לתקופתו המשוערת של יוסף.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *