נושאים באתר

צוות האתר

צוות האתר

יגאל בן נון – קיצור תולדות ה'

יגאל בן נון – קיצור תולדות ה'

ספרו של בן נון, חוזר ב180 מעלות, לתיאוריות של המאה ה19, אלא שבניגוד להוגים המקוריים של התיאוריות הללו, אין הוא רואה צורך לנסות להוכיח את דבריו, הוא פשוט מציג תיאוריות שהמעוניין יכול להאמין בהם, והספקן יחכה ליום בו ינסו להוכיח אותן.

מן הסיבה הזו קשה ואף אין צורך להתייחס בפירוט לכל התיאוריות, שכן חסר בהן הפרט הבסיסי של ההוכחה או לכל הפחות הנסיון להוכיח.

אפילו אם נניח שהיו מספר אנשים בכנתילת עג'רוד (שבסיני) שבאמת פיתחו מיתולוגיה לפיה לאלהי ישראל היתה בת זוג, האם זה אומר משהו על מהות האמונה המקורית? לפי חוקר הכתובות המפורסם פרופ' אחיטוב, אין הכוונה לבת זוג של אלהי ישראל, אלא לאשרה הנטועה אצל המזבח. אבל גם אם קריאה זו אינה נכונה, אין לדבר משמעות לענינינו, לחקירת האמונה הישראלית מראשיתה.

אחד הטיעונים המרכזיים במסתו הוא, שלא סביר שבני ישראל עבדו לאלהי ישראל באופן שונה משאר העמים העתיקים…

על ביטול התיאוריות הכוזבות האלו, עמדנו בין השאר, במאמר: ההיסטוריות של המונותואיזם בישראל.

ונצרף קטע ביקורת מתוך תומר פרסיקו:

בן-נון מנסה להראות שעם איחוד הפולחן והעמדת יהוה כאל היחיד, הוצב פסלו בביתו, דהיינו בבית יהוה, הוא בית המקדש. כיצד הוא עושה זאת? הוא טוען, נכונה, שיצוגים של יהוה נמצאו באתרים ארכיאולוגיים שונים (יש אפילו ציור מפורסם של "יהוה ואשרתו", דהיינו הוא ובת זוגתו, עם ראשים של בני בקר (חשבו על עגל הזהב)). עוד טוען בן-נון שלא הגיוני שאוכלוסיית יהודה היתה שונה מכל עם אחר בסביבה, שהיה זקוק לייצוג מוחשי של האל. זה כמובן סביר ומתבקש, אם כי לא מבטל אפשרותן של יצירתיות ואף מהפכנות.
בהמשך קובע בן-נון שהאיסור על עשיית פסל ומסכה, לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה (שמות כ) נוסף בכלל לאיסור הבסיסי יותר, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי (שם) רק אחרי חורבן ממלכת יהודה ובית המקדש הראשון. וזאת למה? מכיוון שאז, במאה הרביעית לפנה"ס, אחרי שהמלך הפרסי כורש הרשה לבני ישראל לבנות שוב את מקדשם, פשוט לא היה כסף לפסל והמחבר המקראי "תירץ את העדר האלים ופסליהם לא מטעמי מצוקה אלא כעיקרון פילוסופי חדש" (עמ' 323).
לדעתי זה הסבר קלוש, דל, שמרדד את אחת המהפכות המקראיות העצומות לכדי אפולוגטיקה אומללה שנובעת ממחסור חומרי. ההסבר הזה גם מפספס את העקרון העמוק שטמון בלב אותה מהפכה: *האדם הוא צלם אלוהים*. האדם, כל יצור אנושי, הוא הוא צלמו של האל. צורתו כצורת האל ולכן הוא הוא פסלו.
בן-נון לדעתי שוגה בהבנת השימוש הדתי בצלם. הוא טוען שצלמים בעולם הקדום היו ייצוגים של האל (325), אולם להבנתי צלמים תמיד היו ביטוי לנוכחות האל. דהיינו, צלם לא היה סמל שמצביע אל האל, אלא התגלמות שמבטאת את נוכחותו ושמאפשרת מפגש איתו. ההבדל גדול.
באופן הזה האדם הוא צלמו של האל, מפני שהוא, על פי הסופר המקראי, התגלמותו של האל על פני האדמה. לכן, אגב, הוא כל כך חשוב במסורת היהודית הקדומה, הרבה יותר מאשר בעמי המזרח הקדום (הדבר בא לידי ביטוי בחוקים שונים, למשל בנוגע לרצח: בישראל אי אפשר להענש על רצח בקנס, אלא רק במוות. שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ – ולמה? כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת-הָאָדָם (בראשית, ט)). צלם אלוהים הוא המייחד את האדם, ולכן חייו חשובים כל כך. למעשה, אפילו בן-נון מבין שהאדם הוא צלם האל (עמ' 298), אולם לא מסיק מזה שמשום כך אין כל צורך – ואף יש איסור – בפסל במקדש.
תפיסת האדם כ"צלם אלוהים" היא אחת המתנות הגדולות של הציביליזציה היהודית לאנושות. לטעמי בן-נון מפספס את משמעותה וניסיונו להראות שהיה פסל של יהוה במקדש לא צולח.

 ראה גם: יגאל בן נון שולף שפנים מהכובעערלת הלב – יגאל בן נון על ברית המילה, וגם תגובה של גולשת אנונימית, בלי שום גינונים. ולאחרונה: יונתן כהן נגד בן נון.

בספרו של בן נון "הלא אב אחד לכולנו", הוא מציג את ההתנגדות לעזרא שפסל נישואין עם נכריות, המתנגד הוא הנביא מלאכי:

כפי שניתן לראות בן נון הציב שלש נקודות בין המלים "על מה" לבין התשובה "על כי", אלא שמדובר במלים ברצף אחד, אין ביניהם כלום. מדוע? האם זה בא לכסות על עיוות וסילוף חמור יותר?

מסתבר שבכדי להציג את מלאכי כתומך בנישואין עם נכרית, דילג בן נון על שני פסוקים, הבאים אחרי המלה "ובירושלים":

(י) הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ:
(יא) בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר:
(יב) יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַה' צְבָאוֹת

(יג) ואמרתם על מה…

ובכן, מלאכי אומר במפורש שעל בעילת בת אל נכר נענשים בכרת, אבל לבן נון זה לא מפריע להציג אותו כתומך בנישואי נכריות, הרי מעולם הטקסט לא היווה לגביו מגבלה…

שתף מאמר זה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

תגובות ישירות

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *