האתר עוסק בשאלות של אמונה מול כפירה, ומיועד לעוסקים בנושא.
למדיניות האתר לחץ כאן

Kal-sites – בניית אתרים
רוצה לדעת כמה עולה לבנות אתר ? לחץ כאן

נושאים באתר

יגאל בן נון ופרדוקס השקרן

צוות האתר

צוות האתר

image_printלחץ לגירסת הדפסה

יגאל בן נון הוא מספר סיפורים, כבר מזמן הוא לא חוקר, הוא פשוט טווה סיפור אלטרנטיבי, ומספר אותו במבטא צרפתי עם אקצנט סורבוני.

השאלה היא, מדוע סיפורים הולכים תמיד ביחד עם שקרים? הרי אם הסיפור משכנע, אין צורך לחזק אותו בסילופים, פשוט תספר אותו יפה, ומי שמאמין שיאמין.

את השאלה שאלנו כבר הרבה פעמים… אבל היא צפה  מאליה, מול המאמר, הנושא כותרת של שיר ילדים: “נסע ונסע ולא חזר“, בכותרת המשנה קובע בן נון: “ארון הברית אינו קיים ואין צורך לחפש אותו מתחת לאדמה”.

איך הוא יודע? זה מאד פשוט:

“אני סבור כי סיפור נדודי הארון אינו אלא סיפור אטיולוגי, כלומר הוא בא לתת משמעות למקומות גאוגרפיים מסוימים על ידי יצירת סיפורים על עברם”.

סיפור, הוכחות כמובן אין, אבל גם הסיפור עצמו לקוי, ‘משמעות למקומות גיאוגרפיים’? הארון היה אצל הפלשתים, באשדוד, ובשאר עריהם, משם שלחו אותו לבית שמש, לקרית יערים, ולירושלים.

ירושלים לא צריכה שיעניקו לה משמעות ע”י נדודי הארון, ואילו בית שמש וקרית יערים לא מוזכרות בשום מקום כערים בעלי משמעות דתית, ולכן אין שום סיבה שמישהו יטווה סיפור, שלא הגיע לתכליתו ולא העניק להן שום משמעות.

משוכה קטנה כזו, לא נחשבת בעיה בשביל בן נון, ‘מתברר’ שהסיפור על בית שמש מתכוין ל’בית אל’, סך הכל שניהם מתחילים ב’בית’, ואילו הסיפור על קרית יערים ‘מתכוין’ לענתות, הגיוני.

 “מתברר שהענשת בית שמש היא רמז סמוי לבית-אל השנואה על השילונים. אם בית שמש היא בית-אל, יתכן שקריית יערים המסתורית שנקראה גם קריית בעל, בעלי יהודה, בעלה או בעלת, יכולה לרמוז לענתות במסלול ירידת השילונים לירושלים”.

זה ממש ‘מתברר’, מה יש לדבר…

אין שום רמז שבית אל היתה שנואה על השילונים, להיפך, אחיה השילוני, הנביא משילה, היה התומך הגדול של ירבעם, שבנה את העגלים בבית אל. שילה ובית אל שניהם היו מרכזים דתיים של בני אפריים, שילה נחרבה במלחמה סמוך לראשית מלכות שאול, ומיד עם התפלגות הממלכה חזרו בני אפרים לעצמאות, והקימו מקדש בבית אל. אין שום סיבה לשנאה, מן הסתם היתה המשכיות.

אין שום זכר ורמז ל’ירידת השילונים לירושלים’, סיפור מצוץ מן האצבע. קרית יערים היא לא ‘מסתורית’ אלא מזוהה היטב מבחינה ארכיאולוגית.

והנה ‘אסמכתא’ ראשונה:

“סיפור נדודי הארון נתחב באופן מלאכותי אל ספר שמואל”.

בביטוי ‘תחיבה מלאכותית’ מתייחסים לאיזה משפט או שניים שניתן לפקפק באותנטיות שלהם, אבל הארון מוזכר בספר שמואל למעלה מששים פעמים, והוא הנושא המרכזי של הרבה פרקים ואירועים בספר, הוא חלק בלתי נפרד מכל הסיפורים שבספר שמואל. לטעון סתם כך שהוא ‘תחיבה מלאכותית’, זו בדיחה.

המשך סיפור:

“ליתר דיוק, הוא חובר בידי סופר שמוצאו משילה הישראלית, שחי בירושלים בירת יהודה ומתפלמס באופן סמוי עם מסורת כהני המקדש בירושלים ועם מסורות המקדש המלכותי ״בית-אל״, שאף הוא בממלכת ישראל”.

איזה דיוק! אין שום רמז ואסמכתא ומקור לכהנים משילה, בודאי לא שחיו בירושלים, חורבן שילה התרחש במאה היא’ לפני הספירה, איפה הם הוקפאו במשך 400 שנה עד המאה השביעית ואיך נשאר להם בכלל מצב רוח להתפלמס ארבע מאות שנים אחרי חורבן משכן שילה??

אסמכתא שניה:

“הארון מופיע במקרא בשני שמות: ״ארון הברית״ בסיפורי נדודי הארון והמלחמה בפלישתים, ו״ארון העדות״ בסיפור הנדודים במדבר אחרי יציאת מצרים. אין מדובר רק בשמות שונים אלא בשתי מסורות יריבות שמתפלמסות זו עם זו”.

סתם שקר.

הארון מופיע במקרא כ180 פעמים, ברוב המקומות הוא מכונה רק ‘הארון’. אבל לפעמים ‘ארון הברית’, ולפעמים ‘ארון העדות’.

בן נון טוען שבסיפורי נדודי הארון והמלחמה בפלשתים מופיע השם ‘ארון הברית’, ואילו בסיפור הנדודים מופיע השם ‘ארון העדות’.

ומה העובדות?

הכינוי ארון ברית (או ארון ברית ה’) מופיע בסיפור הנדודים במדבר אחרי יציאת מצרים 6 פעמים בתורה, (במדבר י לג, יד מד, דברים י ח, לא ט, לא כה, לא כו), ועוד 13 בספר  יהושע. בתיאור יוצאי מצרים הנכנסים לארץ עם הארון וחוצים את הירדן. ואילו בנוגע לנדודי הארון ומלחמה בפלשתים מופיע הכינוי הזה מכאן ואילך 5 פעמים: אחת בשופטים, וארבע בשמואל. הפעם הבאה שמוזכר כינוי זה הוא בשבת הארון בירושלים (4 פעמים במלכים).

כלומר: אין שום קשר טקסטואלי בין הצירוף ‘ארון + ברית’ לבין תקופה מסויימת, רוב האזכורים של צירוף זה הם בתקופת נדודי המדבר (להיפך ממה שטען בן נון), אבל הצירוף קיים ומיוצג גם בתקופת הנדודים והמלחמה בפלשתים.

אבל המסורות אינן רק ‘מתפלמסות’, יש גם הסכמה מפתיעה:

“בשתי המסורות הארון מופיע כפסל שמייצג את יהוה. כך מתייחס אליו משה: ״וַיְהִי בִנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶה קוּמָה יהוה וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ״ (במדבר י, לה). גם האויב הפלישתי מתייחס לארון כאל אלוהות: ״וַיִּרְאוּ הַפּלִשְׁתּים כי אָמְרוּ: בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה, מי יצילנו מידי האֱלֹהִים האדירים האלה (שמואל א ד,ז). הארון הוא גם אֵל מלחמה שמבטיח ניצחון: ״נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יהוה וְיָבֹא בְקִרְבּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ״ (שמואל א ד, ג)”.

איפה מוזכר כאן פסל?

הארון אכן הוא מקום שהשכינה שורה בו, ולכן נחשב הדבר שה’ הולך לפני בני ישראל, אבל למה פסל? מדובר על ארון, לא על פסל.

אם ה’ היה דמות מעץ או אבן, כפי שרוצה בן נון להכניס בפסוקים, לא היה נאמר ‘ויהי בנסוע הארון’, אלא ‘ויהי בנסוע ה’.

ועכשיו ההפתעה הגדולה:

“למרבה ההפתעה, מלבד שתי חטיבות אלה, הארון נעלם מספרי המקרא. הוא אינו קיים בכל סיפורי האבות, במלחמות השופטים, בימיהם של כל מלכי ישראל ויהודה, או בכל המלחמות נגד אשור, ארם ומואב. ספרי הנביאים אינם יודעים דבר על קיומו של הארון. בימי ירמיהו, בסוף ימי המלוכה, נפוצו אגדות על הארון, לכן דאג הנביא לציין שהיהודאים אינם זקוקים לארון כברית עם יהוה: ״בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית יהוה, וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב, וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ, וְלֹא יִפְקֹדוּ, וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד״ (ג, טז). בסיפורים על מקדש שלמה דאג המחבר להפריך את השמועות כאילו בארון הוטמן פסל של יהוה וציין: ״אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב״ (מלכים א ח, ט)”.

הארון אינו קיים בסיפורי האבות, מדהים! גם משה רבינו אינו קיים בסיפורי האבות! עד כמה ניתן לשטות בקורא??? מדוע שהארון יהיה קיים בסיפורי האבות, כאשר לוחות הברית ניתנו רק ע”י משה במתן תורה, והושמו בארון לקראת בניית המשכן? זה היה אחרי תקופת האבות, מה לעשות.

במלחמות השופטים, מוזכר הארון, בפרק כ פסוק כז. בספר שופטים לא מוזכר שיצאו איתו למלחמה, כי הוא לא יועד לכך בכלל, הרעיון להוציא את הארון למלחמה, אמנם כן אירע במלחמות השופטים, בזמנו של השופט שמואל, והוא מוצג שם כרעיון חדש: “וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ ה’ הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ”, הזקנים חשבו שהבאת הארון תבטיח להם תשועה, מה שלא קרה, להיפך – הארון נשבה. ומאז החלה סאגה, הארון נשבה ע”י הפלשתים, ולאחר זמן הוא הוחזר דרך כמה תחנות, עד שהגיע לירושלים וחנה שם. אין שום סיבה שיחזרו על הטעות הזו שוב ויוציאו אותו למלחמות.

בניגוד לדברי בן נון ‘הוא אינו קיים בימיהם של כל מלכי ישראל ויהודה’, הרי הוא מוזכר פעמים רבות אצל דוד וגם אצל שלמה. (בימי דוד 20 פעמים, בימי שלמה 11 פעמים).

מובן, שכאשר משכן שילה נחרב, והארון נסע ממקום למקום, האזכורים שלו הרבה יותר מרכזיים, ואילו כאשר הבית בנוי והוא ספון בקודש הקדשים אין סיבה שיוזכר בלי איזה אירוע מיוחד. על המלכים ביהודה שבין שלמה לבין ימי יאשיהו, אין תיעוד היסטורי מפורט, אלא רק כמה פרטים בסיסיים על שנות מלכותם וכדו’, אין סיבה לחפש דוקא שם את אזכור הארון, ואין שום הפתעה בכך.

גם השולחן לא מוזכר בכל התקופה הזו, ולא אף כלי אחר מכלי המקדש, האם יש להסיק מכאן שלא היו כלים במקדש?

האמת היא שהארון דוקא כן מוזכר, חזקיהו המלך מדבר על ‘יושב הכרובים’, הכרובים היו חלק מהארון לפי התיאור בתורה ולפי התיאור במלכים.

ה’פרשנות’ לירמיהו, כאילו בא לומר שהיהודאים אינם זקוקים לארון היא סילוף, ירמיהו מדבר על הגאולה העתידה שתהיה יותר מרשימה מיציאת מצרים, בכל מקרה מדבריו למדנו על מציאות רווחת בכך שיהודים היו נשבעים בארון ברית ה’, מה שמלמד על כך שהוא היה עובדה היסטורית עתיקת יומין.

הסיפור המרכזי של בן נון הוא שהכינוי ‘ארון הברית’, הוא על שם ברית יאשיהו, הבעיה שדוקא אצל יאשיהו לא מוזכר בכלל הארון. כך העיקר חסר מן הסיפור.

“אם לא די בכך, הארון נעלם מכל האירועים שבהם היו אמורים להזכיר את קיומו. בשלל שלקח שישק מלך מצרים מבית יהוה בירושלים לא מופיע ארון. בשלל שהעביר המלך חזקיהו לסנחריב מלך אשור אין אזכור לארון”.

לפי בן נון, הארון ‘אמור להיות מוזכר’ ברשימות שלל ושוחד, מדוע?

מנין לו שחזקיהו המלך היה רוצה לתת את ארון ברית ה’ כשוחד לסנחריב מלך אשור? מנין ששישק לקח את הארון? אגב, שישק לא לקח בכלל את כלי המקדש (מנורה שולחן וכו’), אלא רק את אוצרות המקדש, הוא לא רצה להחריב את ירושלים, אלא רק להכניע אותה, ולכן לא השפיל את הישראלים בלקיחת מרכז מקדשם, גם אם היה לאל ידו לעשות זאת (ברור שלוחות הברית לא ענינו אותו, לכל היותר הוא יכל לקחת את הארון כדי להשפיל את הישראלים). הוא לקח את אוצרות הכסף והזהב, וגם את ה’מגנים’, והסתפק בכך.

“בשלל שלקח נבוכדנצר מלך בבל עם חורבן ירושלים מוזכרים כלי פולחן רבים אך לא ארון. ברשימת אוצרות המקדש שהחזיר ששבצר ליהודאים לא נמצא ארון”.

הארון לא היה קיים בימי נבוכדנצאר, זה ברור, לפי המסורת הוא נגנז קודם לכן, כאשר הנביאים הגיעו למסקנה שהבית ייחרב. – זו הסיבה שמחפשים את עקבותיו, ומגוחך לטעון שבגלל שנבוכדנצאר לא מצא אותו – זו הוכחה שלא היה מעולם.

ועכשיו תשבו חזק, ותחגרו, כדי שלא תפלו מהכיסא:

“במתנות השוחד ששילמו כוהנים כדי לזכות במשרת כהן גדול בימי שלטון הסלאוקים לא מוזכר ארון. כאשר כבשו הרומאים את ארץ ישראל ופּוֹמפּאוּס נכנס לקודש הקודשים הוא לא מצא בו ארון. בשלל המרשים שלקח המצביא הרומאי טיטוס מן המקדש לא נמצא ארון. בכל ספריו של יוסף בן מתתיהו לא מוזכר כלל קיומו של ארון בימיו. נשאלת השאלה, מה פשר היעדר זה, ואם הארון הוא בכלל אובייקט ריאלי או שמא הוא סמל”.

לא יאומן כי יסופר, בבית השני לא היה ארון, וזו תגלית אישית של בן נון, (שוב עם העיקרון שהכהנים הגדולים היו שולחים בודאי את ארון הברית כשוחד…).

והנה עוד תגלית:

“בספר דברים המייצג רפורמה ובסיפור נדודי הארון שבספר שמואל, לרוב נעלמים הכרובים ונשאר רק ארגז, אין כפורת ואין זהב, רק עצי שיטה ושני לוחות אבנים שהוכנסו לארון”.

מה זה ‘לרוב’?

הרי בסיפור נדודי הארון מוזכרים הכרובים (ש”א ד ד, ש”ב ו ב), וכי תמיד צריכים להזכיר את כל חלקי הארון? מכסה הארון היה גם הוא מזהב, וכונה ‘כפורת’, הוא לא מוזכר בכלל,האם זה אומר שלא היה קיים? טכנית ייתכן, שכשהוציאו את הארון למלחמה, לא הוציאו את הכרובים, והם אבדו, ושלמה עשה חדשים. בכל מקרה בודאי אין אידיאולוגיה נגד הכרובים, המוזכרים כאמור בנדודיו בשמואל, וגם במזמורי תהלים.

“נדודי הארון מתחילים באופן סימבולי בשילה הישראלית ומסתיימים פעם אחת בקריית יערים ובפעם השנייה בירושלים. בסוף המאה השביעית לפני הספירה, עת חובר ״ספר הארון״, העיר שילה הייתה חרבה וקוראי הסיפור לא ידעו את מיקומה. לכן דאג הסופר לספק ציון דרך למיקומה ביחס לעיר בית-אל היוקרתית: ״וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג יהוה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבית-אל, מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבית-אל שְׁכֶמָה, וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה״ (שופטים כא, יט)”.

באופן סימבולי, אם חותכים מן הטקסט את נדודי הארון במדבר ואת מעבר הירדן של יהושע. הם לא מסתיימים ‘פעם אחת’ בקריית יערים, אלא באותו סיפור הארון היה תקופה בקרית יערים,  ומשם הועלה לירושלים.

חבל על כל הפגנת הבורות, שילה לא נחרבה, היה בה ישוב ישראלי רצוף לאורך כל תקופת המלוכה, עד לחורבן ממלכת ישראל. לא היה שום צורך ‘להסביר’ איפה היא (שילה מוזכרת כ20 פעמים בנביאים ובשום מקום אין צורך להסביר היכן היא), וההסבר שבשופטים הוא למקום המחולות, ולא לעיר שילה, (ראה כאן, שילה איננה ‘מנגב ללבונה’).

“‘חג יהוה’, שהפך מאוחר יותר לחג הסוכות, הפגיש במחולות את בנות שילה שבמחוז אפרים עם בני מחוז בנימין הרחוק מן העיר. המפגש רומז להערכתי לשאיפה הטריטוריאליות של מלכי יהודה ביחס לאזור בנימין, עקב היחלשותה של האימפריה האשורית”.

כמה אפשר לשטות בקוראים התמימים?

אין שום רמז שמדובר בחודש תשרי, להיפך, הזמן בו בוצרים את הכרמים הוא חודש יולי, המקביל לתמוז / אב, בשופטים ט כז מתואר למשל ‘ויבצרו את כרמיהם ויעשו הילולים’, זה זמן שמתאים לרקוד בכרמים, ובכל מקרה אין שום קשר לסוכות משום בחינה. המסורת שהיה זה בחודש אב הרבה יותר מתאימה.

אבל המגוחך הוא ההסבר הכאילו מדיני: ‘הסיפור מפגיש בין בנות שילה שבמחוז אפרים עם בני מחוז בנימין’, וזה רומז ל’שאיפה (!) הטריטוריאליות של מלכי יהודה ביחס לאזור בנימין’, אבל איזור בנימין היה חלק אינטגראלי מממלכת יהודה מאז רחבעם בן שלמה? איזה שאיפות טריטוריאליות יכולות להיות עוד בנושא? אם אתה ממציא סיפור, לפחות תבדוק במפה על מה אתה מדבר.

 “למרבה ההפתעה, אנשי בית שמש הוכו למוות בטענה ״כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יהוה״. העונש האכזרי סותר את הנאמר בספר דברים, שמתיר לראות את פני האֵל: ״בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵראוֹת אֶת פְּנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ״ (לא יא)”.

בכתוב המצוטט נאמר “בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת”, ‘ליראות’ בעברית – להיראות, לא לראות את פני ה’, אלא להיראות לפני ה’, ה’ רואה אותך במקדש שלו. ספר דברים אומר בעצמו ‘לא ראיתם כל תמונה’, ומדגיש שאין לה’ שום תמונה. בעליה למקדש, הארון נשאר ספון בתוך קודש הקדשים, ואילו אנשי בית שמש כנראה לא הסתירו אותו ולא כיסו אותו, וזלזלו בקדושתו.

“תושבי בית שמש נאלצו לבקש מאנשי קריית יערים לבא לקחת את הארון מעירם אליהם. לא ברור אם כך מה פשר הענשת בית שמש, ולא ברור מה זיכה את קריית יערים לשמור על הארון למשך עשרים שנה, תקופה שאחריה אין לה כל אזכור במקרא. במילים אחרות, נשארת השאלה: מה מסתתר מאחורי המסלול המפותל ורב ההפתעות של נדודי הארון?”

לא מסתתר שום דבר מלבד אירועים, תושבי בית שמש לא היו מוכנים לקבלת הארון, וגם לא כיבדו אותו כראוי. תושבי קרית יערים כן.

בעיני יגאל בן נון מסתתר כמובן סיפור יפה:

“סיפור הארון הוא להערכתי סיפורן של משפחות הסופרים שפן וירמיהו, שעברו משילה לנוב, ולענתות עד לירושלים. גורל הארון אינו אלא גורלם של צאצאי שילה”.

אין שום זכר לכל הסיפור, ירמיהו לא היה סופר, ואין שום זכר שמשפחתו היתה משילה או מנוב, כך גם לגבי שפן. אין שום זכר לצאצאי שילה, פשוט סיפור בדוי מלב. (הסיפור עצמו סופר כבר ע”י ר.א. פרידמן, ראה כאן).

איך כל הסיפורים האלו קשורים לטקסט?

“מבחינה ספרותית הטקסט עמוס קודים קשים לפיענוח. חשוב לציין שהסיפור המקראי אינו רק אמנות לשמה, אלא אמצעי להבעת אמירה גלויה או סמויה”.

בקביעה זו מצדיק בן נון את כל סיפוריו השרירותיים שהוא בוחר להלביש על הטקסט.

“מעמד השילונים התחזק בשנות ילדותו של יאשיהו, והם תפסו בפועל את השלטון אחרי הרצח ״המסתורי״ של המלך אמון, בנו של המלך מנשה, אחרי שהלה מלך במשך כשנתיים”.

שוב סיפור מארץ הסיפורים. אין שום מעמד שילונים, אין להם רמז לא בנביאים, לא בכתובים, לא בספרים החיצונים, לא במגילות ים המלח, לא בכתובות ארכיאולוגיות, אלא רק בסיפורי הליצן בן נון.

ירמיהו היה שילוני לפי דבריו, אבל אין שום רמז בכל ספר ירמיהו לכך שהוא רצה להיות כהן במקדש, שהוא התנגד לכהני המקדש, וכו’.

 “למרבה ההפתעה ספרי התורה אינם מזכירים את ירושלים אלא באמצעות הנוסחה ״המקום אשר שיכנתי את שמי שם״ – שאותה אפשר לייחס לפי הצורך גם לשילה וגם לירושלים”.

כמובן שלצטט פסוק כצורתו, זה גדול על יגאל בן נון, בתורה  לא מוזכרת ירושלים, ואין שום הפתעה, כי היא לא נבחרה עדיין, בתורה מוזכר ‘המקום אשר יבחר’ (ולא ‘המקום אשר שיכנתי את שמי שם’), וזה אכן היה מתחילה שילה, ורק בזמנו של דוד נבחרה ירושלים

הארון מוזכר כ180 פעמים במקרא, והוא משולב בקורות ישראל הקדום, מתואר במשך דורות רבים בצורות שונות ובכל סוגי הספרות, חוקים, נבואות, מזמורים, וכו’. בן נון מצביע על היעדר תיעוד שלו לפני שנוצר, ואחרי שנגנז, ומכח זה מנסה להכחיש את מה שבאמצע… הוא מנסה ליצור הבדלים בהצגת הארון, בעוד זה שקר, הוא הופך תיאור העברת הארון מבית שמש לקרית יערים, כתיאור של בית אל וענתות, הוא בודה סיפור על כהני שילה, כהני בית אל, וכהני ענתות.  ומכריז ‘נסע נסע ולא חזר’. הזוי!

“אחרי סיפור זה, נעלם הארון מן הסאגה ההיסטורית ומרוב ספרי המקרא. לכן אין צורך בחפירות ארכאולוגיות שיגלו ארון וירטואלי שלא ידוע על קיומו גם בתקופת המלוכה וגם בתקופה הפרסית, היוונית והרומית. לכן אין שום היגיון לקיים חפירות ארכאולוגיות לגילוי הארון בקריית יערים או באקסום שבאתיופיה. העיסוק הארכאולוגי בארון הברית אינו אלא כניעה פופוליסטית של חוקרים לצימאון הציבור לגלות ויהי מה מטמון זהב מפואר מימי מלכי יהודה”.

בתקופה הפרסית? היוונית? הרי כל המקדש הראשון לא היה בתקופה הזו, הוא נחרב, הוא וכל כליו, איך קשורה התקופה הזו לשאלת מציאות הארון בימי הבית הראשון? תיאור שפשוט ומוסכם בכל הספרות?

סיפורי הארון והמלחמות המתוארות סביבו, נתמכים מממצאים ארכיאולוגיים, האבן הגדולה בבית שמש  עליה הונח הארון, ניתנת לזיהוי אפשרי, ראה למשל כאן ומה שלונקק שם, ובן נון לא מצליח אפילו לטוות סיפור בלי לשלב בו שקרים, וחבל.

אגב, לנדב שנרב יש הסבר אנתרופולוגי מרתק ליגאל בן נון (וענונו) ותורתו, כאן.

5 2 votes
Article Rating

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

Subscribe
Notify of
guest
3 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
פנחס
פנחס
14 days ago

זהו המקצוע היחיד שאיש ברמתו של בן נון יכל לבחור, עם רמת הידע והאינטליגנציה שהוא מפגין, כדי שלא יהיה ללעג ולקלס יום-יומי. בתחום של פרשנות וחקר המקרא, אפשר לעשות ה-כ-ל, ועדיין תחשב לחוקר, בתחום אחר של מחקר, היית פשוט נמרח בזפת ונוצות, ומגולגל, תוך כדי בעיטה באחוריים, מכל המדרגות.

אריה
אריה
15 days ago

שימו לרגע בצד את חקר המקרא וחקר היסטוריית עם-ישראל בימי קדם. השאלה שמטרידה אותי היא אם גם בתחומי ההיסטוריה המודרנית האקדמיה מספקת לקוראים ולמתעניינים מהציבור הרחב איכות של ידע כפי שמספק ד”ר בן-נון. הרי כתיבת ההיסטוריה וחקר ההיסטוריה הם לא בדיחה ובסופו של דבר הציבור תלוי וסומך על היסטוריונים בוגרי אוניברסיטאות יוקרתיות כמו הסורבון שיספקו לו ידע נכון ואמין על קורות העולם. יש פה גם פן מדאיג מאוד בסיפור הזה של ד”ר בן-נון.

יהודה שמחה ולדמן
יהודה שמחה ולדמן
15 days ago

כמעט שבכיתי…מצחוק!!! 🤣🤣🤣

3
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x